E5 - מאוברסטדורף למראנו
E5 הוא שביל שמתחיל מקונסטנץ בגרמניה ומסתיים בורונה שבאיטליה. אנחנו הלכנו את המקטע הפופולרי של השביל מאוברסטדורף בגרמניה, דרך האלפים האוסטרים למראנו שבאיטליה.
| תאריך הטיול | September 2021 |
|---|---|
| משך הטיול | 8 ימים |
| עונה מומלצת | תחילת יוני-אמצע ספטמבר |
תוכן עניינים
רקע ומידע כללי
הE5 הוא שביל ארוך שמתחיל מקומסטנץ בגרמניה ומסתיים בורונה באיטליה. המקטע הפופולרי של השביל הוא זה שחוצה את האלפים האוסטרים.
מקטע זה מתחיל באוברסטדורף בגרמניה ויש שתי גרסאות לסיום שלו - המסלול שאנחנו עשינו שמסתיים במראנו (Merano).
השביל פופולרי בעיקר בקרב גרמנים, כל המטיילים שפגשנו בדרך היו גרמנים, זוג אחד צרפתי וזוג חברים ספרדי, לכן גם ברוב הבקתות לאורך השביל בקושי מדברים אנגלית והתפריטים כולם בגרמנית.
יש בתי ספר אלפינים שמוציאים קבוצות מודרכות לטיול - הקבוצות בדרך כלל כוללות מדריך, לינה על בסיס חצי פנסיון בבקתות וכשאפשר, העברת הציוד לבקתה הבאה.
לינה
תחילת השביל בעיירה אוברסטדורף שהגרמנים מאוד אוהבים להגיע אליה בחופשת הקיץ שלהם, אנחנו ניסינו למצוא מלון פנוי חודש וחצי לפני, ולא היה כלום פנוי. ישנו בעיירה Weiler הסמוכה, שגם בה המלונות היו מלאים עד אפס מקום. מומלץ להזמין כמה שיותר מוקדם מלון לאזור. גם מקום במסעדות לארוחת ערב, צריך להתקשר להזמין מקום במסעדה, אחרת פשוט אין מקום ואין המון מסעדות.
השביל עצמו עובר גם בעיירות באוסטריה ואפשר לשלב בין לינה בבקתות שעל ההר לבין מלונות בעיירות שבעמק.
צריך לבצע הזמנה מראש לבקתות, ההזמנה מאוד נוחה דרך האתר של הבקתה. התשלום בבקתות על לינה, ארוחות ושתייה במזומן בלבד.
יש אופציה לבחור בבקתות באופציה הלינה
חדר מזרונים - כשמו כן הוא - חדר עם מלא מזרונים על הרצפה, ללא מיטות.
דורמיטורי - חדר לינה משותף, בין 6-20 אנשים בחדר, לרוב עם מיטות קומותיים.
חדר פרטי - רק למי שמזמין.
הלינה בבקתות היא על בסיס לינה בלבד/חצי פנסיון. החצי פנסיון כולל ארוחת בוקר וארוחת ערב של 3 מנות (מנה ראשונה של מרק/סלט, מנה עיקרית לבחירה בשרית/צמחונית וקינוח).
מי שמזמין לינה בלבד, ארוחת הבוקר בתוספת תשלום (בדר"כ 10 יורו לאדם על לחם, חמאה, ריבה, גבנצ ונקניק).
וארוחת ערב a la certe. טווח המחירים בין 12-20 יורו למנה.
לדעתנו האוכל בבקתות ברמה די נמוכה, אנחנו הבאנו איתנו לחם, גבינות, נקניק וריבה לארוחות בוקר וצהריים.
המקלחות בבקתות - מים חמים בתשלום (יוצא משהו כמו יורו לדקה של מים חמים) ומקלחת מים קרים בחינם. אין מגבות בבקתות.
בגלל הקורונה לא הביאו שמיכות בבקתות והבאנו איתנו שק שינה (קומפורט 15 מעלות עשה אחלה עבודה).
תחבורה
המקטע מתחיל מאוברסטדורף בגרמניה, יש בעיירה רכבת ויש קו שמגיע ממינכן לאוברסטדורף (בערך 70 יורו לאדם, תלוי בשעה של הרכבת).
יש גם רכבות שמגיעות מעיירות בחבל טירול באוסטריה.
הטרק עצמו מתחיל מחוץ לאוברסטדורף ויש קו אוטובוס שמגיע בדיוק לנקודת ההתחלה ( קו 8 מהתחנה שליד תחנת הרכבת), 15 דקות נסיעה, 8 יורו לאדם.
יום 1 - מoberatdorf ל stomach
8.5 שעות הליכה ברוטו, 15 ק"מ.
לקחנו רכבת מ Weiler ל Oberatdorf ומשם לקחנו מהתחנה המרכזית אוטובוס שיוצא ב 8:45 לתחילת המסלול בנקודה שנקראת Spielmennsau.
תחילת הליכה לכיוון Kemptner hutte, השביל מתחיל על כביש עפר ליד חווה מקומית, אח"כ נכנסים ליער בו מתחילה עלייה מתונה. מתחילים בהליכה צמודה לנחל ועם הזמן מתרחקים ממנו והשיפוע הופך תלול יותר. אחרי בערך שעתיים מגיעים לנקודת תצפית בה עשינו ארוחת 10. העלייה ממשיכה לתוך היער בטיפוס על מדרגות. יוצאים מהיער והעלייה ממשיכה בשיפוע פחות תלול. העלייה לקחה לנו כ 4 שעות מתחילה המסלול עד קמפטנר האט.
עצרנו להתרעננות והמשכנו לכיוון madelejoch ( גובה 1973). התחלנו בירידה לכיוון Holzgau (גובה 1114). בירידה נחשף נוף מרשים של העמק ממול. אנחנו הלכנו את הירידה בקצב איטי עם עצירות להתרשם מהנוף. הירידה עצמה לא מאוד תלולה, אבל בחלקים מסוימים מאוד תלולה. יש כמה מסלולים שמובילים ל Holzgau, אנחנו בחרנו במסלול של השביל, דרך המפל (wasserfall) שהיה מרשים מאוד. מהרגע הזה ההליכה נהייתה ממש סבבה, נכנסים ליער והולכים לאורך הנחל עד שמגיעים ל Holzgau.
אנחנו ישנו ב Stockach ולקחנו אוטובוס מ Holzgau שהוריד אותנו ממש ליד המלון (1.3 יורו לאדם).
יום 2 - מ Stomach ל Memmingerhutte
יצאנו מStockach לכיוון באך, עברנו בסופרמרקט להשלמות אוכל למהלך היום והתחברנו משם חזרה לשביל שעולה במעלה היער עד Madau. סימון השביל בחלק הזה לא עקבי, אבל אם עוקבים אחרי השלטים שיש פעם ב ל memmingerhutte לא אמורה להיות בעיה. כל הדרך היא על דרך עפר, רובה ביער ויחסית מישורית. יש גם מונית ואן משותפת שיוצאת מHolzgau ומגיעה עד סוף השביל בו מתחילה העלייה לממינגר האט.
ממש בסוף הדרך עפר מתחילה העלייה, זוג גרמנים נחמדים שפגשנו בדרך, גילה לנו שאפשר לשלוח את התיקים עם הרכבל שנמצא ממש בתחילת העלייה עד להאט. המחיר הוא 4 יורו לתיק. זאת הייתה אחת ההחלטות הנכונות.
העלייה עצמה לקחה לנו בערך שעתיים, העלייה יחסית תלולה, אבל ההבדל עצום בלי התיק על הגב. לקחנו איתנו בקבוק מים גדול אחד שהספיק לרוב העלייה למרות שהיה ממש חם.
יש מעבר נחל בו מילאנו מים. במפגש הבא עם הנחל כבר היה שלט שהמים אינם ראויים לשתייה לכן מומלץ למלא למטה.
מהבקתה יש נוף מדהים של האלפים, ויש אפשרות לעלות לנקודת תצפית נוספת.
היו שתי אופציות לארוחת ערב a la Carter- סטייק חזיר עם פירה ופשטידת בצל עם סלט. לא מוצלחים במיוחד שניהם.
מקלחת עלתה 4 יורו ל 4 דקות של מים חמים.
אפשר לראות את העליה לפס של היום הבא מהבקתה.
יום 3 - מ Memmingerhutte ל Zams
6.5 שעות הליכה ברוטו
יצאנו ממינגר ב 7:30 לעלייה לפס/ בדרך עוברים אגמון קטן ואז מתחילה העליה ל seecharte. מרחוק העליה נראית לא סימפתית, בפועל, הייתה ממש סבבה - לקחה בערך שעה.
מומלץ לצאת יחסית מוקדם, לפני שהקבוצות המאורגנות יוצאות, כי השביל יחסית צר וקשה לעקוף בזמן העליה, ואם יש קבוצה של 20 אנשים לפנייך - אתה איתם עד הסוף.
לקראת סוף העלייה יש חלק עם שימוש בכבל, לא משהו מסובך - פשוט חלק צר עם אבנים מעט מחליקות והכבל עוזר ליציבות.
אחרי העלייה, מתחילה ירידה תלולה עד לנהר. ההתחלה של הירידה מתחילה בדרדרת מחליקה ולא כיפית לברכיים, אח"כ השביל משתפר טיפה, אבל עדיין תלול.
בהגעה לנהר יש חלק יחסית מישורי שנמשך כשעה לאורך הנהר, במהלך ההליכה הזאת פגשנו גרמני שזיהה את העברית שלנו ודיבר איתנו עברית שוטפת, הוא סיפר שהיה מתנדב בעין גדי ואחכ גר בירושלים. היה נחמד לפגוש מישהו דובר עברית בין כל הגרמנית שסבבה אותנו 🙂.
בסוף החלק המישורי נכנסים ליער שבתחילתו יש מסעדה שאפשר לאכול בה צהריים לפני הירידה האינסופית לזאמס.
הירידה לזאמס לקחה כ 3 שעות. השביל הולך בשליש גובה ההר, לא תלול במיוחד (רק לקראת הסוף).
ככל שירדנו בגובה היה חם יותר ויותר ולזאמס הגענו כשהיו 30 מעלות.
הגענו ב 14:00 לזאמס למלון, עשינו כביסה ומקלחת נעימה ויצאנו לחפש גלידה. זאמס מאוד נחמדה ומומלץ להעביר שם את הלילה. אופציה נוספת ללינה למי שמעדיף לישון בבקתות ולא בעיר, היא בבקתה Zams ski hutte.
יום 4 מ Zams ל Plangeross
5.5 שעות הליכה
זאמס נמצאת בעמק ממנו צריך לעלות חזרה לרכס - אפשר לעלות ברגל (1700 מטר, בערך 4-5 שעות) או לקחת רכבל (10 דקות, 17.5 יורו לאדם לכיוון אחד). הרכבל פועל מ 8:30 עד 17:00.
יצאנו יחסית מאוחר (11:00) כי ידענו שהיום שלפנינו לא ארוך. אנחנו לקחנו את הרכבל לפסגה שיש ממנה נוף מטורף ואפשר גם לראות את המעבר seesarche שהלכנו אתמול מרחוק. מדהים.
מהפסגה מתחילים ללכת על סכין , גם בעלייה של כ -300 מטר שלקחה לנו שעה וחצי כי לא הרגשתי טוב כל כך. בתכלס, יכולה לקחת פחות משעה.
מהסכין יורדים חזרה לעמק לכיוון Wennes. פעם ראשונה שהתחיל טפטוף קליל שהפסיק כמעט מיד אחרי שהתחיל.
הירידה לWenns גם ארוכה, ומעט מזכירה את הירידה שהלכנו אתמול לזאמס.
רוב ההליכה בתוך יער עם מלא סוגים שונים של פטריות ופטל בצד הדרך.
הגענו ל Wenns ב16:30 ולקחנו אוטובוס ל Plangeross. צריך לשים לב שהאוטובוס האחרון שיוצא לכיוון העמק של השביל יוצא ב 18:45 מ Wenns (התחנה נמצאת ממש על השביל שהולך בתוך Wenns).
הגענו לפלאנגרוס למלון מפנק ומומלץ עם נוף משגע ויצאנו לסיבוב ליד הנהר.
אופציית לינה נוספת היא בBraunsewigerhutte, זה המסלול של השביל הרשמי.
יום 5 מ- Plangeross ל- Rifflesee
ביום הזה סטינו קצת מהשביל הרשמי של ה E5 ותיכננו ללכת לriflesee hutte. בעלת המלון בפלאנגרוס שאלה לתוכניותינו וכששמעה שאנחנו מתכננים ללכת לריפלסי, הציעה לתת לנו (בחינם) כרטיס קיץ שמקנה עליה חינם ברכבל שמגיע לאגם ונסיעות חינם באוטובוסים. שמחנו על האפשרות לא לעלות את העליה לאגם ולקחת את הרכבל שיוצא מהעיירה Mandarfen. עלינו על אוטובוס לעיירה ועלינו ברכבל (יוצא כל כמה שניות) לRifflesee.
הבחירה לעלות לריפלסי התגלתה כמוצלחת, האגם כחול ומהמם עם נוף של האלפים המושלגים מאחוריו. הבקתה נמצאת ב 10 דקות מהאגם.
הנחנו את התיקים בבקתה ויצאנו לסיבוב סביב האגם.
חזרנו לבקתה לשנצ נחוץ.
לארוחת ערב אכלנו קציצות תרד נחמדות וקורדון בלו שהגיע עם צ'יפס ומלאאא גבינה כחולה.
היום הזה היה יום מנוחה שממש אושש את הגוף ואת השרירים התפוסים.
יום 6 מ Rifflesee ל- Braunschweiger Hütte
4.5 שעות הליכה
יצאנו בבוקר מריפלסי לכיוון Mandarfen. החלטנו לרדת דרך הכביש ולא דרך השטח, כי הכביש הוביל אותנו לתחילת ההליכה לבראונשוויגר והשטח החזיר אותנו לפלאנגרוס.
זוג גרמנים שפגשנו בירידה לwenns אמר לנו שגם בעליה לבראונשוייגר יש רכבל שיכול לקחת את התיקים, אבל כשהגענו אליו הוא לא פעל (אח"כ ראינו שהוא כן עובד).
העלייה לבראונשוויגר נוחה, היא בעיקר הולכת על בולדרים וסלעים ויש הרבה מקומות עם כבלים להעזר בהם (אחד היה משוחרר, שימו לב). לקחה לנו כשעתיים וחצי שבסופן מגיעים לנוף הררי מושלג.
בראונשוויגר היא ללא ספק הבקתה הגדולה והמושקעת מבין אלה שהיינו בהן בשביל וגם התפריט עשיר יותר מהשאר.
הגענו יחסית מוקדם (11:30) והסתובבנו באזור. יש שתי אופציות למעבר ההרים ביום הבא - Pitztaler Jöchl ו Rettenbachtal. התלבטנו אם לעלות לאחת מהן ואת השניה נעלה בבוקר למחרת אבל התעצלנו.
במקום זה תפסנו מקום לפיקניק צהריים ומנוחה קלה. המזג אוויר היה נפלא.
מקלחת חמה עולה יורו לדקה של מים חמים.
תפריט ארוחת הערב היה תפריט כהלכתו, ולא לבחור אם מנה בשרית או צמחונית.
אני אכלתי פסטה ברוטב פסטו ואיתי אכל המבורגר עוף חביב. ישבנו בשולחן עם עוד שני זוגות גרמנים שהתלבטו ביניהם על איזה שביל ללכת ביום למחרת - הבנו מהם שיש הבדל של 45 דקות בין הPitztaler Jöchl לRettenbachtal והנוף מRettenbachtal יפה יותר. זוג אחד הבין מבעל הבקתה שעל השביל הנמוך יש שלג והזוג בשני הבין שעל השביל הגבוה יש שלג. עד סוף הארוחה לא גילינו איזה שביל באמת מושלג, אבל החלטנו שנלך על השביל הגבוה - Pitztaler Jöchl .
יום 7 - מ Braunschweiger ל - Vent
יצאנו לדרך ב 7:30, העלייה לפס לקחה לנו כ 45 דקות. מכיוון שהיה מוקדם הראות לא הייתה טובה במיוחד, אבל הנוף עדיין היה מרשים.
הירידה מהפס הוא החלק המאתגר בשביל הזה.
תחילת הירידה הייתה מכוסה בשלג ישן שהפך לקרח והיו מעברים צרים עם קרח על השביל שמזל שהיו את החבלים שעוזרים כדי לא להחליק. אחרי היה חלק של הליכה בשלג עמוק יותר, גם הוא ישן, אבל פחות מחליק. ישנם כמה סולמות ועוד מעבר צר עם כבל, למי שיש פחד גבהים, יכול להיות שיהיה טיפה מאתגר מנטלית.
בסוף הירידה מגיעים לאתר סקי בו לוקחים אוטובוס ל- Tiefenbachgletscher , שזה בעצם הצד השני של הקרחון עליו בנוי האתר סקי. האוטובוס עובר המנהרה בתוך הקרחון לצד השני. 5 דקות נסיעה, 6 יורו לאדם.
בצד השני של הקרחון מתחילים ללכת בשני שליש גובה בדרך פנורמית שמגיעה ל vent. דרך עם נוף אלפיני מהמם, בשילוב עם תחילת היום בבראונשוויגר, זה היום הכי יפה בטרק לדעתי.
הירידה עצמה גם נוחה מאוד, רובה בכלל מרגישה מישורית ורק לקראת הירידה לvent יורדים ממש.
עיירה נחמדה מאוד, ישנו במלון דירות עם אמבטיה שעשתה פלאים לשרירים שלנו. בשיחות עם הזוגות הגרמנים מהלילה הקודם בבראונשוויגר שיתפנו אותם שאנחנו הולכים מ Vent ת vernagt והם אמרו שזה יהיה לנו יום קשה וארוך. כך הכנו את עצמנו ליום הבא והאחרון בטיול.
יום 8 מ- Vent ל- Varnagt
יצאנו מ Vent מוקדם בבוקר, כדי לאפשר לנו כמה שיותר זמן הליכה ליום שמתחיל בעלייה של 1000 מטר עד סימיליון ומסתיים בירידה של 1200 מסימיליון לורנגט (Varnagt בגרמנית או Vernago באיטלקית).
התחלנו בעלייה לכיוון Martin Busch Hutte, שחוץ מהעלייה מVent לשביל עצמו, כלל לא הרגישה עלייה, השביל הרגיש מישורי, למרות שעלינו 600 מטר. לקח לנו שעתיים ורבע עד מרטין בוש. עשינו עצירת שוקולד קצרה במרטין בוש והמשכנו לSimilaun Hutte, אפשר לראות את הבקתה באופק ממש בתחילת ההליכה ממרטין בוש. ישנן שתי דרכים לעלות לסימיליון, הרשמית של השביל ודרך נוספת שעוברת דרך ממצא ארכאולוגי של מומיה שנמצאה במקום. אנחנו הלכנו בדרך הרשמית.
לקח לנו שעתיים של הליכה עד סימיליון. השליש האחרון בעלייה לסימיליון הוא באמת עליה, שאר הדרך הייתה כמו הדרך למרטין בוש, מישור עלייתי. בדרך אפשר לראות אופנועים (???) שלא צלחו את העלייה לסימיליון.
סימיליון בקתה מאוד נחמדה, לא ראינו שום נוף כי היה ענן שנתקע על הבקתה. הגענו בדיוק הזמן לצהריים, אכלנו כל אחד מרק - איתי עם קציצת בשר ואני עם נודלס וקינחנו עם שטרודל תפוחים וקצפת שלא היה משהו.
קיווינו שהענן יזוז קצת מהבקתה, אבל זה לא קרה ויצאנו לדרך אפלה משהו בתוך הענן.
הירידה תלולה, לא כמו הירידות לזאמס ולוונס, אבל הברכיים העייפות מירידות בהחלט רעדו.
ברגע שיצאנו מהענן, היה אפשר לראות (מבעד שאר העננים) את אגם ורנגט ואת השביל אליו.
סך כל הירידה לקחה לנו שעתיים והגענו לורנגט בדיוק עם האוטובוס שלוקח אותנו למראנו, אז לא הספקנו להסתובב מסביב לאגם היפה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם