שבועיים באוגנדה - טיול מעגלי סביב המדינה בין נופים, חיות וטבע פראי

כללי

טיסה -
עד לפני הקורונה הייתה טיסה ישירה עם רואנדה אייר, אך נכון לטיול שלנו היא בוטלה. כדאי לבדוק שוב לגביה. אנחנו טסנו דרך אתיופיה.

על מנת להיכנס למדינה צריך -
לעשות כמה ימים לפני ויזה אונליין 50 דולר (או 100 לויזה מזרח אפריקה - קניה, טנזניה ואוגנדה). הם ממש עושים בעיות עם הוצאת ויזה בהגעה.
הצהרת בריאות אונליין
חובת הצגה חיסון קדחת צהובה בכניסה למדינה
דרכון בתוקף של לפחות עוד חצי שנה
פרטים של מקום ראשון של הלילה/ מדריך מקומי
בתקופה שלנו נדרשנו גם להציג Pcr בתוקף, וכל מסמך חייב להיות מודפס (למשל הויזה וכו), הם לא מקבלים מסמכים בתמונה בטלפון כי הכל אצלם הולך לתיוק.

כסף -
הכסף המקומי הוא שילינג אוגנדי. נכון לכתיבת שורות אלו 1000 שילינג הם בערך שקל אחד.
השער בשדה פחות טוב מזה בתוך העיר ואפשר לשלם למונית בדולרים או לקחת אובר כדי לנסוע להמיר.
צריך לשים לב להביא דולרים מעל שנת 2013 ושטרות לא מקומטים כי אחרת הם לא מקבלים את השטר.

כרטיס סים *חובה* לא רק לקליטה סלולרית אלא גם לתשלומים -
ישנן שתי חברות עיקריות, mtn ו-airtel.
אני קניתי בmtn. לאורך הטיול היה נראה שלחברה השניה יש קליטה טובה יותר, במיוחד בפארקים הלאומיים. אם כי בסוף הסתדרנו כך או כך.
צריך להטעין בסים דקות שיחה, דאטה וכסף (deposit).
כשמטעינים דאטה מקבלים כמה דקות שיחה מתנה, אבל לא מספיק כדי לשמור על קשר עם הנהג או להתקשר למלונות לסגור לינה בדרך, ולכן מומלץ מאוד להרחיב את חבילת הגלישה.
בעבר היה אפשר לשלם בכניסה לפארקים במזומן, אבל בגלל עניינים של חוסר אמון ומעילות בכספים, בכל מקום דורשים תשלום במובייל (אלא אם סוגרים דרך סוכן נסיעות שמטפל בהכל).
יש מגבלה בכרטיס חדש להטענה עד מיליון שילינג, ולפארקים צריך לשלם עם הטלפון, כך שצריך להיות מחושבים ולדאוג להטעין כסף מדי פעם. יש עמדות הטענה כמעט בכל מקום.

על מנת לשלם משתמשים באפליקציית myMTN כדי לקשר את החשבון, ובאפליקציית MomoPay כדי להעביר כסף. למשתמשים פרטיים מעבירים את הכסף מהחשבון למספר הנייד ולעסקים יש מספר סוחר שמכניסים לאפליקציה.

מזון -
האוכל המקומי לא רע בכלל וזול מאוד. מנה לרוב כוללת בשר בקר או עז, עוף או דג ואורז, מטוקה (פירה מבננות ירוקות קטנות, מזכיר טעם של תפוח אדמה בתנור), קאסבה (סוג של שורש) וירק כלשהו (לרוב זה עלי דודו מבושלים שמזכירים בטעם מנגולד או דלעת). בנוסף יש שפע של ירקות ופירות טריים במחירים זולים מאוד (להקפיד לרחוץ טוב). למשל אנחנו קנינו אננס בשני שקלים, אבטיח בארבעה שקלים, אבוקדו בחצי שקל והרשימה ממשיכה.
למעט הקניון באנטבה, שם יש סופרמרקט ענק של shoprite שיש בו הכל, ברוב הארץ אין מבחר מאוד גדול. הסופר מרקטים בערים הם לרוב מקומיים וקטנים, ולא כולם מחזיקים הכל. התקשינו מאוד לקנות למשל שימורים או פירות יבשים/ אגוזים. יש מקומות שמחזיקים אך הרוב המוחלט לא. מומלץ לחפש את הסופרים של ההודים שמחזיקים מגוון גדול יותר של סחורה מיובאת.

התניידות -
אנחנו שכרנו נהג בשם Safa שליווה אותנו למשך כל הטיול. הוא ידע בדיוק איפה כל דבר נמצא וכמה זמן לוקח להגיע, יש לו קשרים בכל מקום והוא מאוד עוזר לסגור אטרקציות, לינה וקניות.
מעבר לזה אפשר לקחת מונית אופנוע שנקראת בודה-בודה וערימות של מוניות כאלו נמצאות בכל מקום. יש מוניות שירות ואוטובוסים, אך לא יצא לי אישית להתנסות באף אחד מאלו.

ביטחון -
באופן כללי הרגשתי מאוד בטוח להסתובב חופשי. אומנם הרבה מקומיים זורקים קריאות מוזונגו או נדבקים אליך שתבוא לקנות מהם משהו, אבל באופן יחסי לא הרגשתי בחוסר ביטחון.
כמובן שכמו בכל מקום, צריך לנקוט משנה בטיחות, לא להסתובב עם ערימות של כסף, לשים בארנק נפרד או בכיס רק כמה שטרות מקומיים לצורך תשלום בשווקים, לא להסתובב עם מצלמה חשופה ביד וכדומה.
סאפה הנהג שלנו סיפר לי על מקרים שאנשים הוציאו יד עם מצלמה מהרכב כדי לצלם וחטפו להם אותה מהיד, וגם אני ראיתי בשוק מישהי מקומית שצעקה על מישהו שגנב לה את הטלפון ומיד כמה גברים עצרו אותו, מצאו את הטלפון עליו ומיד החלו להלום בו. אבל אלו היוצאים מן הכלל.

ציוד -
באופן כללי בעונה הזו לא יורד גשם, או כמעט ולא יורד. האקלים חם ולח ובעיקר מזיעים ונחרכים מהשמש הקופחת. סאפה אומר שבאוגנדה כל יום יש קיץ וחורף, הקיץ ביום והחורף בלילה. ובאמת הלילה יותר קריר.
בהרים עוד יותר קר ויש סיכוי גבוה יותר לגשם, ומומלץ לקחת מעיל ומכנס גשם כשנכנסים לג'ונגל לחפש חיות. מקלות הליכה לא נחוצים, מקבלים שם אם צריך. בנוסף דורשים נעליים סגורות לכל המסלולים ביער.

מוזונגו אוגנדה -
אנחנו נעזרנו המון בקבוצת מוזונגו אוגנדה, שזו קבוצה של מטיילים שאפשר לברר בדיוק מה המדיניות הנוכחית בעניינים כמו כניסה ממדינות אחרות באפריקה, מעברים יבשתיים ועדכוני קורונה למינהם שמשתנים שם בתדירות גבוהה. זה גם מקום טוב לברר על מדריכים, אטרקציות ומחירים. גם הרב מבית חב"ד קמפלה שם והוא עוזר המון. שמתי קישור להצטרפות לוואטסאפ.

יום 01 - יום התארגנות באנטבה

נחתנו באנטבה בשעת צהריים. כמה קונוטציות יש לנו למקום הזה כישראלים.
בסופו של דבר מדובר בשדה תעופה קטן ולא יוצא דופן, מונית מהשדה 5 דולר למלון עם נהג מסודר מטעם השדה.
בדיעבד גילינו שיש Uber באפליקציה, עולה חצי מחיר - רק לקחת בחשבון שאלו אנשים רגילים, לקחנו מונית בחזרה מהקניון למלון והנהג נעצר על ידי המשטרה וקיבל דו"ח על חציה באור אדום, והתחיל לדרוש מאיתנו שנשלם על כך...

סגרנו מראש רק את הלינה הראשונה במלון קריסטל ליד השדה. נקי ומסודר. Wifi בא והולך. במחשבה לאחר מכן אולי עדיף היה לישון ממש ליד הקניון כדי לחסוך נסיעה הלוך חזור ולהיות יותר במרכז העיר.

נכון לתקופת הקורונה באנטבה יש עוצר בלילה (ואולי זה תמיד כך?). נסיעה לשדה מתאפשרת רק נהג ונוסע אחד. כשהשוטר עצר אותנו הוא היה בטוח שאנחנו נוסעים שניהם לשדה והתעצבן עלינו, אבל כשאמרנו שאנחנו נוסעים למלון הוא נרגע. לא ברור.

את כרטיס ה-Sim בחנות mtn קנינו בקניון ויקטוריה לא רחוק מהמלון. העלויות היו -
20000 שילינג ל-3 גיגה.
50000 שילינג ל-10 גיגה.
100000 שילינג ל-30 גיגה לחודש פלוס 2000 על הכרטיס עצמו.

הימרנו כסף בצ'יינג', השער שם היה 3.46, מעט טוב יותר מהשדה.
בקניון יש גם בנק, חנות טיולים וסופר גדול. חשוב לציין שבשום מקום באוגנדה לא מצאנו בלון גז בהברגה (או גלון גז בכלל). השתמשנו בבנזיניה.

יום 02 - נסיעה לשמורת מבורו

עם הנהגה שלנו סאפה סגרנו מראש לכל השבועיים. יש לו ואן עם גג נפתח, לא מושלם לספארי אבל עושה את העבודה ובעלות זעומה יחסית לג'יפ.
הוא הגיע למלון בבוקר לאסוף אותנו, והוא עדכן אותנו בעניין הפרמיטים והתשלום בטלפון. הוא הסביר שבגלל שהקופאים בשמורות היו גונבים כסף מהקופה, הכריחו את כולם לעבור לתשלום דיגיטלי וזה מסרבל הכל עבור התיירים אבל אין ברירה.
חזרנו שוב לקניון כדי לטעון כסף מזומן בחשבון בסניף של MTN, מיליון שילינג כל אחד. לשם כך היינו צריכים להוציא עוד כסף.

התחלנו בנסיעה של 4 שעות לכיוון השמורה - Lake Mburo National Park. בדרך עצרנו לצהריים באזור קו המשווה, מעיין אטרקציה תיירותית קטנה באזור שכביכול מחלק בדיוק את הכדור שלנו לשניים. יש שם המון מסעדות וחנויות תיירים.

משם המשכנו לכיוון השמורה. פנינו מהכביש הראשי לדרך עפר פתלתלה שנכנסה עמוק לסבך.
פתאום התחלנו לראות המון חיות. זברות, חזירי בר, קופים ועשרות פרות עם קרניים ענקיות.
סאפה סיפר לנו שזה האזור שבו בעלי הפרות האלו חיים בו באוגנדה ולכל איכר יש עשרות פרות שהן הרכוש הכי יקר שלו.
מכיוון שראינו כל כך הרבה חיות סתם כך משוטטות סמוך לכביש והבנו שבתוך השמורה המצב דומה ולא נראה משהו אחר, לא ראינו לנכון להקדיש לשמורה יום (בהמשך נגיע לשמורות הגדולות). בעקרון הפרמיט עולה 40 דולר, בתוך השמורה יש כמובן יותר חיות ועדרים גדולים יותר, וזו גם השמורה היחידה באוגנדה שיש בה זברות אך אין בה אריות.

המשכנו עד מחנה לאופורד שם ישנו באוהלים ב-20 דולר לאדם ואכלנו ארוחת ערב.
המקום נקי ומסודר עם מקלחות משותפות. ארוחת הערב היתה פשוטה וסבירה. במקום יש חדר אוכל/ בר שאפשר לשבת, לאכול, לשתות, להטעין את המכשירים החשמליים וכו.

יום 03 - אגם בוניוני

יום של נסיעות ארוכות ומתישות, אך הכרחיות.

השכמנו בשש וחצי בבוקר על מנת שבשבע וחצי כבר נהיה בדרך לאגם Bunyonyi, נסיעה של כארבע שעות.
בפועל עם עיכובים ועצירות בדרך הגענו לאגם רק בסביבות אחת, אבל הנסיעה עצמה סיפקה הצצה מדהימה לחיים הפשוטים והמורכבים של המקומיים.

לאחר עצירה לקפה והשלמות בעיר קיסורו, המשכנו לאגם. האגם עצמו לצערנו היה ערפילי והראות לא הייתה טובה. בדרך כלל אפשר לשוט כאן במשך כמה שעות, ובימי שני ושישי יש שוק סירות סואן. אבל אנחנו הגענו ביום ראשון ורצינו להתקדם הלאה לכיוון יער הגורילות, שם נישן בלילה.
למי שבכל זאת מחפש להישאר כאן לילה, שמעתי המלצה על הוסטל בשם black cat, לא בדקתי בעצמי.

עלינו לנקודת התצפית מהמסעדה במלון Arcadia Cottage. למעשה התצפית הטובה היא לא מהמסעדה, אלא מעבר למדרגות של הקבלה, לכיוון החדרים. מכיוון שהיינו פחות או יותר האורחים היחידים במלון (בכל זאת תקופת קורונה במדינת עולם שלישי באפריקה), קיבלנו סיור מודרך אישית מהשף שהיה בכלל קנייתי וסיפר לנו על מקומות שכל אדם חייב להכיר בקנייה. החלפנו כמה ברכות בסווהילית הקלוקלת שזכרתי מהביקור בטנזניה ולמדתי כמה מילים חדשות שכבר הספקתי לשכוח. תמיד כיף להכיר אדם מתרבות זרה.

משם חיכתה לנו נסיעה של עוד 4-5 שעות עד ליד שער הכניסה ליער שנקרא Bwindi Impenetrable Forest National Park. לאורך הדרך עברנו בהמון כפרים ועיירות, ילדים רדפו אחרי הרכב והתקבלנו בקריאות מוזונגו רבות. הדרך הייתה מהממת עם נוף להר געש פעיל עצום (שבכלל נמצא בקונגו), אך בגלל העננות בקושי ניתן היה לראות את ההר.
ספאה המדריך אמר שבימים בהירים, בערב, ניתן לראות את ההילה האדומה שיוצאת מראש ההר.
כמה חבל שאנחנו לא ישנים בסביבה, אם כי בין מזג האוויר למרחק הרב מהיער, היה בזה היגיון מועט.
הבנו שניתן לחפש גורילות גם בג'ונגל למרגלות ההר Mgahinga ברכס של הרי געש רדומים סמוך לגבול עם רואנדה, ויש כאן גם טיולי יום רבים ומגוונים. אבל אנחנו סגרנו למחנה אחר בהתאם לתכנון שלנו להקיף את המדינה במספר מוגבל של ימים.

ישנו בלודג' בשם wagtail. הלודג' עצמו היה סביר מאוד. רחב ומפנק וסגרנו ב20 דולר לאדם. המים המקלחת היו פושרים והקליטה באה והולכת. כמו גם החשמל שתלוי בגנרטור. לפחות יש כאן שקעים בחדרים ולא רק בלובי..

יום 04 - בעקבות הגורילות

ההשכמה הבוקר היתה מוקדמת מהרגיל, בשעה שש, וזאת על מנת שנצא מהלודג' כבר ברבע לשבע.
המרחק של המלון מהכניסה לפארק הוא כחצי שעה, אבל בפועל יצאנו באיחור מכל מיני סיבות והגענו לפארק רק בשעה שבע חמישים.

באפריקה ניתן למצוא גורילות הרים רק באוגנדה, רואנדה וקונגו. נכון להיום יש באוגנדה 12 משפחות נפרדות של גורילות ובסה"כ הכל בשל מאמצי שימור מעריכים שיש רק כ-1000 גורילות הרים בטבע (שזו עליה במספר). גורילות הרים אינן מסוגלות לחיות בשבי והרבה מהן ניצודו במטרה להיכלא או עבור חלקי גופן.
הגורילות שאנחנו מכירים מגני חיות אלו גורילות מישורים, כך הוסבר לנו. ההבדלים ניכרים מעט במראה ובעיקר בתנאי המחייה וההתנהגות בהתאם.
היום נעשים מאמצי שימור נרחבים כדי למנוע ציד וחלק גדול מהכספים למאמצי השימור מגיעים מתיירות.
המפגש עם הגורילות נעשה תחת תנאים מחמירים, בסך הכל מותר להיות איתן עד שעה וחייבים לשמור מרחק גדול על מנת לשמור עליהן ועל עצמנו.

צוות ההוואי ובידור כבר התחיל לשיר את שירי התיירים, להכניס את כולם לאווירה.
קיבלנו תדריך והתחלקנו לקבוצות. הקבוצה הראשונה הייתה מורכבת מ-8 אירופאים מבוגרים, שקיבלו את הטרק הקצר למצוא את הגורילות.
סאפה דאג שאנחנו נהיה בקבוצה מצומצמת עם שני תיירים משוודיה, במסלול שנמצא באזור אחר של היער ולמשפחה של גורילות שנחשבת גדולה (קבוצה של 14 פרטים שנקראת Bitukura).


משם נסענו כחצי שעה לאזור אחר, שבפועל היה יותר קרוב למקום שבו ישנו. לקחנו איתנו ברכב את הריינג'רית פלורנס.
מלבדה היו שני שומרים חמושים, אחד מוביל ואחד במאסף, להשגיח שאנחנו נשארים בקבוצה ולשמור עלינו מסכנה. למשל מפילי יער טועים שעלולים להיבהל מנוכיחותינו ולהיות תוקפניים, או אפילו מהגורילות עצמן. פלורנס הסבירה שבמקרה חירום הם ירו באוויר, אבל הבטיחה שאף אחד לא יפגע בחיות.

בפועל התחלנו את המסלול בסביבות תשע, תשע וחצי. שמנו את פעמינו לתוך הג'ונגל והסבך הצפוף כיסה הכל. בוץ חלקלק ושלוליות הבטיחו כמה החלקות טובות. מקבלים בכניסה מקל הליכה מעץ שמאוד עוזר לשמור על הישבן.
לאחר כשעה זיהינו עקבה ומיד אחריה התחילו להופיע שאריות צואה, בתחילה מהלילה שעבר אבל מהר מאוד ממש טרייה. אנחנו מתקרבים. חלפנו על פני קן של גורילות (מי ידע שהן בונות קינים) ולאחר כשעה וחצי-שעתיים מתחילת המסלול מצאנו את הגורילות במעבה היער. מן השיחים הגיעו הגששים שאיתרו אותן במהלך הבוקר וסימנו לפלורנס לאן לפלס את הדרך.

מרגע זה הספירה לאחור מתחילה ויש לנו שעה אחת עם הגורילות.
הזכר כסוף הגב חלף על פנינו במלוא הדרו ולאחר מכן הנקבות התחילו ללכת בעקבותיו. כשכל זה קורה מטרים ספורים מאיתנו.

בזמן השהיה במחיצת הגורילות חובה לעטות מסיכה, ויחד עם הלחות הקשה של הג'ונגל הייתי בטוח שאני עוד רגע מתעלף. הקבוצה חלפה על פנינו ונעלמה במעבה הסבך. עכשיו היינו צריכים ללכת בעקבותיהם.
הגורילות פילסו את דרכן בקלילות ונעלמו כהרף עין, בעוד אנחנו היינו צריכים להיאבק לעקוב אחריהן במדרונות בוץ חלקלקים דרך שיחים קוצניים שנתפסים בבגדים ושורטים את הידיים.
(מומלץ לבוא עם כפפות עמידות על מנת שאפשר יהיה לאחוז בקנים הקוצניים ולהיעזר בהם).

לקח לנו כ-5-10 דקות להגיע שוב לקבוצה, ובינתיים שעון החול מתקתק ויורד מן הזמן הכללי שהוקצה לנו.
הספקנו לצלם עוד קצת לפני שהן שוב התפזרו לכל עבר. טיפסו על העצים, התחבאו בשיחים, ובעיקר ניסו לאכול מכל הבא ליד והתעלמו לחלוטין מהימצאותנו שם. המשפחות האלו מורגלות לאנשים ולכן אינן תוקפניות או טריטוריאליות.
הזכר הגדול דיגמן לנו במשך עשר דקות, ואז המשיך בדרכו. כל הזמן הזה אנחנו מנסים להתקדם ולהדביק את הקצב של הקבוצה. התחושה הייתה שהמון זמן מתבזבז על להמשיך לאתר את הגורילות ולהגיע לנקודות מהן אפשר לראות אותן.

מרגע שנגמרה השעה נאמר לנו להפסיק לצלם, אבל אז אחת הנקבות החליטה לעלות על עץ ממש סמוך אלינו ופלורנס נתנה לנו זמן בונוס.
חזרנו בדרך אחרת אל מחנה השומרים, שם ישבנו לאכול את ארוחת הפיקניק שאירגנו לעצמנו, וגם פלורנס והשומרים אכלו. בסך הכל לקחת לנו הלוך חזור כארבע שעות, ובאחת כבר חזרנו לנקודת ההתחלה, שם חיכו לנו רוכלים שניסו למכור מתנות.

השמש הייתה נעימה ומלטפת, נשארנו להתחרדן על הדשא עוד כשעה ולהמשיך לארוחה קצת יותר משמעותית, בטרם המשכנו הלאה.

לאחר שסיימנו עברה בנו מחשבה ללכת לראות את שבט הפיגמי, אבל החלטנו שזה תיירותי מדי וזה היה כרוך בשלוש שעות, שאותן העדפנו להקדיש לנסיעה חזרה לעיר קאבלה כדי להתקרב ליעד הבא שלנו מחר - שמורת המלכה אליזבת.

נשארנו לישון בעיר במלון בשם Gorilla Guest Hiltop שהיה בינוני וסביר. חדרים פשוטים ומארחים נחמדים מאוד. היה דוד חשמלי למים החמים שהחזיקו בדיוק דקה לפני שהפכו לקרים, קיוויתי כל כך למקלחת חמה אחרי היום הקשוח בג'ונגלים והבוץ, אבל מקלחת זריזה וקפואה זה מה שיש. מזג האוויר בקאבלה היה מעונן וקריר עם טפטוף קל. העיר כולה הריחה כמו מדורה.

יום 05 - שמורת המלכה אליזבת חלק דרומי

לאחר ארוחת בוקר קלה, יצאנו בשבע וחצי לכיוון השמורה. התלבטנו מאוד איך לחלק את הזמן מכיוון שמתחיל להחשיך בסביבות שבע והייתה לנו נסיעה של כארבע שעות לפנינו.
לבסוף החלטנו להתחיל בחלק הדרומי של השמורה שנקרא Ishasha שם אמורים להיות אריות שמטפסים על עצים, שהם ייחודיים למקום.

בדרך עברנו ליד המון דוכני אוכל ולא עמדנו בפיתוי. קנינו אבטיח גדול ועצרנו בצד לארוחת עשר מתוקה וטעימה של אבטיח עם גרעינים שחורים, כמו שאבטיח אמור להיות.

הגענו לשער השמורה לקראת שתיים-שתיים וחצי עם עוד אי אלו עצירות קטנות בדרך לתדלוק והשלמות ציוד.
לקח לנו המון זמן להבין איך לשלם לפארק עם האפליקציה של mtn כי הם לא מקבלים מזומן וגם שאלנו המון שאלות כדי להבין מה המסלול הנכון לעשות בזמן שנותר.
הפארק לא מאוד גדול, אבל אפשר להעביר בכיף יום שלם בנסיעה בו לחפש חיות.

יש בו בעיקר חיות רועות עשב ומיני ציפורים, וכמו כן נמרים ואריות חמקמקים.
השומר סיפר לנו שלא ראו אריות כבר מספר ימים, אך שאולי הם מסתובבים באזור הדרומי, ואילו הבוקר ראו ארבעה נמרים באזור הצפוני.
לכן החלטנו להתמקד שם והסתובבנו במסלול מעגלי.

הפארק הוא בנהיגה עצמאית, 40 דולר כניסה לאדם פלוס 30 דולר על הרכב עצמו.
הוא לא מאוד מוסדר, בניגוד למשל לפארק קרוגר בדרום אפריקה שפועל בקונספט דומה.
הדרכים הן דרכי עפר מלאות מהמורות והשילוט מתעתע, ולא פעם התבלבלנו בדרך והגענו למחנות או דרכים ללא מוצא.
לצערנו חתולים גדולים לא ראינו, אבל כן ראינו עדרי באפלו, פילים, אנטילופות, חזירי בר, ציפורים וחיות אחרות.

חזרנו אל השער קצת אחרי שש, לאחר סיבוב של כשלוש-שלוש וחצי שעות, כדי להגיע לפני הסגירה בשבע ולהספיק לנסוע למוטל באור יום.
ישנו במוטל Suba מרחק של כחצי שעה נסיעה והיה מצוין ממש. אנשים נחמדים, הכל הרגיש חדש יחסית ואפילו לשם שינוי היו מים חמים במקלחת.
מחר השכמה מוקדמת, חוזרים לאזור הדרומי של הפארק שנפתח בשעה שבע.

יום 06 - המשך המלכה אליזבת ושיט בתעלת קזינגה

השחר עוד לא הפציע ואנחנו כבר היינו מוכנים ליציאה בשש וחצי. אנשי המלון הכינו לנו ערכות פיקניק נחמדות ויצאנו לדרך על מנת להיות בשער הדרומי בדיוק בשבע בשעת הפתיחה.
השומר (שישן במקום מסתבר) אפילו לא התעורר, וסאפה הנהג שלנו הלך להעיר אותו שיפתח את השער. מהדלת יצאה אישה בבגדי שינה וכפכפים שפתחה לנו, היא הייתה הר'ינג'רי התורנית.

מכיוון שנאמר לנו שהאריות אולי נמצאים באזור הדרומי, הקדשנו לו את השעתיים הראשונות של הבוקר. הפארק הרגיש נטוש, כמעט ולא ראינו חיות.
משם המשכנו צפונה ועשינו את הלולאה הצפונית שעישנו יום קודם. שוב נאמר לנו שראו נמר באזור, ואפילו ראו ציד, אבל אנחנו לא ראינו חיות.
בשעה אחת יצאנו מהשער לכיוון Kazinga Channel. תעלת קזינגה היא תעלה טבעית שמחברת את אגם אדוארד ואגם ג'ורג', והיא מהווה בית גידול עצום להיפופוטמים, קרוקודילים, אינספור ציפורים וחיות אחרות.

דווקא מרגע שהתחלנו לנסוע צפונה על הדרך שמחברת את הפארקים, אז ראינו המון חיות. פילים, בבונים ובאפלו. כולם חוצים את הדרך כדי להגיע לנהר שבצד השני. למעשה הפארק לא מגודר, והחיות נודדות בחופשיות בין האזורים השונים, ולכן יצא שראינו יותר חיות מחוץ לאזור הדורש פרמיט בתשלום מאשר בתוכו.

אל תעלת קזינגה הגענו בשעה אחת, שם חיכה לנו אדי שמנהל עסק של סירות תיירים.
הוא סיפר לנו שהממשלה שינתה את החוקים ואנחנו צריכים פרמיט כדי לשוט בתעלה. בעבר זה היה חופשי והיא לא נחשבה חלק מהפארק, אבל חיפשו איך למנף הכנסות... קנינו את הפרמיט והעברנו תשלום באמצעות האפליקציה.
אכלנו צהריים קל ויצאנו לשיט של שעתיים שהיה מרהיב ומלמד. ראינו המון חיות וציפורים. היפופוטמים, פילים, שלדגים ועוד מינים רבים שחיים לאורך הגדה. מומלץ בחום להצטייד במשקפת ולחוביבי הצילום בעדשת טלפוטו, מכיוון שחיות וציפורים רבות מסתתרות בין העצים ועל הגדה ולא תמיד אפשר להתקרב עם הסירה כדי לראותן מקרוב.

משם נסענו לבד אנד ברקפסט של דייב. מקום מקסים עם המון עצי פרי וחדרים פשוטים שיושב על שפת אגם בתוך לוע של הר געש.
שילמנו 50,000 שילינג לאדם ללא ארוחות וקיבלנו חדרים עם נוף לאגם.
במקום כאמור יש המון עצי פרי, עצי קפה ותבלינים, הם רודים בעצם דבש והאווירה מאוד פסטורלית.
דייויד בעל המקום פגש אותנו בעצמו, ופצחנו בשיחה חברית. הוא הציע לנו להישאר עוד יום ולהינות מהטבע, האגם והדברים היפים שבסביבה וכך החלטנו לעשות כי פשוט התאהבנו במקום.
בערב הוא ישב איתנו לבירה וקשקשנו על החיים באפריקה, מזון ואיזון.

יום 07 - טרק שימפנזים

עוד בוקר של השכמה מאוד מוקדמת.
נסענו לנקודת היציאה לטרק שנמצאת כ-30 דקות נסיעה מהגסטהאוס. אחרי עיכובים וברבורים למצוא את נקודת הכניסה ליער, הגענו למתחם רק בסביבות שבע וחצי, מיד נרשמנו, קיבלנו תדרוך ויצאנו לטרק עם טדי המדריכה.

התכנית הייתה לחפש את הקופים במשך כשעה-שעתיים, להיות איתם שעה לצילומים ושעה לחזור. בפועל לקח לנו כמעט ארבע וחצי שעות למצוא את השימפנזים, וסה"כ הכל לקח לנו 6 שעות עד לחזרה לרכבים.
הג'ונגל מאוד שונה מזה של הגורילות והוא יותר הליכה ביער עם שבילים שכבר הלכו בהם לא מעט, אם כי יש פה ושם עליות וירידות בבוץ חלקלק והלחות הגבוהה האופיינית.
היער שופע חיים, צמחים, פרחים ופטריות וכמובן חיות רבות - כמה מיני קופים, איילי יער קטנים, ציפורים ועוד.

מרגע שהתקרבנו לקופים הם החלו לצעוק בקולי קולות שהוגברו על ידי ההד של היער והחוויה היתה מחשמלת. הם מיד רצו לעצים וטיפסו לצמרות שהיו כמה עשרות מטרים בגובה ונעלמו בהן.
היה מאוד קשה לראות אותם והתסכול גבר.

לקראת סוף השעה הקופים הרגישו יותר בנוח והצלחנו לראות את זכר האלפא, זכר נוסף, שתי נקבות ושני תינוקות. טדי סיפרה לנו שביער יש כ 400-500 קופים בשמונה משפחות, וזו חלק ממשפחה של 52 קופים, שהיא המשפחה היחידה שבויתה והורגלה בנוכחות אנשים. אחרת השימפנזים יכולים להיות אגרסיביים והם חזקים מאוד ומסוכנים.

רגע לפני שעזבנו זכר האלפא ירד מהעץ לאדמה ויכלנו לראות אותו במלואו. הוא היה גדול ומרשים, הוא העיף בנו מבט ורץ לתוך הסבך ונעלם לפני שהספקנו להבין מה קרה כאן או לכוון אליו את המצלמה.

לאחר מכן עצרנו בעיירה לארוחת צהריים מקומית - שני סוגי אורז, מטוקה (פירה של בננה ירוקה מבושלת), ירק וקדירת בשר עז. שילוב טעמים לא רגיל.
חזרנו לגסטהאוס לטבילה של אחה"צ באגם שנמצא למרגלות החדרים שלנו. אגם בעומק 42 מטר שנמצא בתוך לוע של הר געש כבוי. חוויה מיוחדת.

לאחר מכן דיוויד בעל המקום הזמין אותנו לשבת איתו להתחמם לצד מדורה, שם שתינו בירה, אכלנו פופקורן והחלפנו סיפורים על אוגנדה וישראל. היה מרתק.

יום 08 - ביצת ביגודי ותצפית על אגמי המכתשים

בשעה שבע בבוקר נפגשנו עם דיוויד לקפה לפני עזיבה. שילמנו לו על השהות והוא חלק איתנו קפה אורגני מהגידולים שלו ופסיפלורה מזן מיוחד ומתוק שאין בארץ.

משם נסענו ל-Bigodi Wetland, כשעתיים נסיעה.
הביצה נמצאת מחוץ לשמורת קיבל'ה. זהו לא פארק רשמי אלא התאגדות של הקהילה. היא מסומנת במפה בשם KAFERI שאלו ראשי תיבות של האיגוד. בביצה חיים 8 מיני קופים וכמאתיים סוגי ציפורים.

הגענו בסביבות השעה 11, שילמנו 50 אלף שילינג לאדם ושני מדריכים ליוו אותנו בדרך.
ראינו 5-6 סוגי קופים שחלקם ייחודיים למקום ולא ראינו באזורים אחרים באוגנדה, חלקם ממש לא התרגשו מאיתנו ואחרים ברחו לפני שהספקנו לשלוף מצלמות. ראינו מעט מאוד ציפורים ובסך הכל ההליכה הייתה נחמדה ומעניינת. עוברים גם ליד מטעים של קפה והופתענו מהריח המתוק של פריחת צמח הקפה.

היה חם ולח מאוד, כיאה לביצה. השעות הנוחות, הן בין שבע וחצי לתשע בבוקר, שעה שגם החיות יותר פעילות. ואחהצ משלוש כשהשמש קצת יורדת. הם גם עושים סיורי לילה, שם אפשר למשל לראות את ה-bush baby החמוד, נחשים וחיות אחרות שפעילות רק בלילה. וכן סיורים בקהילה המקומית, כיצב הם מכינים קפה וג'ין מבננות, חיים את חייהם, שיעור בבית ספר וכדומה.
הסיורים נשמעו מעניינים ממש, אבל היינו צריכים להתקדם הלאה.

הנקודה הבאה הייתה תצפית בשם top of the World, כארבעים דקות נסיעה. התצפית נמצאת במסעדה והכניסה רק למרפסת עולה 5000 שילינג.
בדרך קנינו אבטיח וכך עשינו בתצפית פריסה עם נוף לאגם וכל העמק שמסביב.
משם המשכנו אל fort portal, עיר גדולה שנמצאת כ-30 דקות נסיעה. עצרנו שם בשוק המקומי לקנות ירקות ועברנו בסופרים להשלים מצרכים. ממנה המשכנו צפונה אל מקום הלינה שלנו.

הדרך הפסטורלית עברה בין שדות מוריקים של תה וניתן לראות את השקים המלאים בעלים מועמסים למשאיות.
לאחר נסיעה לא ארוכה הגענו למלון בשם Heritage בעיר Kyenjojo. במלון היו חדרים נוחים עם שירותים ומקלחת ששייכים לחדר ולילה עלה 40 אלף שילינג כולל ארוחת בוקר פשוטה של לחם, ביצים וקפה.
לצערנו המקלחת הייתה קרה למרות שהדוד דלק במשך שעתיים ובקושי היה זרם מים.

יום 09 - מפלי מורצ'יסון - נילוס ויקטוריה

הבוקר התחיל בעיכוב גדול של שעתיים וחצי. קבענו לצאת בשעה שבע אך סאפה הנהג שלנו לא ענה והגיע אלינו רק בשעה תשע וחצי, שעתיים וחצי איחור שאיבדנו מהיום.
הוא טען שהיו בעיות ברכב ונגמרה לו הסוללה בנייד, אך זה נשמע לנו כמו תירוץ והתאוריה היא שהוא פשוט נשאר לחגוג עד מאוחר ולא התעורר. צריך לקחת בחשבון שכשהנג לא ישן באותו מלון איתנו זה מועד לפורענות.

לפחות כשהבנו לאחר שעה וחצי שיש פה בעיה, הלכנו ברגל למרכז העיר להשלים בינתיים מצרכים לימים הקרובים בהם נהיה בשמורה ולא יהיו מרכזי ערים לקניות. תוך כדי הדרך עשינו חישוב והבנו שאין עלינו מספיק כסף באפליקציה של mtn לשלם לפארק על כל הימים, ואם נטעין את כל המזומן נצטרך להוציא עוד.
כשסאפה הגיע נסענו לעיר מאוד גדולה שנקראית hoima, שם התפצלנו לבנק, לעמדת הטענה ולתדלק את הרכב לפני הכניסה לפארק.
בעיר יש שוק גדול, הרבה יותר מוצלח מזה שבפורט פורטל, והשלמנו עוד כמה ירקות ופירות שלא מצאנו בבוקר.

מהעיר לשער הכניסה לפארק בערך שעה ועשרים דקות נסיעה.
הגענו לשער בשעה שתיים. הכניסה עולה 40 דולר ליום לאדם ויש עוד דמי כניסה לרכב. מכיוון ששילמנו על שני לילות, סה"כ שילמנו קצת יותר מ900 אלף שילניג (כ-250 דולר) באמצעות האפליקציה.
משם נסענו ישירות למרינה לעשות שיט על נילוס ויקטוריה עם סירה פרטית.
הסירות הגדולות של הפארק יוצאות בשעה 8:00, 11:00 ו-14:00 בדיוק. אבל אפשר להשכיר סירות קטנות דרך מפעילים פרטיים.

את הסירה של שתיים פספסנו שכן הגענו רק לקראת שלוש, אבל סאפה הצליח לארגן עבורנו שיט פרטי רק לשלושתינו ואיכשהו באותו במחיר של הסירה הגדולה (הטענה היא שסירה פרטית אמורה לעלות 180 דולר, אבל אנחנו שילמנו 96 דולר).

בדיעבד זה הרבה יותר השתלם. הסירה הפרטית היא סירת מירוץ קטנה. הקפטן שהדריך אותנו היה מצוין, הוא לקח אותנו לאן שרצינו וחיכה שנצלם, מכיוון שמדובר בסירה קטנה התקרבנו ממש לגדה וראינו המון בעלי חיים ממרחק אפסי. בשלב מסוים זיהינו קרוקודיל ענק שעמד על הגדה עם פה פעור והוא השיט את הסירה עד שהיא נתקעה בחוף. נעמדנו על החרטום והיינו קרובים לתנין במרחק של מטר-שניים לכל היותר.

לקראת סוף השיט הגענו למפל מורצ'יסון ונעצרנו די רחוק ממנו מכיוון שלא ניתן להתקרב אליו ממש, שכן הוא נחשב לאחד המפלים עם הזרם החזק באפריקה. מצלמה עם עדשת טלפוטו מומלצת לסיור הזה מאוד.
עצרנו להצטלם וחזרנו במהרה. גם בדרך חזור עשינו כמה עצירות לצילומים עד שלבסוף חזרנו למרינה בשעה שש.

במקור תכננו לעשות את מסלול ההליכה הקצר מהמפל לתצפית אבל מסתבר שהמזח שם נהרס בהצפה לפני כמה שנים ועדיין לא שוקם מחדש. את המסלול ניתן לעשות גם על ידי הגעה ברכב.

לקחנו חדר במקום בשם רד צ'ילי ואכלנו ארוחת ערב קלה.
במתחם יש אוהלים זוגיים ב-35 דולר ללילה וחדרים בגדלים משתנים מ-45-55 ועד 90 ללילה.
יש חשמל להטענה רק בין 8 ל-11 בלילה וארוחת בוקר צריך להזמין עד שמונה ורבע בערב לפני.
את שני הדברים האלו לא אמרו לנו לפני שבשעה שבע יצאנו לספארי לילה, ןלכן כשחזרנו הכל כבר היה סגור.

לקראת הספאי לילה שכרנו רינג'רית בשם ליליאן, אותה שכרנו דרך מוקד ה-information. עבור השירות שלה שילמנו 30 דולר לאדם ובנוסף שכרנו זרקור ב-25 דולר.
לשכור את שירותיה של ליליאן היה רעיון מצוין כי היא נתנה לנו מלא עצות על מה לראות ואיפה. החיות משנות מיקום כל הזמן ויש עבודות עפר שנעשות בפארק שגורמות להן לשנות מיקום.

היא אמרה לנו גם שאפשר לשכור ריינג'ר לספארי בוקר וערב בעלות של 20 דולר או 40 בהתאם, לכל הרכב לא פר אדם. מיד שאלנו אותה אם היא פנויה מחר. היא שמחה על ההצעה וסגרנו איתה ליום שלם.
ספארי לילה אמור לקחת כשלוש שעות, אבל ליליאן פינקה אותנו בשעה נוספת וסיימנו אותו קצת אחרי 11 בלילה. ראינו כמה לביאות, תנים, נמיות, דורבן ויותר מדי אנטילופות.

כשחזרנו וגילינו שאי אפשר להטעין את המכשירים החשמליים, התעצבנו ממש והתווכחנו עם אנשי הקבלה עד שהם הסכימו שניתן להם את כל הסוללות, והם שמו לנו להטענה במשך הלילה אצלם במשרד.

יום 10 - מפלי מורצ'יסון - ספארי

הבוקר הגיע מהר מדי ובחמש כבר היינו שוב על הרגליים.
לצערנו ההטענה לא עבדה כל הלילה והסוללות של המצלמה נטענו רק חלקית. לשמחתי הבאתי power bank ששימש אותי להטענה במשך הנסיעה לתחילת המסלול, כשלושים-ארבעים דקות, מה שהספיק לפחות להתחיל את היום ובינתיים להטעין את הסוללה הנוספת.

התארגנו ונפגשנו ליד הרכב בעשרים לשש, משם נסענו לאסוף את ליליאן הריינג'רית שלנו.
השמש עלתה והביאה איתה זריחה מדהימה. לא הרבה לאחר מכן ראינו כמה לביאות וגורים חוצים את הכביש ונכנסים לסבך, אך התאורה הייתה חשוכה מדי כדי לצלם.
ראינו המון אנטילופות, חזירי בר, תאו וקופים, ופתאום זיהינו בשיחים זוג עינים מציצות. זה היה נמר!

הנסיעה עם ליליאן הייתה מצויינת, יש לה עיני נץ והיא זיהתה המון חיות בסבך ועל העצים.
לאחר השעה עשר השמש עלתה גבוה והיכתה חזק, החום נהיה בלתי נסבל כמו צהריים באוגוסט בארץ.
בשעה אחת יצאנו מהשער הצפוני לעיירה הסמוכה לארוחת צהריים. במסעדה היו שקעים והשלמנו הטענה נחוצה. ליליאן לקחה אותנו למסעדה מאוד מערבית והמחירים היו בהתאם.
שילמנו על ארוחת הצהריים שלה כחלק מהדיל, ולאחר מכן קפצנו לשוק המקומי לקנות בננות לנשנוש בדרך וחזרנו לסאפרי של אחה"צ.

השמש החזקה הביאה את כל החיות לצל העצים, והנמרים חיכו שם בצמרות. בסה"כ בסיכום היום ראינו שישה נמרים - 4 בוגרים ושני גורים. מעלף.
מעבר לזה ראינו המון פילים, באפלו, ג'ירפות וחיות אחרות אבל לא ראינו עוד אריות.
הורדנו את ליליאן בשעה שבע במחנה ונתנו לה 50 דולר. 40 על היום ועוד טיפ (וכמובן הארוחה שקנינו לה).

לאחר משבר המטענים, ברד צ'ילי גם עשו לנו בלאגן עם ההזמנה ושינמכו אותנו מחדר לאוהלים. בשל כך לא הסכמנו לחזור אליהם לערב נוסף. סאפה דיבר עם מי שצריך לדבר וסידרו לנו שהיה בבונגלו של רשות הטבע האוגנדית UWA. הבונגלו היה הרבה יותר איכותי, נקי ומסודר. הוא נועד לזוג אבל ישנו בו שלושה ושילמנו 162 אלף שילינג. וגם היה חשמל בחדר עד 11 כך שיכולנו סוף סוף להטעין את המכשירים והסוללות.

החדר היה חם ולח, היה כל כך חם שזה המקום הראשון שסוף סוף היו מים חמים במקלחת והתקלחנו בקרים על מנת להתקרר. על החלונות היו וילונות אבל אין רשתות פה בשום מקום. פתחנו את החלונות וסידרנו את הוילון כמו רשת ולאחר שעה הטמפרטורה ירדה ויכולנו ללכת לישון.

יום 11 - מפלי מורצ'יסון ושמורת הקרנפים

במהלך הלילה מזג האוויר התהפך, הייתה סופת ברקים וירד טפטוף. העונה הרטובה מתקרבת.
השכמנו בחמש, ארגנו את הציוד והכנו קפה. בשש כבר היינו בדרך לספארי.

כחצי שעה לתוך הדרך הבחנו בצבוע ממש על השביל, מבתר גוויה של אנטילופה. חוויה מחשמלת. לאחר כמה דקות ראינו צבוע נוסף והראשון הצטרף אליו בריצה והם נעלמו בסבך.
הטפטוף פסק והוחלף בשמש עולה מעבר לאופק.
בהמשך ראינו שני צבועים נוספים, ולאחר כשעה של סיבוב בלי הרבה חיות סאפה קיבל הודעה שראו אריות.
נסענו במהרה אל עבר המכוניות האחרות שכבר עמדו בשורה ותיצפתנו ממרחק על אריה ולביאה שהלכו בשדה.

בסביבות תשע וחצי עשינו הפסקה בבריכת ההיפופוטמים לנשנושי בוקר והתרעננות.
משם הסתובבנו וחזרנו לכיוון היציאה על מנת לעשות את ההליכה בתצפית מעל המפל.
הגענו לשם בסביבות 10:30-11:00. התצפית על המפל מאוד יפה ואפשר להתרשם מעוצמת הזרם ולחזות בקשת שנוצרת מרסס המים.
במקום יש מסלול הליכה של 20-30 דקות שמגיעה גבוה יותר, אבל עולה 15 דולר והבנו שהנוף לא משמעותית שונה וחבל על הכסף. בדיעבד הבנתי שהנוף כן שונה מכיוון שהוא משקיף למפל מצידו השני, אך אנחנו כבר ראינו את הנוף הזה מהסירה.

במקום זה את הזמן החלטנו להשקיע בנסיעה לפארק הקרנפים Ziwa שממוקם כשעה וחצי-שעתיים משם.
למרות שהביקור בפארק בשעה שתיים לא אידאלי כי הקרנפים פעילים בבוקר ובערב, זה היה הדבר הנכון לעשות מבחינת ניצול הזמנים. סאפה התקשר מהדרך והזמין לנו סיור מודרך. העלות 50 דולר לאדם והולכים ברגל ממש לחפש את הקרנפים.

בשעה שתיים הגענו וקיבלנו תדרוך, משם הלכנו ברגל כשלושים דקות ומצאנו את הקרנפים די מהר בערך בשלוש. הקרנפים ישנו בצל העצים והשמש הייתה ממש חזקה וחורכת. לא היה נראה שהם הולכים לזוז בקרוב. הפקחים סיפרו לנו שהם בדרך כלל קמים משינה בסביבות ארבע לעשות צרכים ולאכול.

ראינו קבוצה של ארבע נקבות ושני עגלים. עזבנו אותם לנפשם והמשכנו לחפש קרנפים אחרים. לא רחוק משם מצאנו שני זכרים צעירים שנחו מתחת לעץ. לאחר כעשר דקות שניסינו ללכת סביבם, הם פתאום החליטו שהספיקה להם המנוחה והם קמו והתחילו להתרחק מאיתנו.
זה היה מחזה מרהיב ממש, פתאום מבינים את גולם ועוצמתם של החיות האלו. המשכנו ללכת לצידם ואיגפנו אותם מספר פעמים.
לבסוף אחד הזכרים התחיל להתעצבן ונתן לקראתנו ריצה קטנה, מה שגרם לריינג'רים להבין שהגיעה העת לסיים. בשעה ארבע חזרנו מהסיור עם המון תמונות וחוויה בלתי נשכחת.

היעד הבא שלנו היה גינג'ה ומכיוון שנותרו לנו שעות אור, נסענו לכיוון וחיפשנו מקום לישון איפשהו על הדרך. לקראת השעה שש עצרנו במלון בשם Luwero Diocese Guest House. זה כמעט היה מלון של ממש, מסודר, נקי, עם חדר אוכל.
לקחנו כל אחד חדר מרווח עם מיטה זוגית, שירותים ומקלחת ב-50 אלף שילינג לאדם.
בנוסף אכלנו ארוחת ערב מקומית טובה ב-8000 שילינג וארוחת הבוקר הייתה כלולה.

יום 12 - ג'ינג'ה

יום אחרון לטיול. בשבע הגישו ארוחת בוקר של לחם לבן, מרגרינה, ביצה קשה, פלנטין מטוגן, ספגטי, נקניקיות ובננה. ממש כל אבות המזון האוגנדי. שתינו קפה שהבאנו מהבית.
ארזנו את הדברים ויצאנו לכיוון Jinja בדרך שעוברת בין הכפרים. זה מדהים לראות את הפער בדרך שבה האנשים חיים כאן - אין חשמל, מים שואבים מהבאר, הרבה עוסקים בחקלאות ומנסים למכור סחורה על צד הדרך. האופנוע הוא כלי התחבורה הנפוץ, הוא לוקח 4-5 אנשים, או שקים מלאים בסחורה.

לקראת 11 הגענו לעיר ועצרנו במקום שנקרא בייס קאמפ. סאפה הזמין בדיקת pcr שיגיעו לקחת מכאן, היא עלתה 60 דולר. מקווה שזאת הייתה האחרונה שנצטרך והקורונה הזו כבר מאחורינו.
ג'ינג'ה היא מקום סופר תיירותי. אפשר לעשות כאן רפטינג, בנג'י, טרקטורונים, שיט על הנילוס או לשכור אופניים ולנסוע לכפרים.

מכיוון שזה גם הבית של סאפה, רצינו לראות קצת את העיר ולחוות את המקום.
בעיר יש מפעל סוכר ומבשלת בירה. נסענו למפעל הסוכר בתקווה לראות איך מקל פשוט שגדל פה בשפע הופך לזהב הלבן. המפעל היה שמור מאוד על ידי שומרים חמושים.
נכנסנו למתחם, אבל לא הצלחנו לקבל סיור. הסבירו לנו שהמקום עובר תחזוקה ואי אפשר לארח אותנו כרגע. באופן כללי הם אמרו שצריך להזמין מראש ולא פשוט להגיע, אבל סאפה אמר שהוא עשה זאת בעבר ללא בעיה. במקום עצמו יש שוק ונקודת תצפית לשדות, אז ישבנו לצהריים על אבטיח מתוק והמשכנו הלאה.

נסענו למרכז המסחרי של ג'ינג'ה. היה שם שוק מדהים וענק, מלא כל טוב, צבעים וריחות. היו שם המון פירות וירקות מעניינים שלא הכרתי, חצילים קטנים שונים ומשונים, אפילו כאלו שאפשר לאכול כמו שהם ירוקים וממש הזכירו מלפפון. מצאנו דוכן שמכר חמאת בוטנים טריה בשקיות קטנות במחיר של 500 שילינג לשקית וקנינו לנו כל אחד. קנינו ירקות ופירות טריים לערב ומשם עברנו לסופרים לחפש פירות יבשים, אגוזים ושימורים. וגם מים.

הסופר הכי גדול וטוב הוא כמובן של ההודים ונקרא biasra, יש בו הרבה יבוא מארצות ערב והודו.
משם הלכנו לראות חדרים, הגענו להוסטל שנקרא explorers עם תצפית יפה על הנילוס, אבל הוא היה תיירותי מדי לטעמנו והמחירים בהתאם. 15 דולר לחדר דורמס ומשם המחירים מאמירים מאוד לחדרים נפרדים. במחיר שביקשו על 3 מיטות בדורמס, מצאנו בבוקינג בית שלם מעבר לנהר.

בדרך עצרנו בבית של סאפה, הכרנו את המשפחה שלו וראינו איפה הוא גר ואיך הוא חי. כל המשפחה גרים על אותו שטח אדמה בבתים שונים, הם מגדלים המון צמחי מאכל ובננות, וכולם היו מאוד נחמדים ולבביים וקיבלו אותנו בברכה.
לפני שהמשכנו לחדר עשינו עצירה אחרונה אצל מכר של סאפה בשם מוגנדה שמגדל ומוכר קפה, והוא לקח אותנו לסיור במטע, קלה עבורנו קפה והכין לנו חליטה טרייה. אוגנדה היא לא מדינה של שותי קפה, הבריטים הקולוניאליים הביאו לאוגנדה את תרבות שתיית התה. הקפה שמגדלים ברוב המדינה הוא רובוסטה, שהוא פחות חזק בארומה שלו.
בסיפי מגדלים קפה ארביקה שהוא הקפה שאנחנו יותר מורגלים אליו בטעם המערבי. אבל לצערי הטיול שלי מסתיים כאן. ע"מ להגיע לסיפי ולחזור לאנטבה נדרשים לפחות יומיים נוספים. סיפי ממוקמת כארבע שעות מזרחה מג'ינגה, יש שם מפל מאוד מרשים וההליכה באזור לוקחת כשלוש שעות. בנוסף אפשר לבקר שם במטעי הקפה באופן דומה לביקור של היום.

את הלינה כאמור סגרנו דרך בוקינג, ישנו בוילה שנקראת house 1759. אין שילוט ברחובות אבל זיהינו את הבית מהתמונות. המקום היה מאוד מרווח ומסודר. בית לכל דבר עם חדרים גדולים, מטבח מאובזר ומספר חדרי מקלחת ושירותים. שתי בנות ששוהות במקום קיבלו את פנינו.
הכנו ארוחת ערב והחשמל בכל האזור נפל. רייצ'ל, אחת הבנות הביאה לנו נרות ונשארה לדבר על החיים באוגנדה ובישראל. בינתיים החשמל חזר, התקלחנו והתארגנו לשינה. אך מאחר וזה היה הלילה האחרון שלי נשארנו עד שתיים וחצי להחליף חוויות ולדבר על החיים.

יום 13 - חזרה לארץ

לצערי המסע באוגנדה הגיע לקיצו. קמתי בשש וחצי, ארגנתי את התיק ושתינו קפה אחרון יחד.
לקראת שמונה סאפה הגיע לאסוף את האחים שלי שממשיכים לסיפי וחבר שלו נאסר לקח אותי לשדה.
שילמתי לו 200 אלף שילינג והנסיעה מגי'נג'ה לאנטבה לקחה כשלוש שעות.

בדרך עצרנו בחנות צילום כדי להדפיס את בדיקת הpcr ומסמכים נוספים. בשדה דורשים לראות עותק פיזי מכל דבר, מכרטיס הטיסה וכו. הם מחתימים אותם בכניסה ואחרי כן מראים את הטפסים בצ'ק אין. כשנכנסו לשדה השומר ביקש מנאסר לצאת וטפח עליו לחפש נשק. לאחר מכן הוא נכנס למושב הנהג והתיישב לידי. הוא שאל מאיפה אני, ואז שאל "באיזה מטבע משלמים שם. דולר?" הבנתי את הרמז ושלפתי שטר של 5 דולר שהיה לי בכיס, הוא התרצה ויצא מהרכב, ויכולנו להמשיך בדרכנו.
שוחד שוטרים הוא דבר די נפוץ פה. נאסר סיפר לי שרק אתמול עצרו אותו במחסום והוא שילם מזומן 30 אלף שילינג כל מנת שהשוטר יתן לו להמשיך.
ביום שנכנסנו למפעל הסוכר גם שם השוטר ביקש שוחד, אבל הוא לא ביקש כסף, הוא ביקש מים. לא הבנו את הסלנג ונתנו לו בקבוק מים, והוא צחק ונתן לנו להיכנס. לאחר מכן הובהר לנו שמים זה שם קוד. יצאנו בזול :)

הטיול באוגנדה, הפנינה של אפריקה, הסתיים רשמית. היה מדהים. זו ארץ מטורפת, מגוונת, עשירה בטבע ומשאבים, ויחד עם זאת האנשים חיים במה שמרגיש כמו לפני מאה שנה. חיים פשוטים, מים שואבים מהבאר וחשמל יש רק אם אתה יכול להרשות לעצמך גנרטור.
סאפה היה ממש אחלה ומאוד מומלץ לטייל איתו, הוא לא סתם היה נהג, הוא היה חבר.

טיפים

• דברו עם Safa, הוא יסדר לכם הכל +256 784 239679
• בעקבות הקורונה הנחיות הכניסה למדינה, מעבר יבשתי בין גבולות, טיסות בין מדינות אפריקה וכו משתנות ממש במהירות. תבדקו בקבוצת הוואסטפ של מוזונגו-אוגנדה עם אנשים ששם/ בדיוק היו שם. שמתי קישור

קישורים חיצוניים

• הוצאת ויזה אונליין
• הצהרת קורונה אונליין (נכון לזמן הטיסה שלי)
• https://chat.whatsapp.com/JQEy1LGnUuVIUbKLEDiPZq