תאילנד - טיול של חודש

חודש בתאילנד, טיול של אחרי תואר ואירוסין טריים

תאריך הטיול	February 2025
משך הטיול	חודש

תוכן עניינים

הקדמה

זה סיפור הדרך שלנו, ירדן וגיל. חודש בתאילנד לכבוד סיום התארים של שנינו והאירוסים הטריים. את הטיול הזמנו ממש כמעט שנה לפני, בחרנו את התאריכים כי שמענו שזו העונה לטוס בה לתאילנד, בטווח התאריכים חגגנו שלוש שנים ביחד, והם לא כללו את היום הולדת של גיל (שהיה 3 ימים אחרי שנחתני בארץ) ככה שלא איחדנו שמחות, והמשכנו את החגיגות בארץ :)

אם משפט כלשהו נכתב בגוף ראשון, אז שלום קוראים לי גיל הבן זוג. ירדן הבת זוג כנראה יושבת פה ליידי, ירדן תגידי שלום.

היוש

כמה טיפים כלליים לטיול בתאילנד:

דבר ראשון על תהיו חארות.. יש מלא סיפורים על ישראלים שמזלזלים ופוגעים במקומיים, סתם מוציא שם רע.

עונות ומזג אוויר – את הטיול שלנו עשינו בכל פברואר, נחשבת העונה היבשה, וככה גם היה. לא ירד עלינו טיפה גשם, חוץ מיומיים בסוף הטיול, יום של גשם שלא נפסק, ועוד יום של טפטופים. לחוסר בגשם היו יתרונות וחסרונות, הצמחייה הטרופית הייתה טיפה יבשה ולא כל הנחלים היו מלאים, אבל מצד שני כמעט ולא ירד עלינו גשם אז לא היו שינויים בתוכניות בגלל מזג אוויר. אני הייתי בתאילנד גם בספט'-אוק', עונת המונסונים, הנוף היה יותר יפה, אבל היו גשמים (דיי בשעות קבועות) שהיינו צריכים לקחת בחשבון. מה שכן, בשתי האופציות חם, ומסתובבים בגופיות.

תחבורה והתניידות – קודם כל אפליקציית Bolt כדי להזמין מוניות, הרבה יותר זול (שימו לב אפשרי רק ביבשת ולא באיים). האתר 12Go כדי להזמין סירות, מעבורות ונראה לי שגם סליפרים. בין בנגקוק צ'אנג מאי והאיים העדפנו לעבור בטיסות ולא בסליפרים, טיפה יותר יקר, אבל חוסך זמן. אופנוע לגמרי היה בסדר העדיפויות שלנו להתניידות ביעדים הקטנים יותר, להשכיר אופנוע זה מאוד נגיש, אני עשיתי רישיון בארץ לפני. טוקטוקים רק אם חייב, סתם יקר ומיותר.

אוכל ומנות מומלצות – אני אתחיל ואגיד שאין פה הרבה המלצות למסעדות כי פשוט הפכנו למה שהיה לנו הכי נוח וסהכ הביקורות בגוגל היו טובות. שום דבר לא חובה. חובה שתהנו ותעשו מה שנכון וטעים לכם. אני כן אגיד שאני ממש ממליצה להתנסות בדברים חדשים ולא רק לדבוק בפאד תאי, מי יודע מה תגלו שאתם אוהבים
מבחינת מנות מומלצות בעיניי בראש ובראשונה קאו סוי מנה של מרק קארי צהוב עשיר עם אטריות מגיע לרוב עם חלבון לבחירתכם ככה שגם חברותי לצמחונים, יש בו הרבה תוספות מעניינות כמו איזשהו ירק מוחמץ, בצל סגול טרי ואטריות קראנציות. מדובר במנה שאופיינית בצפון תאילנד ובדרום יהיה אותה משמעותית פחות. המלצה רותחת שנייה היא מרק טום קה לרוב מגיע עם אפשרות בחירה בין עוף לפירות ים (אולי אפשר לבקש גם רק ירקות לא ניסינו) מדובר במרק קוקוס מושלם ולא חריף שבחלק מהמקומות מוגש ממש בתוך קוקוס. מנה נוספת למי שפחות חובבים אקסטרים זה אורז מטוגן באננס מנה טעימה לא חריפה עם טעם אננסי פרשי גם פה בדרך כלל אתם יכולים לבחור חלבון לטעמכם. המלצה אחרונה היא גלידת קוקוס מוגש בתוך קוקוס וניתן לבחור תוספות, בעיניי מיותר פשוט מושלם ככה. אפשר למצוא בחלק מהשווקים והחופים לרוב יהיה בדוכנים שמגישים רק את זה.

תקשורת ואינטרנט – אפשר לקנות סים בשדה התעופה כבר ברגע שאתם נוחתים בבנגקוק, זה מה שעשינו, אבל עלה יחסית יקר. השמועה אומרת שאפשר לקנות בכל 7/11 או בקיוסקים בכל האיים או הערים. בכללי החברות המומלצות הן: True, AIS, DTAC הן מומלצות אך יקרות.

בריאות וביטוח נסיעות – אנחנו הלכנו למרפאת מטיילים, היו לנו חיסוני צהבת ועשינו בנוסף חיסוני טטנוס. יש במרפאות עוד חיסונים שאפשר/צריך לעשות, לפי אופי הטיול.
אל תוותרו על ביטוח רפואי, אנחנו נדבקנו בחיידק בבטן, והביטוח החזיר לנו את אלפי השקלים שהיינו צריכים לשלם. אי אפשר לצפות מאיפה תחטפו חיידק תהנו מהטיול ותתנסו, חבל להעביר את כל הטיול בחשש. גם בתור מי שנדבקו זה היה ערב אחד שסבלנו בו ועוד יומיים שהיינו קצת יותר באיזי. לא הייתי מוותרת על היום שבו נדבקנו כי זה היה אחד הימים היותר מוצלחים שלנו.

כספים - רוב תאילנד משתמשת רק במזומן. אנחנו הבאנו דולרים במזומן, והמרנו כל פעם כמות מסויימת של דולרים. על מלונות ורוב האטרקציות שילמנו דרך בוקינג או אפליקציית טיולים עם אשראי, ככה שהצלחנו לחזור לארץ עם דולרים.

אטרקציות – יש את האפליקציה get your guide, איתה הזמנו את רוב האטרקציות, אפשר למצוא שם פעילויות ומסלולים בחברות שונות, אם משהו מרגיש יקר, תמיד אפשר ללכת לאחת מסוכנויות הטיולים ולנסות להתמקח אצליהם במחיר.

ישראל - בנגקוק 1-2.2

הטיסה מישראל לתאילנד עברה הכי חלק שאפשר. נתב"ג היה ריק אז עברנו את הבידוק בשניות, עלינו למטוס ב21:20, ירדן כמעט נרדמה עוד לפני שהמרנו, ארוחות טובות, שינה טובה, סרטים במטוס וקופה ראשית. אין תלונות.

אחרי 11 שעות הגענו לבנגקוק.

הגענו לשדה תעופה והחלטנו לקחת רכבת למלון דירות שהיה מרחק הליכה מרחוב הקווסאן. אומנם היה מאוד נוח להתנייד ברכבת, אבל לתפוס מונית כבר היה סיפור. התחנה הייתה במקום פקוק. אפליקציית Bolt, שאיתה מזמינים מוניות, הביאה לנו רק נהגי מונית שביטלו אותנו. התחלנו ללכת ברגל לכיוון המלון, בדרך תפסנו מונית שעברה ברחוב, ולקחה מאיתנו מחיר מופקע של 10 שקלים! (במקום 6-7)...

הגענו למלון Thanabhumi שבו ישנו לילה אחד. בערב יצאנו לסיבוב ברחוב הקוואסן, ורחוב Ram Buttri Alley לידו שהיה אפילו יותר נחמד.

צ'אנג מאי 3-7.2

בבוקר נפרדנו מבנקוק אחרי לילה אחד. נסענו עם מונית שעלתה 400 באט לשדה התעופה המקומי דון מואנג, ומשם לקחנו טיסה לצ'אנג מאי. הגענו לשדה עם חשש שהמזוודות שלנו כבדות מידי. הזמנו לטיסה מזוודות עד משקל 15 קילו, מי חשב שכבר ביום השני הן ישקלו יותר 😐
אחרי שדחפנו מלא דברים כבדים לתיקי גב, שתי המזוודות עברו כשאחת אפילו שוקלת 15.6!
יצאנו מהשדה, ומשום מה ההוסטל שהיינו אמורים להגיע אליו פינק אותנו בהסעה מהשדה, ככה בלי כסף, לא התווכחנו, מי אנחנו שנגיד לא.. חיכינו בחוץ והגיע וואן, אנחנו עולים והנהג פשוט מתחיל לנסוע, בלי לאסוף עוד אנשים, מפה לשם וואן פרטי מהשדה. אולי עשינו משהו טוב בבוקר.
הגענו להוסטל Ban Narai River, הוסטל ממש חמוד על הנהר, עם דשא מחוץ לחדר, ערסלים ופינות ישיבה, לנו הייתה חוויה מאוד טוב וסהכ מאוד מומלץ למי שרוצה פינה רגועה ונינוחה בתוך צ׳אנג מאי ההומה עם קירבה נוחה לעיר העתיקה, פחות יתאים למי שמחפש מלון מפנק, מדובר בחדרים צנועים ומקסימים. יש הרבה יתושים בגלל הקרבה לנהר, אבל מרססים את הנגד יתושים וזה פותר את הבעיה הזאת.
בערב עשינו סיבוב בעיר העתיקה, נתקלנו בדרך בפסטיבל אוכל שלא ידענו שמתקיים, אז עשינו שם סיבוב טעימות. (אמא לא אכלתי את הבשר תנין שהיה שם, וגם לא את העקרבים על מקל)

את הנסיעה לפאי (היעד הבא) הזמנו ביום הראשון שלנו בצ'אנג מאי עם האתר 12Go, מזמינים דרכו גם את המעבורות באיים. עדיף להזמין מראש כדי שלא יתפסו כל המקומות.

במשך הימים בצ'אנג מאי עשינו כמה אטרקציות. אותן הזמנו דרך האפליקציה Get Your Guide. מודה שפקפקתי בהתחלה, אבל אפשר למצוא שם הכל, המלצות, השוואת מחירים בין החברות, אטרקציות נוספות בסביבה, שילמנו דרכה, וזה באמת פועל. צריך לציין שבכל האטרקציות שאנחנו היינו דאגו תמיד להסעה וארוחת צהריים כוללה במחיר.

אומגות - עלה 190 שקל בערך לאחד, אנחנו לקחנו את המסלול הקצר עם בערך 18 מעברים של אומגות, סולמות וחבלים. המקום נמצא באמצע הג'ונגל, עם נוף מדהים, וכל המסלול הוא בין פלטפורמות על העצים. ממש חוויה.

חוות טיפול בפילים + סיור במקדש Doi Suthep - עלה 180 שקל לאחד. נפגשנו עם מדריך בשם פול שהיה חברותי מאוד, יש שיגידו מידי (סתם חמוד פול סך הכל) התחלנו את הסיור בחוות הפילים, שם פגשנו אמא פילה ופילון קטנצ'יק בן כמה חודשים, פול שלף את הטלפון שלו והתחיל להעמיד ולצלם אותנו עם הפילים. קיבלנו בגדים מסורתיים, ויצאנו לרקום קשרי ידידות. פגשנו עוד כמה פילים והאכלנו אותם, יצאנו למסע רגלי קצר על ההר כשהפילים מלווים אותנו. גולת הכותרת הייתה מלחמת מים אימתנית בין בני האדם (התיירים) לפילים (עם עוזריהם התאילנדים). ירדן לא שרדה.
מהחווה המשכנו לארוחת צהריים, ואחרי למקדש דוי סוטפ. מקדש חובה לכל חובבי המקדשים. גדול, מרגש, מנצנץ, תיירותי, ומה לא. אני התחברתי יותר למקדש הבא שהגענו אליו, מקדש Wat Pha Lat. אלה הם בעצם סדרה של מקדשים, דוי סוטפ הוא המקדש הראשי בראש ההר, פה לט הוא המקדש שממוקם בחצי הדרך לפסגת ההר. הוא מקדש גדול, הרבה פחות נוצץ, הוא ממוקם בתוך היער בין העצים, ורובו עשוי מעץ. הוא הרבה יותר שקט ופחות תיירותי, נותן אווירה של רוגע. ממנו אפשר לצאת למסלול נחמד של 2 קילומטר במורד ההר עד שמסלול מתחבר בחזרה לכביש. סיימנו את היום גמורים, אבל היה שווה כל רגע.

סדנת בישול - עלה 95 שקל לאחד. התחלנו את היום קבוצה קטנה ממש של 4 אנשים. נסענו לשוק אוכל מקומי, ושם המדריכה הסבירה לנו קצת על המאכלים בשוק. כשאני אומר קצת, זה ממש קצת.. היא הסבירה רק שהינה זה סוכר דקלים, זה קארי בשקית, קחו 10 דקות וניפגש בוואן. ניפגשנו בוואן. הגענו לחווה, וזה היה מקום פשוט מקסים. ארוגות של צמחייה, אגם קטן באמצע, שדות אורז ענקיים מסביב, מחסה מבמבוקים שבנוי היטב, ומלא עמדות בישול אישיות. ממש פסטורלי. אמנם לא קטפנו בעצמנו את המצרכים, אבל הסדנה הייתה באמת מאוד מוצלחת. המדריך הסביר טוב והיה מצחיק. הכנו מרק טום יאם ואכלו אותו ישר אחרי, פאד טאי שגם אכלנו ישר אחרי הבישול, ואז עוד 3 מנות - קארי, מוקפץ עם בצל ובוטנים, ומנגו סטיקי רייס, את שלושתם אכלנו ביחד בסוף סביב השולחן. חלוקה מצויינת למקטעים, ככה לא היינו מפוצצים בכל רגע נתון.

שוק הלילה של צאנג' מאי - בכל ערב בשעה שש נפתח שוק הלילה. מלא דוכנים עם מלא דברים שאתם רוצים ולא ידעתם במחירים מצחיקים. יש הרבה מקומות מוגדרים של שוק אוכל, עם דוכנים, וגם לרוב הופעות של מקומיים - ריקוד, שירה.. אנחנו לא הספקנו לגלות הכל, יש מלא רחובות ונקודות מעניינות. האיזור המוצלח ביותר בשוק (לטעמנו) היה Phanalope Market, אליו חזרנו כמעט בכל ערב, מדובר באיזור מקסים בתוך השוק עם מוזיקה חיה, אורות יפים, דוכני אוכל וברים ושיא השיאים שייק הקוקוס הטעים ביותר ששתינו בתאילנד.

מקדשים בעיר העתיקה - יש המון מקדשים שפזורים בצ'אנג מאי, ובפרט בתחומי העיר העתיקה. אנחנו בחרנו שלושה להסתובב בהם. שווה לבחור כמה ולעשות ביניהם סיורים. אפשר ככה להכיר את העיר. יש המון מקדשים והמון המלצות. מבין אלו שאנחנו היינו זה הגדול והיפה ביותר. Wat Phra Singh Woramahawihan שימו לב כניסה למקדש עצמו (לא למתחם) עולה לתיירים תשלום סמלי. הם לא מתעקשים על זה אלא פשוט יושבים בכניסה, לא רואה סיבה לא לשלם למקום כל כך מתוחזק ויפה.

מאסג' - חייב אין מה לעשות. רק אם רוצים להגיע למקום מוצלח, צריך להזמין לרוב מקום ערב מראש, כי הם מתמלאים. אנחנו היינו בשניים כשהמומלץ מביניהם הוא Sense Massage Night Bazaar לקחנו חבילה של שעה וחצי של מסאג׳ עם שמנים ארומטיים בשילוב של מסאג׳ גב וראש. היה מעולה.

פאי 7-11.2

את הנסיעה לפאי הזמנו כמה ימים לפני, הלוך וחזור. הגענו לתחנת Chiang Mai Arcade 2, משם יצא המיניבוס לפאי. התחלנו נסיעה, בהתחלה לא הבנו למה אמרו שהנסיעה הזאת קשה, ואז התחילו הסיבובים.. שלוש שעות של נסיעה בסללומים, אין כביש ישר אפילו לשנייה, באמת נסיעה קשה. יש עצירה אחת באיזה שהוא שלב, מזל.
ממליצים מאוד לקנות כדורים נגד בחילות יש בקופות
ב7/11 שצמודים לתחנות הנסיעה.

בפאי ישנו במלון B2, בריכה, חדרים נחמדים, וטיפה מרוחק ממרכז פאי.

כבר בערב הראשון, ובכל ערב אחריו, יצאנו לWalking street, כמה רחובות שנסגרים לנסיעה של מכוניות (לא של אופנועים) ונפתחים לאורכם המון דוכנים וחנויות. בכמה לילות החלטנו לא ללכת למסעדה בערב, אלא לעשות סיבוב טעימות מדוכנים בשוק הזה.

אופנועים הם כלי הרכב הכי נפוץ בפאי, יש המון מקומות להשכרה, שכרנו אופנוע בשביל שיהיה לנו איך להגיע לכל מקום בלי התלות במוניות.

גשר הבמבוק - בכפר נידח בין הרים וגבעות, יש גשר במבוק באורך של קילומטר או קצת פחות. הגשר עובר בין שדות אורז, גידולים, עם הרבה לוקיישנים נחמדים לשבת בהם, ומסעדות חמודות. בסוף הגשר מגיעים למקדש, או בעצם אזור מקודש, עם כל מיני מבנים ופסלים שמפוזרים בין עצי הג'ונגל. חשוב - לא לשכוח להביא מצלמה 😐 *אנחנו ״שכחנו״ אבל יצאו תמונות מהממות גם בטלפון.
הכניסה למתחם יוצא 30 מאט לאחד.
בדרך חזרה עצרנו במפל Pam Bok, הליכה של 200 מטר מהחנייה. ירדן הייתה האמיצה מבניינו ונכנסה מתחת למפל, אני גיל לא עמדתי בלחץ החברתי ונכנסתי אחריה, אבל וואלה, היה שווה.
משם עצרנו במסעדת Pambok Cafe שהייתה על הדרך חזרה, מסעדה עם אווירה ממש רגועה, הזמנו אוכל ושייקים, והעברנו שם עוד כמה שעות. ממליצה בחום על הקאו סוי שלהם, מנה אופיינית לצפון תאילנד, משלבת מגוון מעניין של מרקמים וטעמים, אם אתם לא לוקחים אותה שם ממליצה לקחת במקומות אחרים כי בדרום אחר כך יהיה הרבה יותר קשה למצוא.

מערת Nam Lod - המערה נמצאת כשעה נסיעה מפאי, בדרך טיפה מפותלת. הקושי העיקרי הוא אורך הדרך, הכביש סלול כולו בצורה טובה. בדרך למערה עשינו עצירה בתצפית של אחד מפסגות ההרים.
למערה חייבים להיכנס עם מדריכה שמחזיקה עששית איתה לאורך כל המסע. זאת מערת נטיפים מרשימה בגודלה, הסיור עובר דרך כמה מערות פנימיות, ובסוף עושים שייט על קאנו במבוק, בנחל שעובר דרך כל המערה. תוך כדי אפשר להאכיל את דגי הספמנון, ולגרום להם להיאבק אחד בשני.

Wat Phra That Mae Yen - בערב לפני השקיעה יצאנו לפסל הענק של בודה. הוא ממוקם על הר ואפשר לראות אותו מהעיירה. המחשבה הייתה להגיע אליו, ואחרי כמה דקות להמשיך למסעדת 10RAI לראות את השקיעה. היה שם כל כך יפה לראות את הנוף של העייריה, השדות מסביב, ההרים והשקיעה, שהעדפנו לחכות במקדש ולראות ממנו את השקיעה. אחר כך באמת המשכנו למסעדה שהייתה באמת חמודה וכמו כל פאי עם המון ישראלים.

המעיינות החמים של פאי - יש כל מיני מעיינות חמים בסביבה, אנחנו הגענו למעיינות שממש קרובים לפאי (Tha Pai Hot Spring) כניסה עולה 300 באט לאחד. יש שם כמה בריכות בטמפרטורות שונות מ30 מעלות עד 38, כשבחלק העליון של המתחם, איפה שנובעים המים, יש 80 מעלות. מקום ממש נחמד ושקט, אפשר לעשות הליכה קצרה מסביב ולקרוא שלטים והסברים על המעניינות ותופעות אחרות. אחרי המעיין אלכנו לאכול בEarth Tone, מסעדה טבעונית אבל ממש טעימה ונעימה.

קניון פאי - לקניון ממליצים להגיע בשקיעה, יש גם המון סוכנויות שמארגנות נסיעה לקניון בשקיעה, הקטע הוא שכווולם מגיעים לשם בשעות האלה.. השקיעות בפאי מדהימות, יש המון מקומות יפים שבהם אפשר לשבת ולראות את השמים מחליפים צבעים כשהשמש יורדת מתחת להרים הגבוהים. אבל תמיד צריך לקחת בחשבון שמקומות תיירותיים יהיו מפוצצים. אנחנו הגענו לקניון טיפה יותר מוקדם, כשעוד רק התחילו להגיע אנשים. אפשר ללכת על המצוקים הדקים כשצמרות העצים נמצאות מתחתינו, אולי פחות מתאים לי שיש פחד גבהים (עד שהגעתם לתאילנד תתגברו על פחדים שלכם).
באיזשהו שלב התחילו להגיע מסות של תיירים, והבנו שזה הזמן שלנו להתקפל. ירדנו מההר וגילינו צי של מיניבוסים שהביא את כל התיירים.
באותו חודש התקיים פסטיבל אוכל בפאי. הופעה של להקה מקומית דוכני אוכל ואווירה טובה. כיף למצוא אירועים כאלה שלא ידענו עליהם לפני.

צאנג' מאי 2 - 11-12.2

את הנסיעה חזרה מפאי לצ'אנג מאי סגרנו כחלק מנסיעות הלוך חזור, יצאנו מאותו מקום שאליו הגענו בפאי, נפרדנו יפה מפאי שהייתה טובה אלינו. כבר מתגעגעים.
הגענו להוסטל על שוק הלילה של צ'אנג מאי, היה יחסית רועש, אבל סך הכל חדר נחמד לילה.

קראבי 12-17.2

את המסלול שלנו לקראבי עשינו עם טיסה מצ'אנג מאי לבנקוק ומשם לקרבי. הזמנו על הבוקר מונית מאפליקציית בולט לשדה התעופה של צ'אנג מאי. יצאנו שלוש וחצי שעות לפני הטיסה שלנו, אבל כנראה שזה היה מוקדם מידי.. חיכינו שעה ו40 להפקדת המזוודות ועוד שעה אחר כך עד שנתנו לנו לעלות למטוס, ככה אנחנו אוהבים להקדים ✌🏼
לא מצאנו ארוחה איכותית בשדה, רק קפה ומאפה.
הטיסה לבנגקוק אמנם הייתה של שעה, אבל זה המטוס הכי צפוף שהייתי עליו בחיים.

הגענו לשדה בבנגקוק בכמה דקות איחור, ככה שנשאר לנו שעה וקצת עד לטיסה הבאה. החלטנו שאנחנו רוצים למצוא את הגייט קודם ואז למצוא משהו לאכול, כי בשלב הזה היינו מורעבים. הגענו לגייט והוא כבר היה פתוח לעלייה למטוס. מצאנו דוכן קטן שמכר מאפים, אז קנינו, אחלה ארוחת צהריים.

אחרי הטיסה, שלקחה גם כשעה, הגענו לקראבי. שוב הייתה לנו הסעה בחינם למלון, שוב חיכה לנו מישהו עם שלט, ושוב זאת הייתה נסיעה פרטית בוואן, התחלנו ממש להתרגל לקונספט :)

אחרי כשעה נסיעה, עם נופים מרהיבים של הרי צוקים, ועצי קוקוס בכל מטר, הגענו למלון Phu Pi Maan באו-נאנג. המלון הכי מפנק שהיה לנו בחיים עד עכשיו. חדר גדול ומפנק, עם מיטה ענקית, יציאה לבריכה מהחדר, המלון עצמו נראה מאוד מרשים, עם שבילים דרך עצי קוקוס ונוף מטורף מהמרפסת של הקומה שלנו. כמו שאמרה המוסלמית מהקבלה - "אתם בקומה 3 היפה". ראוי לציין שגם הסיעו אותנו לחדר עם קלנועית. מה שכן, המלון נמצא בעלייה, אז גם עושים ספורט 🦵🏼

את היום המלא הראשון שלנו בקראבי התחלנו ברביצה בבריכה מול הנוף המדהים של המלון. לקחנו את השאטל שהמלון הציעה לחוף הים, הלכנו על הטיילת כשתאילנדים מחנויות קוראים לנו בקריאות של "סוודיקה". ראינו עוד מקור מים גדול אז רבצנו גם בו. יום של רביצות.
חזרנו למלון (עם נהג טוק טוק שלקח מחיר מופקע ולא הסכים להתמקחות…). בערב שכרנו אופנוע, כי גם בקראבי ההתניידות קשה ברגל. נסענו לטיילת בערב לראות מופעה אש באחת המסעדות, מאוד מרשים, והגענו למסקנה שאני גם יכול לעשות חלק מהתרגילים (עד שהם הגזימו מה זה…)

אחרי יום המנוחה, הגיע הזמן לראות מקומות חדשים.

ריילי ביץ' - איזור או כמה חופים שאפשר להגיע אליהם רק עם סירה, אותה אפשר לקחת מהחוף או-נאנג במחיר 100 באט לאדם לכיוון. הסירות (מונית שירות) יוצאות כל 10 דקות. אנחנו הגענו לחוף המערבי עם הסירה. כבר עוד שהתקרבנו לחוף ידענו שסוף סוף הגענו לתאילנד. חוף לבן, עם עצי דקל, צוקים שתוחמים אותו מהצדדים, ומלא אנשים יפים. על החוף המערבי יש המון מסעדות (אפילו טובות) ולמרות שמגיעות לשם סירות, ברוב החוף אפשר להיכנס למים.
יש את החוף המזרחי, שם לא ראינו מקומות שנחמד להיכנס אליהם למים, הרוב זה סירות. בנוסף יש את החוף הדרומי, שאליו לא הגענו, יכול להיות שזה החוף הכי יפה, אבל זה רק שמועות שאני מפיץ.
בחלק הצפון מזרחי יש את מערת היהלום, עלות הכניסה היא 200 באט לאחד. זאת מערת נטיפים חמודה, הסיבוב בה לא כל כך ארוך, אבל מקום יפה להגיע אליו.
בדרך לחוף הדרומי יש דרך שמובילה לתצפית מטורפת על כל ריילי ביץ'. העלייה אליה מאוד קשה. ברובה זה ממש טיפוס על סלעים, כן יש חבל לאורך כל הדרך שאפשר להעזר בו. לדעתי כל אחד יכול לעשות את העלייה, צריך להתכונן מנטלית שזה מאתגר, ושהולכים להזיע מלא, כי הטיפוס דרך עצי ג'ונגל מייצר יותר מידי מים על הגוף.
עצרנו לאכול באחת המסעדות על החוף, אחת הארוחות בטובות יותר שהיו לנו בתאילנד, פה גם הבנו כמה אנחנו אוהבים קוקוס, וכמה חבל שיש לנו הגבלה על המזוודות של 20 קילו כי קוקוסים שוקלים מלאאא..

שוק הלילה בקראבי טאון - נסיעה של 30-40 דקות מאו נאנג. אנחנו לא בטוחים באיזה ימים הוא פתוח, אנחנו הגענו בשישי בערב. שוק בינוני בהשוואה לשוק של צ'אנג מאי. יש בו הופעה של אומנים מתחלפים (רובם על הפנים חח), אוכל, דברים לקנות. שם נחשפנו למחירי תאילנד, הדברים שם זולים שזה כבר מצחיק. לא הייתי מחכה לקנות שם דברים שראיתם במקומות אחרים, כי המבחר שם לא גדול, אבל אם יש משהו שאוהבים, שם זה יהיה הכי זול.
אחרי מלא חיפושים, מצאנו סוף סוף! גלידת קוקוס אמיתית! וזה פשוט וואו! לא צריך להוסיף לזה שום תוספות.. שום קישוטים.. גלידת קוקוס שיושבת בתוך אגוז קוקוס.. זה החלום התאילנדי. שם גם עלה לנו רעיון יזמי, אני רק יכול לספר שמדובר על המון קוקוס, ושאנחנו מחפשים משהו שייבא כמויות מסחריות של קוקוס לארץ, חוץ מזה, לא יכול לספר יותר.

קיאקים - דרך האתר Get Your Guide הזמנו שייט בג'ונגל בקיאק. טיול של חצי יום, שבו כל זוג משיט בעצמו קיאק, דרך נקיקים, עצים, במקומות ממש יפים. על קיאק של זוג אחד אפילו עלה קוף. שייט מאוד יפה, שרובו מוצל! חשוב להגיד שלפעמים במקומות ישרים (נגד הזרם) או בים החתירה יכולה קשה, אפשר לעבור את זה לאט, אבל צריך לחתור בלי הפסקה בשביל להתקדם. בסוף כולם עושים את זה, אבל לקחת בחשבון שאם בקיאק פרטי רוצים להתקדם, צריך לחתור.

מקדש מערת הנמר - מצד אחד קוראים לזה מערה, אבל מצד שני בכלל מדובר על טיפוס של 1237 מדרגות (לפי מקורות זרים) עד לפסגה של אחד ההרים הגבוהים באזור, עם תצפית 360 על כל מה שנמצא מסביב.
דבר ראשון שיש לי להגיד על הטיפוס - בחיים לא הזעתי ככה… לא יודע אם זה בגלל החום, הלחות, הקושי.. זה היה נורא.
דבר שני - זה ממש קשה, מי שלא בא לו בטוב לעלות מדרגות, שישקול כמה פעמים, כי זה המווון מדרגות.
דבר שלישי - הנוף בסך הכל בסדר, היינו בתצפיות יותר יפות. אבל הנוף + תחושת ההצלחה, זה כבר משהו להתענג עליו.
בקיצור, תבואו לשם מוכנים לטיפוס, עם משהו לחסות את הכתפיים כי יש שם מקדש. הם גם מבקשים להוריד נעלים לפני שעולים למקדש, לדעתים הגרביים שלי היו יותר מגעילות מהנעלים, אבל בסדר, הם יקבלו את מה שהם יבקשו. לא מתכוון להתווכח אחרי כל הטיפוס.
אנחנו עשינו את העלייה מאוד לאט, לקח לנו שעה עם המון עצירות (של להסדיר דופק) שם היינו עוד 30-40 דקות, ואז 20 דקות לרדת הכל. סך הכל שעתיים "מדלת לדלת".

האי הונג - סגרנו את הסיור הזה דווקא מאחד הדוכנים ברחוב כי באתר Get Your Gide לא מצאנו חבילה טובה. עלה לנו 2200 באט לשניינו. הסיור כלל כל מיני חלקים. שנורקלינג שהיה בסדר. עצירה ב Paradise Island - חוף פרטי מדהים אבל הגיעו מלאא סירות תיירים והוא היה מפוצץ. שם גם קיבלנו ארוחת צהריים ושכשכנו במים. לגונת הונג - לגונה באי, אגם פנימי שמוקף מצוקים וצמחייה טרופית, עשינו שם סיבוב עם הסירה. האירוע המרכזי - החוף של האי הונג, פשוט חוף מדהים אין מה להגיד, תאילנד במלוא הדרו, כל מה שרוצים מתאילנד להיות. בחוף נתנו לנו להסתובב רק שעתיים, ואנחנו כמו שאנחנו אוהבים, קודם חשבנו מה אפשר לעשות, ורק בסוף נכנס למים. הלכנו לאיזה "שביל הטבע" דרך הג'ונגל של האי, נחמד סך הכל, רק שדפקתי שם את הבוהן באבן וירד מלא דם 😐 שום דבר שנייר טישו לא היה יכול לעצור.
יש גם נקודת תצפית, טיפוס של 10-20 דקות במדרגות נוחות (יחסית למדרגות) ששם הנוף לגמרי שווה את הטיפוס.
אבל החוף פשוט וואו.. המים, החול הלבן, עצי הקוקוס והצוקים. אכלנו גם גלידת קוקוס ונהננו מכל רגע. ואז ברגע אחד נגמר הזמן והיינו צריכים לעזוב את האי. אם יש לי המלצה, זה לנסות לוותר על כל הטררם לפני, ולהגיע רק לאי הונג לכמה שעות, לא צריך יותר מזה.

שוק הלילה Ao Nang Landmark - לשוק הגענו בערך במקרה, ירדן ראתה אותו כשעברנו באזור, ואמרנו שצריך לנסות ולראות מה יש שם בערב האחרון שלנו בקראבי. שוק ממש מגניב, עם דוכנים קטנים וחנויות יותר גדולות, מלא דוכני אוכל והופעות חיות. כשתאילנדי על הגיטרה סיים לשיר והרגשנו שאנחנו כבר רוצים לעזוב, התחיל מאחורינו מופע אש. המופע הכי טוב שראינו (מתוך 2 אבל עדיין). חברה צעירים, עם ילד בן 8 שגם עשה תרגילים. היה ממש מרשים וסיום ראוי לזמן שלנו בקראבי.

קו לנטה 17-21.2

לקולאנטה הגענו עם מעבורת שהזמנו כמה ימים קודם לכן מהאתר 12Go. מעבורת של כ3-4 שעות, היא הייתה דיי ריקה, ולא עשו לנו בעיות עם המזוודות, למרות שקנינו עוד טרולי לילה לפני (כן היינו צריכים עוד מקום אחסון.. מלא שווקים מה לעשות)

הגענו לקו לנטה. יש המון מוניות שקפצו עלינו איך שירדנו מהמעבורת, אבל המחירים הרגישו ממש יקרים. המלון שלנו נמצא חצי שעה נסיעה מהנמל. התמקחנו, והצלחנו להוריד אותם מ600 באט למונית, ל400 באט.

את השהות בקו לנטה העברנו במלון Srilanta. מאוד התרגשנו להגיע אליו, כי התמונות שלו היו מאוד מפטות. אבל לא כל הנוצץ זהב, ולא כל התמונות מBooking נכונות. החדר שקיבלנו לא היה מתוחזק כל כך, האווירה לא הייתה כמו שציפינו. בסוף מלון חמוד, עם צוות נעים וגם החדר בסדר בסופו של דבר, אבל הוא לא 4 כוכבים כמו שהוא מתיימר להיות.

בערב הראשון ישבנו על החוף הפרטי של המלון, לצפות בשקיעה, שקיעות מדהימות יש בקו לנטה, רק למה שהגיע אחרי השקיעה לא ציפינו. נחיל של נמלים מעופפות הגיע איך שהשמש שקעה. לא היה אפשר לשבת בשום מקום בלי שנמלים יתקעו בך. זה היה אירוע חד פעמי שלא חזר בערבים הבאים. אבל את הערב הראשון סיימנו מוקדם.

גם פה שכרנו קטנוע, יש המון מקומות באי שפשוט אפשר לנסוע אליהם ולבקר, לא כחלק מאטרקציה, ולא עם מוניות, שהמחיר יחסית יקר.

הפארק הלאומי של קו לנטה - עלות הכניסה הייתה 200 באט לאחד, ועוד 20 על האופנוע. פארק ממש נחמד, מטופח מצד אחד, ופראי מצד שני. התחלנו את הסיור בשביל הטבע באורך של כ2 ק"מ. שביל שעולה דרך הצמחייה הטרופית ובו אפשר לראות כל מיני סוגי צמחים, וחיות שמסתובבות בו. ראינו את הקופים הערסים שיש בכל תאילנד, אבל גם סוג אחר של קופים יותר חמודים, סוגים שונים של לטאות וציפורים. אחרי המסלול הגענו לחוף של השמורה, אחד החופים היפים והנקיים שהיינו בהם. יש שם גם מסעדה, ומקלחות.

בערב התכוונו לנסוע לWalking Street של קו לנטה, אבל מצאנו בדרך פסטיבל מוזיקה של המקומיים. איך אנחנו יודעים שהוא למקומיים? דבר ראשון כמעט הכל היה כתוב בתאילנדית, דבר שני המחירים שם לא היו הגיוניים מרוב שהיו זולים. מצאנו דוכן של בגדים יד 2, ירדן מצאה שם בקלות 4 פריטים. דוכן שמוכר קוקוס טרי ב35, כשכל שאר המקומות מוכרים ב70. והשוס היה דוכן של כלי בית, ירדן קנתה סט כוסות תה, משהו איכותי, ב20 שקל. כנראה שהגענו מוקדם מידי, כי ההופעה הגדולה לא התחילה כשהיינו שם.

חוות הפרפרים - לחווה הגענו בתור עצירה בדרך לעיר העתיקה. מדובר בחווה משפחתית קטנה, שהשם לא מעיד על המגוון שיש בה. הכניסה בעלות של 200 באט לאחד, אחד מהמשפחה מעביר לכם סיור בין כל מה שהחווה מספקת ובין החיות שהיא מגדלת. עיבוד אורז, גידול פטריות, עצי פרי, תרנגולות, פרות, סחלבים, פרפרים כמובן, וגם לוטרה משחקית שטיילה איתנו בסיור. ממש מקום חמוד להתחיל בו את היום.

העיר העתיקה - הגענו לעיר העתיקה של האי לנטה. ההתיישבות הראשונה על האי, ששימשה להעברת סחורות. אפשר לראות שם את בתי העץ הרבים, שחלקם נשמרו גם מאות ( או רק 100) שנים. את האופנוע החננו בכניסה לעיר וטיילנו ברחוב המרכזי. היה מאוד חם באותו יום, אז עצרנו לעשות הרבה הפסקות במסעדות על הנמל. אין משהו כיף כמו לאכול עם נוף לים של תאילנד.

בערב הזה ניסינו להגיע שוב לWalking street בצפון קולנטה. בפעם אחרי שיצאנו גילינו שאין לנו הרבה כסף בארנק, ולא נוכל לממש את ההנאה שלנו בין הדוכנים, הרי איפה הכיף בלא לקנות כלום? אז הסתפקנו ב"רק" לשבת בבר של המלון, על הים, לשתות קוקטייל מפנק, ולשחק קלפים לצלילי הגלים שמתנפצים על החוף, ושירים בתאילנדית.

שנורקלים - לקחנו סיור מאורגן שלוקח לאיים קו רוק ו-קו הא. שמענו המון המלצות על שנורקלינג באיים האלה. לספיידבוט לקח כ45 דקות להגיע לקו רוק, ששם הייתה העצירה הראשונה שלנו. שונית אלמוגים ממש יפה עם מגוון דגים, ומים צלולים. אחרי 40 דקות שבהם הרגשנו כמו בת הים הקטנה, עברנו לעוד סשן שנירקלונג בנקודה אחרת באי.
הגיע הזמן לארוחת צהריים, אז עגנו על האי, לארוחה שהצוות אירגן, ארוחה כזאת עוד לא אכלנו בתאילנד! (עוד על הארוחה בהמשך). פגשנו גם לטאה ענקית באורך של כ50-70 סמ', אבל המדריך התאילנדי לא רצה שהיא תאכל איתנו.
המשכנו לנקודת השנירקלונג השלישית והאחרונה. אין לי דרך להעביר את היופי של השונית בקו הא. כל כך הרבה סוגים של דגים, גם בקבוצות, וגם בבודדים. אמרו לנו שאם יהיה לנו מזל נפגוש Baby Shark. אנחנו משנרקלים ונהנים, רואים אלמוגים, דגים צבעוניים, להקת כספיונים, וכשאנחנו נכנסים לתוך הלהקה וחוצים אותה אנחנו פוגשים דג ענק! אחר כך הבנו שקוראים לו ברקודה. דג מכוער ומפחיד, עם לסט תחתונה ושיניים בולטות. תפסנו ממנו מרחק, בכל זאת.. ואז ראיתי את הבלתי יאומן. זה לא היה בייבי שארק, זאת הייתה מאמא שארק בכבודה ובעצמה! קשה להעריך את הגודל, כי היא הייתה רחוקה, וזה עניין של כמה שניות עד שהיא נעלמה, אבל אנחנו מדברים על 100-150 סמ' של כריש! תוך כדי ניסיתי להגיד לירדן שתראה, אבל הכריש/ה כבר נעלמה. אמרתי גם לאיזה תייר רוסי שהיה באיזור, והוא חשב שדיברתי על הברקודה, אבל אחרי כמה דקות הוא ראה את הכריש גם, אז אני יודע שלא דמיינתי. חזרנו לספידבוט בהיי מטורף.

זה סיפור על האטרקציה הכי יקרה שהייתה לנו בתאילנד.
כבר בדרך חזרה למלון התחלנו להרגיש בחילה, אבל כשהגענו ושכבנו על המיטה נשברנו. כנראה שהאוכל שאכלנו בסיור היה מקולקל… לא נפרט יותר מידי על איך הגוף שלנו התרוקן, אני יכול להגיד שהוא היה נקי יותר מאחרי כיפור. בשלב מסוים הבנו שאנחנו צריכים עזרה רפואית. דיברנו עם המלון, והם סדרו לנו הסעה למרפאה. רק לדבר עם הרופא עולה איזה 2500 באט לאחד. שכבנו על המיטות טיפול כשאני (גיל) סמרטוט וירדן עוד מצליחה לתפקד. מפה לשם הם הציעו לנו סל טיפול הכל כלול, רק היה חסר פוליש בסוף, בעלות כוללת של, תחזיקו חזק, 23,000 באט. לאחד!. (כ-2,300 ש"ח) בגלל שאני העלתי חום, ותכלס הביטוח אמור לשלם על הכל, העדפנו להישאר ולהעביר שם את הלילה. אחרי שעשו לנו בדיקות דם, מצאו שיש לנו חיידק בבטן, אז טוב שנשארנו. קיבלנו עירוי נוזלים ואנטיביוטיקה לווריד. סך הכל הטיפול הרגיש ברמה טובה ומקצועית. זה מראה על כמה חשוב לעשות ביטוח.
קשה מאוד (אולי אפילו בלתי אפשרי) להישמר מפני החיידקים, ולדעתינו זה עניין של מזל. אכלנו בעגלות מזון הרבה יותר מוזנחות, ודווקא באוכל שאמור להיות יותר מסודר נפלנו, אבל בסדר, לא נתנו לזה להפיל לנו את המצב רוח.
יצאנו מהמרפאה בבוקר עם כמות כדורים מכובדת שכוללת גם אנטיביוטיקה לשבוע (אין אלכוהול יותר 🥲)

קופיפי 21-24.2

יום אחרי שהגיע החיידק היינו צריכים לעבור לקופיפי במעבורת. אנחנו עדיין ממש חלושס. בנמל אני (גיל) הייתי ממש עם בחילות, לקחתי כמה כדורים ולאט לאט זה עזר. על המעבורת כבר הרגשתי בסדר ועברנו אותה בלי הקאות מיותרות.

קופיפי הזכירה לנו מאוד את נחלאות בירושלים, אם לרגע נתעלם מהנופים המשוגעים, העצים, הים, מזג אוויר, תאילנד. אין על האי כבישים, ובעצם מסתובבים שם בסמטאות, בין החנויות. הכל צפוף (בקטע טוב) וקרוב אחד לשני.

המלון P.P Palm Tree שבו היינו היה ממש במרכז ודי קרוב לנמל. מלון ממש חמוד עם בריכה, וארוחת בוקר טובה. החדרים מעוצבים כמו הבית של סבתא רבתה של ירדן ז״ל, רהיטי עץ כהה, ומרפסת כמובן. ממש מלון מומלץ.

את החצי יום מעבר ועוד יום מלא העברנו באי במנוחה מרפאת ובגעגוע לאוכל. הסתובבנו בסמטאות, אכלנו פה ושם במסעדות מגניבות, מסאז'ים, חוף ובריכה. אולי פעם ראשונה שבאמת עשינו בטן גב חח

קופיפי הוא היעד הכי יקר שהיינו בו עד עכשיו, צריך לשים את זה בראש כשמגיעים. אומנם אנחנו עדיין מדברים על מחירי תאילנד, כן? אבל אם עושים טיול ארוך, צריך לקחת את זה בחשבון.

ביום השני המלא, והאחרון, הרגשנו יותר טוב ורצינו להגיע לMaya Bay. לפי מה שהבנו, לרוב מגיעים לשם כחלק מסיור יום, אנחנו ממש רצינו פשוט להגיע לחוף שם שאמור להיות מדהים ופשוט להעביר בו כמה שעות. לקחנו סירה פרטית, שעלתה 3000 באט ועוד 800 כניסה לשמורה לשנינו, לא זול, אבל העדפנו פעם אחת להיות תלויים בזמן שלנו. אחרי שייט קופצני ודיי מפחיד, הגענו לנמל של מאיה. מפוצץץ תיירים. אחרי שצילמו שם סרט כלשהו, שאנחנו צריכים לראות מסתבר, הגיעו המון תיירים שהרסו את האי והסביבה הימית. אחרי שהגבילו את הכניסה, הטבע הצליח לחזור לעצמו, ומאז מאוד מקפידים שם על כללים. צריך ללכת רק על השבילים - רמפות מעץ, ואסור להיכנס למים! לא ידענו את זה עד שהגענו… המפרץ עצמו ממש יפה, עוד חוף נוסף שכמוהו לא ראינו בחיים. למרות שהיו מלא תיירים ושאסור היה להיכנס למים, לא התבאסנו, מצאנו לעצמנו פינה יחסית מבודדת, לקחנו הרבה תמונות ממש יפות, ונהננו על החוף בצל עם ספר וציור. בסוף עשינו את מה שתכננו לעשות, להעביר כמה שעות במקום מדהים.
בחזור התחיל לרדת גשם. אחרי שבועיים שהתחזית מתריעה, בסוף זה קרה. הים היה גועש והתחילו גלים. הדרך חזרה לקופיפי הייתה מאוד מאתגרת בלונגטייל, אבל השייט היה מקצועי והביא אותנו בטוחים ורטובים מאוד חזרה לחוף.

נקודות תצפית 1, 2, 3 - אלה בעצם נקודות תצפית על אותו שביל, כל אחת במיקום וגובה אחר. העליה לא קשה יותר מידיי. בהתחלה עולים כמה דקות במדרגות. בסוף המדרגות יש עמדת תשלום, כי זה מקום פרטי מסתבר, 50 באט לאדם. אחרי העמדה מגיעים לנקודה הראשונה. מקום מאוד מטופח ומסודר עם נוף חמוד על האי. הנוף היפה באמת הוא כשממשיכים על השביל לנקודות הבאות, עוד כמה דקות של עלייה, ומגיעים לתצפית ממש יפה על האי. למעלה יש בית קפה ובר שאפשר לשבת בהם. בשקיעה יש המון אנשים שמגיעים.

קראבי 2 - 24-26.2

קמנו לבוקר גשום, שלא הפסיק כל היום.

את השייט מקופיפי חזרה לקראבי עשינו עם ספידבוט. בחוץ כאמור ירד גשם, וכדי שאנחנו לא נרטב, המזוודות היו צריכות לוותר ולהישאר בחלק הלא מקורה של הסירה. גם אנחנו לא יצאנו מהשייט יבשים לגמרי, כי הסירה שטה מהר, ובמצב כזה יוצא שהגשם יודע לזוז גם במאוזן.

הגענו לקראבי ולקחנו מונית לAoluek Paradise בג'ונגל, שם נישן בשני הלילות הבאים. אומנם עדיין ירד גשם כשהגענו, אבל ישר רואים איזה מקום מדהים זה. בונגלו מבמבוק, מסביב לאגם קטן, עצים טרופים בכל מקום. ממש מקום שקט ונחמד, פשוט לשבת ולהירגע. יש גם ישוב קטן יחסית קרוב, אז לא לגמרי מבודדים שזה נחמד, אבל לגמרי אווירה של שקט. הם מוציאים גם כל מיני טיולים מאורגנים בעצמם, אז אפשר לצאת לכמה שעות של טיול.

בערב, קצת לפני שעת האוכל, העובדים של המקום הרימו הופעה קטנה, הם מנגנים ושרים ככה כל ערב. האוכל היה צנוע, אבל אולי זה כל מה שצריך במקום כזה. רק בשלב הזה הפסיק הגשם לרדת.

ביום למחרת קמנו לבוקר שמשי וקריר. תכננו להגיע לפארק הלאומי שנמצא כמה דקות נסיעה מהמתחם. אחד העובדים הקפיץ אותנו עם הרכב של המקום.
המסלול הקצר יחסית של הפארק עובר דרך עצי ג'ונגל ענקיים, יש שם סוג של עץ דקל עם עלים באורך של כמה מטרים טובים, נראה שהכל שם פשוט גדול יותר. יש שם גם בריכה, שבזמנים שבהם המים נראים צלולים, אפשר גם להיכנס אליהם. בסוף הטיול שלנו קראנו לחבר מהמתחם שיאסוף אותנו חזרה.

בנגקוק 2 - 26.2-1.3

הזמנו מונית שתסיע אותנו לשדה התעופה של קראבי. הגענו שעתיים לפני הזמן וזה לגמרי היה מספיק, בלי קשר לזה שהטיסה התעכבה בחצי שעה. אין ספק שזאת הייתה הטיסה הכי נוראית שהייתה לנו.. הטייס הצליח להחזיר את הבחילות שלנו. לא רק שהוא עשה סיבובים מוגזמים, ושהיו כיסי אוויר מטורפים (זה לא באשמתו), כשסוף סוף באנו לנחות והגלגלים כמעט נגעו במסלול, הטייס החליט שלא בא לו, והמריא לעוד סיבוב של רכבת הרים בשמיים.
בסוף הוא הצליח לנחות.

הפעם משדה התעופה לא חיכתה לנו מונית פרטית, למרות שממש נהננו מהקונספט. הזמנו מונית של בולט, היא לא נכנסה לרציף של שאר המונית והיינו צריכים לעבור לנתיב אחר. לא סיפור רק צריך לשים לב שבולט לא אוספים מהרציף.

הגענו למלון האחרון לטיול, מלון מפנק בשם SureStay Plus. הצוות היה ממש נחמד, עזר לנו עם המזוודות, יש בריכה ובר בקומה העליונה, והוא יחסית קרוב לתחנת רכבת שבה השתמשנו הרבה.

מבחינת תנועה בבנגקוק - יש פקקים נוראיים.. ממש לאורך כל היום. אם יש אופציה, עדיף לקחת את הרכבות שמגיעות לרוב המקומות המרכזיים שיש לעיר להציע. לא יצא לנו לנסות, אבל בולט אופנוע גם אמור להיות נוח ולהגיע יחסית מהר.

המחירים בבנגקוק הרבה יותר גבוהים מכל שאר תאילנד, לפעמים אפילו כמעט מגיעים למחירים של הארץ. תמיד אפשר למצוא מסעדות ושווקים במחירי תאילנד, אבל הממוצע שם יקר יותר.

בלילה הראשון לקחנו מונית של בולט לשוק הלילה Asiatique The Riverfront. שוק מאוד מסודר, ויחסית יקר, עם האנגרים לפי נושאים. לקח לנו הרבה זמן להגיע עם המונית, אבל מקום נחמד מאוד להעביר בו ערב. חזרנו עם מונית רגילה שמצאנו שם, הנהג הצליח להביא אותנו למלון בלי ניווט בטלפון, מאוד הרשים אותנו שעוד יש כאלה.

מקדש וואט פהו - מתחם מקדשים מאוד מאוד מרשימים, בין הגדולים שיש לתאילנד להציע. יש תשלום בכניסה, ואחריו אפשר להסתובב במתחם ולהגיע לכל מקום בתוכו. אמור להיות שם מרכז ללימודי מסאז' תאילנדי, ואפשר לקבל שם מסאז' במחירים נמוכים יותר, לא ניסינו. בין כל המקדשים, יש שם את המקדש של הבודהה השוכב, פסל ענק באורך של כ46 מ'. הרגליים שלו הזכירו לנו את הרגלים שלי, שטוחות לגמרי.

היה ממש חם באותו יום, ועשינו מלא עצירות בצל. אחרי המקדש צעדנו לארמון המלך הצמוד.

ארמון המלך - עמדנו בצומת והתלבטנו אם ללכת ימינה או שמאלה. שאלנו את אחד מנהגי הטוקטוק, שיש שם בכל חור, לאן לפנות. או אמר לפנות שמאלה, מה שגרם לנו לעשות סיבוב מסביב לכל הארמון! אין אמונה בנהגי טוקטוק. אחרי הרבה זיעה כמעט הגענו לכניסה, עצר אותנו שוטר שאמר שאנחנו לא יכולים להיכנס עם הבגדים שלבשנו. צריך ללבוש מכנסיים ארוכים וחולצה עם שרוולים קצרים, ולנו לא היו את כל האקססוריז האלה (אני הייתי עם מכנס קצר, וירדן עם צעיף לכתפיים - זה לא מספיק מבחינתם), אמרנו שננסה את מזלנו בכניסה, אבל לא היה לנו מזל ולא נתנו לנו להיכנס.. למרות שבמקדשים קודם לא הייתה לנו שום בעיה של צניעות. החלטנו לא לקנות בגדים רק בשביל הארמון, ולוותר על התענוג. גם ככה אנחנו לא מאמינים במלכים, והוא בטח גם אנטישמי…

משם קנינו כרטיס לאחת הסירות מונית ששטות על הנהר, וירדנו בצ'יינה טאון.

צ'יינה טאון - בהתחלה לא הבנו אם הגענו לשוק או שאלה סתם דוכנים, אבל ברגע אחד הוא נגלה לעיניינו. סמטאות צרות שמפוצצות בחנויות עם מלאאאא מוצרים. יש שם הכל מאותו דבר, ובמלא סוגים שונים. לתפארת אלי אקספרס. גם המחירים שם דיי מצחיקים. בנוסף לשוק הסמטאות, יש את הרחוב הראשי, עם מלא מסעדות סיניות, וחנויות תכשיטי זהב.

בערב רצינו להגיע לאחד מהרופטופים המפורסמים של בנגקוק, ולחגוג שם 3 שנים של זוגיות מופלאה :)
היה מקום שתכננו ללכת אליו, אבל לא הזמנו מקום מספיק זמן מראש, אז מצאנו רוף טופ אחר, מסעדה יפנית ממש איכותית, ומאוד נהנו לחגוג בא.

בנגקוק שופעת בקניונים.
הגענו לקניון ICONSIAM עם הרכבת - קניון מערבי לכל דבר. שש קומות של חנויות ומותגים מוכרים, במחירים מוכרים. גם המבנה של הקניון מאוד יפה. נכנסנו לחנות יוניקלו, וכשיצאנו, הבנו שלא נקנה עוד כלום יותר בקניון (כי הגזמנו חח). הייתה שם גם קומת שוק אוכל, אווירה של שוק תאילנדי איכותי ובמזגן, אהבנו. השוס האמיתי היה מבחינתי (ירדן) שירות תיקונים בחינם בחנות של יוניקלו (אולי יש בעוד חנויות אין לדעת) אבל בתור אישה מתחת ל1.60 האפשרות לקצר בחינם ותוך שעה את הג׳ינס שקניתי היא ממש סטרט אפ.

שוק צ'טוצ'אק - אחד השווקים הגדולים בבנגקוק, אני לא בטוח מתי הוא פתוח, אנחנו הגענו בשישי בערב. הוא בנוי מסמטאות של חנויות שהיו סגורות כשאנחנו היינו, וטבעת היקפית ויותר רחבה של חנויות, ששם יותר נעים להסתובב. אוכל, בגדים, בשמים, תבלינים ועוד שטויות של תאילנדים, כל מה ששוק טוב צריך. מאוד נוח להגיע אליו עם הרכבת.

הגיע היום האחרון שלנו בתאילנד :(
את הבוקר עשינו במלון, ארוחת בוקר וכמה שעות בבריכה.
בצהריים השארנו את המזוודות במלון ויצאנו לקניון הMBK. שוק רמלה+הסנטר בתוך מבנה אחד. שמענו שמועה שצריך להתחיל מהקומות העליונות ולרשת למטה וזה מה שעשינו. קודם מצאנו מסעדה סינית תאילנדית לאכול בה (אני התאהבתי בבאנים כבר בצ'יינה טאון). הקומה העליונה היא של ילדי סנטר, מלא חנויות של אנימה וגיימינג. אנחנו אפילו עשינו חדר בריחה (באנגלית), הייתה משימה שהיו צריכים יותר משני אנשים, ולא חשבו להגיד לנו, אז סתם שרפנו עליה איזה רבע שעה, אבל היינו תותחים ובכל זאת סיימנו הכל. בקומות התחתונות יש מלא דוכנים, כל מתחם הוא של קטגורייה מסויימת, וגם שם יש הכל מהכל. אנחנו התעייפנו יחסית מהר, גם הגענו לשם גמורים.

את הזמן עד לטיסה העברנו (נזרקנו) בסטארבקס ליד המלון. את הדרך לשדה עשינו עם רכבות, כי כבר התמקצענו איתן, וגם כי העדפנו לוותר על הסטרס בפקקים. אחד העובדים של המלון אפילו הקפיץ אותנו לתחנת רכבת (חסך לנו 10 דקות של גררירת המזוודות ברחובות בנגקוק)

הגענו לשדה כשהצ'אק אין כבר היה פתוח (פעם ראשונה שלא חיכינו לו). הראש אבטחה של אל על בא אלינו כשהיינו בתור, ואמר שהוא צריך מאיתנו עזרה, שאנחנו בעצם צריכים לבדוק את האבטחה של העובדים שלו. היינו צריכים להגיד שחבר העביר לנו טלפון בזמן שהיינו בתאילנד. עשינו את זה ברמה של הגברת תיאטרון 5 יחידות! ועם מלא זיעה בגב. נראה לנו שהעובד התאילנדי חטף על הראש אחרי חח

הטיסה חזרה לארץ עברה חלק, ישנו ממש רוב הטיסה. הגענו לנתב"ג, רכבת לירושלים, לדירה שלנו, בערב גם קיבלנו בחזרה את טומי החתול האהוב.

וזהו פה נגמר הסיפור על המסע המופלא שלנו לתאילנד 2025.

ניפגש בסיפור הבא :)
גיל וירדן