5 ימים על טרק הWHR - הדרך הגבוהה משאמוני לצרמט

בספטמבר 2019 יצאנו רונן ואני ל5 ימים על טרק הWHR היפה והמאתגר בשוויץ. נופים נהדרים, קרחונים, כפרים יפים ואגם אחד יוצא דופן ביופיו.

גם לשוויץ חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולSeptember 2019
משך הטיול6 ימים
עונה מומלצתיולי עד ספטמבר, העונה המקובלת באלפים

כללי

טרק הWHR -הדרך הגבוהה משאמוני לצרמט - הוא אחד מ3 הטרקים הפופלריים והמפורסמים באירופה [השניים האחרים הם TMB וה AV1]. אורכו כ 220 קילומטר והוא אורך בסביבות 12 ימים.
הטרק עובר בהרי האלפים בין הרים גבוהים, עמקים ציוריים, עיירות חמודות, יערות וצמחייה ומגיע עד העיירה צרמט המפורסמת כאחת מעיירות התיירות היפות ופופולריות באירופה.
בסיפור דרך זה אתאר את הטרק [החלקי] שעשינו בWHR, ואספק גם את הקלטות הGPX של המסלולים וכמובן תמונות.
אנחנו בחרו ללכת 4.5 ימים על המסלול. התחלנו מ Les Hauderes וסיימנו בSankt Niklaus. משם לקחנו רכבת לצרמט ושם היינו עןד יומיים, וטיילנו באיזור המטרהורן המפורסם.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

מנהלות, הכנה לטרק

את התכנון של הטרק עשינו בעזרת סיפורי דרך כאן, בפורום הייק ובחברים שלו, בעקר ענבר שיש לה גם בלוג עם סיפור דרך על הWHR. הטרק מבוסס על לינה בעיירות בדרך חוץ מרפיוג אחד - קבין דה מוירי, שאסור לפספס אותו.
במהלך יום הליכה עולים ויורדים 1200 מטר בממוצע, והולכים בין 15 ל20 קילומטר. סהכ כ80 קילומטר. הטרק לא קשה טכנית [אם כי העלייה לקבין דה מוירי בשלג - והירידה- כן היתה כזו, אבל זה לא מצב נפוץ] אבל כן פיזית בגלל העליות והירידות.

כושר: חשוב להכנס לכושר לקראת הטרק. מומלץ לבצע אימוני מדרגות, וטיולי הכנה עם תרמיל. גם ריצות שטח בשטח הררי טובות מאוד.
רמת כושר נדרשת להערכתי: עלייה וירידה [ולא במעלית] של 100 קומות , במגדל של 15 קומות לפחות, עם תרמיל של 15 קילו - בשעה [או פחות]. ריצת שטח של 2 הקפות הר איתן [15 קילומטר] ב1:45 שעה[ או פחות] מי שיעמוד בזה הוא בעל רמת כושר טובה לטרק זה.

תרמיל: לנו יצא תרמיל של 13-14 קילו, אבל מי שלא לוקח אוכל כשר אין סיבה שישקול יותר מ8-9 . מומלץ להשתדל להפחית במשקל ולשקול טוב כל דבר אם באמת צריך אותו.
מומלץ מאוד להביא מקלות הליכה, ונעלי הרים טובות שאתם רגילים אליהם. כדאי שהנעליים יהיו חסינות למים כי קרוב לוודאי שירד גשם במסלול או שתעברו בבוץ / שלוליות.

כרטיסי נסיעה ברכבת כדאי להזמין מראש [במידת האפשר] באתר שלהם, להשתמש באופציית ה"SUPER SAVER" ובכך לחסוך הרבה כסף. הרעיון בקצרה הוא לקנות כרטיס לרכבת ספציפית ביום ספציפי. וככל שהקניה יותר מוקדמת המחיר זול יותר, אפילו חצי מחיר. והרכבות בשוויץ יקרות.

יום 0 - הגעה , טיול יום באיזור

טסנו מישראל לשדה התעופה בג'נבה, הגענו בערך ב10:30 בבוקר וכיוונו על הרכבת של 12 לLes Hauderes.
את הכרטיסים הזמנו עוד בארץ. הנסיעה אורכת כ3 שעות, ובאמצע יש להחליף לאוטובוס [אבל עדיין באותו כרטיס].
העיירה Les Hauderes קטנה ויפה, הליכה של כמה דקות הביאה אותנו למלון שלקחנו, Hôtel Dents de Veisivi. התמקמנו במלון והחלטנו לצאת לטיול יום קצר לכיוון ארולה [כלומר לחזור קצת על הWHR] אל אגם יפה שנקרא lac bleu - האגם הכחול.
יצאנו , תחילה עוברים מעל גשר ואז נכנסים לשביל. השביל רחב ועובר בתוך הרבה צמחיה וקרוב לערוץ נחל זורם. בשלב מסוים השביל עולה לגובה כמה עשרות מטר מעל הנחל , נהיה צר יותר ועולה ויורד על צלע ההר הימנית. אבל במגמת עלייה. אחרי 4 קילומטר השביל חוצה את הכביש ומגיע לאיזו עיירה קטנה ומגרש חניה, ואגם.... ירוק... טעינו לחשוב שזה האגם הכחול, אבל למה הוא לא כחול? בסוף הבנו שהוא לא, והמשכנו. השביל מתחיל לטפס במעלה ההר, וככל שעולים נראה ממול נוף יותר ויותר יפה של רכס ההרים שמחר נחצה.
אחרי 45 דקות הגענו לאגם, והוא היה כחול [בערך] כמובטח ויפה ביותר.
חזרנו באותה דרך.
סה"כ כ11 קילומטר, 700 מטר לעלות ולרדת, 3:15 שעות. [בלי תרמילים]

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 1 - מ Les Hauderes ל Cabane de Moiry

לאחר ארוחת בוקר במלון [שהיה בסדר גמור] יצאנו ליום הראשון, שאמור להיות גם אחד הקשים אם לא ה.
השביל מסומן ומשולט היטב לכל אורכו. התחלנו לעלות בשביל מיוער ונוח יחסית. אחרי כ2 קילומטר הגענו לעיירה ה[עוד יותר] קטנה la sage. השביל מתפתל קצת בכבישי העיירה, ממול רואים נוף הררי מושלג.
אחרי העיירה השביל פונה ימינה, חוזר קצת לכיוון לס הדרס, ואז מתחיל לטפס כלפי מעלה אגב יציאה מקו העצים. כ3 קילומטר מלה-סג' העלייה מתמתנת, הולכים על מישור מכוסה דשא ומגיעים לאיזה אגם עונתי קטן. אחרי האגם השביל ממשיך לטפס בתלילות הולכת וגדלה עד שמגיע לפס Col du Tsaté, בגובה 2865 מטר. בגלל שהיתה סופת שלגים כמה ימים לפני שהגענו, כל הקטע האחרון היה מכוסה שלג והטיפוס היה מאתגר יותר, כמו גם הנוף יפה יותר.
סהכ עד כא מתחילת היום כ7.5 קילומטר ועלייה של 1500 מטר [!] העלייה הכי ארוכה בטרק, אבל עוד לא גמרנו עם העליות היום...
אחרי מנוחה קצרה על הפס התחלנו לרדת בשביל המושלג, כחצי שעה מתחילת הירידה כבר היה אפשר לראות את קרחון מוירי המפורסם מצד שמאל וחדי העין ראו גם את הרפיוג' קבין דה מוירי משקיף על הקרחון משמאל. המשכנו לרדת , בזווית עין שמאל ראינו את הקצה של אגם מוירי. מתחתינו בעמק ראינו 2 אגמים עם צבע משונה קצת.
הירידה מהפס אד לאגם בעל הצבע המשונה ארכה כשעה, 2.5 קילומטר. הקפנו את האגם והתחלנו לעלות ימינה לכיוון רפיוג' מוירי. [כ500 מטר גובה]. בגלל השלג שירד, ככל שהתקדמנו העלייה נהייתה קשה יותר גם בגלל השלג שהצטבר וגם בגלל התלילות. וכל הדרך הולך ונפרש נוף יותר ויותר יפה של הקרחון וכל האיזור.
הקטע האחרון לפני הבקתה מתגבר על מצוק ממש באמצעות סדרת פיתולים. והשביל מאוד סלעי, מלא במים ושלג. לבסוף אחרי כשעתיים קשות הגענו לבקתה. קבין דה מוירי היא ביקתה מודרנית ומאובזרת, הממוקמת ממש מעל הקרחון. בבקתה אין קליטה סלולרית וגם אין וויפי. תנאי הלינה שם הם לא מהטובים שראיתי. אין מיים לשתיה, השרותים למטה בחוץ... אבל האוכל טוב והחוויה בכללי מצדיקה את השהות שם.
סה"כ יום: 15.5 קילומטר, 2000 מ' עלייה, 600 ירידה, 8 שעות.

יום 2 - מCabane de Moiry ל Zinal

אחרי לילה לא קל בדורמיטורי צפוף [ורועש] יצאנו לדרך , וגילינו שבמהלך הלילה היתה קרה והשלג קפא. הירידה התלולה מהבקתה הפכה למחליקה ומסוכנת. וככה ירדנו, שיירות של אנשים, עקב בצד אגודל עד שהגענו לתחתית הקטע התלול . למטה כבר לא היה שלג אבל היה הרבה בוץ, פרות והתוצר שלהן.
השביל ממשיך על צלע ההר הימני ,כ100 מטר מעל אגם מוירי הנפלא בעל צבע המים הייחודי - סוג של כחול טורקיז עמוק. יש מהשביל תצפיות נהדרות אבל הוא מכוסה בחרא של פרות ובבוץ, והוא לא קל באופן כללי.
ניתן לוותר על השביל הגבוה וללכת בצמוד לאגם בשביל קל יותר [וכך רונן העדיף לעשות] עניין של העדפה, האם ללכת בשביל נופי או בצמוד למים. שביל הנוף הזה אורכו כ5 קילומטר.
בכל אופן, אחרי האגם שני השבילים מתחברים ומתחילה העלייה לכיוון הפאס CAL de Sorebois. [גובה כ2850 מטר] . ככל שעולים הנוף הולך ונפתח ואגם מוירי מתחתינו נוצץ יותר ויותר. הטיפוס הוא רק כ500 מטר לגובה, אבל הוא קשה ותלול באופן מפתיע ונמשך כ2 קילומטר.
המאמץ משתלם כי הנוף מהפס הוא מדהים וממש חילץ ממני וואו. 360 מעלות של הרים נישאים , הפסגות מכוסות שלג ואגם מוירי למטה בכחול... נהדר.
כמו בכל הפאסים באיזור יש רוח חזקה בפסגה. הזדרזנו ללבוש מעיל וכובע והתחלנו את הירידה לכיוון זינאל. ויש לנו ירידה של 1150 מטר! בתחילת הדרך הקרקע סלעית ושוממה וככל שיורדים האיזור מתמלא בדשא וצמחיה. זהו אזור סקי ויש הרבה רכבלים באיזור אבל אף אחד לא פעל כשהיינו שם. פרות רבות משוטטות באיזור והשביל מכוסה חרא ברמה שממש אין איפה לדרוך. הירידה תלולה אבל השביל נוח, בשלב הזה.
כ2.5 קילומטר מתחילת הירידה הגענו לרכבל שיורד לזינאל, כאמור הוא לא עבד. מכאן מתחילה ירידה קשה ומפותלת של 900 מטר, שהיא מהירידות התלולות והקשות שירדתי אי פעם. השביל נכנס לתוך קו היער ויורד בתוך סבך של עצים וצמחיה , בתלילות גדולה ועם הרבה שורשי עצים, סלעים , גזעים וכדומה...
לקראת הסוף השביל עובר מעל מפל מים קטן, על גשרון עץ חמוד.
אחרי בערך שעתיים וחצי הגענו לזינאל, עם ברכיים דואבות.
טיפ- יש שביל מכוניות נוח שיורד לזינאל, בצד ימין לשביל הרגיל, ונראה לי שעדיף לרדת בו למרות שהוא מאריך את הדרך.
זינאל היא גם עיירה חמודה מאוד בגודל בינוני [כלומר די קטנה אבל יש קטנות יותר- גרובן למשל]. יש בעיירה סופרמרקט ואפשר להצטייד שם, ובתי מלון יפים וגדולים.
ישנו במלון Hôtel - Restaurant Le Trift והיה נחמד מאוד .
סהכ כ18 קילומטר, 600מ' עלייה, 1780 מ' ירידה, 8:15 שעות.

יום 3 - Zinal ל Gruben

התחלנו את היום בעלייה תלולה מאוד בתוך היער, השביל הצר מתקדם צפונה על הצלע הימנית של ההר, ומספק תצפיות יפות לעמק שתחתינו , לזינאל ולהרים האדירים שמאחורינו. אחרי כ2.5 קילומטר שבהם עולים כ500 מטר העלייה מתמתנת. יוצאים מקו העצים והולכים בתוך צמחיית דשא ושיחים ופרחים נמוכה. מולינו הגיעו רוכבי אופני הרים. בשלב מסוים השביל מתעקל ימינה, חוצה ערוץ נחל קטן ואחריו מגיע לכמה מבני עץ יפים ונטושים. המשכנו באותו קו גובה, כ7 קילומטר מתחילת השביל הגענו לצומת שבילים: אנחנו פנינו ימינה למעלה ולכיוון הפאס Forcletta [גובה 2870 מטר], אבל אפשר להמשיך ישר לכיוון מלון וויסהורן ומשם לפנות ימינה לגרובן. רק שזה מאריך מאוד את הדרך.
בכל אופן פנינו ימינה והתחלנו לעלות לכיוון הפאס. אחרי הליכה של קילומטר בעלייה מגיעים למן בקעה קטנה וזרועת בולדרים בצבע אפור/ירוק זרחני. השביל מתפתל ביניהם ויש שם גם נחל ואגמון קטן, ואיזה מבנה שנראה כמו רפת. כמה מאות מטר במישור ומתחילים עם העלייה הסופית לפאס שהיא תלולה ומסולעת כמקובל. בערך 10 קילומטר מתחילת המסלול והגענו לפאס. רוח חזקה ונוף נפלא, אפשר לטפס ממנו לפסגות ליד למי שמעוניין, בטיפוס פריסטייל כזה.
התחלנו בירידה תלולה לכיוון גרובן, שנמצאת כ1000 מטר מתחתינו. השביל יורד בתלילות בהתחלה ואחכ מתמתן ושובר קצת צפונה לכיוון גרובן. בצד ימין נוף אלפיני נהדר עם מצוק אימתני בגובה מאות מטר, ומעליו פסגת הוויסהורן בגובה 4500 מטר, מכוסה עננים ומציצה לפרקים. מימין לפסגה - קרחון הוויסהורן הענקי ומתחתיו 2 אגמים יפהפיים וכחולים. לצערי השביל לא הלך לכיוון הזה, אלא דווקא לכיוון ההפוך וחבל אבל מי שמוכן ליום ארוך [כ25 קילומטר] טוב יעשה אם יפנה ימינה בשביל , יגיע עד האגמים, יעבור בינהם ויחזור על השביל המקביל לכביש ולנהר לכיוון גרובן ובדיעבד חבל שלא עשינו את זה.
בכל אופן למודי ניסיון מהירידה הנוראית של אתמול החלטנו לרדת בשביל ג'יפים רחב ולא דרך היער, בדיעבד התברר לנו ממטיילים שהשביל הרגיל הוא בסדר גמור ולא קשה כמו השביל לזינאל.
בסוף הירידה הולכים על שביל לא הכי ברור בעמק, בתוך שדות ירוקים ובין פרות, במקביל לנהר. אחרי כקילומטר וחצי הגענו לגרובן.
גרובן היא כפרון קטנטן וחמוד. יש בו מלון אחד, Hotel Schwarzhorn, ובו דורמיטורי וחדרים פרטיים. אין בגרובן קליטה סלולרית אבל המלון מספק וויפי חינם. המלון היה בסדר גמור אם כי בדורמיטורי היו לפחות 20 איש.
סה"כ 20 קילומטר, 1200מ עלייה, 1000מ' ירידה. 7:45 שעות.

יום 4 - Gruben ל Sankt Niklaus

כמו הימים הקודמים גם יום זה מתחיל בעלייה, והפעם של כ1100 מטר. יוצאים מגרובן בעלייה תלולה ומיוערת. אחרי כ3 קילומטר העלייה מתמתנת. השביל מתחיל להיות יותר סלעי ומבולדר. הולכים במין מישור צחיח לכיוון החלק הסופי של הטיפוס, הנוף בקטע הזה שונה וקצת מיוחד. ירדנו ירידה קטנה ועברנו ליד אגם עונתי. כאן מגיעים להר של בולדרים וצריך לעקוף אותו משמאל [ולא כפי שעשיתי, שטיפסתי ישר עליו בטעות]. בכל אופן , בנקודה זו מתחיל טיפוס תלול לפאס. עוד כחצי שעה ואנחנו למעלה בלי אוויר.
הפאס [Augstbord pass] בגובה של 2893 מטר . נשארנו קצת לראות את הנוף ואז הרוח הכריעה והמשכנו.
הירידה , בשביל תלול בהתחלה ומתמתן בהמשך. השביל יורד בערוץ נחל רחב בצד שמאל שלו. הנחל מפכפך לידינו, ככל שיורדים השביל נהיה מבולדר יותר ויותר והערוץ מתרחב. בשלב מסוים השביל חוצה את הנחל על "גשר" בולדרים כאשר [הנחל עובר מתחתם] ועובר לצד ימין. הנחל מתחיל להתחתר עמוק למטה ואנחנו נשארים על אותו קו גובה ועולים על שדה בולדרים ע-נ-ק-י שגודלו קילומטרים רבים! הבולדרים בצבע שחור, אפור, חום ואדמדם. חלקם נוצצים ממש בשמש, והם גדולים וקטנים.
הלכנו הליכה קשה וזהירה על הקטע הזה. טיפ- חפשו את הרוג'ומים. הנוף סתמי למדי. לאחר כ2 קילומטר הגענו ל"סוף" ההר, יצאנו מהבולדרים ומולינו נוף יפה של העמק. עוד כמה מאות מטר בשביל קצת מפחיד, הנחל עמוק מאוד מתחתינו, והגענו לזירת נוף מדהימה: מולינו הרים אלפיניים אדירים [פסגת ה"דום" - 4500 מטר] וקרחונים שגולשים מהם, ולמטה ובצד ימין העמק המדהים שהעיירה צרמט נמצאת בסופו.
את המטרהורן עדיין לא ראינו אבל אפשר לראות את הוויסהורן מימין , הפעם ללא עננים.
מכאן מתחילים שוב עם הירידה לסנט ניקלאוס, ויש לנו כ1600 מטר לרדת. למזלינו הרכבל לסנט ניקלאוס עובד. ירדנו 600 מטר בנוף מרהיב. לכל אורך הירידה אלפי צרצרים רחשו סביבנו ועל השביל.
כשהגענו לקו היער הגענו לרכבל, איתו ירדנו עוד 1000 מטר. מומלץ ביותר! הרכבל יורד ישר לתחנת הרכבת, ומשם נסענו ברכבת לצרמט. את הכרטיסים קנינו במכונה אוטומטית. הנסיעה אורכת כחצי שעה.
סהכ 15 קילומטר, 1100 עלייה, 900 ירידה, 7 שעות.

יום 5 - Zermatt

צרמט היא עיירת סקי ונופש שממוקמת למרגלות המטרהורן, אחד ההרים היפים בעולם. העיירה מציעה שפע של פעילויות: אקסטרים, טיולי יום, נופש וסקי כל השנה. יש בה המון מלונות, היא יפה ונטולת מכוניות [רק חשמליות קטנות] ויקרה מאוד. יש בה המון רכבלים [יקרים!] ואפשר [ואף רצוי] לשלב אותם בטיולי יום.
יש בה את הרכבל הכי גבוה באירופה- שעולה לקליין מטרהורן בגובה 3850 מטר. המחיר יקר מאוד ואין מסלולים באיזור [כי האיזור מושלג כל השנה, ומצוקי מאוד] אבל הנוף פנטסטי ויש גם מערת קרח.
רעיונות נוספים הם לשכור אופניים , לעלות איתם ברכבל [או לשכור למעלה] ולרדת בשבילי הסקי התלולים -אך רחבים ונוחים- אלפי מטר למטה... נראה כמו כיף גדול. בעיירה גם משכירים קורקינטים מגודלים למטרה זו כנראה. מומלץ להכנס למרכז המידע בתחנת הרכבת המרכזית ולהתעניין אצלם על מסלולים , ניתן גם לקנות כרטיסים לרכבלים אצלם. הם גם יספקו לכם פרוספקט עם מפה מצויירת תלת- ממדית כזאת.
יש הרבה מסלולים והם ממוספרים במספרים.
אנחנו בחרנו לעשות מסלול שעולה למטרהורן עד לבקתת Hörnli Hut בגובה 3250 מטר שהיא הנקודה הכי גבוהה שמטיילים שאינם מטפסים יכולים להגיע אליה [1200 מטר גובה מהפסגה], ומשם בשביל האגמים על הרמה הגבוהה באיזור וחזרה דרך הרכבל. העלייה לבקתה מאתגרת, השביל מלא בשלג וקרח בגלל הגובה ויש בו הרבה סולמות ויתדות ועזרים לטיפוס. בעמק זורם נחל אפור ממי הפשרת קרחונים . גם ההליכה בין האגמים לא קלה, והיא בשטח צחיח והררי עם נוף ייחודי.
מצרף גם את הקלטת המסלול וגם תמונה מהפרוספקט עם המפה התלת ממדית.
חשוב: הרכבלים עובדים עד השעה 16:00 , ואצלם שעה זו שעה. אז תתכננו את הזמנים בהתאם.
סהכ יצא 23.5 קילומטר, 2000 עלייה, 750 ירידה, 7:15 שעה.
ישנו בצרמט במלון Alpenblick Superior. לא יקר [יחסית, יחסית] ובסדר גמור.

בונוס: יום 6 - ג'נבה

ביום ראשון בבוקר נסעתי לג'נבה ברכבת, בכרטיס שהוזמן מראש בארץ. הנסיעה אורכת כ4 שעות וצריך להחליף רכבות בדרך. כעיקרון הרכבת מגיעה עד שדה התעופה אבל אני ירדתי בתחנה מרכזית, יצאתי לעיר והעברתי בה כ8 שעות. סה"כ עיר נחמדה אבל פחות יפה ונקייה ממה שהייתי מצפה משוויץ. חובבי טיולים עירוניים יכולים להעביר בה יום, לא הרבה מעבר.
מקומות שאפשר לבקר: ארמון האומות, בזיליקת נוטרדם, קיר הרפורמציה, המוזיאון להסטוריה של המדעים - מומלץ! וגם ביקור בגן הבוטני לא רחוק ממנו, יש בו חממת צמחים טורפים קטנה ומעניינת.
עוד: מוזיאון האמנות, בניין תחנת הכוח , וכמובן המזרקה המפורסמת שהיא סימן ההיכר של העיר, וכל האיזור שסביבה, שהוא מין טיילת מרובת אנשים ודוכנים.
בהצלחה!

טיפים

  • ביום הראשון ניתן לישון בla sage וממנה להתחיל. ובכך לחסוך חלק מהעלייה הקשה למוירי
  • בדרך תראו המון פרות ועגלים. תשמרו מרחק מהם כי האימהות יכולות להיות מגוננות. יש גם שלטים בעניין

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )