שלושה שבועות באלפים הצרפתיים והשוויצרים

מסע של שלושה שבועות בין הרים מושלגים, נחלים שוצפים וכפרים פסטורליים, בשביל המחבר בין ה-GR5 בצרפת וה-WHR בשוויץ

תאריך הטיולAugust 2021
משך הטיול19 ימים
עונה מומלצתסוף יוני - אמצע ספטמבר

מידע כללי

סיפור הדרך מורכב למעשה משני שבילים מוכרים, שאותם החלטתי לחבר: GR-5 ו-WHR, שנפגשים בשאמוני.

השביל GR-5 (משמעות הביטוי GR היא 'דרך גדולה) הוא שביל שמתחיל בעצם בהולנד, מגיע דרך בלגיה, לוקסמבורג וצרפת לאגם ז'נבה (lac leman) ומשם ממשיך בעיקר בצרפת עד לניס (Nice) שבים התיכון.
החלק השני, סוג של ים-לים צרפתי החוצה את האלפים הצרפתיים, הוא המוכר יותר, אך גם הוא מתחלק לשישה מקטעים שונים, שבין היתר עוברים גם בפארק ונואיז (המסלולים GR55 וGR54 חלק ממנו) ובחלקים הדרומיים של האלפים הקרובים לגבול האיטלקי. החלק בו אני בחרתי ללכת הוא המקטע הראשון, מlac leman - אגם ז'נבה, עד שאמוני (השביל מגיע עד les houches - לס אוש, אבל אני חתכתי לשאמוני), אך המסלול כולו אורך כחודש.

השביל WHR מוכר יותר - מדובר בWalker's haute route - הדרך הגבוהה שהולכת משאמוני לצ'רמט: מסלול אלפיני וותיק שהתחלף בגרסה נטולת קרחונים שהפכה לפופולרית ביותר בשנים האחרונות.

איך בחרתי את המסלול? \ למי מתאים המסלול?
חיפשתי מסלול באורך של שלושה שבועות - הזמן שהיה ברשותי - שישלב בין מספר מדינות, מדרונות ירוקים ונחלים זורמים מרגיעים, והליכה קשוחה בהרים הקשים. חשבתי ששני השבילים עוברים בצרפת ובשוויץ, ושהסגנון של WHR הררי יותר, וכך שילבתי בין השניים.

האם שילוב המסלולים היה כפי שציפיתי?

בשונה ממה שחשבתי, התברר לי שאופי שני השבילים שונה מאוד, ממספר פרמטרים:
א. מבחינה מהותית: השביל GR5 הוא שביל יותר תרבותי, מקומי, וככזה נפגשים בעיקר עם צרפתים מקומיים, קצת בדומה לשביל ישראל אצלנו. בנוסף, לאורך רוב השביל (בחלק שאני עשיתי), יש סימון מאוד ברור של השביל, וממילא קל יותר להתחבר לרעיון שבו. גם הרעיון של 'ים לים' מוסיף. WHR, לעומת זאת, הוא שביל ללא אופי מקומי - אמנם היה זה סוף עונת הטיולים השוויצרית, אבל בכל זאת - לא נתקלתי באף מטייל שוויצרי, אלא במטיילים מכל העולם (המון מארה"ב, הרבה מישראל וקצת מכל השאר), ואין סימון מוגדר של השביל, מה שלעיתים מקשה על ההליכה ומקשה על 'חיבור עם השביל' - על אף כל זה, יש את הרעיון של הליכה מעיירת הרים טיפוסית מפורסמת אחת לאחרת, והמון בלאן למטהרון, כמובן.

ב. מבחינה גיאוגרפית: השביל GR5 נע בגבהים נמוכים יותר - גובה השיא שהגעתי אליו הוא באיזור 2300, ובשבילים נוחים יותר. לא היה אף שביל מבולדר אחד וכל העליות היו בשבילים טובים. בגלל זה, הימים ארוכים יותר (גם לפי החישוב בספרים) ועמוסים בשילוב של עליות, ירידות, יערות, נחלים, ללא סדר מוגדר. בWHR, הרעיון הוא שונה. יש מטרה לטיפוס פס אחד או כמה, בדרך כלל בגבהי 2800-2950, וירידה ממנו. ישנה יותר הליכה בשבילים מבולדרים - במיוחד בשלושת הימים האינטנסטיביים שבמסלול - והעליות לעיתים תלולות הרבה יותר. יחד עם זאת, הימים קצרים יותר - כביכול 'המשימה קשה יותר' אבל יש יותר זמן. בנוסף, בעקבות הקושי של הימים, ישנם ימים שהם סוג של מנוחה ובהם ישנה רק הליכה בכפרים.

ג. מבחינת שינה באוהל: שינה באוהל מקובלת מאוד ופופולרית ביותר בGR5 - וגם יחסית בנויה לכך, מבחינת אתרי קמפינג ומקומות לפתוח אוהל.. רוב האנשים שפגשתי בשביל עשו אותו באוהל, והיו עשרות אוהלים ליד הבקתות - הרגיש לי שהצרפתיים הרבה יותר בנויים לכך. השינה בWHR באוהל, דווקא בגלל שרוב הלילות היו בכפרים, שחלקם ללא אתרי קמפינג, הייתה מעט מורכבת יותר (גם בגלל שהשוויצרים יותר לחוצים על העניין), אבל עדיין פופולרית יחסית.

היה קשה מעט להסתגל להבדלים בין השבילים - כך למשל בימי ההליכה הקצרים יחסית של WHR הלכתי מהר מהצפוי. לכן חשוב לדעתי להיות מודעים לכך שלא מדובר בחיבור טבעי של מסלולים, ושמדובר בשני מסלולים שונים, אך עם התאמות נוחות ניתן 'להרוויח' נופים שונים ואופי שונה של מסלולים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

היערכויות לטיול

- אוהל, בקתות, ומקומות שינה:
אני עשיתי את השביל כולו באוהל, מלבד לילה אחד בו ישנתי בבקתה.
כפי שכבר ציינתי, יש מספרים הבדלים בין צרפת ובין שוויץ. קודם לכן, החוק בצרפת אומר שמותר לפתוח אוהל (wild camping) בלעז) בכל מקום, בתנאי שלא מדובר בשמורת טבע או בשטח פרטי. בשוויץ נוספה ההגבלה של 'מעל גובה העצים' - כלומר שרק מעל גבהי 1900-2100 מותר לפתוח אוהל. בגדול, משיחות שלי עם שוויצרים, נשמע שאף אחד לא ממש שם על זה, אבל קחו בחשבון שאם תתפסו אתם עלולים לשלם קנס. יחד עם זאת, אין פקחים כך שהסיכון של פתיחת אוהל במקום לא נגיש לרכב לא מאוד גדול.
במהלך הטיול, הסתמכתי הרבה על אתרי קמפינג (8 במספר), שנפוצים יותר בצרפת אך גם בשוויץ קיימים, לעיתים במרחק קצר של נסיעה או הליכה. כאשר הייתי בסביבת בקתה, ביקשתי מהם יפה לפתוח אוהל באיזור הבקתה, ובכל הפעמים הסכימו שאפתח כ200-300 מטר מאזור הבקתה. במספר כפרים שלא היו אתרי קמפינג, פתחתי אוהל במקום נסתר, או ביקשתי מאחד המלונות (אבל זה היה בצרפת) ופתחתי בשטחם.
חלק מאתרי הקמפינג מציעים מקלחת חמה בתוספת תשלום, ואצל חלקם זה מובנה בתשלום.
מחיר אתרי הקמפינג בצרפת היה 12 יורו, ובשוויץ הממוצע היה 17 פרנק, כולל מקלחת. שימו לב שוויפי לא היה סטנדרט באתרי הקמפינג, באופן מפתיע.
מחיר הבקתות גם הוא משתנה בין צרפת ובין שוויץ, כשבצרפת הבקתה עלתה 19 יורו לשינה בלבד ו51 יורו לחצי פנסיון, ובשוויץ המחיר הממוצע היה 37-40 פרנק לשינה בלבד ו80 פרנק לחצי פנסיון.
כמעט בכל הבקתות שהייתי בהם, ובמיוחד בשוויץ, ניתן היה לשלם באשראי ולא היה צורך מיוחד במזומן.
בכפרים, המלונות מעט זולים יותר - כיוון שלא ישנתי בהם אני לא יודע להגיד במדויק.
בתיאור השלבים של המסלול, אתאר היכן ישנתי כל לילה ומה היו האפשרויות, וכן את השירותים שהוצאו בטיול.

- הצטיידות במהלך השביל ויציאה ממנו:
השביל מאוד נוח מבחינת הצטיידות. בשונה משבילים אחרים, השביל עובר במכוון כל יומיים-שלושה בכפר או יותר שבהם יש סופר מרקט. לכן, אם אתם לא מעוניינים לסמוך על הבקתות או המסעדות בכפרים ובמלונות, תוכלו להצטייד ללא בעיה.
אם אתם שומרי כשרות, מדובר במשימה קצת יותר מורכבת, שכן בחלק מהסופרים הקטנים אין את המוצרים הכשרים כגון הלחם הכשר וכו, ותצטרכו לכוונן לסופרים הגדולים, coop וmigros שלעיתים דורשים סטייה (קטנה למדי לרוב) מהמסלול.
כפרים בהם יש סופרים במהלך המסלול:
samoens, chamonix, argentière, champex, sembrancher, le chable, arolla, les hauderes, la sage, zinal, st niklaus, zermatt.
כפרים ועיירות בהם יש migros וcoop (רלוונטי לשוויץ)
sembrancher, le chable, evolene*, st niklaus, zermatt.
*סטייה קלה מהמסלול.

-גז:
בשונה ממקומות אחרים, העובדה שעוברים כל כמה ימים בכפרים, שחלקם מעט תיירותים יותר ובעלי חנות טיולים אחת או יותר, קל יחסית להצטייד בגז. יש לציין שבימים הראשונים של GR5 לא מצאתי גז, גם לא בז'נבה, עד שהגעתי לעיירה סמואנס בסוף היום השלישי. קניתי גז גדול שהספיק לי לכל הטיול, אז לא בדקתי בכל חנות טיולים, אבל ככלל האופי של חנויות הטיולים היה מקצועי ונדמה לי שניתן למצוא בהן גז.
עיירות וכפרים בהן ראיתי חנויות טיולים:
samoens, chamonix, champex, verbier* arolla, zinal, st niklaus, zermatt.
*סטייה קלה מהמסלול.

-מים:
לאורך המסלול, אני הסתובבתי עם בקבוק של 1.5 ליטר בלבד, שהספיק לי לרוב מוחלט של ימי הטיול. בחלק הראשון של המסלול, ובכלל ככל שנמצאים בגבהים נמוכים יותר, נתקלים בכמות משוגעת של נחלים ונהרות, שאפשר למלא בהם מים. בGR5 גם עוברים במספר רב יחסית של בקתות, ובשני המסלולים עוברים במהלך חלק מהימים בכפרים. לדעתי (מה שלא עשיתי), מומלץ להביא טבליות לטיהור מים או מסנן מים, בשביל הביטחון האישי כיוון שיש הרבה פרות וכבשים באזור. כיוון שכל איזורי המרעה מגודרים, אפשר יחסית לשים לב מהו איזור מרעה ולהסתמך על זה, אבל תלוי בהחלטה האישית שלכם.
יש מספר ימים שבהם יש קצת יותר בעיה של מים. בכל אופן, כמות המים מאוד תלויה בהרגלי השתייה שלכם ובמזג האוויר, כך שייתכן מאוד שתצטרכו יותר מ1.5 במהלך הרבה מהימים.

-מפות, סימונים וספר:
בשונה ממסלולים אחרים שעשיתי, במסלול הזה החלטתי שלא לקחת מפות, משיקולי משקל. לא הרגשתי שזה מאוד חסר, אבל כמובן שזה אישי. אם תרצו לקנות מפות, תוכלו לעשות זאת רק במרכזים יחסית גדולים, כיוון שלא ראיתי שמכרו מפות בבקתות וכו'. ככלל, זה לא היה נפוץ בכלל במסלול.
השתמשתי באפליקציית Maps.me שאליה הורדתי את קבצי הgpx התואמים - האפליקציה מעולה גם בגלל הפשטות שלה וגם בגלל שהיא כמעט ולא לוקחת סוללה.
חשוב לשים לב שהשביל GR5 מסומן היטב - השבילים בו מאוד נוחים וגם יש סימון מודגש של השביל עצמו שמונע בלבולים.
בשביל WHR, לעומת זאת, הסימונים פחות טובים. קודם כל, אין בכלל סימון של השביל עצמו, וצריך להסתמך על השלטים - המאוד מפורטים שמופיעים בכל כפר ובהרבה צמתים - שמסמנים יעדי ביניים. לכן חשוב להכיר את הנקודות המרכזיות שאליהם צריך להגיע. מעבר לזה, הרבה מהשבילים מסומנים גרוע, ויש מדי פעם שבילים שעוברים בשדות בולדרים קשים. לעתים רבות קשה למצוא את הסימון, ולכן האפליקציה מאוד עוזרת, בעיקר במציאת כיוון כללי. יש לציין שחלק מהמפות לא מעודכנות ויש שבילים שכבר לא קיימים או שעוברים במקום קרוב.
אחרי הטיולים הקודמים, החלטתי לקנות את הספר הדיגיטלי של Cicrone, לשני המסלולים. הספר של GR5 התגלה כמעולה, אינפורמטיבי, מדויק ומועיל מאוד. הספר של WHR לעומת זאת היה חופר, לא לגמרי מדויק ודי מתיש.

-אינטרנט וסים:
אם אתם מחליטים לעשות כרטיס סים מקומי, חשוב לשים לב שבאופן עקרוני כרטיסי סים של צרפת לא יעבדו בשוויץ וההפך, אלא אם תעשו חבילה מוגדרת, יקרה יחסית, לכך.
מעבר לזה, כרטיסי סים בשוויץ יקרים (כמו כל שוויץ, אבל באופן קצת מוגזם.) אם תרצו לעשות כרטיס סים, הכי מומלץ ללכת לקיוסקים (לא של kiosk, אלא סתם קיוסק כלשהו) שיש בערים הגדולות, ולבקש מהם לקנות כרטיס סים. לאחר מכן, תוכלו להפעיל את החבילה המועדפת עליכם דרך האפשרויות המופיעות באתר lebera. ניתן גם לעשות כרטיס סים בדואר, אבל לדעתי זה מעט יותר יקר שם.
בצרפת הדבר יותר פשוט, ובכל קיוסק כמעט ניתן למצוא כרטיסי סים, שהם יותר משתלמים מבשוויץ. המחירים משתנים מתקופה לתקופה,.
מבחינת קליטה, ברוב המסלול הייתה קליטה לדעתי. באופן כללי במהלך החלק השוויצרי, לא היו ימים שלמים ללא קליטה, ותמיד במהלך היום הייתה קליטה מתישהו. ברוב הבקתות היה באופן מפתיע וויפי, אבל לא בכל האתרי קמפינג. אציין באילו אתרים ובקתות היו בכל יום רלוונטי.

-שפה:
לשוויץ יש שלוש-ארבע שפות רשמיות (איטלקית, גרמנית, צרפתית ועוד שפה שאף אחד לא מדבר), אבל בתשעים אחוז מהמסלול דיברו צרפתית. רק ביומיים האחרונים של המסלול מדובר בחלק הגרמני של שוויץ, ובכל שאר הזמן הייתי בצרפת או בחלק הצרפתי של שוויץ. גם בצרפת וגם בשוויץ רוב המקומיים (המבוגרים בעיקר) לא ידעו בכלל אנגלית. התקשורת יכולה להיות קשוחה ולכן כן מומלץ לדעת קצת מילים בסיסיות, או לנסות לדבר באמצעות גוגל טרנסלייט וכו'. גם אין המון אנגלית בשלטים ובהסברים, דבר שעלול להיות מתיש לפעמים. מעבר לזה, שמתי לב שלפעמים כשמדברים צרפתית עם המקומיים הם מתייחסים באופן הרבה יותר טוב ומתלהב - לכן יש יתרון נוסף גם מהבחינה הזאת.


לסיום, אני מצרף את רשימת הציוד שאני לקחתי לטיול:
https://lighterpack.com/r/ty18...

יום 1: Geneva - St Gingolph - La Chapelle d'Abondance

את הבוקר הראשון של הטיול פתחנו בעיר ז'נבה, אליה הייתה הטיסה שלנו.
כיוון שנחתנו ביום ראשון, היינו צריכים לחפש גז בעיר ז'נבה ביום שני, דבר שהתברר כלא לגמרי פשוט, שכן חלק מהשירותים ביום שני נפתחים מאוחר.
לאחר חיפושים לא מאוד ארוכים, התייאשנו והחלטנו לנסוע לתחילת המסלול, הכפר St Gingolph.
הכפר St Gingolph הינו כפר שנמצא על הגבול בין צרפת לשוויץ, כשחציו האחד בצרפת והשני בשוויץ ועוברים מהצד הצרפתי לצד השוויצרי בחציית נהר. מדובר בכפר מאוד קטן, עם משרד תיירות ושני סופרים קטנים. עקרונית הכפר לא רחוק מאוד מז'נבה, אבל כיוון שהצד הקרוב יותר הוא בצרפת, נסיעה ברכבת מז'נבה דורשת עיקוף של אגם ז'נבה כולו, והחלפה של רכבת בעיירה St-Maruice שבשוויץ, ועולה 44 פרנק.
כיוון שהארגונים בז'נבה והנסיעה עיכבו אותנו, החלטנו לנסות לקצר את השלב הראשון במסלול ו'לחסוך' כ800 מטר של עלייה ביער בתחילת המסלול, באמצעות טרמפים - מה שהתברר כדבר לא פשוט כיוון שאין הרבה רכבים שעוברים שם.
לבסוף, תפסנו טרמפ שהביא אותנו עד חנייה בשם La Planche. לדעתי אם יש זמן, שווה לנסות לעשות את העלייה ברגל ולא לתפוס טרמפ, מצד ההמשכיות של ההליכה, אך העלייה עצמה לא נראית מעניינת ועוברת דרך כפר בשם Novel - מדובר בכ800 מטר של עלייה וכשעתיים וחצי סך הכל.
עברנו את החנייה ופנינו שמאלה לתוך יער ירוק ויפהפה, בשביל שעובר קרוב לנחל שמהווה את הגבול בין צרפת ובין שוויץ. לאחר כשעה וחצי יוצאים מהיער הצפוף ומגיעים לחלק חשוף יותר ולאוסף בקתות (Chalets de neutue). חצי שעה לאחר מכן, הגענו לפס הראשון במסלול - Col de Bise - מדובר בפס בגובה 1915, חשוף ובעל נוף ייחודי. מכן התחילה ירידה עד לבקתה Chalets de bise, (ירידה של 400 מטר, שלקחה כ45 דק) שבה אפשר עקרונית לעצור לישון אם התעייפתם או רציתם לקצר את הימים. מדובר בבקתה די בסיסית, בלי המון אלמנטים ובלי קליטה\וויפי.
אחרי הבקתה מתחילה לא מאוד קשה, של 300 מטר, לpas de le boose, (כ45 דק), ומשם מתחילה ירידה די ארוכה לכפר La Chapelle d'Abondance. אחרי כארבעים דקות של הליכה, חוצים דרך עפר, שלאחריה הירידה ממשיכה כעוד 40 דקות צמוד לנחל פסטורלי למדי.
הכפר La Chapelle d'Abondance הוא כפר קטן באופן יחסי, כשיש בו בעיקר מלונות, בתי קפה וכו'. אין בו אתר קמפינג ולכן ניגשנו לאחד המלונות שבתחתית הכפר וביקשנו מהם לפתוח אוהל ליד גן משחקים סמוך, והם הסכימו בשמחה.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום 2: La Chapelle d'Abondance - Refuge de Chésery

יצאנו מהכפר, אחרי קפה טוב באחד מבתי הקפה הפזורים באיזור. אחרי כעשרים דקות של הליכה בשביל מקביל לכפר, שעובר ליד נחל חביב, התחלנו בטיפוס לא קשה מדי, שממשיכה לאורך כמה שעות.
אפשר לפצל את העלייה לשלושה מקטעים: כשעתיים של טיפוס דרך עצים עד הגעה למישור אחד (500 מטר של טיפוס), 40 דקות של עלייה למישור נוסף, ועוד כ40 דקות לסוג של פס - שנמצא על מישור רחב ועם בקתה בשם les mattes. סך הכל - 900 מטר טיפוס.
באופק ניתן לראות את ההרים שנצפה ביום המחרת וגם את המון בלאן. לאחר מכן, מתחילה ירידה שמשולבת בהליכה על קו הרכס. אחרי כשעה וחצי מתחילים בעלייה לפס נוסף - עלייה סבירה בהחלט שאורכת כשעה. בפס col de bassachaux ישנה גם בקתה נחמדה.
בשלב זה, השביל הפך להיות מתוייר יותר, ובמשך כשעה ורבע הלכנו על שביל רחב ונוח, מלא באנשים, הקרוב לאתר סקי, שעלה במתינות רבה עד לפס Col de Chésery. לא מדובר בפס מרשים מדי, ובו עוברים מצרפת לשוויץ בלי לשים לב. כמה דקות לאחר מכן, הגענו לבקתת Chésery. מדובר בבקתה קטנה, כך שאם תרצו מקום ללילה - מוזמן להזמין מראש.
שאלנו האם ניתן לפתוח את האוהל במקום קרוב, והם אמרו שאין בעיה לפתוח את האוהל ליד האגם, וכך היה.

יום 3: Refuge de Chésery - Samoëns

יום של הליכה מיוערת, וטיפוס קל מול נופיו המדהימים של dents blanches.

קמנו בבוקר והתחלנו בהליכה לכיוון האגם. אחרי עשרים דקות של הליכה לאורכו של האגם הנחמד, הגענו לתצפית מדהימה לכיוון dents blanches, רכס ההרים המושלג הראשון בטיול, בעל צורה מיוחדת. המשכנו בירידה לכיוון הבקתה - שימו לב לפנות ימינה מעט אחרי תחילת הירידה. כ40 דקות מהבקתה הראשונה, הגענו למסעדה Restaurant Buvette chez Yoyo et Jibi Chaupalin. חבר שלי, שסבל מפציעה, המשיך לכיוון הכפרים משמאל - נקודת יציאה אפשרית מהשביל.
מכאן המשכתי בדרך יפהפיה ונוחה מאוד, שעוברת ליד מספר בקתות כשנוף הרכס dents blanches והגבעות הירוקות כל הזמן לנגד עיניי. הדרך נעה במגמת ירידה (כ200 מטר, במשך כשעה) עד שהגעתי לצומת שלידה מספר בקתות. מכאן התחלתי בעלייה יחסית קצרה (250-300 מטר) לפס Col de Coux. מדובר בפס נהדר שמהווה גבול בין צרפת לשוויץ, כשבשני הצדדים ישנם נופים שונים ומרהיבים.
אחרי הפס, כשסוף סוף חזרה לי הקליטה, התחלתי בירידה אותה ניתן לפצל לשניים - ירידה עד לנחל חביב (420 מטר, 40 דקות בערך) וירידה נוספת עד לעמק ירוק-מאוד, כשבאופק בקתת Refuge Chardonnere (כ130 מטר ירידה).
לאחר הירידה, נערכתי לעלייה האחרונה של היום, כ250 מטר לפס Col de la Golses. העלייה יחסית סבירה, אך צירוף העליות הקודם הקשה עלי מאוד בעלייה הזו. לבסוף הגעתי לפס, בו יש גם בקתה נחמדה שאכלתי בה ארוחת צהריים.
בשלב זה התחילה אחת הירידות הקשוחות ביותר בטיול, לדעתי. חשוב לשים לב שמדובר כמעט בירידה של 1000 מטר ולכן היא לוקחת זמן רב. אני לא הערכתי נכון את עוצמת הירידה, ובשביל מסוים מיציתי.
הירידה עצמה הייתה מורכבת מכמה חלקים - חלק אחד עד לכפר קטן בשם les Allamands וחנייה קטנה אחריו (בגובה 1000 מטר בערך), וחלק אחר שנע לסירוגין על כביש ולידו. שימו לב שיש הרבה שבילים - באפשרותכם ללכת על הכביש, או לבחור 'לחתוך' בשבילים שהולכים דרך היער או ליד הנחל. השתמשתי כאן הרבה פעמים בMapsMe כדי לוודא שאני על השביל ה'נכון'- אם יש כזה.
אחרי הירידה שהתישה אותי נפשית (כנראה כי לא התכוננתי לאורך שלה), הגעתי סוף סוף לסמואנס (Samoens), אך יש עוד כק"מ וחצי של הליכה בכפר עד להגעה לאתר קמפינג (Camping Caravaneige Le Giffre) - תמשיכו עד להגעה לסופר מרקט ומשם פנייה שמאלה. מדובר באתר קמפינג נחמד (11 יורו כולל שירותים) יחסית, אבל הבעלים של המקום לא היו נחמדים במיוחד.
סמואנס היא עיירה די גדולה, ויש בה מרכז תיירותי ששווה ללכת אליו וכמובן סופרים וכו', רק שימו לב שמרכז העיר יחסית רחוק מאתר הקמפינג.. גם יש חנות טיולים שמצאתי בה גז! :)

יום 4: Samoëns - Refuge Moëde Anterne

אחד הימים המגוונים בטיול, שמורכב מנהרות, מפלים, יערות, סולמות, אגמים ונוף אלפיני. מצד שני, מדובר ביום עם הכי הרבה עלייה בכל המסלול (1800 מטר!) ולכן מומלץ להתחיל מוקדם.

את יום המחרת פתחתי במאפייה הצמודה לאתר קמפינג, שפתוחה החל משש בבוקר (!). אם תרצו מאפייה מעט יוקרתית יותר, קיבלתי המלצות נהדרות למאפייה שנמצאת במרכז העיר.
מאתר הקמפינג צריך לחזור כק"מ לכיוון העיירה - ההמלצה היא לעקוף את המבנה שממוקם קצת אחרי המאפייה וללכת לאורך הנהר, עד שמגיעים לסימון של השביל. אפשרות אחרת היא להגיע לכיכר הראשונה שבכפר ולפנות ימינה.
התחלתי את ההליכה סמוך לנהר הGiffre, הליכה נינוחה למדי שארכה כשעה, שלאחריה חציתי את הנהר, ועברתי לחלק של הסולמות - ישנם כשלושה-ארבעה סולמות, שנצרכים כתוצאה מהמבנה המיוחד של העמק. אחרי האפיזודה הקצרה של הסולמות שכללה עליות וירידות, חזרתי לעמק ולהליכה לצד הנהר, הפעם במגמת עלייה. בשלב מסוים (לאחר כעשרים דקות) העלייה עברה להיות תלולה יותר, ומצד שני תיירותית יותר. אחרי כחמישים דקות מהכפר, הגעתי למפל מטורף ונקודה תיירותית עמוסה למדי.
העלייה לא מאוד קשה, אבל בשל העומס מהימים הקודמים, ואורך העלייה (שנמשכת למעשה רוב היום), החלטתי ללכת לאט יותר. אחרי המפלים ישנה עלייה של כ600 מטר לזוג מפלים מרהיבים. כאן העלייה השתנתה קצת, ולאט לאט נפרדתי מהיערות, כך שאחרי כ45 דקות מהמפלים, הגעתי לכתף שסימנה את המעבר לנוף אלפיני יותר (300 מטר נוספים). הדרך הפכה למעורפלת למדי, כנראה כתוצאה מההליכה בין הצוקים, אך ההליכה הנינוחה ליד הנחל אחרי ההליכה הקשוחה הייתה מעודדת מאוד.
רגע לפני המשך הטיפוס, עוצרים בבקתת Chalets d'anterne - שימו לב, יש שתי בקתות עם שמות דומים, אך הבקתה בה מסיימים את היום היא לאחר מכן. מדובר בבקתה ספורדית למדי, ללא חשמל, עם מעט מקומות שינה ואנשים לא נחמדים מדי. רוב האנשים שם עצרו כמוני לארוחת צהריים והמשיכו בדרכם.
בידיעה שעוד נותרה לי לא מעט עלייה, עליתי במהירות (עוד 200 מטר..) ל'מיני פס', שהוביל לאחר מכן לאגם מדהים ביופיו שנקרא בצורה לא מקורית מדי lac d'anterne. האגם קפוא אך מהמלצות של מספר חבר'ה שעברו באיזור - שווה כניסה (אם לא קפוא מדי בחוץ). אחרי מנוחה קצרה באגם, התחלתי בעלייה האחרונה לפס - col d'anterne (עוד 200 מטר נוספים). לפי השמועות, הנוף בפס אמור להיות מרהיב לכל הכיוונים, אך אני לצערי נתקלתי בערפל. עשרים וחמש דקות של ירידה נגמרו בבקתת refuge d'moede anterne, שקרובה מאוד לאגם נוסף.
בבקתה יש חשמל, וויפי, וגם קליטה במקומות מסוימים. ניתן למלא מים (מה שבלתי אפשרי בבקתות הבאות) כשהגעתי, היו כבר עשרות אוהלים פרוסים, והרגשתי שמדובר במעין 'מיני אתר קמפינג'. הצטרפתי לכמה אנשים שפתחו את האוהל מעל האגם, כחמש דקות ירידה למטה. ניתן לפתוח את האוהל בנקודות רבות סביבות הבקתה.

יום 5: Refuge Moëde Anterne - Chamonix

יום שכולל ירידות ועליות ארוכות, ובעיקר נופים מרהיבים של המון בלאן.

היום התחיל בירידה ארוכה ודי סבירה, בדרך מלאת נחלים ולא מיוערת מדי (כ400 מטר וכשעה הליכה עבורי), שהסתיימה בגשר יפה, שלידו ראיתי מספר אוהלים של אנשים שהחליטו להמשיך עוד קצת ביום האתמול.
אחרי חציית הגשר, הגיעה עלייה ארוכה למדי, שבה - בשונה משאר השביל - אין נקודות מוגדרות לעצירה, מלבד הריסות של בקתה ישנה. בעקבות כך, החלטתי לעלות לאט ולפצל זאת למקטעים.
באופן מפתיע, על אף אורכה (800 מטר בערך), העלייה לא הייתה קשה, אלא רק ארוכה - כנראה הודות לשבילים הטובים והלא תלולים ממנה היא מורכבת. ישנה נקודה אחת ראויה לציון והיא כתף שאליו מגיעים אחרי כשעתיים פלוס מינוס, ואחרי רצף של סללומים מתישים.

לאחר שעוזבים את הכתף, מתחילה עלייה מעט תלולה יותר, ישירות לפס, של חצי שעה, שוב עם סללומים ארוכים. הפס Col du Brévent מגדיר מחדש את המילה 'מתגמל', כשנופי הרכס הקודם מאחור ורכס המון בלאן ופסגתו ניצבים ממול במלוא הדרו (אם התמזל מזלכם ולא היה ערפל).
בנקודה זו מתחברים לזמן קצר למסלול המפורסם של 'סובב מון בלאן', ולכן המסלול מתמלא במטיילים (גם הודות לרכבל הקרוב). למרות זאת, המסלול לא מסומן בצורה מדהימה בחלק זה, ולכן חשוב להבחין בסימונים הכתומים וב'שביל החומוס' של המטיילים מקדימה. הדרך נעה במגמת עלייה, שלא מורגשת מדי מלבד כמה סולמות ויתדות עזר, ואחרי כ-40 דקות מגיעים לפסגה.
בפסגה יש אמנם נוף מרהיב לכל הכיוונים, וניתן לראות את כל הדרך מהבקתה בבירור, ואת המון בלאן מהצד השני, אבל יש בה רכבל לשאמוני והמון תיירים, כך שהחוויה, לפחות שלי, לא הייתה מדהימה מהמקום.
אם מאוחר או כואבות לכם הרגליים, תוכלו לקחת מכאן רכבל לשאמוני. אני החלטתי להמשיך קדימה, לא לפני שגיליתי שאין אפשרות למלא מים במסעדה שליד הרכבל.
אחרי כחצי שעה של ירידה די נינוחה, נחתתי בבקתת refuge de bellachat, בקתה מנותקת, ולא מעניינת מדי. אין שם שירותים מסודרים או מים לשתייה. כאן נפרדתי מהשביל הרשמי של GR 5, והתחלתי בירידה מפותלת ודרמטית לכיוון שאמוני, שם החלטתי לעשות את השבת. (השביל הרשמי ממשיך עם סובב המון בלאן לles houces, עיירה קטנה לא מאוד רחוקה משאמוני. אין יותר מדי מה לעשות שם להבנתי).
הירידה הייתה מתישה ומיוערת לקראת סופה, אבל כיוון שמיהרתי כי היה יום שישי, סיימתי אותה די מהר, אך בזמן רגיל היא תיקח לפחות שעתיים.
ליד שאמוני ישנם מספר אתרי קמפינג, אני בחרתי את אתר הקמפינג הקרוב ביותר לעיירה - Camping Les Arolles, שעלה 11 יורו ללילה, ובו נשארתי שתי לילות.

יום 6: שהייה ב-Chamonix

כיוון שאני שומר שבת, החלטתי להישאר בשאמוני במהלך השבת. אתר הקמפינג בו ישנתי מאוד גדול, מהגדולים שנתקלתי בהם במהלך הטיול, ובתקופה בה הייתי גם היה עמוס מאוד. כמו כן, הוא צמוד לכביש מרכזי ויש כאלו שזה מפריע להם - ובכלל, אין תחושה של ניתוק כיוון שהוא די קרוב לעיירה.
על שאמוני עצמה אין טעם להרחיב כל כך, אך בכל זאת אציין שבתקופה בה שהיתי התקיים אולטרה מרתון utmb, וכל העיירה הייתה בחגיגה סביבו.

יום 7: Chamonix - Argentière - Refuge Les Grands

ביום הזה הגיעה לידי ביטוי בפעם הראשונה העובדה שחיברתי שני שבילים, ולכן עבור מי שעושה את הWHR בלבד, שיקול הדעת יכול להיות שונה.
בעקבות העובדה שהרגליים שלי עדיין לא חזרו למסלולם אחרי השביל הקודם ולקח לי זמן לחזור אחרי שבת, וכיוון שכבר הלכתי (או כך חשבתי) מספיק באיזורים כפריים\מיוערים, החלטתי לקחת רכבת משאמוני לארג'נטייר (5.5 פרנק, מהתחנה שנמצאת סמוך למרכז העיר), ולחסוך את העלייה. במבט לאחור, ייתכן ולא הייתי עושה את זה, על מנת להשלים הליכה בלבד מנקודת ההתחלה לנקודת הסיום, וגם מצד 'ההליכה משאמוני לצרמט'.
אפשרות אחרת שמאוד נפוצה וחשבתי עליה, היא לחזור לרכס בו הייתי קודם (דרך הרכבל), לעבור דרך אגם לבן יפהפה ומשם להגיע ל-Argentière. זהו יום קשוח יותר, אך אם מתחילים מוקדם זה בהחלט אפשרי (מדובר באחד מהימים של המון בלאן).
יום של הליכה מיוערת, עם נופים לכיוון המון בלאן מאחור, והליכה על הרכס לכיוון קרחון.

החלטתי לרדת ב-Argentière ולא בMontroc, על אף שהרכבת ממשיכה עד לשם, זאת כדי להשלים בכל זאת מקטע מהשביל. יחד עם זאת, למי שמעוניין לחסוך עוד, לרדת בMontroc ולקחת אוטובוס\טרמפ ל-Le tour.
השביל עלה דרך היער מעט בתלילות ודי מהר התייצב להליכה מישורית\עלייה נינוחה - כשעה וחצי אחרי שירדתי מהרכבת הגעתי לכפר Le tour -כפר די ציורי וקטן מאוד.
בשלב זה ידעתי שעליי לעלות לפס Col del balme, והתלבטתי אם לעלות על הרכבל. בעקבות המחיר והעובדה שהיה זמן, החלטתי לעלות ברגל. בסופו של דבר היה מדובר בהחלטה טובה עבורי, שכן העלייה בהחלט סבירה - ארוכה למדי (כ45 דק עד התחנה הראשונה, ועוד 45 דקות עד הפס, 750 מטר של עלייה), אבל יחסית נינוחה ומסודרת לרוב, חלקה בשבילי סקי. מעבר לכך, מדובר בעלייה מספקת מאוד, שכן הפס מרשים למדי.
רגע לפני שהגעתי לפס ועברתי מצרפת לשוויץ, התלבטתי שוב, באיזה שביל להמשיך. ישנם שלוש אפשרויות, שניים מהן יורדות ל-Trient, ואחת ממשיכה ל-Refuge les grands. כיוון שידעתי שאמשיך לוריאנט ביום המחרת, וכיוון שעייפתי מכפרים, החלטתי בסופו של דבר להמשיך לבקתה, שהבעלים בבקתה שבפס אמר לי שיש בה שומר קבוע.
הדרך לבקתה מעט פחות מסודרת מהשביל הקודם, ולעתים קשה למצוא את הסימון, אך מדובר בהליכת קו רכס שמשולבת בעליות וירידות לעתים, כך ששעה ורבע אחרי הפס הגעתי לבקתה. ממול לבקתה ניצב Glacier du trient - קרחון מדהים. בבקתה עצמה הייתה שומרת, שאמרה לי שאוכל לפתוח אוהל בשמחה מסביב לבקתה, ולבסוף אפשרה לי לישון במחסן מאחור.

יום 8: Refuge Les Grands - Champex

יום של הליכה על וריאנט, שמקביל לחלק מTMB, טיפוס לפס יפהפה צמוד לקרחון, וירידה ארוכה עד לכפר עם אגם ציורי.

פתחתי את היום מוקדם מאוד, כיוון שלפי התיאורים מדובר באחד הימים הקשים במסלול. בדיעבד, אפשר להתחיל יותר מאוחר, כיוון שלדעתי לא מדובר ביום חריג מבחינת כמות עלייה.
היום התחיל בירידה ארוכה של 500 מטר, ירידה מיוערת רובה ככולה שסיימתי אותה תוך כשעה. בסוף הירידה חוצים את הנהר שיורד מהקרחון וישנה מסעדה בשם chalet du glacier.
אחרי הבקתה - מתחילים בעלייה. לדעתי ההפחדות על העלייה היו מוגזמות, אבל עבור מי שזהו היום השני שלו בלבד, זה בהחלט העלייה הקשה הראשונה. מעבר לזה, חשוב לשים לב שאחרי העלייה נגמר החלק הקשה של היום, כך שבהחלט ניתן לעשות אותה לאט.
את העלייה עצמה אפשר לפצל לשתיים - עלייה נינוחה עם שביל מסודר ולא שונה מכל השאר, במשך כ650 מטר, ועוד 350 מטר תלולים וחלקם מבולדרים. החלק האחרון בעלייה היה מבולדר ותלול יותר משנתקלתי עד כה, וסימן את ההבדל בין השבילים המסודרים של הGR ושבילי WHR - במידה רבה, 100 המטר האלו היו הקשים ביותר פיזית בכל הטיול. בסופו של דבר, העלייה ארכה לי כשעתיים וחצי.
בפס, שנקרא בפי כל Fenêtre d'Arpette יש נוף מדהים לקרחון (שמאוד קרוב), ולעמק שיורד לכיוון שאמפה.
אחרי עצירה ארוכה בפס, התחלתי בירידה הארוכה לכיוון שאמפה. גם את הירידה לדעתי אפשר לחלק לשני חלקים, כאשר החלק הראשון חוצה שדה בולדרים מציק, והשני כולל הליכת עמק חשוף ומיוער. החלק הראשון אמנם קצר אבל אורך כשעה. באמצע (או לקראת סיום) הירידה ניתן לעצור לארוחת צהריים או סתם קפה בבקתת Relais d'Arpette שבה יש גם מסעדה.
בסופו של דבר אחרי כשלוש שעות של ירידה (1000 מטר בכל זאת) ניצבתי בפתחה של Champex. את אתר הקמפינג לא קשה למצוא, כיוון שהוא נמצא ממש בכניסה לכפר.
האתר קמפינג סביר (17.5 פרנק - מהיקרים בטיול), יש בו מכונות כביסה וייבוש בתוספת תשלום, בר קטן, קומקום וwifi די גרוע. הכפר עצמו חביב למדי, ובסופו יש אגם ציורי ביותר, שמומלץ להגיע אליו (בכל מקרה עוברים דרכו ביום המחרת). מעבר לזה, יש בכפר דואר (אפשר לקנות בו סים), סופר קטן (שנסגר ב7), וחנות טיולים שנראתה די טובה וסביר שיש בה גז.

יום 9: Champex - Le Châble - Champsec

יום של הליכה נינוחה בין כפרים ציוריים.

עקרונית, מדובר באחד הימים היותר קלים בטיול, אולי הקל ביותר, אך השילוב בין השבילים והמנוחה בשבת באו לרעתי. בעקבות העובדה שהרגשתי ש'נחתי' מספיק בשבת, החלטתי לנסות ולהתקדם ליום הבא, בעקבות הזמן הקצר של יום זה, מה שבדיעבד התגלה כטעות. לדעתי כן כדאי להתייחס ליום הזה כיום מנוחה ולא לנסות לחבר מקטעים, ואם בכל זאת מעוניינים לעשות זאת, אז לתכנן היטב, גם את היום הבא.

חשוב להבחין שביום זה (וגם ברוב היום הבא), הולכים על שביל-בין-כפרים מקומי, שמסומן בשלטונים צהובים קטנים - דבר זה עלול לבלבל לפעמים כיוון שלא תמיד ברור הכיוון\המסלול.
אחרי שיצאתי מאתר הקמפינג, המשכתי לכיוון האגם, ופניתי שמאלה מיד אחריו לכיוון שורת מלונות, ובכך נטשתי את הTMB. בשלב זה, התחילה ירידה מיוערת די משמעותית, שלאחריה 'נכנסתי' להליכת רכס במגמת ירידה. מדובר בהליכה נינוחה למדי בשבילים ירוקים העוברים בין שדות וכפרים, כשממול ניצב כל הזמן עמק val de bagnes.
במהלך ההליכה, עוברים ליד הרבה כפרים, ונכנסים לתוך Soulalex (אחרי כשעה-שעה וחצי), וLa garde (עוד כחצי שעה). אחרי כפר זה, התחילה ירידה נוספת, משולבת בהליכה על כביש ויער, לתוך Sembrancher (עוד חצי שעה). כשהגעתי לעיירה, החלטתי ללכת לקניות כיוון שרציתי סופרמרקט גדול ולא מכולת. כדי להגיע אליו, צריך לצאת מהעיירה - לפנות שמאלה לכיוון מרטיני, עד להגעה לכיכר ולמרכז מסחרי גדול, שם יש Migros ו-Denner.
החזרה לשביל הייתה יחסית קשה, כיוון שאין סימון על הליכה לLe chable, והמפה שהורדתי בMaps me לא הייתה מספיק מדויקת. אחרי מספר התברברויות, הבנתי שככיוון כללי עליי ללכת מזרחה, והתקדמתי לכיוון נהר הDranse. בסופו של דבר עצתי היא כי גם אם אתם לא הולכים על השביל המדויק, הכיוון הכללי הוא החשוב, ומדובר בהליכה ליד הנהר (אני הלכתי על הצד השמאלי, כשהשביל לדעתי על הצד הימני).
מעבר לכך, מדובר בעלייה מעט מתישה ולא מאוד מעניינת שמעט ייאשה אותי. לקראת סוף העלייה נתקלים באגם מלאכותי בבנייה, שכמובן אי אפשר להיכנס אליו, ומיד לאחר מכן חוצים כביש ומספר מפעלים ונכנסים בצורה מרשימה לכפר.
כשהגעתי לכפר, היה מאוד מוקדם, אבל שילוב של חוסר האינטרנט שלי (הסים הצרפתי שלי לא עבד בשוויץ), והתובנה שהתקדמות נוספת משמעותה לישון בשומקום, ושהיא לא תתסנכרן או תועיל לשאר הימים (היום הבא גם קצר), גרמו לי להבין שאין טעם שאתקדם. כך חיפשתי מקום לישון באוהל בסביבה, אך בעקבות כך שהשטח הכפרי רחב מאוד ושהאיזור של לה שאבלה גם צפוף, התייאשתי והלכתי לאתר קמפינג ב-Champsec. בלה שאבלה עצמה יש מרכז מסחרי די גדול, עם Migros, מאפייה דואר ובתי קפה.
ההליכה ארכה כשעה ורבע, אך אפשר גם לתפוס טרמפים לשם או לקחת אוטובוס לא יקר. מדובר בכפר פצפון כחלק מרצף כפרים, שאין בו שום דבר מעניין. אתר הקמפינג קטן, וכולל מקלחות די ביתיות, ואין בו wifi, אך מאוד פסטורלי, רגוע, ונמצא ליד נהר.

יום 10: Champsec - Le Châble - Cabane Mont Fort

יום של הליכה בין כפרים, ועלייה נינוחה בעיקר בשבילי סקי.

אחרי היציאה מהשביל ביום האתמול, הייתי צריך לחזור למסלול. למזלי, היה אוטובוס די קצר, ובחינם למי שישן באזור (מקבלים גם כרטיס לרכבל, אם אין לכם כוח לעלות ברגל), מאתר הקמפינג חזרה ללה שאבלה. לרוע מזלי, פספסתי אותו, ותפסתי טרמפ - די בקלות.
ביום זה החלטתי לסטות מעט מהמסלול המקורי ולשים סוף לסיפור כרטיס ה-Sim. החלטתי לעלות דרך Verbier ולא לעקוף אותה, על מנת להיכנס לדואר המקומי. חשוב לשים לב שאמנם יש הרבה עלייה ביום, אך העובדה שהיא משתרעת על פני כל היום ועל פני מספר רב של ק"מ, הופכת אותה לסבירה בהחלט.
ממרכז לה שאבלה המשכתי כלפי מעלה, כשאני עוקב כל הזמן אחרי הסימון הצהוב, שממשיך את שביל-הבין-כפרים. בשלב מסוים, בכפר Fontenelle, השביל המקורי מתפצל ונכנס ליער. המשכתי לדבוק בסימון הצהוב לכיוון וורבייר, כשאני חוצה כפרים ודרכים רבות. אחרי כשעתיים-שלוש של הליכה, וטיפוס של כ-600 מטרים, נכנסתי דרך כפר ובו כנסייה מרשימה לתוך העיירה. מדובר באחת העיירות הגדולות שרואים במהלך המסלול, ובימים אלו בפרט. להבנתי, הסטייה מהמסלול לא מאוד משמעותית - הדרך האחרת עוברת דרך יער בו אין באמת נוף, ולדעתי הטיפוס דרך העיירה גם קל יותר, כך שמדובר בסוג של ווריאנט, יותר מאשר סטייה מהמסלול.
לאחר הצטיידות בעיירה, המשכתי לכיוון חזרה למסלול. ממרכז העיירה עקפתי משמאל מרכז ספורט גדול, עברתי ליד מספר מלונות והגעתי לאתר סקי די גדול. מכאן יש נוף מאוד מרשים על כל העמק, שאותו ממשיכים לראות עד תחילת יום המחרת.
כשעה לאחר היציאה מ-Verbier והליכה בשבילים רחבים למדי, הגעתי ל-Clambin, מסעדה ואוסף בקתות המשקיפים על רכס Combin.
הדרך שהגיעה אחרי המסעדה הולכת ברובה על שבילי סקי רחבים או חצייתם, בפרופילי תלילות משתנים, אך כל הזמן במגמת עלייה. לאחר כשעה-שעה וחצי עוזבים את היער ועוברים לאיזור החשוף, ממנו נשקף כל הזמן הנוף היפה של העמק ורכס Combin.
הטיפוס התחלף בהליכה מישורית על קו הרכס, שאחריה התחילה עלייה לכיוון הבקתה - עלייה שחלקה בשבילי סללום. בסופו של דבר, אחרי כשלוש שעות מהמסעדה, הגעתי לבקתת Cabne Mont Fort, שניצבת על גבעה קטנה ומשקיפה על כל העמק.
במהלך הטיול החלטתי לישון לילה אחד או שניים בבקתה - לחוות גם את הצד הזה. כיוון שידעתי שהבקתה ביום הבא נחשבת כגרועה למדי, בחרתי לישון באותו לילה בבקתה. באופן עקרוני, ישנו משטח מצוין לאוהל מתחת לבקתה, רגע לפני הטיפוס, שבעלי המקום אמרו שנהוג לישון שם באוהל.
הבקתה עצמה נחמדה למדי, עם חדרי דורמיטורי של 4 מיטות, מחיר סביר לשוויץ (37 פרנק ללינה, 80 חצי פנסיון) ובעלים נחמדים מאוד.

יום 11: Cabane Mont Fort - Cabane des Ecoulaies

אחד משני הימים הייחודיים והמרשימים בטיול, יום שכולל טיפוס לארבעה פסים והליכה בעומק ההרים.

יצאתי מהבקתה ממש מוקדם, בידיעה שהיום ארוך, ושארצה להמשיך אותו מעבר ל'תבנית הרגילה', כדי שיום שישי - יום המחרת יהיה קצר יותר.
מהבקתה עקרונית ישנם שלוש אפשרויות, אחת שמקצרת ומגיעה ישירות ל-Col de Louvie ושניים שעוברות דרך הפס Col Termin, כשהאחת נחשבת 'קשה' ומסומנת בכחול, והאחרת ארוכה בשעה ומסומנת באדום. האנשים בבקתה סיפרו שישנה מפולת אבנים בשביל הכחול ואכן היו סימונים שהדרך חסומה, אך התברר שמדובר בחלק קטנטן שלא היה בעיה לעקוף אותו. ככלל, שמתי לב שהשוויצרים מאוד דקדקדניים על כל מפולת, קטנה ככל שהייתה.
בכל מקרה, אני בחרתי ללכת בשביל הכחול, שלא היה קשה מדי, אלא רק מועד למפולות אבנים במקטע מסוים. לדעתי, אין בעיה ללכת בו, וההליכה בשביל האדום מאריכה את השביל סתם - הוא מתחבר מיד אחרי המקטע המועד לפורענות. השביל הולך על קו הרכס במגמת עלייה, כשלכל אורכו מופיע נוף העמק המרשים הרכס ממול ואף המון בלאן. אחרי כשעה וחצי הגעתי לפס Col Termin, שאולי הוא הכי פחות 'פסי' מבחינת העלייה ותחושת חציית ההר. יחד עם זאת, הוא מסמן את ה'כניסה' לתוך השטח ההררי.
מכאן, ההליכה לפס הבא, נראית מאוד קרובה, אלא שאחרי הליכה די נינוחה, חוצים מספר שדות בולדורים מעיקים (בפעם הראשונה מכירים את ההגדרה מקרוב) ומגיעים לעלייה די תלולה לפס, כך שהדרך לוקחת יותר מהצפוי. העלייה מתחילה מעט אחרי החיבור לשביל שמגיע ישירות מCabane Mont Fort.
בפס, Col de Louvie, חציתי לראשונה את רף ה2900 (בגובה 2921), והנוף הפך לאלפיני למדי, וגם רואים לא מעט שלג.
אחרי הפס, הירידה לא הייתה מאוד דרמטית (200 מטר) והמשיכה עד לאגם מינרלים יפהפה שנשפך מהקרחון Grand Desert. הסימון לא היה כל כך ברור, ועליתי במעלה הנחל בכדי לחצות אותו. לבסוף, התברר שהמקום הנוח ביותר לחצייה צמוד לאגם. מהאגם, עליתי בשביל מסולע (שמסומן היטב) לגבעה-שהיא-לא-הפס, שמיד לאחריה ישנה בקעה קטנה, ואחריה העליה לפס. החלק הזה בשביל מלא באגמים, קרחונים, ונופים ייחודים לכל הכיוונים.
הטיפוס לפס Col de Prafleuri לא היה מאוד ארוך, אבל מעט תלול ומסולע מאוד. מדובר בפס הגבוה ביותר במסלול (2965), עם נופים מדהימים לכל הכיוונים. אפשר לטפס על ההר הקרוב, ממנו ישנה תצפית מרשימה עוד יותר.
את הבקתה הקרובה ניתן לראות מהפס שממנו התחילה ירידה אליו. ניתן לחלק את הירידה לשני מקטעים קצרים - ירידה לתוך בקעה רחבה, שבה מספר נחלים קטנים לחצייה, וירידה קצרה לבקתה. תוך כ40 דקות מהפס, הגעתי לבקתה.
הבקתה עצמה, Cabane de Prafleuri נחשבת אחת מהבקתות הגרועות במסלול. יש אינסוף סיפורים על אי הנחמדות של האנשים, ובעבר הייתה שם מכת סקביאס. אפשר גם להרגיש את האווירה הלא כיפית כבר בעת הכניסה לבקתה. המחירים של הבקתה סבירים, אך אין מקלחות וגם לא מים לשתייה.
מי שמעוניין להקים אוהל, יצטרך להתקדם קדימה, כיוון שהשטח מתחת לבקתה מבולדר למדי, ולידה - אין סיכוי שבעלי הבקתה יסכימו לפתוח שם אוהל.
אחרי עצירה קצרה בבקתה, התחלתי בטיפוס לפס האחרון ביום, Col des Roux. העלייה עצמה הייתה די קשה עבור, אבל בעיקר בגלל העומס אחרי עליית שלושת הפסים הקודמים, והיא לא אמורה להיות קשה במיוחד.
בפס עצמו מתגלה הנוף המדהים של אגם Lac de Dix, אגם מלאכותי עצום למדי.
בעקבות אינפלציית הפסים של היום, והרוח המטורפת שהייתה בו, מיהרתי בירידה לכיוון האגם. במקור, תכננתי לישון בבקתת La Barma, בקתה לא מאוישת הקרובה לאגם, אך כארבעים דקות מהפס, ראיתי עשן יוצא מבבקתה הצמודה לשביל ונכנסתי לתוכה.
לבקתה קוראים Cabane des Ecoulaies, וגם היא לא הייתה מיואשת, אך היו בה כל צרכי הבישול הנצרכים, ותנור חימום, אם יודעים להדליק אותו (למזלי היו שם מספר בנות שידעו לתפעל היטב את הכל). עקרונית, אמורים להשאיר 20 פרנק בתיבה שנמצאת בבקתה.
אם אתם מעוניינים לישון באוהל, יש מספר מקומות טובים ליד הבקתה, או בכללי בכל האזור.

יום 12: Cabane des Ecoulaies - Arolla

יום מרשים וייחודי נוסף, שכולל הליכה לצד אגם, המשך הליכה בעומק ההרים, קרחון וירידה ארוכה ביער.

כיוון שהגיע שוב יום שישי, ושידעתי שמדובר ביום ארוך למדי, יצאתי גם הפעם מאוד מוקדם, כשהיה קר מאוד - מה שביטל את האפשרות הריאלית להיכנס למים. אם מגיעים באמצע היום, נראה שממש שווה להיכנס.
כמה דקות אחרי שיצאתי מהבקתה, הגעתי לבקתת La Barma, ומיד לאחר מכן התחילה ירידה לכיוון האגם. כאן התחלתי בהליכה מאוד ארוכה (3-4 ק"מ לדעתי) לצד האגם Lac de Dix, תוך כדי שהיה קפוא מאוד. רגע לפני שפניתי מזרחה באגם, הייתה מסומנת בMaps Me פנייה שחשבתי שעליי ללכת בה. מסתבר שהשביל הזה לא קיים, והדרך היחידה להגיע (לשתי האפשרויות, כמו שאציין תכף) להמשך המסלול היא בקצה המזרחי, ממש כשאי אפשר יותר להתקדם באגם.
מיד עם היציאה מהאגם התחלתי בעלייה לכיוון ההר Mont Blanc de Chelion, עלייה שכשלעצמה לא אמורה להיות קשה, אבל השילוב עם הקור והערפל הקשה עליי מאוד. מיד אחרי שיצאתי מהערפל (משהו כמו 30-45 דק' של עלייה), הגעתי לפיצול שבילים. כאן ישנם שני וריאנטים למסלולים: אחד שעולה ישירות לפסים Pas de Chèvres ו-Col de Riedmatten, ואחד שעובר דרך בקתת Cabane des dix, תצפית ל-Mont Blanc de Chelion וחציית קרחון.
הוריאנט שעובר דרך הבקתה מאריך את המסלול בשעה ואולי יותר, גם בגלל העיקוף וגם בגלל הבולדרים וחציית הקרחון, אבל החלטתי ללכת בו, כיוון שהיה לי זמן.
בשלב זה התחילה עלייה יחסית תלולה יותר, אך לא מאוד נוראית לכיוון הבקתה, של בערך שעה, עלייה שנגמרה בסוג של פס (פה יש קליטה אם אתם מחפשים) עם נוף מדהים לכיוון Mont Blanc de Chelion.
עליתי לבקתה לשתות כוס קפה, ולא הצטערתי. מדובר באחת הבקתות היפות והמאובזרות במסלול, עם פופים, פלייסשטיין, פסנתר, גיטרות ועוד. האנשים שם היו אדיבים ביותר והסבירו לי היטב על חציית הקרחון.
מהבקתה ירדתי לכיוון הקרחון, וכמה דקות אחרי ההגעה לבקעה, התחלתי בחצייה שלו. עקרונית הדרך בו מסומנת, ובה אין קושי גדול כיוון שהקרח קשיח, אך כדאי להיות חדים על הסימונים. לאחר מכן, צריך לחצות שלושה נחלים, שחלקם שוצפים יותר וחלקם פחות. המפתח הוא למצוא מקום קל לחצייה, כשככל שמתקדמים כלפי מעלה, החצייה קלה יותר. מיד לאחר החצייה, התחיל שדה בולדרים קשוח למדי. כאן לדעתי כדאי לשים לב לשתי נקודות חשובות - קודם כל, לא לסטות מהשביל המסומן בקרחון, כיוון שבחלקים האחרים הוא מחליק הרבה יותר, ושנית, לשים לב שהולכים במסלול הנכון בבולדרים, כיוון שאני איבדתי את הדרך כמה פעמים, ועליתי וירדתי דרך כמה מקומות מסוכנים למדי.
החלק הזה בMaps me לא מסומן טוב, אך בשטח ישנם סימונים כתובים, שאם עוקבים אחריהם, קל להגיע ליעד.
עקרונית, אפשר לבחור כאן לטפס ל-Col de Riedmatten (לפי השמועות, הטיפוס אמור להיות די קשה) או לעלות בסולמות ל-Pas de Chèvres. אני החלטתי ללכת ל-Pas de Chèvres, כדי לחוות את הסולמות. לפני הסולמות, הייתה עלייה קשוחה למדי בשדה בולדרים מתעתע, שבשילוב עם חציית הקרחון הייתה מהמעייפות בטיול (סך הכל, ההליכה מהבקתה לוקחת כשעתיים, פחות או יותר).
מהפס התחלתי בירידה ארוכה לכיון Arolla, שמחלוקת לירידה חשופה יותר, וירידה מיוערת ונמוכה יותר. ביחס לירידות אחרות, הירידה יחסית רגועה, כיוון ש-Arolla בעצמה נמצאת במיקום די גבוה.
מ-Arolla בעצמה ירדתי לכיוון אתר הקמפינג שממוקם בתחילת הכפר, כעשר דקות הליכה.
אחרי התארגנות זריזה במקום, עליתי חזרה ל'כפר' לקניות - יש שם סופרמרקט וחנות - שניהם מאוד קטנים וכשאני הגעתי רוב החנות הייתה ריקה.

יום 13: שהייה ב-Arolla

בשלב זה הגעתי לשבת השנייה במסלול, ולכן נשארתי באתר הקמפינג בשבת.
מדובר באתר קמפינג די טוב מבחינת נתונים: יש בו מכונת כביסה, מקלחות (בתוספת פרנק), חנות קטנה, משטח אוהלים די גדול, Wifi מעולה ומחיר סביר (17 פרנק). המיקום עצמו גם פסטורלי מאוד, צמוד לנהר וממעל הרים מושלגים.
החסרונות שלו הוא שהוא ממוקם יחסית רחוק מהכפר - לוקח כרבע שעה להגיע בעלייה מאתר הקמפינג לכפר - ושהוא אתר הקמפינג הגבוה ביותר באירופה. מדובר בחיסרון, כיוון שכשאני הייתי שם היה קפוא מאוד בלילה.
Arolla עצמה לא מעניינת בכלל. ליתר דיוק, אין שם כמעט כלום חוץ מכמה מלונות, סופר ומכולת - אפילו קליטה לא הייתה שם. אם יש זמן באותו היום, אפשר בקלות להמשיך ל-La Sage, שם יש יותר חנויות, אתר קמפינג עם בריכה ו'חוסכים' יום ביום הבא.

יום 14: Arolla - Lac de Châteaupré

יום ארוך שמחבר שני ימים ומאופיין בעלייה קצרה לאגם יפהפה, הליכת עמק נינוחה וטיפוס ארוך חזרה להרים.

באופן עקרוני, היום הזה אמור להיות עוד יום קצר וקל, כשהמסלול הרגיל הוא ללכת ל-La Sage, הליכה של כשעתיים-שלוש. אני החלטתי לחבר את היום הזה עם היום הבא, כיוון שנחתי כבר בשבת ושרציתי לחזור לקצב הרגיל של השביל. באופן עקרוני, היום הזה יכול יום מנוחה מושלם. יחד עם זאת, אני התחלתי את היום מאוד מאוחר ובכל זאת הצלחתי לחבר בין הימים, ככה שהדבר בהחלט אפשרי.

יצאתי מאתר הקמפינג אחרי לילה קפוא. במקום לעלות חזרה לארולה, ירדתי קצת בעמק ובשלב מסוים פניתי שמאלה והתחלתי לעלות חזרה - עלייה קצרה אבל מעט קשוחה על תחילתו של היום. לי לקח כשעה וחצי להגיע לאגם שנקרא Lac Bleu - האגם הכחול, שכשמו כן הוא - אגם יפהפה, צלול וכחול.
אחרי שהייה קצרה באגם, התחלתי בירידה חזרה לעמק - ירידה של כשעה וחצי בשבילים די מסודרים.
הגעתי ל-les Haudères. כיוון שהגעתי מאוחר מדי והיה יום ראשון, הסופר היה סגור, ותפסתי טרמפ ל-Evolène, עיירה גדולה יותר בהמשך העמק.
בעקבות הטרמפים המוצלחים, הייתי ב-les Haudères בזמן טוב להתחלת העלייה. למעשה, לפי המסלול הרשמי, צריך להתקדם ל-La Sage ולהתקדם משם, אבל כיוון שחיברתי את שני הימים, עליתי ישירות ל-La Forclaz, כפר קטן שנמצא על כתף בהר, ממש מעל לס הודר, כחצי שעה-ארבעים דקות ממנו.
בשלב זה טיפסתי לכיוון המסלול הרשמי, שממשיך לכיוון הפס Col du Tsaté. העלייה, כולל העלייה ל-La Forclaz, מאוד ארוכה - אחת הרצופות הארוכות ביותר במסלול, כ1400 מטר, אבל ניתן לחלק אותה למספר מקטעים (כפר קטן אחרי לה פורקלה, חצייה של שני שבילי ג'יפים, רפת גדולה ואגם), כך שבסופו של דבר היא לא מאוד נוראית, אבל כן ארוכה. סוף העלייה כן תלול מעט יותר, כדרכם של סופי עליות לפסים, אך לא ארוך מדי. מהפס ירדתי במשך כארבעים דקות עד שהגעתי לאגם קטן, לידו יש שטח די טוב לבנות אוהל אם לא מעוניינים לרדת למטה. הסימון שם היה מבלבל, אבל עקרונית אמורים לפנות שמאלה מהאגם, ולאחר מכן להמשיך למטה.
המשכתי בשביל אחרי האגם הקטן, והגעתי תוך חצי שעה ממנו לאגם Lac de Châteaupré שמתחת לקרחון Moiry. מדובר באגם יפהפה, בצבע מיוחד בשל המינרלים שלו.
כיוון שהיה כבר מאוחר ולא היה לי כח לעלות לבקתה, מה שגם שידעתי שאין שם מקום לפתוח אוהל, החלטתי להישאר לישון ליד האגם, לידו היו המון מקומות לפתוח אוהל. לאחר מכן, התגלה לי שמדובר בסוג של אתר קמפינג לרכבים, והיו שם מספר אנשים באזור ושירותים, כך שבהחלט מדובר במקום נוח ביותר לאוהל, מלבד הגובה (בערך 2400 מטר).

יום 15: Lac de Châteaupré - Zinal

יום שכולל טיפוס לבקתה מול קרחון, הליכה על קו הרכס מול אגם, טיפוס בינוני לפס וירידה ארוכה ביותר.

בגלל שביום האתמול לא הספקתי לטפס לבקתת Cabane de Moiry החלטתי מוקדם על הבוקר לטפס לבקתה לקפה ולרדת. מדובר בעלייה של כ400 מטר - לא תלולה מהרגיל, ולי היא לקחה כשעה וחצי. עקרונית, לא חייבים לעלות לבקתה, אבל אם אתם חובבי בקתות כמוני, העלייה מומלצת, כי מדובר בבקתה יחסית מיוחדת ונחמדה מאוד עם נוף מרהיב לקרחון.
אחרי קפה די ארוך בבקתה, ירדתי חזרה - כחצי שעה עד לפיצול (לא יורדים את כל הדרך חזרה), ומשם התחלתי בהליכה די ארוכה, נינוחה ויפה על קו הרכס, עם נוף תמידי לאגם Lac de Moiry הדי גדול. לאחר כשעה ורבע +-, הדרך הפכה לעלייה לכיוון הפס, Col de Sorebois. העלייה מאופיינית בסללומים ושבילים נוחים, ולמרות שמדובר בעלייה של כ500 מטר, היא לא נוראית בכלל. הנוף בפס אמור להיות מדהים לכל הכיוונים, אבל לי היה ערפל (באופן נדיר במסלול) כשהגעתי, ולא יכולתי לראות יותר מדי.
כאן התחיל החלק היותר קשה של היום - הירידה הארוכה ל-Zinal . גם בגלל אורכה וגם בגלל התלילות שלה, זו לדעתי אחת הירידות הקשות בטיול, וכדאי להתכונן לכך. אפשר 'לפצל' את הירידה לשניים, עד הרכבל שמוביל ל-Zinal ואחריו. החלק הראשון של הירידה נסבל יחסית, והוא עובר דרך מורד אתר סקי, כשלאורך הדרך חוצים רשת רכבלים עמוסה. כשהגעתי, הרכבל (Sorebois) היה סגור, אבל ביום רגיל כדאי לשקול לקחת אותו (זאת אחת ההזדמנויות היחידות במסלול שבאמת רכבל מומלץ, אלא אם כן אתם נגד רכבלים), כיוון שאחריו הירידה הייתה תלולה מאוד (780 מטר, ב3.5 ק"מ) ופעם ראשונה שהרגשתי את הברכיים כואבות ביותר.
ב-Zinal החלטתי לישון באתר הקמפינג, שממוקם ממש בסוף הכפר, כ-500 מטר הליכה. לדעתי זה אתר קמפינג די נחמד, במיוחד לאור העובדה שהוא ממוקם בתוך נחל ובשטח פסטורלי מאוד ושהמקלחות ביתיות משהו. מצד שני, אין Wifi בכלל. המחיר היה 17 פרנק, וצריך לשלם במזומן.
Zinal זהו כפר קטן ומאוד נחמד, שבו יש סופר, דואר, ומספר ברים.

יום 16: Zinal - Gruben

יום סטנדרטי של עלייה לפס, וירידה ממנו לכפר קטן.

יצאתי מ-Zinal יחסית בנחת, כיוון שידעתי שהיום לא עמוס במיוחד. ואכן, העלייה אמנם ארוכה אבל מעבר אליה אין יותר מדי ביום. ההתחלה קצת תלולה יותר, אבל אחריה פרופיל הגובה הופך להיות נוח יותר.
מה שעוד עוזר לצליחת העלייה, זה שיש יעד ביניים, כל כ-200 מטר של עלייה, בדמות חוות קטנות (בשמותיהן, זה Barneuze, Nava, Tsahalet). בחוות Nava גיליתי אולטרה מרתון נוסף, שעובר בשביל - מסלול שעובר בכל הפסים המרכזיים בשוויץ - בחווה עצמה הייתה עמדת רענון, והחל ממנו ראיתי עשרות ואולי מאות בשביל.
הנוף מהפס Forceltta לא חידש יותר יותר, והתחלתי בירידה עד הכפר, עוד ירידה יחסית ארוכה ולא תלולה (1000 מטר ב7 ק"מ) עם נופים מושלגים יפים לוויסהורן והביסהורן.
ככלל, היום הזה הוא לא מהמעניינים או העמוסים בטיול, אך אל דאגה, הימים הבאים מפצים על כך בהחלט.
כשהגעתי למטה, המשכתי עוד כ2 ק"מ לצד נחל, עד שהגעתי לכפר קטן מאוד. בכפר, שמסמן את ההגעה לחלק הגרמני של שוויץ, אין קליטה, ויש מלון אחד שבו יש Wifi פתוח. האנשים בכפר היו ידידותיים למדי והם הסבירו לי ולמטייל נוסף היכן ניתן להקים אוהל - כ-5 דקות אחרי הכפר יש פנייה ימינה, ואחרי כמה סיבובים בכביש מגיעים לחנייה די רחבה עם משטחים מעולים להקמת אוהל.
אם רוצים, אפשר להתחיל בעלייה של יום המחרת, כיוון ששעה וחצי לאחר הכפר מגיעים לשטח יחסית נוח להקמת אוהל, וחוסכים מעט מהיום הקשוח של מחר.

יום 17: Gruben - Randa

יום עמוס שמאופיין בעלייה לפס, ירידה בשדה בולדרים קשה ונוף פנורמי, והליכה ארוכה בעמק.

לאחר שהשוויתי את מחירי בדיקות הקורונה והטיסות, החלטתי לנסוע דרך איטליה, מה שגרם לכך שאצטרך לסיים את המסלול יום מוקדם. בעקבות כך, גם ביום הזה חיברתי שני ימים או יום וחצי, כך שמדובר ביום מאוד עמוס - אולי אחד הקשים ביותר במסלול. רוב האנשים מסיימים את היום ב-St. Niklaus, אך אני המשכתי אחר כך ל-Randa.

פתחתי את היום, איך לא, בעלייה נוספת לפס, שקצת דומה לעלייה ביום הקודם, אלא שיש רק 'נקודת עצירה' אחת, והנוף בפס מרשים יותר. אם רוצים, אפשר לטפס להר סמוך לפס, בו השמועות מספרות שיש נוף של 360 מעלות. הפס, Augstbordpass הוא למעשה הפס האחרון במסלול (!) בגובה 2894.
אחרי הפס התחילה ירידה סבירה, וכמה דקות לאחר מכן נכנסתי לתוך אחד משדות הבולדרים הארוכים במסלול, שהתברברתי בהם לא מעט. המפתח לדעתי הוא להיצמד לצלע ההר, שם השביל עובר ויש סימונים, ולא לרדת כלפי מטה לנחל. מיד אחרי שדה הבולדרים הקשוח, מגיע פיצוי בדמות נוף מרהיב לעמק ולכל ההרים המושלגים ממול ואולי המקום המרהיב ביותר במסלול.
הירידה המשיכה מהעצירה, בצורה משמעותית יותר, ואחרי ארבעים דקות הגעתי לכפר קטן בשם Jungen. בכפר יש רכבל ולמי שמעוניין לחסוך את הירידה אפשר לקחת ולחסוך זמן וכוח (12 פרנק). אני החלטתי שמתחשק לי לרדת למטה בכוחות עצמי, וכך מצאתי את עצמי בתוך כפר פסטורלי למדי שבנוי, שמשום מה הרגיש גם מפותח פחות. השביל עובר ממש בתוך הכפר, שבנוי על צלע ההר בצורה מרשימה. המשך הירידה גם הוא היה ייחודי - כנראה בשל העובדה שהייתי בירידה בגבהים נמוכים יותר, אך אופי השביל, שעובר בחלק על צלע ההר, והצמחים בו, היו שווים את הירידה הארוכה, שלקחה לי כ45 דקות.
ב-St. Niklaus הגעתי לתחנת הרכבל שהגיעה מ-Jungen, והלכתי לסופר מרקט גדול (Migros) שנמצא כ-10 דקות הליכה. יש גם סופר Denner קטן יותר קרוב לרכבל.
באופן עקרוני, יש אפשרות להמשיך בשביל לצלע ההר ממול, אבל נכון לשנה בה אני טיילתי (2021), השביל היה חסום במקטע שבין Gansenried ובקתת אירופה, בגלל מפולת, ולכן לא הייתה לי ההתלבטות האם להמשיך בו או בעמק.
השביל בעמק לא מאוד מעניין, וגם חלקו עובר ליד או על כבישים, אך הוא מאוד ארוך (10 ק"מ בערך), ובצירוף היום הקשוח שהיה לפני, והעלייה המפתיעה שהגיעה בסופו, הייתה מייאשת למדי. בסופו של דבר הדרך הארוכה הגיעה לסיומה, וכיוון שהיה כבר מאוחר והייתי מותש לגמרי, החלטתי להמשיך לאתר קמפינג שנמצא כ-2 ק"מ מהכניסה ל-Randa. אחרים שטיילו איתי החליטו להמשיך חלק מהעלייה של יום המחרת ומצאו מקומות טובים לשינה, כך שהדבר בהחלט אפשרי (וחוסך הליכה הלוך-חזור מתישה).
אתר הקמפינג עצמו לא היה מסביר פנים מדי, כיוון שהוא עמוס וגדול באופן מפתיע (כנראה בשל העובדה שלא ניתן להגיע עם רכבים לצ'רמט, ו-Randa די קרובה) וגם יקר מאוד (19 פרנק).

יום 18: Randa - Zermatt

יום שכולל טיפוס לצלע ההר והליכה בשביל ייחודי על קו הרכס.

כיוון שהלכתי לאתר הקמפינג, הייתי צריך לחזור לתחילת Randa על מנת לעלות לגשר המפורסם. עקרונית, תכננתי להגיע לצד השמאלי של הגשר ולחצות אותו, אבל באמצע העלייה גיליתי שאני מגיע רק אחריו, לצערי. לכן, כדאי לשים לב שעולים לצד הנכון, כיוון שהחוויה מרשימה הרבה יותר בחצייה של הגשר כולו.
העלייה עצמה (כ500 מטר), לא הייתה שונה מעליות אחרות אבל עבורי הייתה קשה בעקבות יום האתמול הקשוח. הגשר שנבנה בשנים האחרונות הוא גשר ההליכה השני באורכו בעולם, באורך של 500 מטר, והוא מרשים למדי.
מהגשר הדרך המשיכה לעלות ביער, אך מהר מאוד הדרך התחלפה בשטחים חשופים יותר ובשביל חצוב על קו הרכס, כשהנוף של ה-וויסהורן והעמק ממשיך כל הדרך. זהו חלק משביל ה-Eurupawewg, שלדעתי הוא אחד מהשבילים המושקעים ביותר, כשיש סולמות ומדרגות במקומות הנחוצים, ואף מערה שנחצבה עבורו. הדרך כל הזמן במגמת עלייה, לא תלולה מדי באף מקטע. קצת אחרי הגשר עצמו מתגלה סוף סוף, אחרי ציפייה רבה, הנוף של המטהרון, שילווה את כל הדרך עד הסוף.
אחרי כשעתיים וחצי-שלוש שעות הגעתי לכפר קטן בשם Täschalp, שיש בו גם מסעדה ובקתה, שהאנשים בה היו ממש לא נחמדים. ההליכה לכפר עושה סוג של 'סיבוב' לתוך ההרים, שמיד לאחריו הדרך הופכת נינוחה הרבה יותר עם שבילים רחבים ונוחים.
עקרונית יש המון דרכים להגיע לצ'רמט, אני הלכתי לפי ה'שביל הרשמי', שעובר דרך Tufteren, Sungeaa ו-Findeln, שלושה כפרים קטנים ויפים, כך שאחרי ירידה לא מאוד ארוכה ואופיינית לשביל, נכנסתי בשעריה של צ'רמט.

בצ'רמט ישנתי באתר קמפינג, שנמצא בכניסה עצמה לעיירה. לדעתי הוא אתר קמפינג די טוב, עם שירותים ותנאים טובים (17 פרנק), אך העובדה שהוא נמצא צמוד לכניסה, קצת העיבה מבחינת הרעש. בצ'רמט עצמה יש הרבה ברים וחנויות, כך ששווה להקדיש זמן להסתובב בה.

יום 19: Zermatt - Visp - Milano

כיוון שמחירי בדיקות הקורונה בשוויץ ובצרמט היו יקרים למדי והטיסות מאיטליה היו זולות מאוד, החלטתי לנסוע דרך מילאנו.
קמתי בבוקר מוקדם ולקחתי רכבת מצ'רמט ל-Visp, שזו הדרך היחידה לצאת מהעיר, ולכן היא יקרה מאוד (37 פרנק עד Visp). מ-Visp הייתה רכבת ישירה למילאנו (41 יורו), שארכה כשעתיים וחצי-שלוש שעות, וסיימה מסע מופלא של שלושה שבועות בצרפת ובשוויץ.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )