שבוע וחצי באירופה שישה ימים על הWHR

מידע כללי-

הטיול המלא הוא סביבות ה200 ק"מ
12600 מטר עליה
וירידה בגובה דומה.
אנחנו הרגשנו ששישה ימים(112 ק"מ 6700 עליה 6500 ירידה) -קצת יותר מחצי זה מספיק בשבילנו בייחוד מפני שאנחנו לפני צה"ל וממש לא רוצים לדפוק את הברכיים או לסחוב פציעות.
דרגת קושי- ברוב הימים הוא לא הרבה יותר קשה מהסובב מון בלאן אבל יש ימים שבהם הוא מאתגר פי כמה..
למי מתאים- בעיקר לחבר'ה מנוסים שמסוגלים לעבור ימים שלמים בלי לראות כמעט אנשים, אנשים שאוהבים מרחבים, אתגר ושקט, אנחנו לא היינו קהל היעד(בני 18 ו19), רוב המטיילים שנתקלנו בהם היו ספורטאים בני 40 +,עם זאת מבחינה טכנית עם חלוקה לא מוגזמת של ימים, כמעט כל מי שמסוגל לעבור את הסובב מון בלאן יכול לעבור את הטרק הזה(יש חבר'ה שמגדירים את הטרק הזה כשלב ה.
עלויות
לנו הטיול לא עלה יקר בגלל שלא אכלנו במסעדות(חוץ מבמסעדה אחת כשרה במילאנו ואספרסו בלי סוף), את רוב האוכל הבאנו מהבית וחלק ממנו קנינו שם אם הוא היה כשר, גם את הלינה עשינו רוב הימים באוהל בחניוני לילה -לא זולים במיוחד.
עלות משוערת- כולל טיסה, מלון ברומא ובשבת ,אוכל,רכבות, אוטובוסים, בקתה, בלתמ"ים(היו מספיק)- בין 3500-4000 אולי טיפה יותר.
ניווט -באיזורים הפחות גבוהים הסימון מעולה באיזורים הגבוהים וחסרי הקליטה צריך להיות עירני יותר אבל הסימון סביר, ניווטנו עם אפליקציה שנקראת treckila הניווט לא היה מקוון מה שהיה מעולה, הלבשנו עליה קובץ kml שקנינו בספר מסלול אינטרנטי שפתר לנו הרבה בעיות ועלה 26 דולר, שימו לב שחלוקת הימים שלו קצת מוגזמת ולא ממש מאוזנת אבל ספר יעיל.
משקל-
התיק שלנו שקל בהתחלה סביבות ה13-14 ק"ג ובסוף יותר קרוב ל10- סחבנו את האוכל ואוהל עלינו לכן זה לא היה כזה קל אבל הסתדרנו עם זה לא היה נורא.
מקלות הליכה -
חובה, תדאגו שיש לכם מקלות טובים, מומלץ לנסות את המקלות שלכם לפני, אני קניתי מקלות חדשים והם בערך התפרקו לי בטיול, בעיקר בהתחלה, בסוף איכשהו הסתדרתי איתם, כדאי לראות מראש שהם חזקים, אתם לא רוצים להתקע בשוויץ בלי מקלות מקל שם עולה במקרה הטוב 100 פרק ל1.
הכנה לטיול-
מבחינת כושר התחלתי להתכונן ע"י ריצות ואימוני רגליים חודשיים וחצי לפני , עשיתי בעיקר ריצות ארוכות עם הרבה עליות ואימוני רגליים של כח מתפרץ, מה שהתגלה כיעיל , בכל מקרה שום דבר לא באמת מכין אותך לעליות המטורפות של הטרק,
מבחינת סידור מסלול ולינה נעזרתי בקובץ שקניתי ובסיפור דרך מעולה של יחיאל מרצבך .
ביטחון- לא הייתי אומר שהוא טרק מסוכן אבל יש שם ימים בלי קליטה, עליות וירידות תלולות על אבנים רופפות וגדולות וסולמות(חזקים מאוד ולא ארוכים מיוחד), אני חושב שכולם מסתדרים עם זה, ראינו בסולמות משפחה עם ילדים לא גדולים עושים את זה, בחלקים שעשינו לא היו הרבה שבילים צרים, בכל מקרה צריך זהירות.
מים-
לאורך המסלול יש אינסוף מזרקות לשתייה, בקתות(מדי פעם) ,כפרים (באיזורים מסויימים), נהרות, מפלים ואגמים צלולים לכן לא נראה שצריך יותר מליטר וחצי ליום.
מזג אוויר-
רוב הזמן היה סביר ולא קר מדי בלילה, חוץ מלילה אחד בלה פרפיורי בגובה 2500 מטר שהיה קפוא אז היינו חייבים לישון בבקתה, לא ירדו כמעט גשמים, למרות שהתחזית כמה פעמים הראתה שיהיה.

טיסה

יום שלישי-ה9 לאוגוסט
המראנו בסביבות 18:00 נחתנו ברומא בסביבות 20:40(שעה אחורה מישראל) עד 23:00 הגענו למלון.

טיול עירוני ברומא ונסיעה דרך מילאנו לכיוון שאמוני

יום רביעי-ה10 לאוגוסט
קמנו ב6 ורבע בערך, התפללנו ויצאנו להסתובב ברומא, למרות שאנחנו פחות טיפוסים של טיול עירוני ומראש ודאי לא היינו משלמים על זה כשזה היה על הדרך ולא דרש הוצאות מיוחדות אז זרמנו על זה, עברנו בקולוסאום, בשערים של רומא, בבית הכנסת הגדול של רומא (עלה 11 יורו-חוויה מיוחדת) ובשוק ,לאחר מכן ב12:40 לקחנו רכבת לכיוון מילאנו, היא לקחה 6 וחצי שעות, היא הייתה נוחה מאוד והיה בה אווירה רגועה עם נופעים יפים, כשהגענו למילאנו שם פיספסנו את הflixbus לשאמוני ב3 דק ונאלצנו לחכות עד 23:30 לבלבלקאר וממילא להגיע לשאמוני רק לקראת 3 בלילה.

יום ראשון לטרק- משאמוני לחניון לה פיוטי-

יום חמישי- ה11 לאוגוסט- יום ראשון לטיול
יצאנו למסלול אחרי תפילה בסביבות 8-8:30 ,התחלנו בגובה 1000 מטר בערך, שתינו קפה נחמד בהתחלה(עם לימוד מסל"ש קצר), הלכנו 8 ק"מ קלים במישור לargentiere בדרך פגשנו ישראלים שסיימו את הסובב מון בלאן, לאחר מכן התחילה עלייה קשה שלקראת סופה הייתה בקתה נחמדה בה עצרנו לנוח קצת, קניתי שם בירה , למדתי מסל"ש ושוחחתי עם אישה שעצרה לנוח שם עקב בעיות ברכיים מהסובב מון בלאן, בסוף העלייה הייתה בקתה בדיוק במעבר גבול שבין צרפת לשוויץ בגובה 2200 שם התחלתי לקלוט כמה יקר בשוויץ כשהאספרסו עלה לי כמעט 4 פרנק, קנינו שם גם תפוח שבא טוב ומשם ירדנו למטה בזרימה לחניון לה פיוטי שהיה מלא באנשים, אבל אנחנו היינו עייפים אז די מהר זרמנו לישון.
נתונים- 22 ק"מ הליכה, 1350 מטר עליה , 1000 מטר ירידה.
דרגת קושי -8 ק"מ ראשונים- קלה, השאר-קשה.
אירוע מיוחד- התברר לי שקניתי גז לא תואם לפק"ל שלי , כשניסיתי לחבר אותו , ביקשתי עזרה מאיזה שני ילדים עם מבטא בריטי כבד, מפה לשם כל המשפחה שלהם נרתמה לעזרתי והם מאוד התבאסו איתי שהתברר שזה באמת לא תואם

יום שני לטרק- מלה פיוטי לאגם שמפה ומשם אוטובוס קצר לשבת באורסיארז

יום שישי-ה12 לאוגוסט- יום שני לטיול-
היו לנו 2 אופציות אחת קשה הכוללת 14 ק"מ ואחת קלה יותר הכוללת 16 ק"מ בגלל שהיה יום שישי והיינו צריכים להגיע לשבת בחרנו בקלה יותר שלא יהיו סיכונים, התחלנו את היום בעלייה ומשם צעדנו עד הפסגה בגובה כנראה סביבות ה1900 מטר, בהמשך בתחילת הירידה עברנו בבקתה נחמדה לידה היו מלא שוורים שחורים מה שהלהיב אותנו כי מתברר שבישראל אין כמעט שוורים שחורים לכן לא שכור לי שראיתי כאלה לפני, התחלנו בירידה שלאחריה מישור עד אגם שמפה היפיהפה אליו נכנסנו, לאחר מכן עשינו קניות לשבת ולקחנו את האוטובוס לאורסיירס, הכפר בו נמצא המלון שלנו, כשהגענו בגלל הבעיות עם הגז ידידיה האמיץ ביקש לבשל על הגז של המלון ואיכשהו זה עבד, מפה לשם זרקנו עגבניות , סלמון וביצה לסיר ובישלנו,  בסעודת שבת שאכלנו את זה זה לא היה משהו אבל שבענו, הייתה קבלת שבת מרוממת במרפסת מול הנוף עד שהשתיקו אותנו מהקומה למעלה לקראת הסוף, אכלנו והלכנו לישון.
נתונים- הליכה 16 ק"מ, עלייה סביבות ה900.
דרגת קושי-בינונית.
אירועים מיוחדים, הבישול, המפגש עם השוורים, קבלת השבת.

שבת מנוחה

יום שבת- ה13 לאוגוסט-
קמנו בערך ב8 ורבע, התפללנו, עשינו קידוש, הסתובבנו בכפר הציורי, ישבנו על הגשר החוצה את הנהר, התבוננו בגינות הנחמדות ובקישוטים של בית הקברות, חזרנו, אכלנו, שרנו שירי שבת
, שנצ"נו , למדתי חובות הלבבות שער הבחינה אל מול הנוף, עשינו סעודה שלישית עם ניגונים, מנחה, ערבית, ומוצ"ש.
אירוע מיוחד- הייתה אווירה מאוד נחמדה בלימוד מול הנוף

יום שלישי לטרק- מאגם שמפה לחניון לילה נטוש באיזור בנגס

יום ראשון- ה14 לאוגוסט- היום השלישי לטרק-
קמנו מוקדם ולקחנו אוטובוס לאגם שמפה, משם התחלנו ללכת לכיוון קבנה מונט פורט,היום התחיל ב 15 ק"מ קלים מאוד, עד שהגענו לכפר volleges/sembrecher שמה הופיע השלט 8 שעות עד מונט פורט, מרגע שראיתי את זה הבנתי שלא נגיע היום למונט פורט, מאז זה נהיה רק עליות תובעניות, בעליה נתקלנו בעץ תפוחים ממנו קטפנו כמה תפוחים נחמדים, ידידיה נתן פייט , בסביבות 3 הגענו למסעדה יוקרתית, שלידה מנגנים חבר'ה על כלי נגינה מיוחדים, ביקשנו מהם מים חמים והם נתנו לנו בחיוך, השתמשנו בהם להכנת פירה מפנק, התלבטתי אם לסיים את היום שם כי הייתי גמור אבל ידידיה שיכנע אותי להמשיך , לקחתי אספרסו יקר והמשכנו, אחרי בערך 20 דק מצאנו חניון לילה ריק ונוח לישון בו עם ברז והכל וסיימנו שם את היום.
הלכנו סביבות ה22 ק"מ 1500 מטר עליה סביבות ה1000 מטר ירידה.
דרגת קושי- 15 ק"מ ראשונים- קלים.
השאר -קשה.

יום רביעי לטרק מהחניון הנטוש עד בקתת לה פרפיורי-

יום שני-ה15 לאוגוסט- היום הרביעי לטרק-
קמנו לבוקר קפוא עם חשש לגשם, יצאנו לכיוון בקתת מונטפורט, נתקלנו בעשרות שוורים יפיפהים על השביל, סטינו קצת כדי לא להתקע בהם, הגענו לבקתת מונט פורט , ביקשנו מהם תפוחים(תכננתי לשלם) ומים חמים והם הביאו לנו, אחרי זה כשישבנו שם הגיע אלינו הבעלים וטען שזה לא מנומס שאנחנו באים ויושבים ומבקשים דברים בלי לשאול אותו מה שלומו וכו, הוא טען בצדק, למדנו את הלקח, משם התחלנו לטפס ולטפס ולטפס, נגלו בפנינו אבנים בגוונים תכולים , הרים מושלגים וקרובים, באיזשהו שלב טיפסנו על שלג ממש, הגענו לגובה 2900 בערך ומשם היום עבר דרך כמה מעברי הרים שכל פעם מטפסים לגובה 2900 ויורדים לגובה סביבות ה2500 ככה לפחות 3 פעמים, העליות והירידות היו קיצוניות כל כך שהיינו חייבים לעזוב את המקלות ולהחזיק באבנים הגדולות והרופפות עליהם טיפסנו, בדרך פגשנו מפלים של הפשרות שלגים, אגמים בכל מיני צבעים, מרחבים אינסופיים, באוויר הייתה דממה, זה הרגיש כמו עולם אחר, קצת כמו הירח, אפילו קליטה לא הייתה שם, פגשנו כמה מטיילים מקצוענים , והמשכנו הלאה כשהם לפנינו, לקראת הסוף נתקלנו באגם שהשלגים מפשירים אליו דרך מפלים שהופכים לכמה נחלים מפוצלים, הנחלים היו די רחבים ונאלצנו לקפוץ מצד לצד כדי לדלג עליהם, בסוף היה קטע ממש קיצוני ברוחב שגרם לי להרטב טיפה בגרביים, אז החלפתי אותם, משם החלה עליה קשה מאוד, לפתע אנחנו רואים מטייל בודד שמתקדם בקצב מהיר מאוד, כשהוא הגיע אלינו התחלנו לדבר, הוא הציג את עצמו בשם סבסטיאן והוא סיפר שכשהוא רואה אנשים זה מתמרן אותו ללכת מהר יותר כדי לפגוש אותם, משם ועד סוף היום בבקת לה פרפיורי דיברנו על אינסוף נושאים, מסתבר שהוא טיילן מקצועי מאוד ואדם מעניין , התחברתי אליו מאוד, בלה פרפיורי נפרדנו לשלום ויותר לא ראיתי אותו(המפגש עם סבסטיאן היה האירוע המיוחד של היום), ישנו בחדר 6 אנשים ב9 מיטות צמודות(למזלי היו מרווחים ביני ובין ידידיה לאנשים אחרים)זה היה יכול להיות מוזר אם לא הייתי נרדם תוך שניות.
הלכנו סביבות ה19 ק"מ סביבות ה1600-1700 מטר עליה ו900-1000 מטר ירידה, זה היה היום הקשה ביותר.
דרגת קושי- קשה מאוד.

יום חמישי לטרק מבקתת לה פרפיורי לארולה-

יום שלישי-ה16 לאוגוסט- היום החמישי לטרק-
קמנו לבוקר קר בבתקה החמה, חיכינו שכולם יצאו מהחדר ואז התחלנו להתפלל, יצאנו רק באיזור 8 וחצי, ידענו שיש לנו רק 655 מטר עליה +עוד איזה 100 מטר עליה וירידה אולי קצת יותר אז לא היינו בלחץ, קמנו לנופים מרהיבים, ליד בקתת לה ברמה אליה ירדנו בבוקר נגלה בפנינו אגם רחב ויפה, הגוון של הדשא היה מדהים, ההרים המושלגים נראו בצורה ברורה, אחרי האגם התחילה עליה שבסופה היו סולמות , זה היה מפחיד ומגניב כאחד, מאז הסולמות הייתה רק ירידה, ארוכה מאוד עד ארולה, לאורך הדרך אבא דובר גרמנית ו2 ילדיו הקטנים קיפצו שם, לארולה הגענו בסביבות 3, עשינו שם קניות ונחנו, ירדנו לקמפינג רק לקראת 5 , התמקמנו שם, וידידיה האמיץ ביקש ממישהו את הגז שלו כדי להכין פיתות, הופתעתי שתוך שניות הוא השיג והתחלנו במלאכה, שסיימנו לאכול ממש לקראת השינה ידידיה רץ אלי בשמחה ראיתי יהודי עם ציצית וכיפה, ישר רצנו לדבר איתו מסתבר שהוא גר בגרמניה והוא בא לטייל באיזור, דיברנו איתו קצת, הוא הביא לנו בירה שחורה, שתינו חלק ממנה והלכנו לישון.
אירועים מיוחדים, הסולמות, הכנת הפיתות, והמפגש עם היהודי.
הלכנו סביבות ה18-19 ק"מ , בערך 850 מטר עליה ו1300-1200 מטר ירידה.
דרגת קושי- בינונית-קשה.

יום שישי לטרק- מארולה ללה זודר-

יום רביעי-ה17 לאוגוסט-
קמנו בנחת בסביבות השעה 7 ורבע, התפללנו , עלינו לחנות שבה קנינו יום לפני, קניתי שם חטיף כשר וקורנפלקס , ידידיה קנה לחם , אכלנו עד 9 ואז התחלנו לעלות לכיוון אגם לאק בלו, ידענו שיום קליל יחסית לפנינו אז היינו יותר בנחת, ידידיה נכנס לבריכה קפואה המחוברת למפל בדרך ,שהגענו לאגם לאק בלו נדהמנו לראות אגם צלול ברמה הזויה, מישהי הגיעה לשם ואמרה לנו לא להכנס כי זה הורס את הצלילות ואז הבנו איך הוא כזה  צלול, נחנו שם קצת והתחלנו לרדת למטה פתאום ידידיה שומע ילד אומר סבא בעברית, הוא מיד הבין שיש כאן ישראלים, התחלנו לדבר איתם והסבא סיפר שזו הפעם ה14 שלו בעמק הזה, לאחר כמה דקות של דיבורים נופפנו לשלום והתקדמנו, לא עברו 5 דק ואנחנו רואים משפחה חרדית מרובת ילדים משוויץ, דיברנו איתם בקטנה והמשכנו, משם הייתה ירידה זורמת עד לה זודר, בדרך היה אגם, הפעם הוא לא היה צלול כמו הקודם וידידיה כמובן נכנס אליו , משם המשכנו עד שבסביבות 3 הגענו לקמפינג ענק ואיכותי שנקרא קמפינג מוליגיון, שמה פגשנו זוג אנשים מבוגרים נחמדים מאוד, ביקשנו מהם כירה להכין פיתות מהקמח הרב שנשאר והם נתנו לנו, חיברנו את הגז שלנו והתחלנו להכין, הם סיפרו לנו שהם טיילו במספר רב של מדינות ושהפייבורטית שלהם זה נורבגיה, כשהפיתות היו מוכנות ישבנו לאכול אותם עם מרק בצד, עשינו את זה בתוך האוהל בגלל שהיו רוחות והיה חשש לגשם, אחרי זה שכבתי קצת באוהל ואז דפקתי מקלחת חמה של החיים , זה היה תענוג, סיימתי להתארגן, דיברתי קצת בפלאפון והלכתי לישון.
חוויה מיוחדת- המפגש עם זוג המבוגרים המעניינים.
הלכנו 10 ק"מ- 455 מטר עליה 1000 מטר ירידה.
דרגת קושי-קלה.

הליכה קלה ונסיעה לכיוון מילאנו לטיסה שיוצאת בבוקר שלמחרת-

יום חמישי- שישי- ה18-19 לאוגוסט-
קמנו בנחת באיזה 7 ורבע, התפללנו, עברתי על כל הרכבים כמעט בקפניג לחפש טרמפ למילאנו וכולם ענו בחיוך שהם היו שמחים אבל הם לא נוסעים לכיוון הזה, התחלנו לצעוד לכיוון אבולן, בדרך/בכניסה לכפר ראינו סופר זול(coop) קנינו שם כמה מזכרות ובן אנד ג'ריז שווה, חיכינו קצת ואז התפנקנו עליו , לאחר מכן המשכנו לכיוון הכפר,הלכנו בערך 4 ק"מ נכנסו בין הסמטאות הציוריות לחפש מזכרות, קנינו כמה ועלינו לתחנת אוטובוס, לפתע אני קולט מרחוק 2 חבר'ה שנראים ישראלים, אחרי כמה דקות הם מתקרבים, התלבטתי עם לזרוק מילה בסוף החלטתי לזרוק, הם באמת היו ישראלים, התחלנו לדבר ומסתבר שהם עשו את אותו הטיול שאנחנו עשינו ושאנחנו הישראלים הראשונים שהם רואים, הם עלו איתנו לאוטובוס לסיון ודיברנו כל הנסיעה, כשירדנו אחד מהם הביא לי את המספר שלו ואמר שאם אני צריך עזרה בעניין קניית כרטיסי רכבת אני יכול לפנות אליו, נפרדנו לשלום , הזמנתי כרטיסי רכבת למילאנו וזה היה יקר טילים, עלינו עליה ב3 ורבע , התיישבנו במקומות שהם לא שלנו ואחרי איזה תחנה הגיעו יהודים חרדים מבית שמש ואמרו בנחמדות שתפסנו להם את המקום, דיברנו איתם קצת, ועברנו למקום שלנו ליד 2 בנות זרות, ברכבת היו נופים יפים, הגענו למילאנו בסביבות ב17:40, כמובן שהדבר הראשון שעשיתי היה להזמין אספרסו, נכנסנו לחנות מזכרות וקנינו כמה נחמדות, אחר כך עלינו על המטרו לכיוון מסעדה כשרה שראיתי באינטרט שקיימת במילאנו, כשיצאנו מהמטרו פגשנו חבדניק שאמר לנו שיש בית כנסת באיזור, לא מצאנו אותו, חזרנו לכיוון המסעדה שם היו כמויות של יהודים רובם חרדים והרבה חוצניקים, כמובן שהיה מניין למנחה, התחלנו לאכול, בעלי המסעדה היו נחמדים מאוד, במצטבר ישבנו שם איזה שעתיים ואכלנו כל אחד פסטה, ו2 מגשי פיצה בנוסף לצ'יפס שהזמנתי שתינו בירה ואני שתיתי אספרסו, האוכל היה מצויין, אל תשפטו, היינו אחרי טיול קשוח שלא אכלנו בו הרבה, משם הדרך הייתה כבר לכיוון השדה תעופה, הסתבכתי קצת עם קניית הכרטיסים כי הייתה בעיה במכונה אז מישהי עזרה לי, בסוף הצלחתי לקנות במכונה אחרת, נסענו לכיוון השדה תעופה ומשם התחלנו להתארגן לטיסה התארגנו לטיסה וב6 בבוקר ביום שישי עלינו עליה.
עברנו בקונקשין של שעתיים דרך פרנקפורט, 3 וחצי של ישראל הגענו לנתבג והתיקים הגיעו מהר מאוד משם אחי אסף אותי לצפון לשבת. סוף.
מי שיש לו שאלות מוזמן לפנות אלי, הייתה חוויה מיוחדת מאוד , אם תבחרו לצאת לטרק וגם אם לא אני מאחל שתהנו:)

טיפים

• לא לקחת ימים קשים וארוכים מדי.
• לבוא להנות ולא לבוא בלחץ לסיים.
• להביא מקלות טובים.
• להביא תיק טוב, טיילנו עם גרגורי (אני בלטורו) וסיימתי עם גב משוחרר לגמרי.
• לעשות מתיחות בסוף כל יום בזכות זה למרות הקושי לא נתפסנו בכלל.

קישורים חיצוניים

• הספר שעזר לנו לתכנן את המסלול ואת הלינה, חסך לנו המון זמן
• סיפור הדרך המעולה של יחיאל מרצבך