WHR - הדרך הגבוהה משאמוני לצרמט ב-10 ימים

כללי והכנות

הטרק אינו מומלץ כטרק ראשון באלפים, בטח לא בסוף העונה. לטיול נדרש ניסיון בהליכה, כושר טוב, יכולות ניווט בסיסיות, גמישות ובסוף העונה גם זמן ספייר, מוכנות למזג אוויר גשום מהרגיל וניסיון בהליכה או טיפוס בשלג. אם הגעתם עד כאן מדובר בטרק קשה, מדהים ומפתיע עם הנופים עוצרי הנשימה ומהיפים של האלפים.
מי שיוצא במהלך העונה יכול להזמין פשוט כרטיס טיסה ולקרוא ואם הוא בכושר גבוה הוא פשוט יסתדר. העניין שונה לגמרי בסוף העונה (החל מאמצע ספטמבר) שבו חייב לברר פרטנית את התנאים והאפשרויות, כאשר הבעיה המרכזית היא סגירת הבקתות והסיכון הגובר למזג אוויר מסוכן של חורף מוקדם.

רוב המידע נמצא באתר hike.co.il וסיפורי הדרך כאן באתר. כמובן שיש מספר אתרים באנגלית שמפרטים גורמים שונים בטרק הזה, לא מצאתי אותם מוסיפים מידע חשוב על הטרק, מלבד נתיבי GPS למי שזה חשוב.

טיסה:
רצוי לג'נבה, יש טיסות זולות של איזיג'ט (אני הזמנתי שבועיים לפני בתקופת חגים ב-300$). ממליץ להזמין זמן רב לפני, ככה בטוח מקבלים מחיר טוב (אפילו 200$ ופחות). הטיסה אורכת כ-4 שעות, נוחה ולדעתי לחסכנים גם לא שווה להזמין כיסא שמור (במיוחד אם טסים לבד) שמוסיף כסף. לטיסה עליתי עם תיק 45 ליטר ומקלות הליכה, התיק היה די מלא, לא היו בעיות.

הגעה:
הגעה לשאמוני היא קלה מאוד, יש כמה חברות אוטובוסים שעושות שאטלים משדה התעופה ביניהן chamexpress, Alpybus ו-Easybus, שהאחרון (איזיבאס) הוא הזול ביותר וכרטיס יכול לעלות החל מ-5 יורו למזמינים מראש חודשיים ועד 25 יורו למזמינים במקום. מומלץ לקחת אוטובוס כשעה וקצת לאחר הנחיתה ע"מ לא להיות בלחץ ולהספיק לקנות סים מקומי בדואר בשדה"ת. בדרך חזרה מומלץ להזמין מראש כרטיס סופרסייבר בחצי מחיר מהאפליקציה של SBB (שירות התחבורה הציבורית השוויצרי, לינק בסוף) לרכבת מצרמט לג'נבה, אם אתם יודעים את היום המדויק והשעה בה אתם רוצים לחזור. הכרטיסים של שניהם אינם ניתנים לביטול אז קחו את זה בחשבון.

כסף:
שוויץ יקרה, דווקא נסיעה בסוף עונה יכולה לייקר את הטיול ויכולה גם להוזיל אותו, תלוי באופי המטייל. מבחינת ייקור, זה בגלל שהטיול דורש תחבורה נוספת שלא צריך בעונה, מלונות בעיירות במקום בקתות על הדרך וכד'. מבחינת הוזלה, מי שיישן בבקתות שמשאירות חדר חורף יחסוך כסף ככה"נ אך יידרש להביא מזון ליום-יומיים. חוץ מזה, אפשר כמובן לישון באוהל (כמו הטיול של אלי שמפורסם כאן, לינק בסוף) וזה לא יהיה שונה מטיול בעונה מלבד האופציה לישון בלי תשלום בבקתה. שימו לב לפסקת מזג האוויר.

נוחות:
זה טרק נדיר שבו אפשר לחיות כמעט בכל הסטנדרטים הקיימים, ממלונות יוקרתיים של 5 כוכבים ועד קמפינגים או אוהל בר בשטח. הלינה הסטנדרטית היא בבקתות מסודרות ומלונות קטנים, בד"כ בחדרים משותפים. בסוף העונה יש לציין שברוב המקומות תישנו לבד בחדר ענק.

מזון:
מקובל בעונה לחיות על הבקתות ולעשות שם חצי פנסיון. לפעמים לעצור בצהריים במקום לאורך הדרך לאכול וכו'.
מחוץ לעונה זה עדיין אפשרי בחלק מהבקתות, אבל למצוא מקום לארוחת צהריים כבר יהיה קשה. צריך לדעת באילו עיירות יש סופרמרקט ואפשר להצטייד או פשוט לסמוך על שוקולדים וחטיפי אנרגיה שהבאתם אתכם. אני ממליץ להביא פירות יבשים וחטיפי אנרגיה, הם די יקרים בשאמוני ובסופרים בכלל, בניגוד לשוקולדים. מחירי ארוחת הערב נוטים לעבור את הסכום של 20 פרנק (3 מנות בד"כ), הזמנת ארוחת הערב בנפרד מהמלון/ מסעדה או הכנה עצמאית תוזיל משמעותית הוצאות.

מזג אוויר:
מזג האוויר כמובן מתקרר אך לא בלתי נסבל בתקופה הזאת. אני טיילתי 10 ימים ברצף, כאשר ביומיים היה גשם קל בהליכה עצמה, וארבעה לילות גשומים/מושלגים (שלא הפריעו לי). מומלץ מאוד לא לצאת ביום גשום שבו אמור לרדת גשם מעל 1-2 מילימטר בשעה, האפליקציה המעולה של meteoswiss מספקת חיזוי מאוד טוב ומתעדכן ממש כל שעה, ערב לפני כבר רמת החיזוי ממש טובה ושווה לבדוק בבוקר שוב שאין הפתעות.
הטמפרטורה יכולה לרדת גם ל-0 בלילות ובפאסים, אבל זה פחות משמעותי ודווקא כיף לטייל במזג אוויר קר, כל עוד זה לא מוגזם (ולדעתי זה ממש לא), פרט לגשם ממש ועצירות ארוכות בפאסים, לא לבשתי את המעיל, והייתי עם שני שכבות של גופיה טובה וחולצה חמה (גם פליז דק וטוב / סופטשל טוב יספיקו רוב הזמן).
אחריות בנושא מזג האוויר חשובה מאוד, אין מצב לצאת במזג אוויר סוער, צריך להכיר מקומות לעצור במקרה חירום של סערה ולהיות מוכנים עם ביגוד מתאים למצב חירו.

ניווט וסימונים:
השביל מסומן היטב לכל אורכו בסימון לבן אדום לבן, שהוא סימון כללי של שבילי הליכה רגילים בשוויץ. ישנם הרבה שלטים ורצוי לדעת את יעדי הביניים בכל יום בו תלכו (שמות הפאסים והעיירות). אני טיילתי בעזרת שתי אפליקציות מעולות שהקישור שלהן מופיע בסוף, וכמובן עם מטען נייד לטלפון (של חברת romoss). לדעתי זה אפשרי, אך יש המעדיפים לקחת מפות נייר למקרה חירום. שתי המפות (1:50,000) יקרות ועולות כ-20 יורו כ"א ומספרן הוא 5027T;5028T. לאנשים שאינם מנווטים ברמה גבוהה מומלץ לקנות אותן. בכל מקרה האפליקציה locus free היא מעולה, ושווה גם להוריד מפות בתשלום מלבד ה-openstreetmap של שוויץ.

מחירים ומקומות לינה:
מופיעים בקובץ האקסל המצורף בסוף.
לדעתי אנשים מצומצמים יכולים לעשות את הטיול נטו בלי הטיסות בכ-5000 ש"ח נכון ל-2015. מחיר יום ממוצע הוא כ-70 פרנק ׁׁׁׁ(B&B ואוכל מהסופרמרקט) וב-12 עד 13 יום ניתן להשלים את המסלול בלי בעיה. ליתר ביטחון מומלץ להחזיק כסף מזומן נוסף או לשלם חלק בכרטיס אשראי וכך להחזיק סכום מסוים למקרה חירום רפואי או אחר.

מים:
שתיתי ללא טיהור מנחלים מעל העיירות ומבקבוק מים שמילאתי במלונות. לא היו בעיות באף יום.
ליטר וחצי מספיק (אני השתמשתי בבקבוק ליטר שמילאתי בכל הזדמנות).

Chamonix to Tre La Champ

ביום הראשון ישנתי ב-Chamoniard Valant, דורם פשוט וחביב, אבל די צפוף. המחיר מנצח והוא כ20 יורו ועוד כ-6 יורו לארוחת בוקר סבירה ופשוטה.
פגשתי שם אנשים נחמדים מאוד והדורם מלא במטיילים חביבים מכל העולם.
התחלתי משם בהליכה לכיוון Le Praz, בשביל שצמוד לכביש, עד הרכבל (שסגור כבר בסוף ספטמבר) לכיוון Le Flegere. משם ישנה עלייה ארוכה של כ-900 מ' לכיוון הרכבל, עם נופים מדהימים ורואים את המון בלאן וההרים המושלגים לאורך כל הדרך. העלייה לקחה כשלוש וחצי שעות (בשלט כתוב 2.45) כיוון שהצטרף אליי צלם מקצועי הולנדי לא מאומן במיוחד אבל מאוד נחמד.
בחירת המסלול ליום הזה כוללת כ-4 אפשרויות:
הראשונה היא הליכה ישירה לאורך העמק, לוקחת כשעתיים ומתאימה למי שעשה את ה-Tmb או שרוצה להגיע רחוק באותו היום (עד forclaz). כל שאר האפשרויות כוללות עלייה לle Flegere ומתאימות יותר למי שזה היום הראשון שלו באזור ורוצה להתחיל בצורה מתונה את הדרך.
האפשרות השנייה היא לעלות לאגם הלבן (lac blanc) שזו הדרך הקשה ביותר, ומתאימה למי שרוצה לעשות יום קשה וארוך.
השלישית היא דרך ביניים שכוללת מספר סולמות ועליות נוספות (מה שנעשה בסיפור דרך המצוין של EliTheHiker) .
הרביעית היא דרך "נמוכה" של שיוט בגובה של כ-1800-1900 מ' שבה בחרתי לאור היציאה המאוחרת משאמוני (10.00) והעיכוב בעלייה. זוהי דרך יפה ואינה קשה שלא דורשת מאמץ רב מידי ביום הראשון, למי שיש זמן, כוח ויוצא מוקדם אני ממליץ לבחור באפשרויות השנייה או השלישית.
השביל ממשיך עד לTre La Champ ועובר ממש בבקתה המעולה של Auberge la Boërne, אני בחרתי לרדת בדרך ישירה יותר לעיירה הקטנה Argienteire כדי לעבור בסופרמרקט ולקנות אוכל, תחנת המידע כבר סגורה בכל אופן וכמו כן כל הרכבלים באזור (כלומר אין אופציה לדלג עד col de balme). משם די קל למצוא את הדרך (צמודה לכביש) לכיוון הבקתה שהוזכרה.
הבקתה עצמה זולה (30 יורו לB&B ו-40 לHB) ומאוד חמימה ומסודרת. קיבלתי כמובן חדר עם 6 מיטות לבד :), הצוות שם מאוד חברותי, יודע אנגלית ועוזר בכל דבר. כמו כן הבקתה יחסית די מלאה גם בסוף ספטמבר, יום לפני שהגעתי היא הייתה מלאה וביום שאני לנתי היו עוד 6 סינים וזוג אירים חביבים.
ליום הזה ההתלבטות המרכזית שלי הייתה כמה קשה לעשות אותו כיום הליכה ראשון, לכן אני מאוד ממליץ לא לקבוע כיעד את hotel du la forclaz, לעלות לרכס, לראות את המון בלאן, ולהחליט בלה פלז'ר (la flegere) איך ממשיכים. בד"כ ביום הראשון יוצאים קצת מאוחר כי עושים קניות או השלמות בשאמוני, או בכלל שמגיעים בטיסת בוקר ומתחילים ישר ללכת.
היום הוא מצוין כדי להתרגל ולהיכנס לכושר הליכה מלא, להבין את הזמנים בשלטים ועד כמה אתם מותאמים אליהם.
לי היה נוח מאוד לקנות קצת אוכל ולהכין לעצמי סנדוויצ'ים לא"ע וא"צ של היום הבא, צריך לשים לב שכל הבקתות והמקומות לעצור לצהריים סגורות בדרך, למרות שאפשר לחיות על חטיפי אנרגיה וכאלה.

לי זה היה יום פתיחה מושלם.

Tre la Champ to Hotel du la forclaz

יום שהיה לי יחסית קליל וכיפי.
היום מתחיל בעלייה קצת תלולה ביער של כ-600 מ' ובגובה של כ-1800 עוברים לצמחיית שיחים והנופים נפתחים. לאחר שמגיעים לגובה של כ-2000 מ' מתחילים לשייט בגובה הזה עם עלייה מתונה מאוד ועוברים כיפה גבוהה (השילוט מכוון ל-Aiguillte argienteire /col des postes) שעליה רואים את אבן הגבול בין צרפת לשוויץ. כל העלייה לקחה לי בערך שעתיים ורבע, כחצי שעה פחות מהכתוב בשלט. משם מתחילה ירידה מתונה על השלוחה לכיוון צפון, ורואים את אתר הסקי השומם מימין. הדרך מדהימה ורואים נופים מרהיבים ביניהם את המון בלאן וההורים המושלגים והמחודדים לידו, אגם וסכר עצום מעל העיירה vallcir בשוויץ ופסגות רבות למרחקים. הקטע הזה הוא בהחלט מרגש ומהנה.
משם ממשיכים על השביל לcol de balme מעבר הגבול לשוויץ, שאליו יש עוד עלייה קצרה של כ200 מטרים. החלק הזה לוקח עוד כשעה וחצי, ומהפאס רואים כבר נופים חדשים ועוברים לשוויץ היקרה והיפה.
משם ישנה ירידה יחסית ארוכה ומעצבנת בזיגזג על דרך יחסית רחבה. בדרך עוברים מין בונקר שוויצרי נטוש שבנוי מאבנים, שימו לב שהשביל טיפה מבלבל שם, ועובר משמאל לבונקר.
ממשיכים בירידה שהופכת מתונה יותר לרגע קט לפני שהיא הופכת לתלולה מאוד בתוך היער, ממש זיגזג לא נגמר עד שמגיעים לנחל קטן שחוצים ומשם עוברים בשביל בין מרעה פרות שוויצריות עד העיירה לה פויטי (la peauty). כל הירידה לקחה לי כשעה וחצי.
מהעיירה אפשר להמשיך עם השביל לעלות על השלוחה ממול ולהתחיל עלייה של כ-200 מ' לכיוון hotel du forclaz. בחרתי ללכת לעיירה טרי-אנט (Trient) להצטייד, אבל הסתבר שהסופר נסגר, לא ברור אם לתמיד או פשוט לאותו היום, בכל מקרה זה עניין שפתאום אתה מבין שבתקופה הזאת הסופר/מכולת פתוח שעתיים-שלוש בבוקר עד 12 ונסגר. אין גם בתי קפה או מסעדות שאינם שייכים למלונות שראיתי פתוחים. כל בתי המלון היו יקרים יותר מאשר המלון שעל הפאס, ולכן עליתי אליו, החלטה טובה לאור החברה שמצאתי בו. העלייה מטרי-אנט לקחה כ-40 דק'.
המלון hotel du la forclaz הוא פשוט מעולה בעיניי. המחירים סבירים (25\38\61 hf\bb\b), במיוחד אם הצלחתם להצטייד. בדורם ישנו ארבעה אנשים בחדר (היה מלא; תזכרו להביא אטמים ואוזניות למוזיקה).
במלון פגשתי שלושה ישראלים מקסימים ואנגלי קול, כולם עושים את הTMB בסוף העונה (אפשרי בהחלט) וגלשנו לשיחות מעניינות תוך שתייה באדיבות הבחור האנגלי. הם ממש עשו לי כיף באותו הערב, אני ממש מקווה לפגוש אותם שוב. תודה דנה, אלעד, שרה והאנגלי שאני לא זוכר איך קוראים לו!
במלון מקבלים אפילו מגבת סבונים וכאלה, לדעתי שווה כל שקל, במיוחד ארוחת הערב של הגבינה על הלחם (זה יותר טוב ממה שזה נשמע, וימלא אותכם ליום ורבע).
מול המלון יש חנות קטנה ויקרה של מזכרות וכאלה, אבל אין בה ממש אוכל לקנות, חוץ משוקולדים ב20 שקל לחפיסה.
היה יום מעניין, קליל ונוח.

Hotel du Forclaz to Champex

ביום הזה החלטתי לעשות את הואריאנט שנקרא Fenerte D'arpette. הואריאנט הזה מתואר בחלק מסיפורי הדרך כקשה הרבה יותר מאשר אני חוויתי אותו.
ביום הזה הצטרף אליי בחור אנגלי בשם בן שהוא מדריך טיולים אבל משום מה הלך עם תיק עצום של יותר מ-20 ק"ג. למרות שהוא מקמפנג את הלינה, לדעתי אין סיבה לקחת משקלים כאלה, אפשר לקחת אוכל ליומיים, תמיד יהיה סופר מרקט פתוח איפשהו, ולא צריך להביא ציוד מיותר שהורס לך את שיווי המשקל והגב.
העלייה לפאס היא ארוכה ודי מתונה עד הקטע האחרון שהוא ממש מבולדר והולכים על אבנים. השלט אומר 3.50 שעות עד הפאס, לנו לקח 3.30 כולל עצירה של 15 דק' לארוחת עשר וישבנו חצי שעה בפאס עד שיעבור הערפל ונעשה כמה תמונות.
בקטע הראשון של הירידה היא ממש מבאסת, יש זיגזג בין הבולדרים שממש מאט אותך. אחרי זה יש קטע קצר ללכת על קרח, אנחנו ויתרנו וניסינו לעבור על הבולדרים, לדעתי זו הייתה בדיעבד טעות ואני ממליץ על הליכה זהירה ואיטית עם המקלות על השביל, זה יהיה יותר מהיר ובטוח.
משם ממשיכים בירידה די תלולה בצמוד לנחל. באיזשהו שלב מתחילים לראות בקתות שנמצאות מעל שמפה (Relais Arpette) והשביל מתמתן מאוד והופך לנוח להליכה וצמוד לנחל יפהפה ועם מים שקופים וטעימים.
ההמשך הוא בין בתים בודדים ומעוצבים ברמה גבוהה, ממש עושה חשק לגור שם... אם מסתכלים לאחור למעבר, פתאום קולטים את המאמץ שנעשה באותו היום ואת הנופים המטורפים.
בהמשך ההליכה לשמפה די נוחה והגענו אליה סה"כ 7 שעות מהיציאה, הירידה ארכה כשעתיים וחצי, מתוכם הושקעו 40 דק' בחלק הראשון שהיה איטי ממש.
כשהגענו לשמפה היה קשה מאוד למצוא מקום טוב וזול לישון. ישנתי במקום שנקרא Le Cabanon על האגם ממש (מיד אחרי הסופר בצד ימין) עם נוף מדהים! הצוות שם היה ממש ממש נחמד. שילמתי 70 פרנק, אבל חד פעמית זה היה משתלם. השמועה אומרת שהבונגלו בקמפינג הם זולים, גיליתי את זה קצת באיחור אבל שווה לבדוק וממילא זה המקום הראשון בכניסה לכפר, ככה שזה על הדרך.
בערב ישבנו אני, בן ורוסלן (בחור רוסי) עם הברמנית אסטל במסעדה של המלון שלי והעברנו ערב מעולה וכיפי עם בירה מעולה (Blanc 1664), שווה לטעום.

הייתה לי התלבטות במהלך היום אם להמשיך ישירות לle chable או ל verbier. העניין אפשרי גם ברגל וגם עם אוטובוס. כיוון שהיום שלי מ verbier אמור להיות יום ארוך וקשה החלטתי לא לעשות שני ימים כאלה מטורפים ששניהם איחוד של יומיים כל אחד, אלא לעשות יום קל יחסית בדרך וללכת את היום הבא פשוט כיום מנוחה. כמובן שגם היה כיף לשבת עם החבר'ה שהכרתי.
זה היום הראשון שבו הרגשתי את הרגליים והשרירים קצת בערב, אבל ההרגשה הייתה כיפית.

Champex to Verbier

יום מנוחה קצר וכיפי שמתחיל בארוחת בוקר מאוחרת באגם שמפה והליכה איטית לאורכו.
היום הזה לדעתי ניתן לחיבור גם ליום שלפניו וגם ליום שאחריו לבעלי כושר גבוה, אנשים קצרים בזמן וכאלה שפחות אוהבים הליכה לאורך עמק בלי טיפוסים רציניים. כמובן שניתן כמו שהזכרתי לדלג עליו לגמרי, מי שחייב לקצר למינימום את הימים ולא מתכוון לחזור לעשות את הטיול בחלקים, זה אפשרי לגמרי אך חבל בעיניי. אני נהניתי מהיום הזה מאוד, הוא יום פשוט של ירידה מתונה מאוד שבה בחרתי ללכת מעל העמק, בשביל מדהים שלאורכו השוויצרים פשוט שמו ספסלים בנקודות המדהימות ביותר שקיימות מול הנוף.
ההליכה ל- sembrancher הייתה כיפית, איטית ועם נוף יפה של עמק ירוק, שדות עם חמורים, כבשים ופרות (עם פעמונים), עם נוף הררי מקסים כשבאופק בתים שוויצריים בודדים על ההרים בסגנון היידי בת ההרים. אחרי הירידה ל-sembrancher (לא משנה כל כך באיזה שביל בוחרים, שימו לב רק שהשביל שבחרתם עם מגמת ירידה על השלוחה ולא נגמר בנקודת תצפית ממנה צריך לחזור) חוצים פסי רכבת בנקודה אסורה (השביל מפנה למנהרה רחוקה, אבל למי יש כוח כשאין גדר) ועוברים בעיירה עצמה, מיד בצומת הראשונה צריך לפנות ימינה אם אתם לא מחפשים לקנות שם משהו.
בעיירה עצמה יש בתים מעוצבים חדשים-ישנים כאלה, אסמים, בתי עץ ולכולם יש את הגינות הכי מושקעות בעולם! הלוואי עלינו. לקח לי כשעתיים ועשר דקות (בגלל עצירות הנוף על הספסלים) להגיע לעיירה.

לאחר שיוצאים מהעיירה (שימו לב לחצות במעבר חצייה את הכביש הראשי, הם נוסעים שם ממש מהר) הולכים בשביל בין מפעלי עץ קטנים יחסית ושדות לאחריהם, משם מתחילה עלייה מאוד מתונה וקטנה בתוך יער עד Le Chable. תלכו בצד הכביש על הדשא ולא עליו בקטע שבין האגם הקטן לעיירה כי הרכבים שם טסים בסיבובים, סכנת נפשות.
מרגע שאתם רואים את העיירה תמשיכו לכיוון הכנסייה ומשם עד לגשר שחוצה את הנהר, מיד אחריו מימין יש דורם די זול בשם drayzi's bar (אל תנסו להגיד את זה, זה נשמע ממש לא דומה בצרפתית), המחיר שם הוא 39 פרנק ללילה בלי ארוחת בוקר. את המלון שליד הגונדולה (הרכבל) לא חיפשתי, כי כשהגעתי לתחנת הרכבל שצמודה לתחנת הרכבת הבנתי שהרכבל ל verbier לא עובד באותו היום (ככה נאמר לי), כיוון שהתכנית שלי לא כללה עצירה בבקתת מונפורט מסיבות שיפורטו בפרק הבא, הייתי חייב להשתמש ברכבל בתחילת הדרך של היום הבא, והקו עבד רק מ-verbier לתחנת les ruinettes (לה-רואינט), העדפתי לישון בעיר verbier לא רחוק מהרכבל, למרות שהיא יקרה יותר ולא הכרתי בה מקום שינה.
בכל מקרה היו לי כמה סידורים לעשות, הייתי חייב לעשות קניות אוכל ליומיים הבאים ורציתי להגיע ל tourist information לפני שהוא נסגר לברר כמה דברים הכרחיים. כיוון שהיה לי ניסיון רע עם העונה והחנויות והאתרים שסגורים, החלטתי לעלות באוטובוס לפני שיסגרו את כל החנויות והדברים שתכננתי לבקר. האוטובוס עולה 6.20 והוא אופציה גם למטיילים בעונה שרוצים לחסוך 3.80 פרנקים (ההפרש מהרכבל למי שלא עולה ברגל).
העלייה לכיוון verbier היא לא משהו מדהים כיוון שהיא קרובה לכביש ומתחת לקו הרכבל. היה לי קצת חבל שעשיתי את הדילוג הזה אבל הוא היה הכרחי.
ב verbier ניתן למצוא הכל, בתי מרקחת, מרכז רפואי קטן, הרבה סופרים, חנויות, מרכז מידע למטיילים (הראשון שפתוח), חנויות ציוד טיולים להשלמות וכו'.
בעיר ישנתי במלון הישן ביותר שקיים בה בשם Hotel Les Touristes, שיש בו מין אווירה טובה והאדם המבוגר שמנהל אותו הוא מקסים! יש גם מכונת קפה ואפשרות להכין תה חופשי. בכלל קבלת הפנים הייתה מקסימה עם אספרסו והמחיר סביר בתנאי שוויץ (55 פרנק כולל ארוחת בוקר). החיסרון היחיד במקום הוא שהוא בערך 20-20 דק' הליכה מהרכבל, וכ-10 דקות עד רבע שעה הליכה מהפאבים (הסגורים) במרכז העיירה, למי שזה משנה. מומלץ בחום, ואגב המחירים בו בבוקינג יקרים יותר, מומלץ להתקשר או פשוט להגיע. אני הייתי כאן לבד וקיבלתי חדר פרטי באותו המחיר :).

Verbier to Cab. Prafleuri

שתי הבקתות, מונפורט ופראפלוירי, סגורות החל מאמצע ספטמבר. הדבר יוצר בעיה, כיוון שאין תחליפים מלבד דילוג על אחד הקטעים הכי מאתגרים ויפים במסלול.
לאחר בירורים ושיחות טלפון עם בעלי הבקתות (לא עונים באימייל, ולא מדברים טוב אנגלית, לפחות אלו שענו לטלפון), יש להם חדרי חורף פתוחים תמיד, ואין אף אחד בבקתה עצמה. בחדר החורף יש אפשרות לבשל ולישון והוא בעצם רעיון די טוב לחסוך 70 פרנק אם כי הוא מצריך התארגנות מראש של קניית מזון וכו'.
יש בעיה של מזג אוויר - גם אם התחזית טובה, היא יכולה להשתנות בצורה די קיצונית בטווחים של יומיים עד שלושה קדימה באלפים, לכן בחרתי לקצר את המסלול על מנת להפחית סיכונים להיתקע בבקתה השנייה, והחלטתי לעלות ברכבל (רק קו אחד עובד גם ככה, אי אפשר לעשות יותר מהדילוג הזה) וללכת בואריאנט של Le chaux ע"מ לחסוך קצת זמן ביום ההליכה הארוך והמסוכן הזה (בעיקר מיעוט מטיילים וסכנות מז"א).
עוד נקודה בעייתית שאין ממש מה לעשות איתה היא שהרכבל מתחיל לעבוד רק מ-9 בבוקר. זה גורם להתלבטות אם להתחיל מאוד מוקדם ולעלות ברגל, אבל זה תכלס לאחר מחשבה שנייה לא חכם, כי היום עצמו ארוך, כולל שלושה פאסים והוא חיבור של שני ימים ממילא, להוסיף עלייה של 700 מ' בתחילת היום לא יכול לעזור ועלול להיות מסוכן כי התוספת גורמת להארכת היום ל-13-14 שעות הליכה.

בתחילת היום, הקופה לרכבל נפתחה ב-9 בדיוק, ועליתי בקרון הראשון, לבד. מיד ביציאה מהרכבל בתחנת לה רואינט (les ruinettes) יש שלט מופרך שמכריז שזמן ההגעה לבקתת פראפלורי הוא 5.10 שעות. מומלץ להתעלם מהזמן הנ"ל שהוא בהחלט מצריך קצב הליכה קיצוני ולא סביר.
הגעתי לבקתת מונפורט מהר מאוד (בערך 40 דק') בקצב הליכה מהיר, מיד לאחר מכן החלטתי ללכת על המעבר הלא רגיל, Col de chaux, שהוא מעבר אלפיני למנוסים עם ציוד, את זה כמובן גיליתי באמצע... העלייה הייתה מאוד מאוד מאתגרת, ממש על אבנים כשהשביל לא ברור בכלל ומושלג לגמרי, כשתוך כדי מתחיל לרדת שלג קל (עליו ידעתי מאפליקציית מז"א). עליתי בצורה זהירה מאוד על גלי האבנים.
יש לציין שהסימון שם הוא ממש מעולה, כל 20 מ' יש סימן ברור בצבעי כחול לבן (שביל אלפיני).
לאחר ההגעה לפאס, ישבתי לאכול ארוחת בוקר ולצפות בנופים מדהימים שקשה לתאר. אני מאוד ממליץ על המעבר לאנשים מנוסים עם ציוד מלא, קרמפונים וניסיון בהליכה בכאלה אתגרים, לכל השאר - לא לנסות, במיוחד כאשר המעבר כולו מושלג.
לאחר המעבר יורדים בשביל נוח שמסומן היטב כמו דרך העלייה, כאשר בתחילת הירידה מומלץ מאוד להיצמד לצד שמאל ולרדת לאט, לאחר החלק הראשון התלול של הירידה עוברים לירידה די מתונה עד לאגם. כל המעבר לקח לי סדר גודל של כשעה וחצי כולל ההפסקה של רבע שעה על הפאס עצמו.
בדרך לפאס הבא, Col de Louvie, עוברים ליד אגם עם מי טורקיז שאחריו חוברים לשביל הראשי ומתחילים עלייה נוחה הרבה יותר מהקודמת, אם כי יש בה כיפה סמויה שקצת מבאסת. בכל מקרה העלייה קצת מעייפת אבל יחסית לא ארוכה למי שמגיע מהפאס chaux, למי שבא מ-col de Termin זו עלייה ארוכה למדי לדעתי.
בפאס עצמו יש נוף למדבר הסלעים ומספר אגמים יפים ולבנים אבל התחילה שם רוח די קרה שהורידה אותי ממנו די מהר.
הקטע הבא ל-col de Prafleuri הוא הקטע הקשה ביותר לדעתי באותו היום, זאת מכיוון שלאחר ירידה איטית בתחילה והגעה לאגם הלבן, הדרך קצת פחות ברורה כיוון שעוברת הרבה פעמים בתוך מסלעות ארוכות, בהן קל לאבד את כיוון ההליכה, עד שמוצאים סימן חדש של הדרך. השביל עובר על מסלעות ושלוחות קטנות בעלייה וירידה של כמה עשרות מטרים בודדים כל פעם, אולם כיוון שקשה לראות מעבר לשלוחה הבאה זה קצת מקשה על הניווט.
בתחילת העלייה לפאס עצמו השביל חוזר להיות הרבה יותר ברור אך זו עלייה תלולה בזיגזג. לי גם היה קצת שלג בעלייה ככה שזה הפך הכל לאיטי יותר.
אחרי המעבר יש עוד קטע הליכה לא קצר של כ-40 דק' עד שעה בירידה סבירה לכיוון הבקתה על שלוחה ארוכה. כל הדרך עד לבקתה ארכה לי עם הפסקות כ6.45 שעות, זמן קצר יחסית. לדעתי כל מי שעושה את הדרך הרגילה בפחות מ7.30 שעות הולך בצורה מהירה ביותר את היום הזה.

ב-16.00 הגעתי לבקתה הריקה - אז כמה תובנות על הבקתות האלה:
1. הן תמיד משאירות חדר חורף. אפשר לבדוק את זה עם המועדון האלפיני השוויצרי להיות בטוחים.
2. יש בהן מיטות, שמיכות ומזרונים, ככה שמספיק הליינר הרגיל שאתם לוקחים.
3. רמת האבזור של המטבח משתנה, אבל בעיקרון יש כלים בסיסיים, סירים סכו"ם וכו'. אין מים, או לפחות לי לא עבדו - נקודה בעייתית. מומלץ למלא בקבוק ריק בנחל שמתחת לבקתה.
4. בבקתת פראפלורי, החשמל עובד עם מטבעות 20 סנט פרנק ו1 פרנק, זה סופר חשוב כי זה מדליק לכם את החימום בחדר. לא הבנתי בדיוק אם זה עובד על זמן או על שימוש בחשמל, לי בכל אופן 2 מטבעות 20 סנט פרנק הספיקו לשעה, ומטבע הפרנק נגמר מתישהו באמצע הלילה לאחר לפחות שעתיים. החשמל משמש גם לבישול - יש מען כיריים חשמליות מימי נפוליאון שאפשר להכין עליהם תה או משהו. ממליץ להביא במינימום כמה תיונים טעימים וסוכר.
5. הם מבקשים להשאיר 20 פרנק או 20 יורו. לדעתי זה מחיר מוגזם אבל השארתי.
6. ביום לאחר מכן עברתי בבקתה נוספת בשם la bormaz במרחק של כשעה בהמשך הדרך מבקתת פראפלורי. בשביל הסקרנות נכנסתי וזו בקתה פי 10 יותר יפה, חמה (כי היא קטנה יותר) ומאורגנת. מבקשים בה 15 פרנק ולדעתי מי שמסוגל להאריך קצת את היום הקודם, דבר לא קל אבל אפשרי, רצוי שיגיע לבקתה הזאת במקום לבקתה של פראפלורי.

במהלך כל הלילה ירד שלג רציני, שסידר לי את היום לאחר מכן בתור היום הכי מסוכן אבל גם הכי יפה בלי שום ספק.

Cabane du Prafleuri to Arolla to La Sage

כאן חיברתי (2 קטעים) יומיים של טיול.
אתחיל בקטע הראשון עד ארולה -
היום התחיל במחזה מרהיב כשהכל מושלג. כבר בתחילה העלייה ל-col de Roux קצת התקשיתי למצוא את הדרך ונעזרתי רבות באפליקציית הניווט המעולה שהייתה לי.
העלייה עצמה הייתה לא ארוכה אבל מעט תלולה ובסופה התגלה מחזה מרהיב של כל הפסגות מסביב לאגם דיס (dix) מושלגות ועננים מרחפים בין האגם לפסגות. גם ראיתי מספר יעלי הרים ששוטטו בחופשיות והוסיפו לאווירה המעולה. משם מתחילה ירידה ארוכה מהצפוי לאגם, אך פשוטה לניווט גם בתוך השלג. משם מגיעים לדרך ג'יפים שמקיפה את האגם והולכים באותו קו גובה עד חלקו הדרומי, הליכה יפה מאוד ונוחה. מיד לאחר מכן מתחילה עלייה תלולה על שלוחה של 200-300 מטרים, שלאחריה עוברים שטח פתוח שבו משטח שלג ענק. לאחר שמתקרבים אל צלע ההר הולכים דרך די ארוכה וברורה עד שמתקרבים לקטע הסולמות. ממש לפני כן, יש עלייה תלולה מאוד שהייתה לי סופר מסוכנת ודרשה מאמץ, זמן וריכוז רב. מקווה שלא תהיו ראשונים לעלות אחרי השלג כי זה מייאש ותמצאו את עצמכם חוזרים על עקבותיכם פעמים רבות למציאת הנתיב (שבקושי מסומן).
בסוף העלייה תגיעו לפיצול בו יש שתי אפשרויות, הראשונה היא לטפס דרך Col de Riedmatten, טיפוס רגיל יחסית המצריך קצת שימוש בידיים. לא חשבתי לעלות דרך שם גם בגלל השלג וגם בגלל חוסר הרצון לפספס את העלייה בסולמות. הסולמות נבנו מחדש לפני כשנה, ובמקום סולם ארוך ועוד סולם אחד, נבנו 4 סולמות עם מעברים נוחים מאוד ביניהם של משטחי ברזל. לדעתי מי שלא סובל מפחד גבהים חמור יכול לעשות את זה בקלות. שימו לב שהדרך לסולמות מהפיצול היא מסוכנת מאוד אבל התקינו לכל אורכה שרשראות לאחיזה. מומלץ להכניס את מקלות ההליכה לתיק כשמגיעים לשרשראות.
לאחר העלייה על הסולמות מתחילה ירידה נוחה יחסית ודי מתונה לכיוון ארולה. אני החלטתי להמשיך (עד כה לקח לי 5.30 שעות) לכיוון les Haudères דרך האגם הכחול, אבל ניתן פשוט לרדת לארולה שאין בה משהו מיוחד.
הקטע השני מ- Arolla עד La Sage (לה סאז'):
בקטע הזה המשכתי פשוט ללכת על השביל שבאמצע הרכס. השביל מאוד לא נוח, צר, חשוף בחלקו הראשון, כולל עליות וירידות רבות ולמעשה כמעט לא נשאר באותו קו גובה.
לאחר כשעתיים די איטיות הייתי לאגם הכחול, שהוא למעשה אתר תיירות מקומי די פופולרי לפי כמות האנשים שהייתה מסביבו (לפחות 15). האגם מדהים והוא שקוף ברמה שאי אפשר לתאר, בקושי שמים לב שיש מים, ורואים לכל אורכו ורוחבו את הקרקעית וכל, אבן, זרד או ענף שנפלו לתוכו ונחים. העברתי באגם מספר דקות מנוחה, והמשכתי בדרך הישירה למטה לכיוון הכפר הקטן La gouille, לדעתי אין טעם להמשיך בשביל הלא נוח על הרכס, שעובר לעלייה משמעותית מיד לאחר האגם.
הירידה למטה הייתה נוחה יחסית ולא קשה, והגעתי תוך כ-20 דק' לכפר. התלבטתי אם לקחת אוטובוס עד ללה זודר והתברר שהאוטובוס שאני צריך לא עובר בימי ראשון ואני צריך לחכות שעה... כשהמרחק ע"פ השלט הוא 50 דק'.
החלטתי ללכת ובדיעבד שמחתי על ההחלטה. השביל עובר בין הכביש לבין הנהר, הוא ברובו המוחלט מוצל והייתה בו שלכת כתומה צהובה יפהפה. כשהגעתי ללה זודר, הסופר כבר היה סגור וקניתי כמה דברים במאפייה המקומית שליד הדואר (מרכז העיירה, אחרי הגשר השני, פנייה שנייה ימינה).
האוטובוס האחרון ללה סאז' יצא ב-18.00 (הגעתי ב-17.30) מרחבת הדואר. הנסיעה לוקחת 5 דקות ולדעתי עדיפה על הליכה בכביש שהיא גם מאוד מסוכנת, אין ממש שני נתיבים והרכבים נוסעים מהר מאוד בסיבובים.
הגעתי לקפה-מסעדה-מלון (לאקווילה או משהו כזה) מהטובים בשוויץ! יש נראה לי רק אחד בלה סאז', וצריך לרדת בתחנת לה סאז' וילאז' (la sage village) וללכת אחורה בירידה כ-50 מ'.
המחירים הם 25 ללינה, 38 עם א"ב ו-60 לחצי פנסיון. אני חושב שחצי פנסיון לא משתלם כי המנות במסעדה מעולות ומספקות. אני אכלתי nuggets frites שזה צלחת ירקות מבושלים עם שניצלוני עוף, סלסלת צ'יפס ענקית וסלסלת לחם. זה עלה 14 פרנק בערך והשביע אותי מאוד. חוץ מזה יש אזור משותף כיפי מאוד עם ספות וכאלה. בעלת המקום מדברת קצת אנגלית, אבל הטבח/בעלה לא מדבר מילה, למרות זאת הסתדרתי איתו עד שהיא באה. בקיצור מומלץ בחום.

La Sage to Moiry Barrage to Grimentz

יום קצר בשעות וארוך בעליות. היום התחיל בהליכה קצרה על הכביש של כרבע שעה עד פנייה מהכפר וילה בשלט צהוב ברור לתחילת העלייה.
העלייה עצמה הייתה בשטח פתוח, ביום בהיר מומלץ להתחיל מוקדם כי השמש חזקה מאוד לאורך שעות ואפילו כדאי למרוח קרם הגנה.
תחילת העלייה היא במין רחוב צר על כביש בטון עד לסיום הבתים, ומשם עלייה בדרך ג'יפים נוחה יחסית לכיוון מבנים בודדים. העלייה ארוכה מאוד והזמנים על השלט מייצגים אותה די טוב (3.15 שעות מהפנײה). העלייה היא לא מאוד תלולה אבל ארוכה מאוד והיא סה"כ כ-1200 מ' רצופים, כמעט בלי קטעים מישוריים רציניים. השביל מאוד ברור ובכל פנייה כמעט יש שלט או סימן דרך, כך שקשה מאוד לטעות. בחלק הראשון של העלייה הכיוון הוא לצלב עצום שעומד על סוף השלוחה (ככה זה נראה לפחות עד שמגיעים לשם). אחריו ממשיכים ואפשר לראות את הפאס על הרכס מעט מצד ימין (מזרח). העלייה האחרונה של 150 המטרים היא די תלולה ובקטע האחרון אפילו הונחו מספר קרשים כמדרגות (לא מאוד הכרחיות).
על הפאס עצמו הייתה רוח קפואה אבל נשקף הנוף היפה ביותר עד כה! המון פסגות מושלגות, קרובות ורחוקות בכל כיוון, אגם קטן מתחת לפאס וקטע מאגם מוירי הרחוק יותר בצבע טורקיז מהפנט.
משם התחילה ירידה בתחילה קצת תלולה ולאחר כמאה מטר גובה מתונה ביותר, שבה היו שני קטעים של כמה עשרות מטרים כ"א עם הליכה בשלג ובוץ שבהם צריך מאוד להיזהר ולהקפיד שבעתיים שהרגליים מונחות במקומות הנכונים.
לאחר האגם הקטן הדרך קצת משתלבת עם דרך עפר חדשה לאגם, אבל הן מקבילות וקרובות ולא משנה על איזו מהן הולכים, כיוון ששתיהן מגיעות למבנה ארוך עם גג בולט מאיסכורית, ומיד אחריו השביל נפרד מדרך העפר (זה די ברור מהשלט). משם מתחילה ירידה ארוכה לאורך אגם מוירי מהגובה, עם נופים מרהיבים של האגם על רקע הקרחון וההרים הלבנים והמושלגים שאחריו.
משם ירדתי לכיוון הסכר העצום והמסעדה שבצידו השני, כל הדרך כולה לקחה לי כ-5 שעות, כולל הפסקה של כרבע שעה על הפאס.
כיוון שהמלון היה סגור (ידעתי את זה מראש) תכננתי לקחת אוטובוס לגרימנץ (grimentz), אבל הסתבר שהוא ב17.20 והשעה הייתה 13.30... ישבתי במסעדה (שווה עצירה בכל מקרה שעוברים בה) לשתות כוס בירה, וניסיתי את מזלי לתפוס טרמפ. השוויצרים לא חובבי טרמפים כנראה ולקח לי בערך שעה ו-5 מכוניות שלא עצרו עד שפשוט ניגשתי לאדם במגרש החניה שניגש לרכבו וביקשתי להצטרף, הוא הסכים והיה נחמד מאוד ולקח אותי לגרימנץ.
הגעתי למרכז העיירה ליד תחנת הרכבל. המלון הטוב ביותר כאן (ובין היחידים שפתוח) הוא המלון מול הדואר ותחנת האוטובוס, ממש בהמשך הכביש. שמו pension la mélèze והוא מאוד חמים, הבעלים מדבר אנגלית מעולה, ועולה 55 פרנק עם ארוחת בוקר לחדר פרטי עם מקלחת משותפת.
ליום הבא תכננתי להגיע באוטובוס חזרה לסכר, האוטובוס יוצא רק ב-10.40, והגשם צריך להתחיל ב13-14. התלבטתי האם להמשיך, בכל אופן ממליץ מאוד לעקוב ברציפות אחרי מזג האוויר, יש המון ניואנסים ושינויים שצריך להבין בתכנון כל יום (כמו גובה קיפאון - יירד שלג או גשם? כמה גשם יירד, באיזה שעות, ובאיזו עוצמה וכו').

Grimentz to Moiry to Zinal

בוקר שמתחיל מאוחר, האוטובוס הראשון למוירי (הסכר) רק ב10.37. אז נחתי קצת, קמתי מאוחר ואכלתי ארוחת בוקר מצוינת בגרימנץ.
תחנת האוטובוס ממש מחוץ למלון, הגעתי לשם רבע שעה לפני וחיכיתי. פתאום מגיע האוטובוס (מקדים בדקה וחצי) ואני עומד בצד של הלא נכון, מה הנהג עושה? פשוט ממשיך! ייאוש על הבוקר.
אני מתחיל מיד לעלות לסכר על הכביש, מקווה לעצור טרמפ למרות הניסיונות הלא מוצלחים בד"כ מאתמול. אני עולה ועולה בערך 500 מטר גובה על הכביש כחצי שעה, ופתאום המכונית הרביעית עוצרת! סימן מאלוהים. שוויצרית מקסימה ומבוגרת לוקחת אותי עד הסכר ומתברר שהיא מדריכת טיולים וגם יודעת להגיד בוקר טוב, אני מנסה את מזלי ומספר לה על הטיול, והיא אומרת שאין לי מה ללכת לגרובן (gruben) כי המלון הקטן סגור לשיפוצים העונה ואני כבר יודע שהשוורצהורן סגור משלשום. אין לשם תחבורה ציבורית סבירה. בכל זאת היא מראה לי באפליקציה של המפה מאיפה כדאי לי ללכת ולהגיע לOberems. יצא לי מזל שפספסתי את האוטובוס!
היא מציעה את הדרך שאכן הלכתי בפועל ביום הבא.

מהסכר אני בודק שוב את מזג האוויר הצפוי, הגשם צריך להתחדש ב-16 במקום ב-14-15 שזה בדיוק הזמן שלי להגיע לזינאל. אני מתחיל את העלייה בקצב מהיר ותוך שעה וקצת כבר על הפאס, העלייה מאוד מעייפת אותי ואני כבר מתחיל להרגיש את העייפות המצטברת, מזל שהיום קצר.
מהפאס הירידה מאוד מעצבנת. היא ארוכה מאוד מאוד, ואני קצת רץ כדי להספיק לפני הגשם. הירידה היא ארוכה בשטח חשוף ממש באתר סקי בין הרכבלים, לקחתי את דרך העפר ולא את השביל כי היא קצת פחות תלולה ויותר נוחה.
אחרי שעתיים מעייפות של ירידה אני כבר קרוב לזינאל, השעה שתיים וקצת ומתחיל טפטוף. הגברתי מהירות אבל עדיין לא מצליח ללכת בקצב מהיר, הגשם חלש יחסית ואני ממהר ותוך חצי שעה במלון hotel de la poste, ממש מול הסופר מרקט וליד הכנסיה. יש להם רק חדרים רגילים אבל כבר לא אכפת לי לשלם 60 ללילה בגשם שמתחיל, ואני לא בטוח שיש הרבה אופציות זולות בעיירה הזאת.
הצוות מאוד נחמד, עוזר ועשה לי כביסה וייבש אותה די במהירות.
ניסיתי להתייעץ איתם על הדרך של מחר אבל אין להם מושג ונראה שהם מעולם לא יצאו מהעיירה, לא נורא, אני הולך עם הרעיון של המדריכה, לקחת אוטובוס לשנדולאה (chandolin) דרך ויסוואה (vissoie). ארוחת ערב אפשר לאכול במלון או במסעדת מלון אירופה ממול, שניהם יקרים מאוד.
חשוב לדעת שאם לוקחים מלון בזינאל מקבלים כרטיס כניסה ליום המחרת לכל המתקנים בעיירה כולל בריכה, אוטובוסים ורכבלים. אם מישהו רוצה לעצור ליום מנוחה נראה לי שזה מקום מוצלח.

Zinal to Chandolin to Oberems

בד"כ המסלול מכיל שתי חלופות מזינאל לגרובן, אחת ישירה דרך מעבר Forcletta, והשנײה כוללת עצירה ללילה בבקתת בלה טולה (Bella Tola) או במלון וייסהורן, ומשם ממשיכים לגרובן.
כיוון שהבעיה המרכזית שלי היא מקום השינה בגרובן, הכפר ננטש אחרי הקיץ ושני המלונות בו סגורים, בחרתי לישון באוברמס, עיירה קטנה ומאוד חביבה. את הדרך לשם אפשר להתחיל מסיינט לוק ובקתת בלה טולה (כלומר לשנות את היום השני או לקחת אוטובוס חינם בגלל המלון לסיינט לוק ולהתחיל משם) או להתחיל משנדולאה ולעבור בואריאנט צפוני יותר ופחות מוכר של המסלול. כיוון שהומלץ לי על הדרך השנייה הלכתי עליה.
הבוקר התחיל נהדר עם נסיעה באוטובוס תלמידים שהחליפו גולות, רבו והקטנים לבשו מחזיר אור מגניב ממש. הנהג בכל עצירה עובר בכל האוטובוס לוודא שהילדים חגורים, מדהים! בכל אופן הגעתי לויסואה, החלפתי אוטובוס ועליתי לשנדולאה שהוא כפר ממש קטן שבקושי ראיתי. ישר התחלתי את העלייה, שימו לב שכבר בתחילתה ליד מוסך טרקטורים שמעל העיירה השביל מתפצל וצריך לבחור את השמאלי, אני פספסתי אבל זה לא מאוד משנה כי אח"כ השביל רכבים מתחבר עם השביל הרגיל, שימו לב שאתם בוחרים בדרך שהולכת לכיוון Illhorn (אילהורן), ממש נעזרתי בג'יפיאס כיוון שהיה ערפל כבד וגשם רסס מעצבן שהקשה על העלייה. הגעתי לפאס הראשון ולא ראיתי ממנו כלום כמובן, ישבתי לאכול ארוחת 10 (העלייה לקחה כשעה וחצי) ומשם המשכתי למטה לכיוון האגם. יש אפשרות לטפס לפסגת האילהורן שאמור להיות ממנה נוף יפה, אבל בגלל הערפל והגשם ויתרתי.
אחרי הירידה הגעתי לאגם פיצי, המשכתי ואז ראיתי את האגם הגדול והיפה בין הערפל הכבד שהיה. יש סכר לאגם עליו עוברים ומשם מטפסים למעלה בקו די ישר עלייה מעײפת שנייה של כ-300 מ'. העלייה עברה יחסית מהר, הערפל התפוגג תוך כדי והשמש סוף סוף יצאה. משם צילמתי כמה תמונות של האגם ופסגות מושלגות (לא יודע איך שאר הנוף היה די מעונן במרחק) והמשכתי למטה לכיוון כמה בתים בעלי שם לא ברור. העיקר שאני באזור דובר גרמנית, כבר שיפור משמעותי.
משם מתחילה ירידה ארוכה מאוד בסגנון של הירידה לזינאל ואפילו ארוכה ממנה, רק שעוברת בתוך יער שבו המון עצים נכרתו, אני חושב שהייתה מחלה לחלקם אבל אני לא מומחה לעניין.
בכל אופן הירידה הייתה ארוכה מאוד והשביל היה מבלבל בנקודה אחת, ליד unter meretchiap, שם החלטתי ללכת עם השביל הברור ומופיע במפה ולא להסתבך יותר מידי, בגדול כנראה שזה האריך לי את הדרך אבל אני לא בדיוק סמכתי על הסימונים הלא ברורים ונדירים ולא רציתי להיתקע, פשוט ירדתי עד השביל שמתחבר עם כביש הגישה לאוברמס והגעתי על הכביש. הדרך הייתה מאוד מעייפת למטה ועצרתי הרבה פעמים לנוח. סה"כ כל ההליכה עם העצירות של היום לקחה כחמש שעות ואפשר לסיים אותה בקצת פחות או קצת יותר.
באוברמס ישנתי במלון חדש ומעולה בשם berginsel, שנמצא בחלק הגבוה של העיירה (יש שלטים קטנים וזה אחרי הצינור מים ימינה). האישה המקסימה שפגשתי שם מיד הביאה לי מים קרים ו-2 חתיכות עוגת תפוחים מעולה, פירות, הראתה לי את מכונת הקפה ובעצם יש כאן הכל. מי שחסכן ממש יכול גם לוותר על ארוחת בוקר ופשוט לשתות קפה.
התענוג עולה 60 פרנק כולל ארוחת בוקר, בעיקרון יש חדר משותף שעולה רק 40 פרנק אבל אחרי כל קבלת הפנים והעובדה שהיא הגיעה לפתוח לי במיוחד את המלון והייתי בו לבד גרמה לי לא לבקש אפילו את החדר המשותף. מומלץ לתאם מראש והעניינים יהיו יותר קלים.
מעבר לזה שאלתי אותה איך אני מגיע לגרובן מחר בבוקר, היא אמרה שתברר כי יש איזה אוטובוס שצריך להתקשר אליו במיוחד ולתאם איתו, והוא לא תמיד נוסע, אמרתי לה שבמקרה הכי גרוע אני אקח מונית (עולה בערך 35 פרנק, חפשו באתר של turtmantal). היא אמרה שאם אין אוטובוס היא תיקח אותי לשם! פשוט מקום ברמה גבוהה, עם אחלה נוף, מנהלת מקסימה ושווה בכל רגע. בסופי שבוע אני מניח שיהיו עוד אנשים.
כל מי שמגיע לכאן, בחורף או בקיץ, לטיול רגלי או באופניים, צריך לדעתי לישון במקום הנהדר הזה.

Oberems to Gruben to St.Niklaus

אז הייתה ארוחת בוקר מעולה במלון, אפילו סלט פירות חתוך עם יוגורט והכל טרי ממש. לא אכלתי הרבה ושתי הנשים שמנהלות את המקום רצו להכין לי סנדוויצ'ים לדרך.
אחת מהן לקחה אותי לגרובן, הזהירה אותי לגבי מזג האוויר ואופי המסלול (הייתי מודע אבל כל הכבוד לה). ממש היה בא לי לחבק אותה אחרי שנפרדנו, ואני אחד הלא רגשנים שיש. אולי סתם הגרמנית הייתה סוף סוף הקלה :).
התחלתי את היום בעלייה ארוכה ויחסית לא תלולה, עד החלק האחרון. העלייה לוקחת כשלוש וחצי שעות, מעייפת (אולי כי האחרונה?) אבל פתאום לקראת הסוף אני מגביר קצב בתוך הערפל הנוראי ויוצא לאור, שם אני מגלה שהפאס כולו מושלג... מבסוט! מפחד טיפה מהירידה ומתחיל לעלות בשלג. החלק האחרון (שלי היה מושלג) היה ממש מבלבל על בולדרים, וקצת איבדתי את הדרך, התאפסתי עם האפליקצית ניווט וחברתי חזרה לשביל, ממליץ במצב שבו הפאס מושלג ממש ללכת לאט בחלק האחרון לחפש את השבירה שמאלה אחרי האגם הקטן שמתחת לפאס, הדרך שם קצת משנה כיוון ואותו פספסתי. מגיע לפאס ורואה את הנוף המהמם של עמק צרמט (zermatt), העננים מתחת לכל הפסגות הגבוהות, ואני מחליט לעצור עצירה ארוכה וכיפית בפאס בשלג, לעשות תמונות ולשבת להעריך את הנוף המהמם לקראת הסוף.
אחרי חצי שעה אני יורד מהקור, הירידה קשה, ארוכה, מכאיבה בברכיים ועל בולדרים בחלק ארוך מאוד. הגעתי לפיצול של יונגדן (Jungden) והחלטתי לעשות את סוף הירידה ברכבל, שאר הירידה היא קצת התעללות והייתי עייף. הנסיעה ברכבל מיונגדן מגניבה ועולה 12 פרנק שמשלמים בסוף ירידה (תתקשרו בטלפון ששם לעמדה למטה).
בהמתנה לירידה פתאום התקבצו שם כשנים עשר מטיילים, ובדקתי את נושא האוירופה ווג (Europawegg), מסתבר שהשביל לא תוקן, וממש לא כיפי בהמלצת שני מטיילים צעירים יחסית. החלטתי לוותר על ההליכה בעמק ולחתוך לצרמט, חלמתי כבר על לאכול אפפל שטרודל בבוקר והמבורגר בצהריים.
עליתי לרכבת לצרמט (25 פרנק) והלכתי למטרהורן הוסטל.
לא מומלץ למפונקים, המקלחות זוועתיות אבל סה"כ סבבה שם ולא היו המון אנשים.
כמה עצות לסיום לצרמט:
-ממש שווה לדעתי להקדיש יום וחצי - יומיים לעיר.
-כדאי לעלות לגורגנהאט, מי שממש רוצה לחסוך יכול לרדת (או לעלות ברגל) ויש אופציה לכרטיס הלוך חזור אחרי שלוש וחצי בצהריים (תתחשבו במזג האוויר!) שעולה הרבה פחות, משהו כמו 50 פרנק במקום 86.
-יש המון חנויות ציוד בעיר, מאוד יקרות. כמעט כפול שתיים מהמחירים באינטרנט והרבה דברים שיותר זולים בארץ. מצד שני יש מבחר נדיר.
-הברים מלאים בעיקר בסופ"ש - שישי ושבת בערב.
-יש שלושה ברים צמודים בבאהנהוף שטרסה, בערך בין הכנסיה לתחנת הרכבת, הקרוב לתחנת הרכבת הוא הטוב מביניהם, יש בו סנדוויצ'ים מעולים להרכבה עצמית וזולים יחסית. בבר מולו יש מוזיקה חיה כל יום, גם אחלה.

טיפים

• הפחתה במשקל - תעשה את הטיול כיפי! יצאתי עם תיק 45 ליטר והיה מעולה, לקחתי מינימום ציוד, עשיתי כביסה פעם אחת באמצע ועוד פעם בסוף. לא עברתי את ה-8.5 ק"ג כולל מים ואוכל למהלך היום.
• לקנות בסופר מידי פעם קצת דברים לארוחת צהריים, כמעט אין מקומות פתוחים לאכול בדרך. מומלץ גם להביא קצת פירות יבשים, שוקולדים וחטיפי אנרגיה. אגב אפשר לדעתי לעשות את הטיול בהתבסס על אוכל צמחוני/כשר אם קונים אוכל בחנויות, מוסיף קצת משקל אבל לא נורא למי שזה חשוב לו.
• שוויץ יקרה מאוד, קניות של כמה מצרכים ל3 ארוחות פשוטות עולה 10-15 בסופר, הבקתות/מלונות/מסעדות יקרים מאוד וארוחות הבוקר מאוד פשוטות. מי שרוצה ממש לחסוך יכול לבקש רק קפה/תה בבוקר ובלי ארוחה ולהכין לעצמו אוכל. טיול בזוג /שלישייה יהיה כמובן זול יותר.
• להוריד את האפליקציות שהוספתי קישורים אליהן, ולעקוב אחרי מזג האוויר! הוא משתנה מהר מאוד בהרים.
• לקנות כרטיס super saver לרכבת חזור לג'נבה /המשך בחצי מחיר באפליקציית SBB. חוסך המון כסף.
• לקנות סים של swisscom ב-20 פרנק, בסניף הדואר של שדה התעופה בג'נבה (פשוט תפנו ימינה אחרי המכס ותמשיכו ישר עד שתראו אותו מימין) אפשר לטעון אח"כדרך הקישור שהם שולחים בהודעות.
• לא לפחד לעשות את הטיול עד אמצע אוקטובר!
• ציוד שאין מצב שיוצאים בלעדיו: מים, מקלות הליכה (אפילו אם רק לקטעי שלג), בגדים חמים ולגשם (מעיל טוב ונגד מים, כפפות, כובע רגיל, מכנס גשם), פנס, כסף מזומן, סנדלים/קרוקס, ליינר. יש עוד דברים חשובים כמו מטען נייד, מפות, אוכל זמין ובגדים להחלפה, אבל הם כבר נתונים לשיקול דעת ויש בהם רמות הצטיידות בסקאלה רחבה. חשיבות

קבצים מצורפים

• קובץ GPS בגרסת gpx
• קובץ GPS בגרסת kml
• קובץ סיכום המסלול ומחירים באקסל
• תיאור המסלול בגרף
• קובץ gpx של מישהו אחר

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך מעולה של ענבר
• הפוסט המרכזי של פורום הייק - חשוב
• סיפור דרך של עידן
• סיפור דרך של אלי
• אתר האינטרנט של אתר המועדון האלפיני השוויצרי
• אפליקציית locus free לניווט - מעולה
• אפליקציית SBB
• אפליקציית מזג האוויר הרשמית השוויצרית
• GPSIES הקלטת הדרך שלי (מומלץ גם להוריד את האפליקציה)
• עוד אפליקציה עם צילום מפות שוויץ