טרק הלוך-חזור לאגם שבלה

על הטיול

אגם שבלה נמצא במרחק של כ35 ק"מ מהכפר צ'יביט. יש שתי אפשרויות להגיע לאגם.
1. לצאת מצ'יביט לעלות לבקתה וללכת נגד כיוון השעון בערוצי הנחל הגדולים.
2. לצאת מאזור אקטש לעלות בערוץ נחל גדול ולחצות פאס שהעלייה אליו מאתגרת.

רוב המטיילים המקומיים עושים את הדרך הראשונה, שוהים באגם מספר ימים ואז חוזרים באותה הדרך.

חלק קטן עושים מסלול מעגלי וחוצים את הפאס. אנחנו תכננו לעשות את המסלול המעגלי אבל עקב בעייה בריאותית נאלצנו לשוב על עקבותינו (תאור בהמשך)

לפני הטיול

בלילה שלפני היציאה לטרק ישנו בגסט האוס נחמד בכפר קוראי. בבוקר הלכנו לכביש הראשי לחפש טרמפ לכפר צ'יביט. אחרי 10 דקות של המתנה עצר לנו רכב שנהג בו ילד ב14ן יחד עם אביו, כשעלינו לטרמפ הם החליפו נהג, הנסיעה לקחה כ40 דקות.
בצ'יביט חיפשנו מקום שבו נוכל להשאיר את התיקים, והציוד שאין לנו צורך בו בטרק. אחרי כשעה יצאנו לטרק.

יום 1

מהכפר צריך ללכת בכיוון הנהר הגדול, מדובר בהליכה של כ4 ק"מ על שביל ג'יפים מקצה הכפר עד לגשר שחוצה את הנהר, רוב ההליכה מתבצעת בערך בשליש הגובה של הרכס, באמצע הדרך תפסנו טרמפ עם רכב שעבר בשביל, שלקח אותנו עד לפיצול בשביל, שהפניה ימינה מפנה אותנו למטה לגשר.
כ100 מטר אחרי הגשר יש מספר בקתות בהן נמצאים אנשים שתפקידם לשמור על הגשר. לאחר כ200 מטר מתחילה עליה חדה ומתישה (800 מטר עליה) של 7 ק"מ עד לבקתה שנמצאת בסוף העליה. לרוב האנשים שטיילו העליה לוקחת כ5 שעות.
אנחנו הגענו לבקתה בערך בשעה 19:00 ופתחנו אוהלים.

יום 2

אחרי ארוחת בוקר ומריחה של הזמן יצאנו ב10:30 לכיוון האגם.
מהבקתה פונים ימינה (לכיוון דרום מערב) בעליה מתונה של כ3 ק"מ ובסיומה יש עמק גדול ורחב שצריך לחצות. אחרי 3 ק"מ נוספים השביל מתחיל להכנס לנחל שיורד באופן מתון באותו כיוון וצריך לחצות את הנחל מספר פעמים (אין צורך להוריד נעליים), הולכים בנחל באותו כיוון כ 5 ק"מ. ואז הנחל מבצע פניה חדה שמאלה ומתחיל להיות תלול יותר. לאורך כל הירידה הולכים על הגדה השמאלית.
אחרי קילומטר-שניים של ירידה יש פיצול בשביל שמבקש לחצות את הנחל. אנחנו ראינו את העקבות של הסוסים, ושל אופנועי שטח שחצו את הנחל והחלטנו לעשות כמוהם. החציה דורשת להוריד נעליים, ומסתבר שהיא מיותרת, אחרי 20 דקות הליכה נאלצנו שוב לחלוץ נעליים ולחצות את הנהר חזרה. מסתבר שטעינו והיה צריך להמשיך ישר ולא לחצות את הנהר הראשי. כפי שעשינו.

אחרי שחזרנו לגדה השמאלית, השביל מתחיל להתרחק מהנהר והתחלנו קצת לעלות על הרכס לתוך היער. בתוך היער ממשיכים עם השביל כ2 ק"מ של ירידה תלולה עד שצריך לחצות נחל שמתנקז מכיוון דרום מזרח אל הנהר הראשי. על הנחל יש מספר גשרים מאולתרים שנבנו על בסיס עצים שנפלו ליד הנחל.
ממשיכים בהליכה מתונה 3-3.5 ק"מ נוספים עד שהשביל מבצע פניה חדה שמאלה לכיוון דרום, ובעצם עוזבים את הערוץ שהלכנו איתו כל הירידה ועוברים להליכה בערוץ נחל רחב כשההליכה בו די מישורית.
לאחר הליכה של כ2.5 ק"מ הבנו שלא נספיק להגיע לאגם, והחלטנו לפתוח אוהלים

יום 3

מכאן הדרך לאגם די ברורה ואין כמעט אפשרות לטעות. ממשיכים ללכת עם הנחל כ 6 ק"מ כשבדרך רואים מספר אמים קטנים. לאחר שמגיעים לסוף העמק פונים שמאלה ועולים עם הנחל שמגיע מאגם שבלה. אחרי הליכה של כ2 ק"מ בעליה בינונית מגיעים לאגם שבלה. אחרי הליכה של 300 מטרים על האגם מגיעים לבקתה שבה מתגוררת משפחה אלטאית, אפשר לקנות מהם מוצרי מזון כמו לחם, שוקולד, קולה!, דגים מהאגם או כניסה לבאניה (סאונה רוסית). הבן הגדול שלהם (סאמר) יודע קצת אנגלית, והוא סיפר בהתרגשות על חברים ישראלים שיש לו (כנראה מטיילים שעברו במקום) והראה קופסת טחינה ששמורה אצלם במטבח.

אחרי שהייה של 3 שעות באגם, המשכנו ללכת בסמוך לאגם, וחצינו נחל שזורם לתוך אגם שבלה, עד שהגענו לאתר (ארכיאולוגי?) של רוג'ומים גדולים.
משם חזרנו אחורה, ומיד אחרי שחצינו חזרה את הנחל הקטן, היה שביל שמיועד כדי לעלות לכיוון הפאס. השביל די תלול, במיוחד לקראת הסוף. מסתבר שלא מעט מטיילים לא מצאו את השביל וטיפסו דרך הבולדרים (לדברי קבוצת מטיילים זה לקחת להם יותר מ3 שעות.)
אחרי הטיפוס בשביל, העלייה מתמתנת ואחרי הליכה קצרה בערוץ (מרחק של קילומטר מאגם שבלה) מגיעים לאגם קטן. מכאן ההליכה עד לפאס עוברת בבולדרים. אנחנו המשכנו עוד קילומטר מהאגם ופתחנו אוהלים.

יום 4

על פי התכנון המקורי היינו אמורים לחצות את הפאס, אבל עקב בעיות בריאות נאלצנו לחזור על עקבותינו לאגם שבלה , כדי למצוא סוסים שיכולו להחזיר אותנו לצ'יביט.

ההליכה חזרה לאגם שבלה הייתה מהירה יותר (ירידה).

ליד האגם הקטן פגשנו קבוצת מטיילים שעלתה משבלה דרך הבולדרים (לקח להם 3 שעות) במקום דרך השביל.

כשחזרנו לשבלה פנינו למשפחה שנמצאת שם כדי שיארגנו לנו סוסים לחזור לצ'יביט. הבן הגדול, סאמר אמר לנו שיש להם שני סוסים , הוא הסכים לבקשתנו להוריד את המחיר, אבל אחרי כמה זמן הוא "נזכר פתאום" שהסוסה שלו פצועה ברגל.
בינתיים הוא רצה להוכיח לנו את הקשר שלו לישראל הוא שר בפנינו את "התקווה" והשמיע לנו מהטלפון שלו ניגונים חסידיים.

יום 5

בבוקר פנינו שוב לסאמר שיארגן סוסים, והסכמנו לשלם את המחיר המלא שהוא ביקש, הוא הסכים והלך להביא את הסוסים. זמן ההליכה עם הסוסים לצ'יביט הוא כ8 שעות, כאמור היו רק שני סוסים (אחד בשבילנו ואחד בשבילו), מכיוון שאני ההייתי זה שבריא השארתי את התיק עם האוהל והציוד כדי שהסוס יסחוב, והתחלתי ללכת ברגל לצ'יביט בזמן שארגנו את הסוסים. יצאתי לבדי ברגל מאגם שבלה ב12:45, ההליכה הייתה בקצב מהיר מאד, הסוסים יצאו לדרך בערך שעה אחרי והדביקו אותי אחרי שלוש שעות של הליכה, כשכבר הספקתי להגיע לתחילת העליה (את הדרך ההפוכה עשינו בהלוך ב6 שעות).
העליה בנחל (שירדנו במהלך היום השני) לקחה לי 3 שעות נוספות. ולבקתה בה ישנו בלילה הראשון הגעתי ב19:45. בלי שום עצירה המשכתי בירידה התלולה שעשינו ביום הראשון, משיחה עם מקומי שהלך בכיוון הנגדי הבנתי שהסוסים עברו אותו 20 דקות קודם לכן. המשכתי במהירות כדי שלא אצטרך ללכת בחושך, כשהגעתי (21:55) לבקתה שנמצאת סמוך לגשר יצא לעברי מקומי זקן (ושיכור) וצעק לעברי כל מיני דברים (בדיעבד התברר שהוא היה צריך לסגור את הכניסה לגשר בשעה 22:00 אבל סאמר ביקש ממנו לחכות לי. בכל מקרה הגעתי לגשר שבנהר בדיוק בשעה 22:00, ומשם המשכתי ברגל 2 ק"מ נוספים עד שסאמר הגיע עם רכב לאסוף אותי לצ'יביט.

סה"כ הלכתי כ35 ק"מ ב9 שעות של הליכה. אם לא סיימתם חודש לפני זה מסלול בצבא, לא מומלץ לעשות את זה.

סיכום

כדי לעשות את המסלול בארבעה ימים- צריך לצאת מוקדם בכל בוקר ולנצל כל שעה של אור (מחשיך לקראת השעה 22:00) ללכת בקצב מהיר מאד, וכמעט לא לעצור

לעשות את המסלול בחמישה ימים- אפשר לעשות את זה אם הולכים בקצב רגיל בלי להתברבר ובלי עצירות ארוכות בדרך. אנחנו למשל בזבזנו ביום השני כשעתיים בגלל חצייה מיותרת של נחלים. וביום השלישי עצרנו באגם שבלה 3-4 שעות.
כמו שכתבתי בהתחלה רוב המטיילים הרוסים הולכים לאגם שבלה שוהים במקום מספר ימים (יש מסלול יומי לאגמים קטנים ליד הקרחון) וחוזרים באותה דרך שבאו בלי לעבור את הפאס.

אחד האנשים המקומיים שמגיע כמעט כל שנה לאגם, אמר שיותר קל לעבור את הפאס אם באים מהכיוון הנגדי מכיוון שהעליה אליו פחות תלולה ויותר ברורה.
לאורך הדרך, כמעט כל קילומטר יש מתחם מסודר (יחסית) בו אשר להקים אוהלים

בבוקר השישי חזרנו מצ'יביט לגורנו- מכיוון שפיספסנו את האוטובוס (מגיע לצ'יביט בשעה 9:00) התחלנו לעצור טרמפים, אחרי המתנה של 20 דקות עצר לנו טרמפ שהסיע אותנו עד לגורנו.

טיפים

• לחשב נכון את זמני ההליכה, אם רוצים להספיק בארבעה ימים, צריך לנצל את כל שעות האור להליכה.
• ע"פ תיירים מקומיים, קל יותר לעבור את הפאס במסלול שבכיוון השעון.
• כשעולים לפאס מאגם שבלה- לא לעלות דרך הבולדרים אלא עלות דרך השביל שנמצא סמוך לנחל שזורם לשבלה מהאגם הקטן.
• במסלול שנגד כיוון השעון: מהרגע שמתחילים בירידה (ביום השני) ועד אגם שבלה הולכים תמיד משמאל לנחל הראשי. יש נחל גדול שמתחבר מכיוון מזרח ואותו צריך לחצות, עליו תראו מספר גשרים שנבנו כדי לאפשר חצייה.
• הליכה לאגם שבלה הלוך חזור (נגד כיוון השעון) היא הליכה נוחה, ומתאימה למטיילים בכל הגילאים. צריך לקחת בחשבון שהדרך לוקחת יומיים- שלושה לכל כיוון.
• מי שמעוניין בטיול סוסים- הדרך לוקחת כ8 שעות לכל כיוון.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך ארבעה ימים לאגם שבלה
• שבלה עם כיוון השעון