טיול אל עבר האוקיינוס השקט לחוף השחור במזרח קמצ׳טקה
טיול קצר אל חופי האוקיינוס השקט כחצי שעה נסיעה מפטרופבלוסק. חוף שחור, נחל מלא סלמון, משפחת שועלים נחמדה ומפגש קרוב עם סוללת טילים חדישה
| תאריך הטיול | August 2014 |
|---|---|
| משך הטיול | יומיים |
| עונה מומלצת | מאי-אוקטובר |
רקע
החלטנו לנצל יום וחצי בטיול קצר אל החוף המזרחי של קמצ׳טקה. קיווינו לראות צפורי ים, את החוף השחור המפורסם ואולי אפילו אורקות (Orca) חולפות.
הדרך לחוף פשוטה יחסית – לקחנו אוטובוס לפטרופבלובסק (קו 104 מיליזובו) וירדנו בתחנה האחרונה המכונה קה-פה. משם יוצא קו 8 שלוש פעמים בשעה עד כפר קטן עם שם שאנחנו לא זוכרים. יורדים בתחנה האחרונה של האוטובוס ומשם ממשיכים על שביל העפר המוביל לים. ההליכה לים אורכת כשעה וחצי ואחרי ימים גשומים הדרך מוצפת ואיטית יותר. בסוף שביל העפר המתאים לג׳יפים מגיעים לנהר גדול ומבוי סתום. מכאן ממשיך שביל הליכה לא מאוד מתוחזק לצד הנהר ומגיע עד הים.
האיזור מוגדר איזור צבאי סגור אגב ואם הצבא יראה אתכם הוא יבקש לעזוב את המקום (לצד השני של הנהר למשל).
יום א׳
יצאנו בצהריים בדרך המתוארת לעיל לכיוון חוף הים. הנסיעה באוטובוסים הייתה קלילה וזולה (50 רובל לפטרו, 18 רובל לכפר הסמוך לחוף). הבאנו איתנו ציוד קמפינג מלא – אוהל, כלי בישול וכו ותכננו להעביר את הלילה על החוף. ההליכה על שביל העפר הייתה ברורה ואחרי כשעה פגשנו משפחת שועלים יפים. עצרנו לצדם והעברנו שעה בצילום שלהם. כשהם החליטו להיעלם בתוך היער המשכנו לכיוון הים. אחרי שלושה ימים גשומים במיוחד השביל והנחל שלצידו התחברו והמים היו בכל מקום. זגזגנו בין השיחים ועל השביל עד שהגענו לנהר הגדול בנקודה בה ג׳יפים חוצים אותו. זהו נהר רחב ועמוק שלא נעים לחצות ברגל. אחרי התברברות קצרה מצאנו את שביל ההליכה לצד הנחל והתמדנו איתו עד ההגעה לחוף. כדי שלא נשכח איפה אנחנו, ראינו לאורך הנחל את סימני הדובים המוכרים.
על החוף מצאנו נקודה עם נוף יפה ומחסה מרוח להעביר בה את הלילה והקמנו אוהל. לא רחוק מאיתנו ראינו סוללת טילים נגד מטוסים חדישה ותנועה ערה של משאיות צבא. קיווינו שהאוהל שלנו לא בולט ושפשוט יתעלמו מקיומנו ואכלנו ארוחת צהריים מאוחרת. בשפך של הנחל הגדול לים פגשנו כמה דייגים לא חוקיים שסגרו את הנחל עם רשת ותפסו הרבה דגי סלמון. דיברנו איתם והם כפי שכבר התרגלנו בקמצ׳טקה היו נחמדים בצורה יוצאת דופן, התעניינו מאיפה אנחנו ומה מצאנו בקמצ׳טקה והציעו לנו דגים. ברור שהסכמנו ואחד הדייגים חצה את הנחל עם מגפיים שמגיעות עד החזה כדי להביא לנו דגים. קיבלנו מהם שלושה, ובתמורה השארנו להם שוקולד ובקבוק וודקה. מתנת התודה הראשונה הניבה תגובה צוננת אבל השניה נענתה בקריאות שמחה נלהבות. אותו הזמן זיהינו שני ספק חיילים ספק קמצ׳טקיים בלבוש מסורתי של בגדי הסוואה וסניקרס מתקרבים לעברנו. הדייגים קצת נבהלו מחשש שזו משטרה שתקנוס אותם על הדייג הלא חוקי ואנחנו קיווינו שלא אנחנו המטרה. לצערנו אכן באו לגרש אותנו וביקשו שנחצה את הנהר לצד השני כי זהו שטח צבאי סגור. כמובן שלא התווכחנו והתחלנו לחזור על עקבותינו עד לנקודה בה יכולנו להסתתר מפניהם ולהקים אוהל בשקט.
אחרי הדילוג, עשינו מדורה והכנו ארוחת ערב. ניקינו את הדגים וניסינו בלי כלים מיוחדים לצלות אותם על האש. התוצאה הייתה דג טעים בצורה יוצאת דופן עם ארומה מעולה של מדורה. הרבה לא נשאר ממנו אחרי הצליה הרשלנית אבל גם חלק קטן משני הדגים הגדולים הספיק לנו.
אחרי שדאגנו לשרוף טוב את כל שאריות האוכל ובעיקר הדגים כדי להימנע מביקור של דובים בלילה הלכנו לישון.
יום ב׳
קמנו אחרי לילה גשום ויצאנו לדרך. ההליכה חזרה לקחה לנו בערך שעה וחצי ולצערנו משפחת השועלים לא נראתה שוב.
קו 8 הגיע בדיוק איתנו והחזיר אותנו לעיר מרוצים.
למדנו פעם נוספת שבקמצ׳טקה הכל קורה, ואפילו הליכה של כמה ק״מ לים יכולה להיות אחלה הרפתקה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם