אגם שבלה, 4 ימים מדהימים בדרום סיביר

הקדמה

רכס האלטאי הוא רכס הרים שמתחלק בין 4 מדינות במרכז אסיה - רוסיה, סין, קזחסטן ומונגוליה. האזור הוא יחסית גבוה וגם נמצא בקו רוחב צפוני יחסית מה שמקנה לו אקלים קר במיוחד ועונה קצרה מאד, שלג יכול לרדת באזורים הגבוהים של הטרק ואנחנו (שטיילנו בתחילת אוגוסט) נתקלנו בשלג בפס. יש לבוא מוכנים עם ציוד חם ואטום למים וכמו כן, לאורך כל הטרק הלינה היא באוהלים אז צריך להיות מוכנים עם ציוד ללינה בשטח. לאזור האלטאי הגענו אחרי טיול במערב מונגוליה והאמת היא שהמטרה הייתה נסיעה לעיר נובוסיבירסק ומשם לקחת טיסה ליעד הבא אבל אחרי שראינו כמה האזור מדהים ביופיו ואחרי שהצלחנו לאסוף מעט מידע באינטרנט על טרקים באיזור החלטנו להתעכב קצת ולצאת לטרק הזה.

הצטיידות והגעה

את הקניות לטרק עשינו בעיירת הגבול קוש-אגאצ'. למי שמגיע ממונגוליה זה מקום מאד נוח להצטייד בו, יש שם סופר גדול ומקום נחמד לישון. למי שמגיע מצפון, ממליץ להצטייד מראש, העיר גורנו-אלטייסק היא לדעתי האופציה הכי טובה כי בצ'יביט עצמה אין כלום, לא מקום לקנות מצטרכים טובים ולא מקום נורמלי לישון בו. מקוש-אגאצ' יצאנו בבוקר בטרמפים לכיוון צ'יביט והנסיעה לקחה כשעה וחצי. בסיביר לא קשה לתפוס טרמפים אבל צריך לוודא שהנהג לא מצפה לקבל כסף על הנסיעה (או לפחות שהוא לא מצפה לסכום מופרז). אני לא מכיר את האופציות של תחבורה ציבורית באזור כי אנחנו התניידנו רק בטרמפים אבל אני מאמין שיש אוטובוסים שעוצרים בכפר. מהרגע שמגיעים לכפר מאד פשוט למצוא את הדרך. יורדים מהכביש הראשי לכיוון דרום, עוברים את המעט בתים של הכפר ובקלות מוצאים דרך עפר ברורה שממשיכה במקביל לנהר גדול שיוצא מההרים.

יום 1

היום הזה הוא קצר יחסית ומאד פשוט. אנחנו יצאנו לדרך רק באמצע היום ותוך כמה שעות הליכה הגענו למקום שהתאים ללינה והקמנו מחנה. בהתחלה יוצאים מהכפר על דרך עפר שממשיכה דרומה במקביל לנהר גדול ונכנסת לתוך עמק רחב ויפה. לאחר כ-3.5 ק"מ השביל יורד לכיוון גשר עץ שחוצה את הנהר. לפני הגשר אנחנו נתקלנו בשני ילדים שטענו שצריך לשלם 100 רובל לבן-אדם בשביל לעבור. נשמע קצת מפוקפק אבל שילמנו בכל זאת ובצד השני השביל הופך לשביל צר אבל ברור ומתחיל לטפס בתלילות במעלה המדרון הדרומי של העמק. העלייה היא תלולה בהתחלה ולאחר שעולים כ-400 מטר היא נעשית מתונה ונצמדת לנחל שעולה במתינות לכיוון דרום. לאחר עוד כמה קילומטרים של הליכה, מצאנו מקום נוח לישון בו לצד הנחל והקמנו אוהלים.
סה"כ כ-9.5 ק"מ, עלייה כ-750 מטר

יום 2

היום הזה הוא יום מאד ארוך (אלא אם הספקתם להתקדם יותר ביום הקודם) ולכן מומלץ לצאת לדרך מוקדם. אז אחרי שקיפלנו את המחנה המשכנו במעלה הנחל בו הלכנו ביום הקודם. לאחר כמה קילומטרים עוברים בקתת עץ קטנה והיער נפתח לאחו עצום וירוק. השביל מתחיל לרדת במתינות בכיוון דרום מערב עד שהוא מתחבר לנחל שיורד מצפון. השביל ממשיך במקביל לנחל וחוצה אותו מספר פעמים עד שהוא מגיע לנקודת הפיצול של הנחל הנ"ל עם נהר גדול שזורם מדרום לצפון. מכאן השביל עולה במתינות במקביל לנהר עד שמגיעים לאגם שבלה עצמו, שלאורך חופיו אפשר להקים אוהל ולהנות מהשקיעה באחד המקומות היותר יפים שיצא לי לראות בחיי.
סה"כ כ-25 ק"מ, ירידה - 600 מטר, עלייה - 600 מטר.

יום 3

ביום זה חוצים את מעבר ההרים ועוברים לעמק המקביל ממזרח. ההליכה לא ארוכה מידי אבל תוואי השטח קשה וההליכה קשה ואיטית. בשני צידי הפס הולכים על קרחון חשוף אז צריך ממש להיזהר מחריצים בקרח ומהחלקות.
יוצאים מהמחנה שליד האגם וממשיכים מעט דרומה עד שרואים דרדרת אבנים ענקים במדרון שממזרח לאגם. צריך לטפס את הדרדרת ואנחנו עשינו את זה בקצה הצפוני שלה. לא ברור מאיפה הכי נוח לעלות והמקום שממנו עלינו היה קצת מפחיד אבל אפשרי לחלוטין. אחרי הדרדרת השביל מתמתן קצת, עובר אגם קטן ויפה וממשיך לעלות בין בולדרים לאורך העמק לכיוון מזרח. בשלב מסוים השביל עולה על הקרחון וממשיך לטפס על הקרח החשוף עד שהוא נתקל בקיר עם דרדרת שבראשו אפשר לראות מאד בבירור את הפס שאנחנו צריכים לחצות. העלייה מאד תלולה על הדרדרת ובחלקים גם לא יציבה. מחובר שם חבל שכדאי מאד להיעזר בו בטיפוס עד שמגיעים לפס עצמו בגובה של 3200 מטר. הירידה מהפס כמעט זהה לעלייה רק שצריך להיזהר פי כמה בגלל שאתם יורדים. בהתחלה יורדים על דרדרת תלולה, אחר-כך מגיעים לקרחון, ממשיכים איתו עד שהשביל יורד לבולדרים שבצידו הצפוני ומשם השביל יורד עד לעמק רחב ויפה שבו מומלץ להקים את האוהל.
סה"כ כ-15 ק"מ, עלייה - 1200 מטר, ירידה - 1000 מטר.

יום 4

יום ארוך ופשוט אבל גם יפה בטירוף, כמעט לאורך כל היום ממשיכים במקביל לנהר שזורם צפונה במגמת ירידה עד שמגיעים לפיצול של שתי נהרות גדולים שבו אפשר או להמשיך צפונה לכביש, או להמשיך ברגל עם כיוון זרימת הנהר מערבה עד לכפר צ'יביט עצמו. האופציה השנייה תאריך את הדרך בכ-12 ק"מ אז אם תרצו לעשות אותה מומלץ לתכנן על עוד יום בטרק. אנחנו בחרנו באופציה האשונה אז בפיצול חצינו את הנהר על גשר עץ ועלינו במקביל לנהר שמגיע מצפון עד שהגענ לכביש הראשי שמחבר בין קוש-אגאצ' לצ'יביט. משם תפסנו טרמפים לצ'יביט והצלחנו למצוא לנו מקום לישון באחד הבתים הפרטיים בכפר בתשלום סמלי.
סה"כ - 20 ק"מ, ירידה - 600 מטר.

טיפים

• באופן כללי למטיילים בסיביר, מומלץ ללמוד רוסית בסיסית כי אנגלית היא מיותרת שם לחלוטין. זה יעזור מאד בשביל לבקש הכוונה ממקומיים, למצוא מקום לישון וכו'...
• מומלץ לנווט עם אפליקציית ה-soviet military maps שאפשר למצוא בה מפות טופוגרפיות ברזוליצייה יחסית גבוהה באיזור הזה