10 ימים ברומניה בסוף החורף

רקע קצר על החבורה ועל הסיפור דרך

בחוגי סיירות יש טקס די מקובל בשנת י"ב - טיסה חוגית לחו"ל!
ולכן, בסוף מאי 2025 טסנו ביחד כל החוג לעשרה ימים ברומניה, הלוקיישן הכי זול באירופה!
טסנו לרומניה עשרה חברים: אביתר, איילה, אריאל, דני, יונתן (אני!), ירדן, ללי, מאיה, מיכאל ונועה.

למה לצפות מסיפור הדרך?
1. תיאור תכל'ס של מה שעשינו כל יום.
2. חוויות, רגשות ובדיחות פרטיות שהיו בדרך
3. תיאור והדגמת 3 טעויות מטומטמות שאנחנו עשינו ואיך התמודדנו איתן - אולי הדבר הכי חשוב שאכתוב פה

מוזמנים גם לשאול שאלות בווצאפ - 0542287696

תכנון מקורי

אחרי חקירונת של סיפורי דרך, מפות גיאוגרפיות, ומחירי כרטיסי טיסה, החלטנו לטוס לרומניה בחברת אל-על בגלל שפחדנו (בצדק) שחברות תעופה אחרות יבטלו את הטיסות, ובגלל שבאל-על לא עושים הרבה בעיות אם אתה מביא מוצ'ילה בתור טרולי.
את התאריכים קבענו ככה שלא ייפול על אף בחינת בגרות.
כשבסוף הוסיפו לנו בגרויות על התאריכים הצלחנו להזיז אותן / לגשת במועד אחר, חוץ מאריאל שטסה לבד יום וחצי אחרינו.

דגשים לטיול עצמו:
1. לטיול החלטנו להשכיר טלפון לווייני מחברת מגנוס, כי לא ידענו כמה קליטה תהיה במהלך הטיול. בדיעבד ברוב הטיול הייתה קליטה, אבל עדיין הייתי מביא.
2. ליחידת החילוץ הרומנית קוראים Salvamont, ואפשר להתקשר אליהם במספר 0SALVAMONT (0725826668), והם לרוב די עוזרים. גם נמצאים מלא מהם בשטח, הם תמיד מסתובבים עם מעילים אדומים.

תכנון הימים שלנו היה כזה:
1. לנחות בבוקרשט ולהבין קצת את העיר ולהסתובב.
2. להמשיך להסתובב בעיר, לעשות השלמת ציוד טיולים, לקנות אוכל לטרק ולאסוף את אריאל מנמה"ת.
3. על הבוקר לקחת רכבת לאזור רכס הפאגאראש, לקחת מונית ל - Stațiunea Climaterică Sâmbăta, לעלות על הרכס, ולישון ב- Refugiul Sâmbăta.
4. להמשיך ללכת על הרכס ולישון ב- Refugiul Fereastra Zmeilor.
5. להמשיך ללכת על הרכס ולישון ב- Refugiul Cãlțun.
6. להמשיך ללכת על הרכס ולישון ב- Cabana Negoiu.
7. להמשיך ללכת על הרכס ולישון ב- Cabana Suru.
8. לרדת מהרכס, לקחת רכבת לבראשוב, ולחגוג לדני יומולדת!
9. להסתובב בבראשוב כל היום ולקחת רכבת מאוחרת לבוקרשט.
10. לטוס חזרה ארצה.

לתכנן ככה מסודר את הימים מאוד עזר גם לנו, כדי שנוכל לקבוע מראש מקומות לישון בהם, ולהתכונן לטיול, וגם להורים שלנו שידעו ש-"אנחנו רציניים ואחראיים".
מעשית, לא עבדנו בכלל לפי התכנון, ובהמשך נפרט.

בוקרשט

אחרי טיסה מוקדמת הגענו לבוקרשט גשומה לגמרי עם קצת חששות מהעיר, כי שמענו שהיא אחת המגעילות, שהמים בה מזוהמים, ושכל מה שיש בה זה קזינואים ומועדוני זונות.
כשהגענו הבנו שכל מה שאומרים על העיר נכון, אבל חוץ מזה שהמים באמת מסריחים מגופרית וריח של ביצה סרוחה, היא תכלס לא כזאת נוראית.
מה שכן, באזור שאנחנו היינו בו, ה-Old Town, לא הייתה אף מכולת סבירה וזולה קרוב אלינו, אז קנינו אוכל ב-Shop&Go .

ביום הראשון לא הייתה אף חוויה יוצאת דופן, חוץ מביקור משמח במיוחד במסעדה מקסיקנית והליכה בעיר שגרמה לכולנו להיספג במים.
בערב של אותו יום התחלנו לראות שהתחזית הגשומה מאוד שהייתה לאזור שתכננו לטייל בו לא נרגעה בכלל, ואפילו קצת החמירה, ועדיין לא ממש החלטנו מה לעשות.

ביום השני החלטנו שאנחנו מנסים להאמין שעוד הטרק ייצא כמתוכנן, אז יצאנו עם שתי משימות עיקריות:
1. לקנות אוכל לטרק.
2. לעשות השלמת ציוד טיולים למי שהיה חסר/ציוד לא טוב.

הדבר הראשון שעשינו, ואולי הטיפ הכי טוב שיש, זה לפתוח "קופה קבוצתית", שכולם שמים כסף ביחד ואז לא צריך לההתחיל להתחשבן על כל קניה קבוצתית.
בשביל לקנות את האוכל במקום לא סופר יקר חצי מהקבוצה הלכה לאיזה Lidl.
החצי השני של הקבוצה הלכו לקנות ציוד טיולים חסר.
אחרי הסתובבות בין 3 חנויות טיולים "רציניות" קלטנו שהן יקרות פיצוצים, אפילו יותר מ אז קנינו בהן רק מפת טיולים ואת שאר הציוד קנינו בדקטלון, למרות שהחנות היתה הרבה יותר נסיעה.

נפגשנו חזרה אחה"צ, וראינו שהתחזית לא משתפרת, אז החלטנו לצאת כולנו לאסוף את אריאל שנחתה מאוחר, לשתות מלא בדירה שלנו, ולהבין מחר מה עושים מחר.

יום ראשון, מסיניה לבקתת Valea Dorului, או - איך לאלתר טרק

התעוררנו בבוקר המאוחר עם כאב ראש, והתחלנו לארוז.
החלטנו שעדיף ללכת לכיוון ההרים בכל מקרהף גם אם לא נעשה את הטרק המתוכנן כי בוקרשט פשוט די מגעילה.
קנינו כרטיסי רכבת לבראשוב באתר CFR Calatori, והגענו לרכבת.
עלינו על הרכבת, והתחלנו לדבר שם עם שני אנשים נחמדים, אחד הולנדי ואחד רומני שיצאו לסופ"ש של בנים בהרים.

הם נתנו לנו המון טיפים טובים, ובעיקר אמרו לנו שהרכת שהיינו עליה עוברת ישר דרך רכס הבוצ'גי, רכס יותר נמוך ופחות תלול מהפגאראש שאפשר לטייל בו גם במזג אויר כמו שהיינו בו.
הם גם אמרו לנו שהתחנה היחידה שהרכבת המהירה שאנחנו עליה עוצרת בו זה תחנת סינאיה, ושהתחנה ממש קרובה.
אמרנו תודה רבה לחברים החדשים שלנו, וירדנו בסינאיה אפילו שעדיין לא היה לנו מקום לישון בו, כי החלטנו שאנחנו מעדיפים מקסימום לעשות טיולי יום עד שמזג האויר משתפר.

ירדנו מהרכבת, מצאנו מקום מוסתר מהגשם והתחלנו לחפש מקומות לישון, ואיך להגיע אליהם בזמן הקצר שנשאר לנו באותו יום.
אחרי חיפוש אינטנסיבי, ואחרי שמצאנו דוכן קיורטוש, מצאנו בקתה לישון בה במחיר סביר!
גם מצאנו שיש רכבל עובד, שיכול להעלות אותנו חצי מהרכס ויעזור לנו מאוד לעשות את היום הזה.

לקחנו מוניות לרכבל, קנינו כרטיס עליה במקום, ועלינו עד לגובה של 1400 מ'.
המשכנו לעלות בעליה לא קשה מדי עד גובה 1930, ירדנו קצת והגענו לבקתה שמצאנו - Cabana Valea Dorului!

בבקתה היה חימום ומארחים ממש חמודים - מא ומיכאיל.
ראינו פיסת שלג קטנה אז עלינו אליה, הכנו אוכל, תיכננו את היום הבא לטיול ביחד עם מא, והלכנו לישון.
בסה"כ, הבקתה עלתה 100 ליי לאדם ללילה, לא כולל ארוחה.

אני חושב שחלק חשוב לעצור עליו הוא איך תכננו את הטרק:
1. הבנו מאוחר שלא נצליח לעשות את התוכנית המקורית שלנו.
2. החלטנו לקחת הימור ולרדת בסינאיה אפילו שלא היה לנו מקום לישון בו.
3. ידענו מה לחפש ואיפה בשביל לתכן מחדש את המסלול - הורדנו את רומניה שתהיה לנו גם כשאין קליטה באפליקציית הניווט שלנו, Mapy, ובעיקר - כשחיפשנו בקתה/שלטר לישון בהם *חיפשנו רק בגוגל מאפס*, כי הוא יותר טוב בלמצוא אתרים שונים ומיוחדים.
4. התקשרנו מראש לבקתה, ולעוד המון מקומות, בשביל לוודא שהם פתוחים.

לדוגמה - יום אח"כ רצינו לישון בשלטר (סתם מבנה סגור), בהרים, ובמרחק סביר מאיפה שאנחנו היינו, בלי יותר מדי עלייה.
אז פשוט פתחנו את הגוגל מפות, וכתבנו "Shelter, Refuge" ומצאנו מקום לישון!
בגוגל יש גם יתרון שאנשים פרטיים משאירים ביקורות ותמונות של המקומות, אז ידענו למה לצפות.

יום שני, מבקתת Valea Dorului אל Refugul Saua Batrana, או - מזג אוויר והיגיון בריא

קמנו בבוקר חמים ושמחים, התחלנו לאכול את הארוחת בוקר שהזמנו לשעה 7:00 בשעה 8:30, ולבסוף וצאנו לדרך.
עצרנו הרבה, נהננו מהמזג אויר שהשתפר משמעותית, והסתכלנו קדימה לכיוון הכללי של השלטר שלנו, וראינו את השלג הלבן והיפה, ולא ממש התייחסנו לתחזית שאמרה שיתחיל גשם אחר הצהריים.
נאבקנו בדשא ולאביתר נפצעה הכתף, המשכנו ללכת והגענו לשלד יותר נחמד מהשלגון שביקרנו בו אתמול, והתחלנו את הירידה הארוכה והיפה לכיוון עמק Ialomita, דרך יער אורנים ממש מטורף.
ישר לפני שסיימנו את הירידה טבלנו באיזה נחל קטן, קפוא ויפה, והמשכנו לרדת.

עברנו את הנחל הגדול, והתחלנו את העלייה, כשמישהו מהסלוומונט התחיל לצעוק אלינו.
ירדנו לדבר איתו, והוא ניסה לומר לנו משהו, אבל הוא גם ממש לא ידע אנגלית, וגם לא ידע לכתוב בגוגל תרגום, אז הוא התקשר לחבר שלו שיודע אנגלית.
מסתבר שהוא סתם ניסה להכווין אותנו לשביל האדום, ואמר לנו שהוא מגיע לעוד שלטר בדרך שלנו, אבל לא השלט שתכננו לישון בו (Refugiul Șaua Strunga).
אמרנו תודה והמשכנו לעלות בעלייה באמת מהממת, שלקחה לנו בערך שעתיים/שלוש.

הגענו לשלטר שהבחור מהסלוומונט דיבר איתנו עליו, ראינו שהוא במצב מעולה, והמשכנו בדרך לכיוון היעד שלנו.
בדיוק כשייצאנו מהשלטר הראשון, התחילה אצל חלק מהקבוצה לצלצל אזהרה (כמו של פיקוד העורף) שמתריעה על רוחות חזקות, גשם והצפות באזור בראשוב.
בגל שאנחנו לא הרגשנו גשמים ורוחות חזקות, והיינו על קו הרכס, לא ממש התייחסנו לאזהרות, והמשכנו ללכת, בלי למהר יותר מדי כי המצב באמת היה סבבה.
כשהיה נוף יפה עצרנו, וכשהתחיל להיות יותר שלג עצרנו גם, בלי להתייחס יותר מדי לשעה.

לראת השעה 18:30 הרגשנו שמתחילות באמת יותר רוחות, וקצת גשם קל, אז התחלנו למהר, אבל עדיין נשארו לנו כמה קילומטרים עם עלייה.

לאט לאט, וככל שעלינו למעלה, מזג האויר נהיה פחות טוב, ויותר קר, ועם ערפל יותר כבד.
בשלב הזה כבר הלכנו כמעט בלי עצירות, כשמקדימה שני אנשים חזקים שיכולים לעשות שבילי עקבות בשלג (שנהיה עמוק) במקרה הצורך, ומאחורה מאסף, פשוט כדי לוודא שכולנו נמצאים ביחד.
גם כן, בדרך הצטרפה אל השיירה שלנו כלבה לבנה, שנקראת דובי.

הגענו למצב שאין לנו ממש מה לעשות חוץ מלהמשיך לטפס בהר לכיוון השלטר, אז זה מה שעשינו, עד שהגענו אליו עייפים, רטובים אבל כבר לא לחוצים כל כך, כמעט בחושך.
התחלנו לשים חוטי כביסה בשביל לייבש את הבגדים, להכין אורז עם עדשים, ולחמם את דני ואריאל שהתקררו ממש והתחילו קצת לרעוד.
אכלנו את הקיצ'רי, והלכנו לישון.

עוד דגש חשוב שיש לי בנוגע לטיול ברומניה הוא מזג האויר ההפכפך, והתחזיות הגרועות.
אנחנו עשינו את ההחלטה המודעת להתעלם מהתחזית, בגלל שמתחילת הטיול התחזית לא הייתה אמינה בכלל, ויצאנו (יחסית) בטוב.
כשעושים החלטות כאלו, שיכולות להשפיע באמת על משך הטיול, חייבת להיות הסכמה מלאה מכל הקבוצה, והכרה בסיכונים שההחלטה יכולה לשאת.
אנחנו הבנו די טוב את הסיכונים, אבל בדיעבד אני חושב שאם התחזית הייתה מתממשת במלואה, יותר משתי בנות היו מתחילות לרעוד.
גם דגש חשוב לטיולים ברומניה הוא ציוד הגשם - במזל לכולנו היה ציוד די אחלה, ולאף אחד לא נרטב השק"ש או הבגדים הטרמיים, אבל אם זה היה קורה היה יכול להיות באסה ממש.

יום שלישי, מ - Refugiul Saua Batrana אל Moieciu de Sus

היום השלישי היה כמעט יום מנוחה אחרי היום "קצה" שהיה מלפניו.
התארגנו מאוד לאט, ויצאנו רק בשעה 14:00 מהשלטר, לא לפני שעשיננו קרבות שלג, מלאכישלג ותמונות שלג.

התחלנו בירידה די תלולה לכיוון הואדי של Moieciu de Sus, שם תכננו למצוא מקום לישון.
ראינו עקבות מטורפותת של דוב, והתגלצ'נו למטה על השלג, אבל תכלס לא היה הרבה יותר מדי אירועי קיצון שונים.
הירידה לא לקחה לנו המון זמון, משהו באזור ה3-4 שעות, עד שהגענו לכניסה לMoieciu de Sus.
שם פגשנו את הבעיה של אותו יום - מקום לישון בו.
מסתב שהיום שבחרנו להגיע בו לעיירה מאוד תיירותית הוא בדיוק היום של "חג הילד", חג שמאוד מקובל ללכת במהלכו לנופש משפחתי.
הסתובבנו ברחבי Moieciu de Sus בחיפוש אחר גסטהאוס סביר, שלא יעלה המון, וחיפשנו עוד, ועוד קצת, ופשוט לא מצאנו כלום.

רק כשחיפשנו מקום באזור העיירה זרנשט (Zarnesti), אחרי שאריאל התמקחה כמו ייהודיה טובה מצאנו מקום לישון במחיר סביר.
החלטנו לשבת בבית קפה ולהזמין שוקו, והתייעצנו עם בעל הבית קפה איך נגיע לזרנשט, כי האפליקציה של המוניות לא הסכימה לשלוח מוניות לאזור שהיינו בו, הוא קישר אותנו עם החברת מוניות באזור, ולקחנו מונית לגסטהאוס שלנו.

באותו ערב היה זמן מאוד ארוך של חיפוש של מה עושים בשלושת הימים הקרובים.
ברכס הבוצ'גי היינו ואל לרכס הפגאראש שבו במקור תכננו לטייל אנחנו לא נצליח להגיע בזמן סביר.

מזל שלפני 3 ימים התקשרנו לבקתת קורמטורה (Cabana Curmatura), והזמנו מקום לא לערב הבא, אלא לעוד 2 ימים.
אז רק היינו צריכים מקום לישון מחר בערב, שאנחנו יכולים להגיע אליו ביום הליכה, וללכת מחרתיים משם ל-Cabana Curmatura.
אחרי זמן לא קצר בכלל מצאנו בגוגל מפות שלטר בשם Shelter Alpine Grind, והחלטנו ללכת אליו מחר.
והלכנו לישון.
סוף
כל
סוף.

יום רביעי, מזרנשט (Zarnesti) לחווה של בוגדן, או - איך לנהל מצב חירום

את הבוקר התחלנו מוקדם, אחרי שסינג'רנו את בעלי הגסטהאוס לעשות לנו את ארוחת הבוקר בשעה 6.
אחרי עוד משיכת זמן של 3 שעות, שכללה מתיחות, לעשן, לישון ולעשות עוד קצת קניות אוכל קבוצתיות - התחלנו ללכת לכיוון השלטר שלנו.
התחלנו לא ממש על השביל שלנו, אבל רצנו קצת למתוח את הגבול וללכת ממש בטבע - ולא בשבילים המונגשים הרומניים האלה - אז המשכנו ללכת לכיוון ההר שהיינו אמורים לעלות בכל מקרה.

השביל שהלכנו בו עזר לנו מאוד, אבל ברגע שהגענו לקו העצים הוא פשוט פנה והמשיך על הקו גובה.
טעות ראשונה שלנו לאותו יום - להמשיך לעלות בלי שביל.

התחלנו לעלות ביער ירוק ורטוב וריחני ופורח ויפה, והמשכנו לעלות, ועוד המשכנו, וכשהסתכלנו לבדוק כמה עברנו, ראינו שזה היה משהו כמו 100 מטרים, ורק 30 מטר עלייה.
טעות שניה שלנו לאותו יום - להמשיך לעלות ולא להבין שבקצב הזה ייקחו לנו עוד הרבה שעות.

אבל המשכנו לעלות! איפהשהו מצאנו סימונים אדומים על העצים אז שיכנענו את עצמנו שזה סימון שבילים מרדני כלשהו, והמשכנו ללכת, תוך כדי שאנחנו שמים לב שהשיפוע רק הולך ונהיה יותר קיצוני, אבל לא התייחסנו לזה.
ראינו במפה סימון שהיער איפהשהו מהצד שלנו נהיה הרבה יותר דליל, והנחנו שזה בגלל צוקים, אז ניסינו לעקוף אותם מלמעלה, וללכת לאוך החלק העליון של הצוקים.
כשהתחלנו להתקל בצוקים שלא היו מסומנים במפה המשכנו לעלות "דרכם", במקום לרדת
טעות שלישית שלנו לאותו יום - לא לחשוב שאולי היה יותר חכם לרדת למטע, אפילו להתגלצ' למטה ולגלגל את התיקים, ולעלות במקום.

לאט לאט הזמן עבר חלף, ובאזור השעה 16:30, כשהגענו לאיזה מקום ממש לא עביר ושני אנשים ניסו למצוא נתיב אחר לעבור את הצוק שמולנו ומעלינו ובטעות גלגלו בולדר עצום לכיוון הקבוצה הבנו שצריך לעשות חישוב מסלול מחדש.

עשינו עצירה ארוכה, וניסינו להבין מה אנחנו יכולים לעשות.
שקלנו את האופציות שלנו:
1. לעלות למעלה כמו שעלינו עד עכשיו, ובתקווה למצוא דרך יותר טובה ועם פחות צוקים.
2. לגלגל את התיקים שלנו למטה מתחתינו ולהחליק עד למטה.
3. להתקשר לחילוץ מוסק.
4. לעלות עוד, בקצב יותר רגוע, ואם אנחנו מגיעים לחושך - אז נעשה מדורה ושמירות נגד הדובים.

התחלנו לבדוק מה כדאי לעשות בזה שהתקשרנו לסלוומונט, יחידת החילוץ הרומנית.
הם לא ממש עזרו לנו, ובעיקר התעצבנו עלינו שעלינו מאיפה שעלינו. הם גם הסבירו לנו שסימון אדום על עצים, בלי תוספת לבנה, זה סימן של יערנים, ולא סימון שבילים.

המשכנו להסתכל על המפה ולנסות להבין מה עדיף לנו לעשות, ומצאנו פתאום באפליקציית מאפי שכבה שמראה את השיפוע.
תכלס, בשבילנו זה בעיקר סימן בדיוק איפה יש יותר צוקים ואיפה פחות, אבל זה היה בדיוק מספיק כדי שנראה שאמור להיות לנו נתיב נוח שעולה עד לאוכף, שממנו הליכה קצרה תוביל אותנו למה שנראה כמו חוות, שבתקווה ייתנו לנו לישון באזור מגודר שאין בו דובים.

בגלל שהיינו מאוד לחוצים, והורים התחילו להתקשר אלינו ולומר שכבר די מאוחר ולהילחץ בשבילנו, החלטנו להתקשר להורה פחות לחוץ, לאשר מולו את התוכנית שלנו ולומר לו להיות איתנו בקשר כל עוד לא יצאנו מהיער.

אז התקשרתי לאבא שלי, הסברתי לו את התוכנית, ויצאנו לדרך.
מסתבר שהמפת שיפועים הייתה ממש מצילת חיים, כי מעלינו היה מעבר יחסית צר בין שני "גושי" צוקים, ובעזרת האפליקציה עלינו סתם בשיפוע תלול, אבל לא תלול מאוד.
מאותו רגע הכל נהיה טוב - אנחנו קצת נרגענו והתחלנו לשיר, קצב ההליכה שלנו השתפר, והשיפוע נהיה יותר מתון.
בסוף, לאחר הליכה מייגעת, הגענו לאוכף שחיפשנו, ירדנו בו, עדכנו את ההורים שהכל בסדר, והתחלנו לחפש מקום טוב לישון בו.

ממש מול היציאה שלנו לשטח פתוח ראינו בקתה, אז החלטנו ללכת אליה ואולי יהיה שם מישהו.
ראינו גרזן מונח על השולחן אבל החלטנו להתעלם.
התקרבנו לבקתה, וממנה יצא בהפתעה מישהו.
מה שהיה קצת מלחיץ בהתחלה נהיה הבנאדם הכי טוב בכל המסע, איש בשם בוגדן, מקרואטיה.
הסברנו לו את הסיטואציה שהיינו בה, והוא קצת לא הבין שבאמת עלינו מההר התלול ההוא, ושמח כשאמרנו לא שלא ראינו דובים.

הסברנו לו את הסיטואציה שאין לנו ממש מקום לישון, והוא מיד התחיל לנסות להבין איך כולנו נכנסים ביחד לבקתונת הקטנה שהוא גר בה, ואז הוא נזכר שיש עוד חווה באזור, שהוא יכול לתת לנו לישון בה אם נבטיח שנהיה מאוד זהירים ושלא נשאיר מבולגן בכלל.

כשהלכנו לאותה חווה ודיברנו איתו קצת יותר הכרנו את הבחור. מסתבר שהוא נוצרי מאמין, שהחליט לעבוד בהרים ולשמור על החוות של חקלאים כי החלום שלו הוא להכין בקתה משל עצמו, וכבר הגענו לבקתה שבה הוא אישר לנו לישון.
הוא הראה לנו איפה המים, אמרנו לו תודה , הכנו לעצמנו אוכל, והלכנו לישון, עייפים אחרי יום מלחיץ.


דגשים לניהול מצב קיצון כמו שהיה לנו:
1. לעצור ולהבין שאנחנו לא במצב שחשבנו.
2. להבין ולחשוב על כמה שיותר אופציות.
3. לנסות להיעזר בכמה שיותר גורמים: במקרה שלנו זה היה המפה, הסלוומונט ואבא שלי, אבל ממש יכלנו גם להיעזר משירות הצלה של מגנוס להתייעצות.
4. כשיש תוכנית, להציג אותה לעוד מישהו בשביל לאשר אותה, ולומר לו להיות איתך בקשר.
5. לעדכן כשנגמרה הסיטואציה.
בעיקר הכי חשוב לזכור - בני אדם זה חיה חזקה, וגם במקרה הכי גרוע שיכול לקרות כנראה נסתדר, אז אין טעם ועדיף לא להילחץ.

יום חמישי, מהחווה של בוגדן אל בקתת קורמטורה (Cabana Curmatura) עם טיול יום

קמנו בבוקר קצת הפוכים מהשינה בחווה, מילאנו מים איפה שהצאן שותים, ארזנו ויצאנו לקבנה קורמורה.
הגענו אחרי שעה לבקתה, ועשינו בה עצירה ארכה, במהלכה הכנו מאמאליגה טעימה, הנחנו את הציוד שינה הכבד, התחלנו להתארגן ליציאה למסלול מעגלי שייסתיים בחזרה בקבנה, ואיבדנו את איילה, אריאל ודני, שהחליטו שהן מעדיפות לעשות יוגה ולקרוא מאשר לצאת להכין גלידה על פסגת לה אום.

יצאנו מהבקתה עם עוד קצת כוחות ועם תיקים פחות כבדים, והתחלנו לעלות לכיוון לה אום.
הרעיון שלנו לאותו היום היה לעלות לרכס, ללכת עד שאנחנו מוצאים שלג, להכין בו גלידה ולחזור למטה, מרחק של כ-12/15 ק"מ עם 600 מטר עלייה במשהו כמו 10 שעות.

התחלנו לעלות דרך השביל האדום המרובע, שביל מהמם אבל לא מומלץ לבעלי פחד גבהים, כי פשוט היו המון צוקים שהשביל טיפס דרכם.

בנוסף, באמצע העלייה מצאנו על עצמנו קרציות, ועשינו סריקת קרציות מקיפה שלקחה לא מעט זמן.
המשכנו לעלות לאיתנו, והשביל שחשבנו שנעלה בשעתיים או שלוש לקח לנו משהו כמו 5.

עשינו ארוחת צהריים בכיפה הראשונה שהגענו אליה, הלכנו קצת לאורך הרכס, הגענו לירידה לבקתה שלנו וירדנו.
בסה"כ מסלול יום קצר ממש מומלץ, בעיקר השביל שעלינו בו היה ממש כיפי ויפה, אוסיף אותו בתיאור המסלולים. אפשר גם בכיף להאריך אותו.

ירדנו למטה לבקתה, אכלנו מהתבשילים שלהם וקנינו פאי תפוחים עם "פתקי חוכמה רומניים", שתינו שוקו והלכנו לישון.

מחיר: 60 ליי בשביל החדר, ועוד המון על אוכל משהו כמו 20-30 ליי לכל מנה, שלרוב לא היו משביעות מספיק לבד

יום שישי, מקבנה קורמטורה (Cabana Curmatura) חזרה לזרנשט, ולבראשוב

בערב הקודם חלק החליטו שהם מעדיפים לעלות בבוקר לפיאטרה מיקה (Piatra Mica), אז הם התעוררו מוקדם עלו את הגבעה הגדולה וחזרו לבקתה בבוקר.
השאר קמו בבוקר, חגגו לדני יומולדת עם שוקו ועוד פאי תפוחים עם חוכמה רומנית, והתארגנו לצאת.
כשהמטפסים הגיעו לבקתה חזרה חגגנו שוב פעם יומולדת לדני, אכלנו עוד פאי והתארגנו ליציאה.

התוכנית לאותו יום הייתה פשוטה - לרדת לזרנשט הכי מאר שאפשר, לקחת משם רכבת לבראשוב ולחגוג לדני יומולדת רצינית בבראשוב.
וזה בדיוק מה שקרה!
התחלנו לרדת חזרה דרך החווה של בוגדן, דני מצאה את הטבק שהשאירה שם יום קודם, והמשכנו לרדת לכיוון זרנשט.

בדרך מצאנו דתי ומניות וגרמני שהלכו באותה דרך כמונו אז התחברנו אליהם, ודיברנו איתם על פטריות ועל המצב הפוליטי המסובך בישראל.

הגענו לואדי שמוביל לזרנשט, עצרנו לטבילה והמשכנו למטה, לכיוון זרנשט.
הגענו לרכבת של זרנשט, לקחנו רכבת לכיוון בראשוב, והגענו לבראשוב.
בבראשוב הנחנו את התיקים שלנו בהוסטל, וירדנו לקנות גלידה.
עלינו למעלה, התקלחנו, חזרנו למטה, קנינו אוכל, חגגנו קצת לדני והלכנו לישון.

יומיים סיכום בבראשוב ובוקרשט

מאותו יום לא היה מאוד מלא בהרפתקאות.
נשארנו עוד זמן בבראשוב, אכלנו אוכל טעים והסתובבנו בין חנויות.
היה ממש אווירה של סוף טיול, ולא כלכך ידענו איך להתמודד עם זה.
המשכנו להסתובב בבראשוב וקנינו ירקות בשוק שהגיע הזמן לצאת לרכבת אחרונה חזרה לבוקרשט.
עלינו על הרכבת הארוכה (3 וקצת שעות!!) והעצובה שקצת סימנה את סוף הטיול, ובסוף הגענו חזרה לבוכרשט.

הגענו לבוקרשט, נכנסנו לדירה שלנו (במקרה אותה דירה בדיוק כמו ביום הראשון, רק קומה מתחת), התקלחנו בפעם האחרונה, הכנו סלט יווני ופסטה רוזה, והתחלנו לסכם את הטיול ולדרג את האנשים שפגשנו בדרך.

הלכנו לישון קצת בבאסה שנגמר כל-כך מהר, וקמנו בבוקר לטיסה שלנו.
לקחנו אוטובוס לשדה, ובלי יותר מדי בעיות עלינו על הטיסה הביתה.

לסיכום:
1. היה ממש טוב, מאוד מומלץ לעשות גם.
2. אלברט איינשטיין אמר שאם היינו מסוגלים ללמוד מטעויות של אחרים, העולם היה הבה יותר טוב. אנחנו עשינ בטיול שלנו המוןן טעויות, אבל גם ניסינו להסביר פה איך אפשר להמנע מהן, ואיך להתנהל במצבים האלו, אז אתם רק צריכים ללמוד מהטעויות שלנו.
3. אר דה בר דר דנדרס?

טיפים

• בלי פאניקה

קישורים חיצוניים

• אפליקציית מפה מעולה
• הזמנת ובדיקת רכבות
• השכרת מכשיר לוויני
• האתר הפופולרי להוסטלים וכאלו