שבועיים של טרקים בהרי הקרפטים ברומניה

הגעה לרומניה והכנות לטרק הראשון

כמו כל שנה, חיפשנו יעד זול שאפשר לבלות בו הרבה בטבע. אחרי שקראנו כמה סיפורי דרך כאן ואחרי שבדקנו ב-SkyScanner, רומניה ניצחה. נעזרנו בהרבה סיפורים, אבל בסוף רוב המסלולים שבחרנו היו בהשראת סיפור הדרך של אריה ואבלין (קישור בסוף).

הגענו לרומניה שני זוגות חברים. אנחנו (גיא וטל) טיילנו למשך שבועיים, הזוג השני (יובל ונעמי) המשיכו לעוד שבוע אחרינו. כולנו ברמות כושר שונות החל מבינוני מינוס ועד טוב מאוד, והלכנו את כל המסלולים בקצב בינוני-נמוך.

נחתנו בבוקרשט קצת לפני 2 בצהריים ובשלוש כבר היינו על ואן ישיר מהשדה לכיוון מרכז בראשוב. את שירות ההסעות מצאנו מהמלצות באינטרנט - עלה 70 ליי לאדם והוריד אותנו ממש באזור התיירותי, 200 מטר הליכה מהמלונות שהזמנו מראש. הנסיעה לקחה שלוש שעות (מדויק בצורה מפתיעה) ואחרי שהתמקמנו בחדרים יצאנו להסתובב קצת בעיר ולאכול. לינק לשירות ההסעות מופיע למטה.

כמה נקודות כלליות לגבי הטיול:
* אנחנו טיילנו בשבועיים הראשונים של ספטמבר. במשך רוב הזמן שלנו בהרים לא ירד גשם, אבל בחלק מהימים היה ערפל כבד. אני מניח שזה משהו שיכול לקרות בכל הר גבוה ובכל עונה, אז לא הייתי מתרגש מזה.
* כולנו סחבנו תיקים קטנים (30-40 ליטר) עם ליינרים בלבד (ללא שק"שים) ובנינו את המסלולים כך שנגיע לקבאנה בסוף כל יום. השארנו תיקים גדולים במקומות אליהם חזרנו בסוף כל טיול.
* קבאנה - בקתה מאויישת עם מיטות, כריות ושמיכות. אפשר לקנות בהן אוכל ושתייה. רפיוג' - פחון לא מאויש שבו רק מיטות דרגש, וניתן לישון בו בחינם אם הבאתם שק"ש ואוכל.
* ללא קשר להאם הבאתם שקי שינה ואוהלים, אם קרה משהו או שהחלטתם לשנות תוכניות, ממה שהבנו (וגם שמענו בחלק מהקבאנות), אין מצב שאם תגיעו לאחת ותצטרכו מקום לישון יזרקו אתכם החוצה (מקסימום ילינו אתכם בחדר אוכל). בכל מקרה הכוונה היא יותר למקרי חירום מאשר לסתם עצלנות.
* היה לנו סים מקומי ולכן דיברנו מראש עם כל הקבאנות לפני שניסינו להגיע אליהן. בכולן יש קליטה המאפשרת שיחות ובחלקן אפילו חיבור אינטרנט סלולרי טוב. בקבאנות Barcaciu ו-Negoiu לא הייתה בעיה של מקומות ולכן כשדיברנו איתם כלל לא שמרו לנו מיטות. הקבאנות Balea Tunnel ו-Curmatura היו מלאות יחסית ולכן טוב שדיברנו איתן יומיים-שלושה מראש ושמרנו מקומות.
* מפה - לפגראש קנינו את זו של חברת Munti Nostri. מפה טובה מאוד. מה שכן, המפה היא של 1:35,000 וקווי גובה של 50 מטר (בניגוד ל-10 מטר כמו במפות בארץ) - בדיעבד אני יכול להגיד שההבדל הזה גרם לנו להבין את תנאי השטח פחות טוב, וזה היה גורם משמעותי ליום הארוך במיוחד שהיה לנו מקבאנה נגויו לאגם בלאה.
* ל-Munti Nostri יש אפליקציה חינמית ומעולה לטלפון. האפליקציה מציגה את אותן המפות שרכשנו עם בונוס של הצגת המיקום בGPS.

ביום הנחיתה שלנו התחזית לימי הטיול הייתה לא טובה - צפוי היה גשם בינוני ביום הראשון וגשם קל בשלושת הימים הנותרים. ביום שלאחר ההגעה לבראשוב קנינו מפה ובלוני גז (יש חנות בשם Himalaya במדרחוב במרכז העיר בה מצאנו את הגז, וחנות בשם Sport Virus מול הכנסייה השחורה בה קנינו את המפה). קנינו כרטיס סים מקומי ב-Vodaphone - כ-27 ליי ל-50 ג'יגה גלישה וכמות דקות שיחה שהספיקה לכל הטיול.
לאחר התלבטויות ונסיונות התייעצות בחנויות המטיילים בבראשוב וב-Tourist Information החלטנו לצאת לדרך למרות התחזית. לקחנו רכבת לכפר Avrig - שעתיים נסיעה, 35 ליי לאדם (מונית עם מונה מהמרכז לתחנת הרכבת/חזור עולה כ-10-11 ליי ללא תלות ביום או במספר האנשים, למרות שברכבת פעמיים ניסו לשכנע אותנו שהמחיר הוא 30. תמיד תתעקשו על מונה ואם לא מוכנים פשוט לעבור לנהג הבא). בשעות בהן היינו תחנת הרכבת הייתה בסדר בסה"כ, לא נתקלנו בהטרדות וקניית הכרטיסים לא הייתה מסובכת. כדאי להשאיר קצת זמן מראש לתורים בקופות. את זמני הרכבות מצאנו באמצעות האתר בחלק של הקישורים.

נקודה לגבי ה-Tourist Information בבראשוב: נראה שהמידע שיש להם הוא לגבי אזור בראשוב בלבד ולא היה להם עניין ויכולת לייעץ לגבי הטרק שרצינו לעשות. הם היו מאוד לא נחמדים. יותר מזה, כששאלנו לגבי דרכי הגעה ל-Avrig נאמר לנו שאין שום אוטובוס או רכבת ישירים לכפר, והמליצו לנו לעלות על איזשהו אוטובוס תיירים ל-Sibiu (כחצי שעה נסיעה אחרי אבריג) ומשם למצוא אוטובוס לכפר. המידע הזה היה שגוי, וקיימים גם אוטובוס וגם רכבת ישירים. אני לא יודע להגיד אם מה שנאמר לנו היה כי יש להם אינטרס להרוויח מאוטובוס התיירים או פשוט מבורות, אבל הם אפילו לא ניסו לפתוח את אתר האינטרנט של הרכבת ולחפש. בקיצור אם יש לכם אלטרנטיבות הייתי נמנע מהם. המוכרת ב-Himalaya ברחוב הראשי נתנה לנו הרבה יותר מידע והייתה נחמדה, ובמלון עזרו לנו למצוא את הרכבת.

הגענו לתחנת הרכבת באבריג בערך ב-4-5 אחה"צ והלכנו כרבע שעה לדירה שמצאנו דרך בוקינג - "Casa Dinn". זו דירה מקסימה עם שני חדרים זוגיים (בחדר אחד המיטה היא ספה). דניאלה, בעלת הבית נחמדה ועוזרת. במתחם יש עוד כמה דירות אם מחפשים משהו אחר - בכל מקרה היה די זול, 270 ליי לכולנו יחד. הלכנו ל-Lidl המקומי להצטייד לקראת הטרק (קנינו ארוחת צהריים ליום הראשון + חטיפים וקצת אוכל ספייר, מתוך כוונה להתבסס רק על מה שמוכרים בקבאנות), ויצאנו לאכול במסעדה על הכביש הראשי (Popasul Avrig), שהייתה מוצלחת.
מכיוון שהטיפוס להר מתחיל במרחק של כ-10-15 ק"מ מהכפר, שאלנו את דניאלה אם היא מכירה מישהו שיוכל להסיע אותנו בבוקר כדי שנוכל לדלג על 15 ק"מ של הליכה לצד הכביש. בסוף היא הציעה שבעלה יסיע אותנו, וכך היה. את התיקים הגדולים השארנו אצלה.

יום ראשון בפגראש - מאבריג ל-Cabana Barcaciu

קמנו בבוקר והכנו ארוחת בוקר טובה לפני היציאה לדרך. בתשע הגיע בעלה של דניאלה להקפיץ אותנו לנקודת ההתחלה - Poiana Neamtului. הנסיעה לקחה כ-20-30 דק' ובסוף כשהגענו הצענו לשלם על ההסעה, אבל הוא לא הסכים לקבל מאיתנו כסף. בסביבות 9:40 התחלנו את הטיפוס בשביל המסומן בצלב אדום לכיוון הקבאנה הראשונה שלנו, Cabana Barcaciu (בארקאצ'יו).

בתחילת הדרך היה שלט לפיו הטיפוס לבקתה אורך שעתיים וחצי. מבחינת קילומטראז' הלכנו פחות מ-5 ק"מ, מבחינת גובה טיפסנו כ-800 מטר. בסה"כ גילינו שהזמנים המופיעים על השלטים בשמורות די מתאימים לקצב ההליכה שלנו (זמני הליכה נטו ללא הפסקות).

מזג האוויר היה ערפל במשך כל הטיפוס (ראינו 20-30 מטר קדימה), וההליכה כולה הייתה בתוך יער. כולל עצירה ארוכה לפק"ל קפה ועצירה נוספת לארוחת צהריים יצא שהגענו לקבאנה בסביבות השעה שתיים. הקבאנה עצמה נחמדה מאוד, ומיכאיל, שמאייש את הבקתה עזר לנו בתכנון המסלול לימים הבאים. בחוץ יש שירותי בול קליעה וכיורים עם מים זורמים, מהם אמרו לנו שאפשר למלא מי שתייה (וכך עשינו).
את הזמן שהיה לנו עד שהלכנו לישון העברנו בקריאה, התעפצות ומשחקי קלפים. בבקתה היו עוד מספר קבוצות מטיילים כמונו, חלקם ישנו באוהלים בחוץ (משהו כמו 10 ליי לאוהל) וחלקם איתנו בדורמס (כ-30 ליי למיטה). בסביבות השעה שש נפתחו העננים וגילינו שלא רק שהבקתה עצמה נחמדה היא גם יושבת במקום עם חתיכת נוף, ולמרות שהיה די קר כולם יצאו מהבקתה לשבת בשולחנות בחוץ.
בשלב מסוים הכלבים של הבקתה התחילו לנבוח בטירוף ולרוץ לתוך היער, ומיכאיל רץ אחריהם. כשהוא חזר אחרי דקה-שתיים הוא אמר שהם הבריחו דוב.

האוכל בקבאנה היה הטוב ביותר שאכלנו מבין כל הקבאנות בהן שהינו - כולנו אכלנו מרק טעים עם שעועית ובשר, אני אכלתי סטייק חזיר עם פירה וטל אכלה עוף. ראינו שאנשים אחרים הזמינו את המנות עם ממליגה (פולנטה). המחירים באופן כללי היו נמוכים, מרק עלה בסביבות ה-10-15 ומנה עיקרית 20-25. למחרת ארוחת הבוקר (ביצה, כמה נקניקים/נקניקיות, לחם עם ממרחים וקצת ירקות) עלתה מחיר דומה.

יום שני בפגראש - מ-Cabana Barcaciu ל-Cabana Negoiu דרך רפיוג' Scara

קמנו בבוקר ואכלנו ארוחת בוקר ב-Barcaciu. מכיוון שנשאר לנו הרבה אוכל מהספיירים שקנינו לפני היציאה לטיול, לא היה צורך לקנות אוכל נוסף לצהריים. אם מתכננים להסתמך אך ורק על הקבאנות לצורך ארוחות הצהריים אז שווה להתקשר ולברר, אבל אנחנו כן ראינו אנשים קונים לחם וכו' שיהיה להם לדרך.

בין הקבאנות Barcaciu ל-Negoiu יש שתי דרכים: אחת שעוברת על הרכס ואחת נמוכה יותר על צלע ההר. למרות שהתעוררנו לערפל כבד החלטנו לנסות לעלות דרך הרכס בתקווה שהערפל יתפזר והראות תשתפר במהלך היום. גם היום עלינו כ-800 מטר אך גם ירדנו אותם חזרה (שתי הבקתות הן בערך באותו גובה), והלכנו כ-8 ק"מ.
אחרי התארגנויות וקצת משחקים עם הגורים שבבקתה, יצאנו בסביבות תשע ועלינו במסלול הצלב האדום + הצלב הצהוב (שני הסימונים מופיעים יחד במשך רוב העלייה). העלייה כולה הייתה בערפל כבד (יותר מזה שהיה לנו ביום הקודם), ולכן בנקודת הפיצול המשכנו בצלב הצהוב לכיוון Refugiul Scara (עלייה בצלב האדום הייתה מביאה אותנו לרפיוג' גם כן אך היינו עוברים דרך פסגת Scara - לא ראינו טעם לעלות לפסגה בערפל הכבד שהיה). הגענו לרפיוג' בסביבות השעה אחת ואכלנו צהריים, קצת מבואסים מהעובדה שאחרי יום וחצי על ההר עדיין כמעט ולא ראינו כלום. במהלך הארוחה הגיעו לרפיוג' קבוצה של גרמנים מצויידים היטב שנשארו ללון שם.
אחרי הארוחה התחלנו לרדת לכיוון Cabana Negoiu על הצלב הכחול, וכמעט מיד אחרי שירדנו מקו הרכס העננים התחילו להתפנות. במהלך כל הירידה ליוו אותנו נופים מדהימים שעשו אותנו קצת יותר אופטימיים. הגענו לקבאנה בסביבות 5-6 בערב מרוצים מהיום שהיה.

לגבי הקבאנה - בעיניי היא הייתה בסדר, ועם זאת היא הייתה הכי פחות מוצלחת מבין הארבע שהיינו בהן במהלך כל הטיול ברומניה. הבקתה היא מבנה גדול של שלוש-ארבע קומות עם הרבה חדרים. מהסיפורים שקראנו שמענו שהבעלים לא נחמדים ושהבקתה עצמה לא מתוחזקת כ"כ. כשאנחנו הגענו (ספטמבר 18) נראה שהמקום בתנופת שיפוצים רצינית ככה שהחדרים עצמם לא היו משהו (עדיין בשיפוצים), אבל יותר טוב משנשמע מהסיפורים. נראה שבעלי הבקתה התחלפו ולכן כל מה ששמענו על הבעלים הקודמים היה לא רלוונטי - בעלי הבקתה הנוכחיים היו בסדר גמור.
הבעיה העיקרית עם הקבאנה הייתה שלמרות שהאוכל שקיבלנו שם היה הכי פחות מוצלח מבכל שאר הקבאנות, ושהחדר עצמו היה באמצע שיפוץ, עדיין המחירים היו הגבוהים ביותר בהם נתקלנו. מיטה בחדר של 14 עלתה משהו כמו 40 ליי, אנחנו לקחנו חדר פרטי לארבעתנו (שתי מיטות קומותיים) ב-80 ליי לאדם אבל כולל ארוחת בוקר. ארוחת הערב הייתה יקרה ולא מאוד טעימה. השירותים אמנם היו בתוך המבנה אבל היו מעטים (תא אחד לבנות ושניים לבנים) ונוטים מאוד להצפות. בסה"כ יצאנו מהבקתה הזו במחיר בערך כפול ממה ששילמנו בלילה לפני כן, למרות שהתנאים היו פחות מוצלחים. אולי כשיסיימו לשפץ שם המצב יהיה שונה.

יום שלישי בפגראש - הטיפוס לפסגת Negoiu, אגם Caltun ול-Balea Tunnel Cottage

מכיוון שידענו שהיום שצפוי לנו הוא הארוך ביותר בטרק, קמנו מוקדם יחסית ואחרי ארוחת בוקר יצאנו לדרך בשמונה ורבע. המסלול באותו היום היה כ-10 ק"מ. לפי גוגל טיפסנו כ-1300 מטר וירדנו 800, אבל בפועל עם כל התפירות שעשינו אני לא אתפלא אם זה היה יותר.

בקבאנה נגויו לא היו מוכנים למכור לנו לחם והציעו שנקנה סנדוויצ'ים לדרך. בגלל המחירים הגבוהים, מחשש שהסנדוויצ'ים לא יספיקו ומכיוון שנשארו לנו גבינה, נקניק וטונה, "פילחנו" לחם מהסלסלות שהגיעו בארוחות - בכל ארוחה שמרנו כמה פרוסות לאכול בצהריים.

התחלנו את ההליכה לכיוון הפסגה על המשולש הכחול. בהתאם לתחזית שראינו ערב קודם לכן, מזג האוויר היה טוב יותר מבימים הקודמים ורוב הטיפוס היה ערפל לפרקים והרבה חלונות דרכם יכולנו לראות את הנוף. מסלול המשולש הכחול מתחיל בדרך מיוערת ודי קלה. לאחר כארבעים דקות-שעה הליכה מגיעים לתחילת הטיפוס, שגם הוא בסדר ברובו, אבל הסימון קצת מבלבל - שילוב של סימון חדש וישן (כדאי לנסות ולהסתכל קצת קדימה יותר כדי להבין לאן ממשיך המסלול). החלק האחרון של השביל הוא כבר תלול ועולה בשטח סלעי ומדרדר, כאשר הסיום הוא הליכה על סלעים גדולים (כגודל אדם) עם רווחים ביניהם. בשלב הזה קיפלנו את המקלות וקצב ההליכה ירד מאוד - כשחלק מהחברים הם בגובה מטר וחצי לא קל לטפס על סלעים כאלה :) . כשהגענו למפגש עם שביל הקו האדום נגלה נוף מדהים משני צידי הרכס.
המשך הטיפוס לפסגה במסלול הקו האדום היה די פשוט והגענו לפסגה בסביבות השעה אחת. לצערנו העננים כיסו את הפסגה ולא יכולנו לראות כלום. אכלנו בזריזות כל אחד איזו פרוסה והתחלנו את הירידה.
הירידה נמשכה גם היא בקצב נמוך - הדרך תלולה וקצת מדרדרת, עם הרבה עליות וירידות. יש גם חלק של ירידה בתוך נקיק עם כבלים. לקח לנו הרבה מאוד זמן להגיע לאגם Caltun וכשהגענו אליו הבנו שאנחנו בבעיה ממשית של זמן, מכיוון שנשארה לנו עוד דרך ארוכה (ביחס למה שעברנו) עד לקבאנה.
באגם יש שני רפיוג'ים ושקלנו אולי להישאר את הלילה באחד מהם, למרות שלא היו לנו שק"שים ולא היה לנו ממש אוכל. ניסינו להתייעץ עם כמה מטיילים שעברו שם - הם הגיעו מאגם בלאה, נקודת הסיום המתוכננת שלנו, והתכוונו לחזור לאגם עוד באותו יום. הם אמרו לנו שלהם כנראה ייקח שעתיים, ושלפי הקצב שלנו לנו ייקח ארבע.
השעה הייתה חמש והחלטנו שלמרות החשש מהחושך, שמגיע בשעה שמונה בערב בתקופה בה טיילנו, לא נישאר באגם ונלך עד לקבאנה.
התחלנו במסלול הקו האדום שמגיע לאגם בלאה ולא לקבאנה עצמה, בגלל שמיכאיל מהקבאנה הראשונה הזהיר אותנו שמסלול הצלב הכחול שמגיע ישירות לקבאנה הוא ארוך מאוד. מעט אחרי שהתחלנו הצלחתי ליצור קשר עם הקבאנה כדי להגיד להם שנגיע מאוחר ושבכל זאת יישמרו לנו את המיטות, ובעל הבית המליץ שבכל זאת ניקח את הצלב הכחול - חזרנו קצת אחורה והחלפנו מסלול.
הדרך שנשארה לנו כללה שני טיפוסים רציניים של כ-200 מטר וירידה של שניהם. הגענו לטיפוס השני בסביבות שבע וחצי בערב, ולשמחתנו הספקנו לסיים אותו בדיוק כשירד החושך. מכאן נשארה לנו עוד ירידה של כשעה עד לבקתה בדרך יחסית בסדר, אותה עשינו כולנו לאט, קרובים אחד לשני ועם פנסים על הראשים (סביר להניח שבאור יום הירידה הזו הייתה לוקחת הרבה פחות). במהלך כל הירידה אפשר היה לראות מכוניות על כביש הטרנספגראשן המפורסם.
הגענו לקבאנה בתשע ורבע, עייפים אך מרוצים והדבר הראשון שרצינו היה אוכל - המשפחה שמתפעלת את הקבאנה היו מקסימים, הגישו לנו לאוכל טוב ודאגו לנו. החלטנו לקום מאוחר ולקחת את היום שלמחרת באיזי, ואחרי האוכל כולנו קרסנו למיטות.

יום רביעי בפגראש - אגם בלאה וחזרה לאבריג

קמנו יחסית מאוחר בבוקר (בלי שעונים) ואכלנו ארוחת בוקר בקבאנה. הקבאנה נמצאת מעל הטרנספגראשן ומעל עמק יפה מאוד, ובחדר האוכל יש חלונות ענקיים עם נוף מדהים. התארגנו ויצאנו לכיוון האגם - הליכה של כעשר דקות במנהרה, על מדרכה צרה לצד הכביש.
כשהגענו לאגם (בצד השני של האוכף תחתיו עברנו במנהרה) גילינו שכולו מכוסה בערפל כבד. היה קר ואי אפשר היה לראות את הפסגות שמעל האגם. הסתובבנו קצת והתיישבנו לעשות קפה בשולחן שנמצא מעט מעל האגם (בתחילת הטיפוס לפסגת Vânătoarea). העננים קצת התפזרו ואפשר היה לראות את האגם וכל העמק לכיוון צפון. אחרי ההליכה של היום הקודם, לאף אחד לא היה עניין לטפס יותר, והחלטנו להתחיל להתגלגל חזרה לכיוון הכפר.

התפצלנו לזוגות והתחלנו לנסות לתפוס טרמפים. למרות שקראנו בהרבה מקומות שמאוד נהוג לעצור לטרמפיסטים ברומניה, גילינו שזה לא פשוט בכלל. חיכינו כרבע שעה עד שעצרו לנו זוג תיירים שהציעו לקחת אותנו עד הכביש הראשי, אבל אנחנו היינו חמדנים וויתרנו מתוך כוונה לתפוס טרמפ ממש עד אבריג. מתישהו במהלך הזמן הזה המשפחה הנחמדה מהקבאנה חלפו על פנינו, ואחרי שעמדנו כחצי שעה הם חזרו והופתעו לגלות שאנחנו עוד שם. למרות שהם בקושי דיברו מילה באנגלית הם התעניינו וניסו לעזור - האמא שם ניגשה לאחד הדוכנים וחזרה עם שני קרטונים, ביחד כתבנו עליהם את שם הכפר. הם הסבירו לנו (בקושי רב, בשילוב בין אנגלית לאיטלקית) שבגלל שזה אזור תיירותי, המקומיים מרגישים פחות בנוח לעצור לאנשים שם. כעשר דקות אחרי שהתחלנו לעמוד עם השלט, עצר לנו זוג תיירים שנסעו לבראשוב ולקחו אותנו עד הכביש הראשי (בשלב הזה כבר הבנו שאם לא ניקח מה שיש בסוף עוד נישאר שם). נסענו כארבעים דקות בדרך נוף מדהימה. מהכביש הראשי כבר היה הרבה יותר קל ותוך פחות מעשר דק' עצר לנו מקומי נחמד מאבריג, שהוריד אותנו ממש מאה מטר מהדירה. כשהגענו התקשרתי ל-Cabana Curmatura כדי לשריין לנו שני לילות לעוד יומיים, כשנטייל בפיאטרה קריולוי.

בינתיים הסתבר שאחרי שאנחנו כבר תפסנו טרמפ, יובל ונעמי חיכו עוד כמעט שעה וכשראו שלא מצליח להם הם ירדו ברכבל מהאגם למפל בלאה, כקילומטר יותר נמוך. אני מצאתי באינטרנט פרסום לשירות הסעות בתשלום מהמפל חזרה לסיביו ולכפרים שבדרך, אבל כשהם ניסו להתקשר או לברר עליו הם גילו שהוא כנראה לא פעיל יותר. בסוף הם הצליחו למצוא שם גם כן טרמפ שהוריד אותם על הכביש הראשי אבל ליד הכפר.
המסקנה היא שלא כל כך פשוט להסתמך על טרמפים במקומות התיירותיים ברומניה. יותר מזה, ביום שבו אנחנו היינו, הכביש היה סגור החל מהמנהרה ולכן כל מי שהגיע לאגם מצפון במטרה להמשיך דרומה היה חייב לחזור - כלומר אפילו שכולם היו חייבים לנסוע בכיוון שלנו חזור התקשינו לתפוס טרמפ, ככה שביום שבו הכביש פתוח יכול להיות שהמצב גרוע יותר.

באבריג הצטיידנו שוב ב-Lidl ובישלנו ארוחת ערב חגיגית לסיום החלק המשותף של הטיול שלנו.

מנוחה בבראשוב

למחרת סיום המסלול שלנו, ערב ראש השנה, נפרדנו מנעמי ויובל שהמשיכו לסיביו, ונסענו לבראשוב. הרכבת הפעם לקחה שלוש שעות (פרברית שעצרה בכל תחנה אפשרית, עלתה קצת פחות מהרכבת הלוך). ניסינו קצת לתפוס טרמפים לפני שהלכנו לרכבת, אבל לא מצאנו מקום נוח לעמוד בו וכנראה שלא רצו לעצור בשולי הכביש המהיר.
הגענו לבראשוב בסביבות השעה ארבע אחה"צ. בתחנה רכשנו כבר את כרטיסי הנסיעה לזרנשט לקראת היציאה לטרק למחרת - כעשר ליי לאדם, ארבעים דקות.
חזרנו לאותו מלון בו לנו לפני היציאה לטרק, Hotel Bella Muzica שמול הכנסייה השחורה. לא הזול ביותר בסביבה, אבל מעולה, מרכזי ועם ארוחת בוקר טעימה. מעט בהמשך הרחוב יש מקום קטן שמוכר צ'יפס ממש טעים, אכלנו שם כשהגענו והיינו רעבים בתור נשנוש. בערב יצאנו לחגוג במסעדה את ערב ראש השנה, ארגוני תיקים ולישון.

יום ראשון בפיאטרה קריולוי - זרנשט ועלייה לקבאנה קורמטורה

קמנו מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו עם מונית לתחנת הרכבת. הגענו לזרנשט, העיירה הצמודה לשמורה, בסביבות השעה עשר בבוקר. התעכבנו קצת ברחוב הראשי כדי להמיר עוד קצת כסף ולקנות מצרכים לארוחות הצהריים בימים שלפנינו.
בילינו בשמורה שלושה ימים - טיפוס לבקתה ביום הראשון, טיפוס לרכס למחרת וירידה חזרה ביום השלישי. בשני הלילות לנו ב-Cabana Curmatura שנמצאת בחצי הגובה על נוף מדהים. התנאים בבקתה עצמה טובים פרט לשירותים הכימיים שנמצאים בחוץ (כבר עדיף לעשות בשטח). מיטה לאדם ללילה בחדר דורמס עלתה לנו 30 ליי לאדם, ארוחות לא יקרות. בניגוד לבקתות האחרות בהן ניהלנו חשבון ושילמנו הכל בבת אחת בסוף, כאן רצו שנשלם בכל הזמנה ולכן אני קצת פחות זוכר את העלות הכוללת - בכל מקרה היה יותר נעים, יותר טעים ויותר זול מאשר בנגויו.

היציאה מהעיירה היא הליכה לאורך הכביש הראשי - לקחה לנו כארבעים דק' הליכה נטו עד שהגענו לדרך עפר עם שלט שמציין שזוהי הכניסה לשמורה. עוד כעשרים דקות על דרך העפר עד שהגענו לשביל הצהוב שעולה לקבאנה - עלייה יחסית תלולה בתוך יער, לקחה לנו כשעתיים. בסוף העליה הגענו לאחו גדול ודי מישורי בו עצרנו לקפה - יש שם בקתת רועים עם עדרים שמסתובבים. מהפסקת הקפה המשכנו עוד כארבעים דקות של עלייה מתונה ביער עד שהגענו לקבאנה. בסה"כ טיפסנו ביום הזה כ-750 מטר, וכולל כל העצירות הגענו בסביבות השעה ארבע-חמש לבקתה וישבנו לקרוא ולראות קצת סדרות בטאבלט. הקליטה הסלולארית בבקתה לא מדהימה אבל יש כמה נקודות מהן הצלחנו לשלוח תמונות לחברים ולמשפחה בבית.

* פיאטרה קריולוי נראית כמו שמורה הרבה יותר "מוסדרת" מאשר הפגראש, עם שילוט שמסביר על החי והצומח בכל מיני נקודות לאורך המסלול. גם בכניסה לשמורה וגם בבקתה יש שלטים האוסרים על הדלקת אש - לא הצלחנו להבין אם האיסור מכוון רק למדורות של ממש או שגם גזיה זה לא בסדר. אנחנו לקחנו את הסיכון ולא ראינו אף פקח או מישהו שאמר משהו, אבל קחו בחשבון שהקנס המצויין בשלטים הוא כמה אלפי ליי.

יום שני בפיאטרה קריולוי - טיפוס לרכס (Refuge November 7)

קמנו די באיזי, אכלנו ארוחת בוקר (לא מדהימה - חביתה עם מין קבנוס מטוגן בפנים, לחם וקצת חמאה וגבינה מקומית לא טעימה). כשהסתכלנו החוצה הרכס עצמו היה בתוך ענן ולא היינו בטוחים בכלל שהטיפוס הולך להשתלם, אבל הימרנו והחלטנו לצאת בכל זאת.
בסביבות תשע-עשר יצאנו לדרך. מהבקתה עלינו על המשולש כחול כ-700 מטר עד לרכס, וכולל עצירת קפה ארוכה לקח לנו כשלוש שעות טיפוס. הדרך עצמה מתחלקת בין טיפוס מתון ונוח ביער לבין שבילים יחסית תלולים עם אבנים ודרדרת.
לשמחתנו, במהלך הטיפוס, כל פעם שנראה שאנחנו עומדים להשיג את הערפל על ההר, הוא רק התרחק ועלה עוד יותר, וכך יצא שבכלל לא היינו בתוך ענן באותו היום. הגענו בסביבות השעה אחת לרפיוג' בפסגת Ascutit, איגלו פלסטיק קטן בצבע אדום שיושב על אוכף ממנו רואים את שני צידי הרכס. אמנם היה נוף מדהים אבל הייתה רוח חזקה מאוד וקר, ולכן החלטנו לאכול בתוך ה-Refuge. אכלנו לחם עם גבינה והכנו מנה חמה על הגזייה (אחרי הכמעט-פאשלה ביום השלישי בפגראש הבנו שכדאי שתהיה לנו איזה ארוחה ספייר לכל אחד בתיק).
התכנון המקורי שלנו לאותו היום היה להמשיך על קו הרכס עד לפסגה הגבוהה ביותר בשמורה, La Om, אבל בהתחשב בקור וברוח, ובקצב ההליכה שלנו עד כה, החלטנו להסתפק בנופים שזכינו בהם ברפיוג'. אחרי ארוחת הצהריים התחלנו לרדת חזרה לעוד לילה בקבאנה קורמטורה. חזרנו באותה הדרך בה הגענו, והירידה לקחה לנו בערך כמו הטיפוס מבחינת הזמנים.

יום שלישי ואחרון בפיאטרה קריולוי - חזרה לזרנשט ולבראשוב

קמנו בבוקר והפעם ניסינו להזמין חביתות עם גבינה במקום הבשר מהיום שלפני כן - לא היה הרבה יותר טעים, יש להם שם גבינה קשה חמוצה שאנחנו מאוד לא אהבנו.
כדי לגוון קצת החלטנו לרדת בדרך שונה מזו שהגענו בה - עלינו עם המסלול המסומן בעיגול אדום ועיגול כחול עד לאוכף שבין הפסגות Turnu ו-Piatra Mica (הדרך עולה לכיוון צפון מזרח מהבקתה). מהאוכף יש נוף נחמד לכיוון הפסגות וגם לכיוון הואדי שיורד אל הכביש מצפון לשמורה. מי שיש לו יותר כוח משהיה לנו יכול להוסיף גם טיפוס לאחת הפסגות שלצידי האוכף - הבדלי המרחק והגובה כבר לא גדולים שם והדרך (לפחות החלק שהלכנו מתוכה) די נוחה.
מהאוכף המשכנו לרדת בואדי במסלול הפס הצהוב - הדרך לא מאוד נוחה, די תלולה ומדרדרת. שמחנו כשהיא נגמרה והגענו לאחו גדול בו הלכנו כמעט עד זרנשט. באחו היו הרבה רועים, כמה עדרים וגם סוסים. כשהתקרבנו לאחד העדרים, למרות שהקפדנו לעשות רעש עוד מרחוק, הכלבים לא שמו לב אלינו עד שהיינו כבר ממש בתוך העדר. למזלנו הרועים היו שם, כי הכלבים כבר היו באמצע זינוק עלינו, עם שיניים חשופות.
תפסנו את הרכבת של השעה שלוש לבראשוב, חזרה ל-Bella Muzica ולציביליזציה.

בראשוב והכפרים מדרום

בשביל שלושת הימים שנותרו לנו שכרנו רכב - מחברה מקומית קטנה בבראשוב, "Auto Rent Romania Brasov". את החברה מנהלת אישה נחמדה בשם מיכאלה, מאוד זמינה במייל ובווטסאפ, ודאגה לכל מה שהיינו צריכים. לחברה אין סניף בבוקרשט ולכן בסיום הטיול השארנו את הרכב במגרש חניה ממנו עובד שלה אסף אותו אחרי שכבר עזבנו - בהתחלה דאגנו כי הרכב היה שרוט מאוד, וכי לא ניתן היה לבטל השתתפות עצמית אלא רק להפחית אותה ל-150 יורו - אבל בדיעבד הכל עבר חלק ולא היו שום בעיות עם הרכב או עם ההחזרה.

ביום הראשון נסענו לקניון שבעת הסולמות - אחרי כ-40 דקות הליכה לצד הנחל עד לכניסה לקניון גילינו שהאומגות שיש בו כדי לרדת חזרה סגורות. התבאסנו והחלטנו לוותר על הכניסה לקניון. חזרנו לאכול בבראשוב ולעשות קצת שופינג בדקתלון ובחנויות אחרות במתחם הקניות הגדול מולו.

למחרת עזבנו את בראשוב לכיוון טירת בראן. אחרי שקראנו ביקורות וגם שמענו שהיא מאוד מאוד עמוסה החלטנו לוותר על הכניסה אליה ובמקום המשכנו לכפרים Cheia ו-Moieciu de Sus דרומית לבראן. הסתובבנו בכפרים, אכלנו צהריים ובסוף המשכנו עוד קצת בדרכי עפר - מצאנו את הכניסה המערבית לשמורת הבוצ'ץ'. לא נכנסנו אבל עצרנו ליד נחל בקצה הכפר, פרסנו מגבות ונשכבנו להשתזף ולקרוא בדשא - אני גם נכנסתי לטבול בנחל שהיה קפוא. נשארנו לישון באכסנייה חמודה ב-Cheia שמצאנו דרך בוקינג, "Adoro". מחיר זול יחסית (45 יורו לחדר זוגי) וארוחת בוקר טובה.

ביום האחרון שלנו המשכנו עם הרכב וחיפשנו דרך להגיע מ-Cheia לכיוון פיאטרה קריולוי, מבלי לעבור בבראן. השתמשנו בגוגל מפס כדי לנווט. בהתחלה הנסיעה הייתה בדרך צרה ומפותלת דרך כפרים יפים בגבעות שבין Cheia ו-Pestera, אך בשלב מסויים הפכה לדרך עפר לא פשוטה, למרות שלפי המפה של גוגל אמורה הייתה להיות שם דרך רגילה. היו כמה נקודות שבהן חשבנו שניתקע עם הרכב, אך באותו שלב כבר לא ניתן היה לחזור אחורה - הדרך כולה הייתה ירידה ולעלות את מה שירדנו ברברס היה בלתי אפשרי. בסוף הצלחנו לעבור והגענו שוב לכבישים הצרים, משם לדרך עפר נוספת אך רחבה וקלה - זוהי דרך העפר בה התחלנו את הטיול שלנו בפיאטרה קריולוי מספר ימים לפני כן.
מזרנשט התקדמנו דרומה על כביש 1 - עצרנו לאכול צהרים בבושטני מתחת לנוף של רכס הבוצ'ץ', ולאחר מכן עצרנו לסיור בטירת פלש בסיניה. הטירה הייתה ארמון של המלך קרול הראשון - מחיר הכרטיס כולל סיור עם מדריכה שנשמעה משועממת מעצמה. הם רוצים תשלום נוסף של "מס צילום" אם רוצים לצלם בפנים (מבחוץ אין הגבלה וגם לא צריך כרטיס).
את הלילה האחרון בילינו במלון קרוב לשדה התעופה ומוקדם בבוקר יצאנו כדי להגיע לטיסה של שבע וחצי חזרה לארץ.
אחרי חוויות שמספיקות לחודש, עם מזג אוויר ששיחק לטובתנו וכמות בשר שיכולה להספיק לגדוד לוחמים רעב, חזרנו מרומניה מרוצים ועם טעם של עוד.

קישורים חיצוניים

• סיפור הדרך של אריה ואבלין
• אתר לזמני רכבות
• תחזית מזג האוויר הכי מוצלחת שראינו לאזורי הטיול
• שירות הסעות משדה התעופה לבראשוב
• חברת ההשכרה ממנה שכרנו רכב בימים האחרונים של הטיול