טרק 4 ימים בשמורת הרי הרטזאט- Retezat למטיבי לכת

הגעה והצטיידות

אני בסביו אחרי שסיימתי 4 ימי טרק ברכס הפאגראש (תוכלו לקרוא על הטרק הזה כאן באתר תחת פאגארש). מניחה את התיק במלון, מקלחת מהירה ואני בדרך לדקטלון כדי להשלים ציוד לטרק ברטזאט. בטרק בפאגרש לא השתמשתי באוהל ולכן קניתי אוהל ובלון גז הברגה קטן חדש. ברטזאט ניתן למצוא 2 סוגי לינה קבאנה- Cabana מקום שמתוחזק ע"י צוות מקומי עם מיטות+ ארוחות ואזור המוגדר לבניית אוהלים כך שכול הציוד עליכם- תצטרכו להביא אוהל, שק שינה ולדאוג לאוכל בעצמכם. תמצאו גם ריפיוג'ים-Refugiu ,כאן בניגוד לטרק בפאגראש הם מקומות המשמשים את פקחי השמורה בלבד- הם ישנים שם בעונה.

אני עוצרת בסופר ומתארגנת על אוכל לטרק, לחם, מרקים, אורז, חטיפי אנרגיה ופירות. זה הזמן לחזור למלון ולארגן את התיק. עוצרת גם בכספומט ומושכת כסף מקומי שילווה אותי בימים הבאים. הכסף המקומי הוא ליי ולמרות שאני ישנה באוהל ולקחתי אוכל איתי, אני מעדיפה שיהיה עלי גם מזומן.

האוהל שקניתי הוא אוהל פשוט ששוקל 2.5 קילו, לא מעט! ואני מחליטה לצמצם עוד את הציוד שלי ולהשאיר במלון לשמירה את המצלמה- היא והציוד הנלווה שלה שוקלים די הרבה. את הטרק הזה אני אצלם מהפלאפון. מאחר ואני הולכת לישון מספר ימים באוהל, אני מטעינה את כול המכשירים שאני צריכה לטעינה מלאה. פנס, סוללות ופלאפון. מארגנת את כול הציוד בתיקים עמידים למים ומסדרת את כול אלו בתרמיל. ארוחת ערב בסיביו ושינה.

בוקר חדש ואני בדרך לתחת רכבת בסביו (ראו קישור מטה לאתר הרכבת ברומניה), הרכבת יוצאת בשעה 9 בבוקר לעיר סימריה Simeria. אני עוקבת אחר הנסיעה, בקלות אפשר לפספס את התחנה הזו. אני יורדת בתחנה ומוצאת את עצמי די לבד. בתחנה הזו אני צריכה להמתין 45 דקות לרכבת הבאה שתיקח אותי לעיר סובצ'תה Subcetate. אין שילוט והכוונה מאיזה רציף או מתי הרכבת מגיעה ואני מוודא עם עובדי המקום ברציף מאיפה ומתי. אני שמחה לעלות על הרכבת כשהיא מגיעה.

רכבת זו דרך נהדרת להסתובב ברומניה אם אתם לוקחים בחשבון שאין רכבת בכול שעה, שהן איטיות, לא תמיד עומדות בזמנים והן לא מגיעות לכול עיר. אם תירצו לנסות לתפוס אוטובוס תצטרכו את עזרת המקומיים פשוט כי אין מידע מספק באינטרנט. בדיעבד היום, אני חושבת שהיה נכון לשכור רכב ולקבל את מיטב הנוחות וניצול הזמן האפשרים. תחשבו על זה.

אני יורדת בסובצ'תה- Subcetate. לפי התוכנית שלי קיוותי לתפוס מונית ישירות לקרניק-Carnic וכשאני יוצאת מהרכבת אני לא רק מגלה שאין מונית, אני גם מבינה שהיא ריקה. אני עוצרת רכב של אישה שירדה איתי מהרכבת ומבקשת ממנה עזרה והיא לוקחת אותי טרמפ על הכביש לכיוון קרניק. משם אני תופסת עוד 2 טרמפים שמביאים אותי לקצה העיר Nucșoara כ-6 ק"מ מקרניק. מכאן הכביש נהפך לשביל עפר והיעד הוא רק Carnic. אני מתחילה לצעוד מעלה, מקבלת את העובדה שכנראה מכאן אני צועדת ואז עוצר לידי רכב עם בחור מאוקראינה שכמעט לא מדבר אנגלית ושנינו יחד מגיעים לקרניק. הכפר הזה פיצפון- כמה בתי מלון ושביל מרכזי אחד שעולה מעלה לשמורת הטבע. אנחנו עוצרים ליד אזור האוהלים ופוגשים את בעלי המקום. הם מסבירים לנו על השטח ושנינו פותחים אוהלים. אני יוצאת לסיבוב קצר וחוזרת לארוחת ערב ושינה בציפייה ליום החדש- אני עולה למעלה.

יום ראשון

Carnic-Bucura Camp Site
מרחק- 10.1 ק"מ
טיפוס- 1182 מטר
ירידה- 166 מטר

אני יוצאת לדרך בשעה 7 בבוקר. אני זוכרת שיש כאן דובים. כן, יש דובים ברומניה! אני לשמחתי לא פגשתי אותם בטרק הזה. ניתן לרכוש ברומניה ספריי שמרססים על הדוב. ראיתי לא מעט מקומיים בטרק שטיילו עם ספריי שכזה צמוד עליהם. ויש אפליקציה מקומית המראה היכן נראו לאחרונה (ראו קישור מטה). והכי חשוב, תעשו רעש, דברו, תשירו ואל תצעדו באזורים שלהם בשעות הערב והבוקר המאוד מוקדמות בהן הדובים צדים. הדובים בדרך כלל נמצאים באזורים המיוערים בטרק הזה ולכן הסיכוי למפגש איתם הוא ביום הראשון והאחרון. בשאר הימים הטרק עובר ברכס גבוהה והם בדרך כלל לא מסתובבים שם.

אני צועדת בסימון הכחול למעלה. הסימונים בטרק ברורים ונמצאים בכול כמה מטרים. לכל שביל יש צבע (כחול/אדום/ירוק/צהוב) וצורה (פס כמו בארץ/משולש/עיגול/פלוס) וקל להבחין בהם. הסימון הכחול מתחבר עם הסימון האדום שעובר בתוך היער. מידי פעם וידאתי שאני במסלול הנכון או כשהיה לי ספק דרך אפליקציית אופליין המצויינת MAPY.CZ צירפתי את קבצי המסלול שלי לפי ימים בקבצים המצורפים מטה לשימושכם. אני מגיעה לקבאנה Gențiana. עוצרת לקפה וחטיף וממשיכה הלאה.

אני יוצאת מהיער והשמש יוצאת לקראתי, מכאן אני מתחילה לראות את ההרים הגבוהים. הטיפוס יותר קשה על בולדרים, אני סה"כ בכושר מצויין אחרי טרק בפאגראש ואני עולה בקצב טוב למרות האוהל שאיתי. זה המקום לציין שהטרק הזה מיועד למיטיבי לכת. זהו טרק של עליות וירידות והוא לא פשוט כלל. אני בוחרת לצעוד את היום הראשון לאגם בוקרה המרוחק מקרניק כ-10 ק"מ. מאחר ואני באי וודאות, אני מחליטה להתחיל רחוק ובמקרה הצורך אם קשה לי, או לא מתאים לי מכול סיבה אני אוכל לחזור מוקדם יותר.

אני עולה את העלייה האחרונה למעלה, אני יודעת שתהייה ירידה אחת ואני באגם בוקרה, מה שאומר שתכף אני רואה אותו. צעדים אחרונים של העלייה, אני מתנשמת והדבר הראשון שאני רואה הוא בחור עם מקלות הליכה שמביט בי ושואל אותי באנגלית אם אוכל לעזור לו לרדת לאגם. "בשמחה, רק תן לי כמה דקות להרגיע את הנשימה מהעלייה" אני עונה. לא כול כך מבינה מה הוא עושה כאן בלי תרמיל...אבל הנוף מושך את תשומת ליבי. וואו, מדהים פה. כמה תמונות ואנחנו מתחילים צעידה מטה יחד.

בדרך אנחנו מדברים ואני מבינה שהוא מקומי שיצא לטייל עם עוד ארבעת חבריו מהעבודה. הם הגיעו אתמול ולצערו, יש לו פחד מירידות ולכן הוא בחר לא להצטרף לטיולי היום עם חבריו והוא נשאר בשטח האוהלים. הוא איתגר את עצמו היום ועלה מעלה וחשש לרדת לבד חזרה. הוא פשוט קיבל את פני אמרתי לעצמי וזה דבר נהדר שקרה לי- הוא הכיר לי את אזור האגם, איפה כדאי לבנות את האוהל- יש מקומות עם רוחות חזקים מאוד בלילות. איזה בול פגיעה תקין ונקי (הכול יחסית- חברים). איפה ניתן למלא מי שתיה ולקח אותי לפגוש את פקחי השמורה.

פקחי השמורה רשמו אותי בספר המבקרים באתר, הסבירו לי במפה גדולה על המקום ושאלו מה התוכניות שלי. שיתפתי אותם והם נתנו פידבקים והמלצות משלהם. על מסלול אחד שתיכננתי הם לא המליצו "יש שם יותר מידי דובים" הפקח אמר. ואני שיניתי את המסלול. הם יודעים יותר טוב ממני (מצרפת תמונה מטה היכן הפקחים לא המליצו לי לטייל).

על האגם אוכלים ארוחת ערב מוקדם, מנצלים את האור בחוץ לבישול ואכילה. זה היה נחמד לראות את כול המטיילים מתארגנים סביב קיר האבנים שמגן מהרוחות לא רק על האוהל, גם על האש והאנשים. לקראת השקיעה יצאתי לצלם מסביב את השקיעה על האגם. בערב פגשתי את כול החבורה, ישבנו יחד לקפה משתפים חוויות מאותו היום ובכלל על החיים. באופן כללי למדתי שהרומנים אנשים טובים וחמים שמנסים לעזור במה שניתן. נכנסתי לאוהל ולתוך השק שינה שלי מרוצה מהיום הזה ואיך שהוא התנהל ומהר מאוד נפלה עלי השינה.

יום שני

Bucura Camp Site- Bucura Camp Site
מרחק- 10.3 ק"מ
טיפוס- 874 מטר
ירידה- 874 מטר

קמתי מוקדם לצלם את הזריחה תוך כדי התחלת המסלול במגמת ירידה. התוכנית להיום הוא מסלול מעגלי כך שאני עם התרמיל שיש בו מים, אוכל ומעיל הרוח/ גשם הצהוב שלי. פריט לבוש חיוני בגובה שכזה וכול כך שימושי בטרק הזה. מהאגם לצעוד במסלול האדום עד לבקתת הפקחים Refugiul Salvamont Poiana Pelegii ומשם לפנות שמאלה ולצעוד מעלה בשביל הכחול עד למפגש עם המסלול הצהוב שעולה לנקודה הגבוהה ביותר בכול הטרק- תצפית הר Peleaga. משם לחזור לאגם דרך השביל הצהוב.

אני מתחילה לרדת מטה ונכנסת ליער, ירידות לדעתי קשות יותר מעליות. השרירים האחוריים עובדים קשה ולי קל יותר לרדת בריצה קלילה, אני מוצאת את זה נוח יותר. אני מגיעה יחסית מוקדם לבקתת הפקחים והם מזמינים אותי לתה של בוקר. אני מצטרפת בשימחה לשיחה קלילה. ממה שהבנתי משיחות איתם העונה שלהם מסתיימת באמצע ספטמבר אחרי חצי שנה שהם חיו בבקתה. רובם הגדול מדריכי סקי ולכן בחורף הם עובדים בסקי. אני כול כך שמחה שהפקחים שם. הידיעה שיש איתי "אח גדול" שדואג לי מחזקת אותי.

בסיום השיחה אחד מהם מלווה אותי לשביל הכחול ודרכנו נפרדות. אני מתחילה טיפוס מתון צמוד לנחל, מידי פעם עוצרת ליהנות מהנוף, קפה טוב באחת מבריכת הנחל וממשיכה הלאה. עוברת את אגם peleguta ואת אגם peleaga ומכאן מתחיל הטיפוס התלול על בולדרים מעלה גבוהה לתצפית הר Peleaga כ-2509 מטר. בדרך כלל פוגשים מעט מאוד אנשים בהליכה בשבילים, אבל כאן בנקודה הגבוהה ביותר בטרק הרבה אנשים מגיעים משבילים שונים והתצפית הומה אדם. כמה קליקים בפלאפון ואני מתחילה בירידה בשביל הצהוב עד לאוהל שנשאר עומד ושלם, ממתין רק לי.

אני יושבת מול האגם, הוא כל כך יפה ומרשים ואני ומחליטה להשאיר את האוהל אצל הפקחים כאן באגם. אני בטוחה שיעשו בו מטיילים אחרים שימוש בעתיד. איתי האוהל הזה לא חוזר לארץ או לסביו. ארוחת ערב ואני מתחילה לארגן את התרמיל למחר בתוך האוהל. מבחוץ מישהי שואלת אותי "רוצה תה חם?" אני פותחת את האוהל ורואה אישה מבוגרת. אני מחייכת, לוקחת את הכוס שלי ויוצאת אליה. אני מצטרפת לשולחן וכיסאות שבעלה והיא בנו מאבנים. היא מגישה לי תה חם ואנחנו חולקות חוויות. הם זוג רומנים שהילדים שלהם גדלו ועזבו את הקן והם אוהבים לטייל. לוקחים חופשה מעבודה ויוצאים לכמה ימי טרק באוהל ברומניה. כול פעם במקום אחר.

הרוחות מתחזקות ואני חוזרת לאוהל ונכנסת לשק שינה. קר היום יותר מאתמול ואני מבינה למה מגיעה סוף העונה. מכאן יהיה קר יותר, גשום יותר והשלג יגיע. היה לי כיף כאן למעלה ואני כול כך שמחה שבחרתי באוהל ולא בקבאנה. אחת ההחלטות הטובות יותר בטרק הזה. לילה טוב.

יום שלישי

Bucura Camp Site-Cabana Pietrele
מרחק- 10.4 ק"מ
טיפוס- 564 מטר
ירידה- 1096 מטר

אני קמה מוקדם מאוד. מקפלת את האוהל ומשאירה אותו ואת המזרן על כיסא העץ בכניסה לריפיוג' הפקחים וממהרת להתחיל לטפס מעלה בשביל האדום והצהוב לתצפית Șaua Retezatului (2251 m) הזריחה עולה ואני מצלמת כמה תמונות על האגמים שנפרסים מתחתי. איזה פתיח לבוקר, מושלם! עוד טיפוס של כ-300 מטר ואני בתצפית Retezat (2482 m) עוד תצפית מאוד מתויירת. מכאן לקבאנה כולה בירידה. אני יורדת חזרה לתצפית הקודמת ומתחברת לשביל הכחול.

למדתי את האזורים שעוברים בירידה. מתחילים במעבר על ההרים בדרך כלל בהליכה על בולדרים. בשלב מסויים מגיעים לאזור פתוח וכבר רואים נחל או שתיים זורמים. בשלב הבא נכנסים וצועדים באזור עם צמחייה גבוהה בתוך או בצמוד לנחל ורק אז מגיעים ליער ועוברים דרכו. אם אתם בעלייה, סדר השלבים פשוט הפוך.
אני ממשיכה בירידה ועוצרת לקפה באגם Stanisoara. אני ממשיכה עם הרבה מחשבות עד שאני מגיעה לקאבנה Pietrele.

בקבאנה אני מוצאת את בעל המקום שלא דובר אנגלית. אני סוגרת חדר בקומה 2 ומעלה את הציוד. הגעתי בשעות הצהרים לקאבנה ויש לי זמן להעביר. אני מזמינה קולה ויושבת בכניסה לקבאנה. בחור רומני שזיהיתי אותו מאזור הלינה באגם בוקרה מתיישב לידי. אנחנו שותים יחד קולה. הוא מביט על הנעל שלי שמודבקת בסלוטפ ושואל מה קרה? אני מספרת לו שבירידה היום הנעל התחילה להיפתח ואני הדבקתי אותה. מקווה תשתחזיק מעמד עוד יום אחד. הוא ממליץ לי על סוג נעל וניפרד ממני לשלום, הוא בדרכו מטה לקרניק וחזרה הביתה.

אני צועדת לנחל ליד הקבאנה. בחור אחד עומד בתוך המים ומצלם עם חצובה. רגע של שבירה עובר בי, כמה המצלמה שלי חסרה. מים מצלמים בחשיפה שונה כדי לקבל זרימת מים אחידה מה שאני מתקשה לקבל בפלאפון. בחור נוסף יושב על אבן וקורא ספר ובחור נוסף יושב בצד ומביט בהם. אני מתיישבת לידו ושיחה נפתחת. הם 3 סטודנטים שבאו לנוח באזור הזה לפני החזרה ללימודים. אני שואלת אותו על נקודה טובה לתקשורת סלולרית לשלוח הודעה למשפחה והוא מפנה אותי לתוך היער ומסביר לי לעלות בצמוד לשביל האדום עד שתהיה קליטה. אני נהנית עוד קצת מרעש זרימת המים ועולה לשלוח הודעה למשפחה. ארוחת ערב ושינה.

יום רביעי

Cabana Pietrele- Carnic
מרחק- 15.2 ק"מ
טיפוס- 773 מטר
ירידה- 1233 מטר

15 ק"מ מצפים לי ביום האחרון והיכן אני אישן הערב תלוי בזמן הסיום. בקרניק או בסביו ? אני יוצאת לדרך ושוב מתחילה טיפוס להר דרך היער, הצמחיה הגבוהה עד להרים בשביל הצהוב. ככול שעולים יותר גבוה להר נגלים האגמים המוחבאים ביניהם כמה תמונות ואני ממשיכה. אני מגיעה לנקודה הגבוהה ביותר היום -Șaua Zănoagelor (2370 m). מכאן כול הדרך בירידה מטה ואני רואה מרחוק את אגם gales אני מקיפה אותו מצד אחד ועוצרת למנוחה.

אני נעזרת במקלות ההליכה שהופכות את ההליכה בתוך היער לקלה ומהירה. אני בקצב טוב מבחינת הזמן ואני מנסה להגביר מהירות ועדין לשמור על ירידה בטוחה. אני מגיעה לחיבור לשביל הכחול איתו עליתי ביום הראשון מה שאומר שנשארו לי 4 ק"מ עד לקרניק ואני גומעת אותם מהר. בדרך מטה אני מבינה שבכול הטרק הזה לא צילמתי פריחה, לא מתאים לי כול כך. הרבה תמונות נוף בטרק הזה, מובן גם למה. אני עוצרת לצלם פריחה כחולה/סגולה ואיתה אני מסיימת את הטרק הזה. תמונת נעילה.

השעה 14:00 אני מגיעה לבעלי השטח של ההאוהלים מהיום הראשון. אני מזמינה קוקה קולה וניפרדת מהם בלחיצת יד חמה ומתחילה צעידה לכפרים מטה. רכב עוצר ואני עולה. אני נעזרת ב-3 טרמפים כדי להגיע לרכבת בעיר סובצ'תה Subcetate ומשם רכבת לסביו. סביו היא עיר מקסימה לדעתי להתחיל ולסיים את הטרק. היא מושכת וממתיקה עוד קצת את ההנאה ומשאירה טעם מתוק לסיום. תודה ולהתראות רומניה!

טיפים

• תכינו את עצמכם גופנית עוד מהארץ- עשו הליכות ארוכות של 15 ק"מ לפחות עם הנעלי טיולים שלכם פעמיים בשבוע. עלו ורדו מדרגות כדי לחזק את השרירים לעליות וירידות.
• ליבשו את הנעליים לפני הטרק -חודש קודם התחלתי ללכת עם נעלי הטיולים שלי גם לעבודה, לבשתי אותם שעות. אי אפשר להימנע מהפצעים ברגליים מהנעליים ולי הפצעים הופיעו חודש לפני הטרק. בטרק לא היו לי בעיות רגליים בכלל.
• הכינו תוכנית לטרק- אני תכננתי את כול הטרק באפליקציית MAPY.CZ. תכינו תוכנית נוספת לגיבוי. הכירו את המסלול כך שתוכלו לדעת מה קיים ואיך אפשר תמיד לרדת ולסיים את הטרק .
• מזג אוויר- משתנה בטרק ותלוי עונה, קחו אתכם לבוש מתאים. כדאי שיהיו גרביים ספייר במקרה שנרטבו לכם הנעליים.
• קחו כמה שפחות ציוד אתכם- לכול גרם יש משקל רב בטרק. עם תיק כבד מהר מאוד תרגישו את הכתפיים והרגליים. קחו כמה שפחות.
• סיגרו מקומות לינה מראש- הבעיה מתחילה כשלחלק מהמקומות אין אתר אינטרנט בכלל. תמצאו טלפון והרימו ציצצול עוד מהארץ יחד עם מישהו שדובר רומנית. לא כול בעלי המקום יודעים אנגלית.
• שק שינה- אני ממליצה לכם לקחת אתכם שק שינה מתאים לעונה ובעיקר שומר על חום 5- ולפחות סדין וציפית אם אתם ישנים בקבאנות. לא מכול המקומות הייתי מניחה את הראש על המצעים שלהם. מאותה הסיבה קחו אתכם תמיד אוכל נוסף יבש.
• קחו אתכם ציוד לשיפצורים- חוק מרפי מחכה לכולנו דווקא במקומות כאלו. הנעליים שלי התחילו להיפתח, לי היה סלוטפ כך שהדבקתי אותם היטב. הם החזיקו מעמד!
• שימוש בסלולרי- אני משתמשת בסים בינלאומי של חברת World 8. אין קליטה בכול מקום שתהיו בו. בדרך כלל במקומות הגבוהים תמצאו קליטה.
• מפה- ממליצה לכם להדפיס את מפת המסלול מהארץ- רק את האזור שלכם על A4 ולניילן אותו. הכי פשוט וקל במקום מפה גדולה ומסורבלת שמראה את השטח שלכם בקטן.
• דברו עם המקומיים יש להם ידע שלכם אין. יחד עם זאת אל תסמכו על כול מילה וודאו את הפרטים, יש אנשים בעלי אנטרסים אחרים.

קבצים מצורפים

• Day 1
• Day 2
• Day 3
• Day 4

קישורים חיצוניים

• רכבת בתוך רומניה CFR Calatori
• RO-BEAR