תאריך הטיול | October 2008 |
---|---|
משך הטיול | 3 ימים |
עונה מומלצת | יוני - אוקטובר |
בבוקר היה עדיין מעט גשום, אך נראה שזה הסוף. בכל מקרה כבר לא היתה לנו סבלנות להסתובב בעיר. רצינו לטייל. השארנו את התיקים בפנסיון אלה והחלטנו לנסוע ליום אחד לכפר סיבייל (Sibiel) הסמוך.
נסענו ברכבת (3.20 רון לכרטיס ברכבת פרסונאל, 35 דקות) בה פגשנו שוב את זוג הישראלים יובל ודני, בהם פגשנו גם בשדה התעופה וגם בסינאיה. הם בדרכם לאלבה יוליה לטייל בהרי אפוסני. החלפנו חוויות וכתובות מייל ואחרי שכיבדנו אותם בייגרמייסטר שלנו והם כיבדו אותנו בפאלינקה שלהם (מדובר במשקה רומני אלכוהולי מבחיל במיוחד), ירדנו בתחנת הרכבת סיבייל, עם עוד זקן אחד וזקנה אחת.
השלט בתחנה אמר "סיבייל – 3 ק"מ" והצביע במעלה הגבעה. הזקנה, בגובה מטר ואסימון, הניפה שני שקי תפוחי-עץ על גבה והחלה לשעוט במרץ במעלה, בקצב שלא נפל משלנו.
הדרך היתה יפה, בנוף פתוח כאשר הרי צ'ינדרל מתגבהים בחזית לנו. מימין ומשמאל עצים עמוסים בתפוחים עסיסיים, ולאחר כשעה קלה התגלו לנגד עינינו בתים פשוטים וצבעוניים בכניסה לכפר.
לאורך הכפר, הנמצא בעליה מתמדת, זורם נחל וישנן מספר בארות. הכפר עמוס במקומות לינה רבים, אך אנחנו רצינו להגיע לפנסיון Mioritica שהומלץ בחום בלונלי פלנט.
בעל המקום, סוריאן, הינו מורה להיסטוריה ושולט היטב בשפה האנגלית. הוא קיבל אותנו בחום ולא הפסיק לדבר.
הסתבר שאנו האורחים היחידים במקום וסוריאן התעקש להראות לנו את החצר המטופחת שלו – הוא השתלט על קטע מהנהר ובנה מעליו שלושה גשרונים קטנים ומרפסות עץ.
החצר מלאה פינות חמד וכל מיני חפצים שהוא אוסף. לילה בחדר מעט קלסטרופובי עולה 80 רון. החדר מכיל מיטה, תנור וטלוויזיה, שירותים ומקלחת.
הכל נורא קטן, אך חביב. שאלנו את סוריאן האם ניתן לטייל בסביבה בשעות הקרובות, והוא
המליץ לנו להסתובב מעט בכפר ולעלות למנזר שבמעלה הנחל, במרחק ארבעה קילומטר.
טיילנו בכפר והתרשמנו מיופיו. קנינו במכולת בירות, לחם ו-Smetana (שמנת), וטיפסנו למנזר.
הדרך יפה לאורך הנחל ובינתיים השמש קצת הציצה מבין העננים, אך עדיין טפטף.
כעבור כשעה ורבע הגענו למנזר, שהיה נטוש אך פתוח. נכנסו פנימה והתרשמנו מהכנסיה (יש בה
ציורים יפים, אך היא בשיפוצים).
לאחר מכן התיישבנו לנוח ולאכול בחצר המנזר, וירדנו בחזרה לגן של סוריאן. ישבנו באחת מפינות החמד ובשעה שבע בערב הוא קרא לנו לארוחה.
אישתו של סוריאן הכינה לנו רגלי עוף ברוטב ירקות נהדר, עם איזשהן בצקיות צהובות וטעימות (20 רון לאדם). בנוסף אכלנו סלט עגבניות ופלפלים וקינחנו באגסים. היה טעים. סוריאן כל הזמן נכנס לבדוק אם אנחנו בסדר ודחף לנו אלבומי תמונות וספר אורחים לשימושנו.
לעת ערב תכננו מסלול טיול קצר למחר, ערב יום כיפור
התעוררנו מוקדם בסיבייל, שילמנו לסוריאן על החדר (80 רון) ועל הארוחה (40 רון) והתחלנו בטיפוס בשביל בו הלכנו אתמול לכיוון המנזר.
המסלול מסומן במשולש כחול וכן בעיגול כחול. עד מהרה התפצלנו שמאלה עם העיגול הכחול, עברנו מעל הנחל והתחברנו לשביל שהתגלה כעליה תלולה וקשה בשטח מיוער.
הכל עדיין היה רטוב ובוצי, אך לפחות לא ירד עלינו גשם.
לאחר טיפוס של כשעה וחצי הגענו לשטח פתוח ויפהפה – גבעות מכוסות כרי מרעה, עצים ושיחים הצובעים את הנוף בצבעים עזים של אדום וצהוב, כבשים רועות, בתים מעץ והרים מושלגים באופק – עלינו לרכס
הצ'ינדרל.
הלכנו עוד כשעה וחצי בשטח הגבעי עד שהגענו לפיצול שבילים ליד בקתה נטושה. בפיצול פנינו שמאלה לפי מסלול עיגול אדום שהולך לכיוון פלטיניש (בפיצול זה יש גם מסלול לכפר פנטנלה ומסלול לכיווןCinaia).
המסלול שלנו – עיגול אדום – התחיל בעליה בשטח מיוער – היה מעיין בדרך עם מים טעימים מאוד מאוד. כאשר הגענו לקרחת ביער המסלול פנה מעט ימינה ואז (היה לנו קשה לאתר את הסימון בנקודה זו) ירד על צלע הר. לאחר כחצי שעה הגענו לירידה תלולה מאוד שהובילה אותנו לשביל סללום עד התחברות לכביש לא סלול.
על הכביש פונים על הסימון (הלא כל כך רציף) שמאלה, לכיוון מזרח.
חוצים גשר אחד שמתחתיו זורם נחל שוצף ואז גשר שני. לאחר מכן נפרדים מהסימון עיגול אדום, הפונה ימינה וממשיך לפלטיניש וממשיכים לאורך האגם מזרחה בשביל לא מסומן.
הליכה בשביל לא מסומן לא מומלצת בעיקרון, אך במקרה זה היה מדובר בכביש רחב (לא סלול) אותו זיהינו גם במפה.
האגם המדובר הינו Lake Gura Riului, והוא ליווה אותנו משמאל לאורך הדרך.
בחלק המזרחי של האגם יש גשר-סכר עצום ומרשים. אחרי הסכר הגבוה נפרש עמק קטן ובו בתים ובריכה – אגמון מלאכותי.
לאט לאט נגלים יותר ויותר בתים, והשביל יורד למרכז העמק, ונכנס לכפר Gura Riului.
הכפר מורכב מבתים יפים מאוד, חדשים ברובם, ומתאפיין בתנופת בנייה מרשימה. לפי בתי
הפאר הנבנים במקום, חשבנו שאולי מדובר בבתי קיט של עשירים מבוקרשט ומרחבי רומניה.
מסביב ראינו את הרי צ'ינדרל המרשימים. המשכנו בכפר, עצרנו לשתות בירה באיזו חצר ושאלנו את המקומיים לגבי אוטובוס לסיביו. הם כיוונו אותנו לתחנת האוטובוס המקומית ולמזלנו הגענו בדיוק בזמן לאוטובוס, שהיה כולו חדש ונקי, ולא היה לנו נעים לעלות עם כל הבוץ שדבק בנעלינו.
הנהג היה עליז במיוחד וזחוח, ניהל שיחות טלפון עם חברים במהלך הנהיגה ושמע מוסיקה רומנית בקולי קולות. לאחר כעשרים דקות הגענו לסיביו, לאחר שעברנו בכפרים Orlat ו-Christian.
הנהג, באקט של עליזות, החליט לא לגבות כסף משום נוסע, וכך ירדנו בסיביו ופסענו לכיוון הפנסיון שנטשנו אתמול – פנסיון אלה, במטרה לבלות בו את יום הכיפורים.
הבחורה החביבה שמחה לראותנו שוב, התעניינה לגבי המסלול שעשינו ואפילו שמרה לנו את אותו חדר (לאחר שניקתה אותו היטב והחליפה לנו מגבות, ממש צימר).
מקלחת זריזה ומיהרנו למסעדת הבית שלנו, Grand Plaza לארוחה מפסקת.
אכלנו לאיטנו כל אחד מרק, מנה בשרית עם תוספת, סלט, בירה וקינוח. סה"כ 60 רון כולל טיפ.
החג נכנס, מתחילים לצום. גמר חתימה טובה
בספר החיים הטובים.
בשבוע שעבר, בערב ראש השנה, כשהיינו בחדר אצל הלן בסינאיה, עשינו חג עם תפוח בדבש וקראנו על ראש השנה והמנהגים.
היה כתוב שם שצדיקים גמורים נרשמים מייד בספר חיים טובים ורשעים גמורים נרשמים מייד בספר
המוות.
כל השאר (שזה רוב האנשים) נשארים תלוים למשך עשרה ימים וביום כיפור מחליטים
בעניינם.
קרין, עם כל החזיר שהיא אוכלת, החליטה שאין מה להתאמץ ושהיא בטח רשעה גמורה. זה כמובן לא מנע ממנה לאכול איתי ארוחה מפסקת אתמול בערב. אני החלטתי לצום כדי להיכתב בספר הנכון. ביום כיפור יצאה השמש ויצאנו לטייל בעיר.
מזג האוויר היה מושלם ואנשים יצאו לכיכרות שבמרכז העיר. בתי הקפה נמלאו אדם והכיכרות התעוררו לחיים.
בערב ניסיתי ללכת לבית הכנסת אך לאכזבתי הוא היה נעול. בינתיים קרין הלכה לקנות כל מיני מצרכים כדי לעשות ארוחת סוף כיפור טעימה.
אכלנו לחם וגבינות ועוד כל מיני מאכלים מוזרים ואפילו התקשרנו הביתה לדרוש בשלום המשפחות. אחר כך יצאנו לשתות תה במדרחוב (6.5 רון לכוס!) וחזרנו לחדר לעשות כביסה, כי כבר נגמרו לנו הבגדים. טוב שיש רדיאטור לייבש את הכל.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם