The West Coast Trail מהטרקים המרהיבים שתחוו!

מדריך מפורט לWest Coast Trail

The West Coast trail, שביל החוף המערבי, נמתח באופן רשמי לאורך של 75 ק"מ (למרות שבמרבית מדידות הGPS, המטיילים מציינים שמדובר בכ90 קמ) באזור מבודד בבריטיש קולומביה, וונקובר, קנדה. לאורך השביל תלכו בין חופים חוליים לבנים נרחבים ובין יערות גשם יפהפיים.
הטרק נחשב כקשה במיוחד והמוניטין שלו נובע מכמה סיבות - בוץ וביצות שמאטים מאוד את קצב ההליכה, פוטנציאל לגשם רב, עשרות סולמות, גשרים ורכבלים החוצים נחלים.
מידי פעם שומעים מסוקים באוויר וחילוצי מטיילים שכיחים בשמורה.
למעשה השם הנפוץ של הטרק בקנדה הוא הWet Coast trail, שביל החוף הרטוב.

אנסה בסיפור דרך זה לסקור את כל המידע הדרוש לתכנון הטיול.

רישום לטרק:
ישנם 3 אזורים שבהם ניתן להיכנס לשמורה - מהצד הדרומי - Gordon River; מהצד הצפוני Pachena Bay; ממרכז השמורה - Nitinaht Narrows.
כמות האנשים המורשת לכניסה מוגבלת לכמה עשרות ביום (לא סגור אם מדובר על 60-70 אבל משהו בסגנון) מה שאומר שאין מה לתכנן טיסות וארגונים לפני שאתם מצליחים לתפוס תאריכים!
ההרשמה נפתחת בד"כ בסוף ינואר/תחילת פברואר של אותה שנה, כאשר השמורה נפתחת בתחילת מאי עד סוף ספטמבר.
יש קבוצה פעילה מאוד של הטרק בפייסבוק, ניתן שם להתעדכן בתאריך ההתחלה של הרישום (מצורף קישור בסוף).
יש עומס גדול מאוד בדקות הרישום הראשונות ואתם מקבלים מספר רנדומלי ומחכים עד שמגיע תורכם.
בקבוצת הפייסבוק קראתי על אנשים שפותחים במקביל מס' מחשבים + טלפונים בכדי להיות מחוברים, ונשארים עם המכשיר שקיבל את המספר הרנדומלי הנמוך ביותר - כן, ממש כך.
מן הסתם החודשים הנחשקים ביותר הם יולי-אוגוסט, החודשים היציבים ביותר בשביל.
בשולי העונה יחסית לא תהיה בעיה להשיג מקומות.
חשוב לדעת שניתן למכור את הכרטיסים, למקרה של ביטולים, ורואים זאת הרבה בקבוצת הפייסבוק, אבל להסתמך על הדקה ה90 לישראלים זאת קצת בעיה - הלוגיסטיקה של ההגעה מורכבת ויקרה מידי.

שלבי רישום:
א. קודם כל נרשמים לGCKey (Government of Canada Credential Management Service), תעשו זאת לפני תאריך הרישום בכדי לא לבזבז זמן! (מצורף קישור)
ב. מחכים ליום ולדקת פתיחת הרישום ונכנסים לאתר הרישום (שוב, קישור מצורף). הרישום נישאר פתוח עד לתום העונה, כך שבמקרה והתפנו מקומות, ניתן להרשם גם חודש, חודשיים ויותר לאחר פתיחת הרישום.
ג. בוחרים את האזור ממנו תרצו להתחיל - אם תרצו לעשות את המסלול כולו עדיף לבחור בחלקים הדרומיים/צפוניים ולא במרכז השמורה. עקרונית אתם צריכים לציין גם את יום הסיום, אבל זה לא עקרוני כל עוד אתם לא עוברים את ה14 יום.
ד. משלמים כ210$ קנדי * והנה אתם רשומים לטרק!
ה. בהגעה לשמורה יש לשלם בנוסף כרטיס כניסה לפארקי קנדה (סוג של כרטיס ל"רשות הטבע והגנים" המקומית) בעלות של כ50$, ניתן באשראי.

* חשוב לדעת שהתשלום לטרק מכסה גם עלויות חילוץ למרות זאת, אני כמו תמיד הוספתי לביטוח שעשיתי מבעוד מועד בארץ סעיף חילוץ והצלה.

היסטוריית השביל:
לשביל זה יש היסטוריה ענפה ומעניינת ואני לא הולך להרחיב על כך יותר מדי - מומלץ לגגל קצת. רק אומר שמדובר על אזור מחיה של 3 שבטים (First Nation) שגם מתחזקים את השביל ונקודה זו חשובה מכיוון שניכרים הבדלים משמעותיים בתחזוקת השביל, בין השבטים השונים. למעשה, האכזבה הגדולה שלי היתה מכך שהשביל איננו מתוחזק ברמה נאותה, בוודאי לא במדינה כ"כ מערבית, מפותחת ועשירה כמו קנדה.
הסיבה היחידה שזה נובע, לעניות דעתי, היא שהקנדים לא כ"כ מעיזים להעביר ביקורת על שבטים אלו, וככה זה נראה - אין שום סיבה אחרת נראית לעין.
טרק חואן דה פוקה, שעשיתי שבוע לאחר מכן, מתוחזק ברמה גבוהה משמעותית. לא יפתיע אתכם בוודאי לשמוע שהוא באחריות "פארק קנדה" (קישור לטרק חואן דה פוקה, בסוף).

כמה ימים מומלץ לעשות את הטרק?
מרבית האנשים שראיתי על השביל עושים את הטרק במשך 7 ימים, 6 לילות. ניתן במקסימום לשהות בשמורה במשך 14 יום.
יש כמובן כאלו שעושים יותר ויש כאלו שעושים פחות. אני עשיתי את הטרק ב5 ימים ו4 לילות.

האם יש הבדל בכיוון התחלת הטרק?
כמה שיקולים -
1. ההתחלה בצד הדרומי, Gordon River, קשה יותר לעומת החלק הצפוני, Pachena Bay. תשאלו את עצמכם מה ההעדפה שלכם - לסיים בקל או בקשה.
2. בחלק הדרומי יש את Owen Point שניתן לעשות אך ורק בגאות שמתחת ל1.8 מ'. המקום מדהים-מדהים וכדאי לתכנן את ההתחלה לפי יכולת ההגעה שלכם למקום.
3. תכלס לא בטוח שבכלל תוכלו להרשות לעצמכם לבחור (כמו שקרה לי), הצד שהיה פנוי (הצפוני במקרה שלי) לקחתי.

מGordon River (כמו שנשמע, אגם...) לתחילת/סוף הטרק ניתן לחצות אך ורק על ידי סירה שיוצאת בשעות קבועות, יש לתכנן זאת בהתאם עם התחלה/סיום הטרק שלכם (כלול במחיר).
השעות הן: 8:45, 11:30 ,13:30, 14:30 ,15:30.

הגעה לשמורה, רישום וקבלה -
כשמגיעים למרכז המבקרים עורכים הדרכה לכל המטיילים ורק לאחר מכן מקבלים וואוצ'ר, ורק אתו ניתן לצאת לטרק. יש לשים לב למתחכמים - באמצע הטרק, ב Nitinaht Narrows, ניתן לחצות את האגם אך ורק על ידי סירה ממונעת (כלולה במחיר ששילמתם לטרק) שנמצאת על הקו כל היום בין 9:30 - 16:30. ללא הוואוצ'ר לא יעלו אתכם לסירה.
הדרכה מ2 הכניסות המרכזיות, מצפון ומדרום, מתקיימות בכל יום בשעות 10:00 ו14:00 בלבד.
* לפני הטרק, עוד בבית, שולחים לכם סרטון בין כ20 דקות שעליכם לצפות בו כהכנה להדרכה.

גאות ושפל -
לכל אורך רצועת החוף בחבל ארץ זה יש להתייחס בכובד ראש לענייני הגאות והשפל!
בכל יום יש שיאי גאות ושפל ולעיתים מס' פעמים ביום!
יש להוריד טבלה של גאות ושפל מראש ולהסתובב אתה (מצורף קישור מתאים, נא לשים לב שאזור הזמן הוא PDT ואתם על תחנת Tofino).

יש לשים לב לפי טבלת הגאות, לגובה מפלס המים בעת המעבר ל9 אזורי החופים להלן (מדרום לצפון):
* Thrasher Cove to Owen Point - מתחת לגובה 2.4 מטר.
* From Owen Point to Camper Bay Camp - מתחת לגובה 1.8 מטר.
* Walbran Creek to Vancouver Point - מתחת לגובה של 2.7 מטר.
* Kalder Creek to Bonilla Point - מתחת לגובה של 3 מטר.
* Farting Beach (Carmanah Lighthouse) - מתחת לגובה של 2.1 מטר.
* Dare Beach - מתחת לגובה של 2.1 מטר.
* Tsusiat Point - מתחת לגובה של 2.1 מטר.
* Klanawa River to Trestle Creek - מתחת לגובה של 2.7 מטר.
* Tscowis Creek to Darling River - מתחת לגובה של 2.7 מטר.

ההמלצה שלי - אם יש אפשרות ללכת על החוף, תלכו! ההליכה על החוף מהממת לא פחות מההליכה ביער והיא גם ללא סולמות ובוץ :) אין ספק שזה מגוון מאוד את המסלול.

לינה
יש 13 קמפינגים לאורך הטרק כאשר לכולם יש מתקני אחסון למזון פרט לאחד - Orange Juice Creek Camp. אם אתם מחליטים ללון בו תצטרכו להביא עמכם חבל לתליית האוכל.
בNitinaht Narrows יש מעט בקתות שניתן ללון בהם בהזמנה של חודשים מראש. פרט לזה הכל באוהל!
רשימת הקמפינגים מדרום לצפון:
* Thrasher Cove Camp (71 קמ) - עמוס וקטן עם רצועת חוף קטנה ביותר. הקמפ הראשון מדרום. יש לשים לב להקים את האוהל כמה שיותר מעל גובה הגאות!
* Camper Bay Camp (62 קמ) - גם פה, עמוס וקטן, לרוב קמפ היום השני. יש לשים לב להקים את האוהל כמה שיותר מעל גובה הגאות!
* Cullite Creek Camp (58 קמ) - קמפ קטן מאוד ורובו עם חלוקי נחל כך שלא נוח במיוחד.
* Walbran Creek Camp (53 קמ) - קמפ יפה מאוד, די עמוס.
* Bonilla Point Camp (48 קמ) - חוף חולי ויפהפה עם מפל נחמד, לא לנתי בו אבל נראה מומלץ מאוד.
* Carmanah Creek Camp (46 קמ) - הקמפ הכי יפה שלנתי בו. חוף חולי ומדהים, להקות שחפים חונות על מפגש הנחל עם הים, מאוד מבודד מכיוון שלא 'יושב טוב' על המסלול הקלאסי של ה7 ימים כך שלזוג שמחפשים רומנטיקה, זה הקמפ המומלץ ביותר.
התלבטות קשה להמליץ בין Carmanah וBonilla, הנמצאות כולה 2 קמ אחת מהשניה.
* Cribs Creek Camp (41.5 קמ) - קמפ פופולרי מאוד, ממשיך להמליץ על קרמנה/בונילה כאופציה בין שלושתם.
* Tsusiat Falls Camp (25 קמ) - עוד קמפ פופולרי בשל המפל המרשים הנמצא סמוך אליו. באופן אישי, הייתי ממליץ על טבילה (מושלמת!) במפל והליכה אל הקמפ הבא בתור Klanawa. קמפ Tsusiat Falls די המוני, מכיוון שהוא אופציה אידיאלית לעצירה (המרחק של הקמפ הבא אחריו, Cribs, הוא כ16 קמ...).
* Klanawa River Camp (23 קמ) - קמפ יפה מאוד, הבנתי שיש בעיה של מים זמינים מכיוון שהנחל הקרוב לים מומלח, יש לקחת זאת בחשבון.
* Tsocowis Creek Camp (17 קמ) - קמפ סביר, די מבודד. לא פופלארי במיוחד מכיוון שנמצא בין 2 קמפינגים מרכזיים.
* Orange Juice Creek Camp (15 קמ) - היחיד שללא מתקני אחסון מזון, יש לתלות את האוכל על העצים, לא מומלץ.
* Darling River Camp (14 קמ) - קמפ יפהפה וסמוך אליו מפל מרשים. בשנים האחרונות נסגר בתדירות די גבוהה בשל "דובים ידידותיים" המסתובבים באזור.
אם לא סגור ממליץ בחום!
* Michigan Creek Camp (12 קמ) - הקמפ הראשון/אחרון בטרק ולכן די עמוס. סה"כ קמפ די יפה.

איסור הבערת מדורות
תמיד בשלב מסויים בקיץ, מחילים איסור של הבערת מדורות בכל שטחי הטרק, וגם באיזורי הקמפינגים.
בדרך כלל איסור זה יוצא לפועל בין תחילת יולי לאמצע אוגוסט, תלוי במזג האוויר ובגשמים.
האיסור הזה די מאכזב מכיוון שזה גם מקשה על ייבוש הבגדים והנעליים שנרטבו בדרך, וגם הורס את חוויית הערב מסביב למדורה.
לשמחתי כשאני הייתי, האיסור חל רק באמצע אוגוסט, כשהטרק כבר היה מאחורי.

מזון
בNitinaht Narrows יש סוג של מסעדה - Crab shack עם מיני שרצים שונים, המופעלת ע"י המשפחה, שלוקחת אתכם עם הסירה משני צידי אגם Nitinaht.
אין אפשרות להצטייד שם! יש כאמור שרצים, בירה, שתיה וזהו בערך. כלומר, יש לסחוב את כל המזון על הגב לכל אורך ימי הטיול המתוכננים לכם.

מים
יש מים בתדירות מאוד גבוהה, יש כמובן צורך לפלטר אותם.

הגעה, הכנות ועוד

ויזה
לצורך כניסה לקנדה יש לעשות ויזה מראש בעלות של 7$ קנדי, נקרא ETA (מצורף קישור בסוף), יש לשים לב לעשות את הויזה באתר הרשמי של קנדה ולא בכל מיני אתרים שדורשים עלויות של מאות דולרים!

הגעה לוויקטוריה (קצת מורכב אז תחזיקו ראש):
מישראל יש טיסות ישירות עד לטורונטו או מונטריאול. משם ניתן לקחת טיסה לונקובר (בתדירות גבוהה) ויש גם טיסות ישירות לויקטוריה (בתדירות נמוכה יותר).
למגיעים לונקובר (כמוני) יש לקחת מעבורת מונקובר לויקטוריה.
ניתן כמובן לטוס לקנדה דרך אחת המדינות באירופה ולא באופן ישיר.
אני לדוגמא טסתי ישירות בהלוך עם אייר קנדה, ובחזור חזרתי דרך אוסטריה איירליינס.
סה"כ כ21-20 שעות טיסה לכל צד עם קונקשיינים קצרים מאוד (ומלחיצים מאוד).
אני ממליץ בחום *לא* לקחת קונקשיין קצר מידי כשמגיעים לקנדה כי עוברים גם מכס, ששואל בלי סוף שאלות, וגם בדיקות ביטחוניות. הייתי קרוב מאוד-מאוד להפסיד את הקונקשיין שלי (ברמה של דקה איחור, הלכה הטיסה).
בחזור הדברים כבר הרבה יותר מהירים.

הגעה לטרק:
ניתן להגיע ברכב פרטי או דרך אוטובוס West Coast Trail Express (מצורף קישור בסוף). לנוסעים באוטובוס מדובר בנסיעה קשה ומטלטלת וגם לא זולה, הלוך חזור כ160$ קנדי! בנוסף, האוטובוס מגיע/יוצא פעם אחת ביום, מה שדי מגביל מבחינת לוח זמנים אבל כשאין ברירה אז אין ברירה...

בע"ח בדגש על דובים:
צריך לקחת בחשבון שנמצאים באזורי מחיה של דובים (בעיקר שחורים) ולכן, יש להבין את המשמעויות לפני ההגעה לטרק. בנוסף, ניתן לפגוש פומות (אותי באופן אישי מפחידים יותר מדובים), זאבים, צבאים, כלבי ים, אריות ים, לוויתנים ועוד...
לגבי דובים בקצרה ממש - רוב האנשים קונים ספריי דובים ויש גם צופרים, פעמונים וכו' שמרחיקים אותם.

קליטה סלולרית:
ניתן לתפוס קליטה בעיקר בחופים, לרוב דרך אנטנות של ארה"ב ולכן, כשאתם עושים חבילת חו"ל בארץ, יש להכניס בחבילה גם את קנדה וגם את ארה"ב, גם אם אין לכם כל כוונה להכנס לארה"ב.

מזג אוויר:
האביב בקנדה מתחיל בחודש מאי וחודשי הקיץ מועטי הגשמים הם בין יולי-לאוגוסט.
יש לזכור שמדובר באזור גשום מאוד ויש סיכוי יותר מסביר שגשמים ירדו גם בחודשי הקיץ.
האביב בשנת 2022 היה מאוד גשום (ירד גשם כמעט בלי הפסקה במהלך חודש מאי), כך שחלק מהשביל היה עדיין מלא בבוץ.

יום ראשון - Pachena Bay To Michigan Creek Camp

האוטובוס יצא בזמן מהעיירה ויקטוריה ב6:45.
לפני נסיעה ארוכה וקשה מאוד עם אוטובוס דמוי 'טלטלית' צבאית, עד הגעה לתחילת הטרק מכיוון ההתחלה שלי, צפון, בPachena Bay. מPort Renfrew (תחילת הטרק מדרום) הדרך כבר הופכת לממש בלתי נסבלת, קפיצות ללא הרף. שמחתי שלפחות את הדרך הקשה והארוכה באוטובוס אני מסיים עכשיו.
את הטרק אני מסיים בPort Renfrew, ומשם ההגעה חזרה לויקטוריה קצרה יותר.

סביב שעה 13:00 הגעתי בשעה טובה לPachena Bay. האוריינטיישיין מתקיים פעמיים ביום - בשעה 10 ו14 ואני מחכה להדרכה האחרונה להיום, בשעה 14:00. בינתיים אכלתי ארוחת צהריים והתארגנתי.
בשעה 14:00 הגיעה משהי די הזויה מהFirst Nation והעבירה אותנו את התדריך, שבסופו עושים איזשהו "מבחן" בע"פ לכל הקבוצה, לראות שאנחנו סגורים על הדברים.

בסיום, העמסתי את התרמיל על הגב ובשניה שהתחלתי לצאת לדרך, הגיע פקח מבוהל כולו וצעק לכולנו להתאסף שוב, וממש חיכה שאחרוני המטיילים האחרונים שבו לאזור ההדרכה.
הוא אמר לכולנו שלפני דקות בודדות נראה כ100 מטר מאתנו פומה זכר, ענק ושחור וכרגע ישנם 7 פקחים שדולקים אחריו, והמליץ לנו בחום ללכת בקבוצות גדולות עד ההגעה לקמפ.

איזה התחלה לטרק...

אכן יצאנו קבוצה גדולה מאוד יחדיו אל עבר הקמפ הראשון, הנמצא כ12 ק"מ מאתנו.
היו 2 אפשרויות התחלה לפנינו - להיכנס ליער או להתחיל את ההליכה על החוף. הכלל הלא רשמי אומר - אם יש אפשרות ללכת ביער או בחוף, תלכו על החוף! (הליכה של כ7-8 דקות חסכה חצי שעה של סולמות...) ואכן זה מה עשינו. התחלנו דרך החוף ודי מהר נכנסנו ליער המהמם והפראי. למעשה עד ההגעה לקמפ ההליכה היא ביער. בדרך עוברים דרך מגדל פיקוח שהכניסה אליו אסורה, בשל מגבלות הקורונה ובנוסף, יש אפשרות לסטות מעט מהשביל ל"סלע אריות הים", שכמו שהוא נשמע - מפוצץ באריות ים, ממש מומלץ להגיע לשם, מרשים מאוד. את הנחירות והקולות שלהם שומעים עוד הרבה לפני שמגיעים לתצפית.

סה"כ לקח לנו כ4 שעות הליכה עד שהגענו לקמפ. ההליכה לא היתה קשה בצורה יוצאת דופן אבל מה שהקשה והאט את ההליכה היה הבוץ הרב שהיה בשעתיים האחרונות להליכה.
הגענו סביב 18:45 לקמפ. הקבוצה די התפזרה (הפומה השחורה והגדולה מאחורינו) וכל אחד הקים את אוהלו.

החוף כ"כ יפה ורגוע עם מזג אוויר מדהים.

הייתי עייף מאוד (עדיין עם חוסר שינה מצטבר מהג'ט לג...) התארגנתי זריז, אכלתי, והלכתי לישון.

סה"כ קילומטראז להיום - 12 ק"מ.

יום שני - Michigan Creek Camp To Tsusiat Falls Camp

השקמה ב5:30.
תכננתי לקום ב6:00 אבל איכשהו יקיצה טבעית. לשמחתי ישנתי די טוב הלילה, שינוי מרענן בהשוואה ללילות האחרונים שעברתי.
גם פה, בתחילת היום, יש אפשרות ללכת על החוף כשהגאות לא עולה על ההמלצה (במקרה זה מתחת ל2.7 מטר, תקין). הלכתי על החוף כ5 ק"מ כשבאמצע ההליכה הגעתי לDarling River Camp. קמפ זה נסגר ללינה בתדירות די גבוהה בשל פעילות דובים ערה (ברמה של דב שניער לזוג את האוהל באמצע הלילה...) וגם ניתן למצוא שלטים המזהירים מפני לינה בקמפ זה.
הקמפ עצמו יפה מאוד וממש בגבו יש מפל מרשים. נכנסתי פנימה עד למפל, כשכל העת אני מדמיין שעוד רגע הדובים באים לארח לי חברה. הכל עבר בשלום הפעם ונהניתי מאוד מהמקום המהמם הזה.
ההליכה על החוף יפה מאוד ורגועה אם כי, לא תמיד פשוטה, מכיוון שבחוף כמו בחוף, החול לעיתים טובעני, מה שמעט את קצב ההליכה.
כשנכנסתי לראשונה ליער קיבלתי סיפתח לטיפוסי הסולמות הידועים לשימצה בטרק זה (ויהיו עוד הרבה סולמות בהמשך...). תוך כדי טיפוס עולה לי במחשבה שככל הנראה אין באמת דרך להתאמן על טיפוס סולמות. לפני טרקים ניתן לחזק סיבולת לב-ריאה, ניתן לטפס על הרים, לעלות מדרגות וכו', אבל אינטנסיביות של טיפוסי סולמות זה משהו אחר, מגלים שרירים אחרים לגמרי. מוסיף לאתגר של הטרק, לא רע סה"כ.

כמו שאני אוהב את ההליכה בחוף, אני כ"כ נהנה בהליכה ביער! כ"כ הרבה ירוק בעיניים, שקט, ציוצי ציפורים, מדהים!
במהלך ההליכה הנוף מהיער נפתח מידי פעם לים, והנופים מרשימים בהתאם.

השעה היתה 11 והתלבטתי אם לעצור לאכול. מצד אחד עוד לא רעב ומצד שני, לא נותר עוד זמן רב עד לסוף היום. המשכתי ללכת ובק"מ 17 ירדתי לחוף (הגאות היתה שוב לטובתי) להליכה של כ6 קמ ובסופה, מגיעים לנחל רחב ויפה מאוד, שלא ניתן לחצות ברגל, הגעתי לKlanawa River Camp.
בכדי לחצות, יש להשתמש ברכבל הראשון מתוך 5 שקיימים במהלך המסלול. ידעתי מראש שהשימוש ברכבלים קצת מאתגר למי שמטייל סולו ובעודי עולה לכיוונו, שמעתי שיש מטיילים שבדיוק נמצאים וחוצים בעזרתו את הנחל. מהרתי לטפס לכיוונו וממש לפני ש3 נשים באו לשחרר את הרכבל, צעקתי להן "חכו, חכו, רגע, רגע, אני רוצה שתעזרו לי". הן התחילו לצחוק שאני נזקק לעזרה של שלושתן אבל בזכותן, רכבל מס' 1 עבר בשלום ובלי מאבק :)
משם, רבע שעה ביער, ולאחר מכן ירידה בסולמות אימתניים עד לTsusiat Falls Camp, שבו נמצא המפל המפורסם.
הגעתי סביב שעה 13:00, די מוקדם, אבל לפחות היה לי את המפל די לרשות עצמי עד שהמסה הרצינית של המטיילים הגיעה.
היה יום די חם כך שהטבילה במפל היתה במקום.
במהלך היום עשיתי עוד טיול מסביב לרצועת החוף, המקום מקסים ממש!

סה"כ קילומטראז להיום - 13 ק"מ.

יום שלישי - Tsusiat Falls Camp To Carmanah Creek Camp

היום התחלתי הליכה ב7:30. התחלתי ראשון אבל ידעתי שגיעו עוד מטיילים די מהר בעקבותיי - חלון ההזדמנויות להליכה על החוף קצר מאוד, וניתן לבצעו אך ורק בגאות הנמוכה מ2.1 מ'. בערך בשעה שיצאתי היה שיא השפל ומשם המים מתחילים לעלות במהירות. מי שמפספס צריך ללכת סביב היער.
סה"כ כ4 ק"מ הליכה על החוף.
באמצע ההליכה, תגיעו לTsusiat Point, מקום מאוד יפה ומומלץ מאוד.
המים עלו במהירות וכבר התחילו לעלות לאזור סוליית הנעליים.
בעודי ממשיך בהליכה, ראיתי בצורה ממש ברורה עקבות טריים וגדולים של דובה, ולידה מס' עקבות של גורים. רואים עקבות מהיער למים ועקבות שיוצאות מהמים לכיוון היער. התבוננתי כמה דקות בתקווה שאוכל לזכות באיזה מבט בהם, לצערי זה לא צלח (בינתיים...).
מרגע הכניסה ליער יש עוד כ4 ק"מ הליכה עד לNitinaht Narrows, אגם רחב מאוד שניתן לחצות אותו רק על ידי סירה, שמתחילה לעבוד מ9:30.
למי שמגיע מדרום אין בעיה, מכיוון שהסירה עוגנת שם (ליד הCrab Shack), אבל למי שמגיע מצפון (כמוני), צריך לצעוק ולשרוק בקולי קולות בכדי שישמעו שאתה נמצא, ויגיעו לאסוף אותך.
הייתי קצר מאוד במים ומילאתי מים באגם - טעות איומה! המים מלוחים!!! בקיצור, מפה לשם נתקעתי בלי מים, ולפי החישוב שלי יש לי עוד כ4 ק"מ עד לנקודת המים הבאה.
שכחתי לציין שהיה חם בטירוף, בערך 30 מעלות והחום הזה מצטרף ללחות המשוגעת שבתוך היער - לא פשוט כלל...
כ10 דקות לקח לסירה להגיע אליי. משיט הסירה מבקש את הוואצ'ר, אותו תקבלו לאחר ההדרכה בתחילת היום הראשון, ויוצאים לדרך לשיט קצרצר.
במזח מגיעים לCrab Shack, מקום שבערך כמעט כולם עושים בו עצירה. ממש התחשקה לי בירה אבל הייתי ללא מים וזה די הלחיץ אותי, אז המשכתי בהליכה.
לאחר עוד הליכה ביער המהמם, ירדתי לחוף באזור Dare Beach, שוב, תלוי גאות, והפעם הייתי ממש על הקצה מבחינת הגאות, ומשכתי כמה שיכולתי עד לנקודת העליה הקרובה ביותר שהיתה לי ליער.
כשחזרתי ליער הדרך היתה מאוד-מאוד סבוכה וקצת מלחיצה ופתאום אני רואה מולי ד-ב! דב שחור ע-נ-ק!!! שנינו משירים מבט אחד לשני ותוך כמה שניות הוא מסתלק, אבל מה? בורח להמשך הסבך הצפוף והצר, בדיוק הדרך שאני צריך להמשיך בה הלאה!
הוצאתי את ספריי הדובים ותוך כדי שילוב לא הגיוני של לחץ והתרגשות אני צועק, שר ושורק בקולי קולות בכדי שיתפוס מרחק.
ברגע הראשון שהייתי יכול לרדת לחוף ירדתי. גאות לא גאות, אני אסתדר!
תשמעו איך הזעתי - כמו דב באמצע יער גשם צפוף, אההה, בעצם...
מרגע זה עד ההגעה לקמפ בCarmanah Creek אני הולך דוך על החוף, פרט לטיפוס קצר למגדלור Carmanah, ומשם ירידה נוספת לחוף. היה די מאתגר בגלל הגאות, אבל הייתי נחוש לא לעלות יותר ליער היום, הספיק לי.
לפני הטיפוס למגדלור שוב שומעים בבירור את אריות הים, במה שנראה כסלע נוסף מרכזי שבהם הם נחים. הסלע הזה מרוחק הרבה יותר, ואין ספק שהסלע של היום הראשון מרשים בהרבה.
עוד לפני הקמפ שלי אני אעבור דרך Cribs Creek Camp, אחד הקמפינגים העמוסים בטרק, מכיוון שבינו לבין Tsusiat Falls מפרידים כ16 ק"מ, ואין עוד אף קמפ ביניהם.
מCribs אני ממשיך עוד כ5 ק"מ ובשעה טובה מגיע לCarmanah Creek.
תשמעו, הקמפ הזה מ-ה-מ-ם! חוף מדהים, נחל רחב מאוד זורם בצידו, וערימות של שחפים נחים במפגש שבין הנחל לים.
המקום מבודד מאוד והיינו רק אני ועוד 2 זוגות.
העברתי את הערב בכיף עם זוג קנדים מסביב למדורה, למה שהפך לערב המוצלח ביותר במסעי בקנדה.

סה"כ קילומטראז להיום - 21 ק"מ

יום רביעי - Carmanah Creek Camp To Camper Bay Camp

את תחילת יום זה מתחילים לרוב בחציית נחל Carmanah על ידי הרכבל הממוקם מעל הקמפ.
מכיוון שמפלס המים היה די נמוך באזור המפגש עם הים, החלטנו אני, וצמד הקנדים מאתמול בערב (שהתחלתי אתם היום הרביעי), לחצות את הנחל ברגל.
היום התחיל ערפילי וקריר, שונה מאוד מהיומיים האחרונים, שהיו חמים במיוחד.
הגאות היתה לטובתנו ותוך כ2 ק"מ הגענו לBonilla Point Camp. גם קמפ זה מהמם מאוד. קושי גדול לבחור בין קמפ זה לבין Carmanah Creek.
סה"כ הולכים על החוף כ7 ק"מ כשבחלק לא מבוטל מהדרך, ההליכה היתה על בולדרים חלקלקים ולא נוחים במיוחד. אחרי כמה נפילות הלכנו בצורה זהירה יותר. הבולדרים היו עדיין מאוד רטובים וחלקלקים מכיוון שהגאות החלה לרדת מעט לפני זמן ההליכה שלנו על החוף.
הגענו לWalbran Creek Camp מהחוף כאשר גם פה, יש אפשרות לחצות עם רכבל את הנחל או לחצות ברגל.
החלק הפנימי של הנחל היה מאוד עמוק ובחלק הקרוב יותר לים הנחל התפצל למס' נחלוני משנה עד לשפך. ניסינו לשווא לחצות ללא הרטבת הרגליים, הן נרטבו כהוגן.

מהקמפ עולים ליער - נפרדתי מהזוג הקנדי החמוד, פול ורבקה, בידיעה שבסוף היום עוד נפגש.
מפה יש הליכת יער די ארוכה, כ10 ק"מ. אחד מהליכות היער הארוכות ביותר בטרק, ללא אפשרות להליכה על החוף, גם כאשר הגאות נמוכה.
בדרך, פגשתי 6 חבר'ה מבלגיה שהתחילו את הטרק באמצעו, מNitinaht Narrows, מכיוון שלא היה מקום פנוי להתחיל אותו משני הכיוונים המרכזיים.
הם אמרו לי שהם רק באו לטרק וישר חוזרים הביתה. די התפלאתי שהם עשו את כל הטיסה הארוכה הזו לקצה השני של העולם, בשביל חצי טרק. אמנם גם אני באתי לשהות קצרה יחסית, אבל לפחות בתכנון שלי לצלוח 2 טרקים מלאים.
בכלל, אני חייב לציין, שכמעט ולא ראיתי תיירים שאינם קנדים. המדינה כ"כ גדולה, שמבחינת אזרחי קנדה ההגדרה של חו"ל שונה מאשר אצלנו. מבחינתם ברגע שהם טסו כמה שעות, בכדי להגיע למקום אחר בקנדה, הם בחוץ לארץ.

ב10 הק"מ שבתוך היער השביל נעשה בוצי בטירוף. חלקים נרחבים ממש מרגישים כמו ביצות טובעניות ומאתגרות לחציה.
המזל הוא שכבר עברו בשביל לא מעט אנשים, שחרצו בשטח נתיבי מילוט משניים. פקחתי עיניים וניסיתי ללכת אחרי העקבות.
יחד עם זאת, די הזויה התחזוקה הירודה של השביל במדינה כ"כ מפותחת.
בדרך, חוצים דרך גשר מתכת רחב מאוד ומרשים, ודי שונה בנוף של הטרק.
כל העת היה נדמה לי שמנסים פה לשמר את הצורה הטבעית של המקום, ולכן משתמשים בגשרי וסולמות עץ, ופה לפתע גשר מלכותי ממתכת קרה ומנוכרת.

פה גם עקפתי את הבלגים עד שהגעתי לCullite Creek, שם נמצא רכבל מס' 4 לחציה (ואחד לפני אחרון). עצרתי למנוחה בכדי לחכות לבלגים העליזים, שיעזרו לי לחצות את הרכבל. איכשהו עדיין אני מצליח להתחמק מחצית הרכבל בכוחות עצמי.
דקות ספורות אחריי הם הגיעו, ועזרנו אחד לשני בחציה.
מתחת לרכבל, בנחל, עצרנו לארוחת צהרים. החלפנו פרטים והמשכתי הלאה.
כאן, יש את טיפוס הסולמות הארוך והמפרך ביותר בטרק - 8-9 סולמות, שחלקם גבוהים מאוד! איזה פעילות לרגליים.

בין לבין חטפתי מכה רצינית מענף סורר (כאב שימשך שבועות רבים אחרי שכבר אגיע הביתה!), מאוד כאב לי אבל המשכתי.

סביב שעה 16:00, אחרי לא מעט בוץ, בוץ ובוץ, הגעתי לCamper Bay Camp, הקמפ של סוף היום מבחינתי.
הקמפ קטן-קטן וצפוף-צפוף ונראה שהגאות שוטפת אותו מאוד קרוב לקו האוהלים.
אין חול נעים ורך, אלא אבנים וחצץ. הקמפ המאכזב ביותר עד כה מבחינתי.

שוב, העברתי את הערב במדורה עם מס' חבר'ה עד שהתפזרנו לאוהלים.

סה"כ קילומטראז להיום - 16 ק"מ.

יום חמישי - Camper Bay Camp To Gordon River

יום אחרון לווסט קוסט טרייל!!
ביום זה יש אפשרות להגיע לאחד הפנינות של הטרק, Owen Point, שאפשרי רק בגאות מתחת ל1.8 מ.
לרוב חלון ההזדמנויות קצר ביותר ואף בלתי אפשרי ולכן, חלק גדול מהאנשים לא מצליחים להגיע לOwen Point. בנוסף, ההגעה אליו וממנו די מאתגרת. אתאר זאת בהמשך.

היום לא ארוך מבחינת קילומטראז אבל אומרים שהוא אחד הקשים בטרק אז כבר ב6:00 יצאתי לדרך.
אני מתחיל ברכבל האחרון לטרק (רכבל מס' 5) ושוב, לשמחתי, נתקלתי בזוג שהתחילו יחד איתי, כך שאני יכול לסכם בהצלחה שלא נאלצתי לחצות אף רכבל לבד.
כ2-3 ק"מ של הליכה ביער ומשם יורדים להליכה מאתגרת של כ5 ק"מ, כשבמרכז ההליכה נמצא Owen Point.
היום, כמו אתמול, התחיל ערפילי, מה שנתן אווירה די מעניינת להליכת החוף.
עד לOwen Point יש לא מעט תעלות מים שחותכות את המסלעות, ויש לדלג מעליהן. לא מקנא כלל באנשים הנמוכים מבינינו שנאלצים לדלג אותן. בנוסף, כל הדרך מחליקה בטירוף, מסוכן מאוד ויש להזהר.

בשעה 8:00 הגעתי לOwen Point, מקום יפה-יפה-יפה ומומלץ מאוד, אם מתאפשר. הייתי שם כחצי שעה לבדי לגמרי, ורק כשהתחלתי תזוזה, התחלתי לראות קבוצה ראשונה מגיעה מכיוון Thrasher Cove, דרומית אליי. מכאן מתחיל מסלול הבולדרים המפורסם! הליכה רציפה על בולדרים שחלקם ע-נ-ק-י-י-ם עד לThrasher Cove.
אני ממליץ לעלות כמה שיותר קרוב לקו היער, אזור הבולדרים בו הרבה יותר יבש ולא מחליק. למטה סכנת נפשות, מחליק מאוד-מאוד. ביום גשם, מסוכן ביותר לעשות מסלול זה.
כאן כבר עקפתי הרבה מאוד קבוצות ששמות פעמיהם אל עבר Owen Point.

בשעה 10:00 הגעתי לThrasher Cove, שגם הוא קמפ מאוד קטן, די מפוצץ (קמפ תחילת יום ראשון מדרום) וגאותי, ויש לשים לב היכן ממקמים את האוהל.
מפה נכנסים ליער לישורת האחרונה, שההמלצה היא לתכנן את המסלול בקצב הליכה של 1 ק"מ לשעה. די איטי...

הטיפוס מעייף מאוד עד להגעה לנקודת הפיצול - ימינה אל עבר סיום הטרק, שמאלה אל עבר Camper Bay (אם הגאות לא מאפשרת, הולכים דרך היער ולא מגיעים לOwen Point).

שוב טיפוסים, טיפוסים אבל הבעיה העיקרית לטעמי זה חוסר ההתמצאות במסלול. נראה שעצים קורסים פה בתדירות גבוהה ואין סימונים כ"כ ברורים, כשבחלק מהמקומות פשוט לא קיימים!

היער הזה, בשונה מכל הימים האחרונים, היה משמעותית פחות מרשים וההליכה בו היתה די שגרתית. נהיה ממש חם והזעתי בשגעון אבל הייתי בקצב טוב, ורציתי להגיע בזמן לפחות למעבורת האחרונה, של 15:30.
לבסוף, הגעתי לסיום בשעה 13:00. הסולם הגבוה ביותר מחכה לכם בתחילת/סיום הטרק.
מעבורת של 13:30 אל צידו השני של Gordon River, זמן ארוך מידי של המתנה לאוטובוס שיחזיר אותי לויקטוריה, ומנוחה עד לטרק הבא בתור - Juan De Fuca!

סה"כ קילומטראז להיום - 14 ק"מ.

סיכום

1) באופן כללי, טרקרים הם "עם" מאוד חברותי ולא רק פה, אבל שמתי לב שבטרק זה הפן החברתי הוא די קיצוני. גם הביישנים ביותר שבינינו ימצאו את עצמם סביב מדורה בערב.
2) חוויה יוצאת דופן ומומלצת ביותר, לא לפספס!
3) לכל שאלה מוזמנים לפנות אליי בכיף.
4) מצורף סרטון קצר של חוויותי, תהנו!

קישורים חיצוניים

• קבוצת פייסבוק פעילה
• רישום לGCKEY
• רישום לטרק (יש להקליד שם משתמש וסיסמא GCKEY)
• טרק חואן דה פוקה
• ויזה לקנדה
• אוטובוס לווסט קוסט טרייל
• אתר למציאת גאות ושפל בתאריך הטרק שלכם
• מעבורת לונקובר לויקטוריה וחזור
• בית חב"ד מקסים בויקטוריה