שבוע בבריטיש קולומביה

בריטיש קולומביה

BC היא המדינה (פרובנציה) המערבית ביותר בקנדה. היא גובלת בדרום עם ארה"ב ובצפון עם יוקון (עוד פרובנציה). הולכת על קו החוף ובה החלק הצפוני של הרי הרוקי.

אני נחתתי בעיר המרכזית של BC וונקובר, קניתי שם וואן והתחלתי את הטיול שלי. התכנון לבלות ארבעה וחצי חודשים בצפון אמריקה, בהתחלה לבד ולאחר שבועיים פוגש את השותף הראשון.

קנייה של הרכב

החלטנו לקנות את הרכב שלנו בוונקובר, בריטיש קולומביה קנדה.

אופציה א' - קניית מאדם פרטי.
קנייה של רכב שם היא פשוטה מאוד, אם קונים ממשהו פרטי אז יש שטר בעלות של הרכב שאיתו צריך ללכת למשרד הרישוי המקומי ולהחליף בעלות. כיוון שהחברת ביטוח שם היא ממשלתית אז באותו מקום אפשר לעשות את הביטוח ולקבל לוחיות לרכב.
שימו לב שכדי שהבעלים הקודם יבוא אתכם לעשות את החילוף, זה לא מחייב אבל זה עדיף שאהיה משהו מקומי אתכם.

אופציה ב' (מה שאנו עשינו) זה ללכת לסוכנות רכב.
חשוב לציין שאין בבריטיש קולומביה משהו שמקביל לטסט כמו בארץ, לכן אין לדעת מה המצב המכני של הרכב אלא אם יש לכם ידע בנושה. סוכנויות מבצעות בדיקה ונותנות תמונת מצב כללית על המצב של הרכב.
בנוסף ברוב הסוכנויות יש גם משרד רישוי פנימי וגם ביטוח, לכן קנייה משם לוקחת בסף הכל שעה ואתם עם הרכב שלכם מוכן.

מציין משהו חשוב לדעת, הביטוח בבריטיש קולומביה יקר מאוד!! אם יש לכם רכב ישראלי על שמכם תביאו מסמך באנגלית כמובן שמראה שאין לכם טביעות או תאונות כמה שיותר שנים אחורה. זה יכול להוזיל לכם את הביטוח משמעותית.

כמובן שאם למשו יש שאלות אפשר ליצור קשר עם ישראלים שגרים באזור, אני פניתי לקבוצה בפייסבוק של ישראלים בוונקובר ודרך שם הגעתי לסוכן רכב בשם עדי שפאק. הוא עזר לי למצוא רכב ולעשות את כל התהליך.

וונקובר

השדה תעופה של וונקובר נמצא יחסית קרוב לעיר, יש מפסר דרכים להגיע אל העיר.

אישית לא יצא לי להסתובב הרבה בוונקובר, העיר עצמה הייתה רחוקה מהמקום שבו אני לנתי.
אני ישנתי בליינלי, עיר צמודה לוונקובר.
אם ברצונכם לקנות מצרחים מומלץ ללכת לוולמרט (Walmart), ציוד לרכב בקנדיאן-טייר (Canadian Tire) והאוכל שם זול מאוד.

המלצה ענקית אחת למקום לאכול זה הילטופ קפה (Hilltop Cafe Diner). אחת הארוחות הכי טובות שאכלתי, אם אתם שם חובה לקחת את הפאי בננה!

סקוומיש

עיירה שנמצאת כשעה וחצי נסיעה מוונקובר. העיירה ממוקמת בלב ההרים ונחשבת כמוקד עלייה לרגל למטפסים (הסיבה שאני הגעתי לשם).

אז למה להגיע בכלל?
גם אם אתם לא מטפסים, המיקום של העיירה מדהים. היא נמצאת על שפת אגם ענק, מוקפת בהרים שרובם נשארים עם פסגות מושלגות רוב חודשי השנה.
אומנם אני הגעתי בכדי לטפס שם, אף ביום הראשון עשיתי טיול רגלי שהיה מדהים. את המידע על טיולים שם אפשר לקבל ממרכז המבקרים של סקוומיש, משם לקחתי מפה של האזור ויצאתי לדרכי. מומלץ מאוד לעשות את המסלול Sea to Sky. כמובן שיש עוד מלא מסלולים שונים, פגשתי שם משהו שסיפר לי שהוא עשה מסלול עד לפסגות המושלגות.
אני חיפשתי מסלולים דרף אפליקציה שנקראת All Trails אבל כמובן שאפשר או לשאול אנשים פשוט או לבדוק במרכז מבקרים.

אם אתם מטפסים הגעתם לגן עדן בערך!
אז דבר ראשון אם אתם ללא ציוד, יש בעיירה חנות בשם Climbing On Squamish שממנה אפשר להשכיר כל ציוד שרק רוצים. המחירים שם מאוד הוגנים גם.
העיירה מוקפת במקומות לטפס, יש מאות בעיות בולדר מפוזרות סביב העיר, מוקדים של טיפוס ספורטיבי וכמובן מלא מסלולי טראד.
אם אתם לבדכם (אני הייתי לבדי) יש קבוצת פייסבוק Squamish Rock Climbing שאפשר לכתוב שם פוסט ולא אהיה בעייה למצוא בא פרטנרים.

את הלילות אני ביליתי בחניוני לילה בעמק סקוומיש, יש שם מקומות לחנות בחינם (דיי הרבה מקומות) חלקם יש ספסלים ושירותים ובחלקם יש רק מקום למדורה. לא הייתה שום בעיה בשום לילה, פשות עצרתי במקום פנוי והלכתי לישון.

מעיינות חמים (Sloquet Hotsprings)

לאחר סקוומיש החלטתי ללכת לבלות את הלילה במעיינות חמים. המעיינות ממוקמים בערך באמצע שום מקום. הנסיעה אליהם של כ-100 ק"מ בדרכי עפר ולוקחת יותר משעתיים.

אז האם זה שווה?
לדעתי זה היה שווה את זה, המעיינות היו מקום מדהים! המעיינות ממש מדהימים ורותחים, נשפחים לנהר של מי שלגים ומתוחזקים על ידי האינדיינים המקומיים שהמקום קדוש להם. המעיינות נקיים מאוד וכך גם הקמפסייט. אבל הדרך לשם היא סיוט מתמשך, אני הייתי עם רכב גבוה וגלגלי שטח ועדיין לא הייתי הכי נינוח עם הדרך. אם יש לכם ספקות ביכולות של הרכב שאתם איתו לעשות דרך כזו פשוט אל תכנסו לשם.
כניסה לשמורה עולה 5$ ולינה שם עולה 15$ (כוללת כניסה) ורק במזומן. ממש מתחת לחניון של המעיינות (בערך 12 ק"מ) יש קהילה אינדיאנית קטנה ותחת דלק (שהצילה אותי!).

חשוב לציין שהמעיינות לא צמודות לקמפסייט עצמו, יש ירידה דיי תלולה של כמה דקות מהחנייה למעיינות.

אם אתם עם רכב שמתאים למשימה וכמובן עם הזמן שווה מאוד ללכת לשם ללילה אחד לפחות, הדרך אומנם לא נעימה לנהיגה כלכך אך מדהימה ביופיה.

המעבר לארה"ב

לאחר שחזרתי מהמעיינות עשיתי לילה נוסף בליינלי ומשם המשכתי לארה"ב.
התוכנית הייתה לנהוג לאורך כביש 101 (לאורך החוף) עד סן פרנסיסקו. שם אני פוגשתי את גולן (השותף שלי לרוב הטיול).

אני נסעתי למעבר גבול של ליינלי (החברה הישראלים בוונקובר אמרו לי שהמעבר שם יותר ידידותי). המעבר היה דיי חלק, לא היו המתנות בכלל במעבר עצמו ושוטרי הגבול היו מאוד נחמדים.
החזירו אותי פעם ראשונה כי היה לי עצים למדורה (מסתבר שאסור להעביר את זה בגבול) ולאחר שניפטרתי מהם עברתי את הגבול ללא בעיות.

חשוב להגיע לשם עם כמה דברים:
1. וויזה תקפה (כמובן).
2. מסמכים של יצאה מארה"ב (כרטיסי טיסה חזרה). בלי זה יש סיכוי גדול שלא יכניסו אותכם.
3. מסלול של מה אתם הולכים לעשות.
4. איפה אתם הולכים לישון באותו לילה, ממש מבקשים כתוב אני סתם כתבתי את של וולמרט שישנתי בו.
5. לבדוק שאין אתכם משהו שאסור להכניס, חבל שיחזירו אותכם להיפטר מזה, זה בזבוז זמן מנסיון.
6. אם יש לכם עבודה קבוע או אישור לימודים אקדמיים או כל מסמך שמראה שאין סיכוי שתהגרו לארה"ב זה יעזור.

אחרי שמאשרים אותכם שמים לכם בדרכון פתק לבן שאומר בגדול שאין בעיה לעבור את הגבול בשישה חודשים הקרובים. כלומר אתם יכולים לעבור את הגבול חזרה וחלילה בלי יותר מדי.

טיפים

• אפליקציה למצוא מקומות לישון iOverlander
• אפליקציה למצוא מסלולים All Trails

קישורים חיצוניים

• אפליקציה למצוא מקומות לינה.
• אתר של סקוומיש, שווה לעבור עליו.