קירגיסטאן - טרק של חמישה ימים לאגם אלה-קול
בחודש יוני 2018 יצאנו שלושה אחים לטרק העולה לאגם אלה-קול
| תאריך הטיול | June 2018 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
| עונה מומלצת | יולי-אוגוסט-ספטמבר |
תוכן עניינים
- רקע כללי
- התארגנות לטרק
- הגעה לבישקק
- נסיעה לקרקול
- יום 01 - תחילת הליכה מג'טי אוגוז ולינה בשטח אקו-טרק
- יום 02 - יום קצר שלא היה מתוכנן, אך אולץ בשל מזג האוויר הבעייתי
- יום 03 - הליכה מאקו-טרק עד מחנה יורטות דרך טילטי פאס
- יום 04 - ממחנה היורטות לאגם אלא-קול
- יום 05 - מאגם אלא-קול עד מחנה היורטות בירידה מהאגם
- יום 06 - ממחנה היורטות לכפר אלטין ארשאן
- חזרה לקרקול
- חזרה לבישקק וסיום
- תגובות
רקע כללי
אל קירגיסטאן התוודעתי רק לא מזמן.
לאחר הטרק בגאורגיה בחבל ארץ מסטיה, מאוד רציתי לטייל שוב במדינה לא מוכרת, עם תרבות שונה ונופים של יערות מוריקים והרים מושלגים.
שוכנת בין קזחסטאן, סין, טג'יקיסטאן ואוזבקיסטאן, קירגיסטאן היא בהווייתה ארץ נוודים. כחלק מברית המועצות לשעבר, יש בה המון השפעות של תרבות סובייטית, ורוסית היא עדיין השפה המדוברת לצד השפה הקירגיזית. יחסית לגודל המדינה, היא מונה רק כשישה מיליון תושבים.
קירגיסטאן היא ארץ מוסלמית, אך אין מניעה לישראלים לטייל בה ואני יכול להעיד שבכל מקום פגשתי רק אנשים טובים ומכניסי אורחים.
עיר הבירה היא בישקק (bishkek), ואליה גם מגיעים משדה התעופה.
הטרק עצמו עולה אל אגם בשם אלא-קול (ala kol) והוא טרק אוהלים, מה שאומר שצריך לקחת צידה שתספיק לכל אורך הטיול. במזג אוויר טוב ניתן לעשות את הטרק בחמישה ימים. אנחנו עשינו אותה בשישה ימים מפאת תנאי מזג אוויר גרועים במיוחד. מהסיבה הזו אני לא יכול להמליץ לעשות את הטרק מאמצע חודש יוני כפי שקראתי בסיפורי דרך אחרים, אך בתחילת יולי המקום כבר נראה אחרת לגמרי.
המסלול מתחיל מהעיר קרקול (karakol), אליה מגיעים במרשוטקה (מונית שירות) מבישקק. הנסיעה לוקחת כחמש שעות עם עצירה בדרך. משם המסלול מתחיל בכפר בשם ג'טי אוגוז ועובר דרך מספר מקומות לינה ארעיים לאורך המסלול עד ההגעה לכפר אלטין ארשאן. משם חוזרים חזרה לקרקול ולבישקק לחזרה לארץ.
התארגנות לטרק
ויזה:
ניתן לעשות ויזה עם ההגעה למדינה בעלות של 50 דולר לתקופה של 30 יום (לא ביררתי לגבי שהות ממושכת יותר). חובה להצטייד בתמונת פספורט! בעת הוצאת הוויזה תצטרכו למלא פרטים אודות מקום שהותכם.
כסף:
המטבע המקומי הוא סום. שקל אחד שווה בערך 18.5 סום, דולר אחד כ-68.5 סום נכון לכתיבת שורות אלו.
המחייה בקירגיסטאן מאוד זולה, למשל נסיעה במרשוטקה בין-עירונית עולה 350 סום (קצת פחות מעשרים שקלים), לילה בגסטהאוס כ-400 סום. אפשר להחליף כסף בבישקק בשדה התעופה או בעיר.
אוכל ושתיה:
לכל משך הטרק נדרש לקחת צידה, למעט ביום האחרון שבו ישנים בכפר. מומלץ לקחת מזון יבש כמו אורז, קינואה וקיטניות, לצד לחם, ירקות שורש, פירות קשים, פירות יבשים ואגוזים שאותם אפשר לקנות בשוק בקרקול, העיר ממנה יוצאים לטרק. אנחנו הבאנו מהארץ גם טחינה גולמית וסילאן בבקבוק לחיץ - שהתגלה כלהיט!
את המים בטרק יש לטהר ולכן חובה להביא טבליות או פילטר כמו life straw או sawyer squeeze.
ציוד:
מזג האוויר היה מאוד הפכפך ולכן מומלץ להתלבש בשכבות שאפשר להוריד ולשים מהר. ציוד גשם הוא הכרח. בלילות קר מאוד ולכן נדרש ציוד חם ללינת שטח. הכנתי רשימה מומלצת של ציוד.
ציוד בסיסי - תיק גב מוצי'לה, אוהל מוגן מים, סק"ש חם + ליינר מחמם לסק"ש (מומלץ), מזרן שטח, מקלות הליכה, שק מים/ בקבוק, אמצעי טיהור מים, מצפן. תיק יום לעיר (אופציונלי).
ביגוד - נעליים עמידות למים (חובה חובה חובה). ז'קט פליז/ פוך/ סופטשל, שני מכנסי טיולים, שתי חולצות טיולים, סנדלים, טי-שירט, לפחות שלוש גרבי טיולים, תחתונים, מעיל גשם, מכנס גשם, גייטרס (מומלץ כי עוברים בשלג). כובע ליום, כובע צמר ללילה, חם צוואר, געטקס וגופיה טרמיים מומלץ מאוד, כפפות חמות ועמידות למים. בדרך ישנם מעיינות חמים ואגם, אפשר להביא בגד ים או להיכנס עם בגדים תחתונים.
הגיינה ובריאות - כלי רחצה, מגבת מיקרופייבר, קיט עזרה ראשונה קל, כדורים לכאב ראש/ בטן, טלק לשפשפת, קרם הגנה, טישו, מגבונים.
בישול - גזיה, מצית, כלי בישול סיר/ פינג'אן, כלי אוכל וסכו"ם, קפה ותה, תבלינים, שמן זית, פותחן, קרש חיתוך קטן, סכין קל או אולר. בלון גז אפשר לקנות בשוק בקרקול.
מכשירי חשמל - סלולרי, מצלמה, פנס ראש, סוללות, מטען נייד power bank.
אביזרים - מנעול קטן, קרם הגנה, ערכת תפירה בסיסית, חבל קצר (לתלות כביסה למשל), משקפי שמש, משרוקית למקרה חירום, כלי כתיבה.
מסמכים - פנקס חיסונים, דרכון, ביטוח, תמונת פספורט לוויזה, שיחון בסיסי (הרוב מדברים רוסית, מעט מאוד אם בכלל מדברים אנגלית).
מפות - אפשר לקנות מפה באקו-טרק בקרקול. כשאנחנו היינו נגמרו המפות 1:50,000 ונשארה רק מפת תיירות 1:100,000. אנחנו השגנו מפת 1:100,000 מזוג מטיילים שפגשנו ובדיוק סיימו. יחד עם אפליקציית maps.me זה היה מספיק כדי לנווט בשטח והשביל ברובו הוא יחסית די ברור.
למעוניינים, ישנן גם אפליקציות מפות בתשלום: locus, gaia gps ו-soviet military map. לא השתמשנו.
הגעה לבישקק
בישקק היא כאמור עיר הבירה. העיר מונה כמליון תושבים ועיקר האוכלוסייה היא רוסית.
סגרנו מראש חדר ב-Bishkek Guest House בעלות של 6 דולר לאדם, שלושה בחדר של ארבעה.
אנחנו לקחנו מונית מוסדרת מהשדה ב-9 דולר. אפשר למצוא בחוץ מוניות לא מוסדרות.
לנהג שלנו קוראים לטיף, כורדי גאה. מספר לנו כמה הוא אוהב את הישראלים וממליץ לנו לשתות את המשקה הלאומי שלהם שנמכר בכל מקום וצבעו לבן. הוא מבטיח שאחרי לגימה של המשקה הקר נהיה חזקים ולא נצטרך לשתות שום דבר אחר. מהר מאוד מתברר שהמשקה המדובר הוא חלב סוסים...
את החלפת הכסף וקצת קניות לחדר אנחנו עושים בקניון 'פארק' וגם אוכלים רול שווארמה מקומית ב-150 סום (כ-8 שקלים). בגסטהאוס אנחנו מוצאים בלון גז כמעט מלא, שהספיק לנו לרוב הטרק.
נסיעה לקרקול
מתחם המרשוטקות נמצא במרחק הליכה מהגסטהאוס.
הנהג מבקש 350 סום לאדם, אך דורש מכל אחד עוד מאה על התיק הגדול שלטענתו תופס יותר מדי מקום. במקום זאת, סגרנו מונית עם עוד שני ישראלים בחמש מאות סום לאדם, והמונית הביאה אותנו עד הגסטהאוס בקרקול.
הנסיעה לקרקול במונית הייתה עם עוד שני נוסעים מקומיים, אחד שישן כל הדרך והשני שיכור לגמרי...
השיכור לא הפסיק לנסות לתקשר איתנו למרות שלא הבנו מילה ממה שאמר, והאמת שסיפק לנו לא מעט בידור, במיוחד כשניסה להסביר לנו על האגם הגדול במדינה שנקרא איזי-קול.
יכול להיות שצדים שם דגים עם דינמיט. לא ברור...
בקרקול אנחנו מגיעים לנייס הוסטל, בעלות 350 לאדם בחדר משותף. בעלת המקום מאוד חביבה ומדברת אנגלית מצוין. שמה ג'אן. אפשר לבשל בגסטהאוס או לאכול במסעדה הסמוכה - קפה קאנץ.
אנחנו יוצאים לטיול בעיר ומצטיידים בשוק המקומי בירקות שורש, פירות יבשים, אגוזים ולחם מסורתי שהמוכרת טוענת שהוא עשוי כך שיחזיק מעמד ימים שלמים. אנחנו קונים גם בלון גז נוסף.
בסמוך לשוק אנחנו הולכים לקנות מפה במרכז המטיילים אקו-טרק, אך מסתבר שנגמרו המפות(!) ולא ידוע מתי יגיעו עוד. כנראה באנו ממש לפני תחילת העונה.
בחוץ אנחנו רואים שני מטיילים אמריקאים, אנחנו שואלים אותם על הטרק ומסתבר שהם בדיוק סיימו, ולכן הם נותנים לנו את המפה.
השוק ואקו-טרק נסגרים בסביבות חמש, לכן מומלץ להגיע לפני.
יום 01 - תחילת הליכה מג'טי אוגוז ולינה בשטח אקו-טרק
בערב לפני, אנחנו סוגרים עם בעלה של ג'אן שיקח אותנו לתחילת המסלול בעלות של 700 סום בשעה תשע בבוקר.
ההליכה מתחילה מהכפר ג'טי אוגוז. הכפר נמצא למרגלות הר בגוון אדום יוצא דופן. אפשר להתקדם עוד פנימה במסלול עם רכב, אך אנחנו העדפנו לרדת כאן ולהתחיל את המסלול דרך היער היפה.
לאחר כמה שעות הליכה תפס אותנו גשם ממש חזק, בדיוק שעברנו בסמוך ליורטה לבנה גדולה.
החלטנו לבקש לתפוס מחסה מחוץ ליורטה, ומיד חבורה של ילדים סקרנים הזמינו אותנו לשבת איתם תחת סככת בד מחוץ ליורטה. הם שיחקו איתנו אבן נייר ומספריים ולימדו אותנו מילים בקירגיזית.
לאחר מכן קבוצה גדולה של גברים יצאו מתוך המאהל, והאב הזמין אותנו להיכנס ולהתארח עמם.
ביורטה נשארו נשות המשפחה שניסו לתקשר איתנו במעט המילים באנגלית שידעו, אכלנו שם לשובע, קיבלנו צידה לדרך של 'חְלֶבּ', מעין לחם מסורתי בצורת ריבועים קטנים, ואפילו טעמנו חלב סוס (כי זה המשקה הלאומי ואי אפשר לסרב).
נתנו להם 500 סום על האירוח.
את הלילה העברנו בהמשך הדרך בשטח פתוח בין העצים שסוככו עלינו מהגשם. פתחנו אוהלים, עשינו מדורה ושתינו קוניאק בישקקי מוצלח שקנינו בשוק בקרקול.
המסלול ביום זה אמור להסתיים בשטח רחב ידיים שמסומן עם שלט לבן של אקו-טרק, במקום יש סימני מדורות רבים. בשל מזג האוויר נאלצנו לעצור לפני הזמן ולתפוס מחסה.
יום 02 - יום קצר שלא היה מתוכנן, אך אולץ בשל מזג האוויר הבעייתי
כפי שכתבתי בהתחלה, את הטרק אפשר לעשות בחמישה ימים, ולכאן היינו אמורים להגיע כבר אתמול.
אך הגשם לא הפסיק לרדת ביום הקודם וגם ביום זה, והעצירה ביורטה מנעה מאיתנו להגיע עד לשטח הלינה של אקו-טרק (אם כי הייתה זו חווייה אותנטית ושווה במיוחד).
אנחנו מתעוריים בסביבות שבע וחצי בבוקר, אך בתקווה להפוגה בגשם חיכינו עד עשר וחצי. כשזה לא הגיע, בלית ברירה פשוט יצאנו להליכה בגשם.
הלכנו כארבע שעות וחצי עד השלט של אקו-טרק, ובשעה שלוש נאלצנו להקים מאהל ולעצור.
הגשם לא חדל והיה קור מקפיא. רק בסביבות שמונה היתה הפוגה ויכולנו סוף סוף לבשל.
הלכנו לישון מוקדם בתקווה ליום בהיר למחרת.
יום 03 - הליכה מאקו-טרק עד מחנה יורטות דרך טילטי פאס
את היום השלישי של הטרק התחלנו בשמונה וחצי בבוקר במזג אוויר קריר ויבש.
העליה נמצאת בצד שמאל, ממש מול שטח השינה, והיא מתחילה בין השיחים שמימין לערוצי המים שיורדים מצלע ההר. רוג'ום אבנים מסמן את תחילת העלייה לטילטי פאס (tilti pass).
העליה לפאס הייתה ארוכה וקשה, ותוך כדי מזג האוויר התהפך וירד עלינו שלג חזק.
הפאס עצמו בגובה 3800 מ', והעלייה רצופה ברוג'ומים שמסמנים את השביל, לכן חשוב לעקוב אחריהם באדיקות. לאחר כארבע שעות של עלייה הגענו לטילטי פאס ואז החלה ירידה לא פחות ארוכה.
בירידה התחיל מבול שליווה אותנו עד הערב ללא הפוגה. היינו ספוגים מים. הירידה בשלג היתה מאתגרת ולא פעם נפלנו ושקענו בתוכו. לאחר מכן התוואי הפך לבוצי מה שהקשה על הירידה.
בעת הירידה הנחל נמצא מצד שמאל, וישנו מקום עם שלט עם חץ לבן ששם חוצים את הנחל.
בהמשך שוב חוצים אותו על שני גשרי עץ קטנים, ולבסוף השביל הופך לדרך כורכר שלאחר כשני ק"מ מסתיימת במחנה יורטות גדול. אפשר לישון ביורטה (חימום בתוספת תשלום) או לישון באוהל. שילמנו 400 סום לאדם על יורטה מחוממת.
בסיפורי דרך אחרים קראנו שכאן צריך לשלם לפקח של השמורה דמי כניסה, אך אנחנו לא נתקלנו באדם כזה, אולי כי הגענו ממש לפני רדת החשכה.
בסך הכל הדרך הייתה יפה ביותר, מהיפות בטרק, אבל קשה מאוד.
בשמונה וחצי בערב, עם שקיעת השמש, הגענו למחנה היורטות.
שם ייבשנו את הבגדים הרטובים מעל הקמין וחלקנו את היורטה עם מטייל נחמד מסינגפור בשם אהרון.
בעלת המקום, אישה רוסייה מבוגרת וחביבה, פינקה אותנו בוודקה תוצרת בית, תה ולחם עם ריבה.
היורטה המחוממת הייתה מאוד נעימה ושמחנו לישון במבנה סגור ומוגן ממזג האוויר הקריר, אך בסביבות אחת בלילה התעוררנו לפתע כולנו קפואים, כשהסתבר שהאש בקמין כבתה. לאחר שעה של ניסיונות כושלים להצית את האש, התלבשנו טוב טוב וחזרנו לישון בסק"שים. לפחות הבגדים הרטובים הספיקו להתייבש.
יום 04 - ממחנה היורטות לאגם אלא-קול
לאחר לילה בהיר ומלא כוכבים שמזמן לא ראיתי כל כך הרבה, בניגוד לימים הקודמים, הבוקר נפתח בהיר ונעים, והתחלנו להתקדם בשביל לעבר האגם. לאחר חציית גשר גדול, הדרך הופכת מורכבת בעיקר מסלעים ונעזרנו ברוג'ומים הפזורים לאורכה, כאשר מדי פעם גם היה שביל הליכה ברור.
מהר מאוד כל היום הפך לעליה אחת ארוכה ואינסופית. זהו יום קשה. לאחר כשלוש-ארבע שעות הגענו למחנה של אקוטרק, מעין בקתת עץ ישנה שאפשר לתפוס בתוכה מחסה או לפרוס אוהל לצידה.
העלייה ממשיכה בצמוד לנחל שמימין עד שמגיעים למפל מים שהיה חצי קפוא.
כשהגענו למפל הקפוא, פגשנו שני מטיילים שהקימו אוהל ואמרו לנו שלמעלה באגם עוד יותר קר וקפוא. הקמנו אוהל מול מפל הקרח ועברנו לילה מקפיא אך לפחות מתחת לשמים בהירים, באחת הנקודות היפות בטרק.
בעקרון אפשר להקים אוהל גם למעלה באגם. ישנו מעין מחסה אבנים אבל הוא לא נראה מועיל במיוחד להגנה מהרוח הקרה. גובה האגם 3860מ'.
יום 05 - מאגם אלא-קול עד מחנה היורטות בירידה מהאגם
היום התחיל מאוחר מפאת הקור והרוח של הבוקר מול המפל, כך שיצאנו לדרך רק בתשע וחצי, שזה מאוחר מאוד יחסית. לאחר עליה של 45 דקות-שעה, נגלה בפנינו האגם הקפוא במלוא תפארתו. עצרנו קצת לצילומים ומיד אחרי התחלנו עליה ארוכה ומפרכת לעבר הפס.
הטיפוס נמשך כארבע שעות מפרכות וקשוחות על דרדרת סלעים בסימון רוג'ומים, בשביל שעולה מצד שמאל של האגם (למעשה ממשיך מהנקודה שבה מגיעים לאגם), ובסופו מגיעים לנקודת תצפית מדהימה על כל העמק. מה שעולה חייב לרדת, וכעת היה עלינו לחצות את הפאס אל העמק השני.
הירידה הייתה לא פחות קשה מהעליה, ונעשתה בשלג עמוק שהגיע לעיתים עד המותניים.
מפאת השעה היחסית מאוחרת, השלג כבר הספיק להתרכך והפך למאתגר במיוחד ואפילו מפחיד.
ירדנו בשביל שמול נקודת התצפית, והשתדלנו ללכת רק על הדרדרת ולא בשלג (כשהתאפשר), מכיוון שכשהלכנו בשלג לא פעם נפלנו ושקענו עד המותניים.
בעוד אנחנו נאבקים ומנסים לחלץ את עצמנו מתוך השלג, קבוצה קטנה של מטיילים בלגים החליטו שיש דרך פשוטה יותר לרדת, ופשוט זרקו את התיק קדימה והחליקו מטה על גחונם כל הדרך.
אני לא יכול להמליץ על השיטה הזו בשום אופן, אבל ירידה שלקחה לנו כשעה, הם עשו בתוך מספר דקות בלבד...
למרות שתכננו להגיע ביום זה לאלטין ארשין, מיד אחרי הירידה התחיל גשם זלעפות והצלחנו להגיע רק עד למחנה יורטה קטן, שם תפסנו מחסה בתוך המאהל וכובדנו בתה חם.
בסוף הדרדרת ובסמוך למחנה היורטות אפשר למלא מים.
השעה היתה כבר חמש והגשם לא הפסיק לרדת בעוצמה, והבנו שכנראה כבר נצטרך לבלות כאן את הלילה. מטייל פולני אחד שהיה במאהל כשנכנסו, החליט לבסוף שהוא יוצא לאלטין ארשאן על אף הגשם הכבד.
הוא דיבר ברוסית עם המקומיים ואז תרגם לנו את עצתם - "שים פנס ראש על אור אדום, זה גורם לדובים לחשוב שאתה מדורה"...
בהפוגה הראשונה הקמנו אוהלים מחוץ ליורטה, ושילמנו לבעלי היורטה על הלינה 200 סום לשלושתינו.
ממש כמה דקות לאחר שסיימנו להקים את האוהל השלישי, הגשם התחלף בברד כבד והעמק כוסה לבן.
הברד לאט לאט הפך לשלג, והשלג לא הפסיק לרדת עד הלילה.
הקור בחוץ היה חודר עצמות, ולבשתי את כל הבגדים שהבאתי איתי בניסיון להתחמם ולהירדם. מתוך נדודי שינה, החלטתי לפתוח את האוהל ולהציץ בחוץ, וגילתי שמים בהירים עם כמות אינסופית של כוכבים מנצנצים, מחזה שהפך להיות נדיר בשל זיהום האור שהורגלנו אליו.
אחרי כמה לגימות מהקוניאק חזרתי לשק השינה וישנתי שנת ישרים.
יום 06 - ממחנה היורטות לכפר אלטין ארשאן
לאחר לילה ממועט שינה והתהפכויות רבות בשקש, התעוררנו לעמק מושלג וקפוא. התארגנו ויצאנו בשמונה וחצי בבוקר לכיוון ארשן. הלכנו בקצב מתון, עייפים אחרי לילה קר ומועט שינה ורעבים מכיוון שנגמר לנו האוכל שתכננו רק לחמישה ימים ונשארו רק מעט פיצוחים.
בסיפורי דרך אחרים קראנו שאפשר ללכת מאגם אלה-קול עד אלטין ארשאן ביום אחד של עשר שעות. אני משער שזה מעשי אם ישנים באגם ויוצאים עם אור ראשון ובמזג אוויר טוב.
אנחנו נתקלנו במזג אוויר מאוד הפכפך, ומכיוון שהתחלנו מאוחר את היום הקודם וגם ישנו כשעה מתחת לאגם, ראינו לנכון לעצור במחנה היורטות.
להבנתי ההליכה ממחנה היורטות לאלטין ארשאן אמורה לקחת כארבע שעות.
אך אנחנו הגענו לאראשן רק לאחר כשש שעות, שכללו עצירות רבות לצילומי העמק היפיפה והפסקות תה.
לאחר ירידה ממושכת בשביל עוברים בקתת רועים קטנה, והשביל יורד בין השיחים וחוצה את הנחל ימינה. במקום אין נקודת חצייה מוסדרת, אך המים יחסית רדודים והצלחנו לחצות מבלי להירטב. השביל ממשיך ונכנס לתוך יער, ובהמשך מתפצל ימינה ויורד על קו גובה לאורך הנהר לשמאלו. גשרון עץ חוצה את הנחל היורד לנהר, ומשם ממשיכה הליכה בעמק עד הכפר.
אלטין ארשאן ידוע גם במעיינות החמים הטבעיים שנובעים בו, וזו עוד סיבה טובה ללק את הימים כך שמגיעים ליום זה בצהריים עם זמן למנוחה ורחצת הירגעות של אחרי הטרק.
בכניסה לכפר הקטן מיד ניגש אלינו אדם זקן והציע לנו לישון ביורטה, אבל החלטנו שמגיע לנו קצת להתפנק וסגרנו בארשאן לודג' שבו חדרים גדולים וחדשים.
בעל המקום מיד קלט שאנחנו ישראלים והשוויץ בידע הרב שלו במילים בעברית, והסביר שהלינה כוללת ארוחת בוקר עם "לחם, ביצה, בצל, עגבניה - שקשוקה - סבבה" וחיוך גדול. סגרנו על 700 סום כולל רחיצה במעיינות החמים. ב-200 סום נוספים אכלנו ארוחת צהריים מפנקת שכללה כמובן לחם ותה, אבל גם מנת מוקפץ עם תפוחי אדמה ועוף, סלט ירקות, סלט ירקות צלויים חרפרף ועוגיות לצד התה. שווה ביותר.
לאחר הארוחה התחיל גשם חזק, בדיוק בזמן למנוחת צהריים, ועם החלשותו טבלנו במעיינות והתחדשנו לאחר שישה ימים מפרכים, מאתגרים ומהנים. את הערב העברנו עם בירות מקומיות מהחנות של לודג' 'אלזה', ואז הזמין אותנו בעל המקום לבקבוק יין ומשחק פוקר. שיחקנו על מאה סום כל אחד, והשתכרנו עד חצות ועד שרוששנו את החבר'ה הקירגיזים. לסיום, כמיטב המסורת הקירגיזית, עשינו תחרות הורדות ידיים והפסדנו נחרצות. זה היה סוף ממש כיפי לטרק ולטיול.
חזרה לקרקול
התחלנו עם ארוחת בוקר שכללה דייסה, לחם, ביצה קשה וגבינה צהובה. לא שקשוקה ולא נעליים...
כשסיימנו בדיוק הגיע בעל המקום שנראה עוד חצי ישן, וכששאלנו מה קרה לשקשוקה שהובטחה, הוא ענה שרק הוא יודע להכין שקשוקה ואשתו לא.
לפחות בפוקר תפסנו את הבלוף שלו יותר מהר :)
בעל המקום מאוד רצה מאוד שניסע איתו בג'יפ לכפר הבא (כשעתיים נסיעה) ב-3500 סום, אנחנו שאלנו לגבי רכיבה על סוסים, אבל המחיר היה 1200 סום לאדם פלוס תשלום על הרוכב, וזה פשוט היה לא כלכלי.
ישנה גם אפשרות לחזור עם רכב שטח, מן הכלאה בין משאית ואוטבוס, לא בדקנו מחירים.
יצאנו בתשע וחצי והלכנו ברגל כשש שעות עם עצירות קפה, נשנושים וצילומים עד הכפר אק-סו (Ak-suu).
גם הפעם רוב הדרך חטפנו גשם כבד, עד שהגענו לכניסה לכפר אק-סו ולפתע השמש יצאה והשמיים הפכו תכולים.
חיכינו ממש רק כמה דקות למרשוטקה לקרקול שעוצרת בצומת הכניסה לכפר, ותוך כרבע שעה כבר היינו בחזרה באכסנייה. מסרנו את הבגדים לכביסה, פתחנו את האוהלים לייבוש ויצאנו לשוק לקנות צהרים ומתנות. בערב קינחנו שוב במסעדת קפה קאנץ ליד ההוסטל והלכנו לישון תשושים ומסופקים.
חזרה לבישקק וסיום
בבוקר שלמחרת ארגנו את הציוד לנסיעה, השארנו את שאריות האוכל בארון המשותף במטבח ונפרדנו מג'אן לשלום. היא הזמינה לנו מונית לתחנת המוניות, ומשם קנינו כרטיס מסודר ב-350 סום לאדם כולל התיק.
המרשוטקה יצאה בסביבות 8:50 (יש כל שעה), ולאחר כשלוש שעות עצרנו להתרעננות להפסקה של עשרים דקות.
בבישקק חזרנו לאותו הגסטהואס, שם פגשנו שני מטיילים ישראלים והורשנו להם את המפה וכל הידע שצברנו.
הספקנו לעשות מסאז', לטייל רגלית בעיר ולאכול עוד רול שווארמה.
קירגיזטאן ארץ מדהימה עם אנשים טובים, נופים עוצרי נשימה ורחבי ידיים של שדות ירוקים, יערות והרים מושלגים. יש כאן הרבה מסלולים ובשקט אפשר לבלות כאן גם חודש, ואף לחבר מסלולים עם טג'יקיסטאן וקזחסטאן השכנות. אין לי ספק שאשוב למרכז אסיה בעתיד הלא רחוק.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם