טרק הקרקול בחמישה ימים

מידע כללי והתארגנות

שפה -
השפה הרשמית היא קירגיזית, השפה המשנית היא רוסית- אין זכר לאנגלית. אם אתם דוברי רוסית- מעולה. אם לא- חשוב להצטייד בשיחון, ללמוד מראש מילים בסיסיות או כל פתרון בסגנון.

ציוד -
חשוב להצטייד בכדורים (או כל פתרון אלטרנטיבי) לטיהור מים. כמעט תמיד גם אם תשתו מהנחל מיד כשהשלג נמס למים- איכשהו מילימטר לפני יהיה עדר עצום שיחרבן אליו.. קשה לתפוס את כמות חיות המרעה במדינה. כדורים נגד מחלת מחלת גבהים (מגיעים בטרקים די גבוה). שק שינה ואוהל מחממים ואמינים- הלילות קרים, מאד! וודאו שלאוהל כיסוי גשם טוב כי צפויים לילות גשומים. מקלות הליכה- אני אישית לא חובב ובכל זאת ממליץ בחום כי המסלולים מורכבים מעליות ענקיות, ירידות ענקיות ודרדרות. והרבה משקל.

נסיעות -
הנהגים מסוכנים מאד. אין הרבה איך להשפיע על כך חוץ מלהשתדל להימנע מנסיעות בחושך, לדעתי לחלוטין אם אפשר.

CBT community based tourism -
הדעות חלוקות.. משרדיהם ממוקמים במרבית הכפרים מהם יוצאים לטרקים וגם בחלק מן הערים (אפשר למצוא באינטרנט בקלות). בדר"כ יודעים אנגלית ברמה סבירה. יכולים לעזור לתכנן מסלולים, לספק שרותים כמו מדריכים, פורטרים או טיולי סוסים, והעיקר מבחינתנו- מפנים לבתים של משפחות מקומיות ל homestay. גובים מחירים גבוהים יחסית עבור מוניות וכו' ויש תחושה כללית של עסקנות בחלק מהמשרדים אבל החוויה של הhomestay אדירה ואחרת פחות קל להגיע לזה לבד.

ניווט -
היתה לנו מפה ברזולוציה סבירה מחברים ומפה של הסובייט מאפס בפלאפון. ישנו ב nice guesthouse שהוא סופר נוח מכל הבחינות (כנראה המקום הכי מערבי שביקרנו במדינה). תוך כמה דקות הליכה בכל כיוון אפשר למצוא מכולות קטנות להצטיידות. סופר של ממש לא מצאנו אבל גם לא ממש נזקקנו. דרך העובדים (דוברי אנגלית טובה) של הגסטהאוס הזמנו מונית לתחילת המסלול.

ניווט בטרקים -
בדומה למסלולים אחרים בעולם ובשונה מאד מהארץ- אין סימון שבילים כזה או אחר. יותר מכך- תוואי השטח רצוף דרדרות גדולות, תהומות, נחלים.. והמסלולים ברובם עדיין לא כ"כ מתויירים. אם מצליחים להשיג מפות נייר של הטיולים הכי טוב. גם אם כן וגם אם לא יש להוריד את האפליקציה של המפות הסובייטיות ואת הקבצים הרלוונטיים. מומלץ גם להוריד את אפליקציית maps.me ובה את המפות של קירגיזסטן. בשל אלה מומלץ גם להצטייד במטען סולרי/סוללה נטענת או ספייר לפלאפון.

היום הראשון

ב 08:30 אחרי א. בוקר פגשנו את נהג המונית החביב שלקח אותנו מה nice לג'טי אוגוז. הוא המשיך מעבר לכפר והכניס אותנו עד הגשר החמישי מעל הנהר. בפועל זה אומר קיצור של עוד איזה 2 ק"מ שבדיעבד יכל להיות דוקא נחמד ללכת אותם- מעין מעוק עם אבן אדמדמה ונהר באמצע. וזה גם יום לא ארוך. אפשר לשקול.. אחרי כמה תמונות של הסוסים המקומיים יוצאים לדרך ב 09:30. הדרך נוחה מאד ומישורית ברובה, ממש דרך ג'יפים. מידי פעם יורטות וכרי דשא, מלווים נחל והכל ירוק מאד. שעה וחצי של הליכה איטית ומגיעים לנקודת החצייה של הנהר, על גשר גדול. בינתיים נוף ממש אירופאי. אחרי עוד שעה וחצי חולפים על פני בית בודד והשביל מתפצל. לוקחים את הפיצול המזרחי (השמאלי ביותר). בערך בשלב הזה השביל מפסיק להיות דרך ג'יפים. עדיין מאד ברור ואין כ"כ איך להתבלבל. עולים עלייה לא גדולה והולכים במקביל לנחל (מימינו). אחרי שעה נוספת של הליכה יוצאים לאחו גדול. כאן עצרנו לצהריים ליד הנהר בין הסוסים (תמונה 1). מאיזשהו שלב נראה שאפשר ללכת משני צידי הנחל. מתישהו באזור הזה פתאום הגיע אלינו עדר כבשים ענק עם פרש משופם שהציע לשחוט לנו כבש (תמונה 2) (סירבנו אז לא יודע להמליץ). מה שחשוב זה שהוא המשיך למעין מבנה מאולתר עם גדרות עץ על שפת הנחל. מיד אחרי המבנה הזה יש גשר שבדיעבד נוח וכדאי לחצות (לעבור מהגדה הימנית לשמאלית). אנחנו דווקא המשכנו בימנית וכשחשבנו לפי המפה שאנחנו די קרובים כבר לפס והשעה הייתה 17:00 עצרנו להיום באיזו פינה (יש הרבה מקומות מישוריים נוחים באזור). הנוף מדהים (תמונה 3) וכשהחושך ירד היה די קר. בלילה ירד לא מעט גשם.

היום השני

אחרי שהפשרנו ואכלנו התחלנו להתקדם, פשוט עם הנהר. מאז הגשר שלא חצינו אתמול המסלול די איבד שביל מוגדר ומבחינת הנהר יש נקודות שיחסית פשוט לחצות עם בולדרים גדולים אבל העדפנו לחכות עם זה כי הנהר נהיה ממש ממש חזק, עד שמצאנו נקודה ממש בטוחה. אחרי כחצי שעת הליכה הגענו לשלט דהוי עליו כתוב ecotrek. מנק' זו פונים שמאלה ב90° ומתחילים לטפס קצת. הנחל עדיין לצידנו ומתחיל להיות מעט גועש יותר. הקרקע היא מעין שילוב רך של בוץ ועלים יבשים ויש קצת פריחה. מטפסים כך כ 400 מטר לגובה והנחל נסגר משני צידיו על ידי שלוחות גבוהות (תמונה 4). בשלב זה טעינו בניווט- סיפור דרך שנעזרנו בו הכווין לגדה אחת, הסובייט מאפ לאחרת ואנחנו בדקנו את שתיהן וראינו/דמיינו שני שבילים קטנים. בסוף פשוט נפרדנו מהנחל ועלינו ממנו שמאלה (פעם ראשונה שנפרדים מאותו נחל שהלכנו איתו מג'טי אוגוז). זו הנקודה האחרונה למילוי מים עד הירידה מהפס. מצאנו את עצמנו מוקפים הרים ודי התקשנו לזהות ולבחור בסובייט מאפס על ה GPS את ההרים ביניהם עובר הפס. ראינו מרעול כזה שממשיך שמאלה ומקיף שלוחה אבל טעינו לחשוב שהפס עובר בין שני הרים ימניים לה ולכן פשוט בחרנו בולדר גדול בקו האופק ועלינו על השלוחה דוך עד אליו. אחרי שעה של טיפוס מאומץ בלי זכר לשביל ובלי פס ברקע התחלנו לחשוד.. לפי הסימון העליה אמורה להפוך לפחות תלולה ככל שמתקדמים לפס.. וגם הרגשנו שכבר טיפסנו המון ולא ראינו יותר מידי באופק. בקיצור- טעינו ברזולוציה שהספיקה ל- gps לאשר שפספסנו והלכנו בטעות מימין לשביל. במקום לרדת ולעלות חזרה בחרנו להמשיך קצת קדימה עד לכיפה סמויה שנוכל לראות ממנה את השביל בתקווה. אחרי 10 דקות הליכה לשמחתנו ראינו אותו מבצבץ מתחתינו ומאד מאד ברור :/ ולשמחתנו עולה יחסית לקראתנו, מאד מפותל. הירידה מההר שלנו היתה כזו שמאפשרת להתחבר לשביל בלי להסתכן וזה מה שעשינו. אחרי עליה גדולה הגיע מישור של כמה דקות (והתחיל שלג) ואז עלייה נוספת כמעט מייאשת ואז בבת אחת.. הגענו! למרות השלג (קצת נחלש) והעננות הימרנו על להישאר לארוחת צהריים בתקווה שהשמיים יתבהרו. אחרי כמה דקות לשמחתנו הרבה זה אכן קרה ונגלה לנו נוף באמת יפה: מאחורינו ההרים שלעברם טיפסנו יום וחצי- סלע חשוף ופסגות מושלגות, כשהעננים כבר נמוכים מהם ומלפנינו עמק גדול והרים צהובים, חומים, אדומים וצהובים (תמונה 5). אחרי הארוחה ירדנו למטה עם השביל. הירידה מאד ברורה ונוחה אבל תלולה ודופקת ברכיים. אגב כאן פגשנו זוג בלגים שטעו בדיוק כמונו בעליה לפס כך שכנראה זה לא כזה טריויאלי. אחרי עוד 1-2 ק"מ השיפוע מתמתן וגם מגיעים שוב לנקודה עם מים. בינתיים גם נפתרה לנו התעלומה של המחילות הענקיות שאנחנו רואים כבר יומיים- כי פגשנו מכרסמים שמנים שבדיוק חפרו עוד מחילה כזו (תמונה 6). הירידה עוד יותר מתמתנת והדרך נהיית בוצית עם קצת קוצים וסלעים. באיזשהו שלב תגיעו לנחל די רחב (משמאלכם). השביל עושה רושם כממשיך למעין עליה חדה כזו ימינה אבל אל תתפתו- צריך פשוט להמשיך עם הנחל (כך גם במפה) ומידי פעם לדלג מצד לצד (יש סלעים נוחים לכך). הערה: יכול להיות שיש שביל אלטרנטיבי על אחת הגדות כי הבלגים שאחרינו נעלמו באיזשהו שלב וכן צצו בהמשך, אבל לנו זה הסתדר גם עם המפה וגם במציאות. בנקודה מסויימת יש לחצות מימין לשמאל למרות שהנחל רחב יחסית. אתם תראו שאין לכם יותר שביל ובגדה השנייה יש רוג'ום גדול על בולדר (מקווה שעדיין..). כמה צעדים גדולים ממנו כלפי מעלה ואתם בחוץ- נוף מוכר מאתמול (האזור שלפני העליה לפס) של מרחב ענק ירוק-צהבהב עם אפיקי מים קטנים. די מהר רואים ספריי אדום בולט על הסלעים שמכוון ימינה והולכים איתו. בהזדמנות הראשונה שזיהינו שטח מישורי נזרקנו לנו על איזה אי בין שני פלגים קטנים ובכך סיימנו את היום (תמונה 7). בלילה נהננו מהשמיים הכי זרועי כוכבים שראינו בחיים שלנו (תמונה 8) אבל גם היה הלילה הכי קפוא. בכל זאת- ישנו בסביבות 3300..

היום השלישי

בגלל שישנו במעין עמק מוקף הרים מכל הכיוונים השמש יצאה אלינו ממש מאוחר, 09:20 ורק אז הסכמנו לצאת מהאוהל :) שעת הליכה שמתחילה בין הפלגים במישור ואז הופכת לירידה תלולה אך נוחה בתוך חורש עד שרואים מלמעלה את עמק קרקול היפה. תוך כמה דק' מגיעים אליו וכמה מטרים שמאלה מהשביל שני גשרי עץ לחציית שני אפיקים קטנים ואת הנחל עצמו (תמונה 9). ממשיכים לרדת עד שמגיעים לדרך מישורית ורחבה. שעה של הליכה קלילה ואתם בשלט karakol base camp. כמה אוהלים (כנראה יש יורטה לתיירים מוקדם יותר בעונה). אחרי כמה עשרות מטרים מגיעים לנחל קטן יותר מזה שהלכנו במקביל אליו שחוצה אותו/מתחבר אליו אבל לא רואים עליו נק' חצייה נוחה. יש להמשיך על הגדה שמאלה (כלומר להתרחק מהכיוון הרצוי של חציית הנחל הגדול) וכעבור כ- 100 מטר יש גשר סנדות נוח לחצייה. משם יש שביל מסודר שממשיך ממש עד הנהר הגדול לגשר מסודר ונוח שחוצה אותו (מופיע שם שלט באנגלית שמפרסם כל מיני אפשרויות בבקתה שבהמשך הדרך). מתחילים עלייה בשטח מיוער, מוצל בחלקו. העלייה לא קלה ולוקחת כשעה וחצי. מגיעים לבולדר גדול שכתוב עליו בספריי "150 מטר לבקתה" ואז.. רואים שלדים של עץ עירומים שנשארו מבקתה מאולתרת שכבר פורקה. כמה מבנים כאלה (בשלט היה כתוב שיש בר וסאונה). במקום אזור מישורי ונוח לשינה אבל אפשר לעלות עוד 2 דקות למעלה להגיע לאזור עוד יותר נוח, צמוד לנהר. הרבה עצים והרבה ארופאים. הגובה 2,950 וזו הנקודה המישורית האחרונה לפני האגם.

היום הרביעי

כרגיל קמים אחרונים :) חצי שעה של טיפוס על הסלעים האפורים-תכולים-ירקרקים על הגדה השמאלית של הנהר, שבינתיים נעשה גועש ומפוצץ במפלים יפים, ואז נפרדים קצת שמאלה ואין מים עד סוף העלייה. ¾ שעה של הליכה קשה בתוואי מעצבן של בולדרים. השביל חצי מובן אבל אין כ"כ מה לטעות בכיוון. מגיעים לישורת אחרונה לפני גוש סלע ענק- דעו שהאגם ממש קרוב. עלייה ממש קשה ותלולה אבל רק רבע שעה ואנחנו במרפסת יפהפיה מעל האגם. סה"כ מהיציאה בבוקר לקח לנו שעתיים. האגם בהיר במיוחד ומכותר בהרים מושלגים. בדיעבד נגלה שראינו חלק ממש קטן ממנו ומהפס הוא עוד יותר יפה! השביל ממשיך משמאל לאגם ותופס גובה- שימו לב שהוא לא יורד אליו (אפשר גם לרדת ולחזור זה ממש בקטנה- תמונה 10). הנוף של האגם וההרים כל הזמן משתנה ומתגלה כשהעליה עצמה לא פשוטה ורוב הזמן רואים את הפס מלמטה. שם למעלה נוף הררי מדהים לכל הכיוונים (תמונה 11). אפשר לראות את הדרך המתפתלת של השלגים המפשירים לאגם ואפילו עוד אגם קטן יותר בצורת לב (תמונה 12). דגש חשוב לירידה מהפס: יש התחלה של שני שיבילים. לכו מהימני! השמאלי נהיה מאד תלול ואפשר לא לשים לב עד שכבר לא נוח וקצת מפחיד לחזור. כעבור כמה מטרים אל תתפתו עדיין לרדת אלא תקיפו בהקפה קטנטנה ואז הדרך יותר הדרגתית אם כי עדיין זו דרדרת גדולה. לא מפחיד ולא מידי מסובך אבל בכל זאת ירדנו לאט לאט. הקרקע מאד רכה ואפשר לנעוץ רגליים כדי לא להחליק. חשוב רק להאט ולהיזהר כשהולכים הצידה (זה קורה איזה פעמיים ואפשר פשוט להחליק על התחת אם חוששים). כעבור 40 דקות יורדים משם לגמרי ומסיימים בקרחון מלוכלכך (תמונה 13). כעבור רבע שעה של הליכה סתמית מגיעים שוב למים זורמים. העלנו קצב הליכה לשעה ורבע בירידה סופר נוחה בשביל מוגדר היטב, בין הרים יפים. בהדרגה השלג סביבנו מתחיל להיעלם והירוק משתלט. כבר לקראת 18:00 ולפני שיחשיך לגמרי חתכנו מהשביל ימינה לחפש שטח מישורי נוח לשינה (אין הרבה בנמצא). הלילה היה קפוא (אולי היה שווה להתעקש עוד כמה דק' על פינה עם הגנה כלשהי מרוח). הערה לגבי היום הרביעי: לחלוטין אפשר להתחיל את היום הזה איפה שאנחנו התחלנו (ושאר המטיילים שטיפסו איתנו לאגם ולפס) ולסיים את הטרק באלטן ארשן- פשוט להזדרז יותר אחרי הפס ולא לעשות את כל העצירות קפה שלנו. ההליכה הנוספת היא ק"מ ספורים וקלים. אנחנו ברמה האישית העדפנו עוד לילה בשטח ולסיים את הטיול בכיף שלנו במעיין החם פשוט. לשיקולכם.

היום החמישי

כמובן קמנו אחרי שהשמש הגיעה לעמק. דוך בכיוון הרצוי עד שפוגשים שוב את השביל ואז 2 ק"מ עליו עד שהדרך נפתחת לשטח מרעה ענק והשביל מתפצל לשניים. הולכים על הימני לפי עצת סיפור דרך שברשותנו. כשעה אחרי תחילת היום אנחנו ניצבים לפני מס' שבילים כשהכיוון הכללי הוא למטה אל הכפר. הסובייט מאפס לא מבהיר את התמונה אז בחרנו פשוט להיכנס ליער ולרדת דרכו לכיוון הנחל, שם נמצא נק' נוחה לחצות. אחרי כמה דק' יוצאים מהיער לאחו ענק ושם פוגשים עדר סוסים גדול (תמונה 14). פגשנו שני קירגיזים שבדיוק בתהליכי פירוק היורטה שלהם ושיחקנו איתם כדורגל (תמונה 15) עד שנחנקנו מהשיפוע והגובה. המשכנו לכיוון שהצביעו אליו כששאלנו על אלטן ארשן. בהתחלה הדרך נראתה קצת משונה כי היא דווקא עלתה והתרחקה מהנחל חזרה אבל אחרי כמה דק' השביל מתיישר עם הנחל ולאט לאט קצת יורד עד שבאחד העיקולים אחרי כחצי שעת הליכה רואים כמה יורטות וצריפונים- הכפר. מגיעים לשלט גדול ברוסית וממנו גשר רציני שחוצה את הנהר ונכנס לכפר. פנינו לבית הכי ימני שפשוט כתוב עליו בגדול ELSA כי ראינו שם שלט של מעיין חם. פגשנו את אלזה שהיתה נחמדה וגם דיברה אנגלית. סגרנו דרכה ג'יפ (16) לכפר הקסו ב 3,000 סום וכמובן לקחנו את המפתח למעיין החם תמורת 200 סום לאדם לסיום הטיול. בתכלס מדובר בבריכונת מקורה עם מים חמים. נחמד עם בירה שקנינו שם והממתקים שנשארו מהטיול. הג'יפ שהרגיש לנו יקר (אבל אין ממש אלטרנטיבות בכפר) התברר כמחזיר את עצמו כי זו נסיעה מטורפת בדרך מאד קשוחה. שעה וחצי של נסיעה אקסטרימית שחסכה לנו איזה 4 שעות של הליכה לא כ"כ מעניינת ובכלל לא מוצלת. ממה שנראה כמו מרכז הכפר לקחנו מרשוטקה חזרה לעיר קרקול שאחרי נסיעה קצרצרה של כרבע שעה הורידה אותנו ממש בצומת של הגסטהאוס NICE וקפה קנץ' האגדי (לכאן נחזור להתחזר אחרי המקלחת והכביסה).

מוזמנים כמובן לפנות לשאלות

קישורים חיצוניים

• מיקום לילה ראשון
• מיקום לילה שני
• מיקום לילה שלישי
• מיקום לילה רביעי