חמישה שבועות בקירגיזסטן

טרק ראשון :שמורת אלא ארצ'ה- UCHITIEL PEAK

דרכי הגעה: לקחנו מרשוטקה 265 מבישקק לכיוון השמורה. מצאנו את התחנה בעזרת אפליקציית 2GIS. ירדנו הכניסה לשמורה, משם יש 13 ק"מ עד תחילת המסלול. אנחנו לקחנו טרמפ עם זוג קירגיזי נחמד (מומלץ לא ללכת, בזבוז זמן לדעתנו, אבל נהגי מוניות לוקחים הרבה כסף, שווה לנסות לתפוס טרמפ).
טיפ חשוב- להגיע למסלול כשאתם מאוקלמים מבחינת הגבהים. הלינה בגובה 3300 מ' והפיק בגובה 4550 מ'.
כל המסלול נמצא באפליקציית MAPSME. (כמו רוב המסלולים בקירגיזסטן) אבל בגלל שהוא בשמורה אז הוא מסומן יחסית טוב ביחס לשאר המסלולים שעשינו.
אורך היום הראשון: 6 ק"מ. עלייה של 1200 מ'.
כל המסלול במגמת עלייה, חוץ מחלק אחד שנקרא " פלטו". היה לא קל אבל הכל היה ירוק ופורח ומזג האוויר היה מדהים. ההליכה לקחה לנו כ-6 שעות מנקודת ההתחלה ועד לנקודת הלינה. ישנו בראצק קאמפ, בגובה 3300 מ'. מקום יחסית מסודר לפתיחת אוהלים, יש שם גם בקתה שאפשר לשלם ולישון בתוכה ולקנות קצת שתייה ופינוקים. יש לשים לב לא לפתוח את האוהל בקרבת הנחל כיוון שבשעות אחה"צ המים עולים וכל מה שבקרבת הנחל מוצף. יש שם מפל שאפשר למלא ממנו מים, ונוף מרהיב.
אורך היום השני: 3 ק"מ. עלייה של 1250 מ'. ו3 ק"מ ירידה חזרה לקאמפ.
השארנו את מרבית הציוד בבקתה ולקחנו מים ואוכל בעיקר.
העלייה לא קלה בכלל, בחלקה אפילו מחייבת טיפוס על אבנים. המסלול לא תמיד ברור אבל אפשר למצוא רוג'ומים לאורך הדרך. בגלל שלא היינו מאוקלמים העלייה הייתה יותר קשה כנראה מאשר אם היינו מגיעים מאוקלמים. יש חלקים בהם העלייה היא על אבנים קטנות שמדרדרות- זהירות לא להחליק! וקרוב לפיק כבר מגיעים לשלג, אז גם צריך לשים לב שלא הולכים על חלקים קפואים ומחליקים. אך אחרי טיפוס של 6-7 שעות הגענו לUCHITIEL PEAK. והנוף היה עוצר נשימה הגובה של הפיק הוא 4541 מ'. אנחנו היינו כאשר השמיים היו בהירים אז זכינו לראות את הנוף לאורך כל הדרך. והוא היה שווה את זה. ירדנו חזרה לקאמפ, הירידה הייתה משמעותית קצרה יותר, אבל הגענו ב16:45, עייפים מאוד. יש כאלה שמעדיפים לרדת עד לנקודת ההתחלה של המסלול , אנחנו העדפנו לעשות לילה נוסף בקאמפ ולנוח .
אורך היום השלישי: 6 ק"מ, ירידה של 1200 מ'.
הירידה מהירה מאוד, והצלחנו מאוד להנות ממנה. מנקודת ההתחלה לקחנו טרמפ עם בחור קירגיזי עד לתחנת מרשוטקות. שם חיכינו שעתיים למרשוטקה 265 שלא הגיעה, אז לקחנו בסוף מונית לבישקק שעלתה לנו 450 סום. הגענו להוסטל שבו ישנו מאוד מרוצים, ועם הרבה תובנות לטרקים הבאים...

טרק שני: סרי צ'לק

דרכי הגעה: מבישקק לקחנו מונית משותפת לטאש קומור. הנסיעה לשם לוקחת כ-8 שעות, אבל הדרך פשוט יפהפיה! המלצה שלנו להגיע לתחנת מוניות יחסית מוקדם בבוקר, כי הנסיעה שלנו התעכבה ב3 שעות עד שהצליחו למצוא עוד נוסעות שיצטרפו אלינו. אנחנו שילמנו 2700 סום (יקר מאוד אבל עדיין היינו תמימים), אפשר לשלם יותר ולנסוע בלי נוסעים נוספים. אחרי שישנו בטאש קומור והשארנו בהוסטל את מרבית הציוד שלנו, לקחנו מונית לכפר ארקיט. זה כפר קטן ואין הרבה תחבורה אז המחירים גבוהים ביחס לנסיעה של שעתיים (2000 סום) אפשר לנסוע לשם גם במרשוטקה אבל השעות לא הסתדרו לנו.
יום ראשון: מארקיט, דרך אגם סרי צ'לק, עלייה לקוטורמה פס וירידה לאגם קרה סו.
בכניסה לשמורה שילמנו 400 סום לכל אחד. ההליכה עד סרי צ'לק היא ארוכה (16 ק"מ) ועל דרך ג'יפים דיי מבאסת, בגלל שיש שם לא מעט תיירות פנים, תפסנו טרמפ כמעט עד האגם. אגם סרי צ'לק יפה אך בעינינו לא היפה ביותר מבין כל האגמים במהלך המסלול. אך הייחודיות שלו היא באנשים שנופשים בו. אותנו ישר הזמינו חבורת מבוגרים קירגיזית לארוחת צהריים וכמובן קצת וודקה- חוויה מיוחדת ומצחיקה מאוד. אחריה המשכנו לכיוון פס קוטורמה. הדרך עצמה מתחילה בסבך ואחר כך נפתחת לאזורים חקלאיים מקומיים ומספר אגמים יפים מאוד. העלייה לפס דיי קלילה, והוא גם לא מאוד גבוה ( 2443 מ') אנחנו הגענו לשם יחסית מאוחר אז ירדנו דיי מהר למטה (למרות שהנוף משם יפהפה), הירידה מלאה מרעולים ולכן המסלול קצת לא ברור, אבל המגמה היא ירידה ויש את MAPSME שעוזר מאוד. בסוף היום מגיעים לאגם מדהים!! מרחבים ירוקים מדהימים, מים צלולים, סוסים מפוזרים וכמה יורטים מקובצים. אפשר לישון ביורטים ולשלם על ארוחה ולינה. אנחנו פתחנו אוהל ממש ליד האגם. היה באמת קסום (חוץ מכמויות היתושים כשירד החושך).
יום שני: יום יחסית קליל, ההליכה היא על דרך ג'יפים רחבה ונוחה שמלווה את הנחל רובה מוצלת ונעימה. הליכה באמת מהנה. הלכנו כ-15 ק"מ עד שמגיעים לכל מיני כפרים קטנים פשוטים ומיוחדים ששוכנים על גדות הנחל המרכזי. באחד הכפרים האחרונים חיכינו לטרמפ שיקדם אותנו לכיוון טאש קומור. חיכינו לא מעט, עד שהגיעו אב ובנו שלמזלנו נסעו כמעט עד לטאש קומור. מהנקודה שהם הורידו אותנו לקחנו עוד שני טרמפים עד שחזרנו להוסטל.

טרק שלישי: סרי מוגול

קודם כל זה היה הטרק האהוב עלינו.. 4 ימים מיוחדים ומרהיבים. המון מפגשים אותנטיים ונופים משתנים. הטרק נמצא באזור הדרומי של קירגיזסטן (גבול טג'יקיסטן), מזג האוויר שם מאוד לא יציב, וצריך לשים לב שלא מתחילים אותו מאוחר מדי בעונה, כי סביב ספטמבר הנוודים עוזבים את האזור וחוזרים לערים הגדולות. בכל יום עוברים פס והנוף משתנה בהתאם.
דרכי הגעה: העיר הגדולה הקרובה היא אוש. משם נסענו עם נהג שהוביל סחורה לכפרים קטנים ליד סרי מוגול. לקח לנו 1800 סום. סארי מוגול זה כפר קטנטן, עם נוף משגע . יש שם מעט מאוד הוסטלים, אנחנו ישנו באחד מאוד מוכר של עבדול (לנין פיק הוסטל). התנאים מאוד בסיסיים, והמחיר מאוד גבוה יחסית (3000 סום לשנינו) . הוא גם לקח אותנו בבוקר לתחילת המסלול בג'יפ, הנסיעה עלתה 2000 סום. הוא הוריד אותנו בקצה דרך הג'יפים. נקודת ההתחלה היא בגובה 3300 מ' (סרי מוגול בגובה 3000 מ'). חשוב לבוא מאוקלמים. כמעט את כל המסלול אפשר למצוא בMAPSME .
יום ראשון: חציית סרי מוגול פס. התחלת המסלול בגובה 3300 מ' , הפס בגובה 4250 מ'.
תחילת המסלול לא מאוד ברור.. הMAPSME לא דייק לגמרי והסתמכנו על המפה שהבאנו איתנו. לאורך היום, ההליכה היא לצד נחל שוצף, שלפעמים צריך לחצות אותו . אין גשרים מסודרים למעבר. בנקודה אחת חצינו בתוך המים, ובשאר הנקודות במעבר באמצעות אבנים. המעברים דיי מסוכנים! חשוב לעשות אותם בתבונה ושיקול דעת. העלייה לפס לא קלה בכלל, אנחנו הגענו אליו בצהריים (זמן שבד"כ מזג האוויר לא יציב) לכן במהלך הטיפוס תפס אותנו שלג, אז ברגע שהגענו למעלה התחלנו לרדת.. הנוף מדהים! עדרים של יאקים וסוסים בכל מקום. אנחנו קבענו לעצמנו נקודת שינה שהיא סבירה מבחינת קילומטראז' ליום הראשון וגם ליום השני.
יום שני: התחלנו בחציית נחל בפעם האחרונה (ללא גשר) והתחלנו להתקדם לעבר קוש מוינוק פס. במהלך הדרך הנוף התחיל להשתנות.. נכסנו ליער והלכנו בדרכים ירוקות ופורחות. בדרך פגשנו ילדים שהזמינו אותנו לשתות צ'אי ולאכול ביורט שלהם. אחרי ארוחת בוקר מאוד אותנטית (תרומה של 200 סום לסבתא שעשתה לנו רגשי) ואבן יוגורט מתנה, המשכנו לדרכנו. עצרנו בכפר סרי מוגול הקטן, שם המתנו במבנה נטוש עד שיפסיק הגשם ובילינו עם ילדי הכפר הסקרנים. תפסנו טרמפ קצר עם משאית לקיזיל שורו וירדנו בתחילת העליה לכיוון הפס. עלייה יחסית מתונה בין כפרים וחלקות חקלאיות. אחרי עצירת קפה בפס, התחלנו לרדת והגענו לעמק יפהפה שעובר בו נחל, המקום הכי שלו שיש! גם שם קיבלנו הזמנה ללינה וארוחת ערב אך העדפנו לבשל בעצמנו ולישון באוהל שלנו. מאיפה שישנו בעצם מתחילים לעלות יום למחרת לסארי בל פס.
יום שלישי: אחרי לילה מאוד גשום, התעוררנו לבוקר שמשי ויפהפה שבו הצלחנו לראות טוב יותר את הנוף שסביב- הרים כתמתמים אדומים מבצבצים מעבר לירוק. התחלנו לעלות לכיוון הפס, עלילה דיי קלילה, הפס לא מאוד ברור (מסומן עם עמוד עץ). עד הפס עברנו בתי חקלאים ורועים וגם איתם היו לנו מפגשים מקסימים. לאחר הירידה מהפס הדרך לא הייתה תמיד ברורה בגלל שהצומח היה יחסית גבוה, אבל ניווטנו באמצעות המאפס מי לקוז'ו קלן- והדרך הייתה יפיפיה!! מבחינה גאולוגית, מהחלקים היפים ביותר שראינו- מלאה מחשופי סלע אדומים-כתומים מרשימים מאוד. אחרי כמה שעות הליכה הגענו לקוז'ו קלן (כפר קטן). שהגענו לשם התחיל לרדת גשם. כמה זקנים שישבו באחת החצרות ראו אותנו והזמינו אותנו להכנס לארוחת צהריים עד שהגשם יחלוף. אחרי שהגשם מעט נחלש כשאנחנו שבעים ומרוצים המשכנו ללכת. מאותו הכפר לתחתית ג'יפטיק פס (הפס האחרון) יש דרך ג'יפים ארוכה מאוד, עם נוף פחות מרשים והרבה עליות.. אחרי 3 שעות של הליכה בגשם תפסנו טרמפ עם משאית עד לנקודה שיכלה להגיע ושילמנו לנהג 300 סום. (לעיתים עוברים שם רכבים שמובילים סחורה ותוצרת חקלאית, לנו היה פחות מזל ולקח הרבה זמן עד שהגיע רכב). פתחנו אוהל ליד הנחל בנקודה נוחה ואז התחיל גשם שנמשך כל הלילה.
יום רביעי: התעוררנו לבוקר קפוא! לפחות הגשם הפסיק.. התחלנו ללכת ולאט לאט התחממנו, בעיקר שהשמש יצאה. העלייה לפס הייתה מאוד נוחה ויפה- הכל היה ירוק ופורח, עם מעט חלקים של קרח ושלג. הרבה יאקים במרעה. העלייה לג'יפטיק הייתה מהנוחות והקלילות שהיו לנו, קיצרנו את זמן המאפס מי ב3 שעות. גם הירידה מהפס הייתה נוחה, ובאיזשהו שלב ההליכה היא באחו יפה ופורח. הלכנו עד שהגענו לכפר קטן שבו היה בחור עם רכב שלקח אותנו חזרה לסרי מוגול (שם חיכה לנו הציוד שלא לקחנו לטרק) . הנסיעה עלתה 1000 סום. אספנו את התיק מסרי מוגול ותפסנו טרמפ חזרה לאוש ב1500 סום.

טרק רביעי: ארסלן בוב- הולי לייק

דרכי הגעה: מאוש לקחנו מרשוטקה מהתחנה המרכזית לג'לאל אבד ב120 סום לאדם. (נסיעה של שעתיים וחצי). משם לקחנו מרשוטקה לבזאר קורגון (45 דקות) ומשם מרשוטקה לארסלן בוב (נסיעה של שעתיים). הדרך לא הייתה יפה או מרשימה מדי, קצת קשוח במרשוטקות אבל שווה את המחיר והחוויה המקומית:). היה לנו טלפון של מדריך מה CBT שיצרנו איתו קשר והגענו אל CBT OFFICE. שם קישרו אותנו למשפחה מארחת (אנחנו התארחנו בבית 14). שם הכינו לנו ארוחת ערב, מקלחת ושירותים בסיסיים עם המשפחה, ולינה על מזרונים קירגיזים. היו נחמדים סה"כ. השארנו שם את הציוד שלא רצינו לקחת לטרק. לינה, ארוחת ערב, ארוחת בוקר והקפצה לתחילת המסלול עלתה לנו 3200 סום. בCBT ממליצים לצאת לטיול עם מדריך מקומי כיוון שהשבילים לא מוסמנים וזה טיול לא פשוט. לצאת עם מדריך זה מאוד יקר, ונפגשנו עם ישראלים שעשו את המסלול לפני זה בלי מדריך ששלחו לנו את כל המסלול בנ.צ. לא בטוחים שזו הייתה ההחלטה הכי נבונה, אבל אפשרית.
יום ראשון: הליכה להולי רוק.הדרך לנקודת ההתחלה היא קשוחה ומתאימה רק לג'יפים, והנהג הוריד אותנו ממש בנקודת ההתחלה (ישר מתחילים בעלייה). הדרך הייתה קשה יחסית. מלאה בוץ וצואה. חלק מהזמן הלכנו על מרעולים וחלק פשוט ישר על השלוחה לכיוון האבן (שראינו אותה יחסית בהתחלה). העלייה לקחה לנו כשעתיים וחצי (6 ק"מ). בסופה חיפשנו מקום להקים את האוהל. בדיוק שסיימנו לקים את האוהל מזג האוויר השתנה והתחיל לרדת ברד חזק בטירוף שנמשך שעה וחצי! (חשוב אוהל ממש טוב שיוכל לעמוד בזה). וכסופסוף הוא פסק ויצאנו החוצה- ראינו קשת מרהיבה בשמיים! והנוף היה שווה הכל. בישלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.
יום שני: הליכה הולי לייק דרך FRIENDSHIP PASS. דיי מהר ראינו את הפס והבנו לאן אנחנו צריכים להגיע. אבל לא היה שום רמז לדרך והעלייה לכיוון הפס הייתה בזווית של 70 מעלות. החלק הראשוני עוד היה יחסית סבבה (שיפוע פחות חד ודרדרת של אבנים) ואז הגענו חלק חשוף מאבנים ומלא צומח. המזל שירד גשם לילה לפני אז הצלחנו להיאחז טוב בקרקע עם המקלות והנעליים. באיזשהו שלב מגיעים למשטח סלע שבו נאחזנו עם הידיים והרגליים ואחרי כ 3 שעות של עלייה מאוד מאוד קשוחה הצלחנו להגיע לפס! לא מבינים אם יש דרך טובה יותר שפספסנו... הירידה מהפס לא קלה גם היא- הליכה בעיקר על אבנים גדולות שצריך להיזהר לא לעקם את הקרסול. אנחנו גם חשבנו שכבר אחרי הפס נראה את האגם מה שהיה רחוק מהמציאות. האגם הרבה יותר רחוק ממה שחשבנו. בשלב מסוים התחיל לרדת שלג אז עצרנו תחת סלע לכמה דקות ובן רגע התבהר חזרה (מזג אוויר עם שינויים קיצוניים) . המשכנו ללכת- לעלות ולרדת על מרעולים, משתדלים לעקוב אחרי סימני הליכה עד שהגענו לגבעה ממנה כבר ראינו את האגם! כמובן שהירידה לכיוונו לא הייתה ברורה (ספק אם קיימת) ופשוט ירדנו דוך על שלוחה של בצל ירוק בשפע! (קטפנו שיהיה לנו לארוחת ערב) הירידה לקחה לנו 40 דקות עד שהגענו לשביל ברור. בסוף הגענו לאגם- מקום מדהים!! היינו שם רק אנחנו למרות שיש שם מקומות סגורים שאפשר לישון בהם ואפשר להגיע לשם עם סוסים, המקום היה ריק באותו ערב. היה פשוט יפהפה וככ רגוע ושלו. סה"כ הקילומטראז' באותו יום היה 11 ק"מ אבל התוואי היה מאוד מאוד קשוח.
יום שלישי: הרוב עושים את הטרק ב4 ימים, אנחנו החלטנו לעשות ב3. אז ידענו שמחכה לנו יום מאוד ארוך. חשבנו שאחרי היומיים הקשוחים האלה הדרך תהיה יותר קלה מבחינת התוואי והניווט אך שוב טעינו :) . גילינו תוך כדי תנועה עוד 2 פסים שעוברים בדרך. תחילת ההליכה בשביל יחסית מישורי ביער יפהפה ורגוע- צריך לשים לב די העלייה לפס היא לא מאוד ברורה- עלייה על דרדרת אבנים שבהתחלה קצת מחליקה ובהמשך משתפרת- עד שמגיעים לנקודת תצפית 360 מעלות של מרחבים ירוקים מלאים בעדרי סוסים וצאן. פשוט יפהפה! אחכ יש הליכה ארוכה במרעולים בדרכים יחסית מישוריות מלב עליות מקומיות. הדרך בחלק הזה ברורה ונוחה יחסית. עד שמגיעים לעלייה נוספת בדרך סרפנטינות שלא ציפינו אליה- בקצה שלה מגיעים לאוכף בו הרוח ככ חזקה שאי אפשר לעמוד שם לרגע, אז הולכים מהר עד שמגיעים להתחלה של הירידה. ירידה תלולה מאוד! מלאה אבנים עד שמגיעים לנחל והולכים לאורכו. לאחר שחצינו את הנחל הגענו לכפר קטן וקסום קרוב מאוד לדרך ג'יפים שמובילה חזרה לארסלן בוב. שם ראינו כמה חקלאים בסוף יום העבודה שהסכימו שנצטרף אליהם לנסיעה עבור 500 סום. נסיעה חוויתית ביותר! הג'יפ שהיה להם מאוד ישן, והנהג היה מקצועי וממש נהנו מהחוויה. הגענו חזרה לבית 14 שם עשינו לילה נוסף, לקחנו את הציוד והתחלנו להתגלגל לכיוון נרין.
הטרק היה מאוד קשוח גם מבחינת התוואי וגם בגלל שלא היה מסומן ולא ידענו ככ למה לצפות מה שלעיתים הקשה מבחינה מנטלית. הוא יפהפה ונהנו מאוד מהנופים וחווית האתגר אבל שווה לשקול את עניין המדריך ואולי לעשות אותו ב4 ימים כדי להיות יותר באיזי.

טרק חמישי: אלא קול

הטרק המוכר ביותר בקירגיזסטן! מכאן שהוא יותר מסודר ומתוייר. הוא באמת מאוד יפה ובאופן יחסי לא מאוד קשה. אפשר לעשות אותו במגוון וריאציות- מאתגרות וארוכות יותר ופחות. אנחנו עשינו אותו ב-3.5 ימים כשהתחלנו מהכפר ג'טי אוגוז- הליכה שלושה ימים עד לאלטין הראשן וביום האחרון בליכה ברגל לכפר אק-סו (ניתן גם לקחת מונית לשם). מזג האוויר הרבה יותר קר משאר המקומות שטיילנו בהם. צריך להתארגן בהתאם.
דרכי הגעה: יציאה מקרקול לג'טי אוגוז במרשוטקה. נסיעה של 20-25 דקות שעולה 30 סום לאדם. מהכפר לוקחים מונית לריזורט בו מתחיל המסלול (כולם מכירים). נסיעה של 20 דקות ב200 סום לשנינו.
היום הראשון: בחלק הראשון הליכה ביער על דרך ג'יפים צמודה לנחל שלעיתים חוצים אותה על גשרים מסודרים. הדרך עוברת במרחבים ירוקים מלאה ביורטים לאירוח ועדרי פרות. ככל שמתקדמים נכנסים יותר ליער ובגלל שהיה לנו מזג אוויר גשום, הדרך הייתה מאוד בוצית והרעייה באזור גורמת לפיזור רחב של צואת פרות על השביל. ביציאה מהיער הנוף נפתח לעבר הרים מושלגים ומרחבים ירוקים שהנחל עובר בהם. היה צורך בהליכה זהירה ומחושבת כי הדרך הייתה רטובה והיו ביצות סמויות בעשב. אחרי חציית הנחל בפעם האחרונה לאותו יום חיפשנו מקום קרוב לנחל שהוא מישורי לפתוח בו את האוהל לפני עלייה לפס למחרת (אנחנו לא יודעים מה שמו). הלילה היה קפוא. הכי קר שהיה לנו בכל הטרקים.
יום שני: התחלנו לא מאוד מוקדם כי רצינו שהשמש תעלה מאחורי ההרים והתחלנו בעלייה לפס. הדרך בהתחלה הייתה עוד בוצית ומחליקה עד שעולים מספיק גבוה והיא נהיית סלעית (סוג של צפחות) ומושלגת מעט. הנוף היה יפהפה ממש! העלייה לפס לא מאוד קשה וההליכה בשלג הייתה רק לגובה הסוליה. הפס היה מהמם והירידה ממנו הייתה לא תלולה ובצמוד לנחל. הדרך הייתה מקסימה וירוקה לאחר שירדנו בגובה, היה מעבר נחל אחד שהיינו צריכים לחצות דרכו. לאחר מכן הגענו ליער אורנים עד שהגענו לשמורה. מקום ממש יפה עם מרחבים ירוקים, עדרי סוסים, נחל קרקול הגדול ומסביב רואים את הנוף ההררי. לאחר הליכה על שביל מסודר, אמורים לחצות את הנחל על גשר גדול ומסודר, אך כמה ימים לפני שהגענו הוא נהרס בעקבות מזג האוויר. היו שתי אופציות: חציית הנחל על סוסים או רגלית (ואז עדיף לא אחהצ כי המים יותר גבוהים ברוב חלקי נחל, אנחנו מצאנו מקום סביר עם זרימה לא חזקה מאוד).לפני נקודת הלינה (shirata camp) יש עלייה לא קלה (גם היינו עייפים). חלק מהדרך הייתה מלאה בולדרים שצריך ללכת עליהם בזהירות עד ההגעה לנקודת הלינה. שם פגשנו הרבה תיירים שפתחו אוהלים ועשינו מדורה יחד והיה ערב מאוד נחמד וקר!
יום שלישי: קמנו בבוקר שסביבנו הכל קפוא- הכיסוי של האוהל היה מלא קרח. חיכינו לשמש כדי לקפל את האוהל ויצאנו לדרך. כבר בתחילת היום מתחילים בעלייה לאגם האלא-קול. השביל מאוד ברור והדרך לא קשה. בסוף העלייה מגיעים לאגם מהמם, בצבע טורקיז שממנו יוצאים הרים חשופים וכהים וניתן לראות מרחוק פסגות מושלגות. רצינו לרדת לאגם ולעשות שם הפסקה- בדיעבד הבנו שהלכנו לנקודה שאחכ העלייה ממנה חזרה לשביל היא נורא קשה, אז עדיף לעצור במקום יותר נוח. משם עולים לפס האלא-קול (גובה 3900), בעינינו העלייה כי פחות קשה שהייתה לנו בכל הטרקים. ככל שעלינו בגובה ראינו עוד ועוד חלקים של האגם. הצבעים של האבנים והאדמה היו משגעים! כשהגענו לפס היינו בהלם מהיופי! הנוף בהחלט היה אחד היפים שראינו בכל הטיול. ממש נהנינו מכל רגע. הירידה מהפס היא מאוד תלולה בהתחלה ולאט לאט מתמתנת , אך מאוד ארוכה (ירידה של 1400 מ' בגובה לאורך 11 ק"מ). מנוף אבני וחשוף עברנו למשטחי רעייה ירוקים והגענו לאלטין ארשן עייפים מאוד. הקמנו אוהל בגסט אלא-קול שם אכלנו ארוחת ערב חמה בתשלום וישבנו עם תיירים נוספים והחלפנו חוויות.
יום רביעי: באלטין ארשן יש מעיינות גופרית חמים. מכיוון שהגענו מאוחר לא הספקנו להגיע אליהם, אז קבענו שנקום מוקדם בבוקר ונלך אליהם (10 דק' הליכה). בחירה מאוד טובה בדיעבד כי היינו שם לגמרי לבד (יום קודם לכן היה ממש עומס). המעיינות החמים הם קטנים ולכן זה עדיף. ואחרי ארוחת בוקר החלטנו לרדת ברגל לכפר אק-סו במקום לתפוס מונית. דרך מאוד נוחה ברורה ורחבה במגמת ירידה בארוך 14 ק"מ. משם לקחנו מרשוטקה חזרה לקרקול.

נקודות עניין נוספות

1. לינה על שפת האיסיק קול (האגם הגדול ביותר בקירגיזסטן). האגם ההררי השני בגודלו בעולם ועומקו המירבי הוא 668 מ'. המקום היחיד שהצלחנו לרחוץ בו- טמפרטורת המים מתאימה:) אנחנו פשוט נסענו בטרמפים עד שהגענו לנקודה שנראה לי נחמד לישון בה ושיש ליד מקום לקניות קטנות.
2. משחק קוק בורו באיצטדיון בצ'ולפון אתא- לפני יום העצמאות הקירגיזי יש טורניר ארצי של קוק-בורו. הלכנו לאחד המשחקים וזו הייתה חוויה מיוחדת שמאוד אהבנו! הספורט אמנם לא קל לעיכול אבל החוויה המקומית והאותנטית הייתה מאוד מרגשת ומעניינת.
3.נסיעה ללילה בסונג קול- הגענו בטרמפים לקוצ'קור ושם נכנסנו לסוכנות טיולים שארגנו לנו ג'יפ ונהג שייקח אותנו עד לאגם ובחזרה למחרת. (עלה לשנינו 3800 סום- הנסיעה לוקחת כ 3 שעות). מגיעים לאגם מדהים ביופיו! מרחב עצום ומאות סוסים מפוזרים בשטח. ניתן לישון ביורט אנחנו העדפנו לישון באוהל שלנו. מקום יפהפה שהוא חובה בעינינו.

טיפים

• בישול: לפני הטיסה קנינו מתאם לגז מבקבוקון- אחד השימושיים שהיו לנו! הרבה יותר קל למצוא בקבוקי גז מאשר מיכלים כמו בארץ והם גם זולים הרבה יותר מאותה סיבה. (יש כמעט בכל סופר או חנות כלי בניין)
• חשוב FOOT PRINT לאוהל או תחליף- אנחנו קנינו מזרונים מבודדים (לציפוי סאונות) בשוק בבישקק בחנות חומרי בניין- חומר מאוד קל, מתגלגל וקומפקטי. מבודדים מעולה ועושים את העבודה. (ויותר זולים:)
• ציוד חשוב: 1. אוהל טוב עם כיסוי גשם חזק- ברוב הלילות תפס אותנו גשם/ שלג/ ברד ורוחות חזקות. חשוב שהאוהל יהיה מספיק חזק ועמיד. 2. מקלות הליכה משפרים פלאים הליכה בירידות עליות ובחציית נחלים. 3. שק"ש חם- יש לילות מאוד קרים! 4. כיסוי גשם לתיק ומעיל גשם- לנו יצא להשתמש המון בשניהם. מזג האוויר מאוד קיצוני ומשתנה במהירות וחשוב להיות ערוכים (אנחנו היינו בלי מכנסי גשם וזה היה בסדר גמור).
• GOOGLE TRANSLATE: אין כמעט דוברי אנגלית במדינה.. לפחות אנחנו לא פגשנו כמעט. הרוב מדברים רוסית וקירגיזית. שווה ללמוד כמה מילים ברוסית- גם להסתדר קצת וגם שיהיה מעט על מה לדבר עם האנשים המקסימים:). ובנוסף להוריד באופן לא מקוון תרגום לרוסית כי לא בכל מקום יש קליטה וזה הרבה פעמים עוזר לתקשר (אמנם לא במאה אחוז).
• מזג האוויר: כמעט אף פעם לא יציב, אין מה להסתמך יותר מדי על התחזית (אלא אם יש סערה). בצפון משמעותית יותר קר לעומת הדרום- חשוב לבוא ערוכים. לפי מה שהיה לנו, הבנו שמזג האוויר בהיר יותר בשעות הבוקר ואחהצ מתחיל להיות גשום וסוער. שווה להתחשב בזה במסלול ומעבר הפסים.
• לבעלי שעון GARMIN : מאוד נוח לניווט ומדידת גובה
• אפליקציית MAPS ME לניווט: הכי טובה שיש. חוץ מבארסלן בוב, ששם הייתה רלוונטית רק לחלק מהדרך, בשאר הטרקים הייתה מעולה. יותר מזה, המדריכים המקומיים מהCBT מסמנים לך את המסלול בה. היא עובדת במצב OFFLINE מה שהכרחי כי לרוב אין קליטה ומאוד נגישה ונוחה. (לבעלי אנרואיד יש עוד כל מיני אפליקציות שאנחנו לא מכירים. החיסרון היחיד שלה זה שהיא לא טופוגרפית. מראה את הזמן המשוער גובה הירידות והעליות ואת המרחק ללא קווי גובה.
• מוניות משותפות: תמיד הנהגים ירצו למלא לפני היציאה את המונית, אלא אם תשלמו פי 2. יכול לקחת זמן רב מאוד עד שהם מצליחים למלא מונית ולעיתים זה קורה דיי מהר. חשוב לבוא סבלניים ולא לחוצים או פשוט להיות מוכנים לשלם יותר. לעיתים אפשר להתמקח על המחיר עם הנהג. עדיף להמנע מלנסוע בלילה- הדדרכים חשוכות ולא מסודרות הנהגים נוסעים כמו משוגעים. וזה עלול להיות דיי מפחיד
• מרשוטקות: בבישקק ניתן להתנהל באפליקציה 2GIS שהיא נוחה ומראה את הקווים, מיקום, תדירות וזמן משוער. מחוץ לבישקק, תמיד לשאול איפה המרכז של המרשוטקות (לפעמים מופיע במאפס מי). אם התדירות של הנסיעות נמוכה ויש הזדמנות לבדוק לפני, עדיף להגיע לברר מאיפה ומתי בדיוק יוצאים. לבוא לנסיעות רפויים :) לרוב חם מאוד וצפוף. ולא מעט מצאנו את עצמנו עומדים. הנסיעה מאוד זולה לכן זה שווה וכמובן חוויה מקומית. שווה להגיע מוקדם משעת היציאה כי לרוב מגיעים מוקדם ותופסים מקום- קריטי בנסיעות ארוכות.
• מעבר נחלים: בטרקים יצא לנו לעבור לא מעט נחלים ונהרות, יש מקומות נוחים יותר (גשרים או מעבר על אבנים) ויש מקומות שאין ברירה אלא להכנס. במעבר חשוב לפתוח את הקליפסים של התיקים (למקרה של נפילה, שיהיה אפשר לשחרר את התיק כדי שלא יהיה קשור אליכם כמשקולת). ואם מטיילים בקבוצה הכי טוב לשלב ידיים ולהיות נגד הזרימה. בצהריים יש מקומות שמפלס המים עולה בשל הפשרת הקרחונים, יש לשים לב שבשעות אלה חציית הנחלים יותר מורכבת.
• גבהים: לקרוא לפני הטיול על מחלות גבהים ולעלות בהדרגה (לא כמו שאנחנו עשינו ) .
• טרמפים: המדינה מושתת על התניידות בטרמפים- גם המקומיים עושים זאת. מאוד פשוט לתפוס טרמפ כמעט בכל מקום. לעיתים מבקשים תשלום על הנסיעה. חוץ מזה שזה פותח פתח למפגשים מעניינים עם מקומיים- אנחנו התארחנו למספר ארוחות אצל משפחות של אנשים שלקחו אותנו טרמפ או אפילו בקליניקה של רופא שיניים שלקח אותנו לאוש.
• טיהור מים: לרוב לא צריך יותר מבקבוק אחד לאדם במהלך הטרק כי כמעט תמיד מטיילים לצד נחל. חשוב להביא בקבוק אחד שיהיה ריק למקטעים שמתרחקים מהנחלים. לרוב רואים ממש את מקור הנביעה או הזרימה ולא טיהרנו את המים- אך יש המון מקומות שיש רעייה מסביב ומכאן שיש הרבה צואה וחשוב מאוד לטהר.
• תקשורת :סים מקומי ללא הגבלה- היינו מאוד מרוצים, לא יקר בכלל ואיפשר לנו להיות בקשר באזורים עם הקליטה בצורה מאוד טוב. ניתן לחדש חבילה בכל עיר. בטרקים השתמשנו בחיליק מגנוס משיב מיקום שניתן לשלוח דרכו הודעה כשאין קליטה סלולרית- להרגיע את ההורים :) במיוחד חשוב ליתר ביטחון כי אנחנו הרגשנו שלרוב אנחנו לבדנו במסלולים, שאין עוד מטיילים או מקומיים ורחוקים מקליטה.

קבצים מצורפים

• מפה ותיאור סכמתי של המסלול שלנו