ביקור רועים בסונג קול
מתאים לאוהבי סוסים, מרחבים, חיי שטח והכנסת אורחים חמה
| תאריך הטיול | July 2012 |
|---|---|
| משך הטיול | שבוע |
| עונה מומלצת | מאי-ספטמבר (אידיאלי- יוני יולי אוגוסט) |
רקע כללי
מרכז קירגיזסטן היא ארצם של רועי מקנה נוודים למחצה שיוצאים כל קיץ אל שדות המרעה האינסופיים עם עדריהם.
ברובם המכריע אלה אנשים חמים, לבביים ומכניסי אורחים ששמחים מאוד לפגוש ולהכיר תיירים.
אני אחלוק פה, על פי ניסיוני, איך כדאי לעשות את זה באגם סונג קול (Song kul).
כפי שאפשר לראות במפה, האגם מוקף הרים מצפון ומדרום בעוד שבמזרח ובמערב נפרשים מישורים רחבים. האגם עצמו נמצא בערך בגובה 3000 מטר מעל פני הים ואפילו בקיץ יכול בהחלט לרדת גשם אם לא ברד וקצת שלג. נא לבוא עם מעילי גשם ובגדים חמים. למרות זאת, בהחלט ייתכנו ימי שמש בהירים וחמים למדי.
בקיץ כל האזור מתכסה בעשב רענן והקירגיזים מגיעים לרעות בו את הכבשים והסוסים שלהם.
הם משתכנים בעיקר באוהלים עגולים, מה שמכנים אצלנו "יורטות" או "יורטים". הם מכנים אותם "בוזוי" (Bozuy- "בית אפור"). מדובר באוהל מרכז אסייתי מסורתי שמזוהה בדרך כלל עם המונגולים. כשנכנסים פנימה מורידים נעליים (הרצפה מכוסה בדרך כלל בשטיחי לבד) ונהוג להושיב את האורח בצד הפנימי של האוהל- רחוק מהדלת.
אם כבר זכיתם להתארח ביורטה סביר מאוד להניח שיגישו לכם תה, חמאה ולחם תוצרת בית (או יותר נכון- תוצרת אוהל), וגם ק'מיז. מדובר במשקה עשוי חלב סוסות מותסס (אלכוהולי במקצת) שהקריגיזים מייחסים לו סגולות בריאות רבות, מחיזוק המערכת החיסונית, עד שיפור כוח הגברא- "זה משקה שעושה אותך חזק כמו סוס." אפשר להשיג את המשקה הזה רק בעונת ההמלטות בקיץ, כך שבשביל הקירגיזים מדובר פה במשהו שקשור קשר הדוק עם היציאה אל המרעה וחיי השטח שהם כל כך אוהבים. יציעו לכם אותו על ימין ועל שמאל, כמחווה טבעית של הכנסת אורחים. הטעם נרכש...
עוד דבר שכדאי להתכונן אליו (בעיקר הגברים מבינינו) הוא הוודקה. הקירגיזים אוהבים וודקה.
מי שלא רוצה לשתות וודקה שיודיע למארח שלו על הכוס הראשונה כי ברגע שזאת נלגמה קשה מאוד לעצור את רצף הריפילים שיעבור עליה. אף פעם לא מדובר ב"רק כוס אחת"...
הקירגיזים בכללי, ובטח רועי הצאן מביניהם, הם אנשים מאוד לבביים וסקרנים כך שיחד עם הכנסת האורחים הטבעית יבוא גם רצון כנה ואמיתי לדבר ולשמוע עליכם, על המשפחה שלכם, על הארץ שלכם, וגם לחלוק סיפורים על החיים בקירגיזסטן ובברית המועצות (ויש הפתעות- אחד הרועים סיפר לי שהיה חייל במזרח גרמניה ואז עבד שנים כנהג מונית לפני שחזר לחיי שטח, ואחר שאל אותי, כשסיפרתי שאני מישראל, אם אני מכיר את הסופר היהודי הנודע שלום עליכם.)
הלשון הרווחת באזור היא, כמובן, קירגיזית (שהיא ניב טורקי- לאלה מאיתנו שיודעים קצת מהשפה) ואחריה רוסית. אנגלית כמעט ואין בכלל מחוץ למחנות האוהלים לתיירים.
זה לא אומר שקשה לתקשר- אני באתי עם מעט מאוד רוסית ויכולתי להבין די הרבה. הסיבה לכך היא שהאנשים שם להוטים לתקשר וינסו להביע את עצמם שוב ושוב בדרכים שונות עד שיעבור המסר.
כדאי לבוא עם משהו לתת בתמורה להכנסת האורחים. לא מדובר פה בתשלום או פיצוי חומרי- דבר כזה עלול להעליב את המארחים שלכם (דמיינו חבר קרוב מבקש מכם להעביר לו את המלחייה תוך כדי ארוחה ואז זורק לכם שקל בתמורה- לא תיעלבו?). מדובר פה במזכרת, במתנה מהלב על האירוח. אפשר להביא קצת ממתקים לילדים (אם כי כדאי לתת אותם רק בסוף האירוח ודרך ההורים- שלא ייתרגלו לראות בתיירים מכונת מתנות מהלכת). יותר טוב להביא משהו אישי או שימושי מעצמכם- גלויה או מזכרת קטנה מישראל, מעיל פליז שאתם לא צריכים להמשך הטיול, פנס טוב, וכדומה (מי שרוצה להשקיע- הקירגיזים מאוד אוהבים משקפות). אני הבאתי פריזבי לילדים ושיחקתי איתם ככה יום שלם. העניין העיקרי הוא לא לתת תחושה שאתם משלמים למארחים אלא חשים הכרת תודה ורוצים להעניק להם מתנה.
דבר נוסף שכדאי לזכור הוא לנסות להיות אורחים מעניינים ולא להתבייש. יודעים לנגן? נגנו! יודעים לשיר? לעשות פרצופים מצחיקים? ג'אגלינג? אקרובטיקה? קסמים?
לקירגיזים יש מסורת שדי חלפה מהעולם, לצערנו, של מספרי סיפורים נודדים שהיו עוברים ממחנה אחד למשנהו, מעבירים חדשות, מספרים סיפורי גבורה עתיקים ומבדרים את הנוכחים ובתמורה מקבלים אוכל ולינה. לכו ותחדשו את המנהג הזה!
הגעה בטיולים מאורגנים
בסיס ההתארגנות המקובל לקראת יציאה לאזור האגם הוא העיירה קוצ'קור (Kochkor) שנמצאת מעבר להרים שצפון מזרחה לו. שם אפשר להצטייד באוכל בבזאר המקומי, לברר מידע לגבי האזור במגוון ארגוני התיירות האזוריים (CBT וכדומה) ואף ללון בבתי הארחה אם יש צורך בכך.
אפשר לארגן משם טיול לאגם דרך אותן חברות טיולים. הבחירה הנפוצה היא להגיע לחלקו הצפון מזרחי של האגם בטיול סוסים של כמה ימים, להשתכן במחנה יורטות מאורגן לתיירים ללילה אחד או שניים ואז לשוב לקוצ'קור ברכב על דרך עפר.
לחליפין, אפשר להגיע לאגם בטיול מאורגן מדרום או ממזרח דרך חברות טיולים שמבוססות בנארין (Naryn) במזרח קירגיזסטן.
זאת אופציה קצת פחות פופולרית, פשוט כי נארין קצת יותר רחוקה מהאגם יחסית לקוצ'קור, אבל מי שרוצה טיול מאורגן ובכל זאת קצת תחושת הרפתקנות וייחודיות יכולה להתאים לו האפשרות הזאת.
הגעה באופן עצמאי
ולעניין שלשמו התכנסנו- איך מגיעים לשם באופן עצמאי?
אני אתאר כאן מספר דרכים ואזכיר עכשיו את המובן מאליו- כל דרך הגעה היא גם דרך חזרה. אפשר בקלות לעשות טיול נחמד בלי לחזור על עקבותינו.
1-
הדרך הכי יעילה, למי שרוצה פשוט להגיע לאגם ולהתחיל להסתובב בו בלי לעשות טרקים בדרך, היא מכפר בשם קיזרט (Kyzart) שנמצא מעבר להרים צפונית לאגם. אל קיזרט אפשר להגיע במונית שירות מקוצ'קור ואפילו ישירות מבישקק (יש אחת שיוצאת פעם ביום ומפזרת לכפרים על הדרך מערבית לקוצ'קור). אפשר גם לנסות לתפוס טרמפים (שזה הרבה פעמים לא שונה מלקחת מונית..).
מקיזרט מסתכלים דרומה אל רכס ההרים- האגם נמצא בצד השני. כל מה שצריך זה לעבור. זה לא רכס תלול והוא מלא במעברים קלים יחסית אז לא צריך לכוון לאנשהו באופן מיוחד- פשוט להתחיל ללכת ולהתנקז כבר לאיזשהו שביל למעלה.
כן צריך להזכיר שזה טיפוס הרבה יותר ארוך ממה שהוא נראה. מסתכלים על הרכס הזה וחושבים "תוך שלוש שעות מקסימום אני בצד השני". אז זהו, שלא. אני חציתי את הרכס הזה ארבע פעמים לפחות וכל פעם לקח לי שבע שעות אם לא יותר. הסיבה לכך היא גם ששיפולי הרכס מאוד מאוד מתונים אז הוא בעצם הרבה יותר רחוק ממה שהוא נראה וגם מפני שבכל זאת מדובר כאן בטיפוס לגובה 3000 מטר פלוס, ומרגישים את זה...
אין הרבה מים בדרך למעלה.
מקיזרט יוצאות מכוניות לקוצ'קור ולפעמים גם לבישקק בכל בוקר, למי שרוצה לחזור מכאן.
2-
ציר גישה נוסף אל האגם הוא מדרום, דרך כפר שנקרא אק טאל (Ak tal- "שדות לבנים") על הדרך הנידחת בין נארין וקזרמאן (Kazarman) במרכז הארץ.
לכאן אפשר להגיע מנארין במזרח או מג'לאל אבאד (Jalalabad) במערב. ג'לאל אבאד היא עיר מרכזית בדרום קירגיזסטן כך שמי שמגיע אל הארץ יבשתית מאחד הגבולות הדרומיים שלה יכול להתקדם אל האגם ככה, בלי לעשות סיבובים מיותרים. עם זאת יש לציין שהדרך מג'לאל אבאד לקזרמאן במצב איום ונורא ולא הרבה מכוניות נוסעות עליה. להגיע מהכיוון הזה זאת הרפתקה קטנה בפני עצמה.
בכל אופן, מאק טאל יש דרך ברורה טובה לכלי רכב שעולה צפונה אל תוך ההרים בין נופים יפים מאוד ואחרי יומיים שלושה של הליכה מגיעה אל שביל הנחש העולה לאגם. כדאי לנסות לתפוס פה טרמפ אחרת אפשר להשתגע מללכת את כל הפיתולים האינסופיים שהדרך עושה במעלה ההר.
יכול להיות שיש דרך רגלית שעולה את אותו מדרון בלי להתפתל כל כך הרבה קצת מזרחה משביל הנחש, אבל אני לא יכול לאשר את זה בעצמי כי לא הייתי שם.
3-
ככל הנראה ישנה דרך אל צדו הדרום מזרחי של האגם- בנקודה שבה הוא נשפך אל הנחל שמנקז אותו. הדרך הזאת, אם היא נמשכת כמו שאמרו לי, מגיעה בסופו של דבר אל הכביש בין נארין לקזרמאן בנקודה מזרחית יותר מאק טאל, קרוב לנארין. אמרו לי שיפה שם.
4-
למי שבא מהצפון וכן רוצה להסתובב קצת בגבעות לפני שהוא מגיע לאגם- נראה לי שהאזור צפון מזרחית אליו מבטיח. לפי המפה אפשר להתקדם מזרחית מקיזרט במעלה וואדי עד למעבר לא גבוה ואז להתחבר לדרך העפר מקוצ'קור בצדו השני. בכל ההסתובבויות שלי סביב האגם זה היה נראה האזור הכי יפה מבחינת נוף- צוקי סלע שחורים מזדקרים מתוך הגבעות הירוקות משהו סטייל שר הטבעות. נראה לי זה לוקח משהו כמו יומיים שלושה וגם יש נחל בדרך בשביל מים.
הבעיה היחידה במסלול הזה (מבחינתי לפחות) היא שהוא מגיע ישר אל מחנה התיירים...
5-
אפשר לראות במפה למעלה שיש דרך עפר נוספת ממערב לאגם מעיירה שנקראת מינג קוש. אני לא מכיר את הדרך הזאת. היא קצת ארוכה בשביל הליכה ברגל ומינג קוש עצמה היא די חור באמצע שום מקום.
חוץ מזה אני יודע בוודאות שיש דרך עפר נוספת, טובה לרכב שטח, שמגיעה מצפון לאגם, מערבה לקיזרט. אני יודע בוודאות שהיא קיימת כי נסעתי בה אבל אני לא יודע שום דבר מעבר לכך כי זה היה בלילה, בג'יפ קטן יחד עם עוד 9 אנשים, סוס אחד שחוט וכבש אחד חי והייתי שיכור מוודקה...
הערה אחרונה לגבי הגעה עצמאית לאגם- מי שיש לו אופניים יכול בקלות להגיע בדרכי העפר שתיארתי, ומי שיצא גבר גבר וארגן לעצמו סוס איכשהו באחד הכפרים- כל דרך באזור שעבירה לבני אדם עבירה גם להם- הם, הרי, אמצעי התחבורה הנפוץ כאן...
סביב האגם עצמו
אז הגענו לאגם. מה עושים עכשיו?
מתחילים להסתובב ולהכיר את החבר'ה המקומיים.
מי שרוצה בהחלט מוזמן להקיף את האגם ברגל. לוקח בערך ארבעה ימים. זה יכול להיות קצת חדגוני- מדובר בהליכה במרחבים פתוחים ועצומים- אבל זה גם יכול להיות מדהים. חוץ מזה, מומלץ מאוד להתעניין אצל המקומיים על אופציות להשכיר מהם סוס ולהסתובב עליו קצת. לדהור בפראות במרחבים הירוקים על סוס זה כיף.
מעניין לדעת שיש סדר ושיטה בפיזור של היורטות סביב האגם- כל אחד יודע בדיוק מה מקומו ולאן הוא חוזר כל שנה ויותר מכך- לכל כפר יש את השטחים שלו סביב האגם. בצפון מערב האגם שוכנים אנשים מקיזרט, בצפון מזרח אלה אנשים מקוצ'קור ואילו בדרום אלה אנשים מאק טאל. נוסף על חלוקה גיאוגרפית מדובר כאן למיטב ידיעתי גם בחלוקה חברתית- אני די בטוח שאנשים משטחים שונים לא מתרועעים יחדיו.
קחו בחשבון שאין הרבה מים טובים לשתייה סביב האגם. המקומיים מתקיימים מתה וק'מיז. אם תתארחו הרבה ביורטות לא תהיה לכם בעיה- ישקו אתכם כל הזמן. בכל זאת כדאי שיהיה איזה בקבוק או שניים בתרמיל עם מים בתוכם, ליתר בטחון וגם בשביל לבשל. אפשר להשיג מים במעיינות ספורים למרגלות הגבעות (אבל אין הרבה ולפעמים הם יבשים) או ממחנות אוהלים. בדרום האגם אני מילאתי מים מאיזה קידוח בתוך מחנה תיירים קטן ונחמד, ובשאר המקומות ביקשתי יפה מאנשים.
אוכל כדאי להביא מראש, למען השקט הנפשי ועצמאות מסוימת. הגיוני מאוד שלא תצליחו לסיים אותו מרוב אירוח אבל לא כדאי להסתמך על זה, פשוט בקטע של קארמה וחוק מרפי וכאלה.
האוכל המקומי לא מעורר התפעלות יותר מדי- מעבר לחמאה הטריה לרוב מדובר בפסטה או תפוחי אדמה, אלא אם כן נשחט לאחרונה כבש ואז אוכלים בשר כל היום בכל מיני קומבינציות מעניינות- ריאות ממולאות בחמאה, מעיים ממולאים בשומן ממולא בכבד קצוץ, וכן הלאה. הייתי שם פעם בעיד אל פיטר (שבירת צום הרמאדאן) אז חוויתי הכל...
עוד חשוב לזכור שמזג האוויר יכול להשתנות מהר וגשם זה לא דבר נדיר, גם בקיץ. צריך מעיל גשם, בגדים חמים, שק שינה ואוהל טוב אם מתכננים להסתובב הרבה (אם כי גשם זה אחלה תירוץ לגשת לאיזה אוהל ולבקש שם מחסה).
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם