טיפוס לפסגת Cerro El Plomo

רקע

ההר Cerro el plomo הוא חלק מרכס האנדים הענק שחוצה את כל דרום אמריקה מצפון לדרום. ההר מתנשא לגובה 5,424 מ' והוא ההר הגבוה ביותר שניתן לראות מסנטיאגו. מהפסגה נשקף נוף פנורמי מדהים על פסגות האנדים, החל מפסגת האקונקגווה (ההר הגבוה ביותר מחוץ לאסיה) בצפון ועד הר הגעש סן חוזה בדרום. ההר אמנם מכוסה חלקית בקרחונים, אך בעקבות נסיגתם בשנים האחרונות ניתן לטפס על ההר במהלך חודשי הקיץ - החל מחודש נובמבר, ובייחוד בין ינואר למרץ, דרך מסלול הליכה רגיל בלי ציוד מיוחד ובלי ידע טכני. בקיצור, חוויה מאתגרת ומיוחדת, מומלץ בחום לכל מי שמגיע לסנטיאגו ומחפש הרפתקה מעניינת.
לטובת הטיפוס על ההר דרושים ידע וניסיון בסיסיים בהתמודדות עם גבהים. חשוב מאוד להביא אתכם ציוד טוב ולהתאקלם לגובה בצורה מתונה ומחושבת.

אנחנו הגענו לצ'ילה אחרי כמה שבועות מצוינים בפרו שבהם העברנו חלק גדול מהזמן בגבהים, ורצינו לנצל את הקרבה היחסית של סנטיאגו לרכס האנדים כדי לטייל עוד קצת בגובה לפני שנתחיל להדרים לכיוון פטגוניה הנמוכה. מחיפוש קצר באינטרנט הבנו שהר Cerro el plomo מתאים לנו מבחינת הגובה, רמת הקושי והקרבה לסנטיאגו.

מידע כללי

מרחק - 35 ק"מ, הלוך-חזור באותו המסלול.
משך זמן - 3-5 ימים. שמענו גם על אנשים שטיפסו על ההר וחזרו בתוך יומיים למי שלחוץ בזמן ורוצה לקחת על עצמו אתגרים...
טיפוס - 2,400 מ' מצטבר, מאתרי הסקי בגובה 3,000 מ' לפסגה בגובה 5,424 מ'
מקומות אפשריים ללינה (הנקודות מסומנות על גבי המפה) -
1. בעמק שמוביל אל ההר, גובה 3,400 מ'
2. מחנה הבסיס Federacion, גובה 4,100 מ'
3. מחנה La Hoya, גובה 4,200 מ'
4. רפוחיו Agostini, גובה 4,600 מ'

יום ראשון - מסנטיאגו לאתר הסקי Valle Nevado

את הטיול תכננו להתחיל אחרי יום סידורים בסנטיאגו שכלל קניית אוכל והשלמת ציוד טיולים לרואי שהצטרף אלינו.
את ההליכה לכיוון ההר מתחילים באחד משני אתרי הסקי שנמצאים בקרבת הכפר Farellones. אנחנו התחלנו את ההליכה באתר Valle Nevado, בהתאם למידע שקראנו באינטרנט, אך במהלך הטיול הבנו שכנראה קצר יותר להגיע מאתר La Parva, אשר דרכו חזרנו בסוף הטיול.
הגענו בתחבורה ציבורית בתוך סנטיאגו אל התחנה הקרובה ביותר לתחילת הכביש לכיוון הכפר Farellones; נמצאת על יד תחנת דלק של חברת Shell, ובקרבת Plaza San Enrique בקצה הצפון-מזרחי של סנטיאגו.
המוניות מסנטיאגו לכיוון Farellones יקרות להחריד ולכן ניתן להחליט אם רוצים להגיע אל הכפר בטרמפים או בתחבורה ציבורית (נאמר לנו שיש אופציה כזאת אבל לא יצא לנו לברר). בעודנו עומדים חסרי אונים בתחילת הכביש ומנסים להבין איך בכלל נגיע אל הכפר, זוג צ'יליאני צעיר עצר לידנו והציע לקחת אותנו במעלה הדרך.
שמחים על מזלנו הטוב הגענו אל הכפר אחרי נסיעה של 40 דק' לאורך הנוף המדברי וההררי שמקיף את סנטיאגו, כשהקקטוסים הגדולים שליוו אותנו בתחילת הדרך נעלמו ככל שצברנו גובה עם הכביש ופינו את מקומם לנוף הררי וצחיח.
מאחר ובכפר אין מוניות והסיכויים לתפוס טרמפים אל אתר הסקי בקיץ נמוכים יחסית, החלטנו להציע לאחד האנשים להסיע אותנו בתשלום עד ל-Valle Nevado. אנחנו שילמנו 15,000 פזו בעבור נסיעה של רבע שעה בערך.
בשלב מסוים המזל הפסיק לשחק לטובתנו וכשהגענו לאתר הסקי בדיוק התחיל גשם רציני שלא אופייני לאיזור בעונה הזאת (כשבהמשך התברר שהגשם שירד עלינו באתר הסקי היה למעשה סופת שלגים חריגה לעונה בחלקים הגבוהים יותר של הרכס שכיסתה את ההר ואת כל השלוחות שלו בשכבת שלג יפה שנשארה למשך כמה ימים). בשעה מאוחרת יחסית נראה שהגשם פסק וניסינו להתחיל להתקדם במסלול כדי לנצל את מעט שעות האור הנותרות ולחסוך לעצמו מעט הליכה למחרת, אבל השומר בכניסה לאתר הסקי חסם לנו את הדרך והסביר שלא יהיה ניתן לטייל באזור בימים הקרובים בגלל מזג האוויר.
מתוסכלים, אך לא מיואשים, הלכנו לישון באחד החניונים התת-קרקעיים של המלונות באתר כדי לאגור כוחות לקראת התרגיל הערמומי המתוכנן למחר בבוקר.

יום שני - מאתר הסקי Valle Nevado ל-Base Camp Federacion

שעון מעורר לפנות בוקר מהדהד בין קירות הבטון בחניון הריק ובחוץ הכוכבים עדיין מנצנצים. מאחר ולא התחשק לנו להתווכח שוב על הבוקר עם השומרים באתר, החלטנו להתעורר מוקדם מאוד ולהתחיל את ההליכה באתר הסקי כשעוד חשוך בחוץ ובמסלול צידי שלא מאפשר לשומרים בבוטקה לראות אותנו.
חומקים בצללים ובחסות החשיכה עשינו את דרכנו בתוך אתר הסקי עד שעברנו שלוחה גדולה והגענו למקום מבטחים. את המשך היום העברנו בהליכה רגועה ונעימה שחצתה עמק יפייפה עם מדשאות קטנות ונחל זורם. כאשר אחרי כמה שעות הגענו אל מחנה הבסיס Federacion, בגובה 4,100 מ'.

יום שלישי - ממחנה הבסיס Federacion עד לרפוחיו Agostini

כעיקרון, כל המטיילים שפגשנו התחילו את ההעפלה לפסגה כבר מ-Federacion ודילגו על הרפוחיו, כמו שגם רשום ברוב אתרי האינטרנט. הרפוחיו עצמו קטן מאוד ויכול להכיל 4 אנשים בערך, אבל מבחינתנו זו הייתה אופציה מצוינת לישון עוד לילה אחד בשטח ולהתאקלם לגובה בצורה מתונה וטובה יותר.
התעוררנו מאוחר ביקיצה טבעית והתארגנו לאט לאט בידיעה שמצפה לנו יום קצרצר בלי יותר מדי הליכה.
הטיפוס ממחנה הבסיס עד לרפוחיו לוקח בין שעה וחצי לשעתיים של הליכה עם נופים יפים לכיוון העמק ממנו מגיעים אל ההר ומעבר ליד לגונה קפואה ומדהימה עם נוף להר ולקרחונים.
הגענו אל הרפוחיו הצנוע והתחלנו להעביר את הזמן בהמסת שלג למי שתייה ושיחות עם חבר'ה שירדו מהפסגה ועצרו ליד הרפוחיו כדי להתחרדן קצת בשמש.

אכלנו ארוחת ערב מוקדמת והשלמנו את ההכנות לקראת הטיפוס מחר - תיק קטן עם בקבוק מים, נשנושים ובגדים חמים. אנחנו נכנסים לשקי השינה שהסירים כבר מלאים במים ומוכנים לקראת בישול קפה וארוחת בוקר זריזה, כדי לקצר כמה שיותר את זמני ההתארגנות לפני היציאה.

יום רביעי - מרפוחיו Agostini לפסגה ובחזרה אל העמק הירוק

השעון המעורר מצלצל בשעה 04:15 אחרי לילה קפוא מקור עם רוחות שחדרו דרך רצפת העץ העקומה של הרפוחיו. לאחר התייעצות קצרה שכללה כמה מלמולים מהשק"ש וחישובי זמנים ישנוניים החלטנו לדחות ל-05:00, כאשר בשעה זו בערך מטיילים ספורים כבר החלו לחלוף על פנינו בדרכם ממחנה הבסיס לכיוון הפסגה. אחרי קושי רב ביקיצה גילינו למרבה ההפתעה, וכהוכחה אובייקטיבית לקור הקיצוני שחווינו, כי המים שדאגנו להפשיר מבעוד מועד לטובת הקפה והדייסה של הבוקר קפאו במהלך הלילה. בחוץ הרוחות ממשיכות להרביץ על המבנה המסכן ונדמה שעוד מעט נעוף ביחד עם דורותי וטוטו לארץ עוץ.

מה נעשה? החלטנו להמשיך בתוכנית - מפשירים את המים שקפאו בסירים, מכינים קפה ודייסה, מתלבשים חם, ולבסוף בשעה 05:50 מדליקים את פנסי הראש ויוצאים החוצה להתעמת עם הרוח פנים אל פנים.

חושך, רוח וקור אימים. מעלינו מעט אלומות אור על צלע ההר ממטפסים נוספים שכבר הקדימו והתחילו את העלייה. "צרת רבים חצי נחמה", מתחילים.

מטפסים לאט לאט ועוצרים מאחורי כל מחסה קטנטן שנותן הפוגה קצרה מהרוח שממשיכה להרביץ ללא רחם. השמש מתחילה לטפס וצובעת את כל הרכס מתחתינו בצבעי חמימים ונעימים של בוקר. החמצן דליל וההליכה נעשית איטית וכבדה. הידיים קופאות מקור ועושות רוטציה על מקל ההליכה כדי לאפשר לאחת להתחמם בכיס בזמן שהשנייה מאבדת לאט לאט את התחושה.

אחרי שעתיים מגיעים אל הפסגה. נוף מדהים. כל הרכס צבוע בלבן בוהק וקרני השמש משחקות עם קווי הרכס וצובעות את הנוף בקווים-קווים של אור. אחרי כמה תמונות ניצחון, הרוח והקור מכניעים אותנו ואנחנו מתחילים בהליכה זריזה כלפי מטה בתקווה להתחמם מעט תוך כדי תנועה.

אחרי שעה נוספת אנחנו חזרה ברפוחיו, שותים תה חם ומחממים את הידיים על הגזייה. עכשיו הגיע תורנו להתחרדן קצת בשמש אחרי הירידה מהפסגה.

לפני הטיפוס על ההר זרקנו את כל הציוד שלנו באחת הפינות של הרפוחיו והגיע הזמן להכניס את הכל בחזרה לתיקים. אחרי שאירגנו את הציוד והתיישבנו להנות מהנוף על העמק, מתחילים את הירידה באותה הדרך ממנה הגענו. חולפים ליד הלגונה היפה ובהמשך גם ליד מחנה הבסיס Federacion, ממשיכים ללכת ומסתכלים מדי פעם אחורה לכיוון ההר שהולך ומתרחק מאיתנו.

אחרי כמה שעות של הליכה נינוחה מגיעים אל העמק הירוק שחלפנו לידו לפני כמה ימים בדרכנו אל ההר ומחליטים להעביר בו את הלילה הקרוב.

יום חמישי - מהעמק הירוק בחזרה לסנטיאגו

מתעוררים בנחת, מתארגנים, מתחילים ללכת ונפרדים לשלום מהענק הלבן שליווה אותנו נאמנה בימים האחרונים ונעלם מיד אחרי מעבר של אחת השלוחות. התחלנו את המסלול מאתר הסקי Valle Nevado אך בהמלצת חלק מהמטיילים שפגשנו החלטנו לסיים את המסלול בהליכה לאתר הסקי La Parva, שאמורה להיות קצרה יותר. בדיעבד, הבנו שההליכה ל-La Parva אמנם אולי קצרה יותר, אבל דורשת להדרדר בשיפועים רציניים דרך מסלולי הסקי ולקבוע תור אצל האורתופד להחלפת סחוסים בברך. לא בטוח בכלל שקיצרנו לעצמנו את ההליכה...

בכל מקרה, מאתר הסקי התחלנו ללכת על הכביש לכיוון הכפר Farrelones בתקווה למצוא טרמפ בחזרה לסנטיאגו, ומיד אחרי כמה דקות רכב קטן נעצר לידנו והציע לנו להצטרף אליו אל הנסיעה לעיר. שמחים על המזל שהאיר לנו פנים נכנסנו אל הרכב והתחלנו לדמיין את חגיגות השנה החדשה בעיר, משיקים כוסות בירה עם קולות הזיקוקים של חצות.

אז... הגענו לסנטיאגו בצהריים המאוחרים של ה-31/12, מתרגשים ומחכים לראות את הזיקוקים בכיכר המרכזית, אך למרבה אכזבתנו היה נראה שערב השנה החדשה לא עניין אף אחד יותר מדי במרחב הציבורי... כל הרחובות היו חשוכים והמסעדות סגורות. העברנו את ערב השנה החדשה יושבים על המדרכה ואוכלים אוכל סיני זול בקופסאות קרטון. לא בירה ולא זיקוקים, כנראה היה עדיף כבר להישאר לעוד לילה בהרים...

טיפים

• ביגוד חם ומגן מרוח - בפסגה ובדרך אליה היו רוחות משוגעות שהצליחו לחדור כל שכבת ביגוד, עבה ומבודדת ככל שתהיה. שווה להביא ביגוד שמצליח לשבור טוב את הרוח.
• מקלות הליכה - אין מה להוסיף על מה שנאמר עליו כבר הכל, טוב כדי לתמוך בעליות ולשכך בירידות.
• התאקלמות לגובה - להגיע מאוקלמים או לקחת את הטיפוס בצורה מדורגת ומתונה. אפשר לתכנן את הטיפוס עם עצירות בכל מיני גבהים על ההר ולאפשר לגוף להתרגל לגובה בצורה טובה.
• התאקלמות לגובה - להגיע מאוקלמים או לקחת את הטיפוס בצורה מדורגת ומתונה. אפשר לתכנן את הטיפוס עם עצירות בכל מיני גבהים על ההר ולאפשר לגוף להתרגל לגובה בצורה טובה.
• Mapy.cz - אפליקציית ניווט מומלצת שמאפשרת הורדה של מפות אופליין שכוללות טופוגרפיה ושבילים.

קישורים חיצוניים

• קישור לאתר Summitpost והסבר מפורט מאוד על הטיפוס -