טורס דל פיינה - מסלול הO ב5 ימים, סולו
לגונות, הרים, שלג, קרחונים, מפלים, יערות ותצפית אחת אדירה לטורסים, כל זה מחכה לכם בטרק המדהים הבא
| תאריך הטיול | February 2023 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
תוכן עניינים
הכנות, ארגונים, רישום
הדבר הראשון שאתם צריכים שיהיה לכם ביד בשביל בכלל שתוכלו לחשוב בכיוון של הטורס דל פיינה, זה רישום לכל אתרי הקמפינגים, שרק בהם ניתן ללון ולבשל.
למעשה, אתם אמורים לדעת מראש כמה ימים בדיוק אתם אמורים לעשות את הטרק, כולל מקומות הלינה הספציפיים - אפס גמישות.
בשביל לעשות את החיים קשים יותר, יש 2 מפעילים שונים שמתחזקים את הקמפינגים ועקרונית יש צורך להירשם בכל אחד מהם בנפרד.
להלן הפירוט:
באחריות Vertice הקמפינגים הבאים:
Dickson, Los Perros, Grey, Paine Grande
באחריות Las Torres Patagonia הקמפינגים הבאים:
Central, Serrón, Francés, Los Cuernos, Chileno
כמה דגשים:
* למי שעושה את הO יש חובה לעשות עצירה ב3 קמפינגים רציפים - Dickson, Los Perros, Grey.
כלומר, "כפו" עלינו 3 עצירות ללינה מתוך ימי הלינה שתחליטו לעשות. אפס גמישות כבר אמרנו?
* הקמפינג היחיד שלא ניתן לבשל בו הוא צ'ילאנו. הוא גם הקמפינג הכי קרוב לטורסים ולכן, למרות שלא ניתן לבשל בו, הוא נתפס די מהר.
* סה"כ הקמפינגים מתוחזקים ברמה מאוד-מאוד גבוהה, יחד עם זאת, פחות אהבתי את Francés, Los Cuernos, Chileno
בעיקר בשל המיקום הזוויתי שלהם והבמות הגבוהות שיש לפתוח שם את האוהלים.
* ווייפיי יש בכל הקמפינגים מלבד דיקסון ולוס פרוס. המחירים ממש מופקעים 10 דולר לשעה, 15 דולר ל3 שעות, 10 שעות לא יצא לי לקחת כך שלא יודע עלויות (זאת האפשרות המקסימאלית). הבנתי שבקמפ סרון יש גם ווייפיי ל10 דקות, לא יודע עלויות.
* בחלק מהקפינגים יש חנויות קטנות לקניות בסיסיות ובחלק יש ממש מסעדות.
* ניתן לשלם באשראי.
באופן אישי, מכיוון שתכננתי לעשות את מסלול הO ב5 ימים, לא הצלחתי להירשם בנפרד ב2 האתרים של מפעילי הקמפסייטים - חייבו אותי ללון בקמפ סרון ביום הראשון, ולא היתה אפשרות להגיע ישירות לדיקסון.
מה עשיתי? מצאתי אתר שניתן להירשם בו לכל הקמפסייטים ביחד, עם תשלום של עמלה קטנה.
לאתר קוראים Booking Patagonia, ולמרות שהוא נוח ממש עם הצגה מעולה של הדרך והקילומטראז היומי, אני לא ממליץ עליו, מכיוון שנתקלתי בבעיה בקפסייטים שבאחריות Las Torres (הייתי בפראנסס ובסנטראל) - לא היה רישום של ההזמנה! מכיוון שהייתי באוהל משלי, והראיתי להם הוכחת קניה, אף אחד לא עשה לי בעיות, אבל ראו הוזהרתם.
בקמפסייטים שבאחריות Vertice הייתה הזמנה והכל היה בסדר.
מצורפת מפה של המסלול והמחנות + סרטון שמסכם את חוויותיי בטרק.
הגעה
אחרי 29 שעות שכללו 3 טיסות + כ3 שעות אוטובוס משדה התעופה בפונטה ארנס, הגעתי בשעה טובה לפוארטו נטאלס.
מדובר סה"כ בעיירה די מנומנמת, שהמזל הגדול שלה הוא הקרבה לטורס דל פיינה, מלבד זאת אין סיכוי שמשהו היה מכיר את המקום.
האוטובוס משדה התעופה בפונטה ארנס לפוארטו נטאלס איחר בצורה קיצונית (לא חזקים פה עם זמנים), ולכן הגעתי רק סביב 21:00 לעיירה, וכמעט כל החנויות כבר היו סגורות. מכיוון שאני יוצא באוטובוס הראשון השכם בבוקר לטורס דל פיינה, חששתי שלא אמצא בלון גז. לשמחתי הרבה מצאתי מקום אחד שבו היה בלון גז לקניה, להערכתי היחיד שהיה פתוח בשעה זו של היום.
התמקמתי בהוסטל שסגרתי מראש עוד מהארץ, ובו אני עתיד ללון גם כשאחזור מהטרק.
הכנתי תיק עם ציוד עודף, אותו אני משאיר בהוסטל למשך השבוע שאהיה בטרק, אכלתי, התקלחתי, והלכתי לישון מרוט מעייפות.
יום ראשון: Central To Camp Dickson
קמתי השכם בבוקר להתארגנות והליכה של כ10 דקות עד לתחנת האוטובוס.
האור רק החל לעלות והרחובות היו שוממים, פרט לתרמילאים שצצו מכל עבר בדרכם אל תחנת האוטובוס.
כשהגעתי לתחנה לא הופתעתי שהיא הייתה מלאה למדי, כאשר כל 10 דקות בדיוק אוטובוס יוצא לכיוון טורס דל פנייה ע"י מס' חברות אוטובוסים, טירוף.
ירד גשם כמעט לכל אורך הדרך כשבחלק מהנסיעה יורדים לדרך כורכר, בשל הרחבת הכביש. פרט לכך, הנסיעה לא הייתה קשוחה במיוחד.
ב9:00 הגענו לכניסה לשמורה. כל הנוסעים יורדים ועוברים בדיקת ברקוד, הוכחה לכך שהם קנו כרטיס כניסה לשמורה (אותו קניתי מראש דרך אתר "בוקינג פטגוניה").
יש לשים לב שאין ווייפיי באזור ולכן, יש להוריד מראש לטלפון את כל ההוכחות לכך שקניתם כרטיס לשמורה, ובכלל לכל אזורי הלינה.
לאחר סיום תהליך הבדיקה הקבוצות מתחלקות ל2:
אלו שעושים טיול קצר לטורוסים, מסלול הW מהכניסה לשמורה, או את מסלול הO - לוקחים שאטל בעלות 3,000 פזו לכניסה לשמורה ("סנטרל"); ואלו שעושים את הW מהצד השני (לכיוון קמפ גריי), ממשיכים באוטובוס.
הנסיעה עבורי (מסלול הO) קצרה ביותר ותוך כ10 דקות הגעתי ל"סנטרל", תחילת/סוף השמורה.
בסנטרל יש ווייפיי בעלות גבוהה מאוד, קמפינג, מלון ומסעדה.
לאחר התארגנויות אחרונות יצאתי סביב 9:30 לדרך.
ההולכים במסלול הO בדרך כלל מסיימים את היום הראשון שלהם בקמפ Seron וביום שלאחר מכן מטפסים לפס, ומשם לקמפ דיקסון. מכיוון שראיתי שלא מדובר ביום מורכב מידי עבורי, החלטתי כבר מראש (את כל הלינה כאמור יש לסגור חודשים מראש) לחבר את 2 השלבים ליום אחד ארוך.
מזג האוויר היה מעונן מאוד עם גשם מידי פעם, ולעיתים שמש ביישנית מציצה מבעד לעננים.
תווי הליכה בחלק הראשון די פשוט - שילוב של יערות עם מרחבים פתוחים ויפים עד למחנה Seron, לשם הגעתי סביב שעה 13:00.
הקמפ נחמד מאוד עם ספסלי ישיבה מזמינים בחוץ וערסלים, והחלטתי לעצור בו לארוחת צהרים ומנוחה.
לאחר ארוחת הצהרים יצאתי לדרך כשלפני עוד דרך ארוכה, כ19 קילומטר.
מזג האוויר נהיה אט-אט עפרורי ורטוב קלות, והרוחות הלכו והתחזקו. בד בבד, ההליכה נהיתה מגוונת ומרשימה יותר - התחלתי לראות נחל זורם לצידי ומס' לגונות מרשימות, כשבהמשך יש טיפוס לפס, לא ארוך ומורכב מידי. כשמגיעים לפס (ולרוחות החזקות שחבטו בפניי כשהגעתי אליו) רואים מתחתיו לגונה מרהיבה. מהפס מגמת ההליכה יורדת עד ההגעה לקמפ. בדרך, פגשתי פקח של השמורה, שביקש לראות את ההזמנה שלי למחנה "דיקסון" וגם בהמשך, מגיעים לצ'ק פוינט, בו נרשמים, ושוב, בודקים הזמנה.
יש לשים לב שללא הצגת אישור בצ'ק פוינט לא ניתן לעבור לקמפ!
הייתי מותש ועייף וקרוב לסיום.
לכל אורך הדרך אני ממשיך לראות לגונות, והמרשימה שבהן נמצאת במחנה דיקסון, יפהפייה!
למחנה הגעתי בשעה 18:00.
בהמשך הערב הגשם רק הלך והתחזק וירד לאורך כל הלילה בעוצמה.
מחנה דיקסון נחמד מאוד: יש משטחי דשא גדולים לסידור האוהל, פרגולה שניתן לאכול בה ולארגן את הציוד, מטבחון עם פינות ישיבה, מקלחת חמה, שירותים, שקעים להטענה. כמו כן, יש במקום חנות קטנה לקניית מצרכים, וכן ניתן לקנות בלון גז.
ניתן לשלם הכול באשראי.
אין ווייפיי.
פגשתי בקמפ זוג ישראלים, עינב והילה, אכלנו ארוחת ערב ושוחחנו עם עוד מס' מטיילים שישבו בסמיכות אלינו, ולאחר מכן התחלתי להתארגן לשינה. תוך כדי, ניצלתי הפוגת גשם קלה בכדי להקים את האוהל.
הלכתי לישון מוקדם, מחר מתכנן לצאת די מאוחר, יום לא ארוך במיוחד.
סה"כ קילומטראז 32 ק"מ
יום שני - Camp Dickson To Camp Los Perros
התעוררתי בשעה 7:00, הגשם רק הלך התחזק במשך כל הלילה, וכשפתחתי את האוהל הכול היה רטוב. בתחזית דיברו על גשמים קלים מאוד בלילה אבל לך תסמוך על התחזית פה...
התארגנתי לאיטי, הכול כבר היה מסודר פרט לאוהל, החלטתי לחכות עם זה, מי יודע, אולי הגשם יפסיק.
הלכתי לחדר האוכל והכנתי את "ארוחת הבוקר" הקבועה שלי - תה עם 2 חטיפי אנרגיה.
שוחחתי קצת עם ג'וש, האמריקאי שמטייל לבד שפגשתי כבר אתמול, ועוד זוג גרמנים.
השעה כבר 9:00 ועדיין היה גשום מאוד. אמנם היום שמתוכנן לי לא ארוך במיוחד, אבל עדיין, מתישהו צריך לצאת.
בלית ברירה, יצאתי החוצה בכדי לקפל את האוהל. ניערתי את המים כמה שיכולתי, לא שזה עזר יותר מידי - האוהל נכנס לתוך הכיסוי רטוב, זה מה יש.
יצאתי לבסוף ב9:30. היה עדיין גשום אבל עם מעיל הגשם עליי, לא היו בעיות.
מהר מאוד נכנסתי ליער עבות מדהים רטוב ובוצי, בו אלך במרבית היום. ככל שמטפסים, מתחילים פתיתי שלג קלים, ממש נחמדים, מה שמוסיף לאווירה המכושפת.
לאחר כ3 קילומטר מגיעים לפס, העלייה מאוד קלה, פס פשוט למדי. יש משם תצפית לקרחון, רק חבל שהראות הייתה כמעט אפסית...
משם ממשיכים ביער בין שבילים בוציים, גשרים לחציית הנחלים ובשלב מסוים, הולכים לצד נחל גועש.
בדרך, בין לבין, פגשתי אישה מבוגרת ששמה קרינה, עם בנה. כששוחחתי אתם הסתבר לי שהיא לא פחות מבת 82 !!! מטורף!!! והמלווה שלה הוא בעצם הבן שלה שהחליט להצטרף, לשמור על אימא שלו עם השיגעונות שלה. האמת, לא הייתי נותן לה יותר מ65, מדהים.
סיפרתי לה שבקיץ האחרון הייתי בקנדה ועשיתי את ה"ווסט קוסט טרייל", כמובן שגם בטרק הזה היא הספיקה להיות...
למען האמת, היום הזה הרגיש קצת כמו ה"ווסט קוסט טרייל" - יער מכושף, הרבה בוץ, רק עם תוספת שלג.
ככל שהתקדם היום, השלג הלך ונהיה יותר ויותר רציני כאשר בשעה האחרונה, הייתה ממש סופת שלגים. ההליכה, למרות, ואולי בגלל השלג, הייתה קסומה, ממש נהניתי - כמה פעמים יוצא לי בחיים להיות תחת מעטה שלג במקום כ"כ יפה. פגשתי בדרך מס' מטיילים שהגיעו מאלסקה, הם לעומתי התבאסו, שלג לא חסר להם שם, באו במטרה להרגיש קצת קיץ - המלצתי להם להגיע לישראל בפעם הבאה, הקיץ יצא להם מהאף.
הדרך נהייתה פחות ברורה בגלל השלג, שכיסה את הדרכים, אבל השביל מתוחזק בצורה נפלאה ויש המון עמודים ורוג'ומים, בעיקר מחוץ ליער. שיא העלייה הוא כשיוצאים מהיער, ומשם ירידה עד לקמפ.
שלג ורוחות המשיכו ללא הרף, בדרך חשבתי שאשמח אם יהיה אוהל מוקם אחד פנוי בקמפ, לא מתאים לי להקים במזג האוויר הסוער הזה את האוהל, ועוד לפרק אותו למחרת בבוקר. ידעתי שמן הסתם התפוסה מלאה אבל עדיין, שווה לנסות.
לקראת סוף היום, ידעתי שמתוכננת תצפית מרשימה, יחד עם זאת, היה קשה מאוד לראות את הדרך לתצפית לLaguna Los Perros ולשמחתי, פגשתי מטיילת שהצביעה לי על הכיוון.
הטיפוס היה קצרצר והלגונה עצמה עם הקרחון מרהיבה.
הגעתי סביב שעה 14:00 לקמפ "לוס פרוס". נכנסתי לחדר האוכל ואכלתי סופסוף ארוחת צהרים. לאחר מכן, נכנסתי לצ'ק-אין ובדיוק לפניי, היו קרינה ובנה. בצ'ק-אין אמרו לנו שאף אחד לא צפה שירד שלג ובכלל, המראה ממש נדיר בתקופה זו של השנה ואם השלג לא יפסיק, הפס יהיה סגור ולא נוכל להמשיך למחרת את הטרק. לא כ"כ הבנתי מה נעשה עם הפס סגור, נחכה עוד יום?! ומה בדיוק הם יעשו עם האנשים שנמצאים קמפ אחד לפנינו, יעצרו גם אותם?
בצ'ק-אין אמרו לקרינה ובנה שהם הכינו עבורם 2 אוהלים ללינה. קרינה ובנה טענו לעומתם, שהם הזמינו אוהל אחד בלבד, ושהם ישנים ביחד (מטורף שבת ה82 הזאת ישנה באוהל! ועוד במזג האוויר הסוער הזה! כאילו היא רק השתחררה מהצבא ויצאה לטיול הגדול).
כשהגיע תורי, שאלתי אותם אם נותר אוהל מוקם פנוי, הם בדקו במחשב ואמרו שלא, הכול מלא. הזכרתי להם שלפני שניה התפנה האוהל של קרינה ובנה, וכך שילמתי על אוהל מוקם על במה 30$, ואפילו מזרן ושק"ש קיבלתי כבונוס. שמחתי מאוד, להתחיל להתארגן במזג האוויר הזה, קשוח ביותר.
היה מאוד מוקדם והיה קפווווא ברמות. הלכתי לנוח/להתחמם/לקרוא בתוך האוהל. רוחות מטורפות ושלג ממשיכים ללא הפוגה.
ב18:30 הלכתי לארוחת ערב אותה העברתי עם זוג קנדיות, מטיילת סולו פולניה, זוג אמריקאים וכן איזה צ'יליאני תמהוני. האווירה בתוך חדר האוכל הייתה חמימה, נעימה וחביבה.
סביב 20:30 סיימתי והלכתי לישון.
קצת פרטים על קמפ "לוס פרוס" - ממוקם בתוך היער, יש בו מספיק מקום להקמת אוהלים. יש חדר אוכל וגם מקומות ישיבה בחוץ לבישול. בצ'ק-אין יש חנות קטנה, אפילו יותר קטנה מאתמול. יש שקעי חשמל בחדר האוכל, וניתן לשלם מה שצריך באשראי.
מקלחת יש אבל ללא מים חמים, בהצלחה לאמיצים.
מקמפ זה יש לצאת מוקדם, עד שעה 7:00, בגלל שהיום הבא, עד לקמפ גריי, ארוך לטענתם.
סה"כ קילומטראז כ10 ק"מ
יום שלישי - Camp Los Perros To Camp Grey
במשך כל הלילה היו רוחות חזקות וגשמים/שלגים, ולמרות שלא היה לי קר במיוחד בתוך האוהל, ישנתי על-הפנים. בהרגשה שלי יותר נמנמתי מאשר ישנתי. קמתי רשמית ב5:30 ולא ידעתי איך אני יוצא מהאוהל החוצה, היה קפווווא ברמות!
שמעתי שמחוץ לאוהל יש כבר מס' מטיילים שהתחילו בשלבי התארגנות, והבנתי שאין יותר מידי ברירה, צריך לצאת להתארגן בכפור הזה, בכל זאת, יציאה בשעה 7:00...
היה הרבה מתחת ל0 - האוהל היה קפוא והכול בחוץ היה קפוא ומושלג.
כשיצאתי, גילית שחולדה נגסה לי מהנקניק אתמול. ברוב טיפשותי כשהלכתי לשירותים, הנחתי את הנקניק עטוף בשקית מחוץ לאוהל, ושכחתי להכניס אותו. באמת באמצע הלילה (לא ישנתי כאמור) שמעתי רעשים חשודים, אבל כל הגשם והרוחות המטורפות לא באמת אפשרו לי להבין במה מדובר.
כששמעתי את הרעשים, נתתי מכה חזקה לאוהל וכנראה הברחתי את החולדה, כי היא נתנה נגיסה יחסית קטנה לנקניק. הייתי צריך לחתוך חתיכה רצינית מהנקניק היקר, באאאסה.
יצאתי ב7:10. ההליכה היא ביער לבן ומושלג ובוצי מאוד וזורם ו -מהמם! בנוסף, החליטו בשמים לפצות אותנו על מזג האוויר הבעייתי אתמול (בלשון המעטה) והיה פשוט מדהים - בקושי יש רוחות, שמים כחולים, שמש, נדיר.
הולכים כברת דרך ארוכה בתוך היער המכושף ובשלב מסוים יוצאים ממנו, ומתחילים טיפוס רציני אל עבר הפס. הכול לבן ובוהק ומרשים, כ"כ יפה.
העלייה לפס לוקחת זמן וסה"כ הגעתי לאחר כ3 שעות מתחילת היום לפס, ואז רואים את הפלא - קרחון גרי המטורף, איזה יופי, איזה יום!
משם מתחילים ירידה לכיוון הקרחון שנראה מרשים יותר ויותר מרגע-לרגע.
במהלך כל היום הנותר הולכים כשמימין הקרחון המרשים, כשלעיתים היער מסתיר אותו, ולעיתים יש פינות חמד עם תצפיות מדהימות. לאט-לאט מגיעים גם לשפך הקרחון, ורואים קרחונים שניתקו צפים על פני המים. אחד הימים היותר יפים בחיי, אני מרגיש שאני בתוך גלויה, פשוט מטורף.
בשלב מסוים, מתחילים לראות יער שרוף בתהליכי שיקום. הבנתי שאני רואה את נזקי השריפה הגדולה והמפורסמת שגרם הישראלי בדצמבר 2011.
מצד אחד מדהים לראות שהטבע, שיותר חזק מכולנו, משתקם אט-אט אבל יחד עם זאת, ההבנה שכנראה גם עוד 50 שנה המצב טרם יחזור לקדמותו, עצוב.
ככל שאני מתקרב לקמפ גריי, אני מתחיל לראות הרבה מטיילים שבאים מהצד השני, לתצפית קצרה על הקרחון וחזרה. הם יכולים רשמית לעלות מקמפ גריי לתצפיות לקרחון לא יאוחר משעה 15:00, אבל לא נראה שמשהו אוכף זאת.
התחיל להיות עמוס, מתקרבים למסלול הW.
עד כה לשמחתי אני מצליח לטייל די לבדי ללא הפרעה ועומס - היום בבוקר לראשונה היה עומס קל, כי כולם יצאו בערך באותה שעה, אבל נחלצתי ממנו והמשכתי בדרכי.
במהלך המסלול אני עובר דרך 3 גשרים תלויים, שלא נראים הכי יציבים בעולם (עם סימון שמוגבלים ל4 אנשים), וסביב שעה 14:30 הגעתי לקמפ גריי.
הלכתי לעוד טיול קטן לתצפית על האגם, וניתן אף להגיע ממש עד למי הלגונה. תוספת קלילה ויפה של עוד כ40 דקות הלוך-חזור ליום.
בארוחת הערב נפגשתי שוב עם ג'וש, עינב והילה, והיה ערב נחמד ביותר!
* קמפ גריי מרווח ונעים - יש בו וייפיי, פינת הטענה, מקלחת רותחת, מטבחון לבישול בפנים ופרגולה עם ספסלים לבישול בחוץ, חנות קטנה לקניית מצרכים, וכן סוג של מסעדה, שניתן להזמין בה פיצה והמבורגר.
סה"כ קילומטראז להיום 15 ק"מ
יום רביעי - Camp Grey To Camp Francés
ישנתי בלילה יחסית טוב, לא היה קר כמו לילה קודם.
לפני יום ארוך ולכן התעוררתי מוקדם במטרה לצאת לדרך בשעה 7:00.
התארגנתי זריז והלכתי למטבח כשהתיק והציוד עדיין לא מאורגנים. המטבח היה סגור והחשמל היה אמור להידלק רק בשעה 7:00. לשמחתי, הוא נדלק כבר בשעה 6:30 והשאלתי מג'וש את כבל הUBS שלו, מכיוון ששלי נעלם בלילה. שיערתי ששכחתי אותו במטבח, ולכן חיכיתי לשעה 7:00 בכדי שיפתחו אותו אחד מעובדי המקום. לצערי, הוא לא היה שם, וגם לא בפינת האבדות, אאלץ לאלתר עד סוף הטיול.
יצאתי לדרך באיחור קל מהתכנון כשמרבית הדרך, בשליש הראשון של היום, עוברים דרך כאילו "יער", למה כאילו? כי הוא שרוף! אמנם כבר אתמול, לקראת סוף היום, התחלתי לראות את היער השרוף אבל נדמה שבחלק זה של המסלול המצב אף גרוע יותר, עצוב מאוד.
בחלקים גדולים מהדרך רואים את הלגונות שנשפכות מקרחון גריי המטורף ולאחר מכן, מספר רב מאוד של לגונות בכל מקום.
לאחר פחות מ3 שעות הליכה הגעתי לקמפ Paine Grande, כשמאחורי סביב 11 קילומטר.
צמוד ל"פאין גרנדה" יש אגם מדהים שממנו מגיעות הסירות שמתחילות/מסיימות את מסלול הW וכן מטיילי יום שרוצים להגיע לתצפיות ו/או לקרחון גריי. מהקמפ יש טיפוס קל לרכס שנמצא משמאל לאגם וזוכים לתצפית מהממת אליו. מזג האוויר עד כה מעונן אבל לא קר מידי ברמה שהיה ממש נעים כשהתעוררתי, קצת הופתעתי מהעניין.
כל הדרך עד לאיטליאנו יש ירידות ועליות קלות, כשהמגמה הכללית היא עליה עד לאיטליאנו.
בדרך, רואים לגונות רבות ובשלב מסוים רואים את הגב של הטורוסים. המסלול נעים ושליו ומדהים, הלגונות מהממות!
לקראת ההגעה לאיטליאנו הגעתי רשמית לשלט שמציין את השריפה של הישראלי משנת 2011-2012. קראתי אותו בעיון, הבטתי שוב בעצב באזור השרוף המתחדש לאיטו שהלכתי בו בשעות האחרונות, והמשכתי ללכת. קצת לאחר מכן, העצים והאזורים השרופים נעלמו כלא היו.
הלכתי כמעט ללא הפסקה ב5 השעות האחרונות וחיכיתי להגיע לאיטליאנו, בכדי שאוכל לעשות שם עצירה למנוחה וארוחת צהרים.
בשעה 12:30, לאחר כ19 קילומטר של הליכה, הגעתי לאיטליאנו.
מחנה איטליאנו הוא לא קמפ שניתן ללון בו, אלא הוא מקום מרכזי שיושב בצומת דרכים. מקום אידיאלי לעצירה. אכלתי ארוחת צהרים בצמוד לקבוצת תיירים אמריקנית שלקחו טיול מאורגן של שייט, טיפוס לקרחונים (לאן שמועדות פניי) וחזור. פתחתי שיחה נעימה עם קבוצת התיירים, והתחלתי להתארגן לטיפוס.
אפסנתי את התרמיל במבנה ייעודי עם מדפים שנמצא במחנה, ואיתי לקחתי לטיפוס מצלמה, מים, מעיל, מקלות הליכה, ויצאתי לדרך.
מזג האוויר בטיפוס נהיה נפלא! שמים אמיתיים, מעונן חלקית, שמש! וואוו!
תוך כדי עליה שמעתי רעשים כמו רעמים, חשבתי לעצמי מה קורה? אני בדרך לסופת גשמים עם השמש הזאת? רק פה זה יכול לקרות. ככל שטיפסתי והתקרבתי לקרחון "פרנסס", הסתבר שמדובר בהתנפצויות של הקרחון, שלאחר מכן הופך למפלים, הנשפכים לכל אורך המצוק.
קרחון "פרנסס" יוצא מן הכלל - ממליץ לתפוס פינה, לשבת בניחותא, ולצפות בתופעה.
משם המשכתי עד לקרחון "בריטניקו", סוף הטיפוס. הלכתי בקצב רגוע-רגוע, נהניתי מזה שאין לחץ ואני נטול תרמיל. בקרחון "בריטניקו" לא רואים קרחון מרשים כמו ב"פרנסס", אלא תמונת נוף של כל האזור המהמם מסביב, ואת הגב של הטורוסים.
לא להאמין שלמחרת אני כבר בצד השני שלהם. נחתי לבדי בשיא הגובה, לקח זמן עד שהגיעו זוג נוסף אחרי. מכיוון שהתחלתי לטפס יחסית מאוחר, זכיתי לשקט יחסי ולא לכמות מטפסים מטורפת, כמו שיש בשעות הבוקר המוקדמות.
את הירידה למטה התחלתי בשעה 15:30, וסה"כ לקח לי כשעתיים להגיע לאיטליאנו כשבדרך, עצרתי שוב בקרחון "פרנסס" המדהים.
באיטליאנו חזרתי לתרמיל שלי (וואלה התגעגעתי) והתחלתי לזוז לכיוון קמפ פרנסס. בדרך, בתצפית יפיפייה לאגם, פגשתי את זק, יהודי קנדי, והלכנו ביחד עד למחנה. הליכה ממש קצרה ונוחה, כ2 קילומטר.
אכלנו ביחד ארוחת ערב, וביחד אתנו היו גם היתושים הקטלניים ביותר בדרום היבשת, מזל שבשנייה האחרונה לפני הטיסה הכנסתי לתרמיל את האלתוש. למרות זאת, היה ערב נחמד מאוד.
* הקמפ הכי מאכזב מבין הקמפינגים שישנתי בהם בטרק - היער מאוד לא נוח עם שיפועים חדים מאוד, ואת האוהלים יש לבנות על במות שהם בנו במיוחד (בגלל השיפועים החדים ביער) לצורך הלינה. מכיוון שאני עם אוהל המצריך מקל הליכה להקמה, הייתה לי בעיה להקים את האוהל בצורה זו. לבסוף, הפנו אותי לאיזה פיסת יער קטנה וישרה בצורה מסוימת.
יש מקלחת עם מים חמים ומסעדה.
המטבחונים המיועדים לאכילה קטנים ולא נוחים.
לפחות בצ'ק-אין היו חמודים והביאו לי מטען להטעין את הטלפון.
סה"כ קילומטראז להיום 34 ק"מ
יום חמישי - Camp Francés To Central
היום האחרון לטורס דל פיינה, לא להאמין שעבר כ"כ מהר.
עוד לפני כן, לא ישנתי כ"כ טוב בלילה. כזכור, היה לא פשוט להקים את האוהל ביער המשופע כך שכמה שהשתדלתי, עדיין ישנתי בשיפוע קל.
קמתי מוקדם וגם יצאתי מוקדם ומזג האוויר התחיל מעולה!
2.5 קמ ממני נמצא קמפ "קורנס", לקח לי כשעה להגיע אליו. המגמה היא ירידה אבל לא נוחה במיוחד, עם דרדרות אבנים בגדלים שונים ולכן די איטית.
מימין כל הדרך לגונות ואגמים ובשלב מסוים יורדים לגדת האגם, מרשים מאוד.
בשאר הדרך הולכים לרוב ביער, דרך קורנוס, אל עבר צ'ילאנו וסנטרל.
מקמפ קורנוס ממשיכים אל עבר מפגש שבילים - שמאלה לצ'ילאנו ומשם לטורסים, ימינה לכיוון הסנטראל. מקורנוס לצ'ילאנו יש כ13 ק"מ, הכיוון הכללי הוא עליה.
הטיול עד כה התאפיין בהליכת יער עם עליות וירידות, סה"כ יפה.
הגעתי אל מפגש השבילים לאחר כ3 שעות מתחילת היום.
התכנון הראשוני שלי היה להגיע קודם ל"סנטרל", לארגן את האוהל ולהכניס לשם את כל הציוד הלא הרעחי לטיפוס, ולעלות "קל" לטורסים. הבנתי שאני הולך לבזבז זמן רב בהגעה, הארגונים, והטיפוס ובהחלטה מחודשת החלטתי שמפה אני הולך דוך לטורסים!
ההליכה במגמת עליה, ומידי פעם בוץ, מפתיע מאוד! הנוף אט-אט נפתח - רואים לגונה נחמדה מימין, לגונה גדולה באופק, והרים מושלגים בצד השני, יפיפה.
הגעתי לצ'ילאנו כשעה-וחצי מתחילת המעקף ועוד בדרך, הרחק מימין אליי, ראיתי שיירת אנשים מטורפת עולה מה"סנטרל", משער שמדובר במטיילים שרק הגיעו עם האוטובוס של הבוקר מפוארטו נטאלס, הולך להיות עמוסס!
מזג האוויר רק נהיה יותר ויותר טוב וששמש, ממש שמש יצאה! נהיה חם!
למעשה, מדובר ביום הראשון שאני מתמרח בקרם הגנה.
בצ'ילאנו היו מלללא אנשים עשו עצירה וישבו לאכול, הולך טוב למסעדה שם.
המשכתי בעליה. החלק הראשון של העלייה בתוך יער, לא הכי נוראה שבעולם, החלק השני בולדרים על בודרים, מעייף ביותר. כל העולם עולה איתי - נערים, הורים עם מנשאים, ילדים קטנים, מבוגרים, נראה שאטרקציה רצינית מאוד הטורוסים האלו. איך לא הבנתי את זה לפני שבחרתי להגיע לפה.
בערך בחצי השעה האחרונה לעליה נהיה ממש קשה ומבולדר. לבסוף, הגעתי כעבור כשעה וחצי למקום הקסום הזה, מטוורף! למען האמת, מכיוון שהמקום פשוט עצום, כל אחד מוצא את הפינה שלו והעומס לא מורגש כלל. אכלתי ארוחת צהרים בכיף והייתי שם זמן רב.
כשהחל להיות ממש קר, התארגנתי לירידה, להתחמם קצת. פקק אדירים בירידה, איטית להחריד, לקח לי שעה ו20 להגיע עד לצ'ילאנו ומשם ירידה דוך ל"סנטרל".
הייתי עייף מאוד-מאוד והגעתי בשלום ל"סנטרל" עם כל יציאת מצרים מאחורי ומלפני.
סה"כ קילומטראז היום 29 קמ
סיכום טורוסים
* תחזוקת השביל והדרכים לא פחות ממדהימה - עמודים, צבעים על עצים וסלעים, שלטים ורוג'ומים.
* כמו השביל, גם הקמפינגים מתוחזקים ברמה גבוהה. בכולם יש מקלחות חמות פרט לקמפ "לוס פרוס", שקעי חשמל, ברובם ווייפיי, מקומות נוחים לישיבה ואכילה בחוץ ובפנים.
* לא מאמין שבזמן הקרוב וגם הרחוק תהיה רשת סלולרית באזור, הם עושים ערימות של כסף על הוואייפיי.
* שאטלים לאוטובוס מהסנטרל יש 3 פעמים ביום - בשעה 10, 14 ו19 כך שצריך לתכנן בהתאם את האוטובוס.
* חשוב-חשוב להזמין מראש מקום באוטובוס מהטורסים לפוארטו נטאלס, ערימות של מטיילים חיכו בתור בתקווה שיהיה להם מקום פנוי, כ"כ שמחתי שקניתי כרטיסים מבעוד מועד.
* תהנו!
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם