השיניים של נאוורינו
מסלול מאתגר בנוף פראי, בלי הרבה תיירים. חוויה מיוחדת במקום שלא רבים היו בו. כתבנו את סיפור הדרך כי ראינו שהמידע שקיים באינטרנט הוא לא עדכני ולא מפורט, לכן סיפור הדרך שלנו מצייר את המסלול לפרטים.
| תאריך הטיול | December 2019 |
|---|---|
| משך הטיול | 4 ימים |
| עונה מומלצת | דצמבר-פברואר |
הערות חשובות
• הטרק מסומן בצורה לא טובה בחלקו הגדול, כמעט ואין שבילים ברורים, ועל כן חשובה ביותר יכולת ניווט טובה מאוד, להצטייד במפה באפליקציית ניווט אוףליין (maps me) ומפה פיזית (שניתן לקנות בעיר). אנחנו גם היינו עם טלפון לווייני.
• חשוב לבוא עם ציוד מתאים לטרק- מעיל ומכנס גשם, נעלי טיולים עמידות למים, גייטרים לבוץ/למים (אנחנו שמנו שקיות ניילון בנעליים בהשראת בחור שפגשנו בהפלגה לאי), ביגוד תרמי ללילה, מקלות הליכה, אוהל 4 עונות ואוכל שיספיק לקצת יותר זמן מהתכנון המקורי.
• מזג האוויר מאוד משפיע על המסלול ויש מקטעים שיכולים להיות עוד יותר מסוכנים וקשים כשמזג האוויר אינו אופטימלי. אנחנו היינו ברי מזל בקטע הזה, אז תפעילו שיקול דעת כשאתם יוצאים לטרק, גשם ורוח מאוד ישפיעו על המסלול.
• זה לא מסלול לאנשים לא מנוסים, צריך לסחוב את כל הציוד על הגב הרבה שעות בשבילים שקשים להליכה.
• מומלץ להביא ברזנט לשים מתחת לאוהל מכיוון שהאדמה רטובה לרוב.
• כדאי להביא את הציוד שלכם אם יש, ואם לא חשוב להשכיר ציוד טוב. אנחנו חווינו חוויה פחות טובה כשהשכרנו בשילה (Shila), החנות היחידה באי שהשכירה לנו שק"ש שלא היה מספיק מחמם לתנאים בשטח.
• לפני היציאה לטרק צריך לעבור ולהירשם אצל המשטרה, להודיע להם על תאריך חזרה משוער וכן הלאה. בסיום הטרק יש לבוא ולאשר שחזרתם והכול בסדר. חשוב לא לשכוח לחזור אליהם בסיום הטרק!
• ניתן להגיע אל האי בהפלגה בסירה קטנה מאושוויה שעולה 220 דולר הלוך וחזור. ניתן לשנות את מועד החזרה בהתראה של 24 שעות ללא תוספת תשלום במידה ויש מקום בסירה.
• יש אופצייה של טיסה בין פונטה ארנס והאי אך בשיא העונה הטיסה יקרה מאוד ומוגבלת במשקל- 10 ק"ג לתיק גדול ו-5 ק"ג לתיק יד.
• בניגוד למה ששמענו יש סופר טוב במרכז העיר עם מחירים טובים Simon & Simon וכמה חנויות קטנות נוספות. אנחנו קנינו את רוב האוכל לטרק באושוויה אבל יש בעיה להעביר מזונות מסויימים במעבר הגבול לצ'ילה.
יום 1
יום הליכה קצר יחסית, 6 ק"מ מנקודת ההתחלה עד למחנה הראשון.
הטרק מתחיל במרחק של 3 ק"מ ממרכז העיר ורצוי להגיע אליו בטרמפ או במונית כיוון שהדרך היא כביש עפר לא יפה במיוחד.
במידה ותתחילו את הטרק ביום ההגעה לפוארטו ויליאמס, ככל הנראה תצאו אליו סביב 15 או 16 ויכול להיות שתתקשו למצוא מונית או טרמפ כי כולם בסייסטה. אנחנו בגלל זה נאלצנו ללכת בכביש העפר.
במידה ותצאו בבוקר, תוכלו לסגור מונית מראש.
בנקודת ההתחלה יש מפה טופוגרפית עם המסלול והמחנות, מומלץ לצלם אותה.
השביל מתחיל אחרי השלט בפיצול שלוקחים בו ימינה, אחרי 400 מ' פיצול שני בו לוקחים שמאלה לכיוון העלייה.
מתחילים בעלייה קשוחה ותלולה של שעה עם טיפוס של כ500 מ' בגובה.
העלייה מתחילה בתוך יער סבוך שקשה למצוא בו את השביל, יש הרבה עצים שקרסו וצמחייה רבה. השביל מסומן כל כמה מטרים ולכן חשוב לחפש את הסימונים האדומים על העצים, אם אתם לא רואים אותם כדאי לוודא שאתם עדיין על השביל באפליקצייה.
לאחר שהיער נגמר מגיעים אל החלק האחרון של העלייה התלולה שמאוד חשוף לרוחות. לאחריו מגיעים אל קצה העלייה ששם יש דגל גדול של צ'ילה. יש ללכת ממנו ימינה (דרום מערב) על הרכס, להיצמד כל הזמן לסימונים (רוג'ומים עם צבע אדום). אנחנו קצת התברברנו בחלק הזה כיוון שלא נצמדנו מספיק לסימונים, יש שבילים נוספים שמובילים למטה לכיוון העמק. אם אתם לא בטוחים בדרך תיצמדו לאפליקצייה.
לאחר מכן השביל ממשיך על צלע ההר בשביל צר ומשופע שחשוף לרוחות. השביל מסומן היטב ולא כדאי לרדת ממנו. מצד ימין אתם תוכלו לראות לגונה גדולה שאינה המחנה שלנו, אלא הלגונה שאחריה שנראה אותה רק בהמשך.
הירידה למחנה ב-Laguna Del Salto קרובה ללגונה והיא תלולה אבל קצרה.
מומלץ לישון ביום הזה ליד הלגונה.
המאפס מי ביום הזה אמין ומדוייק.
יום 2
מתחילים ללכת לקצה הלגונה בנקודה בה הנחלים נשפכים אליה. העליה היא במעלה אחד הנחלים, אפשר לראות באפליקצייה.
בסוף העליה בנחל מגיעים למחנה קטן בסמוך לנחל. ממשיכים בעלייה עד לפאס אוסטרליה (Paso de Australia) שצופה על לגונה יפה. ממשיכים בירידה ועליה קלים לפאס נוסף (Paso de los dientes). קחו רגע לראות את הנוף המרשים המשקיף עד האיים האחרונים לפני הים המוביל לאנטרקטיקה.
אחרי הפאס יורדים משמאל ללגונה (Laguna del Picacho) וממשיכים לרדת עד ללגונה נוספת שם יש פיצול ברור ומסומן בו לוקחים ימינה.
מפה והלאה כנראה שנגמר להם הצבע והסימונים נהיים פחות טובים.
הולכים בכיוון כללי מערב לכיוון לגונה לוס דיינטס (Laguna de los Dientes) . את הלגונה עוברים מימין ובצמוד אליה, עד לקצה המערבי שלה.
מפה מתחילה עלייה מתונה שנצמדים בה לצד הימני של הנחל.
בקצה העלייה תחכה לכם תצפית על לגונה אסקונדידה (Laguna Escondida), מומלץ לאכול פה צהריים.
ממשיכים על צד הלגונה עד לנקודה בה הנחל נשפך ממנה (כיוון כללי דרום).
הסימון פה לא טוב אבל ממשיכים לכיוון הנחל עד שמגיעים לסכר קטן מעץ שבו אפשר לחצות לצד שני של הנחל.
אחרי שעוברים את הנחל תוכלו לראות את הכיוון של הפאס, כיוון כללי מערב, יש הרבה עצים והשביל לא ברור, חשוב ללכת בכיוון כללי של הפאס ולא להתקרב מאוד לנחל. המאפס מי נותן כיוון כללי טוב ללכת על פיו.
העלייה לפאס לא ארוכה במיוחד, בערך 150 מ' גובה. כל הדרכים מובילות לרומא, תבחרו איזה שביל למעלה ולכו איתו.
מגיעים לקצה העלייה (Paso Ventarron) ולוקחים ימינה, נראה כמו עלייה קטנה שממשיכה לרכס שמצפון (לא להמשיך ישר ולמטה!).
ממשיכים צפון מערב על הרכס שלאט לאט יורד בגובה, משמאל נוף מלא לגונות יפות!
בקצה הירידה מגיעים לכמה בריכות קטנות/ לגונות קטנות...
גם כאן המסלול לא ברור, צריך להמשיך ולהקיף את העמק כדי לעבור את שתי הלגונות הגדולות מצפון, אפשר לראות את זה טוב באפליקצייה.
בקצה הלגונה המערבית יותר מתחילה עלייה, אולי אפשר לעשות אותה לא ביער, אנחנו מצאנו דרך מאוד בוצית שעולה בתוך היער.
בקצה העלייה נגיע ללגונה הרמוסה (Laguna Hermosa), הולכים בצידה השמאלי צמוד למים עד לקצה הכי מערבי שלה שם המחנה היפייפה של היום השני.
יום 3
מלגונה Hermosa יורדים מצידו הימני של הנחל עד ללגונה מרטילו (Laguna Martillo)
הולכים בצמוד ללגונה מצידה הימני עד שמגיעים לסימון שמראה לעלות ימינה. מתחילה עליה שעוקפת את הלגונה עד לצידה הצפון מערבי, גם כאן העיקר להגיע פשוט לנקודה הכי רחוקה שלה.
מקצה הלגונה צריך ללכת מימין לנחל שנשפך ממנה.
ככל שמתקדמים בהליכה מתרחקים מהנחל והולכים בדרך שבין הנחל לרכס.
גם כאן שווה לעקוב אחרי הכיוון הכללי שמראה האפליקצייה כיוון שהיא לא מדוייקת לגמרי.
בדרך יהיו לא מעט גבעות, עליות וירידות, יש מספר שבילים שרובם אם לא כולם יובילו אתכם לכיוון הנכון.
באפליקציה אפשר לראות שהשביל מתרחק מאזור הלגונות ועולה לכיוון הרכס, אחרי עמק רחב עם הרבה נחלים קטנים נגיע לחלק זה.
אחרי הלגונה האחרונה שמראה המפה באפליקצייה מתחילה עלייה אתגרית ומאוד לא ברורה דרך היער. העלייה לא מצטלבת עם השביל של האפליקצייה, אלא מדובר בשביל בוץ עם עקבות של אלו שעברו לפנייך- זו עלייה ארוכה ותלולה דרך היער, תכל'ס טיפוס בוצי בין עצים וצמחייה. אנחנו עקבנו אחרי השביל שהצלחנו למצוא ובסוף הגענו לקצה העלייה. יש לציין שלפעמים רואים סימונים אדומים ואז הם נעלמים לפרקי זמן ארוכים מאוד.
לאחר מכן יוצאים מקו העצים והולכים לאורכה של צלע ההר לכיוון צפון. אפשר לראות מפל ונחל שיורדים מהפאס, זה כיוון ההליכה.
מגיעים אל המפל והנחל וממשיכים מצידם הימני לכיוון הרכס, שווה לעצור להסתכל אחורה על הנוף שנפרש מאחוריכם.
בידקו באפליקצייה ותראו היכן ממוקם הפאס (Paso Virginia) כדי להבין את כיוון ההליכה (צפון מזרח), ישנם רוג'ומים לאורך הרכס וההליכה היא באותו כיוון עד הפאס.
בשלט של הפאס נראה מולנו קרחון, לא לעלות עליו! הולכים ימינה ורק אז מתחילים בירידה מאוד מאוד תלולה וחשופה לרוחות.
אתם תוכלו לראות את השביל המוביל למטה ברגע שתתקרבו לירידה. לכו בזהירות!
הירידה תיקח אתכם לתחתית המדרון וללגונה גואנקוס (Laguna de los Guanacos)
אחרי הליכה משמאל ללגונה נגיע לקצה שלה, בצמוד לנחל שנשפך ממנה במורד העמק, שם נישן.
אנחנו הקמנו את האוהל על שפת הלגונה היפייפיה אך באזור הלגונה יש רוחות חזקות ולכן אולי מומלץ לחצות את הנחל ולהתרחק ממנה מעט לכיוון היער, במקום מעט יותר מוגן מרוחות. לנו היה מזג אוויר ממש טוב ולכן לא הייתה לנו בעיה.
יום 4
הירידה חזרה לפורטו וויליאמס.
צריך לומר שביום הזה הרגשנו כמו בר גרילס...
הבנו שיש אנשים שמצאו מסלולים אחרים ככה שיש עוד אפשרויות, אך האם הן יותר טובות, לא בטוח בכלל...
חוצים את הנחל במידה ולא עשיתם זאת ביום הקודם ולאחר מכן מגיעים למקטע היער הראשון.
למרות שחיפשנו דרך מסומנת למטה לא הצלחנו למצוא ולכן ירדנו דרך היער פשוט. קרוב לנחל מצידו הימני היתה התחלה של שביל שנראתה מבטיחה אז פשוט המשכנו איתה, בסוף הירידה יש מקום נחמד למחנה במידה ורוצים להתקדם עוד קצת ביום לפני כן.
בכללי היום הזה כמעט ולא מסומן והדרך שאנחנו לקחנו היא לא הדרך שמסומנת במאפס מי.
משם המשכנו בשדה בשביל שהלך בצמוד לנחל, מצידו הימני, עד שהגענו למקטע יער נוסף.
מכאן המסלול נהיה קצת מורכב, הירידה ממשיכה קרוב לנחל לפעמים מתקרבת ולפעמים מתרחקת ממנו אבל תמיד קרובה אליו.
השביל מאוד לא ברור, עצים שקרסו וצמחייה עבותה מסתירים ומשנים אותו, כנ"ל חלק מהאדמה שקרסה לנחל.
בשבילנו הבוץ היה החבר הכי טוב, כיוון שיכולנו לראות עקבות רגליים של מי שהיה לפנינו. הלכנו כמו גששים וחיפשנו סימן שיעיד שמישהו כבר עבר כאן.
אם אתם כמה אנשים שווה שמישהו ימשיך מעט כל פעם, יראה שזה השביל הנכון ואז השאר יצטרפו.
לקראת סוף המסלול יוצאים מהיער ונפרדים מהנחל, מגיעים לשטח יותר פתוח שם מסתובבות הרבה פרות. אין ממש שביל אבל תוכלו כבר לראות חלקים מהכביש. אנחנו הלכנו בכיוון הכללי של הכביש עד שהגענו.
בשלב הזה היינו צריכים לחצות את הנחל, הוא כבר די צר בחלק הזה, אבל אם זה לא עובד לכם אפשר להמשיך איתו עד שהוא נשפך לים, יש באזור זה מספר מבנים נטושים.
יש פער גדול בין המאפס מי, לבין השביל המסומן (אין הרבה סימונים כמובן) לבין מה שאנחנו עשינו, אבל שרדנו כדי לספר.
כאשר תגיעו לכביש הראשי, תנו לעצמכם טפיחה על השכם ואז תנסו לעצור טרמפים לכיוון מרכז העיר כיוון שהיא רחוקה מכם כ-6 או 7 ק"מ.
אין הרבה מכוניות שעוברות וגם כנראה שלא יעצרו לכם, לכן מה שאנחנו עשינו היה להמשיך עוד כק"מ לכיוון העיירה עד למלון שנקרא Errante Ecolodge שם הם מארגנים רכב לאן שתרצו בגדול ב10,000 צ'יליאן. יש להם שם גם בירות, קפה ועוגות ככה שאפשר לפנק את עצמכם.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם