הרפתקאות ב-Patagonia National Park
חמישה ימי הליכה חוויתיים בנופי בראשית לא נגועים בלב ליבה של פטגוניה הצ'יליאנית.
| תאריך הטיול | February 2022 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
| עונה מומלצת | קיץ (נובמבר - מרץ, אפשר אולי לגרד גם חודש לפני או חודש אחרי, תלוי במזג האוויר) |
תוכן עניינים
רקע והקדמה
פארק פטגוניה(Parque Nacional Patagonia) הוא פארק ענק שהוקם בסיוע קרן טומפקינס האמריקאית כדי לשמר תא שטח גדול ופראי בלב ליבה של פטגוניה הצ'יליאנית. הפארק יושב על השטח שבין אגם חנרל קאררה (General Carrera) בצפון ועד לאגם קוקרן (Cochrane) בדרום, ובין ערבות העשב הארגנטינאיות במזרח לבין שדה הקרח הצפוני של פטגוניה במערב - מה שמבטיח המון צורות נוף שונות לחלוטין במהלך כמה ימים של טיול והמון בעלי חיים, החל מקונדור וגואנקו ועד אייל אנדים (Huemul) ופומה!
הפארק מחולק לשלושה חלקים שונים - Sector Jeinimeni בצפון-מזרח (60 ק"מ דרומה מצ'ילה צ'יקו על דרך עפר), Sector Valley Chacabuco במרכז הפארק ו-Sector Tamango בדרום (מכיוון קוקרן). אפשר להיכנס לפארק דרך כל אחד משלושת החלקים ולשלב בין שבילי הליכה שונים שחוצים את הפארק. לדעתנו, Sector Jeinimeni הוא היפה ביותר בפארק ושווה להתמקד בו במידה ולא עומד לרשותכם זמן רב.
אנחנו חיברנו שני מסלולים שונים כדי ליצור מסלול הליכה רציף מצ'ילה צ'יקו עד קוקרן דרך Valley Aviles
בחלק הצפוני של הפארק ו-Sendero Siete Lagunas
בחלק הדרומי. אורך המסלול השלם הוא בערך 100 ק"מ, עם שינויים קטנים בהתאם לשבילים הספציפיים שבוחרים ללכת בהם.
חלק א' - Aviles Valley
את חלקו הראשון של הטיול, מ-Lago Jeinimeni ועד ל-Case Piedra, חילקנו לשלושה מקטעי הליכה באורך של 15-20 ק"מ כל אחד.
ביום הראשון עלינו על הסעה מאורגנת ולא זולה בכלל שיוצאת ב-08:00 בבוקר מצ'ילה צ'יקו ונוסעת אל הכניסה לפארק (20,000 פזו לאחד, בהזדמנה של יום אחד מראש. יכול להיות ששווה לברר על מונית במידה ואתם יותר מזוג). כמעט ואין תנועה של רכבים על הדרך, אז כנראה שחייבים להתארגן מראש על דרך להגיע לשם - אם בהסעה ואם בטרמפ סגור מראש. הנסיעה עד לפארק אורכת כשעה בערך, על דרך עפר יפה לאורך הגבול עם ארגנטינה ובקו התפר בין הערבות בצד הארגנטינאי לבין תחילת ההתרוממות של רכס האנדים ממערב. בכניסה לפארק נרשמים בבקתה של ה-CONAF ונפרדים לשלום מסכום סמלי (8,400 פזו בעבור הכניסה לפארק ו-6,000 נוספים בעבור הלינה בשטחי הפארק, בלי קשר לכמות הלילות שאתם מתכננים לשהות בשטח). בהמשך הטיול דאגנו לא להיתקל ב-CONAF פעם נוספת ולא ידוע לנו אם צריך לשלם מחדש במעבר בין האזורים בפארק ומה הסכומים.
סוף סוף מתחילים ללכת. עזבנו את הערבות העשבוניות והתחלנו להיכנס אל תוך הרכס לאורכו של Lago Jeinimeni המדהים כשההרים שמולנו הולכים ותופסים גובה מכל צד ככל שממשיכים ללכת אל תוך העמק. אחרי שעוזבים את Lago Jeinimeni מרגישים לראשונה את הכניסה לתוך שטח פראי לחלוטין - הנוף מסביב נראה טבעי ולא נגוע, כשעמודים צנועים וספורים מסמנים את הכיוון הכללי של השביל אחת לכמה זמן. במהלך המסלול צריך לחצות לא מעט נחלים ונהרות כאשר את רובם ניתן לחצות בעזרת דילוגים ובגשרים מאולתרים אך את חלקם יש לחצות בהליכה בתוך המים, לפעמים עד קו המותן. מורידים מכנסיים ונעליים, מחליפים לסנדלים ונעזרים במקלות כדי להתנגד לזרם של הנחל.
ממשיכים ללכת בנחל עוד כמה קילומטרים אחרי Lago Jeinimeni ועד תחילת העליה לאוכף שמעל Lago Verde. מטפסים לאט לאט את העלייה התלולה ובצעדים האחרונים נפתח מרגע לרגע נוף מדהים על לגונה בצבע טורקיז חזק ולא נתפס שמצדה האחד צוקים חשופים, מדבריים כמעט, ומצידה השני עמק אלפיני יפהפה מוקף בהרים מרשימים וקרחונים לבנים שמנצנצים בשמש. יפתח ואני יושבים מול הנוף, מרגישים בתוך גלויה, ולא מצליחים להאמין לנוף שהרגע נכנסו אליו. אפשר להבין בקלות למה החליטו לקרוא לעמק הזה Valle Hermoso...
בצער רב, אנחנו נפרדים מהתצפית היפה, מתחילים לרדת לאורך האגם. בסוף הירידה מגיעים לחציית הנחל המשמעותית ביותר בטיול, עד גובה מותניים ועם זרם לא מבוטל. בשעות אחר הצהריים הנחלים עולים משמעותית (עקב המסת הקרחונים) כך שרצוי להגיע לחציה זו (ובאופן כללי לחציות הנחלים) בשעה מוקדמת ככל האפשר - ההבדל בין שעות הבוקר לצהריים משמעותי מאוד.
ממשיכים ללכת במעלה העמק הענק (במהלך ההליכה חוצים נחל נוסף משמעותי קצת פחות) כשההרים הענקיים מקיפים אותנו מכל צד, ומגיעים בזריזות אל המחנה שלנו ללילה הראשון - אזור שטוח ונקי בתוך החורשה ורפוחיו קטן שנראה חמוד מאוד.
במהלך היום השני רצינו לרדת מהשביל המרכזי כדי להיכנס מעט יותר אל המשך העמק ולהגיע עד הלגונה שנמצאת בקצה. אופציות נוספות הן ללכת אל Valle de los glaciers מצפון-מערב לעמק המרכזי או ל-Laguna Escondida שנמצאת ממערב לשביל המרכזי, מעט אחרי האוכף הגדול שעוברים בהמשך היום.
בכל מקרה, המשכנו ללכת על השביל לאורך הנחל, עד תחילת העלייה לכיוון האוכף שנמצא מדרום. הנחנו את התיקים הגדולים והתחלנו ללכת לכיוון הלגונה עם תיקי יום קטנים, בגדים חמים, מים וקצת שוקולד. ההליכה הלוך וחזור לוקחת בערך שעתיים, אך לרוע המזל הגענו אל הלגונה בדיוק כשהתחיל גשם ורוח משוגעת. אכלנו את השוקולד בזריזות, נהנים להסתכל על הקרחונים הענקיים מעל ללגונה, והתחלנו לחזור לכיוון התיקים הגדולים. ממשיכים לעלות בתוך היער לכיוון האוכף ומדי פעם מצליחים לחטוף הצצה בין העצים אל הנוף מסביב. בחלק הזה של השמורה אפשר לישון בכל מקום שרוצים, ככה שאין לחץ ואפשר להתקדם בכיף עד לאן שמספיקים להגיע באותו היום. הנוף מתחיל להשתנות ונראה שעוזבים את היער האלפיני שנמצא באוכף ומתחילים לחזור לאט לאט לתא שטח שנראה קצת יותר מדברי וצחיח. אנחנו התקדמנו בנחת עד לאבן הדרך שמסמנת את הק"מ ה-17 מכיוון Casa Piedra, בצמוד לאחד הנחלים שצריך לחצות לאורך המסלול. לפי התחזית היה נראה שצפוי לרדת גשם למחרת, והיה נחמד ללכת לישון בידיעה שנותרו לנו רק 17 ק"מ קלים יחסית של הליכה עד לסוף החלק הראשון של המסלול.
ביום השלישי של הטיול המשכנו ללכת על השביל עד ל-Casa Piedra. התחזית לא טעתה והבוקר התחיל אפור, מעונן וגשום, אם כי למרבה המזל מזג האוויר הלך והשתפר לאורך היום. באופן כללי, ממשיכים ללכת לאורך אותו הנחל במשך כל היום עד החיבור אל העמק הראשי שחוצה את הפארק. לקראת סוף ההליכה התחלנו לראות את הפסגות המושלגות של שדה הקרח הצפוני של פטגוניה ממערב ומעט אחרי הירידה אל העמק המרכזי ראינו עדר גדול של גואנקו נח ואוכל עשב באחו הענקי.
אפשר לישון ב-Casa Piedra ולהחליט לאן רוצים להתקדם מכאן.
חלק ב' - אופציה א'
החלק השני של הטיול מתחיל ב-Casa Piedra ונגמר בקוקרן. לפי מה שראינו באינטרנט רוב האנשים מסיימים את הטיול ב-Casa Piedra ותופסים טרמפים לקוקרן (למרות שנראה שהתנועה על הדרך לשם די דלילה). אפשרות נוספת היא ללכת על דרך העפר 26 ק"מ עד ל-Valley Chacabuco, המרכז של פארק פטגוניה, ומשם לבחור את אחד משבילי ההליכה הרבים שיש ב-Sector Tamango לכיוון קוקרן. קראנו גם על חבר'ה שתפסו טרמפים מ-Casa Piedra עד ל-Valley Chacabuco ומשם המשיכו בטיול. על כל פנים, נראה שאלו האופציות הסבירות ביותר אם בכל זאת לא רוצים לוותר על Sector Tamango.
ויש את מה שאנחנו עשינו...
חלק ב' - אופציה ב' - Sendero Siete Lagunas / השביל שאינו נגמר / שיעור בחוסר וודאות
אנחנו רצינו להימנע מהליכה על דרך העפר עד ל-Valley Chacabuco, ולפי מה שראינו בכמה מפות אמור להיות שביל שמתחיל מעט מזרחה ל-Casa Piedra, מתקדם דרומה ונפגש בהמשך עם השבילים שמובילים לקוקרן. למרות שלא קראנו על מישהו שטייל שם ולא הצלחנו למצוא באינטרנט שום אזכור לשביל, הלכנו אל נקודת ההתחלה שלו כדי לנסות להבין בעצמנו במה מדובר. בצמוד לדרך הראשית נמצאת אבן גדולה ומכובדת שמצהירה "Sendero Siete Lagunas - 37.7 km", אבל בשטח רואים רק כמה עשבים מעוכים שיוצרים שביל קטן ועצוב. המרחק שהשלט ציין היה נראה מעט חשוד, בהתחשב בעובדה שקוקרן נמצאת במרחק אווירי של כמעט 40 ק"מ, ושהשביל המסומן באפליקציה מראה בערך 60 ק"מ עד לקוקרן. אחרי ערב של התלבטויות, החלטנו להמשיך את הטיול על אותו השביל שראינו מוקדם יותר, בעיקר בזכות המחשבה שאם השקיעו כל כך כדי להניח שם את האבן הענקית, בטח יהיה שם שביל נורמלי שיוביל אותנו הלאה. הייתה לנו תחושה שאנחנו עומדים להתחיל בהרפתקה לכיוון קוקרן, אבל כנראה שעדיין לא היה לנו מושג לאן אנחנו נכנסים... עכשיו מתחיל סיפור ארוך על השביל התמוהה שבחרנו ללכת בו. אם מעניין אתכם, מוזמנים להמשיך לקרוא, למרות שכנראה והאפשרות העדיפה תהיה לסיים את המסלול ב-Casa Piedra (כאמור - זהו החלק היפה יותר של הפארק) או להמשיך על דרך העפר ל-Valley Chacabuco, ומשם להתקדם רגלית לקוקרן.
בתחילת הדרך, השביל היה נראה מתוחזק ברמה סבירה יחסית ואפילו הופתענו לראות אבני סימון כל ק"מ לאורך השביל בסדר יורד, שהודיעו לנו כמה ק"מ נשאר לנו לצעוד עד שנגיע לסוף השביל. השביל בשטח תאם בדיוק את השביל המסומן במפה, והרגשנו מבסוטים לגמרי עם הבחירה ללכת מכאן עד לקוקרן. לפי המפה, בשלב מסוים השביל אמור לעלות בתלילות לכיוון אחד האוכפים מדרום, אבל במציאות נראה שהשביל לא עולה. אנחנו ממשיכים ללכת על השביל ומבינים שהשביל בשטח רק הולך ומתרחק ממה שמסומן במפה. אנחנו מחליטים להמשיך ולראות מה יקרה בהמשך, כשאחרי עוד כמה ק"מ השביל מתחיל להיעלם בתוך העשב ולהתפצל כל כמה מטרים לעשרות מרעולים שונים שרצים בזיג-זג על צלע ההר.
עוצרים ומנסים לחשב את התוכניות שלנו להמשך. התחלנו ללכת על השביל במחשבה ש-Sendero Siete Lagunas הוא אותו השביל שמסומן לנו במפה, אבל במציאות נראה שהשביל שמסומן במפה לא קיים בשטח ושאין שום עדות ל-Sendero Siete Lagunas חוץ משלט אבן מרשים בכניסה ואבן סימון קטנה כל ק"מ של שביל לא ברור, בין עשרות מרעולים נוספים שרצים בכל השטח. מכח האינרציה, החלטנו כבר להמשיך ללכת על השביל המטושטש שרואים בשטח, בידיעה שכנראה נאבד את הדרך עוד לא מעט פעמים ובלי לדעת לאן השביל ייקח אותנו. רצינו להגיע לקוקרן עד אחר הצהריים של היום למחרת, כדי להספיק לעשות בדיקות קורונה בעיר ולתפוס את האוטובוס בחזרה לצ'ילה צ'יקו, אז התחלנו להגביר את הקצב בלי שום קצה חוט לאן בכלל השביל ייקח אותנו. קבענו לעצמנו כלל אצבע - אם אנחנו לא רואים אבן סימון של ק"מ אחת לרבע שעה, כנראה שאיבדנו את השביל ואנחנו צריכים למצוא את הדרך בחזרה אל האבן האחרונה ומשם להתחיל לחפש פעם נוספת את השביל עד לאבן הבאה. הולכים בזהירות על השביל ומנסים בכל פיצול קטן של מרעולים להבין מה השביל המרכזי מביניהם. הראש עסוק כל הזמן בזיהוי הסימנים הקטנים ביותר שניתן לראות בשטח ושיכולים לרמז לנו לאן השביל ממשיך. מתחלפים אחת לכמה ק"מ, כדי שאחד יוכל להנות מהנוף בזמן שהשני עסוק בגששות אחרי השביל. שמחים על כל אבן נוספת שרואים לאורך הדרך, כשמספר הק"מ המצוין על האבנים מתחיל לרדת ולרדת בקצב מהיר. למרות שכמעט בלתי אפשרי לזהות את השביל בחלקים מסוימים, ואולי בעצם בזכות אותה העובדה, מתקבלת התחושה של הליכה בטבע פראי לחלוטין ורואים בכל השטח לא מעט גללים של פומות, חלקם טריים יחסית, והמון עצמות של גואנקו שנפלו טרף לפומות באזור. גם הנופים שרואים לאורך הדרך לא מאכזבים ומשקיפים מצד אחד על הפסגות של שדה הקרח הצפוני ומהצד השני על הר סן לורנצו המדהים בגבול צ'ילה-ארגנטינה. עוברים אוכף גדול ומרשים ונכנסים אל היער. בתוך היער אפשר לראות שאריות של שביל, כשבחלק מהזמן יש גזעי עצים כרותים שמונחים בצד בשביל ומראים את הדרך. השביל ממשיך בצורה שלא מתאימה לשום הגיון טופוגרפי בסיסי, וממשיכים לתפור ק"מ בהליכה מהירה תוך כדי שמנסים לחפש פירורי רמזים שיוכלו לגלות בפנינו את המשך השביל. כל כמה מאות מטרים השביל נעלם לחלוטין, ורק גדמי עצים נמצאים בשטח כעדות לפעילות אנושית שפעם הייתה כאן בעבודה הראשונית על השביל. אנחנו ממשיכים להתקדם על השביל, מספר הקילומטרים המצוין על אבני הדרך יורד בהדרגה, אבל אנחנו עדיין נמצאים באמצע השטח ונראה שהשביל פשוט ייגמר בלי להוביל לשום מקום, ובטח שלא לקוקרן. אנחנו משלימים עם המצב ונותנים אמון מלא בשביל המטושטש - שיוביל אותנו לאן שיוביל, ומשם אנחנו כבר נצטרך להבין איך מתקדמים עד לקוקרן. לאורך כל ההליכה אנחנו מנסים להבין מה זה בעצם השביל שאנחנו הולכים עליו ולאן הוא מוביל, למה הוא לא מסומן במפה, או לחילופין, למה הוא מלכתחילה לא הולך באותו התוואי שמסומן במפה ולמה לעזאזל הוא בוחר לטפס לכל אוכף אפשרי בדרך במקום להתקדם באחד מהנחלים המרכזיים. יותר שאלות מתשובות, אבל אנחנו עדיין באמצע השטח, נהיה כבר מאוחר וחייבים להמשיך להתקדם כדי להספיק להגיע מחר אחר הצהריים לקוקרן. בערך אחרי 30 ק"מ של תפירות, עליות, ירידות ואיבודי שבילים תכופים, אנחנו מגיעים לדרך עפר ישנה ומלאה שיחים שלא מסומנת במפה ומובילה לכיוון מה שמסומן במפה בתור Puesto Tejuela. השמש כבר שוקעת ואנחנו מתחילים להתקדם דרומה על דרך העפר בנסיון למצוא מקום לישון בו. בערך בנקודה הזאת איבדנו את השביל המקורי והפסקנו לראות את אבני הדרך שליוו אותנו בנאמנות ומסירות מאז Casa Piedra. אנחנו לא יודעים מה עלה בגורל השביל, האם הוא מתחבר לאנשהו או שמא הוא מסתיים בפתאומיות כ-10 ק"מ לפני הסוף...
את הלילה העברנו על דרך העפר הנטושה, במקום שהיה נראה שטוח ונוח יחסית בשביל האוהל.
למחרת, התעוררנו מוקדם בבוקר כדי להספיק ללכת את 30 הק"מ שנותרו לנו עד לקוקרן. מאחר ואיבדנו את השביל באופן סופי ביום הקודם, מעט לפני סוף היום, החלטנו להמשיך על דרך העפר לכיוון דרום ובשלב מסוים לחתוך דרך השטח לכיוון אחד השבילים שיוצאים מ-Valley Chacabuco לקוקרן. אחרי שעה של הליכה התקרבנו אל מה שמסומן במפה בתור Puesto Tejuela, והתחברנו לשביל עפר ברור יחסית שממשיך מערבה ונראה שמתחבר בהמשך לאחד השבילים שמובילים לקוקרן. אחרי עוד שעה של הליכה הצלחנו להתחבר לאחד השבילים שמובילים לקוקרן, ולראשונה מזה יומיים הייתה לנו ודאות מסוימת לגבי השביל שאנחנו הולכים עליו. מקבלים רוח גבית טובה ממציאת שביל נורמלי אנחנו גומאים את המרחק במהירות ומרגישים שנצליח להגיע עד לקוקרן בקלות יחסית עד אחר הצהריים...
אומרים שלא חוזרים על אותה הטעות פעמיים, אבל כנראה שאנחנו היינו צריכים לקבל עוד שיעור קטן עד שנבין את הלקח. הגענו לפיצול שבילים ובחרנו להמשיך באחד השבילים שמסומנים במפה, למרות שבשטח לא נראה שיש יותר מדי שביל. הזיכרון הקצרצר שלנו כנראה כבר הספיק לשכוח שרק אתמול בחרנו ללכת על שביל שאין לו כל עדות בשטח, אבל כמו מתוך דפוס פעולה ידוע מראש, בחרנו שוב ללכת על אותה האפשרות. מאחר והסיפור יחזור על עצמו כמעט מחדש, נקצר את הדברים ורק נציין שהמשכנו ללכת עוד כמה ק"מ טובים בסבך על צלע ההר, בלי שביל נורמלי בשטח ועם סימון במפה שלא תואם את המציאות בשטח. כלשבסוף התחברנו פעם נוספת לשביל קיים - במפה ובמציאות, המשכנו להתקדם את שארית הדרך עד לקוקרן, נהנים מהנוף מעל לאגם קוקרן וממול לפסגות המושלגות של שדה הקרח.
בסך הכל הייתה חוויה טובה ושיעור טוב בחוסר ודאות, למרות שבדיעבד יכול להיות שהיה עדיף לא להתחכם ופשוט להתקדם לקוקרן דרך Valley Chacabuco...
אם המשכתם לקרוא עד לכאן, נשתף אתכם במחשבות שעלו לנו בנוגע לשביל שהלכנו עליו. אלו רק מחשבות ואין לנו שום סימוכין לנכונות הדברים:
אז, כנראה שבעבר היה קיים שביל באותו התוואי שמופיע במפות, ובשלב מסוים החליטו לשנות את התוואי ככה שהוא יעבור באותן שבע הלגונות המצוינות בשמו של השביל, אך עדיין לא הספיקו לעדכן את המפה, מה שיכול להסביר את הפער בין השביל המסומן במפה לבין השביל בשטח. השביל חסר כל הגיון טופוגרפי בגלל שהוא חייב לעבור באותן שבע הלגונות עליהן הוא מתחייב בשמו החד משמעי, וכנראה שהשביל לא נגמר 10 ק"מ לפני סופו כמו שאהבנו להגיד לעצמנו, בגלל שאנחנו עברנו רק ליד שש לגונות והשביל חייב להגיע אל הלגונה השביעית. כנראה שהשביל מתחבר בשלב מסוים לאחד השבילים שיוצאים מ-Valley Chacabuco, כי 37.7 ק"מ לא מספיקים מבחינת המרחק כדי להגיע עד לקוקרן או עד ל-Valley Chacabuco עצמו.
שימו לב כי המסלול שמופיע במפה הוא לא Sendero Siete Lagunas! המסלול שמופיע במפה לא קיים בשטח ו-Sendero Siete Lagunas חופף איתו רק בחלק קטן מאוד מהזמן.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם