TMB - Tour du Mont Blanc טרק סולו

החזרה ל-Tour du Mont Blanc) TMB). טיול סולו ראשון! ההכנה לקראת:

את הטרק עשיתי לראשונה ביוני 2017.
זהו טרק שבו מקיפים את המון בלאן - ההר הגבוה ביותר באלפים (כ-4800 מ').
הטרק ברובו עליות וירידות קשוחות, כשבכל יום עוברים במעבר הרים (פאס) אחד לפחות וכן עוברים בדרך בשלוש מדינות: צרפת איטליה ושוויץ.
החלטתי שבפעם הראשונה שיוצאת לטרק סולו, זה יהיה לטרק שכבר עשיתי ומיד היה לי ברור שזה יהיה ה-TMB, שכן ברגע שסיימתי אותו בפעם הראשונה שנתיים קודם לכן, אמרתי שמוכנה להתחיל אותו שוב באותו הרגע!
ידעתי שזה טרק מצוין לטיול לבד, מכיוון שלא באמת אהיה לבד. עשרות מטיילים חולפים שם בכל יום ובערבים ישנים בבקתות מסודרות יחד עם מטיילים נוספים.
הטרק מאוד נוח: לא צריך לקחת אוהל ואוכל על הגב (למעט ארוחת צהרים קלה) כי כל ערב ישנים בבקתת הרים אחרת, המספקת ארוחות ואפילו ניתן לרכוש ארוחת פיקניק (הכוללת סנדביץ' ופרי) לדרך.
אז מה אורזים לטיול כזה?
כמה שפחות (ראו תמונה). כל קילו שאקח ארגיש ברגליים, כשאטפס בכל יום כ-1000 מטר וארד כ- 1000 מטר מצטבר בממוצע במשך כ-8 שעות הליכה יומיות.
מוזמנים לקרוא פוסט באתר שלי על מה כדאי לקחת לטרק:
https://galshalev33.wixsite.co...

הטרק שלי כלל כ- 200 ק"מ (כולל ואריאנטים שבחרתי לעשות, שלא עשיתי בפעם שעברה ועוד קצת מסלולי צד שהם לא חלק מהמסלול).
סה"כ עליות בטרק: כ-14,000 מ'. סה"כ ירידות בטרק: כ-14,000 מ'.
משקל על הגב: 11 ק"ג כולל 2 ליטר מים ומעט נשנושים (אצלי זה תמרים שהוכנו מראש: הוצאתי את הגרעינים ומילאתי בפקאנים ושקדים וכן עוגיות גרנולה תוצרת בית. תמר אחד ליום ועוגייה אחת ליום. זה התקציב 😊).
את כל הבקתות והמלונות הזמנתי מראש ויאללה יוצאת לטרק הראשון שלי לבד, אחרי עשרות טרקים שעשיתי מסביב לעולם עם שותפים.
מבחינת כושר, חובה להתכונן לטרק כזה!
למזלי אני מאמנת כושר ולא סתם - יש לי תוכנית אימונים ייחודית להכנה לקראת טרקים.
מטיילים רבים מכל הארץ באים אלי לפני הטרק שלהם ואני עוזרת להם להכין את הגוף למאמץ הדרוש ולתרגל הליכה עם מקלות הליכה.
מוזמנים לבקר באתר שלי ולקרוא אודות אימוני ההכנה לטרק:
https://galshalev33.wixsite.co...
אז למרות שהכושר שלי מעולה, בשבועיים שלפני הטרק עליתי וירדתי כל יום 50 קומות עם 11 ק"ג על הגב. ליתר בטחון 😊.
התאריך המיוחל הגיע וההתרגשות שלי ענקית! יוצאת לפנות בוקר אל שדה התעופה בדרך לג'נבה!

יוצאת אל החיים

בדרך לשדה התעופה מתנגן בראשי השיר המקסים של קורין אלאל "יוצאת אל החיים", שנורא מתאים לי (לפחות בחלקו) לרגע זה:
יוצאת אל החיים

מילים: דודו ברק
לחן: קורין אלאל

עכשיו אני יוצאת למרחבים
אל דרך שמיים
אין ענן
שדות מנוקדים
עכשיו אני יוצאת
בתחנות עוברת
וכל ימי שלי
חידות חדים.

רציתי להגיד לך אחותי, יקירתי
אני יוצאת אל החיים
עם כל מה שאיתי
אני יוצאת אל החיים
האופק עוד רחוק
על כן הרשי לי לבכות
הרשי לי גם לצחוק.

עכשיו אני יוצאת
ציפור קלה נוסקת
הלב מכה, פועם
הדופק ממהר
עכשיו אני יוצאת
למרחקים חומקת
שם מחכה לי יום
חדש אחר.

נחתתי בשעות הבוקר בג'נבה ומחוץ לשדה מחכה לי הסעה לשאמוני שהזמנתי מראש.
מתכננת לישון שם במלון ומשם למחרת בבוקר לצאת אל הטרק.
הגעתי בצהרים לשאמוני המקסימה וצעדתי בהנאה ברחובות המוכרים והמרגשים לכיוון המלון שלי.
זו עיירה של סקי וטיולים ולכן כמעט כל החנויות הן כלבבי: ספורט וטיולים.
האנשים שפגשתי בדרך הם בדרך כלל לפני או אחרי טיול וזו אווירה מקסימה ומרגשת.
הנוף בחדרי הפשוט והחביב מקסים ממש. לאחר שהתמקמתי יצאתי לשתי משימות:
רכישת מקלות הליכה ואוכל לצהרים של היום הראשון לטרק.
נכנסתי למספר חנויות טיולים מהמבחר הרב ובחרתי מקלות הליכה נהדרים.
בטרק הזה מקלות הליכה הם ממש בגדר חובה.
בעבר לא היה נפוץ ללכת עם מקלות הליכה בטרקים ורק היינו רואים אירופאים מוזרים הולכים איתם בהרים ולא ממש הבנתי את החשיבות.
אבל כשהלכתי לראשונה עם מקלות לפני שנתיים זו היתה חווית הליכה אחרת לגמרי.
המקלות ממש עוזרים גם בשיווי המשקל בירידות עם התיק הכבד על הגב (כמעט כמו עוד זוג רגליים) וגם עוזרים מעט בדחיפה קדימה בעליות.
אח"כ נכנסתי לסופר גדול וקניתי לי לחם מפנק, סלומון מעושן, שמנת, עגבניה וקצת פירות.
ארוחת צהרים מפוארת שעולה גרושים.
לא יאמן איך מוצרים בסופר זולים כל כך באירופה בהשוואה לארץ.
בדרך חזרה לחדר נהנית מהנוף הקסום בשאמוני.
בארוחת הערב נפגשתי עם מתאמנת שלי - נעמה, שעשיתי לה סדרת אימוני הכנה לקראת ה-TMB.
היא בדיוק סיימה את הטרק עם שני בניה הבוגרים וישבנו כולנו יחד, במבשלת בירה והמבורגר ועשינו חילופי משמרות על הטרק המופלא הזה.
נעמה ספרה על המסע הנהדר שעברה ושלא כאב לה אף שריר בזכות ההכנה 😊
מחויכת חזרתי לחדרי והסתכלתי על השעון שלי הכולל מד ק"מ.
גיליתי שהלכתי היום 14 ק"מ! לא יאמן! יופי של חימום לקראת מחר.
ההתרגשות לא עזרה לי להירדם. התכתבתי קצת עם אמא שלי, ששלחה לי את ברכת הדרך המרגשת הבאה:
"מתרגשת איתך יפה שלי 😅😍
שיהיה מסעך הנועז, מלא ביופי, בחדווה, בבריאות שלמה, ועם שפע תגליות וגילויים🙏😍
ושהאקלים יהיה מדוייק לך, כמו גם השקט, ההפוגות, והאנשים שתפגשי בדרך🙏💝
אוהבת אותך ילדתי היפה💙💜💚"
אחרי ברכה מרגשת כזו נותר רק להגיד אמן!
אמא שלי גם יודעת תמיד לסדר לי מזג אוויר לפי הזמנה. יש לה כוחות על!
פעם שעברה בטרק בקשתי ממנה שמש. ואכן סדרה לנו ימי שמש נהדרים במשך כל הטרק, שזו תופעה לא שכיחה באלפים, שכן מזג האוויר בדרך כלל מאוד הפכפך: שמש, גשם, רוחות ואפילו שלג שעלול לרדת גם בקיץ.
אבל מכיוון שלא הייתי מספיק ספציפית בבקשה שלי, היה זה גל החום בין הקשים שאירופה זוכרת 😊
האלפים רתחו עם 30 מעלות בצל! אפילו המקומיים היו בהלם 😊
הפעם בקשתי שמש ושיהיה קריר. ככה הכי מושלם לי בטרק!
הלכתי לישון מוקדם יחסית והצלחתי לישון 9 שעות שזה לא רע בשבילי, למרות שהשינה לא הייתה ממש חלקה: כשמישהו נכנס לחדרים סמוכים שמעתי בום אדיר של הדלת כאילו נכנסים לחדר שלי. התעוררתי בבהלה מספר פעמים, כולל מכך שהמים שבמקלחת שלי התחילו לרדת ללא שום פרובוקציה מצידי.
כאילו מישהו נכנס להתקלח 😱
בסופו של דבר פתחתי את דלת המרפסת וישנתי עם קול הנהר השוצף מתחת לחדר ונרגעתי עד 6 בבוקר.

יום הליכה ראשון – מלה זוש ועד קונטמין (גיטה לה פוטנט) דרך ואריאנט Col the tricot

ב-6 בבוקר קפצתי מהמיטה בשמחה. התארגנתי ויצאתי למאפיה הקרובה למלון, שאליה הגעתי ע"פ חוש הריח 😊 ממש הרחתי מאפים טריים וניווטתי עם האף.
חוש הריח שלי לא אכזב ונהנתי מקפה מצוין ומאפה חם ונהדר.
חזרתי לחדרי והכנתי את הסנדביצים המפוארים שלי לדרך.
ואז הגיע הרגע לו חיכיתי: תיק על הגב ויציאה חגיגית ומחוייכת לעבר תחנת האוטובוס, שיקח אותי לרכבל של תחילת המסלול בעיירה לה זוש. בהצלחה לי!
הגעתי אל הרכבל ותור של עשרות מטיילים כבר ממתין בהתרגשות לעלות למעלה יחד איתי.
רובם לטיול יום וחלקם כמוני יעשו את הטרק. אחרי כחצי שעה של המתנה דרוכה, עולה ברכבל מלאת התרגשות. עוד רגע מתחילה! ביציאה מהרכבל בגובה 1800 מטר, מחכה לי ערפל קסום ומסתורי.
היום הראשון של הצעידה יהיה בואריאנט Col the tricot.
בפעם הראשונה שעשיתי את המסלול לא הלכתי בו.
הוארינטים הם מסלול חלופי למסלול הראשי והם בדרך כלל קשים יותר מהדרך הרגילה, מכיוון שמטפסים בהם גבוה יותר ולכן גם הנוף מהם בדרך כלל מרשים יותר.
אחרי כחצי שעה של הליכה בערפל בתוך היער, הגעתי אל גשר חבלים מקסים מעל מים גועשים.
הערפל לשמחתי מתחיל להתפוגג ומאפשר לי לראות את הנוף הקסום.
משם מתחיל טיפוס לכיוון הפאס (מעבר הרים). בדרך השמש החמימה מבצבצת מתוך הערפל המתפוגג והשלג בפסגות מנצנץ והכל במראה אביבי וקסום שופע פריחה נהדרת.
הגעתי אל מעבר ההרים הראשון של הטיול אחרי שעתיים של הליכה נהדרת ונעימה הכוללת עלייה לגובה 2120 מטר וחגגתי על הסנדוויץ' הראשון שלי.
הנוף אל הצד השני של מעבר ההרים אליו אמשיך בירידה תלולה נפרס מולי.
בנקודה הנמוכה בעמק יש בקתה, בה תכננתי למלא מים ולעשות הפסקת צהרים ארוכה יותר.
הירידה תלולה ביותר ואני מרחפת אותה בריצה ועוקפת קבוצות אנשים בשביל הצר, שהולכים בזהירות רבה.
אחרי כשעה של ירידה הגעתי לבקתה ציורית ומתוקה בשם Miage.
במיאג' מסתבר לא נחמדים כמו הבקתה שלהם:
התיישבתי לי בחגיגיות ליד השולחן היחידי הפנוי. חשבתי לתומי שאהנה לי מבירה קרירה יחד עם הסנדוויץ' השני שלי. פתחתי שמשיה וחיכיתי בסבלנות במשך 20 דקות למלצר היחידי, שהתרוצץ הלוך ושוב מפנים הבקתה והחוצה ואפילו לא הספיק להביא לי תפריט. כששמע שאני רוצה רק בירה לתדהמתי גירש אותי מהשולחן ואמר בטון לא נעים, שהישיבה היא רק לאנשים שרוצים אוכל ושאם אני רוצה רק בירה, שאלך לבר לקחת לבד ואשב על כיסאות בצד. זה לא נשמע לי מפתה במיוחד... במיוחד לא עם הטון בו זה נאמר.
כששאלתי איפה אפשר למלא מים שלח אותי למלא מים מהנהר במרחק 50 מטר מהבקתה, כי לטענתו בבקתה אין. מוזר.
בעודי ממלאה מים ראיתי בחור חביב שגם מילא מים ומיד זיהיתי שהוא ישראלי.
הוא פנה אלי בברכת שלום באנגלית ומיד עניתי לו בעברית והבנו ששנינו עושים את אותו הטרק.
לאחר שיחה קצרצרה הוא המשיך בדרכו ואני התיישבתי מתחת לאחד העצים בצל מחוץ למתחם הבקתה לאכול את הסנדוויץ'. קינחתי במי הנהר הטעימים בטירוף והקפואים וחשבתי לי שזה הרבה יותר שווה מבירה!

המשכתי בדרכי לכיוון אתר קמפינג בו אשן הלילה. זה מקום שיש בו גם דורמטוריז והייתי בו לפני שנתיים ולמרות שהוא לא במיוחד מומלץ, אהבתי אותו ולכן החלטתי לחזור.
אהבתי את המקלחות המרווחות, שלא תמיד זוכים להן בטרק ואת האוכל שהיה ממש טעים לארוחת ערב.
גם תנאי הלינה לא צפופים מידי.
בחצי שעה האחרונה של ההליכה פגשתי שוב את ירון שמילא איתי מים.
התברר שגם הוא בחר באותו מקום לינה (ויש לא מעט באזור הזה של הטרק).
הלכנו יחד וקשקשנו עד שהגענו אל מקום הלינה בשעה 16:00.
ארוחת הערב מוגשת רק ב-19:00, ככה שיש לנו המון שעות של מנוחה והתארגנות עד אז.
סיכום יום ההליכה: 6.5 שעות הליכה כולל ההפסקות.
17 ק"מ הכוללים 1400 מ' ירידה מצטברת ו 776 מ' עליה מצטברת.
יום בהחלט מוצלח והלכתי בקצב מצוין (פחות מהזמן המוערך בספר שלי).
ואז מתחיל נוהל בקתה, שאימצתי בשנים האחרונות בהן עשיתי טרקים באירופה:
דבר ראשון מוציאים מהר קרוקס וכלי רחצה וטסים להתקלח.
אף פעם לא ניתן לדעת כמה מים חמים יהיו והאם יהיה תור.
זכרתי שלא היתה בעבר בעיה, אבל בכל זאת מהרתי להתארגן.
דבר שני שיש לעשות, זה לכבס את הבגדים של אותו היום.
לטרק הזה לוקחים ממש מעט בגדים: 3 זוגות תחתונים וגרביים ו 3 חולצות קצרות, ככה שאחרי כל מקלחת לובשים בגדים נקיים ומכבסים את הבגדים של אותו היום.
בדרך כלל הם מספיקים להתייבש עד הבוקר ונכנסיים נקיים לתרמיל ובמקרה הפחות טוב הם נשארים תלויים מחוץ לתרמיל ומתייבשים במהלך ההליכה.
אחרי מקלחת טובה וכביסה חזרנו ירון ואני לקשקש ואפילו הספקתי לפני ארוחת הערב לשחק פינגפונג עם ילד מקומי ולקרוע לו תצורה 😊
היה לי ערב ממש כיפי.
ארוחת הערב היתה ממש טעימה: עוף מצוין, ציפס ביתי, סלט ואפילו עגבניה ממולאת עדשים.
עוגת שוקולד עם פטל לקינוח.
אחרי ארוחת הערב שחקתי שחמט עם ירון. הוא היה ביתרון אדיר ואז הפתעתי וניצחתי😊
הלילה השינה פחות הצליחה לי. הלכתי לישון ב-22:00 ולקח לי המון זמן להרדם ואז שכבר נרדמתי הייתי צריכה ללכת לשירותים באזור 00:00. לרדת ממיטת קומותיים עם מיליון מדרגות עד לשרותים (שתי קומות) עם מנורות פרוז'קטור, שהשב"כ לא היה מתבייש בהן, לא היה אקט מרדים במיוחד.
חזרתי למיטה כאילו אני אחרי דיסקוטק עם קיסמים בעיניים ולקח לי שוב שעה להרגע ולהירדם.
ב-5 בבוקר חבריי לחדר כבר קמו ועשו רעשים, שאפילו אטמי האוזניים (פריט חובה בלינה משותפת) לא יכלו להם 😛

יום הליכה שני – מקונטמין ועד בונהום (כולל טיול צד ללייק ג'ובט)

ירון ואני יוצאהו יחד לדרך.
זהו יום מאתגר וכמעט כולו עליות ואפילו אחת מהן בשלג (סה"כ 1500 מטר של עליות מצפות לנו היום).
לאחר סיום העליה הראשונה, הוספנו למסלול הרגיל עוד מסלול צדדי לאגם מקסים בשם לייק ג'ובט, אליו מטפסים בעליה תלולה נוספת של שעה אבל מאוד משתלמת.
הצעידה הינה לצד פלג מים מקסים, כשהכל מסביב ירוק ושפע של פרחים מכל הצבעים.
כשאני רואה אגם יפה ולא משנה כמה הוא קפוא (והאמינו לי הוא קפוא), אני חייבת להכנס אליו (לפחות עם הרגליים). אחרי טבילת הרגליים באגם, התישבנו לארוחת צהרים בנוף המקסים.
הצטיידנו בארוחת פיקניק מהבקתה בה ישנו בלילה, שכללה סנדוויצ'ים טעימים ופרי.
אחרי האוכל אפילו הספקתי לעשות מדיטציה מרגיעה בעשב הקריר והנעים ולהודות על האושר העצום שאני מרגישה בכל רגע. על העוצמה שלי, על יכולות הגוף שלי ועל בן זוגי האהוב, שנשאר בבית ומפרגן לי את כל זה ואפילו שומר על בני.
בדרך פגשנו זוג ישראלים קיבוצניקים חמודים – רותם ויוחאי ונפגשנו איתם במהלך היום עוד מספר פעמים כי הלכו בקצב שונה. יוחאי היה אמיץ ממני ואחרי מדיטציה מיוחדת שעשה, קפץ אל המים הקפואים ושחה. קינאתי בו קצת. כשהייתי בת 20 , גם הייתי עושה את זה אבל עכשיו מסתפקת בהכנסת הרגליים.
קצת אחרי הירידה מהאגם מתחיל טיפוס די ארוך וחלקו בשלג לעבר הפאס - הנקודה הגבוהה של היום:
COL DU BONHOMME בגובה 2329 מטר.
מהפאס נשארה שעת הליכה נוספת עד הבקתה בה נישן - בונהום.
סיכום יום שני: 8 ורבע שעות הליכה כולל הפסקות.
בונהום במילה אחת היא אוי!
בשתי מילים: אוי ואבוי!
זוהי בקתת הרים אמיתית, ללא כבישים שמגיעים אליה, ללא קליטה סלולרית, ללא מי שתייה ובונוס מיוחד - המקלחות שלה מקולקלות.
נכנסתי לחדר השירותים שמצד שמאל מכילים שתי מקלחות מקולקלות, שמשמשות כרגע רק חדר הלבשה. וכן שני כיורים ושני חדרי שירותים ומבינה שהתור הגדול שמגיע עד למסדרון הוא למקלחת בכיור במים קפואים.
כל אחת בתור עושה מקלחת כמיטב יכולתה. אני הייתי אמיצה יחסית. הורדתי חלק עליון וחפפתי את הראש עם המים הקפואים ואת שאר האזורים עם מגבון לח.
אגב גם המגבונים היו מוקצבים לי בטרק כדי לא לסחוב משקל מיותר: כמה חודשים לפני הטרק אספתי מגבוני מסעדות ולקחתי 2 מגבונים בלבד ליום. מגבון שהוקדש למקלחת זו ממש השקעה 😊
אחרי ה"מקלחת" הלא מספקת בעליל, כיבסתי את כל בגדי במים הקפואים וכמעט נשרו לי האצבעות ממי הקרח. תליתי אותם בחוץ שיתייבשו ברוח. ואז ניסיתי לדאוג להטענת הטלפון שלי והשעון (גם זה חלק מפרוטוקול בקתה כי לא תמיד זה משהו קל להשגה) פה התברר שזה היה פרוייקט רציני!
היה שקע אחד בלבד, שפוצל עם מפצל לכמה שקעים נוספים, אבל בבקתה עשרות מטיילים רעבים לטעינה. עמדתי בחדר קטנטן וצפוף ללא אפשרות ישיבה וממש חיכיתי שמשהו יפנה שקע והתנפלתי בחדווה על השקע הריק בטרם הספיק להתקרר😊 חשבתי שבזה תם הצייד שלי לערב זה, אבל אחרי רבע שעה, כשבאתי לראות כמה הטלפון שלי שבע, אני רואה אותו מונח בצד ללא טעינה. טלפון רעב אחר גזל את מקומו בלי בושה! מכיוון שלא ידעתי מי מהם הגנב שוב המתנתי בתור.
כל כמה דקות באתי לחדר לראות מי מפנה שקע. אחרי כשעה כשהתפנה, סימנתי לעצמי מה השקע שלי כדי להעיף את הגנב הבא ובאמת כך היה! כשנגזל מקומי שוב גזלתי הפעם חזרה! זה הפך ממש לשוק גנבים. מכיוון שלא היה שם WIFI ולא קליטה סלולרית, ולא יכולתי להתכתב עם אהוביי ולשלוח תמונות, זה די היה העיסוק המרכזי שלי עד ארוחת הערב. מידי פעם יצאתי החוצה לראות את הנוף הפראי, או השקיעה המרהיבה אבל חזרתי פנימה די מהר כי היה קפוא.
גם האוכל בבקתה הדרדר קשות יחסית ללפני שנתיים ואכלתי רק כדי לשבוע ללא שום הנאה.
אחרי הארוחה, שבה כל אחד ישב עם אנשים בהגרלה ע"פ סימון שמות על השולחנות הגדולים המשותפים, התברר כי בבקתה יש המון ישראלים! אז התקבצנו יחד:
ירון ניגן במפוחית, שי בגיטרה וכל השאר שרו. היה ממש כיף.
קבלתי חדר צפוף עם 24 איש אחד על השני במיטות קומותיים!
הנחרות מכל הצדדים, לא אפשרו לי הרבה שינה.
אטמי האוזניים לא דגדגו להן בכלל. עוד לילה ללא שינה.
מזל שהאדרנלין של ההליכה כ"כ גבוה, שאין באמת צורך בשינה איכותית.

יום הליכה שלישי - מבונהום לאליזבטה (איטליה) (דרך הואריאנט Col Des Fours + טיול צד Tête Nord des Fours)

היום הולכת דרך ואריאנט שאפשרי לצעידה, רק כשאין שלגים רבים ובמזג אוויר טוב.
הואריאנט מתחיל בטיפוס לפאס Col Des Fours בגובה 2665.
חלק מטיפוס אליו היה בהליכה כיפית ולא מסוכנת בשלג.
הנוף מהפאס של השלגים הנמסים מרהיב ממש!
משם בחרתי להוסיף טיול צדדי של שעה לפסגה, ממנה נוף של 360 מעלות בגובה 2756 מטר:
Tête Nord des Fours.
בפסגה פוגשת את ירון, שיצא קצת לפני. באותו היום לא הלכנו יחד. הוא רץ מהר מידי לטעמי.
אני גם הולכת בקצב מאוד מהיר, אבל רוצה מידי פעם לעצור ולהנות מהנוף.
הליכה בשניים לפעמים מאלצת לא לעצור מתי שמתחשק, או למהר כשלא מתאים.
אז אחרי המפגש בפסגה כל אחד המשיך בקצב שלו, מה שאומר שבהפסקה הראשונה שעשיתי הוא נעלם ולא ראיתי אותו עד הפסקת צהרים.
ההליכה במקטע הבא, היתה כולה ירידה נהדרת ומקסימה בתוך מרבדי פרחים, שלגים מפשירים ופלגי מים זורמים מכל עבר. מזג האוויר המושלם (שמש וקריר) הפכו את החוויה לנהדרת. וואו כמה התמוגגתי!
בהפסקת הצהרים עצרתי בבקתה בשם MOTTETS ושם הזמנתי קרפ עם גבינה ונקניק טעים בטרוף!
פגשתי שם את ירון ועוד מטיילים שכבר יצא לי להכיר וכולנו אכלנו יחד.
אחרי ארוחת הצהרים, הלכתי עם פולניה ממש חמודה בשם מולי, שגרה בניו יורק ויש לה אנגלית מעולה, אז היה כיף לקשקש והיא גם הצחיקה אותי לא מעט 😊 גם היא טיילה לבד והלכה יחסית לאט, אבל החלטתי שאין לי מה למהר ולהגיע מוקדם לבקתה קטנה וצפופה ולחכות שהזמן יעבור עד ארוחת הערב.
הגענו יחד אל הפאס בגובה 2500 מטר, שהוא גם מעבר הגבול לאיטליה!
מפה הלכנו לבקתה הראשונה באיטליה – אליזבטה שגם היא מאתגרת מסתבר.
בגלל שהגענו יחסית מאוחר, אחרי 9 וחצי שעות הליכה מאומצת, קבלנו מולי ואני את המושב השני של ארוחת הערב. מה שאומר שיש לנו שעה נוספת לחכות שיגיע תורנו לאכול.
ומה ביינתים? רצה כהרגלי להתקלח וזוכה לחוויה הבאה:
המקלחת פה היא עם אסימון, אותו קונים בקבלה והוא מקנה 4 דקות מקלחת.
כמובן שקניתי כי הרי אתמול היתה לי מקלחת כיור קפואה וקיוותי לפיצוי קל.
נכנסת עם הבגדים לחדר הלבשה קטנטן המחובר למקלחת וכאשר אני ערומה, הכנסתי את האסימון ונכנסתי פנימה. המים נגמרו אחרי 3 שניות! וזכיתי למקלחת קפואה לחלוטין ובלתי אפשרית!
מתחילה לצעוק באנגלית לעזרה וספרדייה ממש חמודה, שלא מבינה מילה באנגלית, אבל הבינה היטב את קולות השבר ירדה עבורי לקבלה והביאה לי אסימון נוסף. אחרי המתנה של 5 דקות רטובה וקפואה זכיתי למקלחת קצרצרה עם זרזיף עלוב של מים פושרים (ופחות מ-4 דקות כמובטח) אבל לפחות יצאתי נקיה 😊
אחרי שהתקלחתי וכיבסתי, גיליתי שאין מקום לשבת בכל הבקתה למעט במיטה.
מקומות הישיבה תפוסים ע"י האוכלים במושב הראשון.
ואיזו מיטה? מיטה משותפת עם 6 אנשים! זה עוד לא קרה לי 😊
פעם שעברה כשישנתי פה, קבלתי מיטת קומותיים עם 6 אנשים בלבד בחדר, אבל עכשיו הגרלתי היכל מפוצץ אנשים. לא שלמתי אז יותר ולא ברור ע"פ מה נבחר מי ישן איפה... אולי בכל זאת, זה שהגענו מאוחר זיכה אותנו בזכות המפוקפקת לאורגיית מטיילים?
אז איך זה הולך?
כל 6 אנשים מקבלים דרגש אחד עליו 6 מזרונים דקיקים וצרים ביותר. קצה הדרגש בשיפוע של עליית גג.
גודל הדרגש - שתי מיטות זוגיות ל 6 אנשים! אין מקום לכפות רגלים בקצה בגלל השיפוע של הגג ואני עוד נמוכה... מסכנים הגבוהים. זה די אומר שחייבים לישון פה כפיות וכולם לאותו צד כי להסתובב מצד לצד זה לחלשים 😊
בהתחלה הייתי מאוד משועשעת מהאבסורד.
אבל כשישן גבר מימיני ואישה משמאלי כתף אל כתף (ואני לא מגזימה) פחות חייכתי.
את ארוחת הערב אכלתי עם הקיבוצניקים החמודים.
היה ממש כיף איתם ואפילו הזמנתי לי בירה מעולה, שהלכה מצוין עם הארוחה האיטלקית הממש טעימה! נשארנו ליד השולחן כמה שיותר, כי המיטה איך לומר? לא ממש קראה לי...
בסוף לא היתה ברירה והשתחלתי למקומי בקושי.
לילה די קשה עבר עלי... לא יכולתי ליישר רגלים וכל הזמן קבלתי מכות מהגג בכפות הרגליים.
גם לא אפשרי להסתובב בנחת מצד לצד...וללכת לעשות פיפי בכלל היה גהינום.
אבל איכשהו מהעייפות ישנתי והתעוררתי סופית ב 4:40, כאשר זה שלידי סנוור אותי זמן רב מידי בפנס.
אכלתי ארוחת בוקר זריזה ומיד יצאתי לדרך.

יום הליכה רביעי – מאליזבטה לקורמייר

היום מתוכננת הליכה קצרה יחסית, שכן את השעתיים האחרונות, בהן יורדים לעיירה קורמייר, אני מתכננת לחסוך ברכבל שנפתח בדיוק היום!
פעם שעברה ירדתי את הירידה הזו ואין לה כל ייחוד...
יורדים בשביל נחש ממש מתחת לרכבל. אז הפעם אני מקצרת למען מטרה טובה:
ליד קורמייר יש ספא מדהים, שכולם מדברים עליו ופעם שעברה לא היה לנו מספיק זמן כדי לנסוע לבקר בו.
יוצאת מאליזבטה מיד אחרי ארוחת הבוקר ואני כמעט לבד על השביל.
האוויר קריר, השמיים בהירים והשמש מאירה באור מקסים את ההרים מסביב.
אני מתחילה לשיר לעצמי בקול את השיר האהוב עלי ביותר, שכל כך מתאים עכשיו.
בכלל אני די בטוחה שהוא נכתב עבורי בכל פעם שאני שרה אותו ובמיוחד ברגעים קסומים שכאלה:

האמנם
מילים: לאה גולדברג
לחן: חיים ברקני וסשה ארגוב

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם

ההרים המדהימים מסביב משתקפים באגם לידו אני הולכת ואני לא מפסיקה לצלם.
בדרך שפע של מים זורמים, פריחה צבעונית עם שפע סוגי פרחים והשמש כ"כ מוסיפה ליופי המושלם.
בדרך פוגשת את יוחאי ורותם וזוכה לצילומים שווים תוך כדי הליכה.
כמה מים יש במסלול היום! אם לא הייתי ממהרת הייתי בוודאי נכנסת לאגם הטורקיז שפגשתי בדרך וממש קרא לי לבוא (ראו תמונה).
אחרי מספר שעות הליכה מגיעה אל הרכבל, שמביא אותי הישר לקורמייר משם הליכה קצרה אל חדרי במלון, שהזמנתי מראש אחרי 5.5 שעות הליכה בלבד!
בחדר מיד עושה מקלחת נפלאה וארוכה וכביסה בכיור הנקי לכל הבגדים שלי.
שוכבת במיטה ערומה כי אין לי מה ללבוש 🤣
מחכה שמה שכיבסתי אתמול, שהיה עדיין קצת לח יתייבש ואוכל לצאת לספא.
לשמחתי יש לי שפע של זמן. בינתיים חוגגת על האינטרנט ושולחת תמונות לכולם ללא הגבלה 😊.
אחרי שעת מנוחה לובשת את הבגדים הנקיים ובחגיגיות הולכת לאוטובוס, שיקח אותי אל הספא.
זה ספא מושלם! מרחצאות חיצוניים ופנימיים חמים ונעימים ושפע של ג'אקוזים מכל הסוגים.
בקומה העליונה מבחר מאכלים בריאים וטעימים שמשמשים לי ארוחת ערב (ירקות, לחמים, פירות, יוגורטים, גרנולה וכו) הכול כלול במחיר הכניסה. והמקלחות שם תענוג!!! סבונים ריחניים וקרמים לגוף למרוח אחרי ואני חוגגת שם בכיף גדול ונותנת מנוחה הגונה לשרירים שלי, שעבדו כל כך יפה בארבעת ימי הצעידה הראשונים.
איזה כיף לי שמחכה לי היום חדר לבד במלון! ללא צורך באטמי אוזניים!

יום הליכה חמישי – מקורמייר לבקתת אלנה

בהשראת הספא, החלטתי לקחת את היום החמישי באיזי.
הסתבר בדיעבד שאולי קצת יותר מידי באיזי...
יצאתי בנחת ב 9:15, אחרי שקמתי ב 6 וחצי והתפנקתי במיטה כי בכל זאת לא כל יום בטרק יש לי חדר משלי. אכלתי ארוחת בוקר מפנקת ממש במלון וארזתי באיטיות את התיק שלי ואף הספקתי לקשקש קצת בטלפון עם הבן שלי 😍
החלטתי ביום הזה לפתח את המיומנות החברתית שלי, שאיך לומר היא לא מהמיומנויות הבולטות שלי.
מה שאומר שאת העלייה הראשונה הארוכה והיחסית משעממת מקורמייר וגם בהמשך העברתי בפטפוטים עם כל מי שפגשתי בדרך. המשמעות היא שהלכתי לאט יחסית, עצרתי הרבה ודווקא היה לי ממש נחמד:
ראשונים פגשתי אב בן 65 ושני ילדיו באזור גיל 40. ישראלים דתיים.
דברנו לא מעט ועשיתי להם שעור הליכה עם מקלות, כי הסתבר שלא היה להם מושג והשתמשו בהם ממש לא נכון. חברה ממש נחמדים. הלכנו לעיתים באותו קצב ולפעמים הלכתי מהר מהם, עצרתי והם הגיעו שוב. ניצלתי אותם לא מעט לצלם אותי וככה כל היום נפגשנו לסרוגין.
הבאים בתור היו הקנדים:
זוג בני 65 מקסימים ממש 😍 גם איתם הלכתי וקשקשתי לא מעט. ספרו על הנכדים שלהם ועל הטיולים שעשו. למשל עכשיו הם כבר בחודש של טרקים באירופה. עשו 2 טרקים לחימום בספרד ובאיטליה. הערצתי אותם. הלכו בקצב מדהים.
אחריהם פגשתי את המשפחה מטנריף:
הורים ונער בן 15. הנער רץ בטרוף בקלילות למרות שיש לו תיק במשקל זהה להוריו.
ההורים הולכים לאט יחסית אז קשקשתי גם איתם 😊 הם בקושי מדברים אנגלית אבל תקשרנו לא רע. מסתבר שהאמא היא זו שהצילה אותי במקלחת באליזבטה.
אחריהם פגשתי אב בן 55 ובנו בן ה-20 מישראל. להם סיפרתי על כל הטרקים שעשיתי בעבר, כי הם מאוד התעניינו.
בסביבות 15:30 הגעתי לבקתת בונטי, בה עצרו הקנדים שהגיעו לפני.
קראו לי בשמחה להצטרף אליהם והעברנו בנוף המקסים שם חצי שעה. ואז עוד רבע שעה בתור בשרותים 😱 ואני שאלתי את עצמי מי זו הבחורה החברותית הזו ומה היא עשתה לגל?
אבל כפי שאמרתי מראש, לקחתי את הזמן יותר מידי באיזי, כי התברר שעד הבקתה שלי יש עוד שעתיים וחצי הליכה ולא זכרתי את זה מפעם שעברה (שנשארתי לישון בבונטי), שמחכה לי ירידה די ממושכת ואז עלייה קטלנית. אלה היו שעתיים וחצי קשות ביותר. הגוף שלי היה כבר מאוד עייף מכל הפטפוטים והעצירות.
בשעה האחרונה השמים הפכו קודרים ורוח חזקה הצליפה על פני וגופי בעודי מטפסת בשיפוע לא הגיוני לשלב זה של היום. הגוף שלי לא הסכים ללכת וממש נאבקתי בו צעד אחר צעד.
הוא שאל איפה הספא? זו לא השעה של הספא עכשיו?
ואני עולה קצת ועוד קצת ומזמרת לעצמי שירים לעידוד והרוח הודפת אותי אחורה ומקפיאה אותי.
נאלצתי לעצור להתלבש חם וכל פעם הייתי בטוחה שהבקתה מאחורי הסיבוב הבא אבל לא...
כל החברים מהדרך סיימו בשלבים מוקדמים יותר ורק אני והמשפחה מטנריף צעדנו בטירוף הזה להלנה.
הגעתי ב 6 בערב אחרי 9 שעות הליכה גמורה לגמרי ורק שמחתי שלא עשיתי שום ואריאנט ועם לקח שאולי עודף חברותיות בטרק פחות מומלץ 😛
אלנה אחלה בקתה! אווירה ממש כיפית ואוכל מצוין, חוץ מהעובדה ששוב נתקעתי במקלחת עם אסימון שלא עבד. הפעם הצילה אותי תאילנדית ואחרי שהביאה לי אסימון שעובד זכיתי למקלחת של 30 שניות עד שנגמרו המים. מזל שאני יודעת לחפוף ולהסתבן ממש ממש מהר.
אחרת יש מצב שהייתי יוצאת עם הסבון עדיין עלי.
בארוחת ערב ישבתי עם 3 בנקאים תאילנדים (אחת מהם היא זו שהצילה אותי) מקסימים וצעירים ודברנו כל הארוחה. ספרו לי ששנה שעברה ניסו לעשות את הטרק במאי, כשהכל היה מושלג.
הראו לי תמונות מדהימות של חלקים מהטרק שכן הצליחו לעשות, כשהכל מכוסה לבן ואפילו לא רואים את השבילים.
הם עשו אותו לגמרי לבד וחלק מהבקתות הסכימו לארח אותם שלא בעונה.
הם לא ידעו אפילו שזו לא העונה כשיצאו מתאילנד 😊
אחרי ארוחת הערב שחקנו 6 אנשים משחקי קלפים. אכן היה זה היום החברותי ביותר בחיי!
הלילה היה קשה:
נחרן ליגת מקצוענים ממש מתחתי.
כשכבר נרדמתי משהי בשעה 4 לפנות בוקר צעקה צעקות מחרידות כאילו רוצחים אותה. כנראה חלמה חלום. לא נרדמתי מאז... 😱

יום הליכה שישי – מאלנה ועד לה פולי (שוויץ)

התאילנדית שאכלתי איתה ארוחת ערב ניגשת אלי בבוקר ושאלה איך ישנתי.
ספרתי לה על הצרחות שהעירו אותי ומאז לא ישנתי.
אז כולה נבוכה ומצחקקת אמרה שזו היתה היא. צרחה לאחותה לבוא לאיזה תור ענק 😊
הסיבות שגורמות לתאילנדית לצרוח 😊
מזג האוויר שמשתקף מהחלון לא נראה מזמין: מעונן מאוד ללא רמז לשמש וכשיוצאת החוצא קפואאאא.
מסתבר ש-0 מעלות בחוץ ותחזית לגשם עד 18:00 😱 אין לי כלום נגד גשם, חוץ ממעיל דמוי יונקלו קל ואנשים מספרים שראו קודם שממש יורד שלג בהרים אליהם נטפס עוד מעט.
ירון ואני הולכים היום יחד ומחליטים לחכות קצת שאולי יתבהר.
כשכלום לא משתנה ונשארים די לבד בבקתה יוצאים באומץ החוצה.
מחכה לנו עלייה יפה עד הפאס, שמתחילה עם גשם קל שלמזלנו נפסק אחרי חצי שעה.
אמנם מזג האוויר לא משהו בכלל, אבל זכינו למראה מדהים! 5 ס"מ של שלג טרי מכסים את כל הצימחייה ואנחנו ממש הולכים בשלג טרי שירד לא מזמן.
חוויה נהדרת!
מגיעים אל הפס בגובה 2500 מ' שהוא גם המעבר לשוויץ וקפואאאאאא שם ממש!
רוח חזקה ביותר, שלא ממש נותנת לנו להנות מהישג כיבוש הפאס.
כמה תמונות חטופות ויורדים אל השלג הטרי מצידו השני של הפס הישר לשוויץ.
מפה ירידה כיפית עד מקום הלינה שלנו בשוויץ - אכסניית מיה ג'וי.
בדרך עוצרים לשוקו חם (מתבקש ביום קפוא שכזה) ואחרי הליכה נוספת של שעה, עוצרים לארוחת צהרים במסעדה שמוכרת מאכלים עם גבינות ונקניקים שהם מייצרים במקום!
הזמנתי טוסט חם עם שינקין, מפוצץ גבינה חמה וביצה מעל!
מנה מדהימה וטוב שבטרק לא סופרים קלוריות 😊
לקינוח גלידה מיוגורט מקומי. תענוג ממש!
הגענו לאכסניה בשעות אחה"צ מוקדמות. מקום מאוד נחמד ומרווח.
לאחר נוהל מקלחת וכביסה שמעתי מרחוק פסנתר. הלכתי בעקבות הצליל ופגשתי את ירון מנגן ממש יפה.
התישבתי לידו ושרנו יחד המון שירים והיה ממש כיף ומרגיע.
אחרי יצאנו למסעדה יקרה בטרוף: סלט עם גבינה חמה שמכיל גם ירקות וגם פירות ובירה קטנה ב 120 ₪! אבל היה שווה ממש. סלט ענקי ומשביע.
הלילה ישנתי נפלא! 7 שעות נהדרות. דורמטוריז ממש מרווח ונעים והנחרן שהיה (תמיד יש אחד כזה) נחר בדציבלים שאטמי האוזניים שלי הצליחו לבלום. תענוג.

יום הליכה שביעי - מלה פולי ללייק שאמפה

ארוחת הבוקר במיה ג'וי, היתה מוצלחת ביותר עם הקפה הכי טוב עד כה בטור.
מבסוטה יצאתי לבד הפעם, למקטע שפעם שעברה דילגתי עליו בשל חוסר זמן.
היום הקליל ביותר להליכה ב-TMB, שכן רובו מישורי (מישור נדיר ביותר ב-TMB).
בסוף המקטע יש שעתיים של עלייה לאגם שאמפה, אבל עליה יחסית קלה לשאר העליות בטרק.
מזג אוויר מושלם והנוף בעיקר של כפרים ציוריים שוויצרים.
בדרך מציצים ההרים ושפע של פרחים ופרפרים.
הולכת לי באוויר הקריר והנקי וממש נהנית מהלבד שלי.
שמה לב שהמחשבות שלי נקיות אף הן כמו האוויר: ללא מועקות יום יומיות ורגשות אשם.
שרה לעצמי בקול והמון וזה נורא כיף.
עוצרת מתי שמתחשק לי. הולכת ממש מהר או ממש לאט ומתמזגת בשלמות עם הטבע.
באחד הכפרים שעברתי יש תחביב גידול גמדים בכל גינה.
ממש משקיעים בהם וכמו עושים תחרות - הגמדים של מי יותר יפים ויותר מרובים 😊
מכיוון שהלכתי בקצב טוב, סיימתי את היום הזה די מהר
ואת ארוחת הצהרים שלי (באזור השעה 14:00), עשיתי באגם שאמפה שבו אשן הלילה.
מחליטה לקנות כמה מצרכים בסופר ולעשות פיקניק באגם המקסים ולהנות מאמבטיית שמש נעימה.
בעודי בוחרת את המצרכים, פתאום מופיע ירון ורואה שגם הוא בוחר מצרכים כמוני לפיקניק.
בהתחלה הצעתי לו להצטרף אלי והוא הסכים בשמחה, אבל בעודי משלמת על המצרכים שלי רואה שהוא מתעכב ופתאום ממש לא מתחשק לי לחכות לו וממש אין לי כוחות לחפש אותו בסופר ולנהל שיחה שמסבירה את זה. אז ממשיכה את הקו של המנטרות שהיו לי בהליכה:
"אין רגשות אשם" "אין מועקות" "לא צריך לדפוק חשבון לאף אחד"
תכלס זה סוג של שיעור שקבלתי מהטרק, כי שבוע לפני בחיים לא הייתי מעיזה לעשות דבר כזה.
זה הרי נורא לא מנומס. נורא לא טאקטי. נורא לא מתחשב באחר.
אבל דווקא את השיעור הזה למדתי מירון בעצמו.
לאורך כל המפגשים שלנו בטרק הוא הלך איתי מתי שהתחשק לו ונעלם כלא היה וללא הסבר מתי שהתאים לו הלבד. יכולתי לבחור להעלב מהתנהגות כזו ובחרתי שלא. דווקא מאוד הערכתי וכיבדתי את זה אצלו ואמרתי לעצמי שזה משהו שראוי שאלמד לעשות בעצמי.
אז כמו שבחרתי לכבד את המרחב שלו מצפה שיכבד את המרחב שלי.
כי הרי אין לנו שום מחוייבות אחד לשני.
אנחנו שני אנשים שנפגשו בטיול ולפעמים היחד שלהם נותן להם ערך מוסף ולפעמים כל אחד מעדיף לבד. והכל בסדר.
אז הלכתי לי לבד לאגם וזה היה חלומי כמו שדמיינתי.
בגלל שאני עדיין מתלמדת בנושא המרחב ועדיין פולניה, חשבתי על מה שהיה בסופר עם ירון לא מעט בפיקניק הקסום שלי. האם באמת זה היה בסדר? אבל חשבתי על זה לא ממקום של יסורים כמו בדרך כלל ולא ממקום של הלקאה עצמית. ממקום של האם יכולתי לעשות את אותו הדבר אבל טוב יותר? מכיוון שאני לא ירון ואני גל החלטתי לכתוב לו את הווטסאפ הבא:
"היי 😊 סליחה שברחתי. הייתי צריכה לבד עם האגם 🙏 אם בא לך ארוחת ערב יחד אשמח"
וירון ענה: " שטויות, אין בעיה. בערב אני מאמין שאשאר באכסניה שלי להתמנגל עם האנשים אז לא נראה לי שאחזור לשאמפה. נתראה בטח מחר בדרך"
למחרת לא התראינו. ולמעשה כבר לא התראינו בכלל יותר בטיול.
למחרת צפוי היום הכי מאתגר בטיול, כי שנינו בחרנו ללכת דרך הואריאנט Arprette, שנחשב המאתגר והמסוכן ביותר בטיול.
מאוד התלבטתי אם לעשות אותו כי בדיוק שנה קודם נהרגו שם שני ישראלים שלא היו זהירים מספיק.
יש שם מקטע רציני שבו מטפסים על בולדרים גדולים ואולי זה מסוכן להיות לבד?
אז הצעתי לירון ללכת יחד והוא רצה לצאת בשעה 8:00 ולי זה לא התאים, כי רציתי לברר את מזג האוויר לפני, בטוריסט אינפו שנפתח רק ב-8:30 וכדי להיות בנקודת המפגש ב-8:00 אצטרך לצאת כבר ב-7:30.
אז אחרי התייעצות עם חבר שמכיר טוב את הטרק ושברר עבורי לעומק את מזג האוויר הצפוי, החלטתי שאני הולכת על זה! ולבד! עוד ערב לפני הרגשתי את האדרנלין זורם בגופי מההתרגשות.
את אחר הצהרים שלי העברתי בחדר במלון המקסים, שהמליצה לי המתאמנת שלי שפגשתי בתחילת הטרק - נעמה. היא היתה כ"כ מבסוטה מהמלון, שהציעה לי להזמין עבורי חדר שם כשהייתה שם (כי בדיוק הסתבכתי עם הזמנת חדר בשאמפה) ושמחתי מאוד על הצעתה.
כשהגעתי למלון גיליתי להפתעתי שזה בול המלון שהייתי בו פעם שעברה בטרק ולא זכרתי את שמו!
איזה צרוף מקרים משעשע. יש בשאמפה כמה עשרות של מלונות ואכסניות והגעתי בול לאותו המקום. לשמחתי זה מלון באמת מצוין, ככה שממש שמחתי שזה אותו אחד.
כהרגלי מיד הלכתי למקלחת ממש ארוכה ומפנקת וכיבסתי את כל בגדיי.
שתי הפעולות האלה שהן כ"כ פשוטות נותנות בטרק תחושה שאני מלכת העולם כאשר הן איכותיות 😊 איזה תענוג. כיף להעריך מקלחת, שהמים החמים בה לא מוגבלים - זרם חזק וכמה זמן שרוצים ולכבס עם מים חמים וסבון ריחני ובשפע. וואו!
הופכת את כל החדר לחבל כביסה גדול ונחה קצת במיטה הנעימה ומתמוגגת על ה-WIFI החינמי.
בערב אוכלת במלון את הצלעות הכי טעימות שאכלתי בחיי!
הארוחה אף הוכתרה על ידי כארוחה הטעימה ביותר בכל הטרק!
הייתי כמובן חייבת להנציח את המראה המושלם.

יום הליכה שמיני - משאמפה ל Col de la Forclaz דרך וריאנט Fenêtre de l’Arpette

יוצאת ליום הנחשב הקשה ביותר בטרק!
בפעם הקודמת לא עשיתי אותו, כי התנאים היו קשים והומלץ לוותר.
היום צפוי מזג אוויר מושלם ואני יוצאת לדרך בשמחה והתרגשות רבה!
ב 3 שעות הראשונות הכל היה נפלא. עליה קשה מאוד. אבל לא בלתי אפשרית. נוף מקסים בדרך.
ואז הגיעו הבולדרים המפורסמים...
בהתחלה הכל היה טוב ועקבתי בזהירות אחרי הסימונים כי ידעתי שהם מאוד בעייתים ולא תמיד רואים אותם.
אבל בשלב מסויים הבנתי, שכבר כמה דקות טובות לא ראיתי סימן.
חשבתי שזה בגלל שהסימון בעייתי וידעתי את הכיוון הכללי (כי ראיתי אנשים למעלה) אז חשבתי (ולא ממש בחכמה) שזה פרי סטייל... ופשוט צריך להמשיך לעלות.
פתאום קלטתי שזה לא הגיוני, כי המאמץ נהיה בלתי אפשרי וכבר היה מאוחר מידי לחזור לאחור כי לא היה לי מושג איך.
הכנסתי מקלות הליכה לתיק ועברתי למוד הישרדות בו אני מטפסת עם כל הגוף: ידיים ורגליים על בולדרים גדולים ממני פי 3 כשבינהם בורות ענק המאיימים לבלוע אותי. מקבלת מכות מהקפיצה על הבולדרים והלב שלי פועם בעוצמה. הפחד הפך להיות די מחריד, כי הבנתי שאם אני נופלת בין הבולדרים זה יכול להגמר בפציעה קשה או חלילה במוות.
התיק הכבד (11 ק"ג) לא עזר ולא פעם נאלצתי להוריד אותו כדי לדלג בין בולדרים בלי ליפול לבורות ובלי להתקע בנקיקים צרים. ניסיתי לחזור למסלול אותו ראית די מרחוק, אבל זה היה קשה רצח.
לא פעם נאלצתי לחזור אחורה ולבחור נתיב אחר, כי זה שבחרתי היה מסוכן מידי או לא אפשרי.
הגוף שלי רעד מפחד ומאמץ. הבנתי שמעולם לא הרגשתי פחד כזה כפי שאני מרגישה עכשיו.
אט אט חזרתי למסלול וראיתי את כל האנשים שעקפתי בעמל רב בדרך ...
סהכ זמן ברברת בבולדרים: 45 דקות של אימה.
כל העליה היתה בשמש ישירה ולא מרחמת והזעתי כמו חמור גם מהחום וגם מהפחד.
לצערי לא צילמתי בקטע שבו הלכתי לאיבוד, למרות שזה היה בוודאי מאוד מרשים לצלם מה שעברתי שם...
לא העזתי להוציא את הטלפון, כי פחדתי שיפול ושזה ישמש רק לתחקיר אחרי המוות...
כשחזרתי למסלול מרוב שהגוף שלי היה מותש, נפלתי בשלג על הברכיים החבולות והמדדממות שלי מחיבוק סלעים... הגעתי לפס (גובה 2670 מ') אחרי 4 שעות טיפוס קשה ביותר.
רק אז העזתי להוציא את הטלפון מהכיס ולצלם בהתלהבות את הנוף המרהיב משני צידי הפס.
חגגתי על שתי פרוסות לחם עם נוטלה.
נוטלה מעולם לא היתה טעימה כל כך!

הירידה היתה אף היא קשה ביותר.... תלולה ביותר והייתי צריכה לעשות אותה ממש לאט כי כמעט כל רגע החלקתי על דרדרת אבנים. אבל הנוף היה מרגש, ראוי ושווה את הפחד הגדול שעברתי:
קרחוני ענק, פריחה מרהיבה, הרים מושלגים מכל עבר והכל בתבלין של שמש נפלאה.

נגמרו לי המים חצי שעה לפי סוף המסלול. ולקחתי היום כמעט 3 ליטר...
מלאתי מים מהנהר הגועש שעבר סמוך למסלול וקיוותי שנקי שם.
הגעתי לאכסניה בה אשן אחרי 8.5 שעות הליכה קשות ביותר.
גאה בעצמי שששרדתי את היום כדי לספר עליו😊.
היה זה ללא ספק היום הקשה ביותר עד כה!
מיד הלכתי להתקלח והיתה שם מקלחת מעוללללהההה וללא הגבלה ואני הייתי במקלחות לבד! תענוג!
בארוחת הערב היה אוכל ממש טעים וברוחב לב.
אכלתי כמות ענקית! הייתי כ"כ רעבה!
מרק מעולה, עוף, ירקות מבושלים וציפס ונתנו עוד תוספת למי שרצה (מה שלא קורה בדרך כלל).
ואני בהחלט רציתי 😊 אפילו היתה גלידה לקינוח! ארוחה לתפארת.
לפני השינה קיבלתי הודעה מירון (שישן במקום אחר ולא פגשתי אותו כל היום):
"הי. מה איתך? היה ממש כיף ומאתגר. העליה היתה טובה והיה נוף יפה מלמעלה. גם את היית שם, נכון? הפולניה אמרה לי נראה לי. לצערי בדרך למטה נפלתי לא טוב ויש לי פצע גדול ונפוח בשוק. הלכתי את כל הדרך מאז אבל יש מצב שאבחר לנוח מחר ואולי לא לסיים. נראה בבוקר."
הצטערתי בשבילו שככה סיים את הטרק והודיתי שוב על מזלי הטוב, שהוביל אותי חזרה בשלום ובבטחה.

יום הליכה תשיעי – מ Forclaz לטרה לה שאמפ (דרך ואריאנט ההמשך ל Fenetre d'Arpette בכיוון קול דה באלם ובתוספת טיול צדדי ל Refuge Albert 1)

היום התשיעי לטרק היה היום היפה ביותר שחוויתי עד היום בטרקים. ועשיתי המון.
זה היה מסלול שונה מהמסלול הסטנדרטי של ה-TMB .
רק נקודת ההתחלה ונקודת הסיום היו זהות, אבל הלכתי אחרת מרב המטיילים.
התחלתי את היום בארוחת הבוקר הכי טובה בטרק! הגישו קרואסונים טריים וחמים ומיץ תפוזים טבעי!
ממש פינוק. קניתי גם ארוחת פיקניק לצהרים כי ידעתי שאין שום דבר ראוי בדרך.
בחצי היום הראשון עד לפס, עשיתי ואריאנט, שהוא ההמשך של הואריאנט הקשה ביום הקודם.
הפעם לא היה מסוכן רק קצת יותר קשה והוסיף שעת הליכה על המסלול הרגיל לפאס.
היו במסלול שתי חוויות עוצמתיות:
הראשונה הליכה על מסלול של שביל צר ותלול שעולה מעלה וכולו עשוי אבן.
כאילו תלוי מדף חצי באוויר: מצד אחד קיר אבן ומצד שני תהום.
יפה בצורה יוצאת דופן! לא לבעלי פחד גבהים.
חוויה שניה זה ללכת באמצע כר של שלג.
מדובר בשביל צר מאוד, שעליו הולכים בזהירות רבה ואם מחליקים זה לא נעים, כי זה תלול ולא ניתן לעצור ולמטה מחכות אבנים. הלכתי לאט לאט ודי שקשקתי.
הגעתי אל הפס קול דה באלם אחרי 4.5 שעות הליכה מאומצת ועשיתי הפסקת פיקניק של חצי שעה בנוף המקסים.
החלק השני של היום היה מסלול צדדי, שאינו חלק מה-TMB .
מדובר בתוספת הליכה של 4 שעות לבקתה בשם אלברט1, הנמצאת בסוף העולם שמאלה ואליה מגיעים בדרך כלל רק מטפסים על קרח. ההליכה לשם היא לצד קרחון מרהיב ביופיו.
הלכתי מהופנטת על שביל צר ולא יכולתי שלא לעצור כל כמה דקות ולצלם את הפלא הזה או סתם לבהות עם פה פעור.
החלק האחרון של הטיפוס לבקתה מאתגר ותלול ביותר, אבל כשמגיעים מקבלים נוף דרמטי ומרגש על הקרחון. שווה ביותר! בעודי יורדת חזרה מהבקתה אני שומעת קול נפץ אדיר! ורואה איך חתיכה ענקית מהקרחון שלצידו אני הולכת מתנפץ לקרקע! איזו עוצמה!
כדי להספיק לעשות את המסלול הזה ולהגיע בזמן לבקתה בה אשן הייתי צריכה ללכת 10 שעות ללא הפסקה כמעט.
עשיתי בהמלך היום רק חצי שעה הפסקת צהרים ועוד שתי הפוגות של רבע שעה בדרך.
זה היה מאמץ אדיר! אחד הקשים שהיו לי בחיי.
הגעתי לבקתה ממש בצליעה מהמאמץ ומהמכות שקבלתי אתמול מהבולדרים ב 18:00 בערב, שזה ממש מאוחר.
כדי לצ'פר אותי על המאמץ כשהגעתי למקלחת כבר לא נשארו מים חמים במלקחת ☹
בגלל שהזעתי היום בטרוף לא ויתרתי לעצמי והתקלחתי במי קרח! אבל ממש מי קרח!
בבקתה ישנתי באוהל (שבעלי הבקתה ארגנו לי) בגלל חוסר מקום.
ידעתי זאת מראש, אבל לא ידעתי שיהיה ממש קר בחוץ. 6 מעלות בלבד... אז ציידו אותי ב 3 שמיכות צמר וישנתי עם מעיל. כשרציתי להסתובב בלילה הבאתי מנוף לברך, כי היא כאבה ממה שעוללתי לה ביומיים האחרונים. אבל חוץ מזה דווקא ישנתי בסדר.
חייבת להודות שישנתי טוב יותר מבדורמטוריז הנחרנים הרגיל בטרק.

יום הליכה עשירי - מטרה לה שאמפ ללייק בלאנק הקסום.

ההליכה ללייק בלאנק חביבה עלי במיוחד, כי במשך שעה מטפסים על קירות אבן בעזרת סולמות!
זה לא מסוכן בכלל, רק מרגש בצורה טובה.
לפני שנתיים כשהגעתי לאגם כל כך התרגשתי מהמראה שלו והתבאסתי שצריכה למהר וללכת משם.
רציתי עוד ועוד ממנו, כך שהחלטתי הפעם להישאר לישון בבקתה שלידו.
בעלייה האחרונה לאגם פגשתי את מולי הפולניה והיה ממש כיף להעביר חוויות איתה על מה שעברנו מאז שנפרדנו אי שם בתחילת הטרק. הלכנו קצת יחד וצילמנו אחת את השניה בנוף הקסום של האגם.
היא האישה היחידה שפגשתי בטרק שטיילה כמוני לבד.
היא ספרה לי שפגשה את ירון שהחליט בגלל הפציעה שלו לסיים את הטרק.
ישבנו יחד לאכול צהרים (דוחה) בבקתה ואז מולי מהרה להמשיך כי מסיימת היום את הטרק.
הבקתה היא הבקתה בתנאים הכי פחות טובים בטרק, הן מבחינת יחס הצוות, שלמרות שהגעתי בצהרים המוקדמים לא הסכימו לצ'ק אין לפני 17:00 ואפילו לא הסכימו שאכניס את התיק.
והן מבחינת כל שאר התנאים שאפרט בהמשך.
אבל הנוף שיש מהבקתה הזו הוא אחד היפים! מפצה על הבקתה הגרועה בגדול!
זכיתי שם לשקיעה ולזריחה מהיפות שראיתי בחיי!
מכיוון שהגעתי בצהרים עשיתי מסלול צדדי לאגמים נוספים מרהיבים ביופיים, שבדרך כלל מטיילים קצרים בזמן לא מגיעים אליהם:
הראשון אגם קטן של מי הפשרת שלגים. האגם צלול בטירוף ואליו נשפך זרם מים עדין שעושה את הצליל היפה והענוג ביותר בעולם! חוץ מזה שקט לחלוטין!
לייק בלאנק מפוצץ באנשים ולעומת זאת האגם הזה 20 דק הליכה משם ואין נפש!
רק אני והוא בדייט רומנטי. טבלתי רגליי במים הקפואים ופשוט ישבתי שם שעה בלי לזוז ורק לנשום את הנוף המדהים הזה לתוכי. אפילו היה לי כסא מאולתר מאבן עם משענת מושלמת לגב.
הצלחתי להרגע כמו שלא נרגעתי באף מדיטציה שעשיתי בחיי.
אחרי שעה הופיעו משום מקום שתי בנות וספרו שיש מעל האגם הזה אגם נוסף קפוא ומדהים!
הטיפוס אליו 20 דק נוספות.
טיפוס קשה בטרוף על בולדרים, אבל קטן עלי אחרי הטירונות, שעברתי בימים האחרונים.
הגעתי לאגם הקפוא ונדהמתי ממש! האגם המרשים ביותר שראיתי בחיי!
גם שם ישבתי שעה נוספת ולא הפסקתי לצלם. שרירי האצבעות שלי נתפסו מרב צילומים
אחרי שעה ארוכה חזרתי חזרה לבקתה. השביל לא מסומן ממש והיה קצת קשה למצוא את הדרך.
דילגתי לא מעט בין בולדרים ומקטעי שלג. חוויה ענקית!
בשעה 17:00 אחרי המתנה של שעה, הרשו לנו סוף סוף להיכנס לבקתה ומיד קניתי מטבע ב 5 יורו, שאמרו שזה ל 4 דק מקלחת חמה. בפועל קבלתי חצי דקה מים קפואים ודקה וחצי בלבד מים חמים. מה שגרם לכך שהופסקו לי המים החמים וגם קרים כשאני עם הסבון עלי! בקשתי מאנשים טובים להביא לי כוס מים קפואים מהכיור וככה רחצתי בצרחות קור ענוגות את הסבון מעלי.
ארוחת הערב בבקתה היתה נוראית! הגרועה בכל הטרק:
מי מרק משקית בלי כלום חוץ מהמון מונסודיום גלוטומט.
פרוסה של נקניק מחומם ויציקת פולנטה. דוחה ממש.
כצ'ופר קבלתי את השקיעה הכי מקסימה בעולם!
ומה זה אוכל דוחה לעומת העונג הזה!

יום הליכה אחד עשר ואחרון - סגירת המעגל מלייק בלאנק חזרה לשאמוני

מתעוררת כהרגלי בטרק בשעה 6 רק שהפעם מצפה לי הפתעה!
נעים מאוד קוראים לי גל שליו. אני בת 45 וזה עתה ראיתי את הזריחה היפה בחיי!
עם עיניים חצי עצומות קופצת מהמיטה לובשת מעיל ויוצאת החוצה.
ההרים מוארים באור מדהים והאגם שינה צבעו ונראה כמו מראה.
ההרים המושלגים משתקפים בו בצורה מושלמת.
אני מתהלכת ומצלמת בלי הפסקה מלאת התפעמות.
פתאום שומעת רשרוש ממש קרוב אלי ורואה במרחק מטר ממני יעל!
גם היא צופה באגם וזה כל כך מרגש!
השמש אט אט עולה בין ההרים וזה מראה מדהים.
ארוחת הבוקר עם החרק שהוגש בחגיגיות בחלב הדלוח,
הלחם היבש שנתקע בגרון,
הריבה שנוזלת מהחורים הענקיים בלחם וגורמת למפת השולחן של כל המטיילים סביבי להיות זרועה בכתמי ריבה ואפילו הגושים שצפים לי בקפה כבר פחות מרגשים אותי.
כי היום היום האחרון לטרק הקסום הזה! זה מרגש וגם קצת עצוב כאחד.
מצד אחד לא רוצה שיגמר, כי כל כך מדהים לי ומצד שני הגעגועים לאהוביי שהשארתי בארץ התחזקו וגם הגוף שלי כבר מאותת לי שמספיק... כאב הברך מאז שנתקעתי בסלע ביום הבולדרים מאותת לי שצריך כבר לנוח.
בבקתה הזו אין מים לשתיה ומי שרוצה לקנות מים זה במחיר צנוע של 6 יורו לבקבוק. בגלל שידעתי זאת מראש הבאתי מקסימום מים מלמטה ביום הקודם - ארבעה ליטר.
נותרו לי 2 שזה בדיוק לחצי היום שנותר לי.
יוצאת בשעה 8 מרוגשת ליום האחרון בטרק.
מסתבר שדי בהתחלה, טעיתי בדרך בגלל שלט מבלבל וזה גרם לי לטפס לא מעט לרכבל בשם אינדקס (שלא עבד) ואז לרדת משם בשביל קשה ולא נוח.
ברבור של שעה וחצי עם הליכה קשה, עד שחברתי שוב לשביל.
בתחילת היום, חשבתי שאגיע לנקודה גבוהה מסויימת, שיש בה נוף מאוד יפה של המונבלאן ומשם ארד חזרה לשאמוני ברכבל.
כשהגעתי קרוב לנקודת ההחלטה, שאלתי את הגוף שלי מה דעתו על טיפוס נוסף של שעתיים ורבע,
או שאולי לוותר ולרדת כבר משם לשאמוני? הגוף שלי ענה באופן חד משמעי: "די! הלכת מספיק!
ההמבורגר מחכה לך למטה!"
ואז כדי להדגיש את הנקודה שלו ואין לי מושג כמה כסף הוא שילם ולמי, הוא דאג שיהיה ענן לבן וענקי שיכסה את כל המונבלאן!
חמש דק' קודם הענן לא היה שם. הגיע משום מקום! רק כדי שלא אתאכזב שלא עולה עוד.
כן כן. כזה אסרטיבי הגוף שלי כשהוא רוצה משהו.
אז הקשבתי לו וירדתי ברכבל אחרי 5 שעות הליכה אחרונות ויפות.
זה היה היום הכי חם בטרק ואת שלוק המים האחרון שלי לגמתי ברכבל.
עוד סימן שהגיע הסוף.
נסעתי בהמון רכבלים בחיי (כי אני גולשת סקי), אבל זה היה המפחיד מכולם! ארוך ביותר ותלול.
נשבה רוח חזקה, שנדנדה אותו חזק ימינה ושמאלה. ממש פחדתי שיפול.
הגעתי בשלום לארוחת ההמבורגר והבירה שעליה פינטזתי כל היום.
ארוחה טעימה במיוחד. חגיגה מעולה לסיום טרק מושלם.
היה חם בטרוף ושתיתי את הבירה מהר מידי על קיבה ריקה מידי,
אז התקבל יופי של אפקט שגרם לי להתנדנד ביציאה מהמסעדה. אבל למי אכפת?
מתנדנדת לי בהנאה ברחובות וכרבע שעה אחרי הארוחה,
כשנכנסתי לקנות משהו בפארם, מגלה שמרב שיכרות (משליש בירה כן?),
שכחתי את כל הכסף שנותר לי במסעדה!
חום אימים ואני קצת שיכורה, רצה בספרינט שלא מבייש מאמנת כושר עם תיק 10 ק"ג על הגב חזרה למסעדה.
מזל! שמרו לי על שקיק הכסף שהשארתי על השולחן.
אחרי שנרגעתי, הורדתי דופק מהריצה וברכתי על מזלי הטוב, פינטזתי על קינוח שוקולדי.
ומה הכי מתחשק לי? שוקולד מומס.
אבל מאיפה אשיג פה דבר כזה???
התישבתי ליד מזרקת מים ומלאתי מים וקצת ארגנתי את התיק ומה אני מוצאת בתוכו?
חבילת שוקולד שקבלתי באחת מערכות הפיקניק ונשכח.
היה כ"כ חם שהוא נמס לחלוטין ופשוט הגשים לי את הפנטזיה!
שוקולד נוזלי וטעים! לא יכולתי להפסיק לחייך בעודי נמרחת כולי בשוקולד כמו ילדה קטנה.
מזל שהייתי ליד המים הטעימים והקפואים ועשיתי מקלחת שוקולד קטנה לסיום :)

אחה"צ נסעתי לג'נבה למלון מפנק עם סאונה וגאקוזי.
מנוחה לגוף שלי שהתנהג כל כך יפה בטרק. גאה בו.
בגאקוזי היה לי קטע ממש משעשע:
יחד איתי היה יפני, שבשלב מסויים התחלנו לדבר וספרתי לו על הטרק הקשה שעשיתי והוא הביט בי בהערצה והקשיב מוקסם. ואז עשיתי לעצמי קצת לחיצות בכף הרגל הכואבת.
אז הוא אמר שעשה הרבה קורסים בנושא ושלא ככה עושים ופשוט לקח לי את הרגל בלי לבקש רשות והתחיל לעשות לי שיעור רפלקסולוגיה בעודי מתמוגגת :)
אבל אז מסתבר נגמר השיעור והרגל השנייה לא קבלה דבר 🤣
הוא קם והלך ואיחל לי ערב נעים.

היה זה בהחלט ערב נעים!
השינה במצעים הלבנים והנעימים והכרית המושלמת בחדר פרטי ונקי היתה כמו באגדות!
אמנם ישנתי מעט כי הייתי צריכה לקום מוקדם לטיסה, אבל זה היה עונג.
אני עוד אשוב לטרק הזה! כי אין עליו!

קטע משעשע לסיום מהמטוס חזרה הביתה:
עולה לאוטובוס שלוקח למטוס וחבורה של בנות מקסימות ניגשות אלי ושואלות אם אני גל שליו.
מסתבר שזיהו אותי מהפוסטים שכתבתי בפייסבוק.
עולה למטוס ותוך כדי מעבר למושב שלי משהו קורא היי גל שליו! עוקבים אחריך!
ממש הרגשתי סלב לרגע 😊
תם ונשלם!

ולכל בחורה שמתלבטת אם לעשות טרק לבד, אני ממליצה בחום על הטרק הזה.
הרגשתי בטחון מלא. חווית הלבד והחופש היתה מעצימה ביותר ונהנתי ממנה ממש!

בקשה קטנה לסיום: ממש מסקרן אותי אם קראתם עד פה.
אם כן, תשאירו איזו הודעה. זה ממש ישמח אותי 😊

טיפים

• למי שישן בשאמוני, אפשר לבקש במלון שאתם ישנים כרטיס אוטובוס חינם ללה זוש.
• סופר מומלץ בשאמוני: SUPER U. מיקום לפי גוגל אבל במדרחוב הראשי. מבחר הכי גדול עם מחירים הכי זולים! הצטיידתי בארוחת בוקר וצהרים ליום הראשון ב-9 יורו בלבד ללחם עם סלמון שמנת ועגבניה ופירות.
• מאוד ממליצה ללכת לספא בקורמייר QC TERME!
• אל תרוצו! זו לא תחרות! נכון שיש סיפוק אדיר להגיע לבקתה בכל יום, אבל אין סיבה למהר. תעשו עצירות בשפע. תצלמו. תשבו מול הטבע המושלם הזה תנשמו אותו עמוק פנימה. אין מדליה למי שמגיע ראשון.
• תיק: תשקיעו בתיק נוח שחגורת הבטן שלו ממוקמת על המותנים (לא בכל תיק ניתן לכוון). שהתיק לא יהיה כבד מ 11 ק"ג כולל הכל בתחילת היום כולל מים. אצלי הציוד שקל 5.5 ק"ג התיק 2.5 ק"ג. המים בתחילת היום 2.5 ק"ג. ארוחת צהרים שבדרך כלל סחבתי ולא בניתי על לקנות 0.5 ק"ג. סה"כ 11.
• נעלים: לקנות במידה גדולה בחצי מידה עד מידה. גם כי כף הרגל מתנפחת וגם כי בירידות לא כדאי שהאצבעות יגעו בקצה של הנעל וייווצרו שלפוחיות. מומלץ ללכת הרבה עם הנעלים בארץ ולהשקיע גם בגרביים טובות. טרק עם שלפוחיות זה לא נעים!
• שלוקר ומים: פגשתי לא מעט אנשים שהלכו עם בקבוקים. זה ממש מסרבל! כל פעם שרוצים מים צריך לעצור ולהוציא. עם שלוקר שעולה כ -100 ₪ אפשר ללגום שלוק מתי שבא תוך כדי הליכה. אני שותה 3 ליטר ליום ולכן יצאתי עם 2.5 ליטר ביום וגם מלאתי באמצע כשהיה אפשר. היו ימים שבהם לא היה לי איפה למלא. למשל בואריאנט Fenêtre d'Arpette. יצאתי עם 2.5 ליטר ונגמרו לי המים. גם ביום למחרת אין איפה למלא כשהולכים עד פורקלז.
• עלויות: הטרק כולו כולל נסיעות, טיסות, אוכל, רכבלים, ספא, ולילה במלון לפני ואחרי עלה לי כ- 6000 ₪. גם באמצע הטרק היו לי שני לילות במלון: בקורמייר ושמפה. סה"כ 12 לילות.
• הכנה לטרק מבחינת כושר (גילוי נאות אני מאמנת כושר בעלת תוכנית אימונים לטרקים).לכולם בטרק הזה קשה בעליות 😊 ולמי שהרגליים לא מספיק חזקות יהיה גם קשה בירידות ויש מצב שיכאבו לו הברכיים מאוד. הטרק הזה הוא כולו עליות וירידות מישור הוא נדיר! השאלה אם הקושי שכולם חווים הוא אתגר כיפי או סיוט. אם אתם צעירים, שסיימתם לא מזמן צבא ובכושר קרבי, או אם אתם מתאמנים בשגרה 3 פעמים בשבוע אימונים שהם גם לסיבולת לב ריאה וגם לשרירים אז מצוין! אתם לא צריכים להתאמן במיוחד לטרק. אולי רק להוסיף עליות וירידות במדרגות עם התיק כי לזה אתם לא רגילים. מי שמעל גיל 30 (ואני מכלילה פה) ועושה פילאטיס או יוגה פעמיים בשבוע זה לא נקרא להיות בכושר לטרק וחובה להתכונן! לא רוצה לדמיין את מי שיצא לטרק ללא הכנה וכושר. אבל! כולם יכולים לעשות את הטרק הזה עם הכנה של חודשיים בלבד! פגשתי בטרק בני 65 שעשו יפה מאוד את הטרק. אבל הם מטיילים כל החיים ולכן הם בכושר הליכה. מי שעושה טיולי יום בארץ, לא רגיל לטיול באלפים בטח שלא עם תיק 10 ק"ג על הגב. אז מוזמנים לבוא אלי לאימון חד פעמי ואצייד אתכם בתוכנית אימונים שתוכלו להתאמן לבד. וככה תהפכו את האתגר של הטרק הקשה הזה לכיף!
• מוזמנים לבקר באתר שלי https://galshalev33.wixsite.com/-site ולקרוא אודות אימוני ההכנה לטרק וטיפים נוספים שווים כיצד להתכונן לטרק. להתראות בבלוג הבא שלי :)