מסלולי יום באיזור המון בלאן

כללי ומנהלות

רוב הטיילים שמגיעים למון בלאן עושים את הTMB או חלקים ממנו, כנראה. אני רציתי לטייל בקלילות הפעם ולהיות פחות תלוי בבקתות אז החלטתי לעשות טיולי יום באיזור על בסיס הTMB והוריאנטים שלו. בסוף יש לזה יתרונות וחסרונות, אמנם יותר נוח לטייל עם תרמיל קטן ואפשר גם לרוץ ריצת שטח בחלק מהזמן. אבל המנהלות של להחליף מלונות ולנסוע באוטובוסים ממקום למקום מאוד מתישות.
יש הרבה סיפורי דרך על האיזור אז אני פחות אתמקד במנהלות ויותר בתאור החוויה שלי.
בכל אופן הגעתי לג'נבה בטיסת אלעל ומשם בשאטל לשאמוני, במזג אוויר סגרירי, ישר לאווירת המירוץ. הסתובבתי קצת בשאמוני ואחכ נסעתי באוטובוס למלון שקרוב לתחילת המסלול הראשון, שאותו התכוונתי לעשות למחרת.

יום 1 - לבקתת אלברט וקול דה בלאם

יצאתי לדרך מוקדם בבוקר , השמיים היו מלאים עננים וערפל אבל לא ירד גשם. המסלול מתחיל בעלייה מתונה במעלה העמק, שמתחלפת די מהר בעלייה תלולה במיוחד בשביל לא ממש מסומן שעולה על ההר ליד עמק סלעי שפעם היה קרחוני. יומיים לפני ירד שלג ובגובה של מעל 2000 מטר השביל הלך ונהיה מושלג יותר ויותר. העלייה נהיית קצת פחות תלולה ושוב תלולה, כל ההרים סביבי לבנים לגמרי ומצד ימין הקרחון המרשים du Tour שהיה מכוסה שלג. המראה אלפיני ומיוחד. הנוף המיוער של העמק רחוק מתחתי, מוסתר בעננים.
מעלי צצה לפתע בקתת אלברט, מתנשאת על צלע הר כמו איזה תיבת נוח על האררט. אבל יקח עוד כשעה עד שאגיע אליה.
אחרי קרוב ל3 שעות טיפוס ו1400 מטר הפרש גובה הגעתי לבקתה, בגובה 2700 מטר. הנקודה הגבוהה ביותר בטיול שלי [לא כולל רכבלים]. נחתי קצת ואחרי כוס קפה חזרתי חזרה לשביל שיורד בתלילות עד לצומת לכיוון קול דה בליים. השלג הלך והתמעט ככל שירדתי והנופים היפים של העמק וההרים ממול נחשפו לפעמים מבעד לעננים. השביל נוח יחסית.
בקול דה פליים נכנסתי לבקתה - ברשת ראיתי שמכנים אותה "בקתת המכשפה" בגלל הבעלים הלא סימפטי שלה - אבל אצלי הכל היה בסדר והעובדות היו נחמדות מאוד. אחרי עוד כוס קפה המשכתי משם לפסגת ההר Croix de Fer
- טיפוס של 200 מטר בערך. השביל בתחילה עובר על סכין יפה, אבל נהיה די מפחיד בהמשך. בעלי פחד גבהים פחות יתחברו. הנוף משם יפה מאוד . חזרתי באותה דרך והמשכתי לעוד פסגה קטנה באיזור ומשם חזרתי בשביל עיזים לבקתה.
מהבקתה חזרתי לעמק דרך הוריאנט שעובר בפסגת Aiguillette des Posettes - הנוף יפה מאוד .אחרי עליה של כ300 מטר מגיעים לפסגה, ומשם ירידה של כ1000 מטר חזרה לעמק.
סה"כ 25 קילומטר, 2000 מטר טיפוס וירידה, 9 שעות.

יום 2 - Hotel de La Forclaz‏‏‏‏ לשמפה וחזור

כולל הוריאנט דרך בקתת לה גרנד.
יום ארוך וקשה שבו הלכתי בעצם גם את המסלול הרגיל של TMB וגם את הוריאנט דרך מעבר ההרים Fenêtre d'Arpette.
יודע שיהיה לי יום ארוך, התחלתי ב 5 בבוקר. מזג האויר היה נעים ומעונן. ירשתי בחושך מהבקתה, והתחלתי את העליה המפותלת מאוד לכיוון לה בלאם. השמש עלתה ונוף יפה נחשף. אחרי 800 מטר טיפוס השביל התמתן והפך למישורי יחסית, מתקדם לאורך צלע ההר. בקתה קטנטנה צצה פתאום מימיני - בקתת לה גרנד. מימין גולש קרחון מרשים מראש ההר, ומשמאל אפשר לראות את מעבר ההרים Fenêtre d'Arpette, מכוסה שלג. הפסקת קפה קטנה וממשיך. השביל יורד שמאלה לעמק, . עובר את קטע "המרפסת" הנחשב למפורסם, והשביל יוצא מהצוק ויורד בתלילות לעמק. בעמק עוד בקתה. עוד הפסקה קצרה וממשיך. מכאן ממתינה לי עלייה של 1100 מטר עד למעבר ההרים. עליה קשה והיה קשה. אבל הנוף מהמם, הקרחון הולך ומתקרב ככל שעליתי בגובה. בשלב מסוים הגעתי לקו השלג והשביל נהיה נבזי יותר ויותר, הלכתי אחרי עקבות רגליים שהיו שם, אבל עדיין התברברתי ומצאתי את עצמי טועה במדרון תלול בין בולדרים ושלוגיות מחליקות ותלולות.
אחרי כשעתיים וחצי הגעתי לפאס וראיתי את הנוף היפה שנשקף מכל עבר.
הירידה מהצד השני היתה ישר לתוך שדה הבולדרים המפורסם [כך מסתבר] באמת אחד הקטעים הטכניים ביותר באיזור המון בלאן, ואצלי הוא גם היה מכוסה שלג. המשכתי בירידה ארוכה מאוד שהלכה והתמתנה עד לאיזור שמפה, שם הנוף היה מיוער יותר ויש בו בקתות וצריפים פה ושם.
בשמפה התחברתי למסלול הרשמי של TMB וחזרתי דרכו לבקתת קול דה פורקלז. בהתחלה השביל עובר בין כפרים קטנים ומתוך יערות, אחכ עולה כ800 מטר לא קלים בשביל די תלול ומכוסה שורשים. לא מגיעים לפס אבל כן לשביל "מרפסת" המציג נוף יפהפה מצד ימין. אחכ השביל נכנס לתוך יער וגולש דרכו במורד ההר חזרה לבקתה, שביל נוח ומתון יחסית.
חזרתי לבקתה מותש אחרי למעלה מ12 שעות הליכה וריצת שטח.
סהכ 37 קילומטר, 2900 טיפוס וירידה , 12:30 שעות. בערך.

יום 3 - רכבלים ומערת הקרח

אחרי יומיים קשים הייתי חייב מנוחה. כבר ביום שהגעתי קניתי "שאמוני פס" יומי, לכל הרכבלים באיזור שאמוני, והזמנתי מקום ל7 בבוקר ברכבל לאגואי דה מידי. הרכבל עולה מגובה 1000 מטר- שאמוני - לגובה של 3820 מטר בערך - כמעט 3000 מטר הפרש גובה! דרך תחנת ביניים בגובה 2300 מטר.
בתחנה העליונה היה קור ורוח מטורפים, ונוף נדיר ומדהים של צוקי ענק שחורים וקרחונים ושלג ביניהם. הרחק מתחתינו ראיתי את שאמוני, ממש כמו מחלון של מטוס.
לצערי הרכבל הפנורמי של המון בלאן היה סגור בגלל הרוח העזה לכן לא יכלתי לקחת אותו ...
במתחם של אגואי דה מידי יש מרפסת זכוכית, מוזיאון קטן, מעלית לתצפית , גשרים בין המבנים ועד כהנה וכהנה. הסתובבתי שם איזה שעה ואחכ חזרתי למטה. ונסעתי ברכבת האדומה - רכבת שיניים - לכיוון הקרחון ומערת הקרח. למערה יורדים ברכבל קטן ואחכ בהרבה מדרגות [בערך 25 קומות מצטבר]. הקרחון עצמו מכוסה סלעים וחצץ ונראה כמו אתר בניה. המדרגות מובילות למערה החצובה בקרחון , בצבע כחלחל טורקיז, ובאורך כמה עשרות מטר. מאוד נחמד ללכת בתוך הקרחון.
חזרתי חזרה לשאמוני ועליתי ברכבל שמול המון בלאן - Le Brevent ‏. עליתי עד לתחנה העליונה. מהתחנה נשקף נוף מרשים של המון בלאן ואגואי דה מידי [ששם הייתי מקודם] ועמק שאמוני לכל אורכו.
חזרתי חזרה לשאמוני ולקחתי אוטובוס לקורמיור [דרך מנהרת המון בלאן הפקוקה לעייפה].
ובשעה 18:00 הוזנק מירוץ ה UTMB, ואלפי רצים יצאו למסלול של 170 קילומטר. לא כולם יסיימו.

יום 5 - מנוחה בקורמיור

היה זה יום שבת וניצלתי אותו למנוחה. בשעה 8 בבוקר ראיתי את הרצים היחסית מובילים, שהגיעו לקורמיור אחרי לילה של ריצה ו80 קילומטר. התחנה בקורמיור שקקה אלפי רצים , בני משפחה, סקרנים ומארגנים. חזרתי למלון לנוח ובאתי שוב ב1 בצהריים, אז אחרוני הרצים ניסו עוד להגיע לפני הקאט - אוף וסגירת התחנה.
אחכ הסתובבתי קצת בקורמיור. עיירה ציורית עם סימטאות צרות ומידרחוב ארוך מהצפוי.
ממש ליד המלון יש הר מצוקי ומרשים, בעל פסגה מחודדת שהתנשא כ1200 מטר מעל קורמיור.

יום 6 - מקורמיור לChalet Val Ferret‏‏‏‏ דרך Col Sapin

טיילתי בצד האיטלקי באותו יום, באחד המסלולים היפים שעשיתי בכלל. המסלול מתחיל בתוך קורמיור, הלכתי עד ליציאה ממנה ונכנסתי לשביל מיוער שהתחיל לעלות על ההר מול קורמיור. העלייה הלכה ונמשכה עד שעקפתי את הגובה של ההר ליד המלון [ההר Mont Chétif, מסתבר] שהיה ממש מולי. קורמיור הלכה וקטנה מתחתי, ומולי המון בלאן נשקף במלוא הדרו ועוצמתו. בשלב מסוים יצאתי מהיער ועליתי על גבעה גדולה מכוסה דשא, השביל הולך על קו הרכס ונופים נפלאים של צוקים, קרחונים ופסגות של המון בלאן ממש ממול.
אחרי כ3 שעות ו1500 מטר טיפוס הגעתי לשיא הגובה, ומשם ירדתי לכיוון קול ספאן. השביל יורד לעמק קטן, מגיע לקול ספאן ומיד עולה שוב להר ממול ויורד שוב לעמק. אחכ השביל פונה שמאלה ומתחיל להתקרב יותר ויותר למון בלאן, הצוקים והקרחונים ממש ממול... המשכתי בשביל שפנה ימינה והתקדם לאורך קו הרכס עד שירד לכיוון העמק והגיע לChalet Val Ferret. שם בעמק סיימתי את המסלול ועליתי על אוטובוס [חינמי] חזרה לקורמיור, ומשם לשאמוני דרך מנהרת המון בלאן [ללא פקקים הפעם].
סהכ למסלול: 22 קילומטר, 1800 טיפוס ו1200 ירידה, 6 שעות.

יום 7 - לייק בלנק והאיזור

עליתי ברכבל Le Brevent [נפתח ב8:30 בבוקר] לתחנת הביניים, ומשם המשכתי לכיוון לייק בלאנק בשביל גובה [מסומן צהוב] שמתקדם לכיוון קו הרכס. הליכה בשביל מסולע ומבולדר, והגעתי לפס. משם ראיתי כמה אגמים נחמדים ואת הנוף מהצד השני של ההר. לאורך כל הדרך רואים את המון בלאן ואת הקרחון המרשים שלו, ושאר הפסגות והקרחונים ברכס.
אחכ השביל חוזר קצת לכיוון העמק, ושוב פונה לצפון- מזרח ועולה ללייק בלאנק. לייק בלאנק - קומפלקס של 2 אגמים ובקתה, עם אגם נוסף מעליהם במרחק 15 דקות הליכה. המוני אנשים גדשו את האתר. האגמים יפים והצבע שלהם ירוק- טורקיז מרשים. גם הנוף משם מהמם.
מהאגמים המשכתי מזרחה לכיוון העמק, עברתי דרך כמה סולמות על השביל וכמה אגמים קטנים נוספים. אחכ פניתי ימינה וחזרתי על שביל נמוך יותר [השביל של TMB, בעצם] עד לרכבל La Flégère. ירדתי בו וחזרתי לשאמוני.

זה היה המסלול האחרון שלי לטיול הזה, באותו יום חזרתי לג'נבה ולמחרת טיסת אליטליה חזרה לישראל [דרך רומא].

ואגב, המנצח במירוץ הUTMB סיים את ההקפה על מסלול הטרק [170 קילומטר] בפחות מ20 שעות.

בהצלחה!

טיפים

• רבים שואלים מה עדיף? הוריאנט של Fenêtre d'Arpette‏ או המסלול הרגיל? אז יצא שהייתי בשניהם, ובאותו יום אפילו. ואין ספק שהוריאנט יותר נופי, יותר מאתגר ויותר קשה. מצד שני גם המסלול הרגיל יפה מאוד, השביל המיוער מוצל ומהנה ושביל המרפסת מספק נופים נהדרים. כך שמי שהחליט לוותר על הוריאנט וללכת בשביל הרגיל לא צריך להרגיש תחושת החמצה. כך לדעתי.
• רכבלים: יש הרבה, וכדאי להעזר בהם. למי שמתכנן לעלות לאגואי דה מידי [75 יורו], זה מתבקש לקנות שאמוני פס ליום אחד [80 יורו]. עוד 5 יורו ואפשר לנסוע בכל הרכבלים באיזור כל היום ללא הגבלה. אגואי דה מידי והרכבל בצד האיטלקי [הלברונר] הם היחידים שצריך להזמין מקום מראש, או בקופות או באתר האינטרנט. שאר הרכבלים פשוט מגיעים נעמדים בתור ונוסעים.
• ביום יפה אפשר לראות את המון בלאן מג'נבה, מרחק 70 קילומטר משם.