WHR - Walker's Haute Route משאמוני ועד zermatt - טרק סולו
טרק של שבועיים, המתחיל ב-Chamonix בצרפת וממשיך דרך שוויץ עד Zermatt
| תאריך הטיול | July 2022 |
|---|---|
| משך הטיול | 19 ימים |
| עונה מומלצת | קיץ |
תוכן עניינים
- 5.7.22 WHR - Walker's Haute Route טרק סולו. היציאה למסע!
- 6.7 היום הראשון לטרק! משאמוני לארג'נטייר דרך ואריאנט Sentier des Gardes
- 7.7 יום שני לטרק. מארג'נטייר ל- Forclaz דרך ואריאנט Les grands
- 8.7 יום שלישי לטרק. מ- Forclaz ועד -Champex
- 9.7 יום רביעי לטרק. מ-Champex ועד Le chable
- 10.7 יום חמישי לטרק. מ- Le chable ועד בקתת Cabane du Mont Fort
- 11.7 יום שישי לטרק. מ-Cabane du Mont Fort לבקתת Cabane de Prafleuri
- 12.7 יום שביעי לטרק. מ-Cabane de Prafleuri ועד Arolla
- 13.7 יום שמיני לטרק. מ-Arolla ועד La sage
- 14.7 יום תשיעי לטרק. מ La sage ועד בקתת Cababe de moiry
- 15.7 יום עשירי לטרק. מ-Cababe de moiry ועד Zinal
- 16.7 יום 11 לטרק. מ- Zinal ועד Gruben
- 17.7 יום 12 לטרק. מ-Gruben ל-St Niklaus
- 18.7 יום 13 לטרק. מ-St Niklaus ל-Gasenried
- 19.7 יום 14 לטרק. מ-Gasenried ל-Europa Hut
- 20.7 יום 15 ואחרון לטרק! מ-Europa Hut ועד Zermatt
- 21.7 יום טיול ב Zermatt. חמשת האגמים
- 22.7 יום טיול שני ב Zermatt עלייה לבסיס המטרהורן
- מקומות לינה בטרק: פירוט לשמות המקומות המחירים ואיך היה מבחינת הלינה והאוכל
- טיפים כללים כולל עלויות הטיול המלאות
- לינקים לסרטים ערוכים של הטרק
- תגובות
5.7.22 WHR - Walker's Haute Route טרק סולו. היציאה למסע!
סוף סוף הגיע התאריך ואני יוצאת לטרק, שתוכנן במקור ל 2020 ובוטל בעקבות הקורונה.
בלוג זה נכתב תוך כדי תנועה.
בכל יום מפרסמת פרק.
הערות כלליות:
כאשר אני כותבת את נתוני ההליכה באותו היום, הם על סמך מה שמציג השעון שלי.
מספר שעות ההליכה ביום כולל הפסקות.
בנוסף: שמות מקומות הלינה, המחירים והאם המקום מומלץ,
מפורט בפרק נפרד, בסוף הבלוג כדי לא להעמיס על הקוראים, שלא מתכוונים לצאת לטרק.
כנ"ל לגבי טיפים כללים לטרק.
מצפים לי 19 לילות בחו"ל, מתוכם 15 ימי טרק, המתחיל בצרפת ועובר אחרי יומיים לשוויץ.
לטרק יצאתי לבד, אבל מקווה לפגוש אנשים נחמדים בדרך.
בנוסף יהיו לי 2 ימי טיולי יום נוספים ב- Zermatt, אליה אגיע בסוף הטרק.
סה"כ 17 ימי צעידה.
300 ק"מ.
18,000 מטר עלייה מצטברת וכן 19,000 מטר ירידה מצטברת.
בממוצע ליום: 7 שעות הליכה, 17.5 ק"מ, 1000 מטר עלייה מצטברת, ו 1,100 מטר ירידה מצטברת.
ארזתי תיק של 44 ליטר.
משקל התיק: 11 ק"ג, כולל מים וארוחת צהרים.
לרשימת הציוד המלאה (שבדיעבד הייתה מוצלחת מאוד) מוזמנים לבקר באתר שלי ולקרוא פוסט בנושא:
https://galshalev33.wixsite.co...
יוצאת לדרך!
לשמחתי יובל הבן שלי, החליט ללוות אותי ברכבת לשדה התעופה ביום הטיסה.
יצאנו מהבית ב 8 וחצי בבוקר ואחרי שעה ורבע הגענו ברכבת ושאטל לטרמינל 1.
נפרדתי מיובל והלכתי לעמוד בתור 1 מתוך 4 המצפים לי בטיסה לג'נבה.
הטרמינל הומה אדם ולמרות שלא הייתי צריכה להפקיד מזוודה,
עמדתי שעה וחצי בתורים השונים עד הדיוטי פרי.
עומס לא רגיל ואנשים דוחפים כאילו זה יזרז את התור.
נצמדתי למסכה שלי, כפי שלא נצמדתי כל הקורונה 🤣
להפתעתי, למרות שטיסות רבות עוכבו, עלינו למטוס בזמן,
אבל זאת כדי לגלות שיש בעיה בספירת המזוודות והן נספרות ידנית,
תהליך שלקח זמן רב.
המראנו באיחור של שעה ורבע ובזמן הזה ישבנו חגורים במטוס לוהט ללא מזגן.
כמה כיף שבקרוב אהיה בקרירות של האלפים!
משמעות האיחור בהמראה, שלא אספיק לשאטל שהזמנתי לשאמוני עוד מהארץ,
שאמור לצאת 50 דק אחרי הנחיתה.
לאחר ברור, הבנתי כי אעלה על השאטל הפנוי הבא ונרגעתי.
עליתי על השאטל שעה וחצי אחרי הזמן המקורי.
זהו! הסיוט מאחוריי ואני בדרך לשאמוני(בצרפת).
מחר אתחיל את הטרק משם.
הגעתי לשאמוני ב 20:15 ומיד יצאתי להסתובב בעיירה.
שאמוני מהממת, ולמרות העייפות של 13 שעות הגעה עד אליה,
וחוסר שינה בלילה מההתרגשות, אני הולכת נמרצת ומנסה להספיק לראות כמה שיותר.
כבר מכירה היטב את העיירה, מהפעמיים שכבר הייתי פה בעבר, כשעשיתי את ה- TMB.
התפנקתי בקרפ שוקולד טעים וזכיתי לראות שקיעה מרהיבה על הקרחון, שנמצא מעל העיירה.
חזרתי מרוצה לחדרי במלון לשנת לילה מעולה. מחר היום הגדול!
6.7 היום הראשון לטרק! משאמוני לארג'נטייר דרך ואריאנט Sentier des Gardes
התעוררתי בבוקר יקיצה טבעית בשעה 5:45.
כבר ממש רציתי להתחיל ללכת והחלטתי לקום ולהתארגן.
פתחתי את הווילון וזכיתי לזריחה מהממת על הקרחון.
לפני היציאה, הלכתי למאפייה שווה, לא רחוקה מהמלון שלי
והתפנקתי על קפה ומאפה ובאגט טרי מלא בכל טוב לארוחת צהרים בדרך.
ההתארגנות הייתה ארוכה, ורק ב 7:45 יצאתי לדרך אחרי חימום.
בחוץ היה קריר אבל ללא עננים, מה שמבטיח יום מושלם מבחינת מזג אוויר.
התחלתי בצעידה נרגשת מאוד!
היו לי שתי חלופות ליום הזה:
ע"פ הספר, מומלץ יום הסתגלות קליל יחסית, שבו הולכים 10 ק"מ בלבד,
עם עלייה של 300 מ' ועוברים דרך העמק בין שתי העיירות.
הבנתי שמסלול זה לא מעניין במיוחד, ועובר במקביל לכביש רוב הדרך.
אני בחרתי באופציה המאתגרת יותר והיפה יותר,
הכוללת עליה לא קטנה והליכה מעל שאמוני וירידה בסוף היום לארג'נטייר.
כשבחרתי את האופציה הזו, לא ידעתי שמצפה לי אתגר לא קטן, רחוק מיום רגוע להסתגלות 😊
אבל אני אוהבת אתגרים, אז שלא ישתמע חלילה שאני מקטרת.
בשעתיים הראשונות, השביל עלה ועלה ועוד קצת עלה.
הלכתי ברצף ללא עצירות, שואפת את האוויר הקריר בהנאה, מתמוגגת מהנוף ומשאמוני המתרחקת,
שנראית עכשיו כמו לגו מפוזר באחו.
מהר מאוד התחמם, והורדתי את הפליז וגם התחלתי להזיע כהוגן.
התיישבתי לראשונה למנוחה אחרי שעה ו- 45 דקות של הליכה.
השעון שלי אמר, שעד כה היו לי 580 מ' עלייה. 182 מ' ירידה. 4.9 ק"מ הליכה.
לא רע להתעמלות בוקר 😊
כאשר קמתי מהמנוחה, ראיתי שהשביל שעליו הייתי, ממשיך להתפתל מעלה מעלה
ואני צועדת בו ומתעלמת באלגנטיות מהפיצול הקטן, שהיה ממש במקום שבחרתי לנוח.
הנחתי שלא קשור אלי.
עד אותו הרגע, השתמשתי בניווט בגוגל, שבו היה טעון המסלול של אותו היום.
לא התייחסתי ברצינות יתרה, כשהגוגל ילל לי, שהוא לא מדויק ולא יודע בדיוק איפה אני,
כי הקליטה לא מספקת או שקר כל שהוא אחר.
אחרי שכמעט התעלפתי מעליה מטורפת ותלולה של חצי שעה נוספת בשביל מנהלתי לגמרי,
שוב ניסיתי להבין מגוגל איפה אני וכשלא הצלחתי, כלומר הוא לא הצליח,
פתחתי אפליקציה אחרת (maps.me) וראיתי שאני ממש לא על השביל שאמורה להיות...
הטעות עלתה לי ב- 45 דקות של עליה של 200 מ' מיותרים ואז גם ירידה של 200 מ' חזרה לאותה נקודה.
מנקודה זו, המצב המשיך להיות בדיוק ככה: כל חצי שעה הלכתי קצת לאיבוד,
בגלל שאין ממש קליטה או כי סימון השביל היה זוועה, או לא קיים בכלל ובנוסף היו מפולות אבנים ועצים ששינו את פני השטח וגרמו למסלול שלי כל הזמן להעלם.
היה גם נורא קשה ללכת עם הטלפון ביד, כי הייתי צריכה את הידיים למקלות ההליכה שעזרו לי מאוד.
כל כמה דק' הוצאתי טלפון מהכיס לראות מה מצבי וזה היה קצת מעיק.
מה שניחם אותי כל הזמן, זה שהנוף היה מרהיב!!!
הלכתי לא מעט ביער וכל כמה דקות ההרים המושלגים והקרחונים הציצו מבין העצים.
חלק מהמסלול היה חשוף והיה חם והזעתי בטרוף, אבל נהנתי מכל רגע למרות הקושי.
כמעט ולא פגשתי כל היום אנשים.
חלפו על פני צרפתים מקומיים, שיצאו לריצה ולא יותר. בכיוון שלי לא פגשתי אף מטייל.
באחד הבירבורים שלי, מצאתי עצמי הולכת בשביל לא שביל ואז 10 מ' מעלי ראיתי משהי צועדת,
שסימנה לי שזה השביל.
עליתי בדוך אליה, על בולדרים נעזרת בידיים והמקלות סיבכו את העלייה.
היא היתה חמודה וחיכתה לי ועזרה לי במטר האחרון עם המקלות.
אמרה בפנטומימה וצרפתית, שאזהר כי השביל מסומן לא טוב והרבה דברים מפריעים בדרך... צדקה 🤣
בשעה האחרונה, כשהמסלול התחיל קצת לעצבן בהעלמות שלו בכל רגע, קרו בו זמנית 3 דברים:
נגמרו לי המים,
נגמרה לי הבטרייה בשעון
וגם בטלפון.
כולם ביחד החליטו שהספיק להם 😊
בדיוק ראיתי מים זורמים, ועצרתי למלא ולטפל בכל המייללים עם בטרייה נטענת ואז חלף על פני עוד מקומי, שרץ בכיוון ההפוך עם הכלב שלו ואמר שלא ממליץ לי לשתות את המים, ושעוד שעה אני מגיעה אז שאתאפק. התאפקתי. לא אוהבת שאין לי מים. מחר אקח 3 ליטר ולא רק 2.
השעה האחרונה הייתה בירידה ממש נחמדה ביער וממש שמחתי כשהגעתי לחדרי במלון.
סה"כ ע"פ השעון שלי:
הלכתי 7:45 שעות
17.5 ק"מ
עליה של 1261 מ'
ירידה של 1143 מ'
יום הסתגלות קורעעע 😊
אחרי שהתארגנתי בחדר על מקלחת (בחדר שלי אין מקלחת ושירותים, הנמצאים מול החדר. קצת מעיק אבל חוסך בתשלום) כביסה, וליטר מים שחסרו לי, יצאתי לעיירה.
המשימה לחפש כבל טעינה לבטרייה, שמשום מה שכחתי בארץ... הבאתי בטעות סוג כבל לא מתאים.
באף חנות לא היה וכולם שלחו אותי לשאמוני. שם יש.
חחח נראה להם? עד שהגעתי משם לפה?
פקידת הקבלה במלון השאילה לי כבל ומקווה למצוא בהמשך.
אחרי מנוחה בחדר יצאתי לאכול במסעדה שליד המלון המבורגר מעולה עם בירה קטנה ליד.
הייתי מורעבת מהיום הקשה, והרגשתי שהגיע לי כל ביס.
היום אלך לישון מוקדם. עייפה ביותר. מחר מצפה לי עוד יום מאתגר 😊
7.7 יום שני לטרק. מארג'נטייר ל- Forclaz דרך ואריאנט Les grands
הבוקר התעוררתי שוב ביקיצה טבעית ב- 5:30.
מה קורה פה??? התפנקתי עוד קצת במיטה עם הטלפון, כי ארוחת הבוקר רק ב 7:00.
ארוחת הבוקר היתה מפנקת במיוחד!
כללה פירות טריים חתוכים, קפה שווה וקרואסונים טריים. כיף!
יצאתי מבסוטה ושבעה בשעה 8:00 לדרך.
הבוקר התחיל ללא שום הכנה, בעלייה די תלולה בתוך יער מקסים.
אוויר קריר ונהדר וממש נהנתי מההליכה, למרות שרבאק!
אי אפשר להתחיל את העלייה עוד כמה דקות אחרי שאתחמם?
אחרי שעה של יער, המסלול שלי הצטרף למסלול ה- tmb, שאותו כבר עשיתי פעמיים,
רק שהפעם אלך רק שני ימים מתוכו ובכיוון ההפוך.
מה שאומר שהנופים שונים 😊
משם התחילה עלייה קשוחה, שגרמה לי להתגעגע לעלייה של היער של הבוקר.
3 שעות של עלייה לא נגמרת ובשטח חשוף וחם.
בניגוד לאתמול היו אנשים רבים, שהלכו בשני הכיוונים וכמות הבנוג'ורים שאמרתי היום,
שברה שיאים חדשים 😊
ב- 12:00 הגעתי לפס הראשון בטרק, שהוא גם המעבר מצרפת לשוויץ (קול דה בלם).
מעתה אטייל רק בשוויץ .
התישבתי בדיוק בנקודה בה ישבתי לפני 3 שנים לארוחת צהרים:
נשענת על שלט הסבר, שעושה צל וממנו נוף מרהיב לשני הכיוונים:
זה שהגעתי ממנו וזה שאלך אליו בהמשך.
עשיתי הפסקה ארוכה של סנדביץ ותמונות ולקחתי את הזמן.
בטרקים אני תמיד מאוד אמביוולנטית עם ניהול הזמן שלי:
מצד אחד, רוצה למהר ולהביא את הגוף שלי לקצה.
להגיע למקסימום אדרנלין שעושה לי טוב.
מצד שני, כל הזמן מזכירה לעצמי, בדיוק כפי שאני אומרת גם למתאמנים שלי:
"את לא בתחרות ובסוף לא מחלקים מדליות. מה יש למהר?
למה לא לשבת עוד ועוד אל מול הנוף הקסום הזה?"
במהלך היום, בדרך כלל משלבת בין שני הרצונות המנוגדים.
לעיתים הולכת מהר מאוד, גומעת מרחקים ולעיתים עוצרת להפסקות אל מול הנוף ומתמוגגת וקשה לי לקום.
את היום הזה לקחתי מאוד באיזי, כי כנראה הגוף שלי עוד היה עייף מהחוויה של אתמול.
אחרי שעה של מנוחה(בדרך כלל לא נחים ככ הרבה בטרק),
החלטתי להתחיל לנוע כי עוד מצפה לי ואריאנט מאתגר להמשך.
פתאום שומעת משהי קוראת בשמי!
זה היה כ"כ הזוי! מסתבר שזו היתה צופיה.
מתאמנת שלי שעשיתי לה אימון הכנה לטרק 😊
איזה כיף היה להפגש! כמובן שנשארנו לקשקש ולהצטלם יחד עוד רבע שעה. אבל כאמור לא מהרתי.
צופיה כמעט הצילה אותי בעניין הכבל של הבטריה שלי,
שעדיין לא הצלחתי להשיג ומאוד העיק עלי, אבל אז התסבר שיש לה כבל לא מתאים 😢
המשכתי בדרכי לואריאנט, שהיה מאוד מאתגר, כי כלל שפע עליות וירידות שאמנם היו קצרות,
אבל קשות כי היו המון סלעים שהיה צריך לעבור מעליהם וחלקם גם חלקלק.
זה אחרי שכבר עליתי היום במשך שעות רבות.
בשלב זה כבר ממש התעייפתי ואז פגשתי שולחן סלע מהמם ביופיו,
שנח ממש אל מול נוף פתוח ומקסים וצופה על העמק אליו אני צועדת.
החלטתי להתישב לנוח שוב.
חצי שעה בלבד אחרי שיצאתי מהפס.
זה היה ככ נוח! נשענתי עם הגב על התיק שלי, שנשען על סלע כמו משענת של כורסא והרגשתי מרחפת בערסל מעל הנוף המטורף תחתיי.
חוויה מדהימה והיה לי ממש קשה לגרד את עצמי ממנו.
בירידה מהפס קבלתי מכה חזקה מאיזה סלע בברך
וכל ירידה הורגשה היטב אז הייתי זקוקה למנוחה הזו.
את המסלול הזה בדיוק, עשיתי לפני 3 שנים רק בכיוון ההפוך,
והפתיע אותי שזה הרגיש מסלול שונה בזכות הכיוון אליו צעדתי.
שיא המסלול, הוא מדף סלע מהמם שעליו הולכים.
גם בפעם השניה ריגש אותי לעבור עליו.
בשעה האחרונה, כבר ממש רציתי להגיע.
מזל שההליכה היתה קלילה יחסית בתוך יער במישור ואפילו הוצגה שם תערוכת תמונות מצולמות,
שהיו תלויות בין העצים. מקסים!!!
סהכ צעדתי היום 21.5 ק"מ.
9 וחצי שעות הליכה.
1400 מ' עלייה.
1200 מ' ירידה.
הגעתי לפורקלז שם אשן הלילה בדורמטוריז, עם עוד 6 בחורים! אף אישה. מוזר.
זו הפעם השלישית שלי במקום הלינה הזה, וחוזרת לפה כי המקלחות נהדרות והאוכל מעולה.
שני הדברים לא אכזבו.
בארוחת ערב שמעתי עברית ונגשתי לדבר איתם והסתבר שהם יכולים להציל אותי בעניין הכבל!
דניאל אמרה שיש לה בדיוק כבל כזה ולא צריכה אותו כי הם מסיימים עוד יומיים את הטרק ולכן יכולה לתת לי! איזה אושר!
מאוד חששתי לטייל בלי, כי אני לבד ואם חלילה נתקעת חייבת סוללת חירום.
אז יכולה ללכת לישון רגועה ושבעה 😊
8.7 יום שלישי לטרק. מ- Forclaz ועד -Champex
יום נהדר ממש! בעודי כותבת, אני יושבת אל מול אגם שמפה המרהיב, לידו אשן הלילה.
נעים בחוץ בטרוף ומביטה אל האגם הפלאי הזה שטוף השמש, תוך כדי כתיבה וזה תענוג גדול!
קמתי בבוקר יקיצה טבעית ב 6:30 (אני משתפרת!)
חבריי לחדר ישנו במתיקות ואפילו לא נחרו כל הלילה (שזה נדיר),
אז לא רציתי להעיר אותם עם כל השקיות המרשרשות שלי, כשאני מתארגנת.
חיכיתי בסבלנות עד שהשעון שלהם צלצל ב 7:15.
ב 7:30 ארוחת בוקר, ובדומה לפעמים הקודמות, היתה מפנקת ממש וכללה קרואסון טרי, ביצה אדומה (הם צובעים את הביצים משום מה) גרנולה שווה ומיץ תפוזים.
פגשתי שוב את הישראלים החמודים, שעזרו לי אתמול ונתתי להם טיפים להמשך הטיול שלהם (הם עושים היום בכיוון ההפוך את מה שעשיתי אתמול).
ב 8:45 יצאתי לדרך.
בגלל שהברך שלי הציקה לי קצת במהלך הלילה, מהמכה שקבלתי אתמול ומעט התנפחה, החלטתי לא לבחור בואריאנט הקשוח, אותו עשיתי לפני 3 שנים,
אלא לבחור בדרך הרגילה של המסלול, שגם היא לא בדיוק הליכה בפארק הירקון.
כלומר מספיק אתגר ובלי לסכן את הברך שלי להמשך הטיול.
עוד מצפים לי מספיק אתגרים.
מרוצה מההחלטה עליתי בשביל וכמובן הבוקר התחיל בשעתיים של עלייה.
מזג האוויר היה מושלם!
חמים בשמש וקריר בצל, בול כפי שאני אוהבת ואפילו לראשונה,
פרקתי את המכנסיים ועברתי למכנסיים קצרים.
תוך כדי העלייה בחנתי את אחד הדברים שאני מלמדת באימון הכנה לטרק:
כשקשה בעלייה ומתחילים להתנשף אני ממליצה לא להגיע לנשימות שטחיות ומהירות, אלא להכנס לסוג מדיטציה נשימתית, שבה נושמים בניגוד לאינסטינקט של הגוף,
שתי שניות שאיפה פנימה ושתיים נשיפה החוצה.
זה עוזר להעביר חמצן באופן יותר יעיל לשרירים וככה יותר קל בעלייה.
אם בכל זאת קשה לנשום עמוק?
אני ממליצה לעצור רגע במקום ולקחת 3 שאיפות ממש עמוקות ואז שלוק מים.
זה עוזר בהסדרת הנשימה ונותן בוסט להמשך.
אז ניסיתי ללכת כמה דקות עם הנשימות האלה וכמה דקות עם נשימות שטחיות
ונדהמתי לראות איזה הבדל זה עושה!
אחרי עליית חימום הבוקר, שנמשכה שעתיים, הגעתי לבקתת בובין.
זוהי בקתה מקסימה הצופה אל נוף משגע באמצע שום מקום.
כלומר באמצע הטבע המרגש מסביב.
החלטתי לעשות שם הפסקת תפוח ולמלא מים.
חוץ ממני היו מטיילים בודדים בלבד, כי הבאים מהכיוון השני עוד לא הספיקו להגיע.
בעודי אוכלת את התפוח הטעים ויושבת על כסא נח אחד מרבים שהיו פזורים שם,
וכולם ריקים מאדם נגשת אלי המלצרית ואומרת שאם אני לא מתכוונת להזמין שאלך משם!
ממש קימצנה לי על הישיבה.
אבל למה באמצע התפוח?
הלכתי משם כמובן, אבל לא לפני שנכנסתי לשרותים שלהם לאות מחאה 😊
המשך הדרך התחיל בירידה תלולה מאוד.
אני מאוד נהנתי ממנה כי אוהבת ירידות, אבל הבאים ממול שעלו אותה נראו סובלים ממש.
נזכרתי שעשיתי את המסלול הזה בכיוון העלייה לפני 6 שנים וכמה מאתגר הוא היה.
צרפתיה שבאה ממול, שאלה אותי אם נשאר עוד הרבה עד הבקתה.
זו שאלה שבארץ הרבה ישראלים שואלים, אבל בחו"ל זו פעם ראשונה שקרה לי.
עודדתי אותה שלא נשאר הרבה והיא כ"כ שמחה!
החלטתי שבכל פעם שאראה משהו מיואש או מיוסר, אעודד אותו ואכן כך היה.
שימחתי עוד שתי נשים מיוזעות ומתנשפות בדרך וזה ממש ריגש אותן.
לקראת סוף הירידה התלולה (אחרי בערך שעתיים), ראיתי כי שתי נשים שהלכו לפניי קטפו פרי משיח שנראה כמו אוכמניות.
בגלל שהיו כמה מטרים לפניי לא הייתי בטוחה.
נורא התחשק לי לטעום אבל חששתי כמובן.
גוגל לנס התקשה להחליט מה זה.
מולי התקרבה קבוצה גדולה של מטיילים והחלטתי לחכות להם ולשאול.
כשהגיע הראשון מהקבוצה שאלתי אותו, אם הוא יודע וענה שהוא לא,
אבל בקרוב תגיע משהי מהקבוצה שכן.
ואז צעק לה בעברית שמשהי רוצה לדעת על צמח 😊
כמובן שהתחלתי לדבר איתם עברית ואז שומעת "גל! גל!" מלמטה.
זו היתה מתאמנת נוספת שלי להכנה לטרק!
מדהים!!! יום אחרי יום פוגשת מתאמנות שלי! בשוויץ!
כמובן שהיה מרגש להפגש, ולהחליף חוויות.
זו שמבינה בצמחים אמרה לי שזה רעיל וממש לא אוכמניות אז מזל שלא טעמתי.
לאחר הירידה התלולה של כשעתים, השביל עבר לעליות וירידות מתונות וההליכה היתה נוחה וצעדתי ממש מהר. שיפור ניכר מאתמול שהייתי ממש איטית.
הגוף שלי כבר הסתגל למאמץ והברך היתה ממש בסדר! כאב קל בלבד.
הגעתי מאוד מרוצה אחרי 6 שעות הליכה.
סה"כ צעדתי היום:
16.5 ק"מ.
850 מ' עלייה מצטברת.
950 מ' ירידה מצטברת.
הגעתי לחדרי במלון (עם שרותים ומקלחות משותפים), ממש על האגם המדהים!
התקלחתי וכיבסתי את בגדי, נחתי מעט ויצאתי לסיבוב מסביב לאגם.
כ"כ יפה! כיף פתאום ללכת במישור בלי תיק של 10 ק"ג על הגב 😊
בסיום הטיולון כבר הייתי ממש ממש רעבה, אבל ארוחת הערב שלי במלון רק ב 19:00.
חכיתי בלי הרבה סבלנות ואז הגיעה השעה וקבלתי ארוחה לתפארת ממש על האגם.
חושבת שזה הלוקיישן הכי מרהיב לארוחת ערב שאי פעם היה לי!
אושר גדול!
9.7 יום רביעי לטרק. מ-Champex ועד Le chable
קמתי בשעה... 4 לפנות בוקר! מהההה???
ניסיתי להרדם והרגשתי אדרנלין כאילו בוקר.
בארץ כשזה קורה לי, אני מאשימה את המחשבות הטורדניות שיש לי.
אבל מה יש לי להיות מוטרדת, שאני במקום כ"כ מדהים ונהנית מכל רגע בטרוף?
עד 5 נאבקתי בנסיונות נואשים לישון ואז לקחתי את הטלפון (כן כן. לא מצליחה להתנתק ממנו),
ורואה שגם יובל הבן שלי ער! איך ראיתי?
כי פתאום הוא מתקשר אלי בשיחת וידאו, כולו רענן והסתבר שגם הוא לא ישן הלילה.
קשקשנו קצת ואז אחרי השיחה הצלחתי להרדם לשעה ואז כבר התעוררתי סופית וקמתי להתארגן.
ב 7:30 ארוחת בוקר טעימה מול הנוף של האגם.
השמש עדיין מנומנמת ומאירה ברוך על המים, השקטים כמו מראה, ונוצרה השתקפות מושלמת של ההרים מסביב במימיו של האגם. היה פשוט מקסים!
בסיום ארוחת הבוקר, הלכתי לשלם ונדהמתי שתמורת 430 ש"ח (123 פרנק) בלבד, קבלתי חדר במלון ממש על המים, כולל ארוחת ערב מפוארת, הכוללת 3 מנות ובירה וכולל ארוחת בוקר מושלמת!
ועוד בעיירת נופש בשוויץ, שזה נחשב מקום יקר!
עם כמה שאני אוהבת את הארץ שלנו, תמורת 430 שח, אקבל במקרה הטוב צימר הכי בסיסי בלי שום ארוחות מפוארות ובטח לא על המים. מדהים!
אחרי התשלום הלכתי למאפייה קרובה וקניתי לי בגט ובננה לארוחת צהרים.
התארגנתי ממש בנחת. לא רציתי לעזוב את האגם הקסום, ששינה צבעיו ככל שהשמש עלתה.
היום צפוי לי יום קל וידעתי שאין מה למהר. אולי גם קיוויתי שהכביסה שלי תתיבש אבל זה לא הצליח לי 😊
יצאתי ב 9:15 (שזה הכי מאוחר שלי עד כה) והלכתי לאט לאט ליד האגם עד שהשביל עזב אותו.
אני עוד אשוב 😊
היום במסלול הרגשתי קצת היידי בת ההרים.
לשם שינוי, היום לא התחיל בעלייה ורב היום היה במגמת ירידה נינוחה ונעימה.
הנוף היה של עיירות שוייצריות מתוקות והמון פרחים ומרבדים ירוקים מכל עבר.
היתה כמות מטורפת של פרפרים מכל המינים וממש כל כמה דקות עצרתי לצלם פרפר אחר.
לא כולם יודעים שיש לי תואר בביולוגיה, והיום די הרגשתי חיבור לצד הביולוגי, בהתבוננות מעמיקה בצמחים ובפרפרים כי הלכתי יותר לאט.
בזכות ההתבוננות, אכלתי לראשונה בחיי דומדמניות.
הפעם גוגל הגדיר נחרצות שזה אכיל, אז סמכתי עליו אבל לא לגמרי. אכלתי רק קצת.
אם אני פה לספר סימן שלא הורעלתי 😊
בהמשך מצאתי פטל בר, מהסוג שמוכרים פה בסופר ממש ביוקר ואני מאוד אוהבת.
בדיוק הבוקר התלבטתי אם לקנות והמחיר העצום, שכנע אותי להסתפק בבננה.
אז הטבע ארגן לי חינם 😊 יפה מצידו!
עשיתי עצירות רבות במקומות שווים למנוחה, גם כי היה לי שפע זמן וגם כי מתחילת הטרק יש לי איזו בעיה עם רגל ימין: שתי האצבעות הקטנות, אחרי חצי שעה של הליכה, ממש ממש כואבות לי.
במנוחה זה נפתר ואז שוב כואב אחרי חצי שעה.
לפעמים אני מנסה להתעלם מהכאב וללכת למרות זאת ברצף, ולפעמים פשוט עוצרת לנוח ופותרת את זה לחצי שעה נוספת.
אתמול התפתחה לי שלפוחית בדיוק בזרת הכואבת בחלק העליון, מה שמאשר שיש איזו בעייה בנעל שגורמת לכאב המוזר שלראשונה אני חווה.
השביל היום עברתי בשתי עיירות רפאים. מה זה אומר?
שלא ראיתי שם נפש חיה!
בכל המסלול היום, כמעט עד סופו, לא פגשתי אף מטייל!
לבד לגמרי! אף לא בונג'ור אחד 😊
ודווקא בארוחת צהרים שעה לפני סוף המסלול, כשעשיתי פיפי מבלי להסתתר ממש,
הגיעה פתאום קבוצת מטיילים שפספסו ב 10 שניות את המופע 😊
לקראת סוף המסלול, צעדתי לצד נחל מקסים ונהנתי מהקול שהשמיע הזרם. ממש מדיטציה.
כשהגעתי לעיירה le chable בה אשן, ראיתי בית קברות כ"כ מטופח, שהיה נראה שעשו שם תחרות הקבר היפה 😊
סה"כ צעדתי היום:
17 ק"מ
5.5 שעות
1000 מ' ירידה מצטברת
350 מ' עלייה מצטברת.
יום קל יחסית, הכנה ליום הקורעעע המצפה לי מחר שכולו עליה: 1700 מ' עלייה! 🤣
במלון קבלתי חדר חמוד עם שירותים ומקלחות נפרדים ולהפתעתי היתה שם אמבטיה!
אמנם זה מקלחות משותפות, אבל היה שם נקי ממש ולדעתי אני האורחת היחידה פה היום (כי כשהגעתי מיד ידעה את שמי). אז התפנקתי על אמבטית קצף מהממת, מנוחה לשרירים שלי שעבדו קשה בימים האחרונים.
זה נראה לכם טפשי אולי להתלהב מאמבטיה, אבל בטרק זה דבר שממש לא מצפים לו.
מבחינתי זו היתה חגיגה נהדרת!
הבגדים שלי כובסו והיה לי גם זמן לנוח ולכתוב עד ארוחת הערב.
ארוחת הערב במלון היתה מצויינת ולסיכום היה יום מוצלח ביותר!
10.7 יום חמישי לטרק. מ- Le chable ועד בקתת Cabane du Mont Fort
היה היום מטורף למדי.
בואו נגיד, שהשיא שלו היה שהודתי על כך שיצאתי בחיים על איזו החלטה לא נכונה שלקחתי.
אבל לא אקדים את המאוחר. רק אומר שהיום פחות היידי ופרפרים, למי שזה היה משעמם.
התעוררתי הבוקר ב 5:45.
כבר לא מקטרת על זה. השלמתי עם העובדה.
התחלתי להתארגן כדי להיות מוכנה ב 7:30 זמן ארוחת הבוקר.
הולכת לכיוון החדר, שבו תליתי את הכביסה שלי וחדר המדרגות המוביל לשם נעול!!!
כלומר אני כלואה באזור של החדר שלי בלבד, בלי יכולת להגיע לאזור ארוחת הבוקר והכביסה.
זה היה קצת מלחיץ... אני שם לבד וכלואה.
במקרה היה לי טלפון של בעלת המקום וב 6:45 כתבתי לה ווטסאפ, אם היא יכולה לשחרר אותי.
רק ב 7:15 באה ונזפה בי שבדרך כלל פותחת רק ב 7:30. הזוי.
זה לא משהו שאמורה לעדכן לפני?
היא ידעה שתליתי בגדים שם.
היא לא ידעה שכיבסתי הכל ואין לי מה ללבוש עד שפתחה לי.
התארגנתי מהר ברבע שעה שנותרה, והגעתי לארוחת הבוקר שהיתה מעולה.
ידעתי שאני אולי בבעיה לגבי ארוחת צהרים, מכיוון שיום ראשון והכל סגור ולא יכולה להצטייד.
ליתר בטחון אכלתי הרבה 🙂
אם לא אמצא כלום לאכול בדרך יש לי עוגיות גרנולה לחרום וכדורי תמרים שהכנתי בארץ בדיוק למצבים כאלה.
היום ממתינה לי עלייה רצינית ביותר של 1700 מ'. הפרש הגובה הכי גדול עד כה.
יצאתי לדרך כשלפני שתי אפשרויות: לקחת רכבל ולחסוך שעתיים עליה, או לעלות ברגל.
בחרתי כמובן ברגל 😊 ההליכה היתה מקסימה ושמחתי מאוד שזה מה שבחרתי.
מרחוק ראיתי את הרכבל, שיכולתי להיות בו וזה חיזק את השמחה שלי, כי הרכבל סגור ומחניק ובעל פוטנציאל קורונה, ואני באוויר הצח, חוצה פלגי מים והכל ירוק סביב והנוף של העיירה הולך ומתרחק.
בדרך חולפת על פני קבוצת בתים מדהימה וממשיכה לטפס באחו עם נוף פתוח.
כשהלכתי אתמול היתה לי משימה למצוא חבל שישמש לי כחבל כביסה. אבל כלום!!!
הכל כל כך נקי בשוויץ. גם ליד גדר שבה המון חבלים, אין אף חבל זרוק בצד.
בעלייה הזו מצאתי תוך חצי שעה חבל מושלם שהיה קשור לעמוד וקל להתירו ללא שימוש! ממש שמחתי 😊
בעודי עולה נזכרתי (ולא בפעם הראשונה), איך התחילה האהבה שלי לטיולים:
כשהייתי בת 8, הורי לקחו אותי ואת אחיותיי לטיול בשוויץ.
אחותי הקטנה היתה בת 3 חודשים, האמצעית היתה בת 5.
עשינו את הטיול בקראוון קטנצ'יק לא כמו המפוארים שיש היום.
לא זוכרת הרבה מהטיול, רק שהחוויה הכללית היתה של סטרס.
אני ואחותי רבנו בלי הפסקה ואבא שלי כעס על המריבות.
זוכרת נסיעות ארוכות ושרק רציתי להגיע לאיזה מקום, אבל חלק מהעניין היתה הנסיעה
וכילדה פחות ידעתי להעריך זאת.
כשחזרנו לארץ, זוכרת עד היום את המבט המופתע והמאוכזב של אבא שלי,
שכאשר סבא וסבתא שלי שאלו איך היה עניתי "בסדר" צונן.
בכל זאת אני זוכרת שתי חוויות טובות מהטיול:
האחת מפלי הריין. ההליכה שם היתה מדהימה בעיני והייתי מוקסמת משפע המים, הזרימה והמפלים.
והשניה, שאבא שלי ואני, רק שנינו, עלינו ברכבל קרוב למקום שישנו בו, וירדנו מפסגת ההר ברגל.
זו היתה עבורי חוויה קסומה.
כ"כ נהנתי מההליכה בטבע, ומזה שסוף סוף זה רק שנינו יחד בלי סטרס ומריבות.
זוכרת שהיתה לנו שיחה נעימה ושהרגשתי שמחה ואושר עצומים מהחוויה ומההליכה ומזה שכבשנו את ההר. רגע אחד היינו למעלה בפסגה והנה אחרי כ 3 שעות הליכה אנחנו למטה.
זה הדהים אותי שזה אפשרי בכלל.
מאז בכל טיול שלי, אני משחזרת את ההתפעמות הזו מעצם ההליכה,
גמיעת המרחק והטבע שמקיף אותי מסביב.
אז אבא, אחרי 40 שנה רוצה לומר לך שהטיול ההוא כנראה באמת לא היה רק "בסדר".
הוא עיצב אותי כבוגרת אוהבת טבע וטיולים.
אז באיחור של 40 שנה תודה על זה 😊🙏 והטיול עכשיו בשוויץ הוא גם קצת בזכותך, רק שפה לא עולה ברכבל 😊 עולה ברגל והרבה!
עליתי במשך שעתיים עד לעיירה גדולה בשם ורבייר ושם התחיל האקשן 😊
חפשתי אם יש משהו, שאוכל לקנות לדרך לאכול וכשלא היה משהו מתאים, ראיתי כי חצי שעה הליכה משם יש מקום שנראה שווה באמצע שום מקום והתחלתי לכוון לשם.
הסתכלתי באפליקציה וניסיתי לחזור לשביל, רק שבכל מקום, הגעתי לכביש ללא מוצא בחצרות של בתים שלא היה אפשרי לעקוף אותם.
זו לא הליכה קלילה ברחוב, כי גם ברחובות עליות וירידות תלולות והתחלתי להתעייף מהחיפוש.
אחרי חצי שעה מייגעת, הגעתי לשביל במפה שנראה דקיק במיוחד, אבל מתחבר עם הדרך שלי.
כשהגעתי אליו, ראיתי שזה סינגל של אופניים למקצוענים עם שיפוע מטורף, ומגודר משני צידיו במן סרט ואף כתוב שלא מיועד להולכי רגל.
ראיתי שמדובר ב 5 דק בלבד של עלייה סופר תלולה, אבל שאם יגיעו אופניים מולי זה לא הדבר הכי בטיחותי בלשון המעטה כי לא יהיה לי לאן לברוח.
עמדתי שם 10 דק חסרת אונים וכשראיתי שאף אופנים לא מגיעים החלטתי לקחת צ'אנס ולעלות את זה בספרינט. שיפוע מטורף ותיק כבד זוכרים?
הלב שלי דפק כמו שבחיים לא דפק גם מהריצה וגם מהפחד ובכל רגע אני מחשבת לאן אברח אם יגיעו אופניים. במטר אחרון כמעט על השביל שלי, שמתחבר עם הסינגל, קולטת בזווית העין אופניים מרחפים באוויר בגובה 2 מטר ממש ממש קרובים אלי.
רצתי בטרוף הצידה והאוַפנים נחתו מטר ממני.
אם לא הייתי רצה הם היו עליי. פחד אלוהים.
התיישבתי באפיסת כוחות בדשא מברכת על זה שיצאתי בחיים מהסיכון המטופש שלקחתי.
מהצד ראיתי שמדובר במקפצה לאופניים ושבאותו היום היה שם מרוץ וזה כנראה היה אימון לקראת.
אחרי שהסדרתי דופק, עליתי חצי שעה נוספת למסעדה מהממת עם מרפסת ממש אל מול הנוף.
יוקרתית יחסית לשוויץ ולתקציב של מטיילת אבל אמרתי לעצמי שקבלתי עכשיו את החיים במתנה אז צריך לחגוג 😊
בקושי מצאו לי מקום, כי מסתבר שהכל מוזמן. באמצע שום מקום. בלי כביש מוביל לשם.
מי שמגיע צריך ללכת חצי שעה ברגל מהעיר. ובכל זאת הכל מלא!
ואז הסתבר, שיש סופש של מרוצי אופניים וריצה ובאים אליו מכל העולם. בדיוק שם.
בשלב זה החלו להגיע מלא רצים ממש מול המסלול שלי.
כלומר רצו בירידה כשלי מצפה העלייה.
הזמנתי את המנה הזולה בתפריט שזה לחם מפוצץ בגבינה רותחת וביצה מעל.
מעדן מעולה מפוצץ כולסטרול. אמרתי לעצמי שאם האופנים לא הרגו אותי, אז קטן עלי הכולסטרול 🤣
היה ממש טעים ועשיתי שם הפסקה ארוכה של שעה.
ואז התחלתי ללכת אני וההרי הגבינה בבטני. לא פשוט.
הבנתי די מהר שהקטע של המרוץ פחות בא לי בטוב ... השביל צר מאוד ורק אדם אחד יכול להיות עליו ברגע נתון.
3000 רצים מגיעים במהירות מלמעלה ואני שלא בתחרות כמובן צריכה לפנות להם מקום, מבלי ליפול עם התיק הכבד הצידה ועוד להגיד בונג'ור!
הסיוט הזה נמשך 3.5 שעות וגרם לי לעלות ממש לאט.
מצד אחד זה היה טוב בהקשר של הגבינה בבטן, מצד שני זה היה ממש לא כיף.
התנחמתי בנופים המדהימים.
העלייה נמשכה ללא סוף.
בשלב הזה כבר הייתי ממש עייפה.
התזוזה הצידה לרצים גרמה לעייפות נוספת.
בשלב מסויים ראיתי משהו ממש צולע שהתנצל שלא ממש יכול לרוץ כי יש לו בעייה בברך.
לא יודעת למה מצא צורך להתנצל בפניי, שכן לא הבטתי בו במבט שיפוטי 🤣 אבל הבנתי שזהו.
הוא בין האחרונים וכך היה. אחריו הגיעו עוד כמה אבודים ושוב אני לבד. אני וההרים. איזה כיף!
סוף היום המשיך בעלייה תלולה עד הבקתה.
סיכום יום:
צעדתי 15.5 ק"מ
1800 מ' עלייה מצטברת (ההתברברות הוסיפה לי 100 מ)
200 מ' ירידה מצטברת
8.5 שעות.
הגעתי לבקתה הממוקמת באמת באמצע הטבע בלי כלום מסביב. נוף מטורף של 360 מעלות.
מקלחת כמו בבקתות רבות עם אסימון, רק שלהפתעתי עבור 7 פרנק (25 שח) מקבלים רק 2 דקות מים!
זה כלום ממש. כאשר סוגרים מים זה לא סופר, ככה שהצלחתי לעשות יופי של מקלחת!
גם ארוחת הערב היתה סבבה.
בדרך כלל בבקתות מושיבים אנשים יחד, רק שבמקרה הזה היינו רק 10 אנשים והושיבו אותי לבד.
כלומר אותי ואת הטלפון 🤣
אז הוא ואני עשינו דייט לוהט.
בסוף הארוחה, אמריקאי חביב בשולחן הסמוך התחיל לדבר איתי ונוצרה שיחה מעניינת וכיפית של שעתיים.
הוא סיפר שמטייל עם חבר שלו מהקולג' והם מטיילים עם הבנים שלהם.
עושים את הטרק שלי רק שהתחילו היום. הילדים בני 8 ו 9!!! הייתי בהלם.
כל ילד סוחב 5 ק"ג וההורים 20 כל אחד. מרשים מאוד.
המסלול קשה בטרוף וממחר גם יהיה מאוד טכני (בולדרים בשיפועים מטורפים) ותהיתי איך הם יעשו את זה.
בסוף השיחה יצאנו החוצה ובדיוק היה מחזה מדהים:
השמש שקעה בצד אחד מתחת להר ובהר שבדיוק ממול זרח הירח.
בתזמון מושלם!!! אף פעם לא ראיתי מחזה כזה בו השמש והירח כל כך קרובים. וואו איזה סיום ליום קשוח!
בזכות העובדה שהיינו כה מעטים, קבלתי חדר משלי ולא חדר משותף!
לפני השינה כתבתי מחצית מהיומן של היום ואז בגלל תקשורת גרועה שהיתה שם הכל נמחק!
זה היה מאוד מתסכל אז ויתרתי והלכתי לישון.
ישנתי הכי טוב מכל הלילות שקדמו, והתעוררתי ב 6:45!
8 וחצי שעות שינה שבכל הלילות ישנתי גג 6.
11.7 יום שישי לטרק. מ-Cabane du Mont Fort לבקתת Cabane de Prafleuri
התעוררתי בשעה 6:45 וארוחת הבוקר היתה די נוראית ואופיינת לבקתת הרים.
לחם יבש, שאפילו הריבה והחמאה לא מרככים.
נתקע לי קצת בגרון ואפילו לא הצלחתי לסיים את הפרוסה.
מצפה לי יום קשוח ללא כל ישוב בדרך.
רק הרים בגובה 3000 מ' כולל 3 פסים לחצות (פס הוא מעבר הרים גבוה, בו זוכים לנוף למטה לכיוון ממנו טיפסנו ולכיוון שאליו נרד).
הזמנתי סנדביץ לצהרים ויצאתי ב 8:15 לדרך.
האבות ג'ון ודיויד עם הילדים לוק וניק יצאו 10 דק לפניי ואחרי 20 דקות טיפוס,
הגעתי אליהם ורואה שדיויד ממש עצבני.
מסתבר שג'ון שילם רק את חלקו והיתה בינהם אי הבנה, כי דיויד חשב ששילם על שניהם.
דיויד נאלץ לרדת חזרה. בשלב זה עקפתי אותם והתחיל טיפוס לפס הראשון.
השעה האחרונה של הטיפוס היתה סופר טכנית.
בולדרים שצריך לטפס עם כל הגוף ידיים ורגליים.
וזה מאוד מאוד תלול. מיד קפלתי את המקלות, שרק מפריעים בקטע כזה ועברתי למוד השרדות שזה אומר שכל צעד נבחר בקפידה. הסלעים לא יציבים ולעיתים אבן שאחזתי בה יצאה מהמקום.
הסימון היה בעייתי בשלב זה, כי חלקו היה מכוסה בשלג, שהיה מאוד קרחי ופחדתי ללכת עליו ולהחליק.
בחרתי ללכת מסביב והבולדים היו אכזריים שם יותר.
אחרי שעתיים קשות הגעתי לפס וזו היתה הזדמנות מעולה לאכול מעוגיות הגרנולה שהכנתי בארץ,
שכן הייתי חייבת אנרגיה ליום הזה.
עשיתי הפסקה ארוכה ואז להפתעתי האבות והילדים הגיעו!!!
מטורף שעשו קטע כל כך קשה! הערצתי אותם ממש.
זה בהחלט לא מסלול שמיועד לילדים בטח לא כ"כ קטנים.
גם מבוגרים, אני מכירה מעטים שהיו מסוגלים לעשות.
כשהם הגיעו אני יצאתי.
הירידה מהפס היתה סופר קשה. תלולה מאוד ומחליקה וקצת מפחיד ליפול עם התיק הכבד.
אז בלי בושה התישבתי על הטוסיק בחלקים המסוכנים וירדתי בזהירות.
חווית הכמעט מוות אתמול הספיקה לי בהחלט!
בשלב מסויים, בדיוק כששיבחתי בליבי את הסימון המצוין שיש היום, הוא נעלם.
מצאתי את עצמי במסלול צידי לא מתוכנן עד לקרחון מהמם.
שם הבנתי שבוודאות טעיתי ונאלצתי לחזור.
בגלל הבירבור הייתי חייבת לחצות נחל עמוק ושוצף.
הורדתי נעליים וחציתי בתוך מים של הפשרת הקרחון כלומר קרוב לאפס מעלות ומים עד הברכיים.
זעקתי מכאב!
3 חציות כאלה וסיימתי ואחרי 45 דקות מנקודת הבלבול חזרתי למסלול.
זה צמצם את הפער ביני לבין האבות והבנים ושוב נפגשנו.
הם ממש חמודים. גם האבות וגם הילדים. זה היה כיף לדעת שהם מאחוריי.
הפס הראשון היה הקשה ביותר.
השניים האחרים היו סבירים יותר אם כי גם מאוד מאתגרים.
רק השעה האחרונה היתה ירידה מאוד כיפית עד לבקתה.
אגב הברכיים שלי סבבה והצלחתי לפתור חלקית את בעית הכאב באצבעות הרגל עם שחרור של השרוך (לא הרגשתי שהיה הדוק מידי לפני, אבל השחרור הביא הקלה).
סהכ היום:
הליכה 8:30 שעות
14 ק"מ
800 מ' ירידה מצטברת
900 מ' עלייה מצטברת
זו הבקתה הכי מאתגרת שהיתה לי עד היום באירופה:
אין קליטה סלולרית.
אין מקלחת בכלל.
שרותים גברים ונשים יחד כלומר המשתנות של הגברים חשופות לכל.
אין חדר הלבשה.
מים שותים מצינור שמחובר לפלג מים מההר אבל כתוב שהם לא מיועדים לשתייה.
ישנים בדורמטוריז עם מיטות אחת על השניה 9 אנשים יחד. (מזל שהיינו רק 6 ככה שהיתה מיטה פנויה ביני לבין האחרים).
שמח 😊
אסור להביא את התיק לחדר כי אין מקום ומחשש לחרקים והתיקים נשארים למטה בלוקרים. חוויה.
ארוחת הערב היתה מצויינת באופן מפתיע וישבתי עם חבורה עליזה מארצות שונות והיתה שיחה כיפית.
פגשתי שם לראשונה את גינתה מליטה שגרה בנורווגיה שגם היא מטיילת סולו במסלול שלי בדיוק.
אחרי הארוחה ראיתי עז הרים! (Ibex) ממש על הבקתה.
באה ללקק אבן מלח שמשאירים לה.
בלילה התעוררתי ב 3:30 מהחום שהיה בחדר והתזוזות ולא הצלחתי להרדם שוב...
12.7 יום שביעי לטרק. מ-Cabane de Prafleuri ועד Arolla
קמתי סופית מהמיטה ב 5:45, ברגע שהראשון בחדר עשה קולות של בוקר.
כל מי שדברתי איתו בבוקר, גם קיטר שלא ישן טוב הלילה 🤣
הייתי מוכנה ממש מוקדם וארוחת הבוקר שלי הוזמנה ל 7:30. הייתי אופטימית 🤣
ואז ... נפלו לי משקפי השמש מהיד נפילה באמת קטנה אבל הידית נשברה 😢
השעה 6:30 ואני הולכת לזו שמגישה את ארוחת הבוקר בבקשה לעזרה.
היא שמה לי דבק נגרים שלא החזיק ואז ליפפה סלוטייפ הכי פשוט.
היתה ממש חמודה עם נכונות לעזור.
אמרה לי שאני יכולה לאכול למרות שזו לא השעה ואני שמחתי שלא צריכה לחכות.
ב 7:15 הציעה לי גינתה שהכרתי אתמול לצאת איתה וללכת יחד.
שמחתי על ההצעה, רק אמרתי לה שברגע שתהיה קליטה אני חייבת לשבת לאיזה שעה, כי ידעתי שיש כמה עניינים בבית שמטרידים אותי וצריכה להתעדכן.
סיכמנו שנלך יחד עד שתהיה קליטה.
בחצי שעה הראשונה עלייה לפס. או ליתר דיוק פסצ'יק🤣
רק שהנוף שהתפרס מהצד השני היה הכי יפה עד כה!
אגם ענקי ומרהיב בצבע טורקיז! וואו!
משם ירידה עד אליו ואז הליכה לכל אורכו נעימה יפיפיה וקלה.
היה זמן נהדר לקשקש עם גינתה על שפע נושאים ולהחליף חוויות על איך זה לעשות טרק סולו.
שתינו הסכמנו על היתרונות והחסרונות.
היתרונות:
לא צריך לחכות לאף אחד או להזדרז בשביל אף אחד.
הולכים בדיוק בקצב המדוייק שמתאים לנו ועוצרים מתי שמתחשק.
ללכת בשקט בלי לדבר עם משהו, זה לרב חוויה נהדרת! זמן למחשבות עומק עם עצמך.
גינתה סיפרה שגם היא מנהלת שיחות שלמות עם עצמה 🤣 אני לא מיוחדת.
והחסרונות? שלפעמים רוצים בכל זאת לדבר עם מישהו, או לחלוק את החוויה בזמן אמת.
או לפעמים בקטע מפחיד כיף שיש מי שעוזר או שומר.
את הלחלוק את החוויה אני פתרתי בשתי דרכים:
אחת זה לכתוב את הבלוג ובחלק גדול של ההליכה אני מנסחת בראשי מה אכתוב היום.
הדרך השניה, זה להתכתב עם מספר אנשים בארץ, שאוהבים אותי ונהנים לשמוע על חוויותיי בזמן אמת
וגם מגיבים, בניגוד לבלוג שפחות 😊
אחרי 3.5 שעות הליכה עם גינתה התחלנו לטפס מהאגם מעלה.
מצפה לנו חלק מאוד מסעיר של סולמות בהמשך, שבכל סיפורי הדרך שקראתי הבנתי שזו חוויה נהדרת ומרגשת וגם קצת מפחידה.
שמחתי שנעשה זאת יחד. בכל זאת קצת חששתי.
אבל אז כ 45 דקות לפני ההגעה אליהם, פתאום שמעתי צפצופים בכיסי של הודעות נכנסות והבנתי שסוף סוף יש קליטה! נפרדתי מגינתה ואיחלתי לה בהצלחה עם הסולמות.
התכתבתי שעה ארוכה עם הבית ובמקום שזה יקל עליי, הרגשתי מועקה גדולה ועצב שאני לא שם ולא יכולה לעזור באיזה עניין שהתעורר.
במשך שעה התכתבתי בשיא השמש במקום ממש לא נח והרגשתי שאני נצלית,
אבל חששתי ללכת משם כי סביר שהקליטה תעלם שוב. ואכן כך היה.
ברגע שקמתי שוב לא היתה קליטה.
אז אחרי חצי שעה נוספת של הליכה עצרתי לאכול את הסנדביץ שלי.
ידעתי שהסולמות ממש קרובים.
בעודי אוכלת הגיעו האבות והילדים 😊 היה כיף להפגש.
הם המשיכו לסולמות ואז כשעוד היו קרובים אלי, היתה דרמה קטנה:
אחד הבנים ממש בכה, שהוא רעב וכעס על אבא שלו שלא נותן לו לאכול.
האבא טיפל בארוע בצורה מקסימה ממש:
התכופף ועמד ממש בגובה העיניים של בנו ואמר לו בצורה אסרטיבית אבל הכי חמה ומכילה,
שזה לא הזמן המתאים. שיש עוד הרבה לפניהם ושיחכה עם זה עוד קצת.
הילד כעס עוד קצת ואז קם והתחיל ללכת.
עוד היה ויכוח קל תוך כדי הליכה, אבל שמעתי שדי מהר נדם.
יצאתי לדרכי גם אני, 10 דקות אחריהם ופגשתי אותם בתחילת הסולמות.
הילדים צעקו לי בהתרגשות, שזה ממש מפחיד! וגבוה מאוד! (60 מ' של סולמות)
אבא אחד יצא עם בנו כשהוא שומר עליו והשני יצא עם שני התיקים ראשון,
ובנו חיכה לו עד שיחזור לקחת אותו ללא תיק.
הילד המתוק, הסביר לי שדוד שלו סיפר לו שבמצבים כאלה של שרשרות וסולמות תמיד צריך 3 נקודות אחיזה: שתי ידיים ורגל או שתי רגליים ויד ושאף פעם לא להשאר רק עם 2. מדוייק! מקסים איך שהסביר לי!
החלק המפחיד באופן מפתיע היו עבורי לא הסולמות, אלא השרשרות שהיה צריך להחזיק כדי לא להחליק בקטע של שביל מאוד מאוד צר מחליק ותלול שקדם לסולמות.
השרשרות לא היו הדוקות ממש והרגשתי שאני לא ממש בשליטה כשאחזתי בהן. במיוחד עם התיק הכבד. כשהגעתי לסולם זה כבר נראה לי ממש קל ולא מפחיד כי הסולם נראה סופר בטוח וכבר עשיתי סולמות דומים בעבר. ג'ון הנציח את הטיפוס שלי בוידאו ותמונות לבקשתי. כיף שיש לי מזכרת כזו.
זה אגב עוד חסרון של לטייל לבד, שמגיעים למקום מדהים ולא תמיד אפשר להצטלם 😊.
מדובר היה ב- 4 סולמות, על צלע של סלע אימתני מאונך והגובה הנצבר בזכות הסולם יצר תהום ענקית תחתיי.
זה היה מאוד מרגש. עשיתי את זה בזריזות ותוך כמה דקות זה נגמר באופן מפתיע. ציפיתי להרבה יותר😊
גם למעלה שוב היתה קליטה רגעית והמשכחתי את השיחות שהיו לי קודם שהעיקו עליי יותר ויותר.
ג'ון דיוויד והילדים הגיעו קצת אחרי ומיד ממשיכים.
אני נשארת לעוד חצי שעה להתכתב ורק אחרי התחלתי בירידה לכיוון ארולה.
ירידה של שעתיים מהממת עם נוף משגע ואני מתקשה להתרכז בנוף.
מחשבות טורדניות שלא מצליחה לשחרר ממלאות את ראשי.
הדמעות שכמעט יורדות ואני מתאפקת, יוצרות ערפל קל בעיניי.
מנסה לשיר שזה תמיד עוזר לי במצבים כאלה, אבל תוך כדי השירים המחשבות ממשיכות להציק.
מטריף אותי שאין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב.
עוצרת לצלם וידאו מהמם של פרות עם קולות של פעמונים משגעים וגם זה לא עוזר. פשוט כלום.
כל מה שרציתי באותו הרגע זה חיבוק ממישהו שאוהב אותי שירגיע אותי שהכל בסדר.
אחרי שעתיים בערך, מרחק חצי שעה מארולה רואה פאב קטן וחמוד ומבודד באמצע האחו.
שם חיכו לי האבות עם הבנים וגינתה. כולם אמרו שהגיעו ממש לא מזמן 😊 הייתי בטוחה שנוצר פער ענקי עם כל ההפסקות שעשיתי.
כולם שמחו לראות אותי ושתינו בירה יחד ושוב הצלחתי לחזור ולחייך 😊
חצי שעה של ירידה נוספת יחד עם כולם והגענו לארולה.
כל אחד למקום לינה אחר.
גינתה לאתר קמפינג ותישן הלילה באוהל (היא משלבת לינה במלונות,בקתות וקמפינג)
והאבות והבנים ממשיכים אחרי המלון שלי למלון אחר.
סה"כ הלכתי היום:
9 שעות הליכה
900 מ' עליה מצטברת
1600 מ' ירידה מצטברת
21 ק"מ
המלון שלי היה מהמםםםםם!
כולו עם פרחים מכל עבר ומרפסת משגעת עם נוף פראי ומרגש להרים המושלגים והמפלים היורדים מההר. פשוט וואו! שמחתי כמו ילדה קטנה 😍
אחרי שאתמול לא היתה מקלחת בכלל, שמחתי לראות שיש אפילו מקלחת בחדר ורק השירותים הם משותפים מחוץ לחדר.
מיד ניצלתי את ההזדמנות למקלחת וכביסה לכל בגדיי.
סיימתי להתארגן ויצאתי להסתובב בעיירה.
בחוץ ישבה גינתה עם קבוצה של אמריקאים, שגם היו איתנו בבקתה הקודמת.
הם הזמינו אותי להצטרף, אבל אחרי כמה דקות שיחה התנצלתי ואמרתי שיוצאת קצת להסתובב.
חשבתי שאולי אמצא משקפי שמש חדשים.
ההדבקה עם נייר דבק אמנם החזיקה היום, אבל חששתי שלא יחזיק בהמשך.
מסתבר שכל העיירה היא מספר בתים מצומצם ואמנם היתה חנות עם משקפי שמש (החנות היחידה למעט מכולת קטנה), רק שכל משקפיים עלו 100 פרנק וגם ממש לא לטעמי אז ויתרתי.
חזרתי לשבת עם החבורה וגינתה שאלה את המלצר,
אם תוכל להצטרף אלינו לארוחת ערב והוא ענה שמצטער אבל הכל תפוס.
ב 19:00 הלכתי לאכול. ארוחת ערב טעימה מאוד הכוללת גספצו וסלט למנה ראשונה וסטייק עגל עם תפוחי אדמה וירקות מבושלים לעיקרית.
הזמנתי גם כוס יין להשלים את החגיגה 🤣
לקינוח טארט פירות טעים.
וואו אני אוכלת ממש טוב בטרק הזה!
רב הארוחות מצויינות!
כיף שמוציאים כל כך הרבה אנרגיה במהלך היום ואוכלים ללא חשבון 😊
בארץ אוכלת בשר רק פעם בשבוע, אבל פה בטרק ממש מרגישה שזקוקה לחלבון מן החי ואוכלת בכל יום בשר או דג.
כשחזרתי לחדר המהמם שלי ניהלתי המון שיחות וידאו עם הארץ וזה קצת הרגיע אותי ושיפר את מצב רוחי.
ואז התפנתי די מאוחר להשלים יומיים מתוך השלושה בבלוג שלי.
ראיתי שאנשים שאלו בכל מיני פלטפורומות, למה לא כתבתי
וזה שימח אותי גם הדאגה וגם שמצפים לפרק הבא 😊
13.7 יום שמיני לטרק. מ-Arolla ועד La sage
הבוקר התעוררתי ב 6:15, ומכיוון שידעתי שהיום יחסית קל, לקחתי את הבוקר ממש באיזי.
החלטתי לצאת מאוחר, כדי שכל הבגדים שלי יהיו יבשים לגמרי. ואכן הצלחתי במשימה!
אחרי ארוחת בוקר טובה יצאתי ב 9:30.
היום הכי חם בטרק.
בפיצול מיד מעל העיירה, היה כתוב כי יש שתי דרכים להגיע לאגם אליו אני צועדת (לייק בלו).
על אחת מהן היה כתוב דפיסיל (קשה בצרפתית).
היה לי מסומן במפה המסלול הקשה, ושאלתי את עצמי:
אם אתמול על הדרך הקשה שהיתה,
לא היה כתוב דפיסיל ופה כתוב, האם זה אומר שזה יהיה יותר קשה מאתמול?
ובכן, לא היה נורא בכלל.
היתה עלייה די תלולה ומידי פעם סלעים ומידי פעם שרשרות להחזיק בהן,
אבל ממש לא הבנתי למה הן היו נחוצות.
היו מקטעים הרבה יותר מסוכנים בטרק בלי שום שרשרת 🤣
אחרי שעה ו 45 דקות הגעתי לאגם, שאם אני זוכרת נכון זה האגם הכי מדהים שראיתי בחיי.
פגשתי שם את דיוד ג'ון והילדים.
הילדים צעקו לי בהתלהבות, שנכנסו למים ושהם קפואים לגמרי.
כשאני רואה אגם כזה יפה, אין מצב שלא אכנס אליו לפחות עם הרגלים. בקשתי מג'ון לצלם.
כשנכנסתי רק עם הרגליים, הרגשתי צורך עז להכניס את כל הגוף, למרות שהמים היו ממש קפואים.
המים היו כל כך צלולים, ובצבע כ"כ מהמם, שפשוט לא יכולתי לסרב להם.
נכסתי עם כל הגוף לכמה שניות ומיד יצאתי. אכן קפוא. אבל בחוץ רותח היום.
החלטתי להשאר שם שעה על הדשא לצפות באגם ולתת לבגדים מעט להתייבש.
זו היתה החלטה ממש מצויינת, כי המשך הדרך לא היה שווה במיוחד.
ירידה ארוכה מהאגם ואז עליה ארוכה ל la sage בה ישנתי.
באזור השעה 14:00, הייתי כבר ממש רעבה וכמו בהזמנה הגעתי לעיירונת,
שעה הליכה מהיעד שלי לאותו יום.
התישבתי שם לשעה נוספת ואכלתי טוסט גבינה ופסטו ממש טעים 😍
סיכום היום:
6:15 שעות הליכה
13.5 ק"מ
600 עליה מצטברת
900 ירידה מצטברת
הגעתי למקום אותו הזמנתי, שהיה הקשה ביותר להזמנה מכל המקומות:
כתבתי להם המון מיילים, שמבקשת להזמין ללא מענה.
בסוף בקשתי מאבא שלי, דובר הצרפתית, שיתקשר אליהם להזמין ואחרי שהזמין, בקשתי שיגיע מייל אישור, שמעולם לא הגיע. אז אחרי עוד חודש אבא שלי התקשר שוב... כבר אז הייתי צריכה לחשוד 🤣
הגעתי למקום ממש מוזר, שבעל המקום אמר באנגלית רצוצה,
כי המקום סגור ולכן למרות שהזמנתי חצי פנסיון, יכול לתת לי רק לינה וארוחת בוקר,
אותה ישים לי במקרר בערב.
ארוחת ערב אמר לי לאכול במקום אחר...
טוב לא היתה לי הרבה ברירה, כי במקום הזה יש רק מלון מאוד יקר חוץ ממקום הלינה הזה.
עליתי לחדר שלי, הממוקם בעליית גג ומי שגובהו מעל 160,
צריך להתכופף בכניסה לחדר. המיטה היא בכוך שצריך לזחול אליו.
כל החדר מלא אבק, בשכבה רצינית ומצעים מטונפים.... החדר לא נוקה לדעתי מעל שנה.
חוץ ממני יש רק עוד אורח בריטי (פול) במקום, שנפל כמוני בפח.
לקחתי את כל העניין בהומור והלכתי להתקלח במקלחות המשותפות.
ו... אין מים חמים בכלל.
מזרימה 3 דקות ליתר בטחון וכלום.
צועקת לפול, שישב לא רחוק מהמקלחת, אם יוכל לרדת למטה לבקש שיסדרו את המים,
כי אני כבר בלי בגדים והוא חזר ואמר שיש מים רק צריך לחכות.
הזרמתי עוד 3 דקות, ורק אז הגיעו מים חמים.
בארץ היינו צריכים משכנתא כדי לשלם חשבון מים כזה 🤣
לשוויצרים המים זורמים מכל כיוון, אז מה אכפת להם.
בטח הממשלה משלמת למי שצורך הכי הרבה מים בונוס מיוחד 🤣
אחרי המקלחת כיבסתי את בגדיי ואז התגלה היתרון היחידי של המקום!
יש לו חבלי כביסה מהממים בחוץ בשמש.
הכל התייבש תוך שעתיים, כי היה חום אימים.
ב 18:00 כבר הייתי ממש רעבה והחלטתי לצאת לחפש מסעדה.
הסתבר שהמסעדה הקרובה סגורה גם.
עליתי עלייה תלולה של רבע שעה למסעדה היחידה שפתוחה בעיירה הקטנה הזו.
מסעדת יוקרה. אבל אין ברירה אחרת.
התיישבתי במרפסת מהממת הצופה על נוף מקסים של ההרים.
הם טובים במרפסות השוויצרים האלה 🤣
התפריט רק בצרפתית והמלצרית לא יודעת מילה באנגלית.
חיכיתי רבע שעה ומגיעה משהי אחרת לתרגם לי כל מנה ומנה.
אח"כ הסתבר שזו היתה השפית בכבודה ובעצמה!
בחרתי במנת דג, שנשמעה מיוחדת ובעודי מזמינה הגיע פול, שאיתי באכסניה, והזמנתי אותו להצטרף אלי.
האוכל היה ממש מעולה וברמה ממש גבוהה! היה שווה.
בארץ זה לא מחיר נוראי בכלל. 120 שח למנת דג ובירה קטנה. אבל פה זו הארוחה הכי יקרה עד כה.
פול סיפר לי, שכבר ארגנו לנו את ארוחת הבוקר במקרר ושזה די נורא ושאוכל טוב עכשיו 🤣
אחרי הארוחה חזרנו לאכסניה הדלוחה וכל אחד היה עסוק בכתיבה.
אני את הבלוג והוא ביומן שלו.
במחברת עם עט! מה לא חבל על המשקל? סיפר לי שלוקח 15 ק"ג!
כלומר חוץ מהיומן יש לו עוד המון דברים מיותרים 🤣
תמיד זו שאלה שמסקרנת אותי כמה כל אחד לקח.
לעומת זאת כשהסתכלתי מה תלה על החבל בחוץ, רואה שהמגבת שלו בגודל של מגבת ידיים.
מוזר... בינתיים אני עם המשקל הקל ביותר אחרי הילדים בני ה- 8🤣
האמינו לי שגם 11 ק"ג שיש לי בתחילת היום זה לא מעט בכלל.
מחר עלייה מאוד קשה. הכי רצינית במסלול.
אז צריכה ללכת לישון בתקווה שלא יתקוף אותי עכברוש. בהצלחה לי 🤣
14.7 יום תשיעי לטרק. מ La sage ועד בקתת Cababe de moiry
הלילה עבר בשלום, ללא עכברושים וחיות אחרות.
אפילו לא קבלתי מכה בראש, שזה מפתיע!
מעל המיטה שלי, היה הגג של החדר 30 ס"מ מעל ראשי.
ישנתי בעליית גג במין כוך קטן ביותר.
כדי להכנס לחדר היה צריך להתכופף. הזיה.
בדרך כלל יש לי מומחיות לקבל מכות בראש ואין לי מושג איך ניצלתי 🤣
ועוד הלכתי לשרותים פעמיים בלילה בחושך והצלחתי לזחול לגומחה ללא פגע.
התעוררתי ב 6:15, מהקולות שפול השמיע של התארגנות והתחלתי להתארגן גם.
באופן ממש מפתיע, ארוחת הבוקר שהשאירו לנו במקרר היתה סבבה לגמרי!
יוגורט, גרנולה, לחם עם ריבה, קפה טעים ממכונה עם קפסולות וחתיכת גבנ"ץ.
אפילו שמו שם לחם עודף, שיכולתי להכין סנדביץ למהלך היום.
יצאתי בשעה 7:45 10 דק' אחרי פול.
היה ברור, שאין לנו מה ללכת יחד כי הוא פשוט רץ את המסלול!
אמר שלא עושה בכלל הפסקות. לא מבינה איך זה אפשרי בכלל.
אני ממש זקוקה להפסקות וגם נהנית מהן. לשבת מול הנוף המושלם הזה.
מה יש לרוץ? מגיעים לבקתה ואז נורא משעמם עד ארוחת ערב, אם מגיעים ממש מוקדם...
יום מאתגר מצפה לי היום, שעיקרו טיפוס לבקתת הרים מבודדת הכי יפה בטרק בגובה 2900 מטר!
יצאתי לדרך ומיד השביל התחיל לטפס בתלילות.
עשיתי לא מעט הפסקות נשימה.
כלומר כל פעם שהדופק שלי ממש עלה, עצרתי לכמה שאיפות עמוקות.
זה היה כל כך תלול, שממש כל דקה עצרתי לנשום.
חשוב לציין שהגובה שנמצאים בו בכל יום הוא בין 2000 ל 3000 מטר,
אז יש פחות חמצן ולכן הנשימה קצת יותר קשה בעת מאמץ.
העלייה לפס לקחה 4.5 שעות, עם הפסקה של חצי שעה באמצע.
סהכ עליתי מהערייה בה ישנתי 1100 מ' עד הפס.
מהפס אני רואה את גינתה צועדת לעברי, אחרי שלא התראנו משלשום בערב!
החלפנו חוויות בפס ואת הירידה של ה- 600 מ' עד לאגם שלמטה עשינו יחד.
באגם עשינו חצי שעה הפסקה ואז התחיל טיפוס ארוך ומייגע לבקתה.
היה תלול מאוד.
סיכום היום:
8 שעות הליכה
1700 מ' עלייה מצטברת
600 מ' ירידה מצטברת
13 ק"מ.
כשהגעתי פול כבר היה בבקתה כמובן, וסיפר לי שפגש את ג'ון ואת הבן שלו ניק,
שיצאו מאוד מוקדם בבוקר.
דיויד ולוק החליטו לוותר על היום הזה, בגלל השלפוחיות של לוק ברגליים.
הבקתה ממוקמת במקום מדהים ממש על קרחון ענק! בגובה 2900 מטר.
כל החלונות בבקתה שקופים וענקיים וממש תחושה של ריחוף מעל הקרחון.
ברדע שהגעתי הלכתי למקלחת עם אסימון בה זכיתי למקלחת ללא הגבלה,
למרות שהאסימון היה ל 3 דקות בלבד.
פעם ראשונה שלא רק שאין לי בעיה עם מקלחת אסימון, אני היחידה שקיבלה צ'ופר.🤣
אחרי המקלחת והכביסה, עדיין היה לי זמן רב עד ארוחת ערב,
אז יצאתי לטיול קטן והתקרבתי עוד לקרחון המהמם לנקודת תצפית מדהימה!
ישבתי שם חצי שעה מוקסמת!
הבעיה עם החלונות השקופים של הבקתה, שממש נצלינו במהלך ארוחת הערב.
השמש היתה בגובה החלונות וחיממה בטרוף 🤣
ארוחת הערב היתה מעולה וישבתי עם החברים החדשים שלי 😍
אחרי ארוחת ערב, שחקנו כולנו משחק קלפים והיה ממש כיף!
אני בחדר עם מיטת קומתיים מפחידה וקשה לטיפוס עם עוד 6 אנשים.
בקשתי להחליף מיטה בקבלה, כי ממש חששתי מהקטע, שבלילה אצטרך ללכת לשרותים וכמה מסובך שם הסולם ולהפתעתי הסכימו ונתנו לי חדר אחר, עם שתי תאומות בנות 5 ואבא שלהן, שסיפר לי בהתרגשות איך הן מטפסות הרים, כשהן קשורות אליו ברתמה!
מחר יעלו מעל גובה 3000! די מטורף 🤣 ילדות מהממות רק עושות מלא רעש ומתקשות להרדם 🤣
לפחות לא ינחרו בלילה. אולי רק האבא. אחרי שאמרו לי מלא פעמים לילה טוב הלכנו לישון.
15.7 יום עשירי לטרק. מ-Cababe de moiry ועד Zinal
שוב לילה בעייתי... התעוררתי ב 3 והייתי ערה שעתיים.
אמנם אף אחד לא נחר, אבל האבא ובנותיו ישנו במיטות מעליי ובכל פעם שאחד מהם הסתובב,
רעש מחריד של חריקות העץ ממנו המיטה עשויה.
נרדמתי לשעה קלה ואז כבר התעוררתי לקולות הבוקר של הבקתה.
זו היתה בקתה מאתגרת:
wifi אין כמובן.
היתה נקודה בחוץ עם קליטה סלולרית עלובה, בה הצטופפו כל מיני מכורי טלפון כמוני🤣
אני הסתפקתי רק בלהגיד שהיגעתי בשלום.
בנוסף לא היו מי שתייה.
בבוקר ביציאה העמידו ג'ריקנים עם תה, שאנשים יוכלו לקחת לפחות את זה ולמלא את הבקבוק שלהם.
האלטרנטיבה לתה, 1.5 ליטר מים ב 30 שח. יקררר.
זה הגיוני בהתחשב בעובדה שכל האספקה מגיעה לשם במסוק.
בסך הכל הבקתה היתה מאוד מודרנית והנוף שלה היה שווה את האתגר 😊
התישבנו לארוחת בוקר כל החבורה ועשינו קצת צחוקים על חשבון מישהו,
שבמשך חצי שעה שאכלנו ניסה להתארגן עם מצנח רחיפה.
שני אנשים עזרו לו אבל זה היה נראה מקום לא הגיוני בעליל!
אין מקום לרוץ כמעט בכלל. הקרקע ממש קרובה למקום ממנו רצה לקפוץ. ממש בחירה מוזרה.
אז היה הרבה הומור שחור ובסוף כולנו התיאשנו מלחכות שיקפוץ כבר והלכנו להתארגן ליציאה.
פול שיצא אחרון סיפר, שבסוף קיפל הכל וחזר חזרה מבלי לקפוץ 🤣 לדעתי חייו ניצלו.
משהו במיקום לא היה מתאים בכלל. ויש לי קצת מושג כי עשיתי פעם קורס מצנחי רחיפה.
יצאתי לדרך ב 7:45 כמעט אחרונה.
הבוקר התחיל בירידה לאגם, אותה עשיתי אתמול בעלייה.
לעלות לקח כמעט שעתיים בעוד שלרדת את אותו המרחק לקח רק שעה.
מטורף איזה פער בקצב יש בין עלייה לירידה.
לכן כששואלים כמה ק"מ יש ביום בטרק זו לא שאלה רלוונטית, אם לא שואלים כמה מתוך זה עלייה וכמה ירידה.
בהמשך, הלכתי במשך שעה לצידו של אגם טורקיז ענקי ומרהיב, שבקצהו סכר הכי גדול שראיתי בחיי.
ההליכה היתה ברובה מישורית, מה שדי נדיר בטרק הזה.
אבל לאורך כל המישור כבר ראיתי באופק את העלייה הענקית שמצפה לי, שלא איחרה לבוא.
ג'ון וניק בשלב שאני הלכתי לצידו של האגם הלכו מדרך קצרה יותר בצד השני ונפגשנו בשליש הראשון של העלייה והלכנו קצת יחד.
מדהים הקצב שהילד עולה את העלייה הקשה הזו!
מה שמוכיח שיש עניין מנטלי מאוד משמעותי בטרק הזה.
מי שחסון מנטלית יכול לעשות כל דבר. כמובן אם מגיע מוכן פיזית לטרק 😊
העלייה קשה לכולם, אבל השאלה אם נשברים או לא.
ולילד הזה יש באמת כוחות על!
אחרי שעה וחצי של עלייה קשה, אני בפס חוגגת עם הסנדביץ הטעים שקניתי בבקתה ערב קודם, ומביטה אל הנוף בצד השני שהיה מהמם!
משם יורדת מטה עד לרכבל הלוקח אותי לעיירה מתוקה בשם זינל.
בכל סיפורי הדרך שקראתי ממליצים על הרכבל הזה, שחוסך שעתיים של ירידה שוברת ברכיים ובחלקה האחרון גם עם שורשי עצים מחליקים.
החלטתי שמספיק לי להיום, כי מחר הולך להיות אחד הימים הקשים בטרק.
צריכה לצבור כוחות וגם לקנות קרם הגנה שבדיוק נגמר ובזינל יש סופר.
סיכום היום:
14 קמ הליכה.
5.5 שעות הליכה.
700 מ' עלייה מצטברת
1100 מ' ירידה מצטברת
הגעתי למלון מקסים עם מארחים ממש נחמדים וקבלתי חדר ענקי! שירותים ומקלחת מחוץ לחדר.
פול הגיע אחריי הפעם, גם כי עשה את הירידה וגם כי אמר שישב שעות ליד נחל לקרוא ספר בהשראתי 🤣
זאת כי נזפתי בו שעושה הכל כל כך מהר ולא יושב קצת מול הנוף המדהים הזה שזה ללא ספק חלק של החוויה.
שאלתי איך יכול להיות, שהוא רץ ככה את המסלול ואז הסתבר ש 5 פעם בשבוע רץ בין 10 ל 20 קמ! ומשתתף באולטרה מרתון שזה ריצה של 100 קמ.
וכבר 50 שנים עושה ספורט לפחות 18 שעות בשבוע.
קטן עליו הטרק הזה. אה והוא בן 60! (נראה בן 50 גג).
ישבתי איתו בעודו אוכל צהרים ואז הלכתי קצת לחדר לכתוב בלוג זה.
היה לי שפע של זמן וזה היה שינוי מרענן 😊
בהמשך, הלכתי לסופר לקנות קרם הגנה ובערב פול ואני אכלנו יחד והיתה לנו שיחה מעניינת על החיים של כל אחד.
הוא לימד אותי נוסחה מעניינת שלמחרת בדקתי ואכן עובדת:
בטרק עושים 4 קמ בשעה. אם יש עלייה של 100 מ' זה מוסיף 10 דקות לחישוב.
כלומר במקטע של 4 קמ שיש בו עלייה למשל של 300 מ זה יקח שעה וחצי.
ממש נחמד לחשב ככה כמה שעות הליכה מצפות לנו. כמובן זה זמן ללא ההפסקות.
אחרי ארוחת הערב החלטנו ללכת לבקר את גינתה, שישנה באתר קמפינג בקצה העיירה אבל לא מצאנו אותה. אולי כבר הלכה לישון.
גם אני חייבת ללכת לישון, כי מחר יום בהחלט קשה!
16.7 יום 11 לטרק. מ- Zinal ועד Gruben
או בשמו: "היום שקצת שבר אותי מנטלית".
אבל נתחיל בבוקר שלי, שהתחיל ב 5.
אמנם הייתי בחדר פרטי מקסים ומרווח, רק שהכל שם עשוי עץ
ואנשים עברו במסדרון והתעוררתי מהחריקות.
ניסיתי לשים אטמי אוזנים, אבל כבר היה מאוחד מידי והתעוררתי לגמרי מהחיפוש.
התארגנתי והלכתי לקחת את הכביסה שלי, שבעלת המקום תלתה עבורי על חבל בחדר כביסה.
לתדהמתי מישהו שם את הבגדים שלו ממש על חלק מהבגדים שלי,
והוא כנראה אחד שלא יודע לעשות כביסה, כי הבגדים שלו היו מצחינים וגרמו גם לשלי לריח לא נעים 😱 הבנתי שאצטרך לכבס שוב. לא כיף.
השקעתי שעה ארוכה בכביסה אתמול.
לתדהמתי מספר 2, קולטת שהגרביים שלי אינן!!!
גרביים חדשות ויקרות, שקניתי לפני חודש לקראת הטרק.
הלכתי לשאול את בעלת המקום, והסתבר שהיא שמה את הגרביים עם הבגדים של משהו אחר.
מזל ששמתי לב!!! אכלתי ארוחת בוקר די בסיסית עם פול, ויצאתי לדרך ב 7:45.
היום התחיל בעלייה קשוחה של שעה וחצי בה עליתי 500 מ' על פני 3 ק"מ.
זה קצב לא רע בכלל, והבנתי שכאשר העלייה היא מוצלת וקרירה אני עולה הרבה יותר מהר.
בהמשך ההליכה היתה נוחה יחסית על "מרפסת" לנוף שזה אומר בשפת המטיילים, שהולכים על שביל צר, שמצד אחד ההר ומצד שני כל הנוף פתוח מולך אל תהום גדולה וזה מקסים 😍
לא ציינתי, שעד כה היו לי רק ימי שמש מהממים בטרק.
אמנם לפעמים חם מאוד, אבל אין תלונות חלילה! פשוט מושלם!
זה מאוד נדיר באזור הזה, לקבל כל כך הרבה ימי שמש מושלמים ברצף.
אחרי 4 שעות, בדיוק בשעת ארוחת צהרים, הגעתי למלון גדול ומהמם בשם וויסהורן, שמסביבו אין כלום מלבדו ובחצר מרפסת מקסימה עם שולחנות אל הנוף.
כל העלייה ידעתי שאני הולכת להתפנק שם, והתפללתי שיהיה מקום.
הגעתי בול ב 12:00 והכל מפוצץ! שאלתי את המלצרית אם יש מקום,
ולשמחתי היא שידכה אותי לשלוחן עם זוג שהסכימו לארח אותי 😍
התפנקתי על מנת פסטה טעימה, תוך תפילה שאצליח להזיז את עצמי ב 4 שעות הבאות,
הכוללות עלייה קשוחה ואז ירידה קשוחה עד למקום בו אשן הלילה.
חשוב לי לציין, שפול היה אמור לישון בלילה הזה במלון בו אכלתי צהרים,
אבל מכיוון שדחו לו את הטיסה ביום החליט לרווח קצת ולא להלחץ בלוז.
יומיים לפני התקשר להודיע על ביטול. במלון ענו לו כי למרות שהתפוסה מלאה ושיש מי שיקח את החדר במקומו, יחייבו אותו במחיר מלא של 189 פרנק (לינה+חצי פנסיון+ארוחה ארוזה לדרך).
פול ניסה למחות על כך, והמנהלת הסכימה להוריד מהמחיר רק את הארוחות ועדיין ישלם 150 פרנק.
זה מחיר מאוד יקר לשוויץ וממש גרידי, שאם יש מישהו במקומו (ואין להם הפסד עליו) לא מחייבים לפחות רק חלקית..
היה יום חם ביותר וידעתי שאני חייבת להזדרז כי הליכה רבה לפניי.
שלמתי את החשבון, שזה כמו המחיר של 3 סנדביצים, שקונה בדרך כלל לצהרים.
העניין הכספי, היה החלק הקטן בטעות שעשיתי שאכלתי שם...
למרות שהארוחה היתה ממש קטנה היא רבצה היטב בבטני.
אני הרי יודעת שלא טוב לאכול ארוחה גדולה ומיד אחרי לעשות ספורט אינטנסיבי.
צריך מנוחה של שעתיים לפחות...
למזלי החצי שעה הבאה היתה במישור או בעלייה מתונה, אבל החום והארוחה יחד עם המאמץ לא עשו לי טוב בכלל.
ואז התחיל טיפוס אימתני של שעתיים וחצי אל הפס.
הטיפוס עצמו לא היה קשה יותר משאר הטיפוסים עד כה.
אבל לא היה לי כיף בכלל.
בדרך כלל כשיש עלייה קשה בטרק, אז יש מספר דברים שגורמים לי הנאה ועוזרים לי להתמודד עם המאמץ האדיר בהשלמתה.
1. מזג אוויר נעים (אם למשל הולכים ביער מוצל וקריר)
2. פריחה יפה או נוף הרים מרשים ומתחלף.
3. עצם הכיבוש של ההר.
לעלייה הזו לא היה כל יחוד ושום דבר להתנחם בו.
הלכתי עם הפנים לשמש באזור חשוף ללא צמחיה, וממש הרגשתי את הקרינה ורק חיכיתי שיגמר.
ככל שזו היתה התחושה שלי, ככה ראיתי את הפס הולך ומתרחק... הצעדים שלי היו כבדים ואיטיים.
עצרתי המון לנשימות.
כל פעם משהו אחר הפריע לי וחוויתי חוסר נוחות אדיר.
במהלך העלייה, ראיתי פתאום זרם מים קטן שירד מההר.
החלטתי שלמרות שכבר מאוחר ועוד הרבה עבודה לפניי, לעצור ולהוריד נעליים ולטבול את הרגליים וגם את הכובע שלי במים כדי שטיפה אתקרר.
זה היה נחמד לאותו הרגע, אבל לא עזר להמשך, והרגשתי שנחלשת מנטלית ופיזית מרגע לרגע.
ואז הבנתי שאני והשלוקר משחקים רולטה רוסית.
בגלל החום שתיתי המון ובכל רגע השלוק שאקח יוכל להיות האחרון.
אין לי מושג כמה מים נשארו, כי השלוקר קבור עמוק בתיק וממש לא בא לי להוריד תיק ולבדוק.
שתיתי שלוקים קטנים תוך תפילה שיהיו אח"כ עוד.
חלפו 3 שעות, שנראו כמו נצח עד שהגעתי לפס מהמסעדה וידעתי שעוד ירידה ארוכה לפניי עד גרובן.
התישבתי בפס ללא אוויר ולרגע התמסרתי לרוח החזקה,
שנשבה שם ולצלילים הנעימים שהשמיע העמוד שהיה שם. ממש כמו חליל.
בהיתי במן צמחים עדינים, שהתנופפו ברוח העזה והצלחתי לשחרר לרגע, את הייאוש שתקף אותי ב 3 שעות האחרונות.
חשבתי שבסך הכל זה יפה, שעד כה עמדתי באתגרים ללא סבל ורק עם המון הנאה וזה בסדר גם קצת להשבר.
בכל זאת היו 7 שעות של עלייה כמעט רצופה. 1400 מטרים. זה לא מעט בכלל.
משם החל מסע נגד הזמן.
להספיק להגיע בזמן לארוחת ערב 😊
פול כבר שלח לי ווטסאפ, לברר שאני בסדר.
בקשתי ממנו להודיע שמגיעה.
את הירידה עשיתי בספיד ללא עצירות.
אני בדרך כלל מאוד אוהבת ירידות, אבל בגלל שהגוף שלי כבר היה כל כך עייף רק רציתי להגיע ולא נהנתי.
היום הזה היה ארוך מידי והכי פחות מרשים מבחינת נופים.
סיכום היום:
1400 מ' עלייה מצטברת
1200 מ' ירידה מצטברת
24 ק"מ
10.5 שעות הליכה
הגעתי למלון וכולם חיכו לי בכניסה וממש שמחו שהגעתי בשעה טובה.
ג'ון וניק וגינתה הגיעו לפניי כי הלכו היום בדרך קצרה בהרבה.
פול הגיע לפניי למרות שעשה את אותו המסלול, כי כאמור הכל קטן עליו 😊
הגעתי ב 18:15 אחרי 10.5 שעות הליכה. היופ הכי ארוך שלי עד כה!
הלילה ישנה בדורמטוריז וטסתי להתקלח ולכבס לפני ארוחת הערב.
החברה אמרו שיחכו לי.
כשהגעתי לקבלה לברר איפה ישנה התברר שבמעבר לגרובן עברנו מצרפתית לגרמנית.
זה היה כל כך מוזר!!! פתאום לעבור ממרסי לדנקשיין (תודה בצרפתית וגרמנית).
ואיפה הדורמטוריז שאשן בהם?
קומה רביעית!
בלי מעלית!
כאילו לא עליתי מספיק היום 😊
הייתי צריכה לעלות ולרדת את ה 4 קומות 4 פעמים עד שהלכתי לישון כלומר עוד 32 קומות 😊
בעודי מכבסת את בגדיי אחרי המקלחת, פול הגיע לקרוא לי שהמרק כבר על השולחן.
היתה ארוחת ערב טעימה והיה כיף לשמוע על המסלול של כל אחד.
ג'ון סיפר, שלוק ודיויד פרשו סופית מהמסע.
דיויד חולה בשפעת. היה לי חבל בשבילם.
ב 20:30 עליתי כבר לדורמז לכתוב את הבלוג וזה היה קצת מתסכל.
כל פעם שכתבתי קצת הכל נמחק בגלל תקשורת גרועה.
ב 22:30 נשפכתי סופית ונרדמתי תוך שניה!
אגב בדקתי את השלוקר והיה שם שלוק אחד אחרון! איזה מזל 😊
17.7 יום 12 לטרק. מ-Gruben ל-St Niklaus
כאשר הלכתי לישון בדורמז נרדמתי מיידית!
הגוף היה כל כך זקוק למנוחה. זה ממש כיף להרדם מיד.
כהרגלי התעוררתי ב 4 כדי ללכת לשירותים.
ואז... הייתי ערה לחלוטין עד 5:30.
רוצה לשתף מה קורה לי ברגעים האלה שגורם למצב המעצבן הזה:
השינה שלי מאוד קלה ושברירית.
בבית יש לי המון תנאים סטרילים, כדי לאפשר אותה: חושך מוחלט, שירותים ממש קרובים למיטה ומאוורר, שדולק כל השנה, שעושה רעש לבן שלא אשמע קולות מבחוץ.
בטיול? אין תנאים כאלה 🤣
כשאני הולכת לשירותים בלילה, אני עוברת מסע יסורים:
אור במסדרון נדלק אוטומטית ומסנוור בטרוף.
השירותים רחוקים ובדרך כלל גם יש לעלות או לרדת מדרגות.
כשישנה בדורמז ישנה בתוך לינר (כמו שקש דק), שיש להשתחל אליו וזה מורכב בחשכת החדר ואז יש להכניס שוב אטמי אוזניים.
כל הטקס הזה, מעורר אותי לגמרי כאילו רקדתי ריקוד אינדיאני ליד המדורה 🤣
והמיינד חושב הו הנה בוקר בא!
אפילו השעון שלי שמודד לי שעות שינה שולח הודעה "בוקר טוב!" ומסנוור אותי אף הוא עם ההודעה שאוכל לראות אותה טוב יותר בחושך🤣
ואז המינד שלי מקבל מסר מהיקום, שאפשר להתחיל לחשוב המון מחשבות מיותרות לגמרי!!!
כל מחשבה מעוררת עוד ועוד מחשבות והשינה חומקת ממני.
רק הפעם, המינד והגוף שלי ניהלו קרב סכינים.
אחרי ההתעללות המזוכיסטית, שעברתי אתמול, הגוף שלי הודיע: "עד כאן! גברת תני לישון!
גם מחר יום קשה!"
המינד הוציא לו לשון והמשיך להציק ב: "ננה בננה תחת של אילנה"
אני רק הייתי סטטיסטית בקרב שלהם 🤣
בסוף, ולמרות שזה היה נראה קרב אבוד, הגוף ניצח ונרדמתי לשעה הזויה נוספת בין 6 ל 7.
לדעתי הגוף די עבד עליו כי הראש היה בטוח שאני ערה, כי זוכרת מחשבות שהיו, אבל זה שפתאום הסתכלתי בשעון וכבר היה 7, הוכיח שישנתי.
קמתי בזינוק, כי לקום ביום הארוך שמצפה לי בשעה כזו זה בעייתי.
הייתי הפוכה לחלוטין!
במסדרון ברגע הכי לא מתאים שאני עם עיניים חצי עצומות, פוגשת את כולם (חוץ מגינתה שישנה בקמפינג) וכולם כבר רעננים ומוכנים ליציאה אחרי ארוחת בוקר.
כשאני קמה הפוכה, או באופן כללי בבקרים, הכי לא מתאים לי לנהל שיחות ובטח שלא באנגלית בטרם אפילו שטפתי פנים, אבל לא היתה ברירה.
הייתי צריכה להפרד מג'ון וניק, שאותם אני מאוד מעריכה כי כנראה כבר לא נפגש.
ניק הוא ילד אלוף כבר ספרתי.
אבא שלו פשוט איש מקסים ומחנך את ניק כל כך יפה.
שניהם היו השראה עבורי ואמרתי להם מילים חמות לפרידה.
אכלתי ארוחת בוקר מושקעת וטעימה ורק ב 8:30 הייתי מוכנה ליציאה.
מאוחר מאוד ליום ארוך.
ידעתי שבבוקר מצפה לי עלייה משמעותית.
מתחילה לטפס טיפוס תלול ביותר. השמש ממש בעיניים ולא רואים כלום.
אחרי 5 דקות שכבר גמעתי לא מעט מטרים, מרגישה משהו מוזר בידיים: את העדרם של המקלות 🤣
היו לי רגשות מעורבים: מצד אחד כעס גדול על עצמי. איזו סתומה וכו.
מצד שני חילקתי לעצמי שתי מדליות:
1. זה רק 5 דקות של עלייה. מעצבן ככל שיהיה, יכול היה להיות גרוע יותר.
2. איזה יופי שעד היום לא שכחתי כלום! יש לי נטייה קלה לפזרנות ולכן בכל מקום שיוצאת ממנו עושה מלא סריקות. המון פעמים אחרי שיוצאת (רבע שעה אחרי) פתאום לא בטוחה אם לקחתי משהו אז מורידה את התיק ובודקת.
לדעתי במצטבר הוספתי שעה על בדיקות יתר קפדניות 🤣
העלייה היתה מוצלת ב 45 דקות הראשונות ואחכ חשופה במשך השעתיים וחצי הבאות.
הליכה בשטח חשוף ולא מעניין במיוחד.
רואה ממול את הפס של אתמול, ככה שהנופים די דומים.
אבל היתה לי אנרגיה טובה ונמרצת בבוקר למרות שקמתי הפוכה,
וזה שידעתי שהפס הזה הוא האחרון בטרק, גם נתן לי מוטיבציה מיוחדת לכבוש אותו.
מעכשיו יהיו עליות אבל לא לפס.
היום כביכול החלק הקשה הוא 1800 מ' ירידה ברצף. אבל אני אוהבת ירידות כאמור אז לא חששתי.
בדרך לפס מצאתי פתאום צל, באמצע השממה שיצר סלע אחד חביב.
מיד עצרתי להפסקת פק"מ. זה ראשי תיבות שאני המצאתי: הפסקת פיפי, קרם הגנה ומנוחה.
זו הפסקה של 10 דקות, שהיא יותר ארוכה מהפסקת נשימה ויותר קצרה מהפסקת צהרים.
הפסקה כזו אני עושה בול כל שעתיים כי אחרת נשרפת בשמש. הקרינה פה סופר חזקה.
חצי שעה מהפס ורק חצי שעה אחרי הפסקת הפק"מ, שוב היה צל מדהים שקיר ההר יצר וידעתי שזה הצל האחרון לשעות הקרובות אז ניצלתי גם אותו ל 5 דקות.
היתה בצל רוח קרירה ונעימה וזה היה נהדר ומרענן!
בדרך לפס היו מעט בולדרים לחצות אבל מסוג סימפטי מינוס.
זה הדרוג שלי לבולדרים:
1. בולדרים סימפטים זה כמו שהסברתי, שמאוד קל לחצות אותם, רק לשים לב איפה שמים את הרגל ולא להשתמש במקלות שלא יתקעו בין בולדרים.
2. בולדרים סימפטים מינוס, אלה בולדרים הדורשים החזקת שני מקלות ביד אחת והיד הפנויה לעיתים בשימוש למעבר של בולדרים גדולים, אבל בסך הכל קליל וחביב.
3. בולדרים מאתגרים, הם כאלה הדורשים לקפל את המקלות, לשים אותם בתיק ולהעזר בשתי הידיים כדי לעבור אותם.
את שלושת הסוגים אני מאוד אוהבת, כי הם אתגר וגיוון לשביל רגיל.
כשקראתי על הטרק הזה, ראיתי שהוא הרבה יותר טכני וקשה מה-TMB, בגלל שמכיל קטעים רבים של מעברי בולדרים.
עד היום בטרק היה רק מעבר אחד של בולדרים ממש מאתגרים.
השאר היה קליל.
הגעתי לפס מלאת כוחות ולא מותשת כמו אתמול.
הנוף לצד השני היה קצת עם אובך ולא מרשים כפי שקיוויתי אבל את תחושת ההישג והכיבוש של הפס האחרון בהחלט הרגשתי והתרגשתי!
אכלתי חצי סנדביץ שהכנתי לי בארוחת הבוקר (אני מאוד זהירה אחרי אתמול 🤣)
והאכלתי גם את החבובים שלי, הלא הם השעון והטלפון רעבי הבטריה.
גם אותם האכלתי במידה. שלא יתפוצצו.
יחד איתי בפס, היו זוג שווייצרים חמודים, שעשו טיול יום לפס הזה ותכננו לחזור חזרה למלון ממנו יצאנו.
הם שמעו על המסלול שעשיתי ומאוד התרשמו. צילמנו אחד את השני וכל אחד המשיך במסלול שלו.
מכאן ועד היעד, היה פשוט מסלול מהמם ומושלםםם!!!
תמיד בירידה מפס זה מתחיל בירידה מאוד מאוד תלולה, שאותה יש לעשות מאוד בזהירות.
לרב זה קטע קצר של 30 דקות לכל היותר.
אח"כ מתחילה ירידה קצת יותר מתונה. 1800 מטרים של ירידה זה מאוד מכובד ואני סקרנית איך זה ירגיש.
הגוף שלי ממש צהל בירידה.
פתאום הכל השתחרר!
לא מתנשפת.
אין בכלל סבל רק תחושת ריחוף אדירה.
אני הולכת בקצב מאוד מהיר וגומעת את הנופים המתחלפים בהנאה מרובה.
אחרי 45 דקות של ירידה בערך, הגיע שדה בולדרים ענקי!!!
רובו היה מסוג סימפטי מינוס.
החזקתי את שני המקלות ביד אחת ודילגתי בהנאה מסלע לסלע.
קצת הרגשתי במשחק דוקים:
לעיתים כשדורכים על בולדר, הוא מתרומם בצד הנגדי שלו ושוקע במקום הדריכה.
ככה שאף פעם לא ניתן לנחש מה יקרה שנדרוך עליו.
זו תחושה של אדרנלין כי זה קצת מבהיל, ששיווי המשקל משתנה בבת אחת ואם לא מוכנים לזה אפשר גם ליפול.
השדה היה ענקי וגם יצא לי ליפול פעמיים מאיבוד שיווי משקל מבולדר לא יציב כזה, אבל היה לי מזל ואף נפילה לא היתה רצינית רק מבהילה לרגע.
באמצע שדה הבולדרים, פתאום ראיתי ציפור מהממת!
בשנייה הראשונה ממש נבהלתי ממנה, כי היא השמיעה קול מוזר, אבל אח"כ ע"פ המבטים שתקעה בי,
לא היה ברור מי יותר מפחדת ממי.
כשפגשתי בסוף היום את פול, הוא אמר שהיא נקראת Ptarmigan ושהיא מחליפה צבעה ללבן בחורף להסוואה עם השלג. בקיץ נראית כמו סלע. ושיש תאריך מסויים, שבו היא מחליפה צבע ואם עדיין לא ירד שלג אין לה הסוואה יותר והיא נטרפת! מעניין!
הייתי מאוד מרוכזת בחציית הבולדרים, שנמשכה כחצי שעה ולא שמתי לב איך הנוף משתנה.
בתום שדה הבולדרים התגלה אליי נוף מרשים ממש!
לראשונה ראיתי את ההר המפורסם לקראתו אני צועדת המטרהורן!!! או לפחות ככה חשבתי.
המסלול הזה מיוחד, כי צועדים מהמונבלאן ועד למטרהורן שני הרים המרשימים ביותר באלפים.
עכשיו לפאדיחה:
כשהתכוננתי לטרק עשיתי מאמץ מיוחד, לא להסתכל בתמונות כדי שהנופים יפתיעו אותי.
ידעתי שהמטרהורן הוא הר בצורת משולש, אבל לא התעמקתי באיך ממש נראה.
כשסיימתי את הבולדרים, התגלו בפניי באופק 3 הרים משולשים מאוד מרשימים.
אחד מהם היה גדול מכולם ונראה ממש כמו פרמידה.
אני הנחתי שזה המטהורן וצילמתי סרט מתלהב, עם פוקוס על ההר הלא נכון בעוד ההר הנכון נמצא שני הרים משמאלו 🤣
רק אחרי שצילמתי והתקדמתי הלאה, פתאום עלה בי החשד ובדקתי אצל ד"ר גוגל וראיתי שאכן טעיתי 🤣
מעניין איך קוראים להר שבעיני יותר מרשים.
מי שיודע שיכתוב לי בתגובות.
משם היתה ירידה ארוכההה ומהממת ואני פשוט דהרתי בהנאה מרובה.
מידי פעם עצרתי לרגע, שלא ישרפו לי הברקסים 🤣
כל כך נהנתי, שפתאום לא יודעת למה, הרגשתי גבוהה יותר.
זו היתה תחושה מוזרה ונהדרת כאחד.
הגעתי די מהר לנקודת החלטה אם לקחת רכבל שחוסך 800 מ' ירידה ושעה וחצי הליכה.
כמובן שבחרתי ללכת.
גם כי מחר יום קצר וגם כי היה לי מושלם ללא כל כאב ברכיים ולא רציתי שיגמר עד לנקודה זו כבר ירדתי 1000 מ' שזה מכובד בהחלט.
גם פול שלח לי הודעה שהירידה שווה.
לא הצטערתי ובדילוגים קלילים הגעתי עד לסנט ניקולאוס.
בדרך ראיתי לראשונה צרצר וזה חרק ממש יפה!
רואים על הגב שלו מן פתח שאני מהמרת שדכו משמיע את הצרצור שלו.
סה"כ הלכתי היום:
8:30 שעות הליכה
1100 מ' עליה מצטברת
1800 מ' ירידה מצטברת
20 ק"מ
כשהגעתי למלון שלי, חיכתה לי הפתעה קטנה.
לדלת יש קוד שכביכול נשלח אלי ע"פ הפתק שיש על הדלת, אבל בדקתי במייל והוא לא...
כתוב כי יש מעטפה בתיבת הדואר ולא הצלחתי לפתוח את התיבה.
זה הרגיש כמו חדר בריחה ובדרך כלל אני טובה בזה, רק שכנראה האדרנלין שהרגשתי בכל הגוף לקח קצת מהתושיה 🤣
עמדתי חסרת אונים. ראיתי כי רשום מספר טלפון, אבל אין לי שיחות יוצאות מהטלפון.
התחלתי לחפש את אישור ההזמנה שהדפסתי בתיק, כי חשבתי שאולי משם יבוא עזרי אבל לא...
ואז בעל המסעדה, שהייתה מול המלון נחלץ לעזרתי:
שלף את המעטפה מהתיבה הנכונה ובעזרתה פתח את הדלת כי הכרטיס שבתוך המעטפה ידע לפתוח.
הציל אותי!
הגעתי לחדר שווה ממש!
יש בו גם שירותים וגם מקלחת. מיטה זוגית עם מצעים מפנקים.
הכל מודרני ונעים. אפילו מכונת קפה ובקבוק מי סודה על השולחן.
מלא מגבות צחות ונקיות ואפילו קרם גוף! שלא ראיתי מאז שיצאתי מהארץ.
הרגשתי קצת עליסה בארץ הפלאות.
או במילים אחרות: "שיפנו אותי אם יש להם אומץ!"
זה קטע שבטיול פתאום מעריכים כל כך את הפינוקים הקטנים, שבאים בהפתעה.
למה הפתעה? כי המלון עלה לי רק 340 שח כולל ארוחת בוקר של הביוקר 🤣
בארץ אם היו אומרים לשלם על כזה מלון 1200 שח הייתי חושבת שהמחיר הוגן.
ממש מטורף הפער הזה. לא מפסיק להפתיע אותי.
אחרי שעה של כביסה ומקלחת מפנקת עם זרם מושלם וקצת שיחות עם הבית, נפגשתי עם פול לארוחת ערב בסעדה שמול המלון שלי.
זו היתה ארוחה אחרונה בטרק יחד. פעם הבאה נפגש לחגוג את סיום הטרק בארוחת ערב ב Zermatt.
היינו יחידים במסעדה ולמעשה יחידים ברחוב. זה היה יום ראשון וזה ישוב קתולי וכנראה כולם היו בבתים.
זה היה מוזר והרגיש כאילו בנו את כל התפאורה הזו רק בשבילנו ואנחנו קצת כמו במופע של טרומן,
שחקנים בסרט מבלי לדעת.
האוכל היה אכזבה.
שתי המנות שהזמנו לא היו טעימות בכלל. אני הזמנתי rosti שזה תפוח אדמה מגורד ומטוגן ומעליו ביצה.
נשמע עם פוטנציאל, רק שהגיע ממש לא מטוגן מספיק.
אזרתי אומץ ובקשתי שיטגנו עוד. וחזר באותו המצב בדיוק 🤣
לדבר עם פול היה כיף. ממפגש למפגש השיחות מעמיקות.
אחרי שעתיים של בירה וארוחה צולעת כל אחד הלך למלון שלו.
אני התפנקתי לי במצעים הנעימים ועד 22:30 כתבתי את הבלוג ודברתי עם המשפחה.
החלטתי לכוון שעון ל 7:30 ולקחת את הבוקר באיזי שכן מחר יום קצר.
אבל כרגיל בענייני שינה אצלי התכנון שונה מהמציאות ועל כך בפרק הבא.
18.7 יום 13 לטרק. מ-St Niklaus ל-Gasenried
הלילה במלון המושלם, התעוררתי שוב ושוב לצלילי פעמון הכנסייה.
זה סבבה שאתם מתלהבים מהפעמון שלכם. באמת.
אבל רבאק! כל רבע שעה???
או כמו שאורן בן זוגי אמר לי כשסיפרתי לו בהשראת החמישייה הקאמרית:
Havn't the Jewish people suffered enough?
שוב מחפשת אטמי אוזנים באמצע הלילה. זה הפך הרגל 🤣
שונאת לישון איתם וכל פעם מקווה שהפעם לא אזדקק להם.
שינה זה לא הצד החזק שלי. חייבת להודות.
הפעמונים הצליחו לחדור גם דרך האטמים וב 5:15 קמתי סופית.
היום חצי יום "מנוחה" ולמה כותבת עם מרכאות?
כי גם ביום מנוחה שלא נחשב, מצפה לי עלייה של 700 מ' 🤣 (כמו העלייה מנווה אטיב לרכבל עליון)
הכל יחסי בחיים מסתבר.
ובגלל שידעתי שזה יום קצר, לקחתי את הבוקר מאוד בנחת.
המשכתי לכתוב את הבלוג. עשיתי מקלחת ארוכה. אכלתי ארוחת בוקר מעולה במלון באיטיות.
כאילו יש לי את כל הזמן שבעולם!
כשחזרתי לחדר המשכתי לכתוב את הבלוג, ארזתי, ויצאתי לדרך ב 10:00! הכי מאוחר עד כה.
יצאתי מסנט ניקולאוס לגיוון גרכן.
שם מתחיל רשמית מסלול שביל אירופה, אותו אני מתכננת לעשות בהתרגשות:
Europaweg!
המסלול מתחיל מ- grachen ועד zermatt שזה סוף המסלול!
לא מאמינה ש 15 ימי צעידה עומדים להסתיים בקרוב!
שמחה ועצובה בו זמנית.
היום עושה מקטע קצרצר וקל מהשביל הזה - מגרכן ועד גסנריד.
כי כאמור יום מנוחה 😊
מחר אתחיל יומיים על השביל, כשבלילה אשן בבקתת אירופה.
השביל הזה מדובר הרבה בין המטיילים כי הבטיחות שלו מעט שנויה במחלוקת...
מקטע שלו שהיה מאוד מסוכן נסגר.
יש מעקף לקטע הזה, שמעט מאריך את המסלול המקורי.
הטיפוס לגרכן נמשך שעתיים, כשחלק מהמסלול מוצל וחלקו בשמש לוהטת.
מטורף איזה הבדל בטמפרטורה בין הצל לשמש.
ממש ההבדל בין להיות בחוף הים בקיץ לבין להיות בבית ממוזג על 16 מעלות!
העלייה חולפת במהירות דרך כפרים מתוקים בדרך והרבה ירוק ופרחים, ומגיעה לגרכן המהממת 😍
מתהלכת ברחובות מלאי הפרחים והבתים הציוריים והכל נראה כמו גלויה 😊
פתאום קולטת שמחייכת לעצמי חיוך גדול 😊 כיף!
ואז כדי שהחיוך יהיה מושלם, גם יובלי התקשר בדיוק בתזמון מושלם,
כשמצאתי ספסל בצל להתישב עליו ולהכניס את המקלות לתיק כי מתכננת להסתובב פה קצת.
אחרי השיחה, ששמחה אותי עוד יותר המשכתי להסתובב מחוייכת
ואז חיפשתי מקום להתישב בו לצהרים. התחשק לי משהו קליל ומצאתי מסעדה שיש בה טוסט.
הטוסט שהוגש אחרי המתנה ממש ארוכה וחמה להחריד (למרות השימשיה שהייתה מעל ראשי), היה ממש גרוע.
מפוצץ גבינה לא טעימה מלמעלה.
פטריות מקופסת שימורים והלחם עצמו, כנראה כדי שיטוגן טוב, היה ספוג באיזה סוג של כוהל חריף ומר בטרוף.
ממש לא אכיל.
לקחתי כמה ביסים ביאוש רק כדי לא להיות רעבה ונזכרתי בסיפור, שסבא שלי סיפר על עצמו:
כשהיה נער, חלם על איזה מרק שעועית שהוגש באיזו מסעדה.
לא היה לו נעים לבקש מאמא שלו וכשהרוויח כסף מאיזו עבודה החליט, שהולך לקנות לו את המרק שעליו חלם מכל הכסף שהרוויח באותו היום.
המרק כמו הטוסט היה דוחה! סבא שלי ללא היסוס זרק לפח ואמר לעצמו:
"גם שילמתי וגם אסבול?"
ובכן אשלם בהכנעה את ה 16 פרנק ואתחפף מבלי לסבול עוד🤣
גם חום אימים בנוסף.
ממש מעדיפה ללכת מפה לכיוון המקום בו אשן הלילה, שלא רחוק.
שמעתי מג'ון שממש נחמד שם (הם קיצרו את אתמול ונסעו באוטובוס ישר לשם בלי גרכן).
בארץ הייתי מחזירה את המנה, אבל פה מדברים רק גרמנית בלי מילה באנגלית,
אז ויתרתי על הרעיון להחזיר מנה בפנטומימה 🤣
כל הטיול היה אוכל מעולה ממש.
ממש התרשמתי. עכשיו שתי מסעדות ברצף, עם אוכל יקר ולא טעים.
האם המסעדות באווירת סוף קורס?
מהמסעדה, 45 דקות הליכה מקסימה בתוך יער. הרב במישור.
השביל עליו הולכים מאוד מיוחד:
משני הצדדים תעלות והולכים על מעין גשר ארוך ומפותל העשוי אדמה.
הגעתי לגסנריד, עוד כפר ציורי ומתוק והאכסניה בה אשן ממוקמת בנוף משגע!
החדר נוח ונעים ומקלחת ושירותים ממש ליד החדר.
סיכום יום:
10 ק"מ כולל הליכה ברחובות גרכן
700 מ' עלייה מצטברת
300 מ' ירידה מצטברת
4.5 שעות כולל הפסקה ארוכה באמצע.
הגעתי מיוזעת לחלוטין ומיד טקס כביסה ומקלחת.
החלטתי להשלים את שני הפרקים החסרים בבלוג (אתמול והיום)
ובזמן הזה הבגדים התייבשו בצ'יק במרפסת השימשית ועם משב הרוח.
הגיעה שעת ארוחת הערב והתישבתי במרפסת המקסימה הצופה אל נוף מטורף.
קבלתי תפריט כולו בגרמנית. המלצר החביב תרגם לי מנה מנה (והיו הרבה), בשיא הסבלנות.
חוץ ממני יש רק עוד שולחן אחד עם אנשים אז יש לו זמן.
Rusti - אחרי ההצלחה המסחררת של אתמול לא בא בחשבון.
הטוסט עם הגבינה של הצהרים - לא בא בחשבון.
הבנתי שזה האוכל פה בצד הגרמני של שוויץ.
מחליטה להיות אמיצה וללכת על מנה בשרית של צלעות עגל והצלחתי לשבור את גל הנאחס!
היה ממש טעים.
מחר יום מרגש. מקווה שאשן טוב.
19.7 יום 14 לטרק. מ-Gasenried ל-Europa Hut
התעוררתי אחרי שינה טובה בשעה 5:30.
ארוחת הבוקר ב 6:30, אז התארגנתי באיטיות וביליתי קצת עם הטלפון.
ארוחת הבוקר היתה סבבה, ובקשתי מהמלצרית את הארוחה הארוזה שלי לשטח שהזמנתי אתמול.
ומה היה שם?
המון דברים שלא לטעמי... וזו דרך עדינה לומר שאני בבעיה.
4 פרוסות לחם קשות כמו אבן בלי כלום.
חתיכה של גבנ"צ (בלי סכין אין לי מה לעשות איתה)
חתיכה של קבנוס (שונאת!)
בקבוק של משקה אנרגיה (אני ממש לא בעניין ושוקל חצי קילו)
ביצה קשה (דווקא סבבה)
30 גר טובלרון (סבבה פלוס :))
החלטתי שלא אקבל הפעם את רע הגזרה ובפנטומימה ואנגלית בסיסית,
שאלתי אם אוכל במקום להכין לי סנדביץ מהלחם הממש טרי וטעים של ארוחת הבוקר.
לשמחתי היא זרמה איתי!
במקום המשקה אנרגיה לקחתי בננה ומשמש.
והחזרתי את כל הדברים ההזויים, למעט הטובלרון והביצה.
אחרי הכנת הסדביץ וכל ההתארגנות התחלתי לצעוד ב 7:45.
התרגשתי מאוד! יומיים אחרונים לטיול ואמורים להיות מאתגרים ויפים! שביל אירופה!
קצת חששתי מאיך יסומן המסלול והאם באמת יהיו קטעים מסוכנים, כפי שקראתי בכל מיני בלוגים.
השעה ו 45 דקות הראשונות היו ממש קלילות.
הליכה נעימה בתוך יער קריר. מעט עליות וירידות, אבל קטנות ושלא מעלות דופק יותר מידי.
ואז התחילה עלייה די אימתנית ותלולה לחצי שעה הבאה.
אפילו חבלים מידי פעם אבל שום דבר מסוכן אבל בהחלט מעלה דופק.
משם ירידה תלולה של חצי שעה ואז התחילה עלייה ארוכה ארוכה ותלולה מאוד שחלקה בתוך היער וחלקה בשטח חשוף. וחם! חום אימים!
שוב שום דבר מסוכן. מידי פעם בולדרים סולידיים או מדרגות תלולות או חבלים.
בשעה 12:30 הגוף שלי הודיע בובה! תביאי לי מזון ועכשיו!
איך ידעתי שהוא לא צוחק איתי?
כי במקרה של רעב אמת, נשמעו קרקורי בטן עולים ויורדים 🤣
אמרתי לו בטון אסרטיבי אך רך, בדיוק כפי שעשה ג'ון לניק כשבכה שרעב:
"עוד קצת. שדה בולדרים עם שלטי הזהרה ממפולות, זה לא המקום המועדף עלי לאכול.
ושבכלל אני חשבתי שנאכל עוד חצי שעה ליד איזה נחל שנעבור בו".
הגוף שלי אמר לי "פחחחח", וכמעט עשה שביתה.
אז התפשרנו, שברגע שיהיה מקום עם צל בלי בולדרים ומקום נח לשבת זה יקרה.
ואכן הגיע המקום הזה ומיד התישבתי והוצאתי סנדביץ וביצה קשה.
או לפחות אני חשבתי שהיא קשה.
אבל הסתבר שהיא נוזלית לחלוטין. כן כולל הלבן.
פחות התחשק לי גוגל מוגל וגם נשמע לי קצת מסוכן לאכול ביצה חיה, שהיתה בחום.
נאלצתי לקבור אותה מתחת לאבן גדולה, כדי שלא תנזול לי בתיק.
יהי זכרה ברוך.
ואם יום אחד תעברו בשביל אירופה ותראו להפתעתכם עץ ביצים תזכרו שאני שתלתי 🤣
בעודי אוכלת, פתאום שומעת עברית.
חבורה של 8 ישראלים בגילאים שונים חולפת על פני.
מייד אומרת שלום, והראשון בחבורה שואל מאיפה אני.
לתמימותי חשבתי ששואל מאיפה לאיפה אני צועדת, אבל התכוון מאיפה בארץ. כאילו למי אכפת 🤣
שיחה קצרצרה והם ממשיכים ואני מסיימת לאכול, קרם הגנה וכו.
רבע שעה אחרי שיצאתי לדרך מגיעה לקיר ענקי, שמטפסים עליו עם מדרגות וגם נחל גועש שיורד במעלה ההר שעוברים אותו עם גשר עץ.
הכל נראה סופר בטוח ולא מפחיד בכלל.
בגשר פוגשת שניים מהחבורה, שאפילו מתנדבים לצלם אותי.
כשמסיימת לעלות, פוגשת את כל החבורה שהתיישבה לצהרים.
8 גברים. שני הורים עם שני הבנים שלהם שנראים באזור גיל 18.
ועוד 4 נוספים.
עקפתי אותם עם עוד שיחה קלילה וממשיכה בעלייה הקשה מעלה.
החום נהיה כבד יותר מרגע לרגע.
מזיעה בטרוף. מזל שחלק מוצל.
במהלך העלייה פרפרים השתעשעו איתי. ממש התישבו לי על היד ולקחו טרמפ למעלה.
צילמתי אותם בהנאה והם לא ברחו.
זבוב אחד התישב לי על היד גם, וממש נעלב שלא צילמתי אותו גם 🤣
בשעה האחרונה כבר לא היה בכלל צל.
הגעתי לנחל שיורד במעלה ההר עם מים שוצפים בעוצמה אדירה!!! ממש מרשים!
עברתי על גשר עץ דקיק ורסיסי המים מהמפל מעט ציננו את פניי הלוהטות מהחום והמאמץ.
קצת מפחידה החצייה, אבל כמובן בטוח לחלוטין.
חלק קטן של החציה עושים עם חבל, שזה קצת היה פחות בטיחותי, אם מחליקים לתוך המים השוצפים,
אבל 3 צעדים מפחידים ואני במקום מבטחים.
תכלס החלק הכי לא בטיחותי היה איזה שער שהיה בסוף גשר עץ צר והיה צריך להפעיל הרבה כח לפתוח אותו, כי היה עם קפיץ חזק. ממש נשענתי אחורה עם התיק הכבד וכמעט נפלתי.
עוד קצת עלייה והליכה יחסית נוחה עד הבקתה הקסומה באמצע הטבע וההרים המרשימים מכל עבר.
סיכום היום:
סהכ היום:
8.5 שעות הליכה
19 ק"מ
1500 מ' עליה מצטברת
1000 מ' ירידה מצטברת
הבקתה מפוצצת אנשים.
דומטוריז עמוסים.
בצ'ק אין רואה שרשמו שאני 2 אנשים.
לקח לי זמן לשכנע אותה שזה רק אני... שמחתי שהדפסתי את כל אישורי ההזמנה, ונאלצתי להראות לה שהזמנתי רק עבור אדם אחד ע"פ בקשתה.
יש פה מי שתיה אבל רותחים כמו תה... הצינורות מתחממים במהלך היום.
אחרי מקלחת מהירה (אסימון ב 4 פרנק ל 2 דק' מקלחת),
מתנחמת בבירה קרה אל מול הנוף המטורף!!!
אחרי 45 דקות, מגיעה חבורת הישראלים.
הם יושבים עם בירה ומוסיקה ישראלית.
אמנם שירים שאני אוהבת, אבל הם כל כך נטולי הקשר פה ומוזר לי לשמוע אותם.
גם לשמוע עברית אחרי מעל לשבועיים שלא שמעתי זה ממש מוזר!!!
אכלתי ארוחת ערב די משמימה וקצת התגעגעתי לחברים שלי, שכבר סיימו היום את הטרק.
ואז הגיעו לשולחן באיחור 4 בנות מתוקות ממש! יהודיות מארה"ב. היתה שיחה ממש נחמדה איתן.
אחרי ארוחת ערב יצאתי החוצה לשקיעה מדהימה ולראשונה בשבועיים היו עננים!
מחר גם תחזית לגשם.
אווירת סוף טרק גם בממלכת השמים :)
מחר יום אחרון! מרגש ועצוב בו זמנית שהחוויה המדהימה הזו לקראת סיום.
20.7 יום 15 ואחרון לטרק! מ-Europa Hut ועד Zermatt
התעוררתי ב 6:15, אחרי שדווקא הצלחתי לישון לא רע בכלל!
זאת למרות שישנתי בדורמטוריז עם המון אנשים.
יופי שבלילה האחרון של הטרק אני מתחילה סוף סוף להתרגל לקונספט 😊
קמה ומתארגנת לקראת יום אחרון בשביל המהמם הזה.
היום לקראת 15:00 יש תחזית לגשם ואני מתפללת שאספיק לסיים את היום,
לפני שיתחיל הגשם ושתהיה ראות טובה למטרהורן.
לחדר האוכל האוכל הגעתי בול ב- 7:00, שעת התחלת הארוחה,
ולהפתעתי כבר תור ארוך ומתפתל בכל חדר האוכל!
באף מקום זה לא קרה.
הבנות החמודות הזמינו אותי לבוא לאכול איתן וזה היה מאוד כיף לפתוח כך את הבוקר.
יצאתי לדרך ב- 8:00, ורבע שעה מהבקתה מגיעה לגשר התלוי,
שהיה עד לא מזמן הגשר התלוי הכי ארוך באירופה! לאחרונה גשר בפורטוגל עקף אותו.
גובה הגשר 85 מטרים ואורכו 494 מטר!
האמינו לי זה גבוה, ארוך, מפחיד ומתנדנד.
קיוויתי שלא יענישו אותי על אסון המכביה כשחוצה אותו.
לחצות את הגשר לקח רבע שעה!
קבוצת הישראלים היתה לפניי והלכו לאט וצילמו אז ניצלתי אותם לצלם גם אותי 😊
הגשר רעד בגלל הצעדים של כולם וזה היה ממש מפחיד.
אחרי הגשר, עברתי את הקבוצה והתחלתי לעלות חצי שעה בתוך היער.
לא מאמינה שזה היום האחרון של הטרק!
גאה בעצמי ומתרגשת שמסיימת, ויחד עם זאת עצובה שנגמר.
שביל ללא ספק מאתגר ומהמם.
השביל יוצא מהיער וממשיך בנוף פתוח.
השביל מקסים וצר.
מצד אחד תהום ובשני המצוק ונוף מרהיב מכל עבר של הרים עם קרחונים והמון ירוק.
רחוק רחוק כבר רואים את Zermatt.
היעד האחרון בטרק!
השביל מאובטח בחבלים, וכשצריך יש מדרגות. ממש ברמה גבוהה!
אין זכר לחוסר בטיחות שהיה בעבר וממנו כל כך חששתי.
כנראה מאוד השקיעו בשביל.
באזורים בהם יש סכנה למפולות אבנים, בנו ממש גגון ללכת תחתיו.
היה תמרור ממש מצחיק לפני כל גגון כזה (ראו תמונה).
באזורים מסוכנים למעבר בנו מנהרה לעבור בה.
כשעברתי באחת המנהרות (וזה קצת יסגיר את הגיל שלי),
זה הזכיר לי את מנהרת הזמן של דאג וטוני (ראו תמונה).
שאלתי את עצמי אם הייתי עכשיו באמת במנהרת זמן, לאיזה תקופה בחיי הייתי חוזרת.
לשמחתי התשובה היתה חד משמעית! כאן ועכשיו!
כל כך מאושרת!
ככל שהתקדמתי בהליכה, החלו נופים מרהיבים של המטרהורן האגדי.
כשרואים אותו מקרוב, אי אפשר לפספס שזה זה!
תחילה הוא היה מכוסה בקצהו בענן.
ידעתי שהגשם מתקרב וגם עננים החלו להווצר מאחור.
אבל פשוט היה לי מזל לא נורמאלי!
השמש כל הזמן ליוותה אותי וככל שהתקדמתי התפוגגו העננים מעל המטרהורן וראיתי אותו באופן מושלם!
זה היה כל כך מרגש ועוצמתי.
צילמתי כל כך הרבה תמונות!
בשעת ארוחת צהרים, היה ממש חם, ולשמחתי השמש בדיוק נכנסה מאחורי ענן ואפשרה לי לאכול בצל (השטח היה ללא עצים).
קינחתי בטובלרון מאתמול!
זה היה מצחיק לראות את המטהורן ולאכול טובלרון בו זמנית!
השוקולד הזה לא משהו, אבל בהקשר ובעיתוי שהוא נאכל, הוא קיבל משמעות ממש מענגת!
ברגע שסיימתי לאכול השמש שוב יצאה.
כמו אמרה: אני איתך עד הסוף!
הפרפרים המתוקים המשיכו ללוות אותי.
ממש הרגיש שהם מתקדמים יחד איתי בעליזות ושובבות.
שוב מצאתי את עצמי בטיול הזה הולכת וממש מחייכת חיוך גדול לעצמי.
זה אולי קצת מטופש לחייך לעצמך, אבל זה הרגיש כל כך נעים וטוב.
לאט לאט רואה את Zermatt הולכת ומתקרבת ורוצה ולא רוצה להגיע.
השילוט היה מעולה היום.
ממש כל שעה גם היה כתוב עוד כמה זמן נשאר עד ליעד.
השילוט הזה ליווה אותי ממש עד שנכנסתי פתאום לתוך העיר!!!
קצת היה מוזר שפתאום זה נגמר ואין איזה מחיאות כפיים או מדליה, שבהחלט הרגשתי שהגיעו לי,
אבל שוב חיוך גדול של נצחון!
העוברים והשבים לא מבינים על מה המהומה 😊
מקפלת את המקלות ושמה בתיק.
אקט קצת קשה...
באותו הרגע כמו סוג של נס, השמש נפרדת ממני לשלום והשמיים הופכים קודרים לחלוטין!
סהכ הלכתי היום:
7.30 שעות הליכה
1500 מ' עליה מצטברת
2100 מ' ירידה מצטברת
23 ק"מ
מחפשת את המלון שלי בו אהיה 3 לילות ואטייל באזור Zermatt היפה וגם קצת אנוח.
בכל זאת חופשה 😊
בחרתי במלון עם בריכה וסאונה וג'אקוזי ומיד אחרי שמתמקמת הולכת להנות במים. איזה כיף!!!
לא יאמן שתמורת 475 שח ללילה, קבלתי מלון ממש מפנק (ולמחרת אף גיליתי שארוחת הבוקר הכלולה במחיר מושלמת פלוס פלוס!)
בערב נפגשתי עם פול לארוחת המבורגר מעולה לחגוג את הסיום.
הוא בחר את המסעדה המושלמת!!!
בחוץ התחיל לטפטף גשם קליל ואנחנו מהלכים ברחובות היפים של Zermatt להוריד את האוכל.
פול כבר חוזר הביתה למחרת ואנחנו נפרדים בסיום הערב עם קצת עצב לפחות מצידי.
חברתו מאוד נעמה לי.
הוא בנימוס אנגלי מנשק אותי על הלחי לפרידה.
אני בלי היסוס מלמדת אותו, שישראלים נותנים חיבוק במצב כזה.
למרות המבוכה הקלה, התחבקנו ואיחלנו זה לזו המשך נעים.
הגעתי לחדר, מעט עצובה שהיום האחרון נגמר אבל עם המון סיפוק ואושר.
כתבתי לפול ווטסאפ, ושאלתי אם הבכתי אותו עם החיבוק.
ענה שבגילו שום דבר כבר לא מביך 🤣
זמן להתכרבל במיטה הנעימה!
לסיכום הטרק:
הטרק מאוד קשה.
ברמת קושי אחת מעל ה- TMB, גם כי יותר ארוך, גם יותר עליות וירידות מצטברות וגם יותר טכני (לא בטרוף).
אבל! למי שבכושר מתאים, והמיינד שלו סופר חזק, יכול לעשות את הטרק לבד ולגמרי בבטחה!
הטרק לא מסוכן בשום צורה.
כפי שראיתם, בן 8 ובן 60 עשו את הטרק בהצלחה רבה!
אבל! שלא ישתמע שזה טיול משפחות.
הילד בסיפור מגיל 5 מטייל כל הזמן, ויש לו כושר ראוי ויכולת סבל אדירה.
הוא גם מתאמן בכל יום כי מחליק על הקרח תחרותי.
להיות 8 שעות ביום בעליות וירידות קשוחות ביותר, זה לא משהו שילד ממוצע מסוגל לו.
בלי הרבה הפסקות, בלי לקטר ובלי לשאול מתי נגיע.
פשוט הלך ונהנה ותמיד עם חיוך.
אם גם הילד שלכם כזה, לכו על זה בלב שלם!
שלב התודות:
1. תודה גדולה לאמנון, שבנה עבורי את המסלול בגוגל (לי אין שום מושג איך עושים), כולל מקומות הלינה שהזמנתי. זה היה מסלול מושלם ועבדתי עם הקובץ שיצר לי, באפליקציית maps.me ועבד נפלא ועזר לי מאוד בניווט!!!
2. תודה גדולה לאיל, מנהל אתר סיפורי דרך בו נכתב הבלוג.
איל נתן לי תמיכה מדהימה, ומענה כמעט מיידי בכל שעה הזויה שכתבתי לו. כולל סופי שבוע!
איל ואני לא מכירים, אבל ממש הרגשתי שאכפת לו ועזר בכל מה שצריך עם האתר.
תמיד בנעם ותמיד גרם לי להרגיש שאני לא מציקה לו.
למרות שהצקתי לא מעט 😊
הקונספט של האתר, שכל סיפור דרך שנכתב עובר אצלו אישור לפני פרסום (מניחה שכדי להגן מספאם).
אנשים בדרך כלל מאשרים סיפור דרך רק כשכולו כתוב.
במקרה שלי, שכל יום רציתי לעדכן בזמן אמת זה היה יותר מורכב ודרש מאיל לאשר בכל יום כשבקשתי.
אז לכבודי הוא שינה את התוכנה, שאוכל לאשר בעצמי! מדהים ממש!
3. תודה ענקית לאמא שלי, שיודעת לזמן עבורי מזג אוויר מושלם.
בתחילת הטרק בקשתי ממנה לסדר לי מזג אוויר טוב וזכיתי ל 15 יום בלי אף ענן של גשם וראות מושלמת!!!
זה סופר נדיר!
4. תודה לגוף שלי המדהים, שצלח את האתגר הלא פשוט הזה, בלי פציעות ובלי מכאובים וכמעט בלי קיטורים 🤣
התנהג למופית!
5. תודה למיינד שלי, שידע להעריך כל רגע ושנייה וקדח בלי הפסקה ויצר את סיפור הדרך הזה.
6. תודה למשפחה האהובה שלי, שליוותה אותי מוראלית, וקראה את הבלוג, ופרגנה מאוד ודאגה שכל העניינים בארץ יטופלו כראוי!
7. תודה למספר חברים, שהתכתבתי איתם כמעט כל יום, וחוו איתי את החוויה יחד.
ידעו להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
8. תודה לחברים שפגשתי בדרך.
היה לי מאוד כיף השילוב של לטייל לבד, אבל גם להיות בחברה בערב, לפגוש אותם מידי פעם בדרך ולהרגיש אהובה.
9. תודה לכם הקוראים, שבכל פעם שפרק התמהמה, שאלו בפרטי או בפייסבוק,
אם הכל בסדר ושלחו לי המון מילות עידוד ופרגון שנהנים מהקריאה.
21.7 יום טיול ב Zermatt. חמשת האגמים
אז חשבתם שסוף סוף האנרג'יזרית תנוח?
תעשה לה בטן גב בשקט?
התשובה היא בהחלט לא! 😊
קמתי מוקדם כהרגלי ולא מהירתי לקום מהמיטה.
בנחת כתבתי קצת בבלוג ואכלתי ארוחת בוקר מעולה במלון.
החלטתי, שמכיוון שאין ראות טובה וקצת ערפל, שאשלים את הבלוג של הטרק.
שכבתי לי במיטה המפנקת ועד 11 כתבתי.
נהנית מאוד מהכתיבה.
זה ממש חלק מהחויה מבחינתי.
במהלך ההליכה בטרק, תוך כדי החוויה חשבתי גם איך אתאר אותה.
זה העצים לי את החוויה, כשנתתי לה מילים בראשי.
שאלתי את פול, שגם רשם ביומן בכל יום, אם גם הוא חושב תוך כדי הליכה מחשבות כאלה ולהפתעתי אמר, שרב הזמן מצליח לא לחשוב על כלום!
כלום? איך זה אפשרי בכלל?
אצלי מחשבה רודפת מחשבה ללא מנוחה בכלל.
הוא אמר שההליכה זה סוג של מדיצטיה עבורו וממש מצליח.
וואו בעיני זה מרשים מאוד!
ניסיתי לפעמים לנקות מחשבות וממש לא הצלחתי.
מכיוון שנהניתי מהן רב הזמן ורק לעיתים רחוקות הגיעו מחשבות טורדניות לא נאבקתי בהן.
השמיים התבהרו, בדיוק כשסיימתי את הבלוג (מטורף לא?) והבנתי שזה הזמן לצאת לדרך!
הלכתי לטוריסט אינפו ובחרתי מסלול יומי לחמשת האגמים.
השעה היתה כבר 12:00 וממש מיהרתי.
היתרון של Zermatt, שהיא חלק מאתר סקי בחורף ולכן שפע רכבלים לוקחים למקומות שונים ויש פה שפע מסלולי טיול, שמגיעים אליהם ממש מהר.
לקחתי רכבת מיוחדת, שעולה תת קרקעית במעלה ההר לתחנת Sunnegga ומשם רכבל לתחנת Blauherd.
התוכנית שלי לעשות את המסלול שלוקח כ-3 שעות, והוא כמעט מעגלי.
בסיומו, במקום לחזור למטה ברכבל כמו כולם, לרדת ברגל שעתיים נוספות.
הרכבל נורא יקר 37 פרנק לכיוון אחד (137 שח).
אז זה גם חסכוני וגם כזכור אני מאוד אוהבת לרדת במורד ההר.
המסלול היה מסלול קל יחסית, כמעט ללא עלייה והביקור באגמים היה ממש נהדר ויפה.
היה חם מאוד.
האזור חשוף לחלוטין ללא צל.
באגם השלישי אחרי שעתיים הליכה, כבר נכנסתי למים עם הבגדים וזה היה נהדר!
ממש שחיתי חצי שעה. המים קרירים מאוד, אבל בשילוב עם החום בחוץ זה ממש נעים!
מפה היה קצת יותר קריר בזכות ההליכה עם הבגדים הרטובים.
בדרך היו שפע אנשים, שכמוני נראו קצת אבודים בחלקים מסויימים שהסימון לא היה ממש ברור.
כולנו החזקנו במפה מטופשת מהטוריסט אינפו, שהיא כמובן הכי לא מפורטת והכל קטנטן וגם קשה לראות בלי משקפיים 😊
כשהסתכלתי באפליקציה היו שבילים רבים, שחצו זה את זה ולא היה תמיד ברור איך להמשיך.
איך שהוא המשכתי ומצאתי עצמי ב-4 אגמים מתוך ה-5.
זה תענוג ללכת בלי 11 ק"ג על הגב. דרגת קושי אחרת לגמרי.
בתיק שלי רק מים וקצת עוגיות גרנולה שנשארו מהטרק לארוחת צהרים.
פתאום אני כל כך קלילה!
אני ממש דוהרת! ועוקפת את כולם (בניגוד לטרק, מגיעים לפה גם אנשים לא בכושר. המסלול מתאים לכולם).
בנוסף אני גם פיזית ממש קלילה!
ירדתי להערכתי 2 ק"ג בטיול.
יודעת את זה לפי חגורת המותן של התיק שלי, שהדוקה כעת עד למקסימום האפשרי
ובתחילת הטיול היה שפע ספייר של חגורה להדק.
זה כיף שאכלתי ממש מעולה בכל הטרק וירדתי במשקל.
מוציאים כל כך הרבה אנרגיה במהלך היום.
בדרך לאגם הראשון, פגשתי קבוצה של עזי הרים, שגופן חצי לבן חצי חום.
ממש חמודות! (ראו תמונה).
על האגם החמישי ויתרתי, כי זה אמר לחזור לנק' ההתחלה ואני כבר רציתי לחזור למלון.
5 שעות הליכה הספיקו לי וממש התחשק לי להגיע לבריכה ולג'אקוזי במלון 😊
סיכום ההליכה:
19 ק"מ
300 מ' עלייה מצטברת
1300 מ' ירידה מצטברת
סהכ 5 שעות.
במלון שעה של פינוקים בסאונה, בבריכה ובג'קוזי והכל פרטי לחלוטין!
רק אני שם!
אחרי מקלחת טובה וארוכה, הלכתי לשוטט בעיירה בחיפוש מקום לארוחת ערב.
Zermatt מהממת וממש כיף להסתובב בה.
מצאתי מקום נחמד ברחוב צדדי מהרחוב הראשי, שיושבים בו בחוץ והאווירה ממש נחמדה!
כרגיל הזמנתי המבורגר ובירה.
היה ממש טעים.
הרגשתי קצת בודדה לאכול לבד.
כולם בזוגות או חבורות ומנהלים שיחות עירניות ופתאום הבדידות מורגשת.
האוכל ב Zermatt יקר בהרבה מכל הטיול. עיירת תיירות.
לקינוח הלכתי לשיח הפטל שלי.
מסתבר שיש לי כזה ב- Zermatt.
מצאתי אותו בערב הראשון. נמצא בצד רחוב שבו הלכתי. שיח ענק ומלא פרי.
מבקרת בו פעמים ביום כשעוברת שם, וקוטפת חופן ותמיד יש עוד ועוד
ועושה רושם שרק אני קוטפת ממנו 😊
מרוצה מהסידור! ממש אוהבת פטל!
ממשיכה להלך ברחובות.
שעת שקיעה והרחובות ב Zermatt מתרוקנים מוקדם.
תופסת זוויות של תצפית על המטהורן המרשים המציץ מבין הבניינים.
רק שממש החשיך חזרתי למלון.
בקבלת המלון תמיד מברכים אותי נורא יפה ושואלים איך היה יומי.
מרוצה מאוד מהמלון שבחרתי ומהיום שהיה לי.
22.7 יום טיול שני ב Zermatt עלייה לבסיס המטרהורן
התעוררתי בבוקר למזג אוויר מושלם! אף לא ענן אחד בשמיים!
אתם אולי לא מבינים את ההתלהבות שלי, אבל לזכות ל 17 ימי שמש מושלמים מתחילת יולי ברצף,
באזור של האלפים, שמאוד הפכפך במזג האוויר שלו זה סופר סופר נדיר!
קפצתי מהר מהמיטה והתארגנתי.
היום יום הליכה אחרון בטיול.
17 ימי הליכה ברצף!
גאה בעצמי מאוד!
לפני ארוחת הבוקר הלכתי לקנות לי סנדביץ ופרי לדרך.
היום יום עם יותר מאמץ מאתמול.
תכננתי לעלות לבקתת הרים, המיועדת למטפסי הרים, שמגיעים לטפס על המטהורן (עם ציוד טיפוס).
הבקתה ממוקמת במקום הקרוב ביותר לבסיס שפיץ ההר העצום והמרשים הזה.
כלומר אגיע הכי קרוב שניתן להגיע לקצה ההר בהליכה.
את כל הבירורים איך לטפס ודרך איפה כבר עשיתי ערב קודם באינטרנט.
אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי לכיוון הרכבל שנקרא Furi, איתו יש לעלות שתי תחנות עד אגם Schwarzsee.
משם יש שילוט מאוד ברור לעלייה לבקתת Hornlihutte.
העלייה נמשכה שעתיים, אבל היו אלה השעתיים הכי מתגמלות בכל המסע שלי!
למה הכוונה?
היו עליות רבות בטרק, שלא היו מאוד מעניינות. שביננו? עם כמה שאוהבת לטייל ואת האתגר,
די חיכיתי שיגמרו.
חיכיתי לתחושת הסיפוק שבסופן שכבשתי את ההר,
והגעתי לנוף שיהיה בסוף הטיפוס שהיה לרב מתגמל.
אבל פה? כל צעד היה מתגמל!
נופים מטורפים מכל עבר של הרים מושלגים, קרחונים, מצוקים מרשימים.
המטרהורן הולך ומתקרב אלי והוא מרשים יותר ויותר מרגע לרגע.
המסלול עצמו לבקתה, היה תלול ומאוד כיפי להליכה ולא מונוטוני.
עם חבלים וסולמות ומדרגות סלע כפי שאני מאוד אוהבת.
העדר המשקל על גבי היה מורגש וכיפי!
היה אמנם חם ושימשי, אבל רוח קרירה נשבה כל הזמן על פניי.
לסיכום, העלייה האחרונה במסע שלי הייתה בוודאות הכיפית מכולן!
בחצי שעה האחרונה כבר רואים את הבקתה באופק וזה נראה כל כך מרשים!
בקתה שתקועה באמצע גוש ענקי של סלע! וואו!
מגיעה לבקתה שמלאה מטיילים כמוני וגם מטפסי הרים עם כל הציוד.
רואה שמאחורי הבקתה יש שביל נוסף למטפסים
ומחליטה לעלות מעל הבקתה כמו ישראלית טובה שלא מסתפקת במועט.
יש שביל מגרה ...לא נטפס עוד קצת?
עולה מעל הבקתה ורוח עצומה מנשבת שם.
זה היה קצת מפחיד ומבינה שזהו.
לא יכולה להתקרב עוד.
מתישבת כדי שלא אעוף ופשוט בוהה בדבר העצום הזה חצי שעה.
וואו כמה זה מרשים! איזו עוצמה!
כמה אני מרגישה קטנה ליידו.
היה ממש קפוא בגלל הרוח, והחלטתי לחזור לבקתה ולחגוג את הפלא על כוס שוקו.
נראה לי הולם את המעמד.
להפתעתי נותנים לי כוס קטנטנה ולא כיפית בכלל.
שמו חלב במיקרו חיממו ונתנו לי שקית עם אבקה שאכין לבד!
עלוב ביותר בתמורה ל-17 שח!!!
בנוסף עוד הייתי צריכה לחכות שוב בתור, שיחממו לי עוד כי לא היה חם מספיק.
שוקו חלומותיי זה לא היה, אבל היה כיף לשתות אותו תוך תצפית על הטובלרון 😊
עשיתי הפסקה ארוכה של 45 דקות במקום המדהים הזה.
משם מתחילה ירידה ארוכה של כמה שעות עד ל zermatt.
את מה שעליתי בשעתיים, יורדת בריחוף ממש של שעה ורבע.
ואז עושה הפסקת ארוחת צהרים ארוכה נוספת אל מול הנוף המדהים שהיה שם!
לא רוצה שהיום יגמר!
משם ירידה של שעתיים עד zermatt.
בחצי שעה האחרונה יובל מתקשר בוידאו והלכנו ממש יחד!
זו ירידה לא תלולה אז מחזיקה את הטלפון והוא רואה את כל הנוף שאני רואה ובנוסף מנגן לי בגיטרה תוך כדי!
זה היה תענוג, עד שאחרי חצי שעה גם נוצלו 200 מגה מהחבילה שעומדת להסתיים וגם נגמרה הבטריה 😊
יום הליכה אחרון ומושלםםםם לא יכולתי לבקש יותר מזה!
הלכתי:
7 שעות
800 עליה
1800 ירידה
19 קמ
נכנסתי למלון ושוב שעת פינוקים בבריכה.
וואו איך אחזור לשגרה בלי כל הטוב הזה?
מצד אחד ממש מתגעגעת למשפחה ורוצה לחזור ולחבק את כולם.
מצד שני החיים שלי פה כ"כ טובים!
מה שבטוח שמקסמתי את החוויה שלי במסע הזה וניצלתי כל שנייה בצורה מיטבית! חוויה מטורפת ממש!
לארוחת ערב קבעתי עם צופיה, המתאמנת שלי, שאותה פגשתי ביום השני לטרק.
כשסיימה את ה tmb, שאלה אותי לאן כדאי לה להגיע כדי להמשיך לטייל והמלצתי לה לבוא לפה.
היא כבר כמה ימים מטיילת באזור ומאוד נהנית!
היה ממש כיף לפגוש אותה!
כל אחת ספרה על החוויות שלה בטיול וגם שיתפה על חווית הלבד שלעיתים נהדרת ולעיתים קצת פחות.
שתינו הסכמנו שכיף לאכול יחד,
ולי במיוחד, כי זה הערב האחרון פה ב zermatt.
מחר כבר מתחילה במסע חזרה הביתה (רכבת לג'נבה וטיסת בוקר למחרת).
בסוף הארוחה לקחתי את צופיה לטיול קצת הזוי בבית קברות ממש מרשים שיש במרכז העיר, כולל אזור שבו נקברו מטפסים על המטרהורן, שהחוויה שלהם הסתיימה פחות טוב ...
ראינו שם פרפרי ענק ששולחים חדק מוזרה וארוכה ויונקים צוף מהפרחים הרבים שקישטו את הקברים.
לקינוח לקחתי אותה לשיח הפטל שלי 😊
אמרתי לה שממחר הוא כולו שלה!
(היא נשארת שם עוד כמה ימים)
זהו! עכשיו באמת תם ונשלם!
בקרוב יפורסמו טיפים כלליים ושמות כל מקומות הלינה לטובת אלה שיוצאים לטרק.
מקומות לינה בטרק: פירוט לשמות המקומות המחירים ואיך היה מבחינת הלינה והאוכל
לילה 1 -
שאמוני - Plan b.
מקום לא זול, אבל מעולה לנחיתה רכה: ממש על תחנת שאמוני sud, שאלפי בס עוצר בה.
חדר מרווח וכיפי עם מקלחת מעולה.
יש גם תנור חימום למגבות במקלחת שזה מעולה ליבוש כביסה.
5 דק הליכה ממאפייה מצויינת לקפה ומאפה לבוקר
ולסדביץ הכי טוב שהיה לי כל הטיול לדרך.
לא רחוק מהמרכז. הליכה נעימה לשם.
מחיר: 101 יורו כולל מס.
ללא ארוחות.
מומלץ אם כי לא זול.
לילה 2 -
ארג'נטייר - Le Dahu.
מיקום מרכזי על הרחוב הראשי.
שירותים ומקלחת מול החדר, אבל קבלתי מפתחות אליהם.
כלומר רק אני השתמשתי בהם ולא כל הקומה.
חדר בסיסי וטוב.
מסעדה צמודה עם המבורגר טעים.
ארוחת בוקר מפנקת.
מחיר 87 יורו כולל מס וארוחת בוקר.
מומלץ.
לילה 3 -
Forclaz - Hotel du forclaz:
למלון הזה חזרתי פעם שלישית מבחירה :)
ממש אוהבת את המקום:
1. המקלחות המשותפות ממש סבבה. מאוד מרווח ונקי ומים חמים, חינם ובשפע!
2. נח לכבס שם ויש חבלי כביסה עם אטבים בחוץ.
3. ישנתי בדורמטוריז. קצת צפוף אבל לגמרי סביר.
4. אוכל מעולה ממש!!! גם ארוחת ערב וגם בוקר עם שפע, טעים וברוחב לב עם תוספות.
כבר 6 שנים לא משנים את התפריט וטוב שכך.
הדבר היחידי שהשתנה שפעם בבוקר היה מיץ תפוזים סחוט ועכשיו מקופסא.
5. המחיר מעולה: 71 פרנק לחצי פנסיון בדורמז כולל מס.
קניתי גם פיקניק לדרך. 14 פרנק לסנדביץ, חב שוקולד ותפוח.
לא זול, אבל אין אלטרנטיבה לקנייה בדרך.
לילה 4 -
Le Cabanon ב Champex
מקום ממש חמוד על האגם ממש! חדר קטן ובסיסי.
שרותים ומקלחת משותפים.
מחיר: חצי פנסיון כולל מס 123 פרנק.
ארוחת הערב שהוגשה ממש על האגם היתה טעימה ביותר
וכללה קרפציו לראשונה ודג סלמון לעיקרית (המקום היחידי שהגיש דג בארוחה!)
גם ארוחת הבוקר היתה מצויינת.
ממליצה בחום!
לילה 5 -
Le l'escale ב Le chable
חדר קטן ובסיסי ובו כיור בלבד.
שרותים ומקלחת משותפים. ואפילו אמבטיה ומאוד נקי!
מחיר: חצי פנסיון 131 פרנק כולל מס.
ארוחות היו טעימות.
המקום יקר יחסית למקומות אחרים.
יש לשים לב, כי מכיוון שמתחם החדרים ננעל בלילה,
לא ניתן להגיע לבית הקפה שם ארוחת הבוקר, עד השעה 7 וחצי.
אותי זה סיבך, שהכביסה שלי היתה תלויה במתחם הנעול ולא יכולתי להתארגן.
לילה 6 -
Cabane du mont fort
בקתת הרים מאוד בסיסית.
היינו רק 10 אנשים בכל הבקתה אז קבלתי במקום דורמז, חדר לעצמי עם שתי מיטות יחיד.
מחיר: 75 פרנק לחצי פנסיון כולל מס בדורמז.
בערב הוגש בולונז טעים מרק (מקופסה אבל סבבה) וסלט.
ארוחת בוקר ממש בסיסית... לחם לא טעים ויבש עם ריבה.
ארוחת הבוקר היחידה הגרועה בכל הטרק.
מקלחת ל 3 דק' הזרמת מים חמים 7 פרנק! היקרה ביותר.
מקום מהמם מבחינת נוף ומהבחינה הזו מאוד מומלץ.
יש wifi.
לילה 7 -
Cabane de Prafleuri
בקתת הרים מאוד מאוד בסיסית.
אין מקלחות.
אין מי שתיה.
אפשר למלא מים, מצינור מים שמגיע מההר אבל ללא פיקוח.
הצוות אמר ששותה מזה אז רב האנשים שתו גם.
אין קליטה סלולרית בכלל.
אין חדר הלבשה.
שירותים אחד משותף לגברים ונשים.
האוכל לעומת זאת היה טעים מאוד והצוות מאוד נחמד!
הלינה בדורמטוריז מאוד צפוף.
כתף אל כתף עם השכנים.
הבקתה לא היתה מלאה, אז היה מיטה רווח ביני לבין האחרים.
השירותים היחיד למטה, מה שמקשה ללכת בלילה לשרותים.
אסור להכניס תיק לחדר. משאירים אותו למטה נעול בארון. מסורבל.
נוף מהמם, ו ibex מגיעים לבקר לקראת השקיעה.
מחיר: 80 פרנק לחצי פנסיון בדורמס.
לילה 8 -
Hotel du glacier - Arolla
מקום מקסים ממש!!!
החדר שלי היה עם כיור ומקלחת.
שירותים משותף לכל הקומה.
מרפסת מהממת צופה על נוף אדיר!
אוכל ברמה גבוהה מאוד וממש טעים! גם בוקר וגם ערב!
מחיר ממש זול יחסית לתמורה.
מומלץ בחום.
113 לחצי פנסיון.
לילה 9 -
La Sage - Café-Restaurant L'écureuil
מקום ממש מוזר.
היה מאוד קשה להזמין מקום.
לא ענו למיילים זמן רב.
כשהגעתי נאמר לי שלמרות שהזמנתי חצי פנסיון, המסעדה סגורה היום,
ולכן אוכל לישון שם ולקבל ארוחת בוקר אותה ישימו לי מראש במקרר.
כלומר, לא היו אנשים בקבלה החל מאחה"צ ושלמתי להם מראש כשהגעתי.
החדר שקבלתי לא נוקה זמן רב. מאובק לחלוטין.
חדרון קטן בעליית גג.
מי שגובהו מעל 1.60 צריך להתכופף בחדר.
גם המסעדה הקרובה למקום היתה סגורה והיה צריך ללכת 10 דק למסעדה היחידה שהיתה פתוחה.
המסעדה היתה טעימה ולא זולה במעלה ההר.
שרותים ומקלחת משותפים.
חבלי כביסה נוחים בחוץ.
אין WIFI!
למים החמים לקח כ-5 דקות להגיע עד כי חשבתי שאין ושלחתי את האורח היחידי שהיה איתי לבקש עזרה...
ארוחת הבוקר שהושארה היתה בסדר גמור להפתעתי.
קפה ממכונה חדישה והושארו דברים ברוחב לב והוחזקו טריים במקרר.
מחיר: 48 פרנק ללינה וארוחת בוקר.
המחיר הנמוך הלם את התמורה. למי שרוצה לחסוך זה אחלה.
למי שיש תקציב שילך למלון המצוין והלא זול שיש בעיירה.
לילה 10 -
Cababe de moiry
מחיר: 99 פרנק כולל מס לחצי פנסיון.
יקר מאוד ביחס לבקתה ולינה בדורמס, אבל יש לקחת בחשבון שאין גישה לשם בכביש ולכן מקבלים אספקה במסוק ויש לזה עלות.
אין מי שתייה. מקבלים תה גם אחהצ וגם בבוקר חינם לשתייה.
אין WIFI. יש נקודה אחת בחוץ בה יש קליטה סלולרית.
הבקתה ממוקמת במקום מדהים ממש על קרחון ענק! בגובה 2900 מטר.
כל החלונות בבקתה שקופים וענקיים וממש תחושה של ריחוף מעל הקרחון.
מקלחת עם אסימון ל 3 דקות ב-6 פרנק.
הדורמז עם מיטות קומתיים.
לילה 11 -
Auberge-alpina - Zinal
מלון מקסים עם נוף יפה, עם מארחים נחמדים.
קבלתי חדר ענקי! שירותים ומקלחת משותפים.
ארוחות טובות.
מחיר: 79 פרנק לחצי פנסיון כולל מס.
לילה 12 -
Schwarzhorn - Grunen
ארוחות מצויינות!
מלון מאוד יפה וחדיש.
דורמז מאוד המוניים.
מקלחות משותפות טובות.
הדורמז בקומה רביעית אז יש הרבה עליות וירידות לחדר.
מחיר: 75 פרנק לחצי פנסיון בדורמס כולל מס.
לילה 13 -
Hotel Heimatlodge - St Niklaus
מחיר: 99 פרנק ללינה וארוחת בוקר כולל מס.
מלון מצויין. עם חדר מודרני ונעים.
מקלחות ושרותים בחדר מצויינים.
ארוחת הבוקר מעולה.
לקחת בחשבון שמגיעים אחה"צ אין קבלה פתוחה והמפתח לחדר מושאר בתיבה בחוץ.
מקום מומלץ!
לילה 14 -
B&B Alpenrösli - Gasenried
מחיר: 62 ללינה וארוחת בוקר כולל מס.
מיקום בעיירונת מתוקה עם נוף יפה.
ארוחת הבוקר מעולה.
ארוחת הערב שהזמנתי היתה מצויינת. (בתשלום נוסף)
לא ממליצה על הפיקניק שהם נותנים לדרך, אבל למי שהולך לשביל אירופה יש להצטייד
כי אין איפה לקנות בדרך.
לילה 15 -
Europa Hut
מחיר: 80 פרנק לחצי פנסיון כולל מס.
בבקתה יש מי שתיה אבל מאוד חמים בברזים. רק בלילה הם מתקררים.
מקלחת עם אסימון 4 פרנק.
אוכל טעים.
יש WIFI.
לילות 16,17,18
Metropol & Spa Zermatt
מחיר: 137 פרנק ללינה וארוחת בוקר .
מלון מומלץ ביותר להרגעות בסוף הטרק!
ארוחת הבוקר מעולה.
החדר נעים ונקי (ומנקים בכל יום).
ספא הכולל בריכה קטנה ג'אקוזי וסאונות כחלק מהמחיר.
ממש כיף בסוף הטרק!
מיקום מעולה! ממש מעל הנהר השוצף. לא רחוק מתחנת הרכבת ומהמדרחוב המרכזי.
לילה 19
Nash patrik hotel
מחיר: 94 פרנק ללינה בלבד.
חדר קטן עם מיטה זוגית וחלון שלא נוקה הרבה זמן.
מקלחת טובה.
בקבלה של המלון אין איש ולוקח זמן להבין שיש לגשת למלון הסמוך (כנראה שגם המלון הסמוך עם אותם בעלים) בשביל צ'ק אין וצ'ק אווט.
המחיר כולל שאטל חינם לשדה התעופה. מתחנת הרכבת זה עבד טוב.
לפנות בוקר לא ניתן היה לנצל זאת, כי היה תור של 30 איש ב- 4:30.
אחרי שני שאטלים שיצאו מלאים (כל 10 דק מגיע שאטל קטן) בלעדיי,
הלכתי ברגל לשדה (10 דקות הליכה מהירה).
טיפים כללים כולל עלויות הטיול המלאות
יעודכן במלואו בהמשך
1. כרטיס רכבת מ zermatt לג'נבה:
ניתן לקנות מראש באינטרנט (צריך להתחייב על תאריך ושעה) ואז לחסוך 50 אחוז ממחיר הנסיעה.
לכרטיס קוראים super saver.
עלה לי 44 פרנק.
2. הציוד שלקחתי היה מצויין. יחד עם התיק, המים (2.5 ליטר ליום) האוכל (עוגיות גרנולה ותמרים לחרום), שקל 11 קג. בול המשקל הניתן להכלה מבחינתי.
לא לקחתי משהו מיותר למעט כפפות דקות (כל הימים היו מאוד חמים אבל זה עניין של מזל) וכמובן דברים של עזרה ראשונה שטוב שלא השתמשתי :)
רשימת הציוד המלאה באתר שלי:
https://galshalev33.wixsite.co...
3. מזג אוויר - האלפים מאוד הפכפכים במזג האוויר. כבר יצא לי לטייל ביולי וירדו 30 סמ של שלג, או שהיתה סופה רצינית מאוד של גשם. לעיתים יש גם עמוס חום רציני וקרינה חזקה והולכים עם קצר. יש לקחת ביגוד וציוד לכל מזג אוויר. חם מאוד וקר.
4. דרגת הקושי של הטרק: הטרק נחשב מעט קשה יותר מה- TMB, בשל העובדה שהוא עם יותר עליות וירידות מצטברות ליום ויותר ארוך אם עושים אותו במלואו. יש בו טיפה יותר קטעים טכניים של בולדרים או סולמות או חבלים, אבל רובם קלים למעבר ולא מסוכנים.
5. האם מומלץ לעשות את הטרק לבד?
אני ממליצה בחום. הטרק מאוד בטוח וקל לניווט.
פוגשים אנשים בדרך ובבקתות.
לי מאוד עבד שאני קובעת את קצב ההליכה ומתי נחה.
6. מומלץ להצטייד בסנדביץ בבקתה. עלותו בין 5 ל 10 פרנק.
בדרך (אם יש) זה לא עולה פחות, אלא אם קונים בסופר רכיבים אבל אז בעיני בזבוז זמן ומשקל.
לאכול במסעדה בדרך, זו חוויה נחמדה מאוד, רק שבדרך כלל מתפתים לאכול משהו כבד יותר מסנדביץ, ואז קשה מאוד בעליות וכמובן מאוד יקר.
בערב מקבלים בבקתה או במלון ארוחה מלאה.
7. מאוד ממליצה, היכן שניתן להזמין חצי פנסיון. מאוד נח שהארוחה במקום שישנים בו ולא להתחיל לחפש. כמעט בכל מקום שהזמנתי חצי פנסיון האוכל היה ממש טעים! ראו בפירוט לפי מלון המלצות ספציפיות.
8. הטרק דורש הכנה גופנית! גם למי שבכושר טוב מומלץ כמה שיותר לחזק שרירי ירכיים שוקיים ובשביל הסיבולת לעלות כמה שיותר מדרגות עם תיק 11 ק"ג על הגב.
מוזמנים כמובן להגיע אלי ולקבל תוכנית אימונים להכנה לטרק!
בקרו באתר שלי לפרטים נוספים:
https://galshalev33.wixsite.co...
9. עלויות הטיול המלאות כולל 19 לילות (לא כל הטיול היה הטרק):
טיסה: 850 שח. איזיז'ט. עליתי עם תיק למעלה ושילמתי תוספת קטנה מראש על מידות תיק יותר גדולות שמותר להעלות. הטיסה הוזמנה 4 חודשים מראש.
לינה:6390 ש"ח (336 ש"ח בממוצע ללילה) כולל חצי פנסיון או ארוחת בוקר איפה שניתן. כשהיה אפשר הזמנתי דורמז לחסוך עלויות. כמו כן חדר ללא מקלחת ושרותים מוזיל עלויות. ב-3 לילות האחרונים התפנקתי על מלון יקר יותר הכולל ספא (476 שח ללילה כולל ארוחת בוקר).
אוכל: 1525 (80 שח ליום). עבור הארוחות שלא נכללו במקומות הלינה. צהרים בדרך כלל קניתי סנדביץ. כל יום שתיתי בירה קטנה.
אוטובוס מג'נבה לשאמוני, רכבת לג'נבה מZERMATT ו-3 רכבלים: 640 שח
סה"כ 9404 שח ל-19 לילות
עלות ללילה כולל הכל: 495 שח.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם