עונה מומלצת | כל השנה, אולם דצמבר-אפריל היא העונה הגשומה |
---|
השרשרת האנדית, שחוצה את דרום אמריקה לכל אורכה, נפתחת באזור צפון צ'ילה ומערב בוליביה לרמה ענקית, גבוהה מאוד ושטוחה, הנקראית בפי המקומים "אלטיפלנו" (altiplano). מטיילי דרום אמריקה הממוצעים כמעט ולא מטיילים באזורים אלה, על אף שהמסלול שלהם עובר ממש קרוב, וחבל. מדובר בתא שטח מיוחד ויוצא דופן שלאורך היבשת, נוכל למצוא אותו רק כאן.
מעט מערבית מהגבול בין בוליביה לצ'ילה יושב לו פארק לאוקה. הפארק הזה מספק הזדמנות נדירה להכיר את האלטיפלנו לעומק. הכניסה לפארק חופשית, זאת משום שבין היתר אין אליו באמת כניסה, הוא יושב ממש על כביש אריקה-לה פאז, והנגישות אליו גבוהה, עם זאת, מאחר שאין הרבה ביקוש, התשתית התיירותית אינה בשמיים. הסיורים שיוצאים לפארק הם סיורים בני יום בודד עד מספר ימים מאריקה ועולים כסף רב. בסיורים אלו הרכבים נוסעים בעיקר על הכביש הבין-מדינתי ונכנסים לכפרים הקטנים בפארק, ולא חוקרים את האזור לעומק. כך שהדרך המומלצת היא לחקור את האזור עצמאית. אולם נשאלת השאלה איך עושים זאת? התשובה מיד.
אז כפי שאמרנו, הפארק יושב על כביש לה פאז-אריקה. זהו כביש ראשי בין מדינתי. לאורך הפארק ישנן מספר נקודות שבהן ניתן לחנות, ולצאת משם לטיולי כוכב. שתי הנקודות המרכזיות הן העיירות putre וparinacota. לבעלי הרכב יש אם כן חיים קלים, פשוט מגיעים לנקודה מסוימת, מחנים בה את הרכב ומתחילים לטייל. השאלה היא מה קורה למי שאין רכב.
למגיעים מאריקה - יש אוטובוס יומי לפוטרה בכל יום בשעה 7 בבוקר, ובסביבות אחת וחצי אוטובוס חזרה לאריקה. אוטובוס לפרינקוטה יש פעמיים בשבוע, בשלישי וחמישי בעשר וחצי בבוקר. אם אינכם מצליחים למצוא אוטובוס, נסו אולי לחפש בקרב האוטובוסים שנוסעים לבוליביה אם יש מי שמוכן להוריד אתכם באמצע הדרך בצ'ילה.
למגיעים מבוליביה - קחו אוטובוס לאריקה ובקשו (עוד בטרמינל בעת קניית הכרטיס, אך ודאו גם עם הנהג), שיוריד אתכם באמצע הדרך. המחיר צפוי להיות זהה למחיר נסיעה לאריקה.
איך נעים בין מקומות? ובכן פה אין לסמוך על תחבורה ציבורית. הכביש כולו מלא במשאיות הנעות בין לה פאז לאריקה, וניתן לתפוס טרמפ איתם. אופציה אחרת היא למצוא תיירים עם אוטו. אמנם הפארק אינו כל כך מתויר אך מכיוון שכמות המקומיים בו היא קטנה אפשר לזהות כל תייר בקלות.
אם תרצו להגיע מהפארק לבוליביה נסו להגיע למעבר הגבול ולתפוס משם אוטובוסים או טרמפ עם משאית. במעבר הגבול עוברים אוטובוסים ללה פאז, אורורו וקוצ'במבה. עם זאת, המעבר בנוי בצורה קצת מוזרה: אלו שני מעברים המרוחקים כרבע שעת נסיעה האחד מהשני. מי שנכנס מבוליביה לצ'ילה חולף על פני המעבר הראשון (טמבו קמדו) ועוצר בשני (צ'ונגרה) וההפך. כך שאם ברצונכם לתפוס אוטובוס או טרמפ מצ'ילה לבוליביה, תצטרכו למצוא דרך להגיע לטמבו קמדו. לרוב אם תעמדו במעבר צ'ונגרה ותבקשו מנהגי המשאית טרמפ לטמבו קמדו, לא צריכה להיות לכם בעיה.
לגבי טרקים - לא הכרתי אנשים שעשו טיול של כמה ימים בשטח, אבל האמת שזה מתבקש. אול אפשר אפילו לחצות את הפארק בסוג של טרק, נסו לברר במקום
בכל מקרה, כל הנאמר כאן יכול להשתנות, בררו בעיירות ובטרמינלים את הפרטים העדכניים והתייעצו עם המקומיים
העיירה פוטרה היא העיירה הגדולה של הפארק. היא יושבת בקצה המערבי שלו בגובה של 3,500 מטרים. זהו המקום היחיד בפארק שניתן להצטייד בו במזון כמו שצריך, להתארגן ולהתאקלם.
העיירה יושבת על חורבות עיירה פרה-קולומביאנית, וניתן לראות הרבה הריסות מסביב, ובפרט את הטרסות היפות שמקיפות את העיירה, במרחק הליכה יש אזור עם ציורי מערות. מפוטרה יוצאים מספר שבילים יפים מאוד מהן ניתן להתרשם מהנוף באזור ולהכיר את אחד הדברים שמאפיינים את הפארק - כמות אדירה של בעלי חיים ובפרט ציפורים. בפארק לאוקה יש כ-130 מינים של ציפורים! מסלול נוסף לוקח למעיינות חמים קטנים ונחמדים. אם יש זמן, כדאי לעבור גם בכנסיה הנחמדה במקום
בעיירה יש גם מסעדות וקפה אינטרנט, אבל חשוב מכל - עמדה של CONAF. זו רשות הטבע והגנים המקומית, הפקחים שלה יודעים טוב טוב כמעט הכל על הפארק, ומומלץ להתייעץ בהם.
לב ליבו של הפארק מתרכז באזור של העיירה פרינקוטה (הגבוהה בכאלף מטרים מפוטרה), אם אפשר לקרוא למקום ששלוש משפחות גרות בו עיירה.
כשהאוטובוס זרק אותי על הכביש הראשי והמשיך בדרכו כשהוא משאיר לי אבק, לא ראיתי זכר לציביליזציה מלבד שביל קטן בן 4 קילומטרים המוביל לעיירה. אבל השטח מדהים: ערבות נצחיות ובלתי נגמרות וברקע שני הרי געש תאומים היושבים אחד ליד השני ונקראים פרינקוטה ופומרפה. לאורך הדרך כמויות אדירות של בעלי חיים ממינים שונים מסתובבים חופשי בשטח בלי שאף אחד יפריע להם, ובפרט הויקוניות, חיה יפיפיה ויוצאת דופן.
בכפר עצמו יש הוסטל (או סוג של אחד כזה), וכמו כן ניתן לעשות קמפינג על גדות הלגונה ליד הבקתה המקומית של CONAF (שנחשבת לבקתה המרכזית בפארק). בעיירה כנסיה המזכירה קצת את זו של פוטרה אך לטעמי היא יפה יותר ממנה, ובעיקר פשוטה מאוד, היא מכילה גם את גולגולתיהם של הכמרים שהיו בקהילה.
אפשר למצוא בעיירה גם קיוסק קטן, באסטות מלאות בartesania לתיירים שמגיעים לאורך היום ושולחן כדורגל.
האזור הזה הוא לב הפארק, אולם מכיוון שטיולים בפארק אינם דבר נפוץ אין שבילים. אבל בזכות ההרים והנחלים הניווט פשוט. שני הטיולים המומלצים הם הטיפוס בן השעתיים להר גואנה גואנה (5100 מטר), ומסלול לאורך הנחל אל הלגונות שלמרגלות ההרים התאומים. ההליכה יפיפיה.
20 ק"מ מזרחית לפרינקוטה, מרחק של אולי חמש או שש שעות הליכה (או טרמפ קצר על הכביש), נמצא אגם צ'ונגרה. בגובה של 4517 מטר, זהו האגם הגבוה ביותר בעולם (אלף מטרים יותר גבוה מאגם טיטיקקה, לו בטעות נוטים להעניק את התואר). גבולו המזרחי של האגם הוא למעשה הגבול עם בוליביה, כך שלא ניתן להקיף את האגם כולו. אולם הליכה לאורכו של האגם מספקת נופים מדהימים של הרי הגעש התאומים ושל הרי הגעש סחמה וגואייטרי, וכן אפשרות לפגוש עשרות פלמינגו שעומדים להם במים. זה אזור יפיפה.
מעט מערבית מהאגם נמצאת בקתה נוספת של CONAF ובה אזור קמפינג, מכאן ניתן לחקור את הצד הדרומי של הפארק, דבר שלא עשיתי, ועל כן איני יכול לספר עליו.
למי שלא נמאס, דרומית לפארק לאוקה נמצאת שמורה נוספת: שמורת הויקוניות. ניתן להגיע אליה דרך גואיטירי. פני השטח דומים לאלה של לאוקה, וכן מגוון החיות המטורף שמסתובבות פה חופשי, יש כאן גם סלאר נחמד. בבקתה של CONAF אפשר לישון, אבל כדאי לוודא מראש שיש מקום פנוי.
נסכם ונאמר שהפארק מספק הזדמנות מיוחדת לצאת מעט ממסלול התיירים השחוק להכיר תא שטח מיוחד ומעניין, ולחזור עם הרבה חוויות!
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם