Urus Pass

הקדמה

חזרנו מהאלפמיו + סנטה קרוז לווארס, והתחילו כמה ימים גשומים אז העברנו את הזמן וחיפשנו את הטרק הבא. למרות המוניטין של פרו בכלל ואזור ווארס בפרט, לא מדובר על "גן עדן למטיילים" אלא יותר כמו על גן עדן לסוכנויות טיולים. מעל ל-90% (ואולי אפילו מעל ל99%) מהתיירים הולכים לאחד משני הטרקים הנפוצים ביותר (הוואיוואש והסנטה קרוז) בצורה מאורגנת, והמקומיים (כמעט ו)לא מטיילים. ככה שקשה למצוא טרקים שניתן לעשות עצמאית. מכיוון שקרן כבר הייתה בוואיוואש לפני 10 שנים חיפשנו אלטרנטיבה ולכן הגענו לטרק בשם אישנקה (Ishinca)

ניסינו לדלות כל שביב מידע על האישנקה, וזה לא היה פשוט כי לא רבים הולכים לשם. שאלנו את בעל ההוסטל, ובכמה סוכנויות שונות, מצאנו זוג שוויצרים שהיה שם ולאט לאט הבנו שיש לנו בעצם 2 אפשרויות.

הטרק הוא 4-5 ימים (תלוי באיזה ואריציה בוחרים) והבעיה העיקרית היא שבאמצע הטרק הזה יש פאס מושלג עם קרחון - פאס האישנקה. לא היה לנו ציוד לקרח, ואין לנו מספיק ניסיון בהליכה על קרחונים, וגם לא רצינו לשכור ולסחוב ציוד לקרח במשך כל הטרק (מפאת משקל). הכל התרכז לשאלה האם נוכל לחצות את הפאס או לא.

מדרום לפאס האישנקה יש את Huapi Pass שנראה עביר לחלוטין, ומצפון את הUrus Pass. שניהם מופיעים במפה כולל שביל שנראה שניתן לחצות אותם בקלות יחסית. אבל האישנקה באופן ברור נמצא על קרחון. צפון מערבית לפאס האישנקה נראה שיש מעבר של הרכס הזה ללא קרחון, אבל לא מסומן שביל. ולמרות שבעל ההוסטל טען שניתן לחצות שם (אם הבנו אותו נכון, זה לא בטוח בכלל), זה נראה לנו לא אחראי אפילו לנסות.

העמק שמצפון לפאס האישנקה נקרא עמק אישנקה, וזה מקום של מטפסי הרים. יש בעמק 2 בקתות, אחת למטה בעמק בגובה 4300 והיא נקראת Refugio Ishinca (באופן לא מפתיע) והשניה בשם Refugio Vivaque Longoni ממש מתחת לקרחון בגובה 4950 לערך. הבקתות האלה מיועדות למטפסים, לא למטרקים. זה מאוד בולט ברגע שנמצאים בפנים. רוב המטפסים מגיעים בקבוצה עם מדריך, אבל יש קבוצות של מטפסים ללא מדריך. מעטים מאוד עושים טרקים לבד בפרו, גם באזור הזה.

כשתכננו את הטרק שאלנו איך נעבור את הפאס של האישנקה, במטרה לעשות את הטרק כולו באורך של 4-5 ימים. האיש בסוכנות נסיעות טען שיש סיכוי כלשהו להצליח למצוא מדריך, או דומה למדריך (נניח החמר של קבוצה כלשהי) בבקתה ולבקש מהם שיעבירו אותנו. ספויילר - לנו זה לא עבד. הוא גם טען שיש ממש מעט קרח באזור ואולי לא צריך ציוד לקרח (קרמפונים, חבל).

הזוג השוויצרי שפגשנו במקרה טיפס יומיים לפני לפסגת האישנקה וידע לספר לנו שיש המון קרח באזור, ולא ניתן לחצות את הפאס ללא ציוד.

חמושים בכל הידע הזה ניסינו לתכנן את צעדינו. ידענו שהסיכוי שנצליח לעבור את הפאס של האישנקה הוא נמוך, ולכן התלבטנו בין החלק הצפוני (כולל הUrus pass) לחלק הדרומי (כולל הHuapi pass). בסוף החלטנו ללכת על החלק הצפוני, בין היתר כי חשבנו שזה משאיר סיכוי כלשהו שנצליח למצוא מישהו בבקתה שיוכל לעזור לנו לחצות את הפאס של האישנקה.

ולכן למרות שהטרק היה רק שלושה ימים, לקחנו מספיק אוכל ל-5 ימים. בדיעבד אני חושב שאידאלית כדאי לסגור עם מדריך בווארס שיבוא במיוחד עם הציוד להעביר אותנו את הפאס של האישנקה ביום השלישי של הטרק. אבל זה כאמור חוכמת הבדיעבד.

יום ראשון

קמנו בבוקר ולקחנו מיניבוס לכיוון Carhuaz וביקשנו מהנהג לרדת קצת לפני Paltay בחיבור לכביש R28 שמוביל מזרחה. הכפר הגדול באזור נקרא Collon, ונראה שאין אליו שירות מיניבוסים סדיר. בצומת היה נהג מונית שהסכים לקחת אותנו לHoncopampa, נקודת התחלת הטרק, במחיר סביר, 50 סול כמדומני (אם אני זוכר נכון לקחת מונית מווארס היה יקר יותר משמעותית).

המונית נסעה בעיקר בכבישי עפר במצב טוב פחות או יותר, אבל זכור לי שהכל היה ממש יפה מסביב וראינו באופק מצפון הר מושלג וחשבתי שהוא Huascarán, ההר הכי גבוה בפרו והכי גבוה באזורים טרופיים בכלל, הנהג זרם איתי ואמר לנו שזה La montaña más alta del mundo! שזה הצחיק אותי. בסוף בכלל זה היה הר אחר ולא ה Huascarán.

בכל מקרה ברגע שהגענו לHoncopampa היה שם כביש סלול, וביקשנו מהנהג להמשיך עד נקודת התחלת הטרק, ק"מ וקצת צפון מזרחית. באופן מפתיע נקודת התחלת הטרק, שציפיתי שלא יהיה שם כלום, כוללת מבנה, ספסלים והסברים על אקולוגיה בספרדית. שימו לב שיש שם איזה מסלול קצר יותר למפלים, ויכול להיות שיחשבו שאתם הולכים אליהם.

התחלנו לעלות בשביל ברור, משום מה במפה מסומנת שם מסעדה אבל לא ראינו כלום חוץ מכמה בתים מפוזרים. עלינו בכיוון גבעה קטנה ואז השביל פונה שמאלה ומתקרב לנחל, משם וכל שאר היום הולכים לאורך הנחל הזה. העלייה היא בתוך סוג של יער קסום לאורך פלג מים צלול. בשלב מסויים יוצאים מהיער הנוף להרים המושלגים נפתח וזבובי הווארס הרשעים מתחילים לזמזם (כתבתי עליהם בטרק ללגונה 513).

המשכנו לאורך השביל, שמסומן רוב הזמן ברוגומים, ולקראת סוף היום יש עלייה יותר חדה עד הלגונה, בגובה 4700. פה אולי מקום טוב לציין שזה לא טרק אידאלי למי שלא מורגלים לגובה. בלגונה פתחנו אוהל ונהננו מהנוף המושלג. התחלנו את היום ב7:30 והגענו ללגונה ב16:00 כולל שנ"צ של איזה שעה.

יום שני

קמנו ב-7 וחיכינו שהשמש תצא מאחורי ההרים להפשיר אותנו. זה יום קצר יחסית ולא היינו צריכים למהר. אחרי תה וקיפול אוהל יצאנו לדרך. עקפנו את הלגונה דרומה ואז השביל יוצא מהלגונה ומתחיל לעלות בתלילות לכיוון הפאס.

השביל במפה מדוייק, ויש לא מעט רוג'ומים בשטח, אבל עדיין צריכים להיות בפוקוס בעלייה לא לסטות מהשביל. הנוף בעלייה של הלגונה וההרים הוא מדהים. ב10:30 כבר הגענו לUrus pass בגובה 5044. זאת הייתה הפעם האחרונה לטיול הזה(וכנראה להרבה שנים קדימה) שהגענו לגובה 5000 מטר.

מהפאס ניתן לראות את עמק אישנקה, הר אישנקה, הפאס של אישנקה, והמעבר שלא ברור אם קיים צפון מזרחית שאולי אפשר לעבור בלי ללכת על הקרחון. מהצד השני הנוף לעמק וההרים המושלגים (הלגונה בשלב הזה כבר מוסתרת).

בגלל שהיה גשם בימים שלפני שיצאנו (כפי שכתבתי בהקדמה), בירידה למטה היה שלג ויותר גרוע מזה קרח. למרות שגם בסוכנות וגם בעל ההוסטל הבטיחו שבאוגוסט אין סיכוי שירד שלג בגובה הזה, המפנה הדרומי של הפאס היה מושלג.

הירידה הייתה לא פשוטה, בגלל הקרח והשלג, בשילוב ירידה די חדה. היו לא מעט מקומות שחששנו להחליק ואולי חבל של 10 מטר היה עוזר פה. רק אחרי שירדנו 200 מטר בגובה השלג נעלם. באיזשהי נקודה ירדנו לסוג של אוכף, שמשום מה אני הייתי בטוח שהדרך היא שמאלה לתוך וואדי, אבל היה צריך לעלות בצד השני של האוכף. אחרי הבירבור הקצר ראינו שבתכלס היו שם אחלה רוג'ומים שפספסתי לחלוטין.

מפה יש ירידה תלולה מאוד עד הבקתה של האישנקה (Refugio Ishinca). בבקתה אפשר לישון, ולפגוש מטפסים לאחת מהפסגות המקיפות אותה. ניסינו לברר על מדריך שיעביר אותנו את הפאס של האישנקה אבל הם לא ממש הבינו מה אנחנו רוצים. בגלל שירדנו מהפאס Urus וראינו כמה קרח יש שם, לא חשבתי שהגיוני לנסות לעבור פאס יותר גבוה ולא מסומן בלי ציוד.

החלטנו להמשיך ללגונה מעל הבקתה, חצינו את העמק עם הרבה פלגי מים, עד למבנה שיש בו תחנת כוח הידרואלקטרית, ומשם בשביל מתחילים לעלות עד שמגיעים לעמק קטן, בו פונים שמאלה ומתחילים לעלות לסוללה וממנה יש שביל למטה לכיוון הלגונה. הייתה שם איזה מפולת והשביל לא כ"כ ברור בירידה הסופית ללגונה.

תכננו לישון ליד הלגונה, אבל לא היה שם מקום נוח, אז חזרנו למעלה לסוללה ואז לעמק הקטן ושם היה מישור נוח לפתוח אוהל.

יום שלישי

זהו יום קצר יחסית - אם כי הירידה בעמק אינה קצרה כפי שנדמה בהתחלה. אחרי תה והתארגנויות (בטרקים האחרונים הפסקנו לצאת מוקדם, במקום זה אנחנו מחכים לשמש שתגיע לחמם אותנו לפני שאנחנו נאותים לצאת מהאוהל) התחלנו לחזור לכיוון הבקתה, ואז המשכנו ישר למטה בעמק.

הנוף בתחילת היום מדהים, אל תשכחו להסתכל אחורה מדי פעם, אחר כך נכנסו לאזור קצת יותר מיוער ובאיזשהו שלב עברנו ליד בקתה שכנראה לפעמים גובים שם תשלום על כניסה לפארק. בכל מקרה לא היה שם אף אחד. השביל ברמה מאוד גבוהה ואפילו יש כמה שלטים קטנים

המשך הדרך בירידה ארוכה, ובסופה חוצים את הנהר מצד ימין לצד שמאל בגשר והולכים על שביל עפר דרך כפר קטן. למרות שהיו שם כמה אנשים, לא הצלחנו למצוא מונית/אוטובוס/טרמפ והמשכנו למטה עד הכפר מתחת, שם חיכינו כמה דקות עד שהגיע טנדר שנתן לנו טרמפ לכביש הראשי ליד Paltay.

אחרית דבר - האם אפשר בכל זאת לחצות את האישנקה

תוך כדי כתיבת סיפור דרך זה מצאתי סיפור דרך על טרק האישנקה כולל חצייה של הפאס. נראה שאכן יש שם מסלול מסומן ברוג'ומים שאפשר לנסות להתחקות אחריו, למרות שהוא לא הופיע באף מפה שמצאתי. שימו לב שזה לא פאס האישנקה הרגיל, בגובה 5343 אלא פאס יותר נמוך בגובה 5201. כנראה שגם בו יש שלג/קרח/קרחון לפחות בחלק מהזמן. למי שיעשה את הטרק בכיוון שאנחנו עשינו אותו (מצפון לדרום) מצפה ירידה אימתנית לכיוון Laguna Palcacocha.

בכל מקרה בגלל כמות הקרח שהייתה בUrus שהוא בגובה של רק 5044, זאת לא הייתה אופציה מבחינתנו. אולי בעונה/זמן אחר שיש פחות קרח/שלג זה יותר אפשרי.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך שכולל את האישנקה פאס - למיטבי לכת בלבד