Choquequirao צ'וקוקיראו, פרו

הסבר כללי

התחלנו את הטרק מcapuliyoc, עד לאתר הchoquequirao וחזרה.
סה"כ, הליכה של שלושה ימים וחצי, שלושה לילות, ארבעה ימים.
טרק קשוח מאוד מבחינת עליות וירידות. כמעט ללא חלקים מישוריים.
בשורה תחתונה, שווה מאוד מאוד ובמיוחד כאשר יש תוכניות לבנות רכבל שיהיה מאוד נוח, אבל יגדע לחלוטין את ההרפתקה והייחודיות של ההגעה הרגלית למקום לא מתויר ומדהים ביופיו.
התלבטתי אם להעלות תמונות, כי אני לא אוהב ספוילרים, אבל לשיקולכם כמה לבהות בהן או לדפדף הלאה.. :)

היום הראשון

יציאה מקוסקו.
יש מוניות שירות החל מ-3-4 בבוקר, אך הזמן שתמתינו עד שתתמלא לא בהכרח שווה את זה. אנחנו הגענו בארבע ורבע ויצאנו ברבע לחמש.
המונית לכיוון העיירה abancay, כאשר צריך לרדת בramal cachora. עלה לנו 15 סול אם אני זוכר נכון..
משם, לקחנו מונית עם זוג שפגשנו שם, עד לcapuliyoc, בעלות של 20 סול לאדם.
את הטיול התחלנו ב10:20, בלי הרבה עיכובים מיותרים.
התשלום, 60 סול, כבר בכניסה בקפוליוק. מבצעים רישום בכניסה. יש 2 מסעדות/חנויות.
המטרה: להגיע כמה שיותר רחוק ביום הראשון. הגענו למחנה שנקרא santa rosa baja, שם אכלנו ארוחת ערב וישנו.
אז זה הזמן לציין:
אנחנו החלטנו לצאת ללא ציוד לינה כבד שצריך לסחוב, וקיווינו שתהיה אפשרות לינה טובה בדרך. ובכן, בדרך לצ'וקוקיראו, ישנן מספר משפחות שמתגוררות, חלקן מציעות אפשרות לינה 15-30 סול, אוכל 10-15 סול, מקלחת 5 סול ושירותים, כמו גם מקום לפתוח אוהל תמורת 5 סול.
עם זאת, אנחנו ישנו על מזרן מתנפח שהבאתי ועל מזרן ספוג טחוב עם כרית מערימת קש, בתוספת שמיכות סקביאס מלאות בחול.
בלילות הבאים ובמחנות הבאים, כבר היו מיטות נורמליות ואפילו טובות למדי, מקלחות, אוכל וגם ווייפיי.

היום השני

לאחר יום מתיש של הרבה מאוד ירידה והרבה עלייה, כי זה תוואי הטיול, קמנו בשעה מוקדמת ויצאנו לדרך ב5:00, כדי להספיק לעלות ולראות את העיר כשעוד יש לנו כוח לעמוד. עברנו דרך marampata, שם נישן את הלילה. עלייה של 2-3 שעות. שם אכלנו ארוחת בוקר טובה, עשינו כביסה, השארנו ציוד לא הכרחי באחד ממקומות האירוח והמשכנו לאתר, הליכה נוספת של 2-3 שעות. הגענו סביב 11-12, די עייפים, אבל היופי של המקום והסקרנות לא השאירה ברירה אלא להמשיך לתייר בו כמה שניתן ולהגיע לכל פינה. אם יש נקודה אחת שאסור לפספס והיא הפנינה שמייחדת את האתר מהמאצ'ו פיקצ'ו, זו התצפית על הטרסות עם עיטורי הלאמות. זהירות, ספוילר בתמונה.
ההליכה חזרה הייתה מתישה, ללא מקום לאכול בדרך, לכן כדאי לקחת מזון כלשהו, חוץ מחטיפים, כי מגיעים באזור 17:00 חזרה למרמפטה, אחרי 3 שעות באתר פחות או יותר.
אנחנו לקחנו חדר עם שלוש מיטות לשנינו, ארוחת ערב ומקלחת. המקום היה נחמד והאוכל טעים, יש נערה שאמרה שגם ניתן ליצור קשר בפייסבוק או בטלפון, למקרה שתגיעו בעונת שיא ואולי בטעות יהיה צורך להזמין מקום. מרמפטה הוא הכפר הגדול מבין כולם ויש יחסית הרבה בתים שיציעו לארח אתכם.

היום השלישי

גם הבוקר יצאנו מוקדם, אם כי פחות- בשעה 6:00 התחלנו לרדת לכיוון סנטה רוזה באחה. לאחר כשעה, שעה וחצי הגענו כדי לאכול ארוחת בוקר ולהגיד שלום לאנחל anjel שאירח אותנו לילה קודם. אגב, טלפון שלו, למקרה הצורך- 51917954831+
ספרדית בלבד..
לאחר מכן, ירידה ארוכה נוספת של 2-3 שעות. הגענו לחצות שוב את הגשר מעל נהר ה-apurimac, ומכיוון שהיה יום מאוד חם, עצרנו בplaya rosalina, מקום שנראה כמו פוטנציאל חוף מדהים, אבל היה נטוש לחלוטין, עם דלתות פתוחות ומקלחת זמינה. לא ברור אם המבנים נטושים בגלל שזה לא שיא העונה או בגלל כמות היתושים הגדולה שיש בקרבת הנהר. בכל אופן, נכנסנו לטבול בנהר, רק במטר שניים הקרובים, כי הוא עוצמתי וניכר שיש מערבולות וסחף אם נכנסים יותר פנימה.
מכיוון שרצינו לאכול צהריים בchiquiscca, החלטנו להמשיך ולעלות למרות החום הכבד, בצד הפחות מוצל מבין השניים. עלייה של כשעה וחצי. בצ'יקיסקה לקחנו חדר נוח, עם ווייפיי שפועל על פאנל סולרי, לכן פתוח רק חלק מהזמן, ועם מקלחת שטח פתוחה לרווחה כמעט לגמרי. עם זאת, אוכל טוב, ערסלים, דשא ובעיקר זמן מספיק לנוח לקראת העלייה הסופית למחרת.

היום הרביעי והאחרון

אז בהרגשה של סוף הטיול, קמנו ויצאנו לדרך בשעה 6:00, כדי לא להיקלע לשמש חזקה מדי. ארוחת בוקר תכננו לאכול בcocamansana, או cocamasana, תלוי למי מהשלטים יש טעות. בכל אופן, עלייה של כשעה וחצי. כאשר הגענו, נזכרנו שמדובר במחנה עם בית אחד, בו הייתה אישה אחת, שבתחילה אמרה שאין אצלה אוכל, אבל אחרי כמה מבטי יאוש, הכינה לנו יופי של ארוחת בוקר- לחם, ביצים וקצת ירקות. לאחר ההפסקה, המשכנו לעלות עלייה ארוכה, כשלוש שעות, עד לנקודת ההתחלה בקפוליוק.
משם ניתן לקחת מונית עד curahuasi, בעלות של כ-30 לאדם, כי משם ניתן לקחת קולקטיבו (מונית שירות) חזרה לקוסקו.
אנחנו נסענו קצת קדימה יותר, למעיינות חמים במקום שנקרא cconoc. המים לא היו חמים מספיק, על אף השמש החזקה באותו יום, וזו הייתה אולי הנקודה היחידה המבאסת בטיול. משם חזרנו חזרה לקורהוואסי כי רק משם הקולקטיבו יוצא כשהוא מלא, לכן לא ניתן לעצור אותו בדרך לקוסקו.

טיפים

• ניתן לעשות את המסלול גם עם כל הציוד על הגב. קשוח מאוד וניתן לשקול לפזר אותו על עוד לילה, כדי ליהנות קצת. אפשר עקרונית להמשיך למאצ'ו פיקצ'ו, אך אין לי הרבה מידע על כך, מלבד שיש שביל קצת צר ומסוכן בדרך.
• אם החלטתם לצאת עם ציוד לינה אבל פחות בעניין של לשבור את הגב והברכיים, אפשר להשיג סוס/חמור בכניסה לאתר תמורת 60-100 סול ליום. אם יוצאים ללא ציוד לינה, אפשר לחסוך קצת זמן התמקחות עם החמר ולצאת ישר לדרך. השתדלו לקחת מינימום ציוד, בהתאם לעונה ומזג האוויר המשתנה, כי העליות והירידות מתישות. נגיד פק"ל קפה, אז לא. מה שכן, קצת אוכל וחטיפי אנרגיה כן חשוב, ובעיקר 2 ליטר מים לפחות לכל יציאה לדרך. הופתענו שסיימנו אותם כל פעם לפני נקודת המילוי הבאה.
• יתושים יש בשפע במהלך הטיול, לא רק באזור הנהר, אלא גם במחנות, והם לא מרחמים. אל תסמכו על המזל, חייבים משהו נגד יתושים, טבעי או רעל. אני לא השתמשתי וחזרתי מחורר ומגרד..
• השתמשו באפליקציה maps.me. היא נותנת גם חישוב מרחק וגם עליות/ירידות, אם כי הערכת הזמנים לשמחתנו הייתה עם טווח ביטחון, לפחות בקצב שאנחנו הלכנו, ידענו שנגיע לפני הצפי שלהם.
• לא צריך מדריך לטיול! פשוט אי אפשר להתבלבל, גם בלי אפליקציית ניווט. לגבי הסברים על המקום- זה לא שיש הרבה ידע גם ככה, אבל עם ספרדית טובה תוכלו להיעזר בפקח שנמצא שם או לקרוא קצת באינטרנט לפני.