קניון קוטהוואסי
הרפתקאה מיוחדת בין הרים, נהרות, כפרים, מעינות וקקטוסים ענקיים בעמק מיוחד במינו ברמה המדברית של דרום מערב פרו שמזמן חוויה נופית ותרבותית קצת שונה
| תאריך הטיול | December 2021 |
|---|---|
| משך הטיול | 4 ימים |
| עונה מומלצת | אנחנו טיילנו בתחילת הקיץ (דצמבר) והיה חם בימים אבל מאוד נעים בלילות. היתרון בעונה הזאת היא שכל הפירות בשלים (והכפרים מרגישים כמו גן עדן קטן). אבל למיטב הבנתנו ניתן לטייל בעמק בכל עונות השנה רק יש לוודא שאין סכנה לשיטפונות וכן להערך לקור העז בחורף. שווה לעשות עוד בירור בעניין בכל מקרה. |
תוכן עניינים
מבוא/איך הכל התחיל...
טוב, אז האמת שהגענו אל הקניון לגמרי במקרה, כשבמהלך חיפוש סיפורי דרך על קניון קולקה נתקלנו בהמלצה עלומה על איזה קניון בשם קוטהוואסי (Cotahuasi) והחלטנו קצת לרחרח. החיפוש בעברית לא הניב שום תוצאות והחיפוש באנגלית רק תוצאות ספורות, שהבולטת בינהן היא טוקבק באתר וויקילוק וכל מיני הזמנות לסיורים מאורגנים. הלכנו לטוריסט אינפורמיישן בארקיפה, ושם השגנו מפה סכמתית (נוראית) של העמק, קצת תמונות ושעת יציאה של אוטובוס מהטרמינל בארקיפה. למחרת בערב אנחנו כבר על האוטובוס בדרך לשם.
רקע על העמק והאיזור
קניון קוטהוואסי הוא קניון עמוק מאוד (מהעמוקים בעולם) שנמצא כ-250 ק"מ צפון מערבית לעיר ארקיפה. האיזור עצמו בעל קרקע מדברית וצמחיה יחודית של צמחים וקקטוסים ענקיים. הקניון מתחתר בתוך רמה שגובהה למעלה מ-4,000 מטרים ומשני צדדיו ניתן למצוא שני הרים מעל לגובה 6,000 מ' (Coropuna-6,425 ו-Solimana-6,093). העיירה המרכזית בעמק היא קוטהוואסי-Cotahuasi, כאשר שאר הכפרים בעמק קטנים מאוד ולרובם אפילו לא מגיע כביש סלול אלא רק דרכי עפר מפותלות.
הגעה, התניידות בעמק, מידע והתארגנות
ההגעה- ההגעה לקניון לא קלה ויתכן שזה מה שגורם לרוב התיירים להעדיף על פניו את קניון קולקה. הנסיעה מארקיפה לקוטהוואסי לוקחת כ-8 שעות ואל אף שהיא קצרה בהרבה מנסיעות אחרות בפרו, עבורי זאת הייתה הנסיעה הקשה ביותר מכיוון שתוואי הדרך מעט מטלטל, בלשון המעטה. שתי חברות אוטובוסים מפעילות את הקו הזה- Reyna ו-Inmaculada Concepcion. מחיר כרטיס הוא 30 סול לאוטובוס בסיסי או 35 סול לאוטובוס מעט טוב יותר (אנחנו בהלוך לא ידענו על קיומו - קחו אותו!). האוטובוס יוצא בשעה 19:00-19:30 מארקיפה ומגיע סביב 03:00 בלילה לקוטהוואסי, כנ"ל לכיוון ההפוך.
ההתניידות בעמק בין הכפרים מתבצעת ברגל או על ידי כל מיני אוטובוסים מקומיים שבדרך כלל מועמסים היטב בשלל אנשים, יבול חקלאי (ואפילו חיות) בתוך האוטובוס וכן על הגג. לכל כפר בעמק יוצא בערך פעם ביום אוטובוס כזה מקוטהוואסי (בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות מאוד, סביב 05:00) ואוטובוס אחד שנוסע גם בדרך ההפוכה.
מידע- אנחנו הפקנו מה שיכולנו מסוכנויות התיירים אבל כאמור זה לא הרבה. ליד הכיכר המרכזית בקוטהאווסי יש חנות של אדם בשם מילקו והוא נותן אינפורמציה על טיולים באיזור (בספרדית כמובן). אצל מילקו גם תוכלו לקבל מפה סכמתית טובה בהרבה מאשר בארקיפה וכן את זמני האוטובוסים לכל אחד מהכפרים הקטנים.
התארגנות- אנחנו באנו כבר עם כל האוכל והציוד מארקיפה ויצאנו לטייל עוד באותו היום שהגענו. בהתחשב בזה שתגיעו ב-03:00 לפנות בוקר וכנראה שלא תצליחו לישון יותר מדי בנסיעה, יכול להיות שאפשר להעביר יום בכפר לפני היציאה, לנוח, להתייעץ עם מילקו על המסלול ולקנות את האוכל כבר שם. בקוטהוואסי יש די הרבה מכולות קטנות ובכפרים הקטנים יש במקרה הטוב מכולת קטנה שמוכרת קצת ירקות וביצים. גז לבישול תביאו מארקיפה.
המסלול
בעמק ניתן לעשות הכל- החל מטיולי יום ועד טיולים של 7-8 ימים. בגלל מחסור במידע מקדים לא עשינו טיול ארוך אחד, אלא יצא שחילקנו את הטיול בעמק לשני טיולים קצרים - יומיים ברמה שמעל לקניון, חזרה לקוטהוואסי, ואז יומיים נוספים בתוך הקניון עצמו. שני הטיולים היו שונים מאוד אחד מהשני ומומלץ ממש לקבל טעימה משני המקומות.
יום ראשון- Pampamarca ל-Tecca
הגענו לקוטהוואסי ב-03:00 בבוקר ונאמר לנו שיש אוטובוס ל-Pampamarca ב-05:00. נזרקנו בתוך הטרמינל, תופסים מחסה מהקור המדברי העז, ונמנמנו שעתיים. הנסיעה ל-Pampamarca לקחה כשעתיים נוספות. ירדנו בכפר המנומנם ומשם התחלנו ללכת לכיוון Tecca (יש כנראה תצפית מאוד יפה מההר שמעל הכפר אבל לא עלינו אליה - Bosque del piedras). השביל ל-Tecca יוצא מהפינה הצפון מזרחית של הכפר ואחרי כק"מ תגיעו לפיצול שבילים- ישר ל-Tecca או ימינה (למטה) למעיינות החמים. אמנם מדובר בירידה תלולה (הלוך חזור) של 200 מטר בגובה אבל בעינינו המעיינות החמים לגמרי שווים את זה. למטה תמצאו נביעה חמה מתוך מערה שמוזרמת לשתי ברכות גדולות. אם תרדו לגדת הנהר, תגלו נהר שוצף וקפוא שאליו נשפך מפל מים חמים בגובה של 3 מטרים - ללא ספק המקלחת הכי מהנה שעשיתי בפרו. ליד הברכות יש מבנה נטוש וחלקת דשא קטנה. נראה כמו אחלה מקום להעביר לילה, אבל כיוון שהיה מוקדם בבוקר החלטנו להמשיך בדרכנו. מטפסים חזרה לפיצול השבילים והפעם ממשיכים לכיוון Tecca. משם ההליכה על צלע ההר ממערב לנהר במגמת עליה (בתלילות משתנה). לאחר כ-6-7 ק"מ השביל יורד אל הנהר וחוצה אותו על גשר קטן וממשיך משם בעלייה תלולה יחסית של כ-400 מ' על מרחק של כ-1.5 ק"מ. Tecca עצמה היא כפר קטן וקצת מת הממוקם בגובה של כ-4,000 מ', ככה שדי קר בו בלילה. אין בכפר הוסטל אבל לאחר שיחה קצרה עם אחת מנשות הכפר היא פתחה עבורינו מחסן קטן (שכמו כל הכפר היה בנוי מלבני בוץ) בסמוך לבית ספר. במחסן היו גם שתי מיטות והן שימשו אותנו נפלא במהלך הלילה. בבית הספר יש ברז מים ושירותים.
יום שני: מ-Tecca ל-Huaynacotas
יצאנו מוקדם בבוקר כי הבנו שיש אוטובוס אחרי הצהריים מ-Huyanacotas בחזרה לקוטהוואסי. ההליכה ביום הזה לא מאוד ארוכה וגם התוואי די ברור. עולים על דרך עפר מ-Tecca לאוכף, יורדים משם לנחל ומשם מטפסים בעליה מתונה בסמוך לדרך עפר עד האוכף הגבוה בטרק, בגובה 4,450 מ'. האוכף יושב על אבן חול אדומה שנותנת תחושה של הליכה במאדים והנוף ממנו מדהים לכל כיוון אפשרי. ההליכה על הרמה שמסביב לקניון היא מיוחדת וניתן לראות עד כמה עמוק מתחתרים הנחלים באזור וכן את הר Solimana עם כיפתו המושלגת בגובה 6,093 מ'. מהאוכף מתחילים לרדת לכיוון הכפר. שימו לב שלא צריך לרדת עם דרך העפר המתפתלת, ובמקום ניתן לקחת שביל חמוד שיורד בתוך הנחל שמצפון וממשיך עד לכפר. ל-Huaynacotas הגענו בשעת צהריים מוקדמת. הכפר גדול ומפותח יותר מ-Tecca והוא יפה מאוד. ניצלנו את הזמן לאכול במסעדה המקומית יחד עם פועלי הבניין של הכפר (היה מצוין, וזכינו להפתעה נעימה עם שידור בטלוויזיה של הסרט "אחי, איפה אתה?" של האחים כהן. אבסורד מוחלט לראות את הסרט בתוך בית בוץ בפרו). נאמר לנו כי האוטובוס לקוטהוואסי יוצא בשעה 14:30, אך כיאה לאופן בו הדברים מתנהלים האוטובוס הגיע רק ב-15:00, עלינו עליו והטלטלנו בין התרנגולות לנשים המבוגרות עוד כשעתיים עד לקוטהוואסי.
עצירת בינים בקוטהאווסי
בקוטהאווסי עשינו קצת השלמות של אוכל והלכנו לחנות של מילקו ליד הכיכר המרכזית עם הכנסייה. מילקו הביא לנו מפה קצת יותר טובה של האיזור וגם מידע על שעות האוטובוסים לכל אחד מהכפרים. רצינו מאוד לצאת לטיול של 3 ימים לפחות (למשל מ-Charcana לקוטהוואסי דרך Quechualla ו-Velinga), אבל בגלל שהייתה לנו טיסה מארקיפה נאלצנו להסתפק רק ביומיים (מ-Quechualla).
אכלנו ארוחת ערב במסעדת Quechualla (כמו שם הכפר אליו נגיע בהמשך) אצל אישה חביבה מאוד שמאוד התרגשה מזה שהגיעו תיירים מחו"ל לאכול אצלה וגם ביקשה בסוף להצטלם איתנו. ישנו בהוסטל פאני לוס, מאוד בסיסי, אין wifi אבל חדרים נקיים ומים חמים, 20 סול לאדם.
יום שלישי: מ-Quechualla ל-Velinga
עלינו על האוטובוס ב5:30 בבוקר ונסענו בדרך עפר פתלתלה לפעמים על שפת מצוק ענק ואין ספק שהנסיעה אינה לבעלי לב חלש. בחלק הזה של הנחל האקלים מדברי לחלוטין וכמעט שאין צמחיה. הכפרים בתוך הקניון יפיפיים וניתן למצוא בהם כמעט כל פרי שעולה על הדעת- תאנים, סברסים, פאפאיות, גויאבות, תפוחים, ענבים ועוד רבים וטובים. המקומיים אדיבים מאוד וישמחו לתת לכם לטעום אם תבקשו (ואולי גם אם לא). אכלנו ארוחת בוקר בבית/מסעדה של אישה בכפר ולאחר מכן השארנו אצלה את התיקים בזמן שהלכנו לראות מפלים במורד הנחל שמילקו המליץ לנו עליהם (Ushua Waterfalls). ההליכה היא בערך 2.5 ק"מ לכיוון - פשוט רדו מהכפר, חצו את הגשר והמשיכו במורד הנהר עד למפלים שמסומנים ב-Maps.me/Mapy.cz. יש שני מפלים באחד הנחלים שנשפך לקניון, הראשון של כ-15 מטר וכ-50 מטר מתחתיו במורד הנחל יש מפל קטן יותר. חמוד ביותר.
חזרנו לקחת את התיקים והתחלנו ללכת על דרך העפר לכיוון Velinga. כיוון שראינו שאנחנו מגיעים מוקדם החלטנו להיכנס לאחד הנחלים מתחת ל-Velinga וללכת בו קצת עד שמצאנו מפל מקסים נוסף.
מהדרך הראשית יש עליה קצרה אך תלולה מאוד ל-Velinga. הגענו לכפר שהיה חמוד מאוד, אך ההוסטל שהיה בו בעבר כנראה נסגר. לאחר הסתובבות בכפר ודיבור עם אנשים, פתחו עבורינו את אחד המשרדים של בית הספר וסיכמנו עם מישהי שנבוא לאכול אצלה ארוחת ערב. לאחר מכן יצאנו להסתובב בכפר ואישה אחת שאלה אותנו אם פגשנו כבר את אלפרדו. מסתבר שאלפרדו הוא בחור מיוחד בשנות השלושים לחייו, שחי לבדו מעל הכפר במעין בוסתן יפיפה שנטע לעצמו. לאחר שעשה לנו סיור והאכיל אותנו במיטב הפירות מהעצים, הוא סיפר לנו שהוא חי שם כבר למעלה משנתיים, מסרב להתחסן לקורונה, מתאמן בקונגפו וחי רק ממה שהוא מגדל ומאורז ועוף שהוא מקבל בתמורה לסחר חליפין עם אנשי הכפר (לטענתו, הוא לא משתמש בכלל בכסף). לאחר מחשבה החלטנו לעבור לישון אצלו בבוסתן והעברנו את הערב בשיחה צולעת משהו על מהות החיים עם הספרדית המוגבלת שלנו ליד המדורה.
יום רביעי- Velinga ל-Cotahuasi
יצאנו מאלפרדו מוקדם בבוקר. לאחר הליכה לא ארוכה במיוחד הגענו לשדה קקטוסים עצומים ומרשימים מאוד בשם Bosque de cactus de judiopampa! המשכנו על דרך העפר, כאשר כל כמה זמן מגיעים לכפר קטן בו ניתן למלא מים וכן למלא את הבטן בסברסים מעולים. לאחר כ-4 שעות הליכה תגיעו למפל סיפיה (Sipia waterfall), או יותר נכון סדרת מפלים בהן הנהר יורד כ-150 מ'. בגלל עומק המעוק קשה לראות את כל המפלים אבל כן ניתן להתרשם מהעוצמה. לאחר הליכה לא ארוכה משם הדרך תתחבר לכביש. ניתן להמשיך לאורכו עד לקוטהוואסי או לנסות לתפוס טרמפים אם יתמזל מזלכם ויעבור שם רכב כלשהו. אנחנו התחלנו ללכת לאורכו ואת 3 הק"מ האחרונים עשינו בטרמפ בארגז של טנדר, נהנים מהרוח ומהנוף. הגענו לקוטהוואסי בצהריים והעברנו את הזמן עד לאוטובוס חזרה לאריקיפה.
סיכום וטיפים
-זה אולי לא טרק קלאסי ולא מלא באגמים ופסגות מושלגות שפרו מלאה בהן (ובכלל חלקים גדולים ממנו הולכים "סתם על דרך עפר"), אבל הנוף המדברי והשונה והמפגש עם המקומיים והכפרים לאורך הקניון הופכים את הטיול לחוויה ייחודית ששווה את כל הקשיים בהגעה ובטיול! ביציאה מ"המסלולים הקלאסיים" תמיד יש סיכון מסוים ולא תמיד הכל הולך חלק אבל ההרפתקה והסיפוק גדולים מאוד!
-החלק הגבוה של הטרק מגיע לכ-4,500 מ'. אנחנו באנו מאוקלמים לגבהים גבוהים יותר אז לא הרגשנו את הגובה בכלל אבל שווה לשים לב!
-ניווטנו באמצעות האפליקציה mapy.cz שגם מראה טופוגרפיה, רק צריך להוריד את המפה מראש.
תהנו מלא ומוזמנים לשאול שאלות!
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם