לארס טרק בעמק הקדוש

מידע כללי

לארס טרק הוא טרק שהגענו אליו די בטעות באינטרנט והוא פשוט טרק מטורף שהוא קצת כמו מסע בזמן- מגיעים ביום הראשון לכפרים הם הכי פשוטים והכי מנותקים מהעולם המערבי ולאט לאט ככל שממשיכים ללכת יש יותר ויותר טכנולוגיה, קליטה, מכוניות ואפילו בסוף יש אספלט.
עשינו את הטרק עצמאי עם כל הציוד על הגב, קנינו אוכל מראש, ישנו באוהל וניווטנו עם אפליקציית earthmate של מגנוס (אבל תכלס אפשר לנווט עם כל אפליקציה טובה, maps.me וכאלה). הדרך הייתה ברורה, האנשים נחמדים ולמרות שזה טרק לא מוכר ובקושי הצלחנו למצוא עליו מידע באינטרנט ובסוכנויות היה קל להסתדר בלי להסתבך יותר מדי.

קצת על האיזור

העמק הקדוש הוא עמק שנמצא במרחק של כ40 דק מקוסקו והוא מלא בכפרים ועיירות של צ׳יל ויוגה (ממש מערביות, שילוב של תל אביב והודו כזה) והן כולן בדרך של האינקה למאצ׳ו פיצ׳ו- בגלל זה כל האיזור מלא באתרים ארכיאולוגיים ממש יפים. הטרק מתחיל בהרים ומסתיים בעמק הקדוש וגם הוא היה חלק מדרכי האינקה העתיקות.

איך מגיעים?

לוקחים מונית לקולקטיבו של קולקה, כל פעם שהוואן של הקולקטיבו מתמלא הוא יוצא, זה אומר בערך כל 10 דק.
המונית לקולקטיבו משוק סן פדרו עולה 8 סול והקולקטיבו עולה 6 סול לאדם לקולקה.
אנחנו ירדנו בפיסאק שזו עיירה בדרך, היינו בה יומיים מדהימים ואז לקחנו בערב שלפני הטרק את אותו הקולקטיבו מפיסאק לקולקה ואז אנחנו ישנו בקלקה בלילה שלפני במלון שנקרא מלון קליפורניה (פחות משתי דק הליכה מהתחנה המרכזית של קולקה). ממליצים!
הקולקטיבו ללארס (שזה בעצם אוטו בגודל רגיל) יוצא מהמרכזית של קלקה ואף אחד לא יודע להגיד בדיוק באיזה תדירות ובאיזה זמנים זה אבל יש אחד שבטוח יוצא בשעה שש בבוקר אז פשוט עלינו עליו. הנסיעה היא נסיעה יפיפיה של שעה וחצי שעולה אל ההרים הגבוהים שעולה 13 סול לאחד.

יום ראשון

הקולקטיבו הוריד אותנו בלארס מול השוק, והלכנו לאכול ארוחת בוקר במקום מקומי קטן שעלה לנו 10 סול לאדם לארוחה ולשתיה והכל, הסתובבנו קצת בלארס (שבאמת אין בה יותר מדי מה למצוא) והתחלנו ללכת לכיוון המעיינות החמים (baños thermales), שם מתחיל הטרק. יורדים לקצה הנמוך של הכפר ופונים שמאלה. למרות שזה נראה מוזר צריך ללכת על הכביש שמוביל לשם ולא בשביל להולכי רגל, יש בו מדרכה והוא די מסודר. אפשר להיכנס למעיינות בתשלום אם רוצים, אם לא אפשר פשוט להגיד שאתם ללארס טרק ותעברו דרך המעיינות בלי לשלם.
אחרי שעוברים את המעיינות עוברים גשר שחוצה את הנחל שנהיה לצידו כל היום (rio trapiche) ואז תראו מימין מדרגות שעולות בעליה יחסית חדה והיא מתמתנת עד הכפר הסמוך, לוקח בערך שעה. בכפר יש מקומות מהממים לשבת על הנחל, ממליצים ממש!
עוברים את כל הכפר עם הנחל ולקראת הסוף מגיעים לפיצול שבילים ונחלים- מימין אפשר לראות עמק גדול מאוד. לא הולכים ימינה אלא ממשיכים עם השביל כחמישים מטר עד שמגיעים לגשר שלוקח שמאלה. לא חוצים את הגשר אלא פשוט ממשיכים עם הנחל ישר (מערבה). ממשיכים עם הנחל בעליה יחסית קשוחה, עוברים את קו העצים. לכל אורך הדרך אפשר לראות מצד שמאל (מהגדה השניה של הנחל) שביל הולכי רגל שמתרחב ונהיה דרך עפר. אחרי כשעה של עליה נגיע לאיזור קצת יותר מישורי ונמשיך באותו כיוון עם השביל בהליכה נוחה כשעה עד שנגיע לפאתי הכפר וואקוואסי (huacahuasi). אי אפשר לפספס, יש לודג׳ כתום עצום מצידו השני של הנהר, יש מצב שאפשר לישון בו אבל לא בדקנו (mountain lodge of peru). ממשיכים בגדה הימנית של הנחל עד שמגיעים לכפר עצמו ושם צריך למצוא מקום לישון. ראינו אוהלים די בהתחלה אז אפשר לבדוק אם עולה כסף להקים שם אוהל ובכמה, אנחנו הסתובבנו בכפר וחיפשנו מקום להקים בו אוהל עד שמצאנו מישהי מבוגרת שאמרה לנו לישון במקום שנראה כמו סניף תנועת נוער נטוש עם מים זורמים ושולחן וכיסאות במקום שנקרא centro vigilancia of huacahuasi.

כמה דברים שחשוב לזכור
- חוץ מהגשר במעיינות החמים לכל אורך היום הולכים בגדה הימנית של הנחל
- שווה להגיע לכפר יחסית מוקדם כי יכול להיות מסובך למצוא שם מקום לישון

יום שני

קמנו לבוקר טיפה פחות קר מהצפוי (עדיין מאוד קר) התארגנו והתחלנו לעלות על שביל ג׳יפים שהולך מימין לכפר (ההמשך של השביל שהלכנו בו אתמול). כשהכביש מתעקל בצורת פרסה כזאת יוצא מאמצע הפרסה שביל להולכי רגל שממשיך ישר וממשיכים בו. אנחנו באותו הזמן ראינו בו מלא ילדים קטנים שהולכים עם בגדים צבעוניים אל הבית ספר שלהם שבכפר בו ישנו ככה שגם היה קל לזהות מה הדרך וגם היה חמוד ממש. חשוב לשים לב שהדרך מתפצלת ממש בהתחלה לדרך מתונה יותר ותלולה יותר, צריך לקחת את הדרך התלולה הימנית. ממשיכים לעלות עד שמגיעים לחציית נחל שצמודים אליו כמה בתים העשויים מלבני בוץ. מכאן המשך הדרך ברורה. תצטרכו לוודא שבערך בשעה שבע שלכם יהיו ההרים המושלגים ומימינכם נחל זורם. העליה כאן היא קשה בגלל הגובה אבל יחסית מתונה ועם מישורים מדי פעם. כעבור קצת פחות משעה מחציית הנחל תעברו את השלוחה שמשמאלכם ותוכלו לראות את האברה איפסאי (abra ipsay)- אוכף גדול מאוד וברור שהוא גם מעבר ההרים, הפאס, והנקודה הגבוהה ביותר בטרק- 4300 מטר. מהרגע שרואים את הפאס ההליכה נהיית יחסית מישורית לכ-45 דק ואחרי ארוחת בוקר טובה התחלנו את החלק הקשוח של העליה. עליה של קילומטר במרחק ושל כ250 קמ בגובה, העליה לא פשוטה והגובה משפיע אבל יש נוף מדהים, קצת ביצות, קצת בקתות והרבה אלפקות ולמות. לקראת סוף העליה אפשר לראות נחלים קטנים בהמון צבעים- כתום, אדום וצהוב- ככה תדעו שאתם עוד רגע שם! לקראת הסוף אפשר לראות את הארנבים של ההרים, סוג של הכלאה מוזרה בין ארנבת חומה לבין זנב של סנאי אבל הם מתוקים ממש וייחודיים לאיזור הזה.
בסהכ מוואקוואסי עד לפאס עולים 640 מטר בגובה במצטבר.
מגיעים לפאס ומסיימים את כל העליות לכל הטרק! מכאן זה יום וחצי של ירידה פחות או יותר. חשוב להגיד שזה לא פאס של שלג אלא פשוט הרבה רוח וקר והרבה מאוד נוף מהמם.
יורדים מהפס בערך 40 דק בירידה יחסית תלולה על תלוליות רכות של דשא עד שמגיעים לאגם קטן ויפיפיה מוקף באלפקות שרועות בדשא מסביב ובהרים גבוהים מכל הצדדים. אחד המקומות הכי יפים בכל הטרק, מהמקומות שבאמת לא מאמינים שקיימים במציאות.
ממשיכים משם בירידה נוחה שהולכת משמאל לנחל, רואים בקתות עם גגות מקש ועוד הרבה אלפקות ומתעקלים עם השביל שמאלה להליכה על פחות או יותר אותו קו גובה על רכס שמשקיף לעמק קסום עם שדות תפוחי אדמה עם משפחות שעובדות בו, לוקח בערך 40 דק. השביל הוא שביל צר שהולך במישור-ירידה לאורך העמק ובשלב מסויים הוא מתעקל שמאלה ומשקיף לעמק גדול יותר (שהעמק הקודם נשפך אליו) שבתוכו יש את הכפרים שאנחנו רוצים להגיע אליהם בסוף היום. הולכים בשביל עד שמגיעים לפאתאקנצ׳ה (patacancha), הליכה די ארוכה של שעה וחצי-שעתיים. כאן יש אפשרות לישון (יש כמה בתים עם שלטים של אירוח ואפשר גם פשוט לפתוח אוהל מחוץ לכפר) ואם לא מרגישים טוב או יש מקרה חירום יש מהכפר קולקטיבו לאויינטיינטמבו. הכפר הוא טיפה יותר מפותח מהקודם, אך גם בו אין קליטה או אספלט או בתים מבטון. לא ראינו שם מסעדות אבל גם לא חיפשנו כל כך. אנחנו רצינו שהיום השלישי יהיה קצר יותר כי היה לנו הרבה מה להספיק בו אז החלטנו למשוך עוד קצת ולהמשיך ללכת עד לכפר הבא, ווייוק (huillok). ירדנו מהכפר בשבילים שהולכים לכיוון מורד הנחל ומשם הלכנו בדרך ג׳יפים לכיוון וויוק. יש גם דרך להולכי רגל אבל היא לא בשימוש כל כך ובגלל זה היא לא ככ עבירה ומדי פעם פשוט נתקעים בסבך או בתוך שדה של מישהו או בלי אפשרות לחצות את הנחל אז אנחנו פחות ממליצים. אחרי הליכה של כשעה מגיעים לכפר. האפליקציה שהשתמשנו בה הראתה שיש מקום לקמפינג טיפה לפני הכפר עצמו ובאמת ראינו שבמיקום הזה, משמאל לכביש, בין הנחל לכביש, יש שתי שמשיות כאלה גדולות מקש ורחבה שיש בה קצת לבני בוץ לייבוש. בדיוק היה שם מישהו מהכפר ושאלנו אותו אם אפשר לישון שם והכל הסתדר ממש בקלות. כן חשוב להגיד שהמים שהשתמשנו בהם לבישול ולשתיה ליום למחרת היו מהנחל הזורם שליד (המקומיים השתמשו במים מהערוץ הקטן שזרם לנחל אז הנחנו שזה טיפה יותר נקי) ושיש שם די הרבה רוח אבל זה היה באמת מקום ממש מיוחד לישון בו.

יום שלישי

קמנו לבוקר קפוא והלכנו בדרך שחוצה את הכפר ווייוק. כל הילדים בדיוק הולכים לבית ספר בזמן הזה והם לבושים בתלבושת אחידה צבעונית. לאורך כל היום פשוט אפשר ללכת על כביש העפר שיורד לאורך העמק עד אויינטייטמבו, יש אפשרות לצאת מדי פעם מהכביש אל שבילים של הולכי רגל שבהם יש יותר עליות וירידות. זה מסומן במפות אבל אנחנו בחרנו שלא כי נהנו מהכפרים שעברנו דרכם ומהאנשים שבדרך. כ45 דק הליכה ממקום הלינה עצרנו באחד הבתים הראשונים של הכפר הסמוך, כנראה קוראים לו marcaqocha. ברגע שראינו לוח גיר שעליו מוצעים כמה מאכלים הלכנו לבדוק מה יש שם ומאמא חמודה שקוראים לה גרגוריה אירחה אותנו מדהים- הכניסה אותנו למטבח שלה שבו היא מבשלת על האש מהאח (שחימם אותנו מאוד בבוקר הקפוא), הביאה לנו ארוחת בוקר לפי הבקשה שלנו מביצים מהתרנגולת שלה, חלב שהיא חלבה מעצמה, קפה, תה, לחם עם גבינה והכל ב10 סול לשנינו. היא אמרה לנו גם שיש לה חדרים לאירוח מטיילים אז אפשר לסמוך על זה ואם רוצים לסדר את הימים ככה שישנים אצלה, היא מתוקה ברמות!
משם המשכנו במשך שעתיים עד לאויינטה בהליכה פשוטה כשמצידנו בתי בוץ שפורסים תירסים לייבוש, מטפלים בפרות, כבשים וחזירים, עובדים בשדות. מדי פעם יש חנויות קטנות בכפרים שאפשר לעצור בהן. לאורך כל הדרך יש הרבה מקומיים שילכו יחד איתכם מכפר לכפר כחלק מהשגרה שלהם ובגלל זה תסתכלו שבכל עיקול של הכביש יש קיצורי דרך להולכי רגל של בני המקום.
ברגע שרואים פתאום ציוויליזציה אפשר להבין שהגעתם לאויינטה- פתאום בתים מבטון, חלונות זכוכית גדולים, שלטי פרסומת. יחסית בהתחלה של הכפר מישהו חמוד הציע לנו טרמפ למרכז אז נסענו את החלק האחרון אבל ההליכה מאוד ברורה- פשוט הולכים עם הדרך עד שמגיעים לפלאזה גדולה ומרווחת עם המון מסעדות מסביב. אם רוצים הליכה יותר יפה אפשר ללכת בצמוד לנחל ויש שם שביל להולכי רגל שמוביל גם הוא לפלאזה.
וזהו! ממליצים לקנח בבירה ממבשלות מקומיות שמציעים בכל אחת מהמסעדות בפלאזה כדי לחגוג את הסוף

איך חוזרים?

אם הולכים מהפלאזה לשוק וממשיכים עוד קצת ברחוב יש קולקטיבו לקוסקו וקולקטיבו לאורובמבה. אנחנו השארנו את התיקים בקלקה ככה שלקחנו קולקטיבו לאורובמבה (2.5 סול לאדם), משם קולקטיבו לקלקה (3-5 סול לאדם) ומשם קולקטיבו לקוסקו (6 סול לאדם). זה נשמע הרבה אבל זה היה ממש פשוט, לוקחים את האוטובוס הבא בדיוק מאיפה שיורדים וכל רגע יוצא עוד אוטובוס.
אפשר גם פשוט לקחת קולקטיבו לקוסקו, לא בדקנו כמה הוא עולה אבל אנחנו מניחים שזה יהיה סביבות ה8 סול לאחד.

טיפים

• אין איפה לקנות מים בדרך, אנחנו מילאנו מברזים/נחלים קטנים זורמים ושמנו טבליות כלור
• אם אתם רוצים אפשר לקחת סוס שיסחוב לכם את הדברים (60 סול לסוס ו60 סול לסייס ליום), יש לנו מספר של שניים אם צריך.
• חשוב מאוד להביא אוהל, לא כדאי להסתמך על הוסטלים וכאלה כי אין ככ
• אין קליטה כמעט לאורך כל הטרק אז חשוב להתכונן לזה מראש
• רוב הטרק קר וחשוף לרוח, אל תשכחו בגדים חמים והרבה נייר טואלט לצינונים!
• אמנם זה לא טרק מהגבוהים אבל עדיין הגובה משחק פה, לא לשכוח לקחת כדורי גובה, עלי קוקה או כל מה שעוזר לכם
• תהנו מהטרק הזה, אנחנו הרגשנו שהוא פשוט בועה של אותנטיות בכל האיזור המתויר (אבל היפיפיה) של קוסקו