טרק האלפמיו

הקדמה

טרק זה נחשב על ידי המקומים כטרק הכי יפה בהווארז,הוא אורך בין 5-7 ימים תלוי בכושר ומזג האוויר.
הטרק עצמו כמו כל הטרקים באיזור עובר בגבהים של עד 4800 מטר, אבל מגיע לגובה הזה באופן הדרגתי. הטרק נמצא ברכס קורדוריה בלאנקה ליד טרק הסנטה קרוז (עם כי הנופים בו שונים בתכלית).
בטרק ישנם כ5 פאסים, לגונות מרהיבות, פסגות מושלגות עם קרחונים-אשר כוללות בתוכם את פסגת האלפמיו שנבחר על ידי national geographic כהר הכי יפה בעולם.

הגעה

הטרק מתחיל מהעיירה HULALCAYAN כאשר כל ההתארגנות עליו נעשית מהווארז.
בהווארז קל להשיג את כל מה שצריכים לטרק אבל מפה קצת בעייתי יותר להשיג, אנחנו השגנו מפה מהסוכנות הישראלית בעלות של 20 סול (קצת יקר אבל יותר טוב מכלום). רוב הסוכנויות בהווארז מוציאות טרקים בעיקר ל"וואי ואש" אך חלקן מוציאות גם לאלפמיו ,הבעיה היא שזה בדרך כלל יקר מאוד או שאין מספיק אנשים.
בשבילנו זה היה הטרק האחרון ביבשת ולכן לא היה לנו ספק שנצא אליו באופן עצמאי.
כדי להגיע לHULALCAYAN צריך לקחת אוטובוס מוקדם מ הווארז לCARAZ (הנסיעה לוקחת בערך כשעה וחצי), מCARAZ
יוצאים בימי שבת בלבד "שאטלים" לHULALCAYAN בעלות של 20 סול, עם לא הצלחתם לצאת לטרק בשבת אפשר לקחת מונית שעולה כבערך 100 סול ולוקחת כשעה וחצי.

יום 1

הגענו לHULALCAYAN ב10 בבוקר, המונית הורידה אותנו בקצה הכפר מאיפה שיוצאים לטרק שם ביקשו מאיתנו 20 סול כניסה לשמורה (לא בטוח באופן חוקי אבל עדיף מהכניסה החוקית שדורשת 70 סול).
באותו מקום גם הציעו לנו חמורים לטרק,הסתכלנו על המפה וראינו שכל היום הוא בעצם עלייה של 1400 מטר אז החלטנו לקחת את החמורים ליום הראשון(עלות של כ60 סול לשני חמורים וחמר).
בעקרון את היום אפשר לסיים בשתי מקומות בחניון WISHCASH שאין לידו הרבה מים ונמצא יותר למטה לכן הוא לא מומלץ, או 200 מטר לפני סוף העלייה מול אגם מרהיב מוקף בהרים מושלגים(מן הסתם האופציה המועדפת).
לאורך כל העלייה מתפרס נוף מדהים של עמקים נחלים ושדות חקלאים הנמצאים הרחק למטה בעמק, כאשר הפרס הגדול בעלייה מגיע בסופה עם אגם יפיפייה שנמצא למרגלות תחנת אגירת מים נטושה - שנמצאת במצב טוב מאוד.
השביל לאורך כל היום ברור מאוד כאשר לקראת הסוף הוא עובר בצמוד לתעלת מים שמשמשת את הכפרים למטה (אין ללכת על התעלה מחליק ומסוכן).
אני יצאתי לטרק חולה ולקח לנו בערך 5 שעות להשלים את העלייה, לכן למי שמורגל לגבהים זה אמור לקחת לו כבערך 4 שעות.
שימו לב זה היום הקשה ביותר שכן הוא עולה מגובה 3200 מ עד ל4600 מ!!
יש חדר אחד פתוח בתחנה שניתן לישון בו ולכן ביום זה אין צורך לפתוח אוהל (החדר מתאים למקסימום 3 אנשים).

יום 2

היום מתחיל עם זריחה מרהיבה מעל האגם ועם עוד עלייה של 250 מטר לסיום הפס. השביל ממשיך מאחורי התחנה ומתפתל על עבר הפס, מהנקודה הזאת השביל ברור לחלוטין ופשוט עוקבים אחריו. מסוף הפס יש קטע די מעצבן שיורדים 350 מטר ואחר כך עולים עוד 300 מטר לפס נוסף. מהפס השני של היום יש ירידה ארוכה לעמק האורכת כבערך שעה ורבע, בעמק ישנה הליכה ארוכה במגמת עלייה קלה מאוד האורכת כבערך שלוש שעות. לבסוף מגיעים לשלט אדום,10 מטר מתחתיו ליד הנחל נמצא המחנה של הלילה (או הלילות הבאים). מהמחנה אפשר לראות את הר האלפמיו ואת צורת הפירמידה המרשימה שלו.
זהו יום ארוך הלוקח בין 6-8 שעות לכן כדאי להתחיל מוקדם, אם לא מגיעים למחנה השני אפשר לישון בכל מקום בעמק ליד הנחל.

יום 3

ליום זה יש שתי אופציות:
1.האחת לעשות הלוך חזור אל התצפית על האלפמיו (לוקח בערך 4 שעות) ובמקרה זה ישנים באותה נקודה של הלילה הקודם.
2.השנייה לעשות הלוך חזור על הלגונה ולהמשיך במסלול.
אנחנו רצינו לעשות את האופציה הראשונה, אבל לא הצלחנו להבין איפה התצפית (כי הטעו אותנו לחשוב שזה קרוב יותר).
לאחר הטיול ראינו תמונות של התצפית והיא אינה שונה מהותית מהתצפית מהמחנה (זוהי אינה התצפית המפורסמת שרואים בתמונות).
בכל מקרה התחלנו את היום בהליכה ללגונה, כדי להגיע אליה הולכים באחד ממיני שבילים המובילים אליה.
הבעיה היחידה היא שצריך לחצות את הנחל בדרך לא דרך (קפיצות בין אבנים או בהתרטבות קלה), כאשר לבסוף מגיעים לתצפית מרשימה מאוד על הלגונה התכולה כאשר מאחוריה רואים גם את הר האלפמיו.
לאחר מכן עלינו למעלה בתקווה למצוא את התצפית על ההר אך לא מצאנו וירדנו חזרה למחנה.
קיפלנו את האוהל ומשם עלינו לפס של 600 מטר הנמצא מצידו השני של הנחל (יש מעבר על מעין גשר).
הפס יחסית קשה אבל מאוד יפה כאשר תוך כדי העלייה נפרס נוף מדהים של הרים מושלגים ואגמים (הפס לוקח בערך שעתיים וחצי).
מהפס ירדנו על העמק למטה שם הקמנו מחנה ליד הנחל, לאו דווקא על השביל אלה בעמק עצמו איפה שיש מקור מים.
לנו היום לקח בערך 6 שעות ומי שישי לו כוח יכול להמשיך גם מעבר לפס הראשון של היום הרביעי.

יום 4

גם יום זה מתחיל בפס, אבל בפס קליל מאוד עם עלייה של 150 מטר. מהפס עצמו ישנה תצפית יפה מאוד על ההרים והאגמים בסביבה אנחנו במקרה גם ראינו עדר של סוסים שנעמדו באופן מלכותי על הפסגה.
מהפס ירדנו לעמק שלמטה עד שהגענו לבקתה שבה בדרך כלל ישנים ביום ה4 (עם עושים את האופציה ה1 ביום השלישי).
מהבקתה עלינו לפס כשבדרך אומר לנו רועה האלפקות שהפס לוקח כחצי שעה, מכיוון שאנחנו לא אלפקות העלייה לפס לקחה לנו שעתיים.הפס הזה היה האחרון שלנו בדרום אמריקה ונופו היה ללא ספק שווה את זה (וגם הפק"ל קפה שם).
התכנון שלנו באותו היום היה להגיע עד לJANCAPAMPA אבל בדרך לשם החלטנו לעצור ליד אגם יפה עם מפל ולישון לידו (האגם סוטה בקטנה מהמסלול).
בסה"כ היום הזה לקח 5 שעות וסיימנו אותו מוקדם. (עד קצת לפני האגם השביל ברור למדי).
מהבקתה יש אופציה ללכת בשני שבילים כאשר השביל המוביל לפס עובר במקומות היותר יפים.

יום 5

קמנו ליום חדש וקיפלנו את האוהל בפעם האחרונה, החלטנו לקצר תוך כדי הליכה עם הנחל מה שהסתבר כטעות.
אם ישנים באגם צריכים להיצמד לימין ולעקוף את הצוק שאנחנו הגענו אליו וכך יחסך זמן רב.
בעקרון עם לא מתבלבלים יש במקביל לצוק ירידה של כבערך חצי שעה על שביל ברור ומשם עוד הליכה של שעה וחצי עד ל JANCAPAMPA, חשוב לא להתבלבל וכאשר השביל מגיע על הנחל יש לחצות אותו.
בסופו של דבר הצלחנו להגיע לכפר JANCAPAMPA שממוקם במקום שנראה פשוט כמו גן עדן (לצערנו הסוללות בפלאפון נגמרו ולכן אין לנו תמונות ,חפשו באינטרנט!).
המקום מוקף עם הרים וקרחונים, מפלים בגובה מאות מטרים, ואם חפצה נפשכם בבירה אפשר לקנות שם מזקנה שלא יודעת מילה בספרדית אלה רק קצ'ואה. כשהגענו הסתבר לנו שמJANCAPAMPA יוצא כל יום בשעה 1 מיניבוס לPOMABAMBA שם מסתיים הטיול. החלטנו שאנחנו לא רוצים ללכת עוד 3 שעות על כביש עפר וחכינו למיניבוס, למיניבוס עצמו החליט אחד הנוסעים להכניס עז, דבר שאפילו לפרואנים המקומיים היה נראה הזוי.סה"כ מהאגם לJANCAPAMPA לוקח בערך שעתיים.
הגענו לPOMABAMBA עיר שבה ההינו הגרינגוים היחידים, אין שם הרבה מה לעשות חוץ ממעיינות חמים (הבעיה היא שחם שם כמעט תמיד). בסוף מצאנו שם מועדון ביליארד והעברנו שם תזמן עד לאוטובוס חזרה להווארז.
האוטובוס יוצא להוואז רק ב9 בבוקר או ב18:45 בערב ועולה 30 סול. האוטובוס במצב רע מאוד ולוקח בערך 8 שעות מה שאומר שמגיעים להווארז בערך ב3 בלילה לכן עדיף לסגור על הוסטל עוד לפני שיוצאים לטרק.

טיפים

• חוץ מביום הראשון שיש בו שני מקורות מים , אין בעית מים בטרק ולא צריך יותר מבקבוק של ליטר.
• הטרק עובר באופן מדורג מגובה נמוך לגובה גבוה ולכן טוב למי שלא מורגל לגובה.
• גם אם אתה אטאיסט לקחת ספר תהילים לאוטובוס חזרה.