הרים מושלגים ואגמי טורקיז: טרק הוואיוואש (Huayhuash) בפרו

רקע

רכס הרי הוואיוואש הינו חלק קטן מרכס הרי האנדים של דרום אמריקה, ואורך הרכס הוא כ-30 ק"מ. הרכס נמצא במרכז המדינה, באזור שב-2002 הוכרז כשמורת טבע. הרכס כולל שבע פסגות מעל 6,000 מ', כאשר הפסגה הגבוהה ביותר הינה של הר ירופחה (Yerupaja), שבגובה 6,617 מ' והוא ההר השני הכי גבוה בפרו. הר נוסף התפרסם בזכות ספר וסרט בשם Touching the Void: הר סיולה (Siula). למרות שזו שמורת טבע, ישנם כפרים קטנים לאורך הדרך, ובכל ימי הטרק רואים בע"ח השייכים לאנשי הכפרים.
הטרק הסטנדרטי נמשך בין 8 ל-12 ימים, ומקיף את הרכס מצפון מערב עם כיוון השעון לצפון מזרח (כמעט מעגל שלם), כך שההרים תמיד נמצאים מימין למסלול.

מידע כללי

רוב המטיילים מארגנים את הטרק בהוארז (Huaraz), שהינה עיר בצפון פרו. אפשר להגיע אליה בקלות מלימה, באמצעות אוטובוס (כ-8 שעות) או טיסה (פחות משעה). ישנן טיסות פעם ביומיים, ואוטובוסים רבים במהלך כל היום (כולל נסיעות לילה).
רוב סוכנויות התיירים בהוארז מציעות את הטרק הזה, ולרוב יש שיתוף פעולה בין הסוכנויות כך שהן מאחדות מטיילים לקבוצות. השיטה עובדת כמו מונית שירות: כל פעם שקבוצה מגיעה למינימום מטיילים - בד"כ זה 3 אנשים - היא יוצאת עם מדריך, טבח, חמר וחמורים. אם ישנה קבוצה מגובשת אפשר כמובן לארגן טיול פרטי שיעלה קצת יותר. פירוט בפסקה של העלויות.
התארגנות -
כאמור אפשר להזמין מראש טיול פרטי או להצטרף לקבוצה, אבל זה כמובן יקר יותר מאשר להגיע להוארז ולהסתובב בין הסוכנויות. אפשר לשכור את כל הציוד ההכרחי בעיר, כאשר הסוכנויות לרוב מספקות אוהלים, מזרונים ושק"ש-ים כחלק מהחבילה הבסיסית. אפשר לשכור גם פנסים, מקלות הליכה, חליפות סערה וכו'. הכלל הבסיסי שמקבלים תמורה למחיר תקף כאן, וככל שתהיו מוכנים לשלם יותר תקבלו ציוד טוב יותר. מאוד מומלץ לא לחסוך בציוד, שכן קר מאוד בהרים ואוהל עמיד לרוחות ושק"ש טוב שמספיק למינוס 15 מעלות הינם בגדר חובה! בעונה היבשה (אמצע מאי עד סוף ספטמבר) אפשר לארגן טרק ביום-יומיים, ושווה להגיע לכל הסוכנויות ולהתרשם. ישנו מידע רב והמלצות לגבי סוכנויות ברשת, ושווה להכנס ולחקור לפני שסוגרים.
הליכה -
זה לא טרק קל, וחייבים להיות בכושר הליכה טוב ומורגלים לגובה של האנדים על מנת להנות מהטרק. יש שונות די גבוהה בין הימים, מבחינת המאמץ, שעות ההליכה והגובה אליו מגיעים (פירוט בפרקים להלן). הגובה הרב בהחלט משפיע, ורוב אתרי הקמפינג נמצאים מעל 4,000 מ'. השבילים לרוב נוחים ורחבים מספיק, ורוב היום עובר במגמת עלייה או ירידה. אין סימון שבילים בכלל, ומעט מאוד שילוט. מכיוון שיצאתי עם קבוצה יחסית גדולה (9 אנשים) שכרנו מדריך וחמר עם 7 חמורים וסוס אחד, והמדריך כמובן ידע את המסלול בעיניים עצומות. אין קטעים טכניים במהלך הטרק, ולכן לא צריכים קרמפונים, חבלים או כפפות עם אחיזה טובה.
כל המרחקים שאני כותב בפרקים להלן הן על סמך מידע מהמדריך, ובעזרת אפליקציית הליכה של אחד מחברי הקבוצה (לא מדדתי בעזרת GPS).
לינה -
בכל שבעת הלילות ישנים באתרי קמפינג מסודרים ומישוריים, כאשר הלינה תמיד באוהלים. באתרים ישנם שירותים מסודרים ולרוב נקיים (אסלות, לא בול-פגיעה), צריך רק להביא נייר טואלט. צריך לשלם בכל אתר קמפינג, כאשר המחיר משתנה ביניהם. המקומיים בד"כ מגיעים בבוקר, או שמשלמים להם מעט לפני שמגיעים לקמפינג. אל תדאגו, הם ימצאו אתכם, אין צורך לרדוף אחריהם. סה"כ משלמים 200 סול (NPS), שזה בערך 215 שקלים נכון ל-2017. התשלום הזה נקרא בפי המקומיים "פרוטקשן", והוא נועד להבטיח שמקרי שוד וגניבה לא יתרחשו כפי שהיה נהוג עד לפני כ-15 שנים.
לא צפוף באתרים, ולרוב לא פוגשים יותר מקבוצה או שתיים בלילות.
אוכל -
ביום החמישי מגיעים לעיירה קטנה שבה ישנה מכולת אחת או שתיים, ואפשר למלא את המלאי שם (מוצרי בסיס). פרט לעיירה הזו, אין אפשרות לקנות מוצרים במהלך הטרק, וחייבים לצאת לדרך עם כל האוכל. כדאי לקנות הכל בהוארז, שם ישנו המבחר הטוב ביותר ובמחירים הכי נמוכים. מכיוון ששכרנו מדריך, הוא דאג לכל הקניות ולנו נותר רק לקנות קצת פירות יבשים, שוקולדים ושאר צ'ופרים שנותנים אנרגיה במהלך ההליכה. המדריך גם בישל את האוכל, ועשה עבודה מצוינת. מקבלים 3.5 ארוחות ביום (חצי ארוחה = תה ועוגיות \ פופקורן קצת אחרי שמגיעים לאתר הקמפינג). לא נשארים רעבים בסוף הארוחה, והמדריך יודע כמה לתת כדי שתהיה אנרגיה ללכת, אבל שלא נרגיש "כבדים" במהלך ההליכה. בכל יום עוברים ליד מקום מים (אגם או נהר) אחד לפחות, וכל אתרי הקמפינג נמצאים ליד מקום מים לטובת מילוי הבקבוקים ואולי קצת כביסה. חייבים לטהר את המים, ישנם גללים לכל אורך הטרק. ישנם כמה אתרי קמפינג שמציעים שתייה בתשלום, שלרוב כוללת בירה, יין ושתייה קלה. מעבר לזה אין הזדמנויות לבזבז כסף.
ציוד -
כאמור אם סוגרים טרק דרך סוכנות ומשלמים מחיר סטנדרטי, מקבלים ציוד ישן שלא תמיד מתאים לתנאי הקור. כדאי לבדוק את הציוד מראש, ולשקול היטב שכירת ציוד ברמה גבוהה יותר מאחת מחנויות הציוד בהוארז. אני הבאתי מהבית אוהל עונה 3, מזרון מבודד מהקרקע ושק"ש שמתאים למינוס 18 מעלות (אקסטרים) ועדיין לה היה לי חם מדי בשק"ש. בנוסף חובה לנעול נעליים גבוהות עם תמיכה לקרסול, וכדאי גם להביא כפכפים \ סנדלים לערב. במהלך יום ההליכה שתי שכבות לרוב מספיקות (חולצה טרמית ארוכה וסוודר פליז), ואפשר להוסיף גופייה מתחת לחולצה אם קצת מתקרר. חייבים להצטייד במעיל ומכנסי סערה אטומים לגשם שיכול להופיע בכל עת. לרוב השמש זורחת במהלך היום, כאשר היא לא מוסתרת ע"י עננים היא מחממת את האווירה. כאשר היא שוקעת נהיה קר מאוד מהר מאוד, וחייבים 3-4 שכבות, כפפות, חם צוואר וכובע גרב כדי לעמוד מחוץ לאוהל. כדאי גם להביא מטען סולרי בשביל המצלמות והטלפונים, ספר וקלפים בשביל השעות באתר הקמפינג, וערכת עזרה ראשונה. מעבר לזה כדאי להביא את כל הציוד הרגיל לטרקים (טואלטיקה, קרם הגנה מהשמש, מחטא ידיים, משקפי שמש, כובע רחב שוליים וכו').
מזג האוויר -
העונה היבשה מתחילה באמצע \ סוף מאי ונמשכת עד סוף ספטמבר, ומומלץ לצאת לטרק במהלך העונה הזו. מחוץ לעונה יש סיכוי גבוה יותר לגשם, וזה הורס טיולים. במהלך העונה היבשה עדיין יש סיכוי טוב לגשם, שאם יופיע זה יהיה בד"כ אחרי הצהריים. לנו היה מזג אוויר גשום ביומיים הראשונים, אבל לאחר מכן כל יום היה שמשי ויפה, לעיתים מעונן חלקית, ואם ירד קצת גשם זה היה ציד לאחר שהאוהלים כבד עמדו באתר הקמפינג והיה לנו מחסה. אם השמש זורחת הטמפ' הממוצעת הייתה באזור ה-15 מעלות במהלך היום, ובאזור האפס במהלך הלילה.
עלויות -
ישנה שונות מאוד גבוהה בין הסוכנויות, ואם משלמים יותר מקבלים יותר: ציוד טוב יותר, אוכל ברמה גבוהה יותר, מדריך דובר אנגלית וכו'. המחירים נעים בין 600 סול ל-$800, תלוי בסוכנות ובגודל הקבוצה. בנוסף יש להוסיף 200 סול דמי הפרוטקשן, וכ-10 סול לבקבוק בירה שניתן לקנות בשלושה אתרים (פירוט בהמשך). אפשר לארגן הכל לבד, אבל קחו בחשבון שחמר ושלושה חמורים יעלו יותר מ-1,000 סול כך שיותר זול לצאת עם קבוצה. אני שילמתי $260 עבור שמונה ימים: מדריך דובר ספרדית, חמר וחמורים שסוחבים את ציוד הלינה, אוכל והסעות לנק' ההתחלה מהוארז ומנק' הסיום בחזרה להוארז. על זה הוספתי 200 סול ששולמו למדריך בהתחלה, והוא דאג לשלם את דמי הפרוטקשן לאורך הדרך.

היום הראשון: מ- Huaraz ל-Matacancha

היום הראשון מתחיל בתשע בבוקר, כשרכב אסף אותנו מהמלון ושם פגשנו את שבעת המטיילים שיהיו איתנו למשך שמונת ימי הטרק (סה"כ היינו תשעה). כל היום הראשון עבר ברכב, שהביא אותנו אל אתר הקמפינג הראשון: Matacancha. בדרך עברנו בעיירה בשם ימק (Llamac), שהיא נק' הסיום של הטרק. סה"כ נוסעים כ-3.5 שעות, לא כולל הפסקות. כשמגיעים לקמפינג כדאי להקים את האוהל כמה שיותר מהר, במידה שהגשם יופיע פתאום. לאחר התארגנות המדריך החל בהכנות של ארוחת הצהריים, ואנחנו ערכנו היכרות קצרה בינינו. חוץ משירותים אין תשתיות בקמפינג הזה, ויש קצת דשא נוח להקמת האוהלים.

היום השני: מ-Matacancha ל-Carhuacocha Lagoon

יום ההליכה הראשון הוא אחד הימים היותר קשים, שבמהלכו עוברים בשני פסים בגבהים מעל 4,500 מ'. מסיבה זו כדאי להתחיל את היום מוקדם, באזור שבע בבוקר. רוב ההליכה ביום הזה היא בכיוון דרום, כאשר תחילת היום היא בכיוון מזרח אל עבר הפס הראשון של היום: Cacanapunta Pass. הגובה בפס הוא כ-4,650 מ' שזו עלייה של 500 מטרים מאתר הקמפינג. עד לפס לקח לנו כשעתיים וחצי של הליכה קשה, כשרוב הדרך לא ראינו מעבר לעשרים מטרים בגלל העננות הנמוכה. מהפס יורדים כ-300 מ' אל כתף ששני נחלים מתחברים בו, ומהכתף עולים לפס השני של היום. כשמתחילים את העלייה השנייה עוברים בשער באמצע אחו רחבת ידיים, שם יחכו המקומיים שידרשו את הפרוטקשן הראשון. כאמור אנחנו נתנו את ה-200 סול למדריך, והוא טיפל לנו בכל הנושא הזה.
מהשער מתחילים לעלות בכיוון דרום, כשהרכס נמצא מימין לנו. עולים לפס השני שהוא נמוך יותר מהראשון, והעלייה אליו יותר קלה. לאחריו מתחילים לרדת אל כיוון הלגונה שלידה יש אתר קמפינג: Carhuacocha. ישנם כשלושה אתרים מסביב ללגונה, ואפשר לבחור את זה שנראה לכם הכי מוצלח והכי פחות צפוף. כל השלושה קרובים מאוד זה לזה, ובכולם יש שירותים. מים אפשר למלא בלגונה או בנחלים שיוצאים \ מגיעים אליה, וכמובן לטהר אותם.
סה"כ ביום הזה הולכים כשבע שעות וחצי, ועוברים כ-16 ק"מ.

היום השלישי: מ-Carhuacocha Lagoon ל-Huayhuash

התעוררנו לשמש נעימה ומלטפת, שליוותה אותנו מיום זה ועד סוף הטרק. היום השלישי קצר יחסית, וחוץ מעלייה תלולה וקצרה לפאס גם לא היה קשה במיוחד. בדרך עוברים ליד שלושה לגונות יפות, ויש שם סלע גדול שמהווה מקום מצוין לסדרת צילומים קצרה. גם ביום הזה הולכים בעיקר לכיון דרום, ולקראת הסוף גם טיפה מזרחה. ביום הזה הלכנו כ-14 ק"מ, שלקחו לנו כשש וחצי שעות.
בסוף היום מגיעים לקמפינג שטוח ויפה באמצע עמק רחב, שיש בו אפילו קצת דשא נעים. ההרים המושלגים שמקיפים את הקמפינג יפים וזקורים, והכוכבים בלילה היו מדהימים! יש נחל קטן שעובר ליד, ואפשר למלא בו בקבוקים. חשוב מאוד לטהר את המים!

היום הרביעי: מ-Huayhuash ל-Viconga Waterfall

גם היום הרביעי לא קשה ודי קצר, אבל שווה להתחיל אותו מוקדם ולא להתמהמה יותר מדי, מפני שליד הקמפינג יש מעיינות חמים! אחרי כמה ימים בלי מקלחת, זה תענוג אמיתי. כדאי לאכול את ארוחת הצהריים בקמפינג, חבל להשקיע זמן באמצע ההליכה.
את היום מתחילים בהליכה מישורית מצד שמאל לנחל, ולאט לאט עולים עד לפאס אליו מגיעים כעבור כשעתיים. הנוף כרגיל יפה מאוד ועושה חשק להישאר כאן, אבל כאמור שווה להזדרז כדי להגיע למעיינות כמה שיותר מהר. מהפאס יורדים אל עבר אגם גדול בשם ויקונגה (Viconga), אליו מגיעים לאחר קצת פחות משעה. עוקפים אותו מימין, ומגיעים לנק' תצפית יפה ממערב לאגם. מנק' זו מתחילים לרדת אל עבר הקמפינג, כשבהתחלה עוברים בשער באמצע שום מקום. לאחר פחות משעה מגיעים לקמפינג שנמצא מערבית לאגם, במקום נוח ויפה שיש בו דשא. סה"כ הולכים ביום הזה כ-12 ק"מ, שלוקחים קצת יותר מארבע שעות הליכה לא קשה.
המעיינות החמים נמצאים מעט מערבית לקמפינג, בערך 2 דקות הליכה. ישנן שלוש בריכות: בראשונה יש מים פושרים, בשנייה מים חמים, והשלישית מיועדת למקלחת. אפשר להביא שמפו וסבון לבריכה השלישית, והזדמנות טובה מזו למקלחת לא תמצאו בכל הטרק! כדאי גם להביא קצת כסף לבריכה, תמורת 10 סול תקבלו חצי ליטר של בירה קרה! כדאי לצאת מהבריכה כשהשמש עוד זורחת, אחרת תקפאו בדרך חזרה לקמפינג.

היום החמישי: מ-Viconga Waterfall ל-עיירה Huayllapa

היום הקשה ביותר בטרק מגיע בתזמון טוב לאחר הפינוק של המעיינות החמים, והמראות היפהפיים במהלך היום נותנים אנרגיה. זה היום הכי יפה בכל הטרק, ושווה (אם מזג האוויר יפה) להאריך אותו ולכלול את נק' התצפית הכי יפה בכל הטרק: פאס סאן אנטוניו (San Antonio).
מתחילים את היום בחזרה קצרה על השביל של אתמול, ואז עולים עם השביל לכיוון צפון מערב, אל הפאס הכי גבוה של הטרק: פאס קויוק (Cuyoc Pass), בגובה 5,007 מ' על-פי אפליקציה של אחד מחברי הקבוצה. לקח לנו קצת פחות משעתיים כדי להגיע לפאס. קצת לפני הפאס יש אגם קטן מאוד למרגלות הר קויוק (Kuyuq), ושווה לעצור כאן לכמה דקות. לאחר העצירה ממשיכים לפאס עצמו, לנוף יפה ביותר ותחושת הישג קטנה. אם תחליטו להמשיך לפאס השני (סאן אנטוניו), המראות שם יהיו הרבה יותר יפים.
לאחר הפאס מתחילים לרדת בירידה נוחה אל עבר העמק, שבו יש אתר קמפינג נוסף. כאן מחליטים אם לעלות או להמשיך בעמק אל עבר העיירה שבה ישנים בסוף היום. אם מחליטים לעלות, זה נעשה בכיוון צפון בעלייה מאוד תלולה וקשה. אחת העליות היותר קשות שיצא לי לטפס בהן, כשלקראת הסוף הולכים על קצות האצבעות מרוב תלילות. סה"כ העלייה לפאס לוקחת כשעה וחצי. אבל הכל נשכח כשמגיעים לפאס ורואים את רכס ההרים במלוא הדרו, מראה מפעים ביותר!
הפאס הזה מעט נמוך יותר מהפאס הראשון של היום, ומגיע לכ-4,900 מ'. כאן מבלים קצת יותר זמן מהפאס הראשון, ומצלמים עשרות תמונות. זה ללא ספק ה-היי לייט של הטרק, ואם הבאתם צ'ופר מיוחד זה המקום לפתוח אותו.
יש שתי אופציות לרדת מהפאס: או לחזור על עקבותיכם, או להמשיך לכיוון צפון ולרדת את העמק מהצד השני של העמק. לא לחלוטין ברור מה ההבדל בין שתי האופציות, אבל המדריך שלנו המליץ להמשיך עם השביל ולכן ירדנו אל העמק שצפוני לפאס. הירידה הייתה לא פחות קשה מהעלייה, כשהשביל לעיתים מחליק מאוד (בשל דרדרת), ולא תמיד ברור. קצת אחרי תחילת הירידה רואים את לגונת Jurau, וגם כאן כדאי לעצור קצת ולצלם. לקח לנו קצת יוצר משעה לרדת למטה, כשרוב המטיילים הגיעו עם בגדים מלוכלכים כתוצאה מנפילות והחלקות. בסוף הירידה מגיעים לנחל יפה, ושם אפשר לאכול ארוחת צהריים שהרווחנו ביושר.
לאחר המנוחה ממשיכים במורד הנחל בתוך העמק בהליכה נוחה, ויש עוד כשלוש שעות של הליכה אל העיירה. ככל שמתקדמים רואים סימני ציביליזציה, וכאן לראשונה רואים כפרים ומקומיים שלא באים לגבות את דמי הפרוטקשן. בסוף היום מגיעים לעיירה בשם הואיאפה (Huayllapa), וכאן יש מכולת או שתיים שמציעות מוצרי בסיס (לחם, אורז, ביצים, ממתקים וכו'). יש אפילו מבחר קטן של פירות וירקות למי שהתגעגע, וכמובן שיש בירה, קולה וכו'. מעט אחרי המכולת יש שער גדול, ואחרי שעוברים אותו נכנסים למגרש הכדורגל של העיירה. כאן הקרקע שטוחה והדשא נעים, וזו הפעם היחידה שישנים מתחת ל-4,000 מ' במהלך כל הטרק (3,400 לדעתי, כמו בקוסקו).
סה"כ ביום הזה הלכנו קצת פחות מאחת עשרה שעות, ועברנו קצת יותר מ-30 ק"מ! יום ארוך אבל שווה.

היום השישי: מ-Huayllapa ל-Huatiac

היום השישי יחסית קצר, ומתנהל ברובו בעליות (צריך לעלות את כל מה שירדנו אתמול). חזרנו על עקבותינו למשך 5 דקות, עד שעוברים את שער הכניסה לעיירה ושם פונים שמאלה (צפונה) ומתחילים את העלייה. בהתחלה מזגזגים למעלה, כשנחל מלווה את העלייה ובכמה נק' יוצר מפלים קטנים ויפים. לאחר כשעתיים וחצי מסיימים את הזיגזגים, וכאן יש מקום נחמד לארוחת צהריים ליד הנחל. מכאן הדרך לפאס קצרה, וממנו יש נוף יפה מאוד שכולל את פאס סאן אנטוניו. אחרי הפאס יש ירידה של כשעה פלוס לכיוון צפון, כשבסוף השביל פונה מזרחה ובסוף הירידה יש קמפינג קטן (זה האתר היחיד שאין בו שירותים) בשם Huatiac.
ביום זה הלכנו כ-15 ק"מ, שלקחו לנו כשש שעות (כולל הפסקת צהריים ארוכה).

היום השביעי: מ-Huatiac ל-Jauacocha Lake

את היום השביעי מתחילים (איך לא?) בעלייה בכיוון צפון מזרח אל עבר הפאס הראשון של היום: Tapush Pass. העלייה לא קשה, ולקח לנו כשעה כדי להגיע לראש הפאס. לא כדאי להשתהות כאן יותר מדי זמן, הנוף מהפאס השני הרבה יותר יפה. ממשיכים בירידה קלה בכיוון צפון מזרח, כשכבר בתחילת הירידה רואים את הפאס השני: Llaucha Pass. השביל אל עבר הפאס צר כמו סכין, ואם הרוח נושבת עלול להיות מעט מסוכן. בסוף הסכין יש נוף יפה מאוד, ואפשר לראות את הקמפינג שנמצא ליד אגם יפה: Jauacocha Lake. שווה להישאר כאן למשך 15-20 דקות, גם בגלל הנוף וגם בגלל הסיכוי הגבוה לראות קונדורים דואים. לאחר ששבעים מהנוף מתחילים לרדת בכיוון מזרח (ומעט צפונה) אל עבר האגם בירידה לא פשוטה אבל יותר קלה מזאת של סאן אנטוניו ביום החמישי. בסוף הירידה שלקחה כ-45 דקות מגיעים לעמק רחב, וממשיכים מעט צפונה אל עבר הקמפינג. הקמפינג גדול ואפשר לישון בשני צידי הנהר. אם השמש זורחת אפשר להתקלח בנהר, מעט מערבה מהגשר הקטן שמאפשר מעבר אל הגדה השנייה שלו. בקמפינג הזה ניתן לקנות בירה \ קולה קרה תמורת 9 סול.
היום הזה קצר יחסית, ולקח לנו כארבע וחצי שעות על מנת לעבור את 12 הק"מ שלו. את ארוחת הצהריים אכלנו בקמפינג, שלאחריה הרשנו לעצמנו שנ"צ קצר כהכנה לחזרה להוארז למחרת.

היום השמיני: מ-Jauacocha Lake ל-Llamac

היום האחרון של הטרק, או שכמו שבירכנו אחד את השני בבוקר: Happy Shower Day.
כמובן שגם היום האחרון כולל טיפוס לפאס אחרון, אבל זה היה טיפוס לא קשה במיוחד. מתחילים את היום בהליכה מישורית לכיוון מערב, ואחרי כחצי שעה פונים צפונה (ימינה) ומתחילים את הטיפוס למעלה. מגיעים לפאס אחרי כשעה וחצי, ומלמעלה רואים את העיירה ימק (Llamac) שהיא נק' הסיום של הטרק. הירידה ארוכה אבל לא קשה, בוודאי אחרי הירידות של היום החמישי והשביעי. בדרך עוברים באחו יפה ורחב, ובבריכת השקיה גדולה של הכפר.
לאחר כארבע שעות וחצי מגיעים לכפר, ואפשר להתפנק עם קולה קרה וארוחת צהריים טובה. כעת מחכים לרכב שמחזיר את הקבוצה להוארז, באותה הדרך. מי שמסיים את שמונת הימים האלו הרוויח ביושר מקלחת חמה וארוכה, ארוחת שחיתות וכמה בירות קרות. זה בהחלט לא טרק קל או מפנק, אבל הנופים הם מהיפים שהמדינה הזו יכולה להציע!

טיפים

• מסעדה טובה לפני \ אחרי הטרק: Chili Heaven שנמצאת בצמוד ל-Casa de Guias שב-Parque Ginebra. ליד יש גם פיצרייה טובה: Grill el Horno, ופאב חביב. ארוחת בוקר טובה, ומקום טוב להשגת מידע והחלפת ספרים: California Cafe.
• חברת אוטובוסים טובה מ\אל לימה: Movil Tours. נסיעה עולה כ-40 סול לנסיעת יום שאורכת כ-8 שעות, והאוטובוס מצוין. אם אתם צריכים להגיע לשדה התעופה ישר מהטרמינל, כדאי לרדת בתחנה הראשונה בלימה (יש שתיים).
• המוזיאון בכיכר המרכזית של הוארז (Regional Museum of Ancash) קטן וחביב, ושווה להשקיע 5 סול בשביל כרטיס. הגינה בחלק האחורי שלו היא הפינה הכי שקטה שתמצאו בעיר.
• מלון La Aurora נמצא קרוב מאוד לכיכר המרכזית, והמסעדה שנמצאת בקומת הכניסה (La Brasa Roja) זולה וטובה. חדר פשוט יעלה כ-100 סול אם תתמקחו מעט, וארוחת בוקר פשוטה כלולה במחיר. לא כדאי לישון בקומה השלישית, מכיוון שארוחת הבוקר מוגשת על המרפסת הגדולה שלה וזה די רועש בבוקר. המקלחת מצוינת, והחדרים פשוטים ונקיים.
• הוארז היא עיר הטרקים של פרו, וישנן הרבה אופציות לטייל בסביבתה. כדאי להסתגל לגובה לפני שיוצאים לטרק ע"י יציאה לכמה טרקים חד-יומיים כמו לגונה 69, צ'ורופ וכו'.

קישורים חיצוניים

• מלון La Aurora
• מסעדת California Cafe