הדרך לאיקיטוס - חלק 2

קומבי לילה לקהיר

בשעה 19:30 יצאנו מצ׳אצ׳אפויאס לטארפוטו, עיר במחוז סאן מרטין שממוקמת בג׳ונגל הגבוה, ממש בתפר האחרון שבין ההרים לאמזונאס, לנסיעת לילה של 8.5 שעות.

מה שדמיינתי כעוד אוטובוס לילה התברר כקולקטיבו פרואני למהדרין; נהג שודים, דרכים מתפתלות, מוזיקה נון סטופ בפול ווליום, עצירות תכופות ואנשים מעניינים- נסיעה חוויתית בהחלט :)
מהמעט שהצלחתי לראות מהחלון, הדרך מהממת, ואם אתם חושבים שלא תצליחו לישון בתנאים המתוארים אולי שווה לשקול לעשות את הנסיעה הזו ביום (מה גם שהמחיר זול יותר- 70 סול לנסיעת יום ו80 לנסיעת לילה). חשוב לציין שלא תמצאו נסיעות באפליקציות (רדבוס וכו׳) ואנחנו קנינו את הכרטיסים בטרמינל. אם אתם מסתבכים תמיד אפשר לשאול בהוסטל או סתם ברחוב איך ומאיפה אפשר להגיע ממקום למקום, וישמחו לעזור ולהכווין אותכם לאן שצריך.

בשעה 4:30 הגענו לטארפוטו, שקיבלה את פנינו בגשם שוטף, ויחד עם נהג מוטו טקסי (3-4 סול) התחלנו לשוטט ברחובות בחיפוש אחר מקום להזרק בו. ההיצע לא גדול במיוחד ואין הרבה הוסטלים לנחמה, אבל במחיר של 20-30 סול לאדם אפשר למצוא אחלה חדרים ל3 אנשים. אחרי שמצאנו חדר משודרג שכזה (עם מטבח!) השלמנו שעות שינה ואח״כ יצאנו לחקור את העיר.

מגלים את טראפוטו

״על טעם וריח..״
כנראה שזו לא העיר הכי יפה שביקרתי בה, אבל ללא ספק היא אחת המיוחדות. מעניינת, גדולה, עסוקה ואקזוטית- לגמרי כבר אפשר להרגיש שנמצאים בג׳ונגל ויש המון מה לעשות ולראות מסביב (החל מטיולי יום למפלים או טיולים ארוכים בתוך הג׳ונגלים והשמורות באיזור ועד מקומות לפתוח בהם את הראש עם שאמאנים), ואפילו בעיר עצמה. אני אהבתי.

היה נחמד לשוטט כמה שעות בעיר עם ובלי מטרה, לפתח שיחות, לראות ולספוג את המקום.
כמה נקודות שעברנו בהן:
המרקדו, יש 2 ושניהם מגניבים ומיוחדים עם כל מה שצריך ולא צריך ואחלה אוכל כרגיל.
פלאזה ד׳ארמס, הכיכר המרכזית, לא מרשימה במיוחד. מסביב לה יש שוק קטן של מזכרות וכדומה.
‏BCP, בנק בלי עמלת משיכה כדי למשוך מזומן- חשוב להמשך! כדאי גם לשבור שטרות גדולים לעשרים, עשרות ומטבעות. ההתנהלות גם פה היא כמעט תמיד רק במזומן ולא כדאי להתקע.
לאורך כל הרחובות תמצאו מלא בסטות וחנויות מכל סוג, החל מירקות ופירות מהג׳ונגל ועד לתיקוני טלפונים.
יש גם נקודות תצפית (מיראדור) על העיר ומרכז מסחרי מודרני יותר קצת מחוץ לסנטר עם סופר גדול וכו׳ אם אתם עדיין צריכים להצטייד להמשך.

ראפטינג בריו מאיו

למחרת בבוקר הצטרפנו לזוג אמריקאים שתכננו ראפטינג בנהר ריו מאיו, מרחק 40 דקות נסיעה מהעיר.
אספו אותנו מההוסטל ב9 בבוקר והגענו לכפר קטן על גדת הנהר, שם פגשנו את המדריכים ואת הסירות ויצאנו. הרפאטינג היה ממש מגניב, במיוחד כי מכל הצדדים אפשר לראות ולהרגיש את הג׳ונגל, וכשהזרם איפשר קפצנו למים, עצרנו לעשות טרזן ובסוף גם נשארנו לשחות עוד 20 דקות. כדאי לציין שהכל בספרדית.
האמת שהייתי לגמרי פאסיבי בתכנון אז אין לי פרטים מדויקים חוץ מהמקום, המחיר (85 סול לאדם) ושהיה כיף.

יורימנגואס

בצהריים יצאנו שלושתנו וחתולתול רחוב מוגבל אחד שכריסטינה אימצה ליורימנגואס, עיר/עיירת נמל על אחד מהיובלים הגדולים של האמזונאס, מרחק שעתיים נסיעה מטארפוטו בקולקטיבו (20 סול לאדם).
שוב יורדים בגובה והפעם אל הlow jungles, אל גדת הנהר, בדרך מתפתלת, יפה ומעניינת. הכל מוסיף להשתנות ומהחלון אפשר לראות את ההבדלים, בנוף ובהתיישבות. בדרך עצרה אותנו משטרה לביקורת שגרתית (אין מה להבהל).

כבר מהרגע שנכנסנו לתוך העיר כמה נהגי מוטו טקסי חדים זיהו את הגרינגואים עם העור הלבן ועד מהרה כבר הקיפו אותנו בהתרגשות אמיתית מלווה בתקווה לפרנסה טובה לפחות 7 אופנועים ואנשים נוספים. תוך כדי צעקות ״מיי פרינדס מיי פרינדס״, הם ליוו אותנו סטייל מקס הזועם עד שהקולקטיבו עצר וכשנפתחה דלת ההזזה הם הסתערו על הקומבי בהצעות וצעקות. שוב, אין מה להבהל; האמת שכל הסיטואציה הזו הייתה מאוד משעשעת, אבל גם חשוב להרגיע את עצמכם ואותם- קודם כל ׳להירגע הכל כולם בבקשה׳. אחרי שנשמנו יחד, חלצנו עצמות ומפלס הלחץ המשותף ירד, דיברנו עם לואיס, אחד מהנהגים וביקשנו שיקח אותנו לנמל.

מהנמל פפ ואני תכננו לקחת את ה׳סלואו בואט׳, סירת מטען שיוצאת מיורימנגואס 3 פעמים בשבוע (ואך ורק כשהיא מלאה) להפלגה של 3-4 ימים עד לאיקיטוס, במהלכה האוכל כלול (מהרגע שיוצאים לדרך) וישנים על ערסל (צריך להביא בעצמכם, אנחנו קנינו בטארפוטו ב30 סול). הסירה היא כאמור סירת מטען, והיא עוצרת בכל הכפרים וההתיישבויות בדרך, מעלה ומורידה סחורות ואנשים, כך שזו אולי הדרך הקונבנציונלית (או החצי קונבנציונלית) הכי הרפתקנית, חוויתית ומרתקת שמצאתי כדי להגיע לאיקיטוס מפה. המחיר הוא 80-90 סול לאדם, ואפשר לעלות על הסירה ולישון בה מהרגע שמשלמים (אחלה דרך לחסוך על הוסטל) אם כי תצטרכו לדאוג לעצמכם מראש לאוכל והמון דוחה יתושים עד תחילת ההפלגה.
קיימת אופציה נוספת כדי להגיע לאיקיטוס דרך הנהר והיא לקחת את הסירה המהירה, שמגיעה תוך יום~יום וחצי של הפלגה מיורימנגואס ויוצאת כל יום ב18:00 (במחיר כפול, 180 סול, אין אוכל ואין מקום לתלות ערסל- ומבפנים היא נראת בעיקרון כמו טיולית על סטרואידים).

הגענו מאוחר מידי עבור כריסטינה, שתכננה לקחת את הסירה המהירה ופספסה אותה לאותו היום, ומאחר שהסלואו בואט שלנו התעדתה לצאת רק בעוד כמה ימים, החלטנו ללכת לחפש מקום לישון בו. תוך כדי שיחה והתייעצויות עם לואיס הנהג, שנשאר איתנו והיה, כך התברר, לעזרה רצינית, שאלנו כמה שאלות על מקומות ששמענו עליהם בדרך מאנשים שפגשנו בימים האחרונים והוא הציע לקחת אותנו להוסטל ואחכ להקפיץ אותנו לפגוש חבר שלו שמארגן טיולים לתוך הג׳ונגלים. מפה לשם, מצאנו את עצמנו יושבים בחיידר קטן, עם לואיס וחברו שנראה שנשלף מהמיטה כמה דקות קודם לכן, וילדיו שמציצים בנו סקרנים מבין הכיסאות. כך התחלנו לדבר ולתכנן מה שהפך להרפתקה שלנו בתוך לגונאס, אולי אחד מהחלקים הכי פחות מתוירים של שמורת פקאיה סאמריה באמזונאס.

טיפים

• הרבה דוחה יתושים