אל פפואה הפראית- טיפים
חזרתי ממסע אל הגונגלים בפפואה, עצמאי ובלי מדריך קבוע. זה לא סיפור דרך, ובטח לא המלצה- רק רשימת עצות ואזהרות שהייתי שמח לקרוא בעצמי לפני שקפצתי להרפתקה הזו. מי שמתכנן טיול מודרך- לא להלחץ, זה לא ככה.
| תאריך הטיול | November 2022 |
|---|---|
| משך הטיול | חודש |
| עונה מומלצת | מאי-אוקטובר העונה היבשה, אבל אתם לא עשויים מסוכר ;) |
רקע
נתחיל בהתחלה: טיול טרקים עצמאי בפפואה זה לא לבעלי לב חלש.
זו הרפתקה מטורפת, וקשוחה מאוד. בסיפור דרך אני לא אנסה למכור לכם את זה, רק לתת כמה טיפים למשוגעים שכבר החליטו לנסות.
בכל מקרה, זה אפשרי-לגמרי- ושלא יגידו לכם אחרת, אבל חופשה זה לא, והייתי ממליץ על זה רק לשועלי טיולים ותיקים, מנוסים בטיולים במזרח או באפריקה, ורגילים למדינות שבהן שום דבר- שום דבר- לא מתפקד כמו שצריך. אני טייל וותיק ולא נרתע מסכנות (עובדה- טיילתי כאן לבד), ועדיין היה לי קשוח יותר משציפיתי, והסיפור דרך הזה יהיה רצוף באזהרות. פפואה לא דומה למה שהכרתם.
הגעתי לפפואה כדי להכנס עמוק לג׳ונגל, בתקווה לפגוש שבטים ואוכלוסיות מנותקות, שמשמרות מסורות עתיקות כדרך חיים, ולא כדי להתפרנס מתיירות.
טיילתי חודש, הרוב לבד, בעיקר בכפרים נטולי נגישות ברכב, ותמיד מחוץ למסלול התיירים הרגיל, עם אפס "אטרקציות", ככה שלא תמצאו כאן המלצות למדריכים או לcoltural showes (כבודן במקומן מונח). אני תרמילאי בן 25 והשתדלתי לטייל בזול, כשאפשר.
עונה
טיילתי בנובמבר 2022
תמיד חם.
נובמבר- אפריל בערך זו העונה הרטובה. כשיש גשם הוא חזק ונמשך כמה שעות. בעונה היבשה, כך הבנתי, הגשם בקושי יפריע לתכניות, אבל גם הטבע פחות בשיאו ולפעמים יותר קשה למצוא מים טובים לשתיה בתוך הגונגל. אם אתם בעניין לcoltural showes, כולם קורים בעונה היבשה.
כשטיילתי בנובמבר, הגשם לא הפריע מדי. הוא הגיע לרוב אחה"צ ובלילה, ובכל יום היו 8 שעות אור יפות לטייל בהן. פעם אחת תפס אותי בהליכה, ו-וואלה זו חוויה, נרטבים וממשיכים ללכת.
מה מצאתי
טבע- ג׳ונגלים עתיקים ופראיים. בד"כ לא שופעים בחיות בר, רק ציפורים. המקומיים צדים למחייתם, הרבה, ולדבריהם, כל חיות הג׳ונגל נכחדות בעשורים האחרונים בעקבות גדילת האוכלוסייה המשמעותית. חיות שהיו נפוצות לפני כ50 שנה כבר לא נראות היום.
כמעט בכל מקום מורגשת כריתת היערות המסיבית- בין איזורים שכבר קירחים לחלוטין(כמו בולולו), לכאלה שעתידים להכרת, כמו מישורי הספיק בהם טיילתי.
תרבות- 98% מהמדינה התנצרו, הרוב בשנות ה50-60. כמה עשורים של מסיונריות ומודרניזציה עשו את שלהם, ורוב התרבות הילידית נשכחת ומודחקת, לצערי. ככל שהכפרים במרחק יותר ימי הליכה מצירי תחבורה כמו כביש/נהר הם משמרים יותר מסורת. חיפשתי ושמעתי כל פעם שמועות על חבר'ה שעדיין מחזיקים באמונות פוליתאיסטיות, ועל נוודי-ביצות ללא בתי קבע- אבל לא פגשתי בעצמי. כנראה שwest sepik, western province הם מקומות טובים לחפש.
בכפר הנידח ביותר שהגעתי אליו, הם היו אמנם נוצרים, והמבוגרים לבשו חולצה ומכנסיים (הילדים לא), אבל הם אכלו ובנו בתים *רק* מחומרים מקומיים, מה שהיה די מגניב, ועדיין שימרו שיטות בישול, ציד, בנייה עתיקות, עוד יודעים איך להדליק אש מענפים (אבל ביומיום משתמשים במצית) וחוגגים טקס התבגרות מסורתי לילדי הכפר, פעם בכמה שנים.
לינה
אני לא שילמתי על לינה אף לילה, ותמיד התארחתי אצל מקומיים.
בערים- מלונות זה יקר, ממש, ועל הוסטל אין מה לדבר. מה שכן- בכל הערים יש נוצרים משיחיים שחושבים שהם יהודים, שמטורפים על ישראל בלהט דתי ורק רוצים לארח ולדאוג לכם. זה היה נורא נוח ובטוח (וחינם), לכן בערים ישנתי רק אצלם. אצל חלק זה היה מדהים, באחרים מאוד מעיק. אספר כמה חוויות-
בפורט מורסבי ישנתי אצל הפסטור מולי וצ׳רלי ג׳ורג׳. יש להם חבורה של כ10 נערים ונערות שהם אימצו, הם גרים אצלם, לומדים תורה, ומתחזקים את הבית (מבשלים מנקים ובונים), וכלב בשם "מוסד" (אמיתי). יש להם מלא כסף ביחס לפפואה, ונראה שהם משקיעים את רובו בלארח את הישראלים המעטים שבאים לשם. כשבאתי הם בדיוק סיימו בניית קומה שלמה שמיועדת לאורחים מישראל. כשנפרדנו, כל אחד קיבל מעטפה עם 500 קינה לבזבוזים. ניסינו ולא הצלחנו לסרב (במקום זה, לקחתי ותרמתי אותם לאנשים טובים שפגשתי בדרך). סה״כ הרגשתי נורא לא בנוח עם המאמצים הכבירים שהם משקיעים באירוח הזה וכל הכסף שיוצא על לדאוג לישראלים. בזמן שהמדינה שלהם היא מהעניות בעולם, מלאה בפשע ובהזנחה ויש כל כך הרבה מה לעשות, הם עסוקים בלתרום לצה"ל. בדיעבד גם הבנתי מאיפה הכסף- מנגנון גיוס התרומות מהמתפללים העניים ברחבי המדינה שנותנים את המעט שיש להם בזמן "תפילות שבת" שלהם. לא שיפר את הרגשתי בעניין.
בבולולו הגענו לקהילה כפרית שלא זכתה לביקור ישראלים מזמן. חוויה באמת מהסרטים, ואנחנו שיחקנו בתפקיד המשיח, עם preach של שעתיים שעסק בנו(נראלי) ולאחריו מעמד מביך שאנחנו עומדים ותושבי הכפר באים אחד אחד להביא לנו מנחות.
ומצד שני, בליי, מדאנג ו-וויווק התארחתי אצל חבר'ה חמודים מאוד שלא עשו מאיתנו עניין ואירחו אותנו בחום כאילו היינו בני משפחה, היה מאוד נחמד.
בכפרים זה מאוד פשוט. אתה מגיע לכפר, כולם שמחים מאוד שבאת, יזמינו אותך לאכול משהו ותוך כמה דקות יגידו לך איפה תישן. הלינה בבקתות עץ ובמבוק. לרוב הם ישלחו מישהו "to sleep with you" בחדר ואפילו באותה כילה. זה לא מחוסר מקום, זה מאמץ מיוחד בשבילכם כי הם חושבים שככה תרגישו בטוחים יותר. אני הסברתי כל פעם את הקונספט של "פרטיות", שפשוט לא קיים פה. בכפרים צמודי כביש יש מזרון, באחרים רק אתם ורצפת הבמבוק. חובה להביא כילה, בכילות שלהם יש חורים. אם מטיילים בשפלה לא באמת צריך שקש, ככל שעולים להר צריך. אני לא סחבתי מז"ש, למתקשים לישון כדאי.
כסף וסים
כסף
מטבע- קינה- ערכו דומה לשקל
כדאי לא להסתובב עם יותר מדי מזומן, כיוון שהסיכוי להשדד נוכח באוויר תמיד.
בנוסף, בתוך הג'ונגל עצמו, במיוחד אם הגעתם כמוני לכפרים לא מתויירים, שום דבר לא עולה כסף (בטח לא אוכל ולינה. אולי קאנו, אם תרצו). הרבה פשוט אין, ואת המעט שיש תקבלו באהבה ובחינם. אם תרצו לתת כסף למי שהלכו איתכם או לאחרים, זה לא חובה, אפשר כ30-50 קינה ליום. אני בד"כ לא נתתי למלווים שלי, כי הם היו קבוצה גדולה וזה לא היה הוויב- אבל מצאתי אנשים טובים לתת להם במקום (אחות שמנהלת מרפאה פיראטית בכפר, אם חד הורית שבעלה נטש אותה וכו').
מצד שני, מחוץ לערים הגדולות לא שמעו על אשראי, אז תתכוננו שיהיה מספיק כסף עד שתגיעו לעיר המחוז הבאה.
סים
בגדול, האינטרנט בפפואה קיים, אבל יקר ובעייתי, במהירות מזעזעת וגם קורס לעיתים.
יש כמה חברות. סה"כ אני ממליץ לקנות בשדה סימים של 2 חברות, זה רק 2₪, ולרכוש כל פעם קרדיט בכרטיסי גירוד לכרטיס שאתם זקוקים לו. זה סביב 3₪ ליום או 50₪ לחודש.
קל מאוד לפגום בכרטיסי הגירוד אם מגרדים חזק מדי, זה די באסה. ממליץ בחום לבקש מהמוכר לגרד לכם בכל פעם, וגם זה לא בטוח.
כל פעם שאתם נמצאים בעיר וזה זמין, משתלם יותר ללכת לחנות ולקנות סים חדש, וכך לזכות כל פעם ב3 ימים/שבוע של גלישה בחינם (תלוי בחברה).
Digicel- היחיד עם פריסה נרחבת, גם בכפרים נידחים יחסית, אבל!
האינטרנט מאוד מאוד איטי ולנו *רק* הווצאפ עבד (ולא גלישה לאינטרנט משום סוג).
המקומיים טוענים שלהם עובד גם האינטרנט, אבל לכל המטיילים שדיברתי איתם לא.
Vodafone-פריסה רק בערי המחוז
אבל מאפשרת אינטרנט, אפליקציות חופשי. למעט התקנת אפליקציות חדשות- לי גוגל פליי לא עבד.
זהירות ובטיחות
זה עניין טריקי. בגדול, רוב הפפואנים שפגשתי מכניסי אורחים וחמודים כמו שלא ראיתי בשום מקום בעולם, וטיילתי לא מעט. מצד שני, יש באמת סכנה כי השלטון פה חלש מאוד והמשטרה לא מתפקדת. בהתאם, כולם פה כל הזמן מזהירים "אל תלך לכפר הזה, האנשים שם מסוכנים/רעים וכו'"
כמעט תמיד הם חוששים סתם, או מנסים להפעיל מניפוליציה כדי שתישאר עוד קצת (כאמור, חמודים).
אני חושב שיש כאן מספר בודד של דברים מסוכנים באמת, שהייתי מתייחס לאזהרות עליהם ברצינות:
1. סכסוכי שבטים tribal fight- כשאני הייתי, היו נפוצים בעיקר בhighland, ברמה יומיומית של זריקת אבנים, שריפת בתים וירי חי, כך שמעתי מחבר שטייל שם. אני התרחקתי. כמובן שאף אחד מהצדדים לא מנסה לפגוע דווקא בכם, והחשש הוא רק מנזק אגבי. גם בשאר האיזורים מסוכן, אבל פחות.
2. כנופיות laskos - סכנת שוד. נמצאות בד"כ בערים גדולות, לפעמים במכרות זהב או במוקדים אחרים. יש להם רובים ובשפע, והם באמת שודדים לפעמים. אנקדוטה להפגת המתח-
בכפר אחד, מנותק מכבישים, חשמל ומים פגשתי מקומית שקראה בקינדל שלה. התרשמתי. היא הסבירה שקיבלה מתנה מהחותן שלה, בחור לבן אוסטרלי, ושהיה לו פעם מגן אבל שדדו אותה באוטובוס לעיר, נראלי Lae.
'איזה מין כנופיה שודדת רק את המגן?' הופתעתי.
היא הסבירה שהם שדדו את כל הקינדל, כמובן, אבל הבן שלה בא אליהם אחר כך והתווכח איתם, אז הם החזירו את המכשיר.
'וואו, הבן שלך מאוד אמיץ!' התפעלתי
'לא, הוא פשוט חבר בכנופייה גדולה יותר' היא הסבירה.
3. שיכורים spakman אנשים בודדים/חבורות לא מאורגנות שעשויים לעשות לכם צרות, בלי נשק חם. בעיקר בערים כנראה.
אם אתם מאויימים, כדאי לומר בבירור שאתם יהודים משבט יהודה ושאתם מהמשפחה של ישו
"Me Jewish blo Israel, lon tribe Judea, family blo Jesus"
ולהזכיר שאלוהים יקלל את כל מי שיפגע בכם ושכל הכסף של השוד יילך להם לתרופות. זה מאוד, אבל מאוד, אפקטיבי כאן.
אני, בפעם אחת שהרגשתי מאויים משיכור שרצה את הטלפון שלי, הוספתי וסיפרתי לבחור על המוסד, שמוצא ומחסל כל מי שפוגע בישראלים בכל העולם. הבחור נבהל וזחל חזרה הביתה עם זנב בין הרגליים.
מצד שני, *המון* פעמים יזהירו אתכם אזהרות שווא על כנופיות או שיכורים כדי לשכנע אתכם לשנות תכניות/להשאר עוד. כדאי לשאול מגוון אנשים נטולי אינטרס בסיטואציה, שלא תיאמו עמדות.
אישית לא הייתי באף סיטואציה ממש מסוכנת/אלימה, אבל, וזה אבל גדול- תחושת חוסר הבטחון האישי אפפה את השהות שלי כאן, התישה אותי לגמרי, וגרמה לי בסוף לא להשאר את כל החודשיים שתכננתי. טיול עם פרטנר יאפשר להתמודד, נפשית, יותר בקלות.
שקר ואמת
תכלס, זה מה שהכי התיש אותי בפפואה. התרבות סביב אמירת שקר ואמת שונה מאוד מבמערב. בגדול, כולם משקרים כל הזמן, במיוחד חברים שלכם שאכפת להם מכם. גם כשהם נתפסים בשקר, זה לא ביג דיל מבחינתם, והם לא יבינו לבד שזה פגע בכם. פגשתי מספר בודד של פפואנים שהבינו שזה חשוב לי, ובאמת איתם נוצר הקשר החזק ביותר. לעתים ישקרו כדי להרוויח כמה שקלים, לעתים כי זה פשוט יותר נוח, לעתים כדי שתישארו איתך עוד קצת זמן, לרוב ישקרו כי הם מפחדים עליכם ורוצים לשכנע אתכם במשהו. בכל דבר- מרחקים של מקומות, זמני הגעת אוטובוסים, סכנות צפויות בדרך, מחירים, ובעיקר סיבות של דברים. כרגיל במזרח, אם מישהו לא הבין את שאלתכם, הוא יענה "כן" בבטחון. כדי לקבל מידע אמין יותר, השתדלתי לנסח שאלות כך שהתשובה תהיה "לא" ואז הם ייתקנו אותי לתשובה הנכונה.
דווקא מוכרים בדוכנים ובשווקים הם אמינים, לא עקצו אותי במחיר תייר אף פעם, ואין בכלל מה לדאוג (וחלילה לא להתמקח פה! לא מקובל). כן שיקרו לי לגבי מאכלים שמכילים בשר, כי הקונספט של צמחונות זר פה והם לא חשבו שזה בעיה.
בגדול, אני השתגעתי בעיקר כי הייתי לבד, ככה שלא היה לי למי לפרוק מתחים ועם מי לדבר שיחה הגיונית ואמינה.
הליכה בג'ונגל
לא הולכים בג'ונגל לבד. אין שום סימון לדרך ואתם תאבדו תוך רגע. תמיד ילך איתך מקומי, לרוב 2-3, לפעמים כל הכפר. הם לא יקראו לזה להדריך, אלא to follow you, והם מתכוונים לזה-אתם הולכים ראשונים בדר"כ, והם יתקנו אותכם כל פעם שטעיתם בדרך. לא הבנתי לגמרי למה, אבל זו התרבות, וכשהתרגלתי זה דווקא היה משחק כיף.
הצעידה בגונגלים של השפלה קלילה ונוחה (למעט שחום אימים, ומלא יתושים ומלריה, ובוץ בעונה הרטובה). ההליכה בהרים *הרבה* יותר מאתגרת, ודורשת כל הזמן להתאזן על שורשים דקים, לחצות נחלים על בולי עץ, ולטפס במדרונות בוציים ומחליקים. אני *לא הצלחתי* ללכת עם נעלי טיולים, ומהר מאוד זנחתי אותם והלכתי יחף כמו המלווים שלי, או עם סנדלי הברפוט שלי. האחיזה בקרקע הרבה יותר טובה, וככה סכנת ההחלקה פחותה, אבל זה כואב, לא קל, ויש חשש של הכשה/עקיצה. לשיקולכם. האמת, נראלי שהנעל האידיאלית תהיה נעל ברפוט סגורה- מספקת הגנה מעקיצות וגם גמישות לאחיזה בקרקע
בהרים צריך מצ׳טה bush knife , שיהיה למלווה לפלס את הדרך כשצריך. כדאי שתקנו אחת שתוכלו להביא לו אם אין לו.
תחבורה
הכבישים לא מרשתים את כל המדינה, וספציפית- לא מחברים בין הבירה מורסבי לשאר המדינה. לכן אפילו מטיילים אקולוגיים/חסכנים כמו עבדכם הנאמן ייאלצו כנראה לקחת טיסות פנים, או הפלגות ארוכות מאוד (ועם סכנת פיראטים. אני לא צוחק). מצד שני, ברגע שטסתם לליי/מדנג/גורוקה/האגן/ אפשר להתנייד באוטובוס, ולוויווק להגיע (ספיק) עם סירה קצרה.
אוטובוס/PMV -
סהכ לטעמי אופציה סבירה לגמרי.
קחו בחשבון- הנסיעה צפופה, יקרה יחסית, והדרכים כולן משובשות, לכן הנסיעה איטית, ותתכוננו לbumpy ride. מצד שני, אם אתם חברותיים ולמדתם קצת פיג׳ן, זו אחלה דרך להכיר חברים.
לרוב כל האוטובוסים במסלול מסויים ייצאו בערך ביחד (בבוקר, אחה"צ או בלילה, תלוי במסלול). חובה לברר מראש עם המקומיים מתי יש אוטובוס, כי האינטרנט לא יודע, ולא מומלץ להמתין בתחנה סתם.
מצד שני, אין כאן לוח זמנים, רק זמן כללי שמתחילים לאסוף נוסעים, ואז כל אוטובוס עושה רונדלים עד שיתמלא לגמרי והוא יוצא. יכול לקחת גם שעתיים-3.
לעתים, צריך לומר, הכל כל כך מטומטם שאפשר להשתגע. למשל, בין אנגורם לwewak זו נסיעה של כשעתיים ויש 6 אוטובוסים כל יום. כולם(!) יוצאים יחדיו ב9 בערב, עושים עצירות בכמה שווקים מקומיים לנמנם כמה שעות על הרצפה או לאכול ביטלנט, ומגיעים לעיר ב6 בבוקר. רוצים פשוט להגיע עם אוטובוס שנוסע ישירות? מוזרים שכמוכם.... אין.
טיסות פנימיות-
מאחרות. תמיד. כולן. זה כל כך מובן מאליו שהם אפילו לא יטרחו להודיע או להתנצל. נסו לא לקבוע קונקשנים בהם מחליפים מטוס, בטח ובטח לא לפני הטיסה שלכם הביתה, חבל על הבריאות. מניסיון. מצד שני, גם החוקים שלהם לא ברזל. לרוב אין שום בידוק בטחוני, ואם תבקשו יפה כנראה יאפשרו לכם לקחת תיק שחורג בכמה קילוגרמים.
סירות-
חוויה ללא ספק.
כדאי מאוד לוודא שאתם יודעים לשחות ושיש קייס אטום למים לדרכון ולטלפון.
אני שטתי בקאנו מנוע (קאנו מסורתי מגזע עץ שרוקן מתוכן, שהרכיבו לו מנוע דיזל) במורד נהר הקראם השקט והרגוע. היה תענוג. לקראת הסוף הסקיפר (המתחיל למדי) שילב בטעות להילוך 5 ברוורס, אז התהפכנו כולנו למים, 15 נוסעים והציוד. למזלנו כולם יצאו בשלום, רק בעל הסירה איבד ארנק עם 1300 קינה, אבל בואו, קצת מגיע לו. אציין שזה כנראה מקרה לא נפוץ, ובאמת לא מפחיד כמו שהייתי מדמיין, רק רטוב.
מבחינת בטיחות- שייט בים יהיה מעט מטלטל ומסוכן יותר משייט בנהר. באיזורים מסוימים, ובפרט מול איי פרגוסון, מספרים שיש פיראטים. לשיקולכם.
תזונה
האמת, הכי אהבתי לאכול בג'ונגל. התזונה מאוד פירותנית (לפחות בנובמבר), התבססה על בננות, קוקוסים, מנגו, ואננס לאורך היום- ואז בערב בטטה, תירס ועלים ירוקים. לאוכלי בשר- דגים, ציפור או חזיר. לצמחונים כמוני- אין חלבון חלופי, וזה מורגש. אני סחבתי צ׳יה ו(לראשונה בחיי) אבקת חלבון כאילו אני איזה מפתח גוף בשנקל, וזה היה פתרון טוב.
אין להם תבלינים, במרוחקים גם לא מלח. יש שיגידו לסחוב איתכם, אבל אני אהבתי והתרגלתי, והעדפתי לכבד את מנהג המקום ולאכול כמוהם.
ציוד
חשוב (!) לצאת כמה שיותר קלים. מה גם שבד"כ, בטח בהרים, המלווים יסחבו לכם את התיק (זה נחוץ), ולא מגניב להכביד עליהם.
אני קניתי במיוחד בגדים לגונגל "tropical" בדקטלון, וכובע עם רשת יתושים, הכל היה מיותר בדיעבד.
המשיחיים שיארחו אותכם ישמחו מאוד למתנות מישראל- טלית, שמן זית, דגלים, לוח שנה, חנוכיה, פמוטים, כל דבר. לכפרים בג׳ונגל לדעתי כדאי להמנע ממתנות, בטח לא דגלים ודברים מפלסטיק, כדי לכבד את התרבות היחודית שלהם ולא לדחוף אותם אל תוך תרבות הצריכה. תזכרו שאין שם פחים ומה שהופך לזבל יישאר זבל. אם בכל זאת, אולי הייתי מביא להם מצ׳טות, שהם גם ככה משתמשים, ותחבושות (אפרט)
רפואה
כדאי להביא ערכת ע"ר מקיפה עם אנטיביוטיקה ובוודאי תחבושות ויוד. אני לא נפצעתי ב"ה, אבל ממש כל יום יצא שחבשתי איזה מקומי פצוע. אפילו זכיתי לעזור בציוד ותרופות לאחות מקומית שתפרה רגל שכמעט נעקרה ממכת גרזן. הם אסירי תודה על זה, כי בד"כ פצעים שלהם מזדהמים ומחלימים נוראי. בדיעבד הייתי מביא ספיירים ומשאיר להם.
כדורים למלריה, אם לא הבאתם מהארץ, אפשר לקנות בבית מרקחת פורט מורסבי *ללא מרשם!* אני קניתי דוקסילין, שהיה חצי שקל לכדור, ולא מלרון, שהיה 40₪ לכדור.. לפי מרפאת המטיילים בארץ, היעילות זהה רק יש יותר תופעות לוואי. למזלי לא סבלתי מכלום. לא עצה רפואית.
רשימה מומלצת
טלפון לוייני
מטען נייד
מטען סולרי
אוזניות
פנס, נטען או כמה בטריות ספייר
מחברת ועט
ספר-כדאי!!
כילה(חובה)
מיקרו פליז אם עולים להרים
מעיל גשם, כיסוי גשם לתיק ושקיות אטומות לחפצי ערך ומחברת
2-3 מכנסיים וחולצות, כמובן ארוכים.
כובע
סנדלים
נעליים(?) לבחירתכם
ע"ר- אנטיביוטיקה, תחבושות, יוד, כדורים למלריה
דברים שכדאי או אפשר לקנות כבר שם
מגבת לניגוב הזיעה- חובה
אלכוג׳ל (לדעתי יותר נוח מסבון כדי לא לזהם את הנחל שהם שותים ממנו)
אלתוש עם ספיירים
אבקת כביסה אקולוגית(!)
מצ׳טה bush knife
חשמל
מקומות שמחוברים לכביש לרוב מחוברים גם לרשת החשמל, אבל- הפסקות חשמל של כמה שעות זה עניין יומיומי כאן, לפעמים גם כמה ימים, והמקומיים לא בונים עליו, והעשירים ממש מחזיקים גנרטור. בכפרים, לרוב יהיו כמה לוחות סולאריים להטענת הטלפונים שלהם, אבל דווקא מתאם לשקע חשמלי לא ככ נפוץ למצוא. אם אתם נכנסים עמוק לג׳ונגל ורוצים טלפון כדי לצלם/לכתוב יומן/לנסות לתפוס קליטה- קחו לוח סולארי משלכם.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם