חמישה ימים במדיירה
טיול זוגי סובב מדיירה (אי בפורטוגל) ברכב עם כל מה שיש לאי להציע בכפוף להנחיות
| תאריך הטיול | August 2024 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
| עונה מומלצת | כל השנה |
תוכן עניינים
יום 1 - מה זה האי הזה? נחיתה בפונשל
הגענו למדיירה אחרי טיול משפחתי רב משתתפים בפורטו והאזור. לאחר שהמשפחה חזרו לארץ החלטנו לנצל שנינו את פורטוגל לכמה ימים נוספים כשהתכנון המקורי היה להדרים לליסבון. עם זאת היה לנו דחף עז לגלות יעד רחוק, חדש ומסקרן ועם דחפים עזים לא מתעסקים!
אז עלינו על רכבת מפורטו לליסבון ומליסבון על מטוס ולאחר שעתיים נחתנו במדיירה.
ספויילר: איזו החלטה מוצלחת זו היתה, המסי של ההחלטות! אהה רונאלדו של ההחלטות!
היום הראשון:
הטיסה שלנו יצאה ב-6 וחצי בבוקר ולפני הנחיתה המטוס הכריז שהוא עושה עוד סיבוב כי אין לו אישור לנחות בגלל רוחות חזקות. בהמשך ראינו שהמסלול קצר ובנוי על גשר צמוד לים, כך שנחיתות המעוכבות-בנסיבות-אלה יחסית פופלריות בתנאים של מדיירה. שזה לא יבלבל, זה אי תיירותי ומפנק מאוד, פחות מוכר לישראלים ומיותר לציין שאין אליו (בינתיים) טיסות ישירות מהארץ.
אספנו את הפורד פוקוס ששכרנו ויצאנו לדרך.
מילה על השכרת הרכב: רוב הרכבים השכורים שראינו בכביש הם פיאט 500 הקומפקטים ויש בכך יתרון - מדיירה מלאה בפניות חדות, רחובות צרים וסמטאות. מצד שני, הדרכים בה הרריות והרכבים הקטנים עלולים לזייף בעליות. אנחנו תמיד לוקחים את הרכב השני הזול ביותר על מנת להימנע מאוטו צעצוע, ועדיין קיבלנו רכב שכנראה יחליפו לו את הברקסים בקרוב.
המחיר: 440 אירו לחמישה ימים (השכרה + ביטוח מלא).
משם המשכנו לאירבנב שהזמנו באזור Campanario בדרום האי.
לפני שבחרנו את מקום הלינה קיבלנו המלצות לסגור בהכרח בפונשל, עיר הבירה של מדיירה (ועיר מולדתו של רונלאדו) אבל בעיני זה לא הכרחי. מה שחשוב יותר הוא לבחור נקודת אסטרטגית באמצע האי שיש בו מרפסת משובחת לנוף שכנראה יהיה שילוב של מצוק, ים ועצי בננות. על עיירות שאהבתי במיוחד אפרט בהמשך.
הרושם הראשוני של מדיירה מבלבל - מערכת סבוכה של כבישים, גשרים ומנהרות חצובות בהר, לצד עמקים ובתים מרשימים אך נושקים לכביש, מאות אלפי עצי בננות (בהמשך התברר לנו שבננות יש ארבעה זנים בלבד ומה שיותר מפותח שם זו דווקא הפסיפלורה עם מעל 200 זנים!) וים אוקיינוסי שמעניק להכל נופך דרמטי וטעם מלוח. מה לצפות מהאי הזה, לאן הגענו?
בדרך לדירה עצרנו בפונשל לאכול ולקנות בסופר. פונשל היא עיר מהסוג העירוני והאירופאי ביותר, במובן הטוב, מלאה במסעדות (גם טבעוניות), אטרקציות, וכיף מאוד להתהלך בה. אנחנו בחרנו לא להעביר שם יום שלם אבל זה אפשרי בהחלט (יש את המוזיאון של רונאלדו שאחיו מנהל ואת הגנים הבוטאנים המרשימים אבל ויתרנו מראש על שני אלו).
מה שכן תפס אותנו הוא שוק האיכרים המפורסם - Mercado dos Lavradores שמוכרים בו חקלאות של צמחים, פרחים פירות וירקות ובתור שוחרי פירות עפנו על המקום הזה ועל כל מה שלא הכרנו כמו בננה-אננס, בננה-פסיפלורה, פלטנו שקנינו וטעמנו.
הסידוריישן נגמר והתמקמנו בדירה שלנו. ג'ו בעל הדירה החביב קיבל אותנו עם יין מדיירה מתקתק ומסורתי ועם- Bolo de mel עוגת דבש עגולה ופחוסה עם פירות ושקדים שראינו בהמשך בכל מקום.
בחלק השני של היום נסענו לעיירה Ponta do Sol הקטנה והמהממת! יש בה את אחד החופים הכי יפים שביקרנו בהם באי וגשר אבנים מפורסם. בעיירה יש סה"כ ארבע מסעדות פעילות ושני ברים. היא יפה ורומנטית בהרבה מהמקום בו אנחנו ישנים וזה אחד המקומות המומלצים לדעתי להתמקם בו. בארוחת הערב הזמנתי מרק עגבניות ובצל שגם הוא אחד המאכלים המסורתיים באי.
יום 2 - מתחילים להתאהב במדיירה וב - Natural Pools שלה
המועד הוא אמצע אוגוסט ובהרים של מדיירה משתוללת שריפה. הפרט הזה חשוב כיוון שהשפיע רבות על המסלול שלנו. הרבה תצפיות גבוהות נסגרו בפנינו אך לא אמרנו נואש כי בכל זאת יש המון מה לראות ולחוות באי. התכנון שלנו הושפע גם ברמת נתיבי הנסיעה בכבישים ומעט הגביל את חופש המחקר שלנו.
המקומיים לא יודעים את הסיבה המובהקת לשריפה וחושדים שהיא מכוונת, לא יודעת. צרות של מדיירים.
מהידע שהתחלנו לצבור ידע הבנו שהאטרקציות הבולטות והנגישות במדיירה הן חופי הים, הלבדות (מסלולים רטובים לאורך תעלות המים שמסתיימים לרוב במפל), מסלולי הליכה רגילים (טרקים בכל רמות הקושי), הבריכות הטבעיות והתצפיות הגבוהות.
רוב הלבדות המעניינות היו סגורות "הודות" לשריפה ובכל מקרה בחרנו להקדיש את היום השני לבריכות הטבעיות. המילה "בריכות" יכולה להטעות כי אלו מי ים הממוקמים בסמיכות לים ומוקפים במצוקים וסלעים.
בגלל תיחומן הן מספקות חווית שחייה שונה, נטולת גלים עם מאפיינים של בריכה. תענוג של ממש.
התכנון היה לנסוע לבריכות הטבעיות המפורסמות ביותר באי Porto Moniz. להגיע אליהן דרך נסיעה לאורך קו החוף מכיוון מערב, אך בבוקר כשפגשנו את ג'ו בעל הדירה, הוא המליץ דווקא לחתוך באמצע דרך העמק ולעבור קודם ב Seixal שהבטיח שנאהב. זרמנו עם הרעיון.
הנסיעה דרך העמק באמת הייתה לא רגילה ורמזה לנו על הטבע הפראי והמגוון שעוד מצפה לנו במדיירה.
בכלל, הנסיעות ברכב כבר כשלעצמן חוויתיות ודורשות לעצור כל כמה מטרים לצלם.
בSeixal יש שתי בריכות טבעיות במרחק נסיעה קצר אחת מהשניה - 1. Praia do Porto do Seixal, בריכה טבעית ענקית ולידה חוף ים שחור ומיוחד. 2. Piscinas Naturais do Seixal - שם בילינו כמה שעות טובות.
הבריכה הטבעית מרשימה ביופיה ופחות מתוירת כנראה כי ההגעה אליה פחות נגישה ודורשת הליכה רגלית. נכנסו למים לאט ובזהירות (קררררר) השמש יצאה, וסרטנים גדולים ומחליפי צבעים טיילו על דפנות הסלעים. הכניסה לבריכה חלקה ורוב מביני העניין נכנסים עם נעלי ים כאלה שיש לאירופאים, ממליצה להתארגן על משהו כזה אבל לא חובה בכלל. אם אתם נוסעים למדיירה אל תוותרו על טבילה כאן! (יש שם שתי בריכות, לכו על השמאלית).
ביציאה מהבריכה יש דוכן קטן שמוכר פינה קולדה בתוך אננס (עוד קטע פופולרי) שעולה 10 אירו ומוסיף לאווירה.
משם המשכנו לבריכות של Porto Moniz כמו בתכנון המקורי, אבל היה שם עמוס ומתוייר ולא מפתה כך שהסתובבנו כלעומת שבאנו (בנוסף גבו דמי כניסה 3 אירו).
*יש בריכות טבעיות נוספות באי מעבר למה שציינתי כאן.
עלינו עם האוטו לעיירה עצמה ועצרנו בדוכני פירות ובפונדק דרכים על ההר לשתות את הבירה המקומית Coral.
משם המשכנו לתצפית - Miradouro Farol da Ponta do Pargo המערבית ביותר באי שהיתה מרשימה אך לא באופן מיוחד. מה שיפה בה הוא המגדלור בצבעי אדום-לבן.
בדרך חזרה עצרנו בעיירה Jardim do Mar וישבנו ב - Joe's Bar. העיירה סופר צעירה עם ווייב מגניב, יש שם גסטהאוס אחד (שזה דבר לא כ"כ פופולרי באי שעד הקורונה התאפיין בעיקר בתיירים אמידים), גם זו עיירה ששווה לשקול ללון בה. בבר שתיתי את הפונשה- PONCHA, הקוקטייל המקומי החזק בטעם תפוז.
יום 3 - האי בו חי אדם לצד לטאה
בגלל השריפה פתחנו בדירה שלנו חמ"ל קטן והתעדכנו כל שעה במסלולים שנפתחו או נסגרו ובכבישים החסומים.
שמחנו לגלות שאחת התצפיות שרצינו לנסוע אליה נשארה פתוחה - Pico do Arieiro והתחלנו בנסיעה. טיפסנו עם הרכב מעל חצי שעה לעבר נוף יפהפה מעל העננים, ועשר דקות לפני ההגעה ליעד נתקלנו במחסום על הכביש. שאלנו את המלצרית בפונדק הסמוך והיא אישרה לנו סופית שהתצפית סגורה והתבאסנו מאוד. ניסינו לעצור בנקודות נוף על הדרך אבל לא הצלחנו להתעודד ולא ממש ידענו לאן נלך מכאן. בהתחלה חשבנו להמשיך למזרח האי בו לא היינו, אבל זה היה נראה רחוק מדי וגם שכחתי את המצלמה שלי בחדר ולא רציתי לטייל בלעדיה. החלטנו לחזור לדירה ולעשות ריסטארט ליום הזה שהתחיל מבאס.
בדרך חזרה עצרנו בעיירה Monte במחוז פונשל, והסתובבנו בגן הבוטאני המטופח והיפהפה שלה (שפתוח בחינם). משם אפשר גם לצאת לחווית המזחלות של מדיירה Funchal Toboggan בה אנשים דוחפים את היושבים במזחלת במורדות הסמטאות. אנחנו ויתרנו על זה אבל יש מצב שזה מהנה ומאוד ייחודי לאי.
צהריים אכלנו במסעדה ליד הים כשסביבנו מתרוצצות לטאות - כמו בכל מיידרה (בעיקר בקיץ), לטאות קטנות ולא מזיקות מזן Wall lizard הם המלכות של האי ובעצמן אטרקציה למי שנהנה להחזיק אותן ולתת להן שאריות אוכל.
על אף השריפה והחסימות מאוד רצינו להמשיך למפל מים מתוקים והתחלנו לשאול את המלצרים (החביבים שזו הפלטפורמה גם להודות להם!) על המקומות המעניינים שראינו בגוגל מאפס ואחד אחרי השני הם בישרו לנו שלא נוכל להגיע אליהם ולא ידעו להמליץ על מקומות אחרים.
אחד המלצרים זיהה את השבירות שלנו וגילה לנו שיש עוד מקום שהמקומיים שומרים לעצמם, שאסור לצלם או להעלות אותו לרשת ושהוא מוכן לתת לנו את המיקום בתנאי שאנחנו לא מספרים עליו לאיש. כמובן שהתחייבנו, הוא נתן לנו את המיקום והסביר לנו בע"פ את מסלול ההליכה עד שנגיע למפל ולבריכה שפינטזנו עליה.
סיימנו לאכול ויצאנו לדרך בלי אמונה אמיתית שמשהו טוב יכול לצאת מזה, שבאמת נמצא את המקום והוא יהיה ריק מאדם כמו שהבטיח. אפס ציפיות.
ככל שהתקדמנו נסקה בנו האופטימיות - הדרך היתה שונה מכל מה שראינו עד עכשיו: כבישים צרים מוקפים בירוק זוהר, חקלאים אוספים תפוחי אדמה בצידי הדרך, ומחסני תבואה עתיקים מאבן מפוזרים כמו קוביות לגו.
עצרנו ליד גשר והתחלנו ללכת בתוך הנהר. ההליכה היתה כמו לצעוד בתוך טרריום: קירות סלע גבוהים מהצדדים וצמחיה צפופה לאן שלא מסתכלים.
כעבור חצי שעה הגענו למפל המובטח והרגשנו שניצחנו את היום הזה.
בערב הלכנו לחגוג את התגלית שלנו בעיירה הקרובה Sao vicente שבאותו שבוע התקיים בה פסטיבל עם דוכני אוכל, דיג'יי כנראה מוכר ומלא אלכוהול. בהמשך סיפרו לנו שבתקופה הזאת לכל עיירה יש את הפסטיבל שלה, שהיא מתכננת לפי רוחה, ובתאריכים אחרים. העיירה שוכנת בעמק בין שני הרים גבוהים ולאורכה חוצה נחל, לסיכום: אחת העיירות אם לא ה-!
יום 4 - הצד המזרחי של האי
כבכל יום בישלנו את ארוחת הבוקר שלנו בדירה (אחד הטיפים שלי לחיסכון בטיול) ויצאנו לצד המזרחי של האי.
התחלנו במסלול PR8 Vereda da Ponta de São Lourenço. המסלול פופולרי יחסית, באורך 3 ק"מ לכיוון וההליכה על מצוק. זה לא טרק ירוק ומלא בצמחיה להיפך - הוא אינו מוצל או קריר וחשוף לשמש, לים ולסלעים. היה חם מאוד אבל בזכות הרוחות החזקות על המצוק הרגשתי כאילו צמוד אלי מאוורר צמוד. ההליכה נוחה ומישורית ומותאמת לכל המשפחה. החניה היתה מלאה במכוניות אבל זה לא הפריע כי הטרק היה שווה את זה. לקח לנו בערך שעה וחצי לכל כיוון. בערך באמצע הטרק יש ירידה לחוף ים קטן, אם הייתי יודעת הייתי לוקחת בגד ים ונכנסת, בגלל שכולם הולכים למעלה על הטרק החוף נשאר דיי ריק ופרטי.
המסלול מומלץ מאוד!
אחרי הצהריים התלבטנו בין שני חופי ים שהמליצו לנו - Prainha do Caniçal שהיה קרוב יותר לאיפה שטיילנו, או Praia de Machico המפורסם עם חול ים שנמצא בפונשל (קראנו לו "מושיקו"). בחרנו ללכת למושיקו, לצערי. זאת אומרת, זה היה חוף ים נחמד ושמח אבל הוא היה מפוצף וכישראלית אני לא באמת מתרגשת מחוף חולי. לא היתה לנו שמשיה או ציוד מתאים ואין שם לשכור משהו כזה, כך שלא בילינו שם יותר מרבע שעה.
בדרך חזרה אחד מאיתנו הציע שניסע לדירה שלנו מדרך אחרת, כך גילינו את הבר המפתיע Sakinhas Bar, הוא קטנטן ובספוט מאוד רנדומלי, והקוקטיילים בו מעולים ומושקעים והוא מגיש לצידם גם בוטנים וטוסטונים עם טונה. המחיר מאוד אטרקטיבי וזה היה תגמול נחמד על הבחירה שלנו לנסוע לדירה מדרך חדשה. לא הייתי ממליצה לנסוע לשם במיוחד אבל אם אתם לנים באזור כדאי להכיר את הפינה-פנינה הזאת.
בערב יצאנו לחגוג את הערב האחרון שלנו בפונשל עם עוד קצת אלכוהול. כבר ידענו שפונשל שוברת לבבות ביום אבל בלילה היא ממש מוגזמת! כמה אוכל ואווירה ושמחה.
ישבנו בבר שמתמחה ברום וקיבלנו לטעום ארבעה טעמים של רום המיוצרים במדיירה ועישנו סיגר (כן, זה מה שהמקום מוכר).
זה היה אחלה ערב אחרון בו גיליתי שאני לא אוהבת רום אבל במדיירה הכל מחליק בגרון.
יום 5 - יום אחרון בידי
ארוחת בוקר בחדר וצ'ק אאוט - לא לפני שכמו ישראלים טובים שאלנו את ג'ו איף ווי כן סטיי אל ליטל ביט לונגר?
הוא ענה שלא.
היינו צריכים להיות בשדה בשעה 18:00 וגם להחזיר את הרכב כך שסה"כ היו לנו בערך שלוש שעות של לבחור מה לעשות והחלטנו להעביר אותן הרחק מכל מה ששווה לנסוע עד מדיירה בשבילו - ספא במלון סאבוי.
המחשבה על להיכנס שוב למקור מים בטבע ואז לחפש מקום להתקלח בו לפני המסע של שתי טיסות הביתה, העדפנו להתפנק בלונה פארק של הגדולים, לסיים לקרוא את הספרים שהבאנו ולנוח ברמות.
התענוג עלה לכל אחד מאיתנו 60 אירו וזה היה ממש שווה את זה.
נפרדנו ממדיירה לשלום וטסנו בחזרה לביתינו שבאתונה.
שבילים ומקומות שהיינו מבקרים בהם לולא השריפה:
יער לאוריסילבה - Parque Florestal do Fanal
PR1 Pico do Arieiro - Pico Ruivo
PR9 Levada do Caldeirao
PR6 25 Fontes & Levada do Risco
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם