West Highland Way - שביל הרמה הסקוטית המערבית

חוויות מהטרק הבריטי שנאמר עליו כבר הכל, וזה עדיין לא מספיק

תאריך הטיול	August 2018
משך הטיול	שבוע
עונה מומלצת	מאי - אוקטובר

תוכן עניינים

מבוא

אצל מטיילים רבים, בריטניה היא לא היעד הראשון שקופץ לראש כשמדובר בטרקים - לא תמצאו כאן את רכסי ההרים האדירים של האלפים והפירנאים, את הפיורדים של נורבגיה או את השמש והחופים של יוון. אז איך זה שדווקא בבריטניה עובר אחד הטרקים היפים והפופולריים בעולם, שמככב בכל רשימת to-do-list אפשרית? התשובה במילה אחת: סקוטלנד.

כבר כשנוחתים בגלזגו משתנה משהו באוויר, שהופך קריר וצלול. כשיוצאים מהעיר ומתחילים להתקדם צפונה לכיוון ה-Highlands - הרמות הסקוטיות המפורסמות - הטבע המסתורי של סקוטלנד מתחיל לעשות את שלו. זה נבנה בהדרגה: מישורים חקלאיים ורמות נמוכות מפנים את מקומם למופע המדהים של האגם הגדול ביותר בסקוטלנד, ובהמשך הדרך מחכות עשרות פסגות אפופות ערפל, יערות אשוח צפופים, ביצות שממה, כפרים קטנים ונידחים ועמקים מלאים בהיסטוריה. הנוף נעשה פראי יותר ויותר, ומגיע לשיא לקראת נקודת הסיום בעיירה Fort William, שנמצאת עמוק בתוך הרמה הסקוטית. זה ה-West Highland Way - "טרק הדגל" של האיים הבריטיים. השביל הארוך הראשון שנחנך בבריטניה, והפופולרי ביותר - עם כמעט 100,000 מטיילים שצועדים לאורכו מדי שנה.

התלבטתי קצת לפני שהחלטתי לכתוב סיפור דרך על הWest Highland Way. הרי כמה מידע כבר יש לי להוסיף על טרק כל כך מפורסם ומטויל, שלא חסרים לו תיאורי מסלול גם בעברית? אבל בסופו של דבר, חוויות הן אישיות, וכל תיאור מסלול שיצא לי לקרוא הוסיף מידע חדש ביחס לאחרים. אז נצא לדרך, ומקווה שאצליח לחדש ולעזור.

מידע כללי

נקודת התחלה: מילגאיי (Milngavie), פרבר כפרי של גלזגו שנמצא כ-10 ק"מ מצפון לעיר.

נקודת סיום: פורט ויליאם (Fort William), העיירה המרכזית במערב הרמות הסקוטיות (West Highlands).

אורך המסלול: 154 ק"מ

משך הליכה: 5-8 ימים; החלוקה הסטנדרטית היא ל-7 ימים, אבל יש המון קומבינציות אפשריות.

דרגת קושי: יחסית לטרקים ארוכים - קלה-בינונית, אבל הקושי עשוי לעלות משמעותית כתלות במזג האוויר.

עונה מומלצת: מאי עד אוקטובר. במאי-יוני יורד הכי פחות גשם ואין הרבה מטיילים, אבל קריר; ביולי-אוגוסט הטמפרטורה אידיאלית, אבל גשום ועמוס במטיילים ובמידג'ס (ברחשים עוקצניים); בספטמבר-אוקטובר מתרוקן ממטיילים ועדיין אפשרי לטיול, אבל קריר וגשום. לשיקולכם.

לינה וחלוקה לימים

בWest highland Way אפשר לטייל בשתי דרכים עיקריות: עם אוהל וכל הציוד על הגב, או עם תיקים קטנים ולינה במלונות וBed & Breakfasts לאורך המסלול. סיפור הדרך, שמבוסס על טיול שאני ואבא שלי עשינו באוגוסט 2018, מתייחס לאפשרות השנייה.

לאורך 154 הקילומטרים של השביל פזורים כפרים, חוות ובתי מלון, שמאפשרים להתאים את המסלול כמעט לכל חלוקת ימים אפשרית ועדיין לסיים כל יום במיטה חמה. שירותי הקפצת הציוד (Baggage transfer) מסוגלים להגיע לכל נקודה נגישה לרכב לאורך המסלול ובסביבתו. למטייל שתכנן היטב היכן הוא ישן בכל לילה, נותר רק לסחוב תיק קטן עם מעט אוכל ומים, ושאר הציוד פשוט יחכה לו במקום הלינה הבא. כמה פשוט - ככה יעיל.

הכפרים ומקומות הלינה הפוטנציאליים לאורך המסלול, מלבד אתרי קמפינג, מפורטים ברשימה הבאה:

- Milngavie - נקודת ההתחלה של השביל, מספר מקומות לינה בסיסיים.
- Drymen - כפר בינוני עם מגוון של B&B ומלונות. 19 ק"מ מההתחלה.
- Balmaha - כפר קטן, שניים-שלושה מקומות לינה. 31 ק"מ מההתחלה.
- Rowardennan - שני מלונות בודדים על שפת לוך לומונד, ביקוש גבוה בעונת השיא. 43 ק"מ מההתחלה.
- Inversnaid - מלון אחד עם ביקוש גבוה בעונת השיא. 54 ק"מ מההתחלה.
- Inverarnan - אכסניה גדולה ומפורסמת (drover's inn), ביקוש גבוה עונת השיא. 65 ק"מ מההתחלה.
- Crianlarich - סטייה קלה (2 ק"מ) מהשביל, כפר גדול עם מגוון מקומות לינה. 75 ק"מ מההתחלה.
- Tyndrum - כפר קטן עם מגוון מקומות לינה. 85 ק"מ מההתחלה.
- Bridge of orchy - כפר קטנטן עם מלון אחד או שניים. 95 ק"מ מההתחלה.
- Inveroran - מלון בודד, עם ביקוש גבוה בשיא העונה. 99 ק"מ מההתחלה.
- Glencoe mountain resort - אפשרות ללינה במיקרו-לודג'ים, על מיטות ללא מצעים, שדורשת הצטיידות בשק שינה מהבית. 113 ק"מ מההתחלה.
- Kingshouse - מלון בודד גדול ומרשים, תפוסת שיא בעונה. 115 ק"מ מההתחלה.
- Kinlochleven - כפר די גדול ובו מגוון אפשרויות לינה. 130 ק"מ מההתחלה.
- Fort William - נקודת הסיום של המסלול, עיירה בגודל בינוני שהיא מוקד תיירות מרכזי באזור. מגוון מקומות לינה, מסעדות ואטרקציות.

החלוקה הקלאסית של ה-West Highland Way היא לשבעה ימים, וזו החלוקה שביצענו ומתוארת בפירוט בסיפור הדרך. הלינה בGlencoe mountain resort נכפתה עלינו מפני ש-Kingshouse הסמוך היה בשיפוצים, שלדעתי הסתיימו כבר. אם במקרה הצלחתם לתפוס חדר ב-Kingshouse, זה עדיף בהרבה. גם ב-Rowardennan לא הצלחנו לתפוס מקום, ולכן נאלצנו לסטות מהמסלול ולישון ב-Inverbeg שבגדה הנגדית של לוך לומונד (ר' להלן). שורה תחתונה - במקומות הלינה עם ביקוש גבוה בעונת השיא, חובה להזמין מקום כמה חודשים מראש.

רשימת ציוד

מקומות הלינה הרבים ושירותי הקפצת הציוד מקלים על ההתארגנות ליציאה ל-West Highland Way. למרות זאת, לאור המאפיינים המיוחדים של הטרק ומזג האוויר הקשה בו הוא מתנהל, חשוב מאוד להקפיד על המעט שכן צריך להביא:

- ביגוד נגד גשם - חובה, הדבר הכי חשוב בטרק. כולל נעלי הליכה אטומות למים (ולא בלויות או ישנות), כיסוי אטום למכנסיים ומעיל גשם. בסקוטלנד הסיכוי לגשם תמיד קיים, ולכן למי שישכח את אחד מהפריטים האלו צפויה חוויה לא נעימה. מניסיון.
- תיק קטן (30-40 ליטר) ונוח להליכה - אסור לזלזל. אל תביאו ילקוט, אלא תיק שיהיה לכם נוח ללכת איתו מרחקים של מעל 20 ק"מ ביום.
- תיק גדול (מוצ'ילה/מזוודה) לבגדים להחלפה וכלי רחצה, שיועבר בשירותי ה-Baggage transfer. אם בכל זאת אתם מחליטים לסחוב הכל על הגב אז כמובן תתארגנו בהתאם, אבל אם אתם בלי אוהל - באמת שאין סיבה.
- כיסוי גשם לתיק הקטן, ושקיות אטומות לנייד/מצלמה למקרה של גשם שוטף.
- כסף - בין מילגאיי לפורט וויליאם אין כמעט כספומטים. ברוב המקומות אפשר לשלם באשראי, אבל עדיין עדיף לקחת 300-400 פאונד במזומן ולא להסתמך על המזל.
- טבליות טיהור - לא חובה, רק אם אתם מתעקשים לא לסחוב מים. כמעט בכל נקודה במסלול אפשר פשוט להתכופף ולמלא מים צלולים מהנחל, אבל לאור עדרי הפרות הרבים בסקוטלנד - עדיף לטהר.
- מפה מנויילנת - אפשר לקנות בחנות מזכרות במילגאיי בתחילת המסלול ב9 פאונד. הסימון לאורך המסלול מעולה, כך שזה לא הכרחי ב100%, אבל עדיף למקרה ש...
- תרסיס נגד מידג'ס - הברחשים של ה-Highlands: חובה להצטייד באחת החנויות במילגאיי או בגלזגו. היצורים האלה מעצבנים להדהים, ובחודשים יולי-אוגוסט מדובר במכה של ממש - אסור בשום פנים לצאת בלי תרסיס!
- מקלות הליכה - אפשרות מומלצת תמיד, גם אם לא הכרחית (בטרק אין הרבה עליות או ירידות חדות).

עלויות

מי שהתרגל לטרקים באסיה ובדרום אמריקה, או אפילו במזרח אירופה, יהיה מופתע גם מתנאי המחייה הגבוהים לאורך הטרק וגם מהעלויות הגבוהות. אין מה לעשות, איכות חיים עולה כסף. בסה"כ המחירים בסקוטלנד די דומים לאלה שבישראל:

- לינה ב-Bed & Breakfast ממוצע עולה כ-60-90 פאונד לחדר זוגי, כולל ארוחת בוקר.
- ארוחת ערב במסעדה - בין 10 ל-15 פאונד לסועד. כוס בירה בסביבות 4 פאונד (לא, הפרט הזה לא דומה לארץ...)
- שירותי העברת ציוד (Baggage transfer) עולים כ-40-50 פאונד למזוודה/תיק אחד, עבור כל הלילות (לא משנה לכמה ימים חילקתם). אנחנו השתמשנו בשירותיה של חברת Baggage freedom (ר' קישורים), אבל יש עוד מספר חברות באותו טווח מחירים שמציעות שירות דומה.
- ארוחת צהריים לקחת לדרך, שמציעים במרבית מקומות הלינה (לרוב שני סנדוויצ'ים, פירות וחטיפי אנרגיה) - 6-8 פאונד לאדם.
מובן שאפשר לחסוך עלויות אם מסתמכים על קמפינג, אבל לא על זה מדובר פה.

היום הראשון: ממילגאיי (Milngavie) לדריימן (Drymen)

אורך: 19 ק"מ. משך הליכה: 5-6 שעות. דרגת קושי: קלה.
הפסקת צהריים: "The beech tree" (יש מסעדה); מקום לינה בסיום היום: "The hawthorns" בדריימן.

כדי להגיע למילגאיי משדה התעופה של גלזגו יש לקחת אוטובוס למרכז העיר (8 פאונד לאדם, 20 דקות נסיעה), ללכת כמה דקות עד לתחנת הרכבת (קשה לפספס, מקסימום תשאלו), ולהזמין כרטיס רכבת למילגאיי (3.6 פאונד לאדם, 20 דקות נסיעה). מונית משדה התעופה ישירות למילגאיי זה עסק יקר (30-40 פאונד), ומשתלם רק אם אתם בקבוצה של ארבעה.

סמוך לכיכר המרכזית של מילגאיי ישנו שער כניסה גדול ומאיר עיניים - "West Highland Way". עוברים דרך השער ומתחילים ללכת בשביל נוח ומישורי, לצד ערוץ נחל. פה ושם יש פיצולים מבלבלים אך הסימון ברור. אחרי כ-4 ק"מ נפתח היער והשביל חולף משמאל לאגם קטן - האגם הראשון מתוך רבים במסלול. קצת אחרי האגם עוברים ליד חווה פסטורלית בשם "The shire" (קצת קיטשי אבל לגמרי במקום), ואז מגיעים אל כביש צדדי, הולכים 200 מ' לצדו ואז חוצים אותו.

הנוף נפתח וברקע מופיעות כמה גבעות. השביל יורד אל עמק למרגלותיהן, תוך מעקף של גבעה מיוערת, ולאחר מכן חוזר ומתיישר. כ-5 ק"מ אחרי חציית הכביש תראו לשמאלכם את מזקקת הוויסקי Glengoyne. למי שרוצה ויש לו זמן, מומלץ לסטות מהשביל (חצי ק"מ כל כיוון) ולערוך סיור של שעה במפעל הוויסקי המרשים, כמובן עם טעימות כלולות במחיר (10-16 פאונד לאדם, כתלות במספר הטעימות). עם תום הביקור במזקקה חוזרים לשביל, וחולפים ליד מסעדת "The beech tree" - מיקום ועיתוי קלאסי לארוחת צהריים.

מהמסעדה ועד לסוף היום מצפים עוד כ-7-8 ק"מ מעט מונוטוניים. השביל בקטע זה מסודר מאוד, ובכל קילומטר שחולף מצוין המרחק עד ל-Drymen, כך שתדעו בקלות מה מצבכם. הנוף מסביב מישורי, מלא שדות חקלאיים עם פרות וכבשים, ולא מבשר כלום על הדרמות עוצרות הנשימה שצפויות לכם בהמשך הטרק. שלושת הקילומטרים האחרונים הם כבר על אספלט, ובסיומם מטפס השביל על גבעה נמוכה ומגיע אל פאתי הכפר Drymen. כאן יש לנטוש את סימוני השביל, לפנות שמאלה וללכת בכביש קילומטר נוסף עד למרכז הכפר.

Drymen הוא נקודת עצירה אידיאלית למטיילים - יש פה מגוון מקומות לינה וכמה מסעדות טובות, וזה מקום מעולה לפגוש מטיילים נוספים בתחילת הדרך. ה-B&B שישנו בו, "The hawthorns", מומלץ מאוד - בעלת הבית הנפלאה תדאג לייבש לכם את הבגדים ולדאוג לכל מה שתצטרכו.

היום השני: מדריימן (Drymen) לרוארדנאן (Rowardennan)

אורך: 24 ק"מ. משך הליכה: 7-10 שעות. דרגת קושי: בינונית.
הפסקת צהריים: תצפית Conic Hill (צריך לדאוג לאוכל); מקום לינה בסיום היום: Inverbeg holiday park; מקום לינה מומלץ: Rowardennan Lodge Youth hostel.

מדריימן חוזרים לנקודה בה עזבתם את סימוני השביל, הולכים כ-200 מ' במנהרת עצים לצד הכביש, ואז מתחברים אל דרך עפר המטפסת במתינות אל היער מעל. הדרך מאפשרת התקדמות מהירה, ועד מהרה תגלו שאתם עוזבים את היער והולכים במישור בין כרי דשא עצומים. אפשר להסתנוור מכמות הירוק פה. באופק מתחילים להתגלות שוליו הדרומיים של לוך לומונד (Loch Lomond), האגם הגדול ביותר בסקוטלנד, אשר ילווה אתכם במהלך היומיים הקרובים.

לאחר 8 ק"מ "זורמים" מהיציאה מדריימן, חוצה השביל ערוץ נחל ומתחיל לטפס אל תצפית Conic Hill. העלייה לא קשה במיוחד ונמשכת כחצי שעה - ובסופה ייפתח לכם הנוף על לוך לומונד, הפעם מקרוב ומגבוה. אפשר לסטות מעט מהשביל שמאלה ולטפס ממש אל הפסגה (367m), אבל באמת שאין צורך, כי הנוף מהשביל עצמו כל כך מרשים שיהיה לכם קשה לזוז. כל המחצית הדרומית של האגם, מלאה ב"איונים" ירוקים שמשובצים במים, תיפרש למרגלותיכם, כאשר המים הכחולים-עמוקים מוקפים בשרשרת הרים ירוקה, מפוסלת ודרמטית. זו הנקודה בטיול שאמרתי לעצמי "This is the shit" - בשביל דברים כאלה הגעתי עד כאן.

הירידה מ-Conic Hill תלולה וקשה בהרבה מהעלייה, אבל בחלק מהדרך מדרגות מקלות על המטיילים. בסוף הירידה תמצאו את עצמכם על שפת האגם, במזח של הכפר הקטן Balmaha (האמת שגם פה אפשר לחפש מקום לצהריים). מכאן ועד Rowardennan מחכים כ-12 ק"מ של הליכה לצד לוך לומונד, שדורשים כ-4-5 שעות הליכה. זו לא הליכה קלה בהכרח: יש אמנם קטעים ארוכים של הליכה על מפרצי חול מישוריים ופסטורליים, אבל יש גם קטעי מדרונות תלולים בהם לא ניתן ללכת ממש על החוף, והשביל מטפס לצורך ירידה כדי לעקוף את החלקים הבעייתיים. בכל מקרה, אם יש לכם מספיק זמן, אני ממליץ לא למהר בקטע הזה כדי לחוות כמו שצריך את האגם הנפלא הזה.

כ-3 ק"מ לפני היעד מחכה טיפוס לצורך ירידה לשלוחת Ross Wood. הטיפוס תלול ביחס לקודמיו ויוציא מכם כמה קללות, אבל אפשר להתנחם בכך שהוא האחרון. כשתגיעו אל אתר הקמפינג והמזח הראשון של Rowardennan, אל תתבלבלו - היעד שלכם נמצא כקילומטר נוסף בהמשך: שם נמצא Rowardennan Lodge Youth hostel, ומשם יוצאות ההפלגות של cruise loch lomond אל צדו השני של האגם. ההפלגות יוצאות כל יום ב-16:45 וחוזרות למחרת ב-8:45. למה כל זה חשוב? כי כשהזמנתי את מקומות הלינה, ה-Youth hostel היה תפוס, ונאלצתי להזמין מקום ב-Inverbeg שבגדה ממול. אמנם הצלחנו להספיק למעבורת ממש ברגע האחרון, אבל זה גרם לנו ללכת את כל היום במהירות שיא ולסיים מותשים. זה אפשרי, אבל לא מומלץ - פשוט תזמינו מספיק זמן מראש ב-Youth hostel ותחסכו המון כאב ראש.

היום השלישי: מרוארדנאן (Rowardennan) לאינווררנאן (Inverarnan)

אורך: 22 ק"מ. משך הליכה: 8-12 שעות. דרגת קושי: בינונית-קשה.
הפסקת צהריים: מלון Inversnaid (יש מסעדה); מקום לינה בסיום היום: The drover's Inn באינווררנאן.

מרוארדנאן ממשיך ה-WHW צפונה, לאורך הגדה המזרחית של לוך לומונד. תחילת הדרך נוחה ומישורית, וחולפת על פני פיצול עם שביל המטפס להר Ben Lomond (דורש שריון יום נוסף). אחרי 2 ק"מ השביל הופך צר ואתם תתחילו בעליות וירידות לסירוגין בתוך היערות המכסים את המדרון. ההתקדמות כאן איטית, אבל השביל מסודר ונוח יחסית - ובקטעים התלולים בנוי מדרגות עץ. בדרככם תעברו דרך יערות טחובים להפליא, תחצו כמות אדירה של נחלים הנשפכים אל לוך לומונד, ותעברו ליד מפרצי חול פסטורליים שצופים אל הגדה השנייה של האגם הצר.

11 ק"מ מנקודת ההתחלה, שהם כ-4-5 שעות הליכה, יובילו אתכם לתצפית על מפל מים גדול ועוצמתי. השביל מאגף את המפל מלמעלה ומגיע אל מלון Inversnaid, מלון בודד הממוקם על מעין מרפסת תצפית המשקיפה על לוך לומונד. במקום מסעדה, וחובה לעצור כאן לצהריים. לא רק מכיוון שמדובר באמצע הדרך, אלא גם כדי לצבור כוחות לקטע השביל הקשוח שמחכה ממש מעבר לפינה.

המשך ההליכה אחרי מלון Inversnaid היא על אותו עקרון של ההליכה לפני המלון - אבל ללא שביל מסודר. מדרגות העץ של הקטע הקודם הופכות כאן למדרגות סלע חלקלקות, וקטעי הירידה והעלייה התלולים דורשים להיעזר בידיים. באחת הנקודות אף הותקן סולם של 10 מ' כדי לסייע בטיפוס. ההרגשה היא כאילו מסלול קצר ומאתגר (טיילתם בוואדיות בכרמל, לצורך העניין?) נדחף לתוך יום הליכה ארוך של 22 ק"מ. לטעמי, מדובר בקטע ההליכה הקשה ביותר של ה-West Highland Way, ובפער, במיוחד אם תופס אתכם גשם שוטף דווקא שם (שוב, מניסיון).

אחרי הליכה של 5 ק"מ, שמרגישים כמו עשרה, היער נפתח ומגיעים אל חוף יפה השוכן בקצה מפרצון. מהחוף השביל מטפס מעט כדי לעקוף גבעה נמוכה, ומיד אחר כך חוזר אל שפת האגם ומגיע אל תצפית אחרונה בהחלט על הקצה הצפוני שלו. כאן נפרדים סופית מלוך לומונד ויוצאים אל המאמץ האחרון של היום: טיפוס קצר בשטח חשוף, כניסה מחודשת ליער, וירידה של 2 ק"מ אחרונים עד לאתר הקמפינג המסודר של Inverarnan. כדי להגיע מפה ל"אכסניית האיכרים", חצו את אתר הקמפינג, ופנו שמאלה לחציית הגשר על הנהר. בחיבור לכביש הראשי פנו שוב שמאלה, ותגיעו ליעד אחרי חצי ק"מ נוספים.

"The drover's Inn" היא אכסניה עתיקה עם אווירה רטרו-סקוטית מיוחדת. המקום אמנם נהיה תיירותי והתמסחר עם השנים, אבל החדרים מעולים, וארוחת הערב היא מהטובות שאכלנו לאורך המסלול. בקיצור - מומלץ גם אתם פחות מתחברים לפוחלצי חיות ואווירה של פונדק מהמאה ה-17. וגם לא שיש כל כך אפשרויות אחרות...

היום הרביעי: מאינווררנאן (Inverarnan) לטינדרום (Tyndrum)

אורך: 20 ק"מ. משך הליכה: 5-8 שעות. דרגת קושי: קלה-בינונית
הפסקת צהריים: צומת השבילים ליד Crianlarich (צריך לדאוג לאוכל); מקום לינה בסיום היום: Clifton Cottage בטינדרום.

לאחר ארוחת בוקר מפנקת ומתבקשת ב-Drover's Inn, יש לחזור לנקודה בה נפרדתם מה-West Highland Way - אתר הקמפינג שממוקם בצדו הנגדי של הנהר שחציתם אתמול. ברגע שהתחברתם לשביל - יש לפנות שמאלה להמשך המסלול. היום קל בהרבה ביחס ליום קודם, ואפשר להוריד קצב ומתח.

השביל בקטע זה הוא דרך עפר נוחה, והוא מתפתל לאיטו במעלה העמק הרחב. נוף העמק הוא נוף פתוח של גבעות ירוקות, שעל מדרונותיהן צצים מדי פעם מפלי מים גבוהים. הסימון בקטע הזה דליל יחסית ויש פיצול או שניים מבלבלים. השביל חוצה מספר ערוצים קטנים, ואז יורד לעמק, חוצה את הערוץ המרכזי ומתחיל לצבור גובה על הגדה השמאלית של הערוץ. בהמשך תעברו מתחת למסילת הרכבת שמחברת את גלזגו עם כפרי הHighlands. מעל הערוץ ההליכה היא כמו על טיילת, ומתחילים לראות את הפסגות אפופות הערפל שמאפיינות את חלקו השני של הטרק. זהו, למעשה, שער הכניסה לרמה הסקוטית.

כ-10 ק"מ מתחילת המסלול (3 שעות הליכה), נכנס השביל אל תוך יער אשוחים ומגיע אל צומת שבילים: מי שיפנה ימינה, יגיע תוך 2 ק"מ הליכה לכפר הגדול Crianlarich, שם ימצא שפע מסעדות לאכול בהם צהריים ולנוח קצת. אנחנו ויתרנו על זה ואכלנו את הארוחות הארוזות שלנו בצומת השבילים, בתוך השקט של היער. מכאן מצפה לכם כשעה של עליות וירידות מתונות בשביל נוח שחבוי בין האשוחים. היער מזכיר את היערות שעל הגדה של לוך לומונד, אך צפוף, טחוב וירוק עוד יותר - ממש יער מהאגדות. העצים מבודדים את השביל לחלוטין מהעולם החיצון, ואפשר ממש להתמכר לשלווה כאן.

בתום הקטע חוזר השביל אל העמק הראשי, חוצה את הכביש הראשי לטינדרום ויוצא שוב אל שטח פתוח. ההליכה מישורית והסוף כבר לא רחוק. חצייה נוספת של הכביש תוביל אתכם אל מתחם Tyndrum Community Woodland - שמורת טבע מקומית מרושתת בשלטי הסבר, שילמדו כי בתחילת המאה ה-14 התרחש בעמק הפסטורלי הזה אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמה על עצמאות סקוטלנד. השביל מתקרב אל הנהר, שמעברו השני כבר מציצים הבתים הראשונים של טינדרום, אבל אל תתפתו לחצות - פשוט תמשיכו ללכת עם סימוני השביל עד שה-WHW יתחבר עם שורת הבתים הקיצונית של הכפר.

Tyndrum הוא מקום מיוחד - היישוב הפצפון (כ-200 תושבים) יושב על צומת דרכים מרכזית, והודות לכך נהנה משתי תחנות רכבת! הכפר קטן יותר מ-Drymen, אך גם בו לא חסרים מקומות לאכול ולישון. המלצות: Clifton Cottage ללינה, בלי היסוס - האירוח הכי טוב ומסביר פנים שהיה לנו לאורך הטיול, פשוט אנשים שכיף לפגוש באמצע הדרך. ארוחת ערב אפשר לאכול במסעדת Tyndrum Inn שעל הרחוב הראשי.

היום החמישי: מטינדרום (Tyndrum) לגלנקו (Glencoe)

אורך: 28 ק"מ (עד לGlencoe mountain resort) או 30 ק"מ (עד ל-Kingshouse)
משך הליכה: 8-10 שעות. דרגת קושי: בינונית
הפסקת צהריים: מלון Inveroran (יש מסעדה); מקום לינה בסיום היום: Glencoe mountain resort; מקום לינה מומלץ: Kingshouse

יום ההליכה הזה הוא הארוך והנידח ביותר בטרק, וייקח אתכם הרחק ממקומות יישוב, אל תוך השממה העוצמתית של הHighlands. אמנם ההליכה לא קשה כמו ביום השני או השלישי, אבל חשוב לצאת מוקדם.

מטינדרום מטפס השביל לאורך נחל, בשטח חשוף, ואחרי 2-3 ק"מ מגיע לאוכף (מין "פאס" נמוך) ומתחיל לרדת לעמק רחב שמופיע ממול. מעל לעמק מתנשאת פסגה תלולה ומרשימה (Beinn Dorain, 1072m). השביל חוצה מתחת למסילת רכבת, ואחרי כברת דרך נוספת מגיע אל העמק ומתחיל לעקוף את פסגת ההר משמאל. כ-10 ק"מ (3 שעות) של הליכה נוחה מתחילת המסלול מגיעים אל הכפר הקטנטן Bridge of Orchy - ומיד אחר כך אל הגשר עצמו, שחוצה את הנהר בקשת אבן מרשימה. המקום יפה למנוחה, אבל ההמלצה שלי היא לחכות קצת. תכף תבינו למה.

כאן מתחילה עלייה תלולה אבל קצרה (כחצי שעה) אל ראש השלוחה שממול. כשתגיעו למעלה - לא תרצו לזוז. ישר מולכם ייפרש ללא שום התראה מוקדמת אגם יפהפה (Loch Tulla), מוקף בנוף הגבעות הירוקות-חשופות של ה-Highlands שנמתחות עד האופק, עד שנבלעות בתוך הערפל. נקודה קלאסית לעצירת קפה וצילומים. שימו לב - אם אתם מטיילים בקיץ, באזור זה המידג'ס העוקצניים מתחילים להופיע בהמוניהם, ויכול להיות שיטרידו אתכם. תימרחו בתרסיס, תנסו להתעלם, ויהיה בסדר. מהתצפית יורד השביל היישר אל תוך הנוף, אל מלון Inveroran השוכן סמוך לשפת האגם. עברתם חצי דרך בדיוק, ומסעדת המלון היא מקום אידיאלי להפסקת צהריים.

נותרו כ-14 ק"מ עד ל"גלנקו רזורט", או 16 ק"מ עד לקינגסהאוס. אין שום נקודת ציון מיוחדת לאורך חצי יום ההליכה הזה, ויותר מזה - אין שום מסתור אפשרי מהגשם והרוח, וכמות המידג'ס מגיעה לשיא. אבל קטע השביל הזה, שחולף לאורך השוליים המערביים של ביצות Rannoch Moor העצומות, הוא לטעמי החלק המיוחד ביותר בכל שבעת הימים של ה-WHW. השביל עולה מהאגם אל שטח רמתי חשוף שבו אין כל סימן לנקודת יישוב - רק מדבר ירוק לאן שלא תסתכלו. הביצות מופיעות בהדרגה - תחילה תראו אגם קטן סמוך לשביל, שבהמשך יהפוך לשניים, שלושה ועשרה, עד שהנוף הביצתי ממלא את כל שדה הראייה. שתי הפסגות המאיימות שחולשות על השביל משמאל הן חלק מאזור שנקרא "ההר השחור". האווירה פשוט לא מהעולם הזה, והכל מרגיש כמו תפאורה לסרט - שאתם חלק ממנו.

לבסוף, אחרי כ-4 שעות של הליכה על הירח, השביל חוצה "פאס" נמוך ומתחיל בירידה לכיוון עמק גלן-קו. מעט אחרי תחילת הירידה תגיעו לפיצול שבילים - ואם הזמנתם מקום ב-Glencoe mountain resort, קחו פה שמאלה ותגיעו מיד. המקום, שבחורף הוא אתר סקי מקומי, הופך בקיץ ל"Mountain resort" שמפעיל פעילויות שונות (ספורט אתגרי, הקרנות סרטים), ומציע גם מקומות לינה (מיקרו-לודג'ים) - כאמור, ללא מיטות/מצעים. דווקא מסעדה יש. אנחנו דאגנו להביא שקי שינה מהבית ודווקא מאוד נהנינו מהלילה שם - אבל אם ההתלבטות היא בין זה לבין Kingshouse המפורסם והמפנק, שנמצא בהמשך השביל במרחק של 2 ק"מ בלבד, הבחירה ברורה.

היום השישי: מגלנקו (Glencoe) לקינלוכלבן (Kinlochleven)

אורך: 17 ק"מ (15 אם מתחילים מ-Kingshouse)
משך הליכה: 6-7 שעות. דרגת קושי: בינונית
הפסקת צהריים: פסגת "Devil Staircase" (צריך לדאוג לאוכל); מקום לינה בסיום היום: Danca Bed & Breakfast בקינלוכלבן

מרחבת החניה של "גלנקו רזורט" יורדים עם כביש האספלט הצר היוצא מהאתר, שאחרי כחצי ק"מ מתחבר חזרה לסימוני השביל של ה-WHW. הסימונים מנחים להמשיך על האספלט, אבל זה לא יימשך זמן רב: כמה דקות אחרי זה תגיעו לכביש ראשי, ותחצו אותו בעקבות הסימון אל המשך שביל העפר.

את השעתיים הבאות תעבירו בתוך עמק Glen-Coe - אחד מאתרי הנוף היפים והפופולריים בסקוטלנד. הנוף המיוחד, שמורכב מפסגות הרים תלולות ומכוסות ערפל שגולשות בחדות אל העמק, מושך אליו המוני מטיילים ומטפסי הרים מכל רחבי בריטניה וגם מחוצה לה. דווקא קטע ה-WHW שעובר בעמק הוא מישורי יחסית. כ-20 דקות הליכה אחרי חציית הכביש מגיעים אל מלון Kingshouse הענק ועוקפים אותו מימין (ואם ישנתם בו, אז כאן מתחילים ללכת). מהמלון נותרו לכם עוד כ-4-5 ק"מ של הליכה נוחה בין פסגות ההרים שאפשר למתוח בה רגליים וליהנות מהנוף - תיהנו מזה כל עוד אפשר, כי העלייה תגיע בקרוב.

השביל מתקרב אל הכביש, עוקף משמאל חורשה קטנה ואז פונה בחדות ימינה. כאן מתחיל קטע הטיפוס המשמעותי ביותר בטרק ה-WHW - מדרגות השטן, "Devil's Staircase". כ-45 דקות של עלייה בשביל תלול המתפתל על מדרון החולש על העמק, בדרך לחציית מעבר הרים אל העמק המקביל. האמת? אחרי שעברתם את קטעי ההליכה הקשים על שפת לוך לומונד, "מדרגות השטן" ממש לא צריכות להדאיג אתכם. העלייה אמנם תלולה, אבל לא באמת מצדיקה את שמה ואתם תמצאו את עצמכם למעלה מהר מהצפוי. פסגת מעבר ההרים היא הנקודה הגבוהה בטרק (550 מ'), והיא מספקת תצפית פנורמית מרשימה על עמק גלן-קו והפסגות שסביבו. הפסקת צהריים מתבקשת.

וכמו במקרה של Conic Hill, גם במקרה הזה הירידה קשה יותר מהעלייה. מדובר על קטע שביל מפותל וארוך (שעתיים-שלוש) שיורד באופן הדרגתי מפסגת "מדרגות השטן" ועד ל-Kinlochleven, השוכנת בגובה פני הים. הקטע הראשון של הדרך חשוף, ובמהלכו ילוו אתכם נופים עוצרי נשימה של אגמים ופסגות הרים נישאות. בהמשך עוטף היער את המסלול. עוברים ליד סכר היוצר מפל מים שוצף, חולפים על פני אתר קמפינג ומבנה של תחנת כוח הידראולית, ולבסוף - מגיעים אל מבואות הכפר הגדול.

למען האמת, לקרוא לכפר של 1,000 תושבים "גדול" זה קצת מגוחך... אבל הכל יחסי. קינלוכלבן הוא נקודת הציוויליזציה הכי רצינית שהשביל עובר בה מאז תחילת הדרך במילגאיי. יש כאן שתי שכונות (משתי צדי הנהר), שפע מלונות ו-Airbnb, וכמה מסעדות איכותיות - שנהנות מהעובדה שהכפר הוא מעצמה של דגי סלמון. בנוסף, קינלוכלבן מאכלסת את קיר הטיפוס על קרח הגדול בעולם (!) שסביר להניח שיהיה סגור בשעה שתגיעו, אבל שום דבר לא מונע מכם לחזור לפה בסיום הטרק. נותר רק עוד יום אחד...

היום השביעי: מקינלוכלבן (Kinlochleven) לפורט ויליאם (Fort William)

אורך: 24 ק"מ. משך הליכה: 7-9 שעות. דרגת קושי: בינונית
הפסקת צהריים: אין מקום מוגדר.. נקודת נוף כלשהי אחרי שהעמק נפתח; מקום לינה בסיום היום: Nevis Room בפורט וויליאם

ממרכז הכפר בקינלוכלבן מוביל סימון ה-WHW לגדה השנייה של הנהר, ולאחר כ-15 דקות הליכה בתוך הכפר - חותך מהאספלט ימינה אל תוך היער. טיפוס די תלול של חצי שעה נותן "פתיחה קשוחה" ליום האחרון של ה-West Highland Way, אבל המאמץ ישתלם בקצה העלייה, שם ממתינה תצפית נפלאה על הכפר, ההרים שסביבו ולשון הים Loch Leven. קשה להישאר אדישים.

מראש העלייה ממשיך ה-WHW בדרך עפר רחבה ונוחה, במגמת עלייה מתונה. אחרי שעה של הליכה חוצים מעבר הרים (פאס) כמעט בלתי-מורגש, ומעט לאחר מכן מגיעים אל מבנה אבן נטוש השוכן בצמוד לשביל. המבנה, ככל הנראה מין בית חווה עתיק, הוא אחד הסמלים של ה-WHW ומחייב עצירה לצילומים (עוד מוקדם לצהריים...) מכאן ממשיכים עוד כברת דרך די ארוכה בירידה מתונה בתוך העמק, ללא דרמות. אנחנו טיילנו בקטע הזה ביום שבת, והשביל היה עמוס במאות רצי-שטח ורוכבי אופניים. כל הכבוד לבריטים...

לאחר שעה-שעה וחצי נוספות של הליכה מהמבנה הנטוש, עוזב השביל את הדרך הרחבה וממשיך בנתיב צר שמפלס את דרכו דרך נוף פתוח של כרי דשא ירוקים. בלי לשים לב תמצאו את עצמכם עומדים בראש גבעה, כשהנוף מסביב תחום גבעות מיוערות ופסגות הרים רחוקות, והיישר מולכם - פסגתו האדירה של ההר הגבוה ביותר באיים הבריטיים, Ben Nevis. ההר התלול והמרשים (1,344 מ') מכוסה עננים ב-90% מימות השנה, אבל זה לא מפריע לו לעשות רושם שמתאים להרים גבוהים ממנו בהרבה. זה האזור לתפוס בו כר דשא מתאים וליהנות ממנוחת הצהריים האחרונה בטרק.

"אקורד הסיום" של ה-WHW יוביל אתכם דרך המרחבים הירוקים לכיוון הגבעה המיוערת שממול. בשלב מסוים תתחילו בטיפוס קצר בשביל צר וסבוך, שיוביל אתכם אל ה"פאס" האחרון במסלול, ממנו יש תצפית ראשונה אל העיירה Fort William, אליה נותרו עוד כ-6 ק"מ. השביל עולה על דרך עפר רחבה ונוחה שיורדת בפיתולים אל העמק שלמרגלות פסגת ה-Ben Nevis, ואחרי כברת דרך יורד ממנה ו"חותך" אל תחתית העמק, בו עובר כביש המוביל לפורט וויליאם. כאן פנו שמאלה, לכו כחצי שעה לצד הכביש - ואתם בכניסה לעיירה.

"נקודת הסיום הלא רשמית" של ה-WHW מצוינת כבר בכניסה ע"י שלט נחבא אל הכלים, אבל עדכון מהשנים האחרונות העביר את נקודת הסיום "הרשמית" אל מרכז הטיילת, כ-1.5 ק"מ נוספים קדימה. פורט וויליאם, עיירה ציורית, גשומה ואפופת ערפל בת 10,000 תושבים, מרגישה אחרי שבוע של הליכה בטבע כמו כרך גדול. הכביש הראשי יוביל אתכם אל הכיכר המרכזית, וממנה תמשיכו אל המדרחוב התיירותי של הטיילת. מסעדות, פאבים וחנויות מזכרות יציצו אליכם מכל פינה, אבל אסור להסתכל ימינה ושמאלה עד לתמונת הסיום המסורתית ליד הפסל המפורסם: דמות שלווה של איש זקן נח על ספסל, שמציינת את נקודת הסיום הסופית והמוחלטת של הטרק. עשיתם את זה. אחרי שבוע של אגמים, הרים, נחלים, אנשים, אתגרים וחוויות - צלחתם את ה-West Highland Way. זה הזמן לחגוג.

אז לאן עכשיו?

ה-West Highland Way מציע עסקה נהדרת: לכו שבוע בין נופים עוצרי-נשימה, תוך כדי שאתם חולפים על פני מספר חבלי ארץ בסקוטלנד, ותקבלו כבונוס הקפצה מפאתי גלזגו אל לב הרמה הסקוטית המערבית. פורט וויליאם היא נקודת מוצא נהדרת לטיולים באחד מאזורי הנוף היפים ביותר באירופה, ופשוט חבל לחזור לגלזגו לפני שטועמים לפחות חלק ממה שיש ל-Highlands להציע - כן, גם אחרי שחציתם את האזור ברגל.

- האטרקציה המפורסמת ביותר ב-Highlands היא אגם Loch Ness - שקצהו הדרומי נמצא כשעה נסיעה מפורט וויליאם. מאות אלפי תיירים מגיעים בכל שנה כדי לנסות לתפוס תמונה של "המפלצת", שעפ"י האגדה המפורסמת חיה באגם כבר מאות שנים. מומלץ לבקר במצודת Urquhart שמשקיפה על האגם - שרידי מבצר ימי-ביניימי יפה ומרשים, שההיסטוריה שלו כאילו לקוחה מתוך עונה של "משחקי הכס". או בעצם ההפך.

- Inverness - העיר הגדולה ביותר בצפון סקוטלנד, ששוכנת בחוף המזרחי כשעתיים נסיעה מפורט וויליאם. העיר יפה ומתאפיינת במצודה מרשימה שחולשת על נהר, ובה-מ-ו-ן שחפים שנתקלים בהם בכל מקום בעיר. שאטלים יוצאים מהתחנה המרכזית הלוך-חזור למבצר Urquhart (נסיעה של 40 דקות לכיוון).

- The great glen way - לא מיציתם את ההליכה? טרק נוסף מחבר בין פורט וויליאם לבין אינוורנס, דרך לוך נס, לאורך "הגלן הגדול" של סקוטלנד. מדובר בעמק שחוצה את המדינה מדרום-מערב לצפון-מזרח, ולאורכו מספר אגמים ביניהם מחברת תעלה מלאכותית (התעלה הקלדונית). אורך הטרק כ-120 ק"מ והוא נמשך חמישה ימים בממוצע.

- טיפוס על Ben Nevis - פורט וויליאם שוכנת למרגלות ההר הגבוה באיים הבריטיים, שמכתיב את הנוף לאורך יום ההליכה האחרון ב-WHW. אל ההר מטפס שביל מפותל ונוח יחסית, כאשר הטיפוס והירידה אמורים לקחת בין 6 שעות ליום שלם. קחו בחשבון שפורט וויליאם שוכנת בגובה אפס - ולכן מדובר בהפרש גבהים רציני ובטיפוס ארוך ומתיש. אם יהיה לכם מזל ותתפסו יום בהיר - הנוף מלמעלה יהיה שווה הכל.

- האי Skye - אי גדול, עם חיבור בגשר ליבשה, שנמצא כשעתיים נסיעה צפונית לפורט וויליאם. לא הייתי שם, אבל התמונות והסיפורים אומרים שמדובר באזור נופי יחיד במינו, מרשים במיוחד ושונה מיתר האזורים ב-Highlands. האי נידח יחסית ועדיף להגיע לשם ברכב.

- הרכבת היעקוביטית - קו רכבת שיוצא מפורט וויליאם ומציע נסיעה יפהפיה וחווייתית. במסלול הנסיעה של הקו השתמשו בזמנו לצילום סדרת סרטי "הארי פוטר".

- קיר הקרח ב-Kinlochleven - הזדמנות לטפס על קיר טיפוס הקרח הגבוה בעולם (לפחות עפ"י המיתוג של המקום). אפשר גם לנצל את ההזדמנות להיפרד לשלום מה-B&B של היום הלפני-אחרון בטרק...