חודש בספרד - הפירנאים וקצת ערים

הקדמה

בחודש אוגוסט 2022 טסתי לבד לספרד.
בגלל מחירי הטיסות טסתי לפני תשעה באב כשאני לא רוצה להתחיל את הטרק עד אחרי הצום ובגלל כמה אילוצי הזמנות יצא שהתחלתי את הטרק שבוע וחצי אחרי שנחתתי במדריד. אז את התחלת הטיול שלי עשיתי בערים של ספרד. מצאתי מעט מאוד מידע מסודר ונוח באינטרנט ולכן אפרט גם על הערים. מי שזה לא מעניין אותו מוזמן כמובן לדלג לחלק של הפירינאים. בסוף סיפור הדרך הוספתי כמה הערות וטיפים על שבתות וכשרות בטיולים.

את המסלול בפירנאים הלכתי בתוואי ה GR11 שהוא בעצם חוצה את הפירינאים מהאוקיאנוס לים התיכון. ע"פ המדריך של השביל מדובר על 47 מקטעים, אני הלכתי כ-15 מקטעים בשלושה שבועות (עם כמה שינויים, דילוגים, הפסקות ועצירות כל שבת).

רוב השמות כתובים בהתחלה בשם הספרדי / האנגלי שלהם ואח"כ בתעתיק. אני בגדול הסתבכתי עם להגיד את כל השמות שלהם, במיוחד הקטלונים. אבל בסוף הבינו אותי, אז לא להסתמך על התעתיק שלי כדרך לדעת איך להגיד את שמות המקומות.

כתבתי כאן מגילה מאוד ארוכה (בכל זאת חודש) אבל אם בכל זאת למישהו יש עוד שאלות אני תמיד שמחה לדבר עוד על הטיול הדהים הזה ומוזמנים ליצור איתי קשר.

מדריד והסביבה

עוד לפני היציאה מהארץ ממליצה לירושלמים על הקו לנתב"ג, סופר נוח ומגיע כל שעה במשך הלילה (לפחות בקיץ 22). אממה, הוא לא נמצא בתוך התחנה המרכזית אלא מעליה, צריך ללכת על יפו לכיוון הטורים והוא נמצא שם.

מדריד
אני נחתתי במדריד אחרי טיסה שיצאה לפנות בוקר (כלומר לא ישנתי כל הלילה).
לצערי בדקתי מראש איך נוסעים להוסטל אבל לא צילמתי מסך אז הסתבכתי קצת בתחבורה הציבורית כשאני ללא אינטרנט.
לגבי התחב"צ במדריד, צריך לקנות כרטיס שהוא כמו רב קו ואז בו אפשר לטעון כל מיני נסיעות (גם בברצלונה יש כזה אבל לא אותו אחד). בגלל שהפקידה במטרו לא ממש הייתה נחמדה היא הטעינה לה חופשי יומי שהתגלה כטעות כי צריך לנסוע מעל 4 פעמים כדי שיהיה משתלם והרבה יותר עדיף לקנות כרטיסיה של כמה נסיעות אם יש כמה ימים במדריד וההוסטל יחסית במרכז העיר.
בנוסף, יש מטרו ויש אוטובוסים ויש רכבת. אני מצאת שהמטרו הוא חתיכת כאב ראש כי כל החלפה גוררת עליה וירידה במיליון מדרגות והליכה ארוכה בתוך התחנה. בקיצור, לדעתי אם יש לכם אוטובוס עדיף אוטובוס.

בהוסטל שלי לא ידעו יותר מדי להמליץ לי על האזור אז הלכתי לטוריסט אינפורמיישן בכיכר סול (שכאן נקרא טוריסט אופיס ואף אחד לא מבין מה את רוצה אם את אומרת טוריסט אינפורמיישן) שם פגשתי יהודי מקסים שעובד שם וגם דובר קצת עברית. חוץ מההמלצות שלו גם דיברנו בכללי על החיים כיהודים ועוד.
ממליצה בכללי להיכנס לטוריסט אינפורמשיין כדי לשמוע קצת מה יש לעשות בכל מקום ואיך כדאי להגיע ממקום למקום.

אחרי השיחה הארוכה והנחמדה הלכתי לקנות סים (פשוט בחנות טלפונים ולא בחנות של הרשת כי זה יותר זול). אני קניתי סים של 50GB שאחרי זה הסתבר שהוא רק לחודש (אחרי 30 יום הוא הפסיק לעבוד לי וקיבלתי הודעה שאני צריכה לחדש אותו למרות שלא סיימתי את החבילה). חשוב לוודא שהוא מכניס את הדרכון שלכם במהלך הקניה. אני איבדתי את הקופסה שהיה כתוב עליה את הPIN קוד של הסים ובגלל שכיביתי והדלקתי את הפלאפון הייתי צריכה להכניס את הPIN ובגלל שהסים היה רשום על שמי יכולתי להיכנס לחנות של הרשת, להראות את הדרכון ולקבל את הקוד של הסים בלי בעיה.

אני הלכתי לראות את מקדש דבוד המצרי (Templo de Debod) - הכניסה בחינם אבל מכניסים רק 10 אנשים כל פעם לחצי שעה, כלומר תור ארוך ומשוגע! התור גם בחוץ בשמש אז ממליצה לבוא עם הרבה סבלנות ומוקדם בבוקר. אזור המקדש נמצא בפארק מתוק עם תצפית מהממת.
אני ממש ממליצה על המקדש לכל מי שמתעניין קצת בארכאולוגיה \ מצרים. וגם מעניין ממש לראות כמה מקדשים היו באותו אזור במצרים והיו צריכים להזיז אותם בגלל שבנו סכר שהציף את האזור.

אני הזמנתי לינה בהוסטל ללילה אחד וכשהגעתי לשם החלטתי שאשאר לעוד לילה, בבוקר בדקתי אם יש להם מקום ומסתבר שלא. חיפוש זריז בבוקינג מצא לי הוסטל אחר במרחק של עשר דקות הליכה והעדפתי להשאיר כבר שם את התיק הגדול ולא להסתבך עם זה בערב.

בערב שחזרתי מטולדו הלכתי למוזיאון ריינה סופיה (המלכה סופיה), מוזיאון לאומנות מודרנית שכולם אמרו לי שאני חייבת ללכת אליו. אני פחות התחברתי (ואז הבנתי שאני יותר לא הולכת למקומות שחייבים ללכת אליהם) כי אני פחות חובבת אומנות מודרנית ובמיוחד כזאת שאתה לא מבין את ההקשר התרבותי שלה. כן יש שם המון ציורים יפים וכמה מאוד מאוד מוכרים כמו הגרינקה של פיקאסו.
במוזיאון (ולדעתי בעוד מוזיאונים בספרד) יש כניסה חינם אם באים בשעתיים האחרונות של היום. אם אתם לא בטוחים אם אתם נהנים מסוג כזה של אומנות או מוזיאון ממליצה בחום לבוא בסוף היום ולחסוך כמה יורו טובים. במקרה הכי גרוע, לא הספיק לכם תחזרו שוב למחרת ליום שלם במחיר מלא.
עוד טיפ חשוב, יש את הכניסה הראשית ויש כניסה משנית, בראשית היה תור ענק ובמשנית נכנסתי תוך דקה.

טולדו
אחרי שעברתי הוסטל נסעתי לטולדו.
לטולדו אפשר להגיע באוטובוס או ברכבת. אני נסעתי באוטובוס כי הוא יותר זול ולא הבדל משמעותי בזמן הנסיעה (לדעתי שעה אל מול חצי שעה ברכבת). האוטובוס מגיע לתחנה מרכזית שנמצאת מחוץ לחומות העיר העתיקה וצריך ללכת ברגל עוד איזה רבע שעה (יש מדרגות נעות שעולות למעלה אז זה לא נורא) או לקחת אוטובוס.
טולדו בעיני ממש מרשימה! עיר עתיקה עם אווירה ימי ביניימית.
אני ממש לא חובבת קתדרלות או כנסיות אבל פגשתי מישהי בדרך מהתחנה והיא רצתה ללכת לקתדרלה אז זרמתי איתה. וואו, הקתדרלה ממש ממש מרשימה ויפה מאוד. אם אני זוכרת נכון אז המדריך קולי הוא חובה וכלול במחיר אבל גם אם לא אני ממליצה לקנות אותו כי זה ממש מוסיף ועוזר לך לראות דברים שהיית מפספסת בדרך אחרת.

בטולדו יש גם רובע יהודי שכמובן היום כבר לא פעיל. יש שני בתי כנסת שאפשר להיכנס אליהם, הראשון הוא בית כנסת שהפך לכנסיה. בעיני אליו אין מה להיכנס וחבל על הכסף של הכניסה. לא ממש רואים משהו חוץ ממבנה שיש בו מאפיינים של כנסיה אבל אין שום דבר על הקירות.
בית הכנסת השני הוא גם מוזיאון על היהדות בכללי ועל יהדות ספרד וטולדו בפרט. אני ממש נהנתי שם וממליצה מאוד.
חוץ מזה בטולדו יש גם כמה מוזיאונים של אומנות אבל לי לא הייתה סבלנות בשביל זה.
טולדו גם ידועה במרציפן שלה ויש המון חנויות לממכר מרציפן ולמרות שבכל שאר ספרד גם מוכרים הרבה ממתקים משקדים לא ממש מצאתי עוד מרציפן כמו בטולדו.
אני אכלתי שם צהריים במסעדה צמחונית שהייתה מאוד נחמדה ולדעתי היא בין הצמחוניות היחידות שם.


סגוביה
סגוביה היא גם עיר ממש יפה ומרשימה! אפשר להגיע באוטובוס או ברכבת ממדריד ואז לקחת עוד אוטובוס מתחנת הרכבת לעיר עצמה.
איך שנכנסים לסגוביה רואים את אמת המים המרשימה שלה, כמו קיסריה רק בערך פי עשר בגודל.
לצערי אי אפשר ללכת עליה (שאלתי וקצת צחקו עלי שזה עתיק ולא הולכים על זה) אבל היא מאוד יפה ומרשימה. הטוריסט אופיס נמצא ממש בכניסה לעיר ליד אמת המים, ממליצה לעבור שם לקחת מפה והמלצות.

אני הלכתי למוזיאון יהדות, לא מאוד מרשים אבל נחמד. בעיקר כי מספר קצת על דמויות יהודיות שהיו בסגוביה. משם המשכתי להליכה קצרה על החומה של העיר העתיקה ותצפית יפה על העיר.
בצהריים חזרתי לכיוון הכניסה לעיר למסעדה הצמחונית היחידה שמצאתי בסגוביה, מסתבר שזה בית קפה מאוד היפסטרי עם בריסטה יהודי שזיהה את התפריט שתרגמתי לעברית. לטענתו זה בית קפה היחיד בסגוביה עם קפה איכותי, אני לא התווכחתי.

גולת הכותרת של סגוביה זה האלקסר - ארמון ששימש את מלכי ספרד ועכשיו משמש מוזיאון עם דיוקנאות של מלכים, כלי נשק ועוד. אני בעיקר התלהבתי מהעיצוב היפיפה ומהנוף המרשים, גם מתוך הארמון וגם מהתצפית שבראש המגדל, רק לקחת בחשבון את המדרגות (יש מחיר לכניסה לארמון ויש תוספת תשלום לתצפית מהמגדל, אני ממש ממליצה על שניהם).
לסגוביה יש גם קתדרלה שאמורה להיות מרשימה אבל לא נכנסתי אליה.
צריך לקחת בחשבון שאין המון רכבות מסגוביה חזרה למדריד ולחשב לפי זה את היום שלכם, אני "נתקעתי" עוד שעה וחצי בסגוביה כי פספסתי את הרכבת ברבע שעה...

כשחזרתי למדריד כבר היה יחסית מאוחר אז המוזיאונים היו לקראת סגירה אז רק הלכתי לאכול (והתחברתי עם מישהי מקולומביה בזמן קריאת התפריט מחוץ למסעדה), חזרה להוסטל לקחת את התיק הגדול (ומפגש עם הישראלי האחרון שאני אראה בשבועיים הקרובים) ואז נסיעה לתחנת אוטובוס המרכזית של מדריד.

אני נסעתי ממדריד לברצלונה באוטובוס לילה, 7 שעות נסיעה עם עצירה אחת באמצע.
לי זה ממש התאים כי זה חסך לי כסף על לינה וגם ככה ישנתי את כל הנסיעה אבל זה כן פגע ביום שלי למחרת כי עדין הייתי עייפה.

סן סבסטיאן

סן סבסטיאן היא עיירת תיירות שנמצאת לחוף האוקיאנוס, היא נקראת גם דונוסטיה.
בעייני היא ביו המקומות היפים בספרד ולגמרי ממליצה לנסוע לשם, יש בה קסם מיוחד וגם כל חלק בעיר מרגיש ונראה אחרת.

אני הגעתי מברצלונה, דרך דיי ארוכה של בערך 8 שעות בשני אוטובוסים (אוטובוס לסרגוסה ומשם עוד אוטובוס לסן סבסטיאן). לי זה התאים כי נסעתי בתשעה באב ובמילא לא יכולתי לעשות בערך שום דבר אחר. יכול להיות שאופציה של רכבת או רכב ואולי אפילו טיסה תצא יותר מהירה ומשתלמת.

בגלל שסן סבסטיאן היא עיירת חוף תיירותית אני ממליצה לסגור בה מקום לינה מראש. אני חיכיתי לרגע האחרון וגם התפשרתי על הוסטל שהיה ממש לא מוצלח (דאון טאון ריבר הוסטל, עם חדרים קטנים ומעט שרותים ומקלחות משותפות וצוות לא הכי נחמד) אבל עם מיקום מעולה. ויום למחרת כבר לא היה להם מקום ועברתי להוסטל אחר, שהוא היחיד שהיה בו מקום, שנמצא ממש רחוק ממרכז העיר ודורש אוטובוס של חצי שעה ואז עוד עשר דקות הליכה (וחוץ מהמיקום היה ממש נפלא עם המון חללים משותפים, צוות נחמד, שרותים בחדר וגם נוף מאוד יפה).

לסן סבסטיאן יש קטע עם הברים שלה ועם הפיצ'וס שזה אוכל קטן ליד הבירה. בגלל שרוב הפיצ'וס הם עם סרטן \ חזיר \ בשר אחר אני לא ממש בדקתי את הסצנה הזאת. ביום האחרון שלי הגעתי במקרה לבר-מסעדה טבעוני שמסתבר שיש לו גם פיצ'וס טבעוני, הוא נקרא ק"מ 0 ונמצא ממש ליד המרכזית.
ברחבי העיר יש ווי פיי עירוני שלא הצלחתי להבין את החוקיות שלו, לפעמים יש קליטה מצויינת לפעמים כלום ואין לזה שום קשר לקרבה למרכז העיר.

אני בעיקר טיילתי בסן סבסטיאן ולא נכנסתי לכל מיני מוזיאונים ואטרקציות שאני יודעת שיש.
את הבוקר שלי התחלתי בטיפוס על הגבעה של העיר העתיקה, אני עקפתי את העיר ועליתי על הגבעה מכיוון הים, הליכה בתוך יער עם המון פרחים ונוף יפיפה! בפסגה יש איזשהו מבצר ישן שאפשר להיכנס אליו לנקודות תצפית. יש המון נקודות וכיווני תצפית והנוף מכל אחת מהן ממש מרשים ושווה את העליה!
מההר ירדתי לכיוון העיר העתיקה, שוטטתי בה ואז הלכתי לחוף הים ממנו אפשר לשוט לאי.

הספינה לאי עולה 4 יורו (הלוך חזור ישיר, בלי סיבובים, יש כל מיני כרטיסים עם שייט יותר אורך)
ואז באי אפשר לטפס לפסגה שלו שם גם יש מסעדה שלא בדקתי. האי יותר נמוך מההר השני אבל גם מאוד יפה וגם זו חוויה מגניבה להסתכל על העיר מכיוון הים.

אחרי נסיעה להוסטל הרחוק שלי חזרתי לעיר, נכנסתי לים (אין לוקרים בשום מקום אז פשוט הכנסתי הכול לתיק ושמתי אותו בקצה המרוחק של החוף תוך כדי שאני לא מורידה ממנו את העיניים).
השקיעה בסן סבסטיאן היא מהשקיעות היפות שראיתי בחיים!

למחרת בעיקר הסתובבתי בעיר וחיפשתי בלון גז דבר שהתגלה כמשימה מסובכת יש חנות טיולים מצוינת וממש נחמדה במרכז העיר פשוט לא היה להם גז בהברגה כמו שלי ובדקטלון היה רק בלונים גדולים.
בצהריים נסעתי מסן סבסטיאן לסרגוסה ומשם לסבינינגו (Sabiñánigo) שזו העיירה הכי קרובה לתחילת הטרק שלי שהיה בה מקום לינה.

GR11 מטורלה לסאלינס

יום 1 - מSabiñánigo לGoriz
כשהבנתי שאני רוצה להתחיל את הטרק שלי ביום רביעי בטרולה חיפשתי מקום לינה בעיירה עצמה. לצערי לא מצאתי שום מקום והתחלתי לחפש רחוק יותר עד שהגעתי לאכסניה בSabiñánigo. הייתי בטוחה שלא תיהיה בעיה להגיע משם לטרולה כי זה 50 דק נסיעה ושתי עיירות תיירות. גיליתי שלא.
יש שני אוטובוסים ביום שמקשרים ביניהם, הראשון ב11 בבוקר (כשלי יש עוד הליכה ביום הזה מהעיירה לבקתה בהרים) ומונית עולה 65 יורו.
אני תפסתי טרמפים, בגדול עמדתי המון זמן בלי שאף אחד עצר לי עד שמישהי מתוקה בשם פילר הלכה מולי ואמרה שהיא נוסעת לעיירה שמקרבת אותי וגם נמצאת על הצומת לכיוון טורלה. הלכתי איתה בתוך העיירה עד למקום עבודה שלה ששם חנה הרכב שלה והיא גם התעקשה להכין לי שלט על קרטון כי אחרת לא יעצרו לי (אח"כ שמעתי את זה מעוד אנשים, שבספרד לא ממש עוצרים לטרמפים ואם בכל זאת אתה מנסה רצוי שיהיה לך שלט עם היעד). אחרי שפילר הורידה אותי עמדתי עוד איזה עשרים דקות בצומת יחסית נוחה לעצירה עד עצרו לי שלושה טיילנים שגם נסעו לטורלה, הם גם צחקו עלי שאני תופסת טרמפים ושאלו אם הגעתי ככה מישראל.

כדי להגיע לכניסה לשמורה צריך לנסוע עוד בערך עשרים דקות באוטובוס או ברכב פרטי, במהלך הקיץ אין כניסה לרכבים פרטיים וחייבים להחנות בטורלה ולנסוע באוטובוס (בתשלום). כשהגעתי לטורלה היה כבר תור ממש ארוך כדי לקנות כרטיסים לאוטובוס, בערך 3/4 שעה של עמידה בתור.
בטורלה מצאתי בלון גז הברגה בקלות אבל מאוד ביוקר, פשוט בסופר שנמצא במרכז העיירה. יש גם איזה שתי חנויות לציוד טיולים, מניחה שהן גם מאוד יקרות בהתאם לעיירת תיירות.

פארק אורדסה הוא פארק מאוד מטוייל. החניה של האוטובוס היא ליד מסעדה ובר ומקום לעשות פיקניק ויש שם גם את המשרד של הפקחים. אחרי זה מתחילים לעלות בשביל. רוב השביל הוא דרך רחבה שגם הולכים עליה כמויות של אנשים במטרה לראות את מפל זנב הסוס. ההליכה היא גם ברובה בתוך יער ככה שאני לא מאוד התלהבתי מהפארק הזה. יש גם נקודות תצפית על מפלים שצריך לרדת מהשביל הראשי וללכת כמה דקות כדאי לראות מפלים.
ממפל זנב הסוס, שנמצא כבר בשלב בלי עצים, מתחילים לעלות בעליה תלולה יותר לכיוון הבקתה. לי העליה הזאת הרגישה לא נגמרת, בעיקר כי כל אותו היום הייתי בלחץ להגיע מוקדם לבקתה וגם כי כבר התחילו להצטבר מעלי עננים וממש לא רציתי להירטב ביום הראשון שלי בטרק. כשסוף סוף הגעתי לבקתה מסתבר שהזמנתי מקום לאוהל ולא מיטה (שזה ממש מוזר כי בכל הבקתות הזמנתי אותו דבר) אז שתדעו שבגוריז יש מקום לאוהל שגם צריך לשלם עליו (ומקבלים אסימון למקלחת).
אחרי דקה שבה ממש נכנסתי ללחץ שאני הולכת לישון בסופה בחוץ מצאו לי מיטה שמישהו ביטל. שמתי את הציוד בחדר (אח"כ הבנתי שצריך להשאיר אותו בלוקרים בחוץ ולעלות רק עם מעט ציוד לחדר) ויצאתי לבשל בחוץ. למזלי הגשם התחיל ברגע שסיימתי לבשל ויכולתי להיכנס לאכול בפנים, מצד שני זה בדיוק היה שעה ארוחת ערב ככה שכל השולחנות היו תפוסים ולא יכולתי לשבת למטה. אז מצאתי איזה חלל גדול ונטוש למעלה ואכלתי בו.

בגוריז המיטות מחוברות, ככה שאת בעצם ישנה בסוג של מיטה זוגית עם עוד מישהו. אח"כ גיליתי שכל הבקתות הן כאלה, חדרים של בין 8-30 איש, בדר"כ מיטות קומותיים ארוכות כאלה שמחולקות למזרונים בלי שום הפרדה בינהם או במקרה הטוב הפרדה כל שני מזרונים. בחדר שלי היה שירותים ומקלחת שמפעילים עם מטבע למקלחת של ארבע דקות, לא ניסיתי...
הלינה כולל מקלחת עלתה 15 יורו.
אין קליטה

בחלק מהבקתות המיטות נקבעות בשיבוץ של העובדים, כלומר נותנים לך מספר מיטה ושם את ישנה. אותי בגוריז שמו במיטה למעלה, צמוד למישהו, וכשראיתי שב 21:20 אף אחד לא בא למיטות למטה פשוט עברתי באלגנטיות למיטות הריקות... ב21:30 בא מישהו עם שלושת ילדיו והזיז אותי חזרה למיטה שלי אז צריך לדעת שזה לא עובד...

יום 2- מGoriz לPineta או היום הכי נורא בGR11
במדריך הופיע שיש ליום הזה שתי אופציות: אחת שהולכת מעל הנחל והשניה שיורדת אליו. הראשונה אמורה להיות עם חלקים מסוכנים והשניה עם 800 מ' ירידה אחריה 1000 מ' עליה ואז 1,200 מ' ירידה לבקתה וכל זה ב13 ק"מ. ניסיתי להבין קצת מהעובדת בבקתה מה זה אומר חלקים מסוכנים, היא לא כול כך עזרה לי.
בסוף החלטתי ללכת בדרך הארוכה יותר אבל שאמורה להיות לא מסוכנת בגלל שיש לי פחד גבהים והעדפתי לא לקחת סיכון. בוא נגיד שאמורה זו מילת המפתח.
כבר בירידה לנהר היה חלק של שלשלאות (שצריך להחזיק בהם כדי לא להחליק או ליפול) ובכללי כל הירידה הייתה ממש תלולה ולי היא הייתה מאוד מפחידה.
בעצם הירידה חוצים נחל אחד (אין גשר, צריך לקפוץ על אבנים או להוריד נעלים ולחצות בתוך המים).
אחרי החציה הראשונה של הנחל הסימון לא הכי ברור ואיפשהו בתוך היער קצת איבדתי את עצמי. לקראת סוף הירידה מצאתי את הבקתה הלא מאוישת שמופיעה במפה, היא ממש נמוכה עם מזרוני שטח, לא סימפטית במיוחד. המשכתי לאבד את השביל וללכת בשדות סרפדים וגם פספסתי את הגשר של הנחל וחציתי ברגל (היה בערך גובה ברך).
אחרי שהפרעתי לעדר כבשים (מגיע להן, הן הסתירו לי את השביל והייתי צריכה לרדת עד לגשר ולעלות שוב) התחלתי את העליה הסופר ארוכה וקשה שלקחה לי בערך 3 וחצי שעות. רוב העליה מסומנת טוב עם סמ"ש ורוג'ומים אבל היו כמה מקומות שהייתי צריכה ללכת ולחזור כדי לחפש את הסימון.
הפס יפה ממש ולי היה בו קליטה!
ואז התחלתי את הירידה... אני הבנתי מהספר ומהסיפור דרך של איתמר שההתחלה מפחידה ותלולה אבל מסתבר שהבנתי ממש לא נכון וכל הירידה הייתה מזעזעת ממש ממש ממש. כל הדרך הייתה תלולה בטירוף עם מקומות שאת מבינה שצעד לא נכון ואת מתגלגלת עם כל התיק הכבד איזה 1,000 מ', בולדרים שצריך להתיישב כדי לרדת אותם, שלשלאות להאחז בהם כי השביל בערך ברוחב של כף רגל ועד ועוד. לאורך הדרך יש בערך רק מקום אחד לשים אוהל (שניה לפני שנכנסים ליער ליד המעיין שמסומן במפה, וגם שם לא טירוף) ושם זה גם בין המקומות היחידים לעצירה שהיא לא על השביל והמקום היחיד למלא מים עד כמעט סוף הירידה.
לי ממש הלכו הברכיים וכנראה שבלי מקלות הליכה פשוט לא הייתי מסוגלת להמשיך ללכת.

הדרך מסוף הירידה לרפוחיו פנייטה לא הכי ברורה (יש מעט שלטים ורוג׳ומים).
בפנייטה הייתה פקידה ממש נחמדה וסוף סוף יש מיטה יחיד למטה! שגם לא מחובר עליה מיטת קומותיים (יש כאן גם כאלה). לא הבנתי איך מתקלחים אז התקלחתי עם זרזיף. עלה לי כולל א. בוקר 25 יורו.
היה מקום טוב לשבת בחוץ להכין את האוכל.
אין קליטה ואין וויפי (פקידת הקבלה אומרת שזה בגלל הסופה שהייתה לפני יומיים).

יום 3 - מPineta לSalinas (עיירה מחוץ לGG11)
אחרי היום הנורא שהיה לי ובגלל שיום שישי החלטתי במקום ללכת את היום הבא על השביל ללכת לעיירה הקרובה ומשם לעיירה שנמצאת מחוץ לשביל שם הזמנתי לי מקום לשבת.
אחרי ארוחת בוקר מאוחרת התחלתי ללכת לכיוון ביסאלאס ודיי מהר הבנתי שאין שוליים אז ניסיתי לתפוס טרמפים. אני מניחה שאם הייתי יוצאת יותר מוקדם אולי הייתי מצליחה למצוא טרמפ בקלות יותר עם אחד מאורחי הבקתה כי היו המון רכבים בחניה בערב אבל כשיצאתי הם כבר נסעו. גם כאן כמו בדרך לטורלה לא עוצרים מהר אבל בסוף מישהו עוצר.
בהבזק חוכמה שאלתי ברפוחיו אם בכפר של המלון שלי יש מכולת ומסתבר שאין אז עצרתי בכפר אחד קודם, Bielsa, שבו יש מכולת יחסית גדולה וגם מסעדות וטוריסט אופיס.

Salinas זה כפר פצפון והמלון נמצא חמש דקות הליכה ממנו על הכביש הראשי. אני ממש התלהבתי מהמלון (Mesón De Salinas) כי היה בו כל מה שאני צריכה במחיר יחסית סביר (44 יורו ללילה) ופקידת קבלה מקסימה שעזרה לי המון. היה מפתחות רגילים והדלת של המלון נסגרת רק בחצות עם קודן אז שאר הזמן זה סבבה ואפשר ללכת קצת אחרי הכפר לחלק בנחל עם מפל ובריכה מהממת (שמזכירה בקטע טוב את הבריכות העליונות בנחל ערוגות) ועם גשר שהמקומיים קופצים ממנו.

https://www.booking.com/Share-...

יום 4 - שבת מנוחה

GR11 מסאלינס לקולומרס

יום 5 - מSalinas לViadós
אחרי מנוחת שבת הכרחית ממש, לקחתי מונית (25 יורו) שהזמנתי יום קודם בעזרת פקידת הקבלה המקסימה של המלון. בחרתי במונית בגלל שחששתי שלא יעצרו לי טרמפים ואחרי חמישי ממש הייתי לחוצה להגיע מאוחר לרפוחיו. המונית לקחה אותי חזרה לGR11 להתחלה של דרך עפר קצת אחרי Parzan ומשם התחלתי לעלות ברגל. אחרי בערך רבע עליה (אולי קצת יותר) עבר רכב עם שני זוגות ספרדים מבוגרים מברצלונה שבאו לטייל ולא ידעו אנגלית. תפסתי איתם טרמפ למעלה לאגם יפיפה עם מלא צבעים משגעים. האגם נמצא מעל השביל אבל לא הייתי בטוחה אז עליתי עד האגם ואז ירדתי חזרה ברגל (לא משהו רציני ואני ממש ממליצה לעלות לאגם).

מהנקודה הזו הGR11 בעיקר יורד בכל מיני אחויים עד העליה לוידוס שהיא תלולה אבל יחסית קצרה (יש גם דרך רכב יותר ארוכה ופחות תלולה, שלא כהרגלי הלכתי על התלולה). היום הזה בזכות ההתחלה המוקדמת והטרמפ שקיצר את רוב העליה היה יחסית קצר והגעתי בסביבות 15:30 לוידוס.

וידוס (Viadós/Biados):
בין המקומות היפים שהייתי בהם. הנוף מטורף ויש יתרון לזה שאין שלג השנה כי אז אפשר לראות את הגיאולוגיה המשוגעת של ההרים!
גם כאן יש מיטה אחת ארוכה בלי הפרדות...
אין קליטה או וויפי
14 יורו רק לינה

יום 6 - מוידוס ל
מתחילים כמו כל יום טוב בעליה, בהתחלה מתונה ואז תלולה יותר (בעיקר שעוברים את הבקתה וחוצים שלושה נחלים על גשרים רעועים) אני מילאתי מים בנחל שהכי קרוב להמשך העליה. היה נראה במפה שיש עוד נחל בהמשך אבל הוא היה יבש. (כנראה בגלל שרוב השלגים נמסו).
לי לקח בערך שעה ושלושת רבעי שעה לעלות באופן ממש מפתיע. למרות שהעלייה תלולה לי היא הייתה יחסית קלה, אולי כי זה היה על הבוקר ואולי כי הגיאולוגיה הייתה יפה ומעניינת אז נהנתי מהדרך.
הפס יפה ממש ויש גם מקום נוח לשבת... רק מדי פעם יש רוח קפואה.
אין קליטה בפס (למרות שקיוותי)

בדרך פגשתי מדען מוח צרפתי שעושה סיבוב של כמה ימים בפסגות הגבוהות ולא אוכל כל היום (אמר לי שהוא עושה כמו יום כיפור) ודיברנו על היתרונות של צום (הוא טוען שזה יכול להרוג תאים סרטניים).
בדרך בקושי עצרתי ולכן ב12:45 הייתי ברפיוג׳י דה איסטוס (d'Estos) המאויש. גם כאן אין קליטה או וויפי (אולי בתוך הבקתה יש וויפי לא בדקתי).

מהבקתה רוב השביל מסודר ולעיתים גם מרוצף (יש חלק אחד שהGR חותך את הדרך עפר ויורד בשביל רגיל למטה, יש גם נקודה ללכת לראות שני מפלים, אני ירדתי רק לאחד).

עוברים את בקתת סנט אנה (לא מאויישת) וממשיכים בשביל. למרות שזו דרך לרכבים ואפילו יש חניה בכל השעה שהלכתי לא עבר אפילו לא רכב אחד.
באיזשהו שלב הדרך הופכת משביל רחב לממש דרך לרכב, חלק גם מבוטנת (מניחה שבגלל הסכר). אחרי הסכר והחניה של המכוניות יש פיצול, בין אם לאתר קמפינג San Chaime ובין אם לכביש.
אני הלכת לכביש ותפסתי טרמפ עם מטייל נחמד שגם ראה אותי בדרך.

הגעתי לעיירה באנסקו (Benasque) ובכניסה שלה (מכיוון צפון) יש טוריסט אינפורמיישן על הכביש הראשי. יש בעיקר מידע על השמורה וגם חדר הסבר על חי והצומח שבה. האישה שעובדת שם לא ידעה להגיד לי כלום על העיירה. יש עוד טוריסט אינפורמיישן בתוך העירייה אבל היה תור ארוך (שיא עונת התיירות) אז לא חיכיתי ואני לא יודעת כמה הם עוזרים.
בעיירה יש המון חנויות של ביגוד ספורט וביגוד טיולים וגם בעיקרון חנויות עם בלון גז אבל כל חנות שלחה אותי לחנות אחרת (שונה) ועברתי בערך חמש חנויות ואולי יותר עד שמצאתי חנות עם בלון גז קטן מתברג.
בסוף קניתי בחנות ציוד טיולים על הכביש הראשי (ברחוב המרכזי יש סוג של חנות סטוק שהם קוראים לה באזר, שם היה רק בלונים גדולים). אני קניתי פרימוס בתקווה שזה יהיה בסדר. לבוא עם הרבה סבלנות לחפש ולהתפלל שלא בדיוק נגמר להם. בעיירה יש שני סופרמרקטים יחסית גדולים שבאחד מהמם אפילו היה טחינה (ליד השמן זית והטורטיות).

אני לא הזמנתי מקום לינה מראש בעיירה והגעתי בשיא התיירות אז מצאתי בבוקינג רק חדרים יקרים במלון. בסוף הצלחתי להבין שקמפינג אנטו, שנמצא מחוץ לעיירה אבל יותר קרוב לGR יש גם חדרי לינה משותפים והלכתי לישון שם.
25 יורו למיטה בחדר של 6 עם מקלחת ושירותים אבל בלי מצעים ובלי מגבת. יש וויפי.

יום 7 - מ לCap de Llauset
מהעיירה יש אוטובוס (שגם עוצר מחוץ לקאמפינג) ועולה את העלייה שנכתב עליה שהיא דיי משעממת אז החלטתי לוותר. גם היה אמור להיות גשום מהצהריים אז זו גם הייתה סיבה לוותר.
האוטובוס עולה 14 יורו במין טיולית כזו, יש עצירה בקמפינג אנטו (זה של 7 מתחיל בבאנסקו). שימו לב לשעות של האוטובוס כי יש רק איזה 3 אחד ב5, אחד 7 ואחד ב15.

נסעתי עם עוד שלושה אוסטרלים, הורים וילדה שהולכים שילוב של הGR11 ושל הHPR או משהו כזה של הפסגות הגבוהות. הם התחילו ללכת בערך שעה לפני והגיעו ב12 לבקתה.

הגעתי לרפיוחיו שהאוטובוס מגיע אליו (לא מאויש עם דרגש אחד גדול בקומה עליונה) יש לידו נהר שלדעתי עדיף לא למלא ממנו מים. התחלתי לעלות, עליה סבירה יחסית, צריך מאוד לעקוב אחרי הסימונים כי היא לא הכי ברורה. עוברים אגם אחד (הוא מתחיל במעין נהר כזה ואז הופך לאגם) וממשיכים לשני, בדרך בולדרים ודרך לא הכי טובה. כדאי למלא מים בעליה מעל האגם, יש שם אחלה ספוט (לפחות היה כשהייתי שם) למילוי מים. העליה קשה אבל לא נוראית, יש בולדרים אבל יש גם חלקים עם האדמה. עלי התחיל לרדת טפטוף איפשהו בדרך אז שמתי את הציוד מגן מגשם.

הגעתי לאוכף כששלושה בחורים שוויצריים הגיעו בערך איתי (הם חלפו על פני ואז ההפך כשהם עצרו לצהריים). וינס (אחד החברה) צילם אותי בפס להתחיל לרדת גשם וסופת ברקים ורעמים אז התחלתי לרדת למטה. איפשהו דיי מהר הגשם הפך לברד והברד התחזק אז עצרתי מתחת לאיזה אבן שחסמה את רוב הברד. אחרי איזה חמש דקות הברד נפסק אז המשכתי ללכת (השוויצרים עקפו אותי כשישבתי ועוד בערב הם אמרו לי שמצאתי מכסה ממש טוב ושזה היה חכם, מסתבר גם שאחד מהם, דויד עיקם את הרגל איפשהו בירידה). לא יודעת אם בגלל הגשם והברד הירידה הייתה לי פחות נוראית או בגלל שהיא באמת ברובה בסדר (הכול ביחס ליום חמישי המזעזע) היו קצת מקומות שהתיישבתי והלכתי ממש לאט כי פחדתי להחליק אבל בסוף היה בסדר והגעתי בערך ב15:00 לבקתה.

בללאוסט חייבים להזמין ארוחת ערב ובוקר ביחד עם הלינה וזה סה"כ יוצא 50 יורו.
בגדול ארוחת הערב טובה אבל לחלוטין לא שווה 19 יורו. ארוחת בוקר סטנדרטית- לחם ריבה בשר וקורנפלקס ויש גם קפה מים חמים חלב ומיץ תפוזים.
כל הבקתה ממש חדשה (לפי הסיפור דרך של איתמר נבנתה ב2014) וישנים בחדרים של 6 כשיש שתי מיטות זוגיות (אחת מעל השנייה) ושתי מיטות יחיד (לפחות בחדר שאני הייתי בו). כל הבקתה ממש גדולה וכשאני הייתי לא היו המון אנשים.
יש לה קצת וויב של חללית והכיורים לא הכי נוחים (לא ללמלא מים ולא לכביסה. הכביסה שלי גם לא התייבשה טוב בלילה שם (בחדר של התיקים).
יש בקומה השנייה שלושה פופים מול חלון החוצה, מהמקומות היפים והכיפים לקרוא בהם ספר או לכתוב! דיברתי שם עם סאבין, האוסטרלית שמטיילת עם ההורים שלה (מסתבר שהיא מטיילת איתם בערך חודש ואז כל אחד ממשיך למקום אחד, היא לעוד חצי שנה והם לשלושה חודשים ובאים לישראל).

אני בערב ישבתי , שיחקתי ודיברתי עם השוויצרים ואיתם גם אכלתי ארוחת ערב של הבקתה. היה לי ממש נחמד להכיר אנשים וזה ממש שיפר את חווית הערב שלי כי לרוב אני אוכלת לבד.

יום 8 - מלליסוט ל- Conangles:
העלייה לפס קצת תלולה אבל ממש בקטנה, בירידה לעומת זאת מעצבנת ולא נגמרת. ליד האגמים התחתונים יש בקתה לא מאוישת ממש נחמדה.אנדרה, טיילת ספרדיה שפגשתי שם, אמרה שהיא עשתה שם את הלילה בגלל הסופה. נראה מקום ממש סבבה לישון בו.

אחרי האגמים הירידה מתחילה להיות ממש תלולה ומהרגע שנכנסים ליער גם ממש חלקה ולא כיפית. כשהירידה מגיעה לנהר ומתחילה להתמתן יש שולחנות פיקניק, שלט של הג׳ר וקצת אח''כ תעלת מים מעץ שאפשר למלא בה מים. ההליכה דיי משמימה בתוך יער... אחרי כמה זמן מגיעים לכביש, צריך לחצות את הנהר על הגשר, לעבור לצד השני ואז לעבור את הגדר הפרדה לצד של הנהר וללכת צמודי כביש עד שהשביל סוף סוף מתרחק מהכביש (קצת אחרי המבנה הנטוש). עוברים לקטלוניה וגם הצבע של השילוט קצת משתנה (עדין אדום לבן אבל השלטים משתנים). ממשיכים בהליכה בתוך יער. בגדול אם אין זמן לקחת כאן טרמפ (בזהירות כי נוסעים מהר) לא יהיה הפסד גדול... למרות שאני בעד טרמפים היה לי מלא זמן אז הלכתי ביער. יש קליטה!

Conangles:
הבקתה יחסית קטנה, אני מצאתי רק שרותים אחד לנשים ועוד שתי מקלחות. יש וויפי חינם. הרגיש לי שהאיש בבקתה לא הכי מדבר אנגלית אבל אולי סתם לא ניסיתי יותר מדי. בין הבקתות שהכי פחות אהבתי אבל בעיקר כי היא קרובה לכביש וגם היו שם קבוצה של ספרדים שלא הפסיקו לדבר כל הלילה.
למרות שהזמנתי עם ארוחות הצלחתי להוריד אותם במקום.

יום 9 - מקוננגלס לרסטנקה
מתחילה את היום בהליכה שלא הכי ברור לי אם אני על השביל אבל מקווה לטוב והולכת.
אחרי ארוחת בוקר ליד הנחל ממשיכה עוד קצת במגמת עליה ופוגשת סוף סוף ישראלי!
הוא הולך את כל השביל והוא מלווה אותי את כל העליה למעלה בשיחה ממש נחמדה. החוויה שלי מהעלייה היא שהיא ממש סבבה אבל אולי זה בזכות החברה כי בסוף העליה לקחה לי בערך שלוש שעות. בפיצול אנחנו מתפצלים, הוא לדרך הארוכה ואני לקצרה. קבענו שאולי נאכל צהריים ביחד אבל כנראה שהוא הגיע לפני והמשיך.

הירידה מתחילה ממש בסדר אבל בגלל שאני כל היום בענן ממש קר וגשום. באיזשהו שלב ניהיה יותר תלול ומחליק. אני בטוחה שההליכה הרבה יותר קצרה והבקתה פשוט לא מגיעה...
אחרי עוד ירידה קצת מחליקה מגיעים לשדה בולדרים שהשביל בתוכו ממש לא ברור...
אחרי עוד קצת הליכה לא ברורה מתחילים עליה דיי נוראית, מחליקה ולא נוחה ודיי תלולה עם מדי פעם מקומות שממש צריך את המקלות כדי להצליח לעלות. סוף סוף רואים את הרפיוחיו. עוברים את הסכר ומגיעים.

Restanca:
בקתה יחסית גדולה אבל עם שרותים ומקלחות רק בקומה התחתונה (כשאני הגעתי הייתה פה קבוצה גדולה של ילדים והתלבטתי אם להתקלח אחרי שהם ילכו או לוותר) והילדודוס גם תפסו חלק ממש גדול מהבקתה ומהבחוץ. ביקשתי ונתנו לי לוותר על ארוחת בוקר (על ארוחת ערב לא שאלתי כי העדפתי להשאיר לי אוכל להכין לשבת וגם כי אין לי כוח).
הארוחת ערב ברסטנקה לא משהו בכלל בכלל, ולפי מה שאמרו שאר האורחים האוכל פה הכי גרוע בכל הטרק (ובאמת בקולומרס ובאמג'יגס היה הרבה יותר טעים).

יום 10 - ההליכה מרסטנקה לקולומרס:
עליה יחסית חדה עד לאגם קטן ונחמד ואז המשך עליה חדה לאוכף, יש עליה לפסגה של ההר, אני גם קצת הייתי לחוצה על זמנים וגם עדין היו עננים וקר אז ויתרתי...
יורדים לאיזה עמק ואז שוב עולים, יורדים שוב, הפעם יותר ואז שוב עולים. בדרך עוברים פיצול לויטרוסה שהרבה הולכים לשם. באוכף השני גם פגשתי משפחה ישראלית מבית קמה שגם כיבדו אותי בתפוז. הם התלבטו כמה זמן יקח לי ולדעתי הבעל העריך ששעה אז דיי רצתי את הירידה כדי להספיק בשעה (הספקתי בשעה וקצת). הגעתי לקולמרס ושם אין אפשרות לותר על הארוחות אז הכנתי לי רק פיתות וארוחת צהרים לשבת.

Colomers:
בגדול אלי היו ממש ממש נחמדים וביקשתי להיות במיטה למטה והוא נתן לי.
מקלחת עולה 3.5 יורו לחמש דקות מים למים (הקרים חופשי. מכניסים אסימון ואחרי חמש דק המים החמים פשוט נגמרים בבת אחת). אין וויפי, יש קצת קליטה במנחת שמשתנה עם הרוח...
ארוחת ערב יחסית סבבה בהשוואה לשאר המקומות. היה כמה מנות ואפילו איזה סלט חסה. ארוחת הבוקר דיי דלה, לחם, קרקרים, מאפינס, ריבה, גבינת שמנת באריזות קטנות, בשר משומר כלשהו וחמאה... כל אחד מקבל כוס מיץ תפוזים ואפשר לבקש תה או קפה. אני ישנתי שם שני לילות בגלל שבת אז השארתי את כל הציוד במקום. חשוב לקחת בחשבון שבין 9 ל12 (פחות או יותר) הם מנקים את הבקתה וסוגרים את השרותים ואת כל הציוד בפנים ואין שום אופציה להיכנס (רציתי להיכנס לשירותים ולא נתנו לי). בגדול זה מקום שכל הזמן עוברים בו אנשים כי עוברים שם כמה טיולי יום. לי היה נחמד לעשות שם שבת. אני גם טיילתי קצת מסביב לאגם במהלך השבת.

יום 11 - שבת בקולומרס

GR11 מקולומרס לאנקמפ (אנדורה)

יום 12 - מקולומרס לאמצ׳יגס
התחלת הדרך דיי משעממת, אח''כ עוברים ליד כמה אגמים ואז עליה דיי סבבה לאוכף. משם יש אפשרות לעלות ולרדת לפסגת רטרה. עליה יחסית תלולה אבל לא נוראית. לי לקחת שעתיים סך הכול כולל עצירה ממש ארוכה למעלה עם אבא ובן ישראלים ומשפחה ישראלית שגם הביאה עוגת שמרים מהארץ!!
אני השארתי את התיק הגדול שלי קצת מעל השביל, ניסיתי קצת להסתיר אותו ובעיקר לקחתי את הדברים בחשובים בתיק הקטן שלקחתי ללמעלה ועם אמונה שאנשים טובים ושהתיק שלי כבד אז אף אחד לא יקח אותו.
משם הדרך למטה לאמצ׳יגס דיי קצרה אבל עם חלקים קצת בעייתיים בגלל בולדרים.
הגעתי בערך ב15:30 לבקתה.

d'Amitges
הבקתה סופר מושקעת ומשופצת. ישנים בשני חדרים גדולים עם הפרדה חלקית בין המיטות. אבל כל החלק של האוכל ממש נעים ומשופץ. יש גם מרפסת סופר שווה ויפה.
יש מכונת קפה, חלב סויה, אוכל צמחוני שווה ועוד. הוויפי טוב כשאין אנשים, כשיש הוא דיי מקרטע עד לא קיים (שווה ללכת לעמוד ליד המפה, שמה הוא יותר טוב). לקינוח יש פירות מה שהיה ממש מפנק. בבוקר יש מוזלי וגם פירות. (לא בדקתי לגבי לינה בלי ארוחות). מקלחת עולה כמה יורו לזמן לא מוגבל, שימו לב שיש תור לפעמים כי יש רק שתי מקלחות.

יום 13 - מאמצ'יגס לפל דה לה פונט
היום הזה מתחיל על הGR11 ובאיזשהו שלב חתכתי למעלה לבקתה שנמצאת בעצם על הGR11 המורחב. למה בחרתי ללכת לשם? שאלה מצויינת, ראיתי את הבקתה באתר של מרכבות האש ושם היה מקום בימים שכל מקום אחר היה תפוס והתמונה משכה אותי וככה הגעתי לשם.
ההליכה מאמצ׳יגס לא הכי מעניינת בעיני, אבל אולי קצת נהייתי אדישה לכמויות המים, כי יש מלא נחלים אבל אחרי שבועים בפירנאים אני כבר פחות מתרגשת.
בכניסה לשמורה (בשבילי זאת הייתה היציאה) יש טוריסט אינפורמיישן עם פקח ומידע על הצמחים ובעלי החיים בשמורה.

העליה לפל דה לה פונט קשה, תלולה וממש לא הייתי עושה אותה בירידה או במזג אוויר פחות טוב כי היא כבר תהפוך ליותר מדי מסוכנת... אבל הנוף לאורך הדרך יפה ובאוכף למעלה יפיפה (וגם תחושת הצלחה גדולה כי הצלחתי לעלות יותר מהר ממה שכתוב בשלטים).

Pla de la Font
בקתה ממש קטנה, חדר לינה אחד עם לדעתי גג 20 מקומות. איתי היום רק עוד שני מטיילים צרפתים שעושים את המסלול הארוך של מרכבות האש. בגדול הזמנתי ארוחה אבל ביקשתי להוריד והן הסכימו לי וגם הסכימו למכור לי רסק עגבניות ששיפר לי משמעותית את הארוחה. העובדות שם היו ממש מתוקות והיה לי ממש נחמד שם. אין קליטה, אמרו לי שאם אעלה לכיוון האוכף אז אמור להיות אבל לא היה לי מספיק דחוף.

יום 14 - מפלה דה לה פונט לוילפרה
הGR11 ממשיך מאמג'גס לאספוט ומשם עוד 3 ימים באזור יחסית מיוער ומיושב. גם איתמר מסיפור הדרך הקודם וגם החברים שלי שטיילו חודש לפני את המסלול דילגו על הקטע הזה אז גם אני החלטתי לוותר עליו ולהמשיך לחלקים שנחשבים יפים יותר. אז מהבקתה ירדתי בבוקר בשביל GR11 המורחב (מסומן באדום לבן כמו הGR). תחילת הדרך בתוך יער, חלק יותר תלול וחלק פחות. באיזשהו שלב יוצאים מהיער ונכנסים לכפר Jou, עוברים אותו וממשיכים לכפר A'neu שיושב על כביש ראשי. לי הופיע שיש שם סופרמרקט אבל בפועל לא מצאתי אותו ורק כמה מלונות ומסעדות על הכביש.
הנסיעה מהעיירה לעיירה פה זה חתיכת סיפור, כי אין כמעט אוטובוסים אם בכלל ואין הרבה מכוניות או טרמפים... יש אוטובוס שממשיך לעיירה הבאה אבל פספסתי אותו והבא היה עוד כמה שעות אז התחלתי לתפוס טרמפים. זה כן לקח לי זמן למרות שעברו מכוניות, הצלחתי להגיע לLlavorsi שזו עיירת תיירות יותר גדולה עם סופרמרקט (לפחות אחד) וגם מסעדות ועוד. שם הצטיידתי כי לא הייתי בטוחה אם אצליח למצוא את הסופרמרקטים בהמשך (מה שהתגלה כחכם כי באמת לא ראיתי עוד סופרמרקט). והלכתי לתחנה אחרת לתפוס טרמפים ל Areu. בתחנה כאן ממש לא עצרו לי למרות שזה היה אחרי פניה ולמרות שעברו מלא מכוניות לקח לי זמן יחסית ארוך. בסוף עצרה לי מורה לאנגלית ובן זוגה וזו הייתה נסיעה ממש מתוקה ונעימה. בגלל שאני לא מצליחה להגות את

מאראו ההליכה לא ממש מעניינת, רובה על דרך עפר. בהתחלה ליד הנהר ואז עולים למעלה בתוך היער.
לקח לי בערך שלוש וחצי שעות (בלי העצירה הארוכה) מהשער של השומר (איפה שהטרמפ הוריד אותי).

הבקתה הזו לא ואו בלשון המעטה, היא גם לא על הדרך וצריך לעלות איזה מאה מטר בשבילה.
יש רק מקלחת אחת, יש וויפי שלא עבד לי *ואין איפה להטעין את הפלאפון!*
רק אצלם בקבלה והם קצת קמצנים בזמן טעינה (אני "שכחתי" אצלו את הפלאפון והוא הטעין לי עד 70 אחוז). הוא גם לא היה הכי נחמד וביקשתי שיעזור לי לבדוק אם בבקתה הבאה יש מקום והוא לא ממש רצה לעזור (אמר לי לבדוק באינטרנט אבל צריך פשוט להתקשר אליהם ואין קליטה).

יום 15 -
הדרך משם לאנדורה רצופה קקי של סוסים ופרות. מומלץ לקחת מהבקתה המון מים ביום הזה.
העליה בהתחלה פשוטה.
הבקתה ממש טובה ומגניבה, יש אפילו מזרונים.
לא ישנתי שם כי הגעתי מוקדם אבל נראלי שווה לתכנן לישון שם.
למרות שאולי מים תיהיה בעיה, האגם יחסית קרוב אבל צריך לטהר אותם לפני בגלל הסוסים והפרות.

משם יש חלק ממש מבלבל, הסימון בכל היום הזה לא טוב אבל באזור של האגם הוא ממש מבלבל. אני עליתי סתם איזה רבע שעה בעליה הלא נכונה.
אחרי האגם והבקתה מתחיל החלק הקשוח.
החלק הראשון של העליה סביר אבל אח''כ עולים ממש בבולדרים שהופכים אח''כ לחצץ בולדרים וזה סיוט כמו שזה נשמע, עולים צעד ומחליקים צעד (כמו לעלות בדיונה).
הפס יפה אבל חשבתי שיהיה אפשר לראות יותר מאנדורה.
לאכזבתי אין שלט שעברנו למדינה אחרת, פשוט השלטי הכוונה עם אנדורה בקטן ולא קטלוניה (לדעתי במעבר בין המחוזות היה יותר שלטים).
הירידה מהפס לבקתה יחסית סבבה, תלולה אבל לא מחליקה עם רק מעט קטעי בולדרים.
יש כמה מעגלי אבנים שלא הבנתי עד הסוף, אולי מישהו הכין מקום טוב לאוהל, אולי מקדש עתיק.
לבקתה צריך לעלות מהנחל, עליה תלולה אך קצרה. יש לבקתה הזאת חדר מקלט שאפשר לישון בו בחינם, אני גיליתי רק אחרי שכבר נרשמתי לבקתה האמיתית. יש בה וויפי בחינם. בחדר מקלט איך מזרונים והדרגשים ממתכת, לא בטוחה שהייתי רוצה לישון שם...
הבקתה לא הייתה ממש יקרה אז זה גם היה סבבה.
היה אפשר לבחור מנות שרוצים לאכול, אני בישלתי לעצמי כמובן את האוכל שלי...

יום 16
יום ממש קצר. בגלל כאבים ברגל החלטתי לא ללכת את החלקים שבתוך אנדורה ולנוח את החמשוש.
הירידה משם לארינסל ארוכה ותלולה, מתחילה נחמדה ואז נכנסים ליער וזה דיי משעמם.
בכניסה לארינסל יש חומה שעד עכשיו לא הבנתי מה הקטע שלה...
אני מארניסל לקחתי אוטובוס ללה מנסה כי היה אמור לרדת גשם וויתרתי על התענוג.

בלה מנסה יש שני הוסטלים, אני ישנתי בFont Andorra Hostel שהוא קצת יקר יותר כי עליו היו יותר המלצות. החדר ממש קטן אבל יש חלל משותף ממש גדול בקומה התחתונה עם אופציה להכין קפה וגם מכונות לקפה ושתיה קלה, טלוויזיה והרבה שקעים. יש גם עליית גג מתוקה וגם נראה שיש כל מיני אירועים (ביום שאני הייתי היה ערב סרט אבל חוץ מהפופקורן היה די גרוע והם שמו סרט עם דיבוב לספרדית). לדעתי יש קטע שאנשים, לדעתי בעיקר מדרום אמריקה, נשארים הרבה זמן בהוסטלים באנדורה. אצלי בחדר הייתה מישהי ששם כבר שלושה חודשים ולגמרי התרווחה בחדר, היה ללא ספק פחות נעים. אבל ההוסטל מומלץ. יש גם מקום לעשות כביסה במרחק של איזה רבע שעה הליכה (אולי קצת יותר).

יום 17 - אנדורה לה ולה
אני ביום הזה הסתובבתי קצת באנדורה לה ולה. זו בעיקר עיירת סקי וקניות אז אין יותר מדי מה לראות או לעשות. אבל מצאתי באיזה מקום שיש מוזיאון גאולוגי. מסתבר שזה מוזיאון פתוח, כלומר אבנים ולידם שלטי הסבר באיזה פארק. אני לקחתי מהטוריסט אינפורמיישן חוברת הסבר של המוזיאון וזה היה בסך הכול ממש נחמד לקרוא ולהבין את כל הגיאולוגיה שאני רואה בדרך.
חוץ מזה באנדורה לה ולה יש שתי מסעדות צמחוניות, אחת מזנון כזה והשני מסעדה ממש ויחסית יקרה אבל מאוד טעימה (Noranta Tres).
אני עשיתי קצת קניות (באנדורה אין מיסים אז יותר זול) ולקחתי אוטובוס למלון באנקמפ.
אנקמפ היא עיירת סקי ותיירות עם איזה שני מוזיאונים על התרבות. בטוריסט אינפורמיישן הייתה מישהי ממש נחמדה אבל כמובן שגם פה לא ידעו להגיד לי איפה בדיוק יש בלון גז והתחלתי להסתובב בין החנויות. בסוף הפנו אותי לחנות גדולה לציוד טיולים (Tècnic Esports Andorra) ויש בה גם בלוני גז!
אבל יש לה שעות פתיחה קצת מוגבלות אז כדאי לקחת את זה בחשבון. היא נמצאת יחסית במעלה העייריה, יותר קרוב לרכבל.
אני חשבתי לעלות ברכבל אבל זה היה יחסית יקר ובגלל שבת רציתי להגיע מוקדם למלון.
באנקמפ יש כמה סופרים גדולים ויחסית יקרים בהשוואה לספרד (כששאלתי מישהי על זה היא אמרה שזה באמת שאנדורה נחשבת זולה אבל זה רק על דברים כמו דלק, סיגריות ובשמים ופחות במוצרי מזון).

יום 18 - שבת ב Encamp
אני ישנתי במלון Montecarlo, סך הכול מלון בסיסי ונחמד. המפתחות הם לא חשמליים שזה מצויין לשבת. ארוחת הבוקר אירופית בסיסית ויש אופציה להכין ביצים קשות וגם מכונה כזאת של קפה שוקו וכו' שזה דווקא היה מבאס בשבת כי חשבתי שיהיו קנקני קפה שאוכל לשתות מהם ובגלל שזה היה בהכנה אישית לא יכולתי לשתות קפה בבוקר.
אחרי הצהריים אני הסתובבתי קצת בעיירה עד שתפס אותי גשם וחזרתי למלון. כדאי לקחת בחשבון שרוב הימים באנדורה יורד גשם אחרי הצהריים וזה משתנה תוך רגע מחום לגשם ולפעמים גם ברד.

GR11 מאנקמפ (אנדורה) עד פוצ'גרה

יום 19 - מאנקמפ ל de l'illa
הGR11 הולך ממש בתוך אנקמפ ומתחיל לעלות בעליה חדה יחסית ביער. אחרי עליה של בערך שעה בשביל צר מגיעים לאגם ודרכי עפר רחבות ומשם השביל גם הולך עוד איזה שעה בשבילי עפר יחסית מטויילים עם מדי פעם עצירות תצפית. חשוב בחלק הזה לשים לב לסימנים, כי בגלל שהשבילים מאוד פשוטים כל לפספס סימנים שפתאום פונים הצידה. אחרי עליה שוב תלולה ואז ירידה תלולה מגיעים לנחל שם השביל ממש מתמתן.

בהזמנת הבקתות המקורית לא הייתי בטוחה שארצה להמשיך מעבר לאנדורה ולכן לא הזמנתי עוד מקומות מעבר לאנקמפ. באנדורה יש לא מעט בקתות לא מאוישות ובעמק של Riu Madriu יש שלוש בקתות שלפחות אחת מהן (האמצעית אני חושבת, זו שבתמונה) הייתה במצב טוב ושקלתי להישאר לישון שם אבל היה מאוד מוקדם אז החלטתי להמשיך. השביל עולה בעמק, עובר ליד חפירות ארכאולוגיות (אני התלהבתי) ונמצא במגמת עליה כל היום. יש חלק במהלך העלייה שהסימון מתחיל להיות לא הכי ברור, יש שם שביל ישן ושביל חדש לדעתי וזה מה שמבלבל. בחלק הזה ראיתי שני ספרדים שנעצרו וניסו להבין לאן ממשיך השביל. אני נעצרתי איתם (בעיקר כי הם ערערו אותי) וביחד הבנו לאן ממשיכים. התחלתי לדבר איתם במהלך העלייה ובאופן מפתיע לספרדים שניהם, גבריאל ודניאל, עם אנגלית מצוינת. חשבתי אולי הם יהודים בגלל השמות אבל אחד אמר שזה פשוט שם נוצרי והשני דיבר על זה שהוא במקור מגרמניה ושאבא שלו רצה לקרוא לו בשם יהודי כדי לנסות לעשות איזשהו תיקון כלפי העם היהודי. הלכתי איתם עד לבקתת de l'illa ומאוד התלבטתי אם להישאר לישון שם או להמשיך ללכת. אני הגעתי סביב 15 וידעתי שבעמק הבא יש בקתה לא מאוישת ומאוד רציתי את החוויה של לישון בבקתה לבד אבל מצד שני הייתה תחזית לגשם מאחרי צהרים. בסוף אחרי נצח של התלבטות החלטתי להישאר לישון בבקתת de l'illa ובגלל שזה היה כבר לקראת סוף אוגוסט אז לא הייתה בעיה של מקום.
בבקתה פגשתי גם אשתו של דניאל ועוד חברה שלהם שמטיילת איתם והם היו מאוד חמודים והציעו לי כל מיני פירות יבשים ועזרו לי להתלבט.

de l'illa
היא בקתה חדשה (שנראית כמו חללית). אין וויפי זמין, אני ביקשתי להשתמש בו כדי לבדוק את התחזית ולהחליט אם אני ממשיכה ללכת או לא אבל הם ביקשו ממני להיכנס אליו לממש מעט זמן כי יש להם בעיה איתו. העובדים שם היו ממש נחמדים וגם הציעו לי להיכנס ולבשל בפנים, לא היה לי נעים אז רק אכלתי בפנים ובישלתי בחוץ (ואז התחיל לרדת עלי גשם אז שמחתי שלא הלכתי לבקתה הבאה).
לינה עלתה 20 יורו. אני לא זוכרת אם מקלחת עם מים חמים עולה כסף או לא כי לא התקלחתי.

יום 20 - מde l'illa ל de la Feixa
אני יצאתי מאוד מוקדם כי רציתי להתקרב כמה שיותר לפוצ'גרה לקראת יום החזרה לברצלונה. בזכות היציאה המוקדמת ראיתי זריחה מדהימה. אחרי עליה קצרה מגיעים לאוכף (שאצלי היה מלא בפרות) ומשם מתחילה ירידה תלולה. אני עצרתי באמצע שלה לארוחה ואז פגשתי שוב את הרביעיית ספרדים ועוד חברים מהבקתה של לילה קודם. הירידה מאוד ארוכה ורצופה בקקי של פרות. אז ממליצה למלא הרבה מים בבקתה. בסוף הירידה מתחילים ללכת בתוך עמק כזה. עברתי ליד הבקתה הלא מאויישת שהייתה במצב לא משהו בכלל ומאוד שמחתי שנשארתי לישון בde l'illa. גם ביום הזה הסימון לא משהו וצריך ללכת בזהירות. בשלב מסוים עוברים מעמק אחד לשני, רואים את השלט שמראה כמה ק"מ נשאר עד סוף הGR11 ומתחילים לעלות בעלייה תלולה. העלייה גם מסומנת ממש לא טוב עם הרבה שבילים שמרגיש משכנע ללכת עליהם ואז נעלמים. בכל העלייה אני פעם אחת עוקפת את ארבעת הספרדיים ושניה אחר כך הם עוקפים אותי. העלייה הזו ממש לא נגמרת. אני באיזשהו שלב חשבתי שהאחו הירוק שהגעתי אליו הוא סוף העלייה וממש התלהבתי כי סוף סוף גם רואים נוף משתפל (כלומר רואים עוד גבעות והרים נמוכים יותר ולא רק פסגת מכל כיוון) אבל אז ראיתי שהעלייה ממשיכה. אבל זו הייתה העליה המשמעותית האחרונה לטיול שלי אז מאוד נהנתי מהפסגה וצילמתי איזה מליון תמונות (וחלק אחת הספרדיות צילמה אותי). משם יורדים בירידה תלולה מאוד לשני האגמים ואז ממשיכים לרדת בירידה קצת פחות תלולה. מגיעים לעוד בקתה לא מאוישת שגם לא נראתה במצב הכי טוב. יש הרבה מים ואגמים אבל גם הרבה פרות אז לקחת את זה בחשבון מבחינת מים. הפרות גם היו מאוד תוקפניות וכשישבתי לאכול הם פתאום התחילו להתקרב אלי עם קולות מפחידים אז ברחתי והמשכתי הלאה.
ההליכה מאנגורגס (הבקתה בעמק) לכיוון בקתת מאלינו היא על צלע הר ויש חלק שהשביל מאוד צר אבל יש נוף מדהים של העמק הגדול שמתחת. בקתת מאלינו (Malniu) היא מקום קמפינג גדול ומסודר. אני לא רציתי להישאר לישון שם כי מאוד רציתי את הלילה האחרון בשביל לעשות בבקתה לא מאוישת לבדי. אז רק עצרתי שם להטעין את הפלאפון (בכסף) ולבדוק לגבי אוטובוסים למחר מפוצ'רדה.
זה התגלה מאוד חכם לשאול אותם על אוטובוסים כי מסתבר שיש רכבת אבל שהיא מקולקלת מפוצ'רדה וצריך לקחת את השאטל ואז את הרכבת.
כשבאתי לצאת דיברתי עם המנהל של הבקתה ואמרתי לו שאני ממשיכה לבקתת דה לה פיקסה כדי לישון בבקתה לא מאוישת והוא אמר שהיא לגמרי מאוישת ולגמרי עולה כסף וגם הזהיר אותי מהשביל הקרוב שממש מבלבל וצריך בהתחלה ללכת על סימון של שביל אחר. ביציאה גם פגשתי ישראלי שעושה את השביל הפוך שגם אמר שהבקתה כן מאוישת ושהוא לא מכיר בקתה לא מאוישת באזור.

החלק הזה באמת מאוד מבלבל וחשוב להתייעץ עם הבקתה להמשך הדרך. כשהתקרבתי לבקתת דה לה פיקסה התלבטתי מה לעשות. מצד אחר רציתי לילה לבד מצד שני שוב הייתה תחזית על גשם. אחרי שהגעתי לבקתה, התלבטתי מלא מה לעשות, ואחרי שהכנתי אוכל בחוץ והתחיל לרדת עלי גשם החלטתי להישאר לישון שם במקום לישון ביער בלי אוהל ולחטוף דלקת ריאות.
הבקתה היא הבקתה הלא מאוישת שהייתה שם פעם (ומופיעה בסיפורי דרך) שעברה שיפוץ ועכשיו מאויישת ומאוד מאוד היפסטרית. בגלל שזו בקתה לא מאוישת שרק עברה שיפוץ אין בה מים זורמים והשירותים הם משהו אקולוגי נייד כזה. הבקתה היא גם חלל אחד שגם משמש לאכילה וגם ללינה (עם שתי קומות ומזרונים שמזיזים כשהולכים לישון). ביום שאני הגעתי לא היו עוד אנשים בכלל והעובדת ישנה בקרוואן ליד אז בסוף כן ישנתי לבד בלילה האחרון אבל שילמתי על זה כסף (18 יורו).

יום 21 - מדה לה פיקסה ל Puigcerda ובחזרה לברצלונה
יצאתי מוקדם בבוקר כדי להגיע מוקדם לפוצ'רדה ולקחת את השאטל של 12 (האופציה היחידה המוקדמת יותר הייתה שש בבוקר). היציאה מהבקתה חוצה את האחו הגדול והשביל ממש לא ברור. כל הדרך יש חלקים של שביל ברור ואז הרבה זמן של שביל לא ברור. אני קצת אחרי האחו הלכתי לאיבוד בין השיחים ולקח לי הרבה זמן להבין שאני צריכה לחזור וגם כשניסתי לחזור לשביל לקח לי הרבה זמן למצוא אותו. אז ממליצה ללכת מאוד בזהירות בחלק הזה. הירידה מאוד שונה מהנוף שראיתי עד עכשיו. גם יש המון עצים כרותים וגם יש פתאום גבעות שיחניות שיותר מזכירות את השפלה ומהנוף הגבוהה שראיתי עד עכשיו. השביל מגיע לישוב ואני ממנו ניסתי לתפוס טרמפים אבל לא ממש עצרו לי אז המשכתי ללכת בGR11. הוא בחלק מהדרך הולך ממש צמוד כביש ובחלק נכנס יותר לתוך שטחים חקלאיים. בסך הכול לא החלק הכי יפה וגם ממש לא הכי נוח או בטוח.
אני הגעתי לתחנת רכבת ואחרי שקניתי כרטיסים פגשתי את ארבעת הספרדיים שמאוד שמחו לראות אותי (הם חששו לי שהלכתי לישון במקום אחר ותכננתי לישון לבד) ואני גם שמחתי לראות אותם. הם הזמינו אותי לשתיה והיה לי מאוד כיף להיפרד מהחלק הזה של הטיול ביחד איתם.
הם לקחו מונית חזרה לרכב שלהם ואני עליתי על השאטל לרכבת בעיירה השכנה ומשם לברצלונה.

לקחת את הרכבת הסתבר כטעות ענקית! אמנם יותר זולה (12 ירו) אבל השאטל הגיע לתחנת רכבת איזה שעה לפני שהרכת יצאה (ואף אחד לא אמר שזה מה שקורה אז כל מי שהיה על השאטל חיכה פשוט בתוך הרכבת החמה שעה שלמה בלי לדעת מתי יוצאים). וגם השאטל היה מאוד איטי כי הוא עובר בין כל התחנות של הרכבת שלא עובדת אבל נסע על הכביש והכביש מאוד מפותל. בנוסף הרכבת בחלק של ההרים לוקחת הרבה מאוד זמן. הרכבת גם הייתה ללא ווי פיי וללא שקעים, אז בדיעבד הייתי לוקחת את האוטובוס.

ברצלונה

אני הייתי בברצלונה בשתי פעימות. בהתחלה של הטיול שלי לשישי שבת ובסוף של הטיול שלי ליום וחצי לפני הטיסה.

בפעם הראשונה ישנתי בהוסטל במרכז העיר, הוא היה קצת מתפרק אבל במיקום טוב. אני לא ממש מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בברצלונה, אולי כי היה חם נורא, אולי כי לא ממש ישנתי לילה קודם, אבל מפה לשם לא עשיתי שום "אטרקציה" ביומיים הראשונים שלי בברצלונה.
אני גם רציתי לקנות יין כשר, חלות ועד קצת מצרכים כשרים ומסתבר שהסופר הכשר נמצא בקצה של העיר ונסגר יחסית מוקדם אז כדאי לקחת את זה בחשבון כי ממרכז העיר לקח לי בערך 40 דקות נסיעה לשם.
בערב שבת התפללתי ואכלתי בבית חב"ד שנמצא בערך 40 דקות הליכה ממרכז העיר.
בהלוך לקחתי אוטובוס (לפני שבת) ולקחתי 2 יורו בשביל הכרטיס וכמובן שבאוטובוס שלי קיבלו רק אשראי אז הייתי צריכה לנסות להסביר למישהו למה אני לא משלמת באשראי. בסוף מישהו שילם עלי ואני הבאתי לו מזומן אבל הוא ירד לפני אז אם היה עולה פקח הייתי בבעיה.
בית חב"ד בברצלונה לא היה בשבילי חוויה כל כך טובה. יש שם הרבה מקומיים ותיירים לא מישראל ככה שלא ממש מצאתי את עצמי ובגלל שהדגש של חב"ד שם הוא על המקומיים אז גם לא היה אלי יותר מדי יחס. נגיד אוכלים בשולחנות יחסית קטנים ועמדתי כמה דקות בניסיון להבין איפה לשבת ואף אחד לא התייחס אלי ובסוף פשוט התיישבתי עם משפחה שנראתה ישראלית (אבל מסתבר שהם מקולומביה).
בנוסף הוא דיי יקר (40 יורו אם אני זוכרת נכון), אז לא יודעת אם שווה את ההליכה והמחיר.
לא הייתי צריכה לשלוח דרכון או משהו כזה אבל כן שאלו אותי מה פרשת השבוע.

בשבת בבוקר הלכתי לבית כנסת במרכז העיר - בית דוד, שם הייתה לי חוויה ממש טובה. זו קהילה ממש קטנה ומתוקה עם בעיקר אנשים מבוגרים שרובם לא ממש דוברים עברית או אנגלית אבל מצליחים להסתדר. אחת הנשים התחילה לדבר איתי וממש גרמה לי להרגיש בנוח כולל להזמין אותי לקידוש שהם עשו שם ואחר כך גם לאכול איתה ועם בעלה ארוחת צהרים. אני גם חזרתי לשם בצאת שבת לקריאת מגילת איכה של תשעה באב.

ברצלונה #2:
הפעם ישנתי הוסטל אחר, הוא היה מוצלח אבל רחוק מהמרכז (נסיעה או 20 דקות הליכה).
יש בו ממש עניין חברתי והרבה חברה צעירים. יש ערבי בירה, סרט וכו'.
הארוחת בוקר נראתה מושקעת אבל נשאר לי מלא קוואקר וגם בגלל החזיר ויתרתי.

יש כרטיס יומי של 48 שעות לנסיעה בתחב"צ, לדעתי שווה לקנות במיוחד אם ההוסטל רחוק מהמרכז.

בפעם השניה באתי יותר מכוונת אטרקציות.
בגלל שאני לא חובבת גדולה של אומנות אבל כן רציתי לראות את המבנים של גאודי החלטתי ללכת לפארק גואל כי מבין כל האתרים של גאודי הוא הכי זול (10 יורו) והחלטתי שאם יהיה לי מספיק מעניין אמשיך גם לשאר האתרים (למרות שאם קונים מראש כרטיס לכל המקומות אז זה יוצא יותר זול).
לפארק גואל צריך להזמין מקום מראש עם שעת כניסה.
באותו בוקר קמתי מוקדם והלכתי לצלם זריחה בים ותוך כדי התחילה סופת ברקים וגם היה קצת טפטוף. מתוך הנחה שגם אם ירד גשם עדין יהיה מאוד חם לא לקחתי את המעיל גשם ורק יצאתי עם תיק אטום למים. בדרכי לפארק גואל התחיל גשם, בהתחלה בקטנה ובאיזשהו שלב הוא הפך לגשם זלעפות וכמובן שזה הרגע שבו נגמרו החנויות ולא מצאתי מקום לקנות מטריה. בסוף הצלחתי לקנות מטריה ולהגיע לפארק גואל (צריך לעלות בשבילו כמה עליות רציניות, בחלק מהרחובות יש מדרגות נעות). כשהגעתי לכניסה היה גשם של הישמור וכל השבילים הפכו לשיטפונות. החלטתי שאם כבר הגעתי אז אני נכנסת. בהתחלה הסתתרתי עם עוד כמה משוגעים שגם הגיעו בגשם מתחת למרפסת הגדולה והמפורסמת אבל אז החלטתי פשוט לצאת להסתובב בפארק. ככה זכיתי לראות את המרפסת המפורסמת של הפארק ריקה מאנשים אבל מלאה במים. באיזשהו שלב נגמר הגשם ואז זכיתי להסתובב בפארק גם כשיש ראות ושמש (ואז גם התחילו להגיע אנשים). אחרי שיצאתי מהפארק החלטתי שעכשיו זה זמן לקפה ולא לעוד אומנות. אחרי שנחתי המשכתי להר מוז'יאק שיש סוג של מטרו שעולה עד למעלה, זה באותו מחיר של המטרו (חם ומחניק אבל בסדר, זה ממש חמש דקות). שם הסתובבתי קצת בהר ונהנתי מהנוף ואז המשכתי למוזיאון לאנתולוגיה שלא היה ממש מעניין... התצוגה בקומה השניה נחמדה כי מראה כל מיני כלים מסורתיים אבל לא משהו שהייתי מגיעה במיוחד בשבילו.
לי נמאס ממוזיאונים והתחלתי את המסע חזרה למרכז העיר במטרה ללכת לים. כמובן שברגע שבו החלטתי שאני הולכת לים ולא חוזרת להוסטל התחיל גשם משוגע. בהתחלה חשבתי שהוא יגמר מהר אז המשכתי ללכת עד שהמטריה שלי נשברה וכמעט עפה ככה שנאלצתי להסתתר באיזה כניסה למסעדה פנסית. אחרי שכבר היה לי ממש לא נעים לטפטף להם על השטיח המשכתי עוד קצת במבול למסעדה אחרת, הפעם יותר נחמדה שגם קיבצה לתוכה המון אנשים וזה היה חמוד השותפות גורל של כולם מול הגשם. ב"ה בסוף נגמר הגשם וכיאה למי שעשתה חלק מהים אל ים הספרדי נכנסתי גם לים התיכון.
אני דחיתי את קניית המזכרות לרגע האחרון ובגלל שההוסטל של לא היה במקום מרכזי אז בערב כבר לא מצאתי שום מקום לקנות בו גלויות ומגנטים אז שווה ללמוד מהטעיות שלי ולא לחכות לרגע האחרון.

מההוסטל הרחוק שלי לשדה תעופה הייתי צריכה ללכת ברגל רבע שעה ואז שני קווי מטרו אז הייתי צריכה לצאת בערך שעה קודם. בשדה התעופה של ברצלונה יש דיוטי פריי עם המון חנויות, בעיקר יוקרתיות וגם חנויות לממכר אוכל שחלקן בקומה הראשונה וחלקן בשנייה.

שבת וכשרות

אמנם לא קשור במאה אחוז למסלול עצמו אבל חיפשתי ברשת המון מידע וטיפים בנושא ולא כול כך מצאתי מקום מרוכז עם טיפים והמלצות.
כמובן שאין לי סמכות הלכתית או ידע מספק בנושא ולכן שכל אחד יחליט לגבי עצמו.
כשתכננתי את הטיול התלבטתי הרבה איך לשבץ את השבתות שלי, אם עדיף להיות בערים או דווקא בהרים, בעיקר לאור העובדה שבית הכנסת הכי צפוני בספרד נמצא בברצלונה ולכן שבת בעיר עם קהילה יהודית זה לא אופציה תוך כדי המסלול. החלטתי על שבת ראשונה בברצלונה שם יש בית חב"ד (והרחבתי בפרק של ברצלונה).
לגבי הטרק, אחרי התלבטויות והתייעצות החלטתי לעשות גם וגם, שתי שבתות במלון בעיירות ושבת אחת בבקתת קולומרס בהרים (חוץ משבת שעשיתי גם בברצלונה בתחילת הטיול). בסופו של דבר אני שמחה על הגיוון.
בשבתות שהייתי במלון בעיקר ישנתי, קצת קראתי (לקחתי ספר אחד קל) וקצת הסתובבתי באזור, אבל בגלל שאין עירוב אז לא יכולתי לקחת כלום אז לא הלכתי רחוק (מלבד בברצלונה שיותר הסתובבתי).
בשבת בבקתה היו הרבה אנשים שעברו שם אז דיברתי עם כל מיני ישראלים וגם קראתי ספר שמצאתי בבקתה הקודמת אז היה לי יותר מעניין.
החיסרון בשבת בבקתה זה שאין פרטיות להתפלל או להיות אחראית על האור. דבר בעייתי נוסף זה שהם מנקים במהלך היום אז חייבים לצאת מהחדר. גם בקולומרס (בעוד כמה בקתות בשמורה) חייבים להזמין ארוחות אז אכלתי ארוחת ערב לפני שהתפללתי והכנסתי שבת.

קידוש - אני חיפשתי ומצאתי יין כשר רק בברצלונה (מניחה שיהיה גם במדריד). בשבת הראשונה בברצלונה לא השתמשתי בו בסוף כי אכלתי בבית חבד ובבוקר אצל זוג מתוק שאירח אותי אז שמרתי את היין לשבת השניה. כשהתחלתי את הטרק העברתי את היין לבקבוק פלסטיק וסחבתי עלי חצי ליטר יין. בדיעבד זה היה כבד סתם ובהמשך מצאתי פתרונות אחרים.
בערב אפשר לעשות קידוש על הלחם. בגלל שהלחם בספרד לא כשר אז לקחתי איתי קמח והכנתי פיתות בתוך הסיר שבישלתי בו. היה בסה"כ טוב וטעים.
בבוקר עשיתי קידוש על בירה שהיא ככלל אמורה להיות כשרה ולכן זה לא בעייתי ואפשר למצוא בכל בקתה בירה (בקולומרס אפשר לקנות ולשלם רק כשעוזבים אז לא הייתי צריכה לקנות לפני שבת).

נרות - אני מדליקה נרות וכדי לא לסחוב 8 נרות כבדים, הבאתי בית נרון מאלומניום (פשוט נרון שהוצאתי ממנו את השעווה) ועוד פתיליות להדלקה עם שמן זית. בגלל שבמילא קניתי שמן זית לבישול אז זה היה ממש נוח וחסך לי המון משקל (8 נרות היו שוקלים לי בערך 100 גרם, הפתיליות והבית נר מאלומניות שקלו 5 גרם).

כשרות:
הלחם בספרד לא כשר, למה? לא יודעת. אבל לפי חוברת המידע של צהר הלחם לא כשר. לי זה ממש סרבל את החיים, בעיקר בגלל שאני כן אוכלת במסעדות צמחוניות והרבה מהן הן בתי קפה פלצניים שהמנה המובילה היא טוסט אבוקדו ואז היה קשה למצוא מה לאכול.
מבחינת מסעדות צמחוניות-טבעוניות ברוב הערים הגדולות יש לפחות מסעדה אחת, אבל בדרך כלל זה מסעדות פלצניות שכאלה.
בסגוביה נגיד מצאתי רק בית קפה אחד טבעוני, בסן סבסטיאן יש איזה 3 ורובן נסגרות מוקדם, באנדורה לה ולה היו שתיים ובאנקמפ לא היה בכלל.

מבחינת קניות בסופר, יש אפליקציה לכשרות של מוצרים עם רשימות וגם אופציה לסרוק ברקודים (Kosher App Spain). 90% ממה שראיתי באפליקציה לא מצאתי בסופר ולהפך, מה שסרקתי לא נמצא באפליקציה. כשזה היו מוצרים זהים אך מחברות שונות אני הקלתי עם עצמי וקניתי (פריכיות אורז, גבינת פלדלפיה וקטניות למינהם) אבל ברור שזה לא פסיקה הלכתית.

לטייל לבד

בסך הכול הרגשתי מאוד בטוחה בספרד. כמובן שהיו מספר מקומות שבברצלונה שקצת נלחצתי וגם שתפסתי טרמפים לבד עם גבר אבל זה מלחיץ גם בארץ.
החוויה של לטייל לבד אפשרה לי להכיר הרבה מאוד אנשים וזה גם גרם להרבה אנשים להתלהב ולרצות לעזור לי יותר. אז אני בסך הכול ממליצה.

קישורים חיצוניים

• אתר להזמנת בקתות (שגם מציג חלק מהמסלול) לא כל הבקתות מופיעות כאן
• מפה שמחלקת את הGR11 לימים (כמו בספר)
• אתר נוסף להזמנת בקתות (גם כאן רק חלק מהבקתות)
• אתר מומלץ לחיפוש תחב"צ