הטטרה הנמוכים - Nizke Tatry

כללי והגעה

בספטמבר 2016 טיילנו בסלובקיה בטטרות הנמוכים והגבוהים. יש כמה סיפורי דרך יפים על הגבוהים, ולדעתי שווה להשקיע את הזמן גם בנמוכים - ההליכה והנוף שונים והשבילים פחות עמוסים.
הטטרה הנמוכים הם הרכס המקביל לגבוהים מדרום. הפסגה הגבוהה היא דומבייר (Ďumbier) - כמעט 2050 מ'. הרכס נמצא בין הרי הפטרה (Fatra) ממערב לשמורת סלובנסקי ראיי (Slovensky Raj) ממזרח, ואפשר ללכת ברציפות על שביל ה-SNP לאורך שלושת השמורות (ובעצם לאורך סלובקיה כולה).

הגענו לברטיסלבה באוטובוס מנמל התעופה בוינה. יש כמה חברות אוטובוסים שעושות את המסלול, התדירות גבוהה והמחיר זול.
מכיוון שאחרי הטטרה הנמוכים המשכנו לגבוהים, בחרנו את ליפטובסקי מיקולש (Liptovský Mikuláš) כעיר שממנה נתחיל ואליה נחזור בסוף מסלול. לקחנו רכבת מברטיסלבה למיקולש, עניין של כ-3 שעות ו-15 יורו. במיקולש יש מדרחוב נחמד עם כמה מסעדות, וסופרים להצטיידות. בחרנו להישאר יום נוסף בעיר בגלל גשם, וניצלנו את הזמן כדי לקפוץ לטוריסט אינפורמיישן ולהזמין מקום בבקתות, אבל לפי דעתי ממש אין חובה להזמין אלא אם מטיילים בסופ"ש בשיא העונה.
מליפטובסקי לקחנו אוטובוס לדונובאלי (Donovaly), עיירת סקי בשוליים המערביים של הטטרה הנמוכים, שם התחלנו את המסלול.

יום I - דונובאלי (Donovaly) - אוכף הידלסקה (Hiadeľské sedlo)

10 ק"מ, 520 מ' עלייה, 400 מ' ירידה. יום קצר, אבל אחרי הידלסקה אין מקום לישון בטווח סביר ולכן העדפנו לסיים שם.

אם מגיעים באוטובוס ממיקולש, צריך לחצות את הגשר שמעל לתחנת האוטובוס. אנחנו הגענו מוקדם והיה לנו זמן לחכות קצת על קפה באחד מהמלונות הריקים עד ששאריות הגשם יעברו.
יצאנו דרום-מערבה על השביל האדום שמתחיל בגשר מעל הכביש שבו הגענו. מהגשר עולים בשביל אספלט לכיוון המלונות והרכבלים שמדרום לדונובאלי. השביל מתעקל מזרחה וחוצה כפר קטן - פוליאנקה (Polianka), אחריו השביל הופך לשביל עפר ומתחיל לטפס בתוך יער.
לאחר מספר קילומטרים יוצאים מהיער וחוצים ערוץ לעבר שטח חשוף יותר. מכאן ועד סוף המסלול רוב ההליכה תהיה על קו הרכס. כשטיילנו העלייה לרכס גם העלתה אותנו מעל לענני הגשם, מה שהוסיף לנוף.
ממשיכים לעלות ולרדת במתינות עד העלייה התלולה יחסית לפסגת קוזי חרבט (Kozí chrbát), ומשם יורדים למחסה באוכף הידלסקה.
במחסה יש קומת עמודים פתוחה למטה עם ספסלים ושולחן, ועליית גג לשינה. יש מקום להדליק מדורה ומעיין כ-100 מ' דרומית לאוכף בתוך הערוץ (חפשו שלט קטן-Voda, מים). אנחנו לא טיהרנו.

יום II - אוכף הידלסקה (Hiadeľské sedlo) - בקתת דורקובה (Útulňa Ďurková)

18 ק"מ, 1250 מ' עלייה, 740 מ' ירידה. יום שכולו על קו הרכס ורובו מעל קו העצים.

קמנו לערפל והצלחנו להתברבר בערך שעה בלי להתקדם 100 מ'. בפינה הצפון-מזרחית של האוכף יש פח זבל עם שלטי הסבר על הפרטיזנים שנלחמו ביערות, אבל השביל ממשיך מזרחה בלי להגיע לשלטים ומתעקל צפונה רק אחר כך. היינו בטוחים שהשביל מטפס בתוך היער ישר מהאוכף.
אחרי שעה של שיטוטים ביער בלי למצוא את השביל החלטנו שמספיק לשחק בפרטיזנים וחזרנו למחסה, וכמובן שתוך דקה מצאנו את השביל הנכון.
השביל (סימון אדום) מתחיל לטפס עד שיוצאים מקו העצים ומתוודעים לאורנים הננסיים שמכסים את גבהי הביניים.
אם מגיעים בסתיו, אפשר למצוא פטל ביער וחמוציות שגדלות על שיחים קטנים בשטחים הפתוחים. הסלובקים אוספים אותן עם מסרק מיוחד שהם מעבירים על השיח. הגענו למסקנה שאלה חמוציות אחרי שאחד הקוטפים סיפר שקוראים לזה brusnica, אבל ייתכן שזה תרגום לא נכון כי הן קטנות יותר ממה שאנחנו מכירים כפרי המיובש.
עולים לפסגות פרישבה ושתי החוחולות ( Prašiva, Malá Chochuľa, Veľká Chochuľa) כשהאחרונה היא שיא הגובה להיום- 1750. ממשיכים להתגלגל על הרכס במגמת ירידה בלי הרבה שינוי בנוף, כשמידי פעם מצטרפים שבילים שעולים לרכס מצפון ומדרום. אחרי אוכף זמוסצקה (Zamostske sedlo) השביל עולה לדורקובה ומתחילים לראות את הפסגות הסלעיות שמאפיינות את החלק המזרחי והגבוה יותר של הרכס. הבקתה נמצאת כחצי ק"מ מזרחית לפסגה.
בקתת דורקובה היא משהו בין המחסה בהידלסקה לבקתה אלפינית. היא מאויישת, אבל הלינה היא בקומה העליונה על מזרונים על הרצפה עם שק שינה שצריך להביא. אין ארוחות ואין מים זורמים, והלינה עולה 5 יורו. יש מעיין 200 מ' מערבית לבקתה.
הבקתאי (שיודע אנגלית מצויין, כמו כל הבקתאים אבל ממש לא כמו כל הסלובקים) סיפר שבספטמבר באים 10-15 אנשים בשבוע. לא ברור מה היה מיוחד בלילה ההוא אבל עד שהלכנו לישון כל הקומה העליונה התמלאה (כ-30 איש) וחלק מהאנשים פרסו שקי שינה בקומה התחתונה.

יום III - בקתת דורקובה (Útulňa Ďurková) - בקתת שטפניקה (Chata M. R. Štefánika)

17 ק"מ, 1000 מ' עלייה, 900 מ' ירידה (לא כולל עלייה לפסגות חופוק [Chopok] ודומבייר [Ďumbier]). יום שעשוי להתארך בגלל כמה סטיות קטנות מהמסלול שנחמד לעשות, וכולל את שתי הפסגות הגבוהות של הרכס שעמוסות במטיילים.

עולים מדורקובה בשביל הכחול לפסגת חבנץ (Chabenec), שעולה לכמעט 2000 מ'. מכאן הנוף נהיה יותר דרמטי, עם פסגות סלעיות וסכינים צרים יותר. באוכף קוטליסקה (Kotliska) אפשר לסטות דרומה בשביל צהוב לכיוון פסגת סקאלקה (Skalka), שביל שעובר על סכין מרשים.
ממזרח לפסגת פולאנה (Polana) מתחילים לראות יותר מטיילים, והשביל משתנה לשביל אבנים מרשים, אבל לא מקל על כפות הרגליים. בין דורקובה לפולאנה אפשר לראות צפירים (Chamois), אבל פחות ממה שרואים בטטרה הגבוהים.
לקראת חופוק השביל נהיה ממש עמוס במטיילים שעולים ברכבל ועושים מסלולים מעגליים. במבנה של הרכבל יש מסעדה, חנויות ושירותים, אבל האווירה מאוד תיירותית ורועשת ואם מחפשים הפסקה עדיף לשבת על המרפסת של בקתת קמנה (Kamenná chata) הצמודה. לקראת אחה"צ מטיילי היום מתחילים לרדת ברכבל והשבילים מתפנים, ובירה עם הנוף זו דרך טובה להעביר את הזמן, כי שטפניקה כבר די קרובה.
בין חופוק לדומבייר הולכים על עוד סכין מרשים ומגיעים לאוכף קרופובו (Krúpovo), שם מתחילה העלייה לפסגת דומבייר בשביל אדום. כדי להגיע לשטפניקה צריך לחזור בשביל האדום לקרופובו, כי השביל הישיר בין הפסגה לבקתה סגור בקיץ. השביל בין האוכף לבקתה חוצה דרדרות של בולדרים שקצת מעכבות את ההליכה.
שטפניקה היא חאטה (Chata) ולא אוטולניה (Útulňa) כמו דורקובה, אז יש מיטות, מים זורמים, מקלחות משעה 18:00 וארוחות. מיטה בחדר משותף וארוחת בוקר עולים 21 יורו. אפשר לקנות ארוחת ערב ובירה מהתפריט, המחירים טובים והמנות גדולות.
בשטפניקה ראינו בפעם הראשונה את מסורת הפורטרים שהסלובקים מאוד מתגאים בה, כשאחת מהבקתאיות מילאה תרמיל 70 ליטר בשקי קמח ויצאה לבקתה שכנה. בטטרה הגבוהים רואים יותר פורטרים עם מנשאי עץ ענקיים- למטה יש תמונה להמחשה.

יום IV - בקתת שטפניקה (Chata M. R. Štefánika) - ליפטובסקי הרדוק (Liptovský Hrádok)

23 ק"מ, 950 מ' עלייה, 2050 מ' ירידה. ירידה מהרכס לכיוון הרדוק, שממנה אפשר לתפוס אוטובוס למיקולש. בדיעבד היינו מקצרים את היום ומנסים לתפוס אוטובוס מאחד הכפרים על כביש 72 שמקביל למסלול ממזרח או הולכים בשביל הכחול שמקביל ממערב ומסיימים בליפטוסבקי יאן (Liptovský Ján).

התחלנו בארוחת בוקר בשטפניקה והתחלנו ללכת מזרחה על השביל האדום לכיוון פסגת קרליצ'קה (Králička). מעט לפני הפסגה סטינו צפונה לשביל צהוב והתחלנו לרדת מהרכס. השביל יורד במתינות על צלע ההר עד לאוכף בוציאנסקה (Bocianske), שם עברנו לשביל הירוק שממשיך צפונה. זו אחת מהנקודות בהן ניתן לחתוך לכביש 72, אם ממשיכים מזרחה על הצהוב.
הירוק עולה לרובנה הולה (Rovná hoľa), שם מתפצל ממנה שביל צהוב נוסף שיורד מזרחה לכביש. הירוק יורד צפונה, ואחרי שטח פתוח מלא בחמוציות נכנס ליער ומשם נהיה פחות ברור - עצים שקרסו על השביל, סבך, קטעים ארוכים בלי סימונים ועבודות כריתה מקשים על מציאת השביל הנכון. הקטע הבעייתי יורד צפונה לאורך כ-800 מ' ומסתיים באוכף ברור שעולים אליו שבילי 4X4. האוכף מאוד ברור, אז גם אם לא מוצאים את השביל אפשר להתביית עליו מלמעלה.
מהאוכף יורדים צפון-מערבה בשביל עפר ברור על צלע ההר עד אוכף סבידובסקה (Svidovské sedlo). כאן חוצה את הירוק שביל צהוב בכיוון מזרח-מערב. אם היינו עושים את המסלול עוד פעם, כאן היינו עולים על הצהוב מזרחה לכביש 72 או מערבה לליפטובסקי יאן. אנחנו המשכנו צפונה על הירוק, שממשיך קצת עם שביל הג'יפים ואז עוזב אותו ועולה בתלילות לאוהנישטה (Ohnište), עלייה של בערך 400 מ' על ק"מ. אחרי שירדנו בערך 600 מ' מתחילת היום, העלייה הזאת קצת הורידה לנו את המצב-רוח.
אחרי העלייה ממשיכים ביער יפה ושונה מיערות האורנים מהחלקים המערביים של הרכס, עד לקרחת יער שמקיפים ממערב. עלייה אחרונה לטיול לפסגת סלמה (Slemä), (עליה יש שרידים של מטוס אמריקאי ממלחה"ע 2), ומתחילים לרדת ביער כשמידי פעם עוברים בונקרים של פרטיזנים עם שלטי הסברה. השביל מזגזג בתלילות למטה עד לצומת שבילים עם כמה מבנים, שם לוקחים את השביל הכחול שממשיך בערוץ צפונה. מהר מאוד השביל מתחלף לאדום ומתחיל החלק המבאס של היום - שביל בתוך ערוץ שבקושי רואה אור שמש, עם מים זורמים על אבנים חלקות שמקשות מאוד על ההליכה. עוברים כמה בקתות נטושות ומגיעים לצומת עם כביש אספלט, עליו ממשיכים צפון מזרחה בתוך הערוץ. עוברים ליד ריזורט שנראה נטוש כשהלכנו שם, ונכנסים לליפטובסקי הרדוק. בצומת הראשונה עולים שמאלה ועוברים בית קברות משמאל.
אחרי שעוברים רכבל צריך לחפש את הירידה לגשר עליו צריך לחצות את הנהר. הירידה לגשר היא בשביל צר שקל לפספס-מנסיון.
אחרי הגשר יש הליכה קצרה לכביש הראשי, עליו נמצאות תחנות האוטובוס והרכבת.

ולסיכום

אחרי שטיילנו בטטרות הנמוכים והגבוהים, אני יכול להגיד שבנמוכים נהניתי יותר. לעומת ההליכה בגבוהים, שרוב המסלולים בהם עולים לפסגות ויורדים לערוצים שמעבר, בנמוכים הולכים על קו הרכס. הנוף פחות אלפיני ודרמטי אלא מתגלגל ופתוח. למרות שטיילנו בספטמבר וניצלנו את הסופ"ש למנוחה והלכנו באמצע השבוע, המסלולים בגבוהים היו עמוסים ואפילו צפופים בעיקר במקומיים, לעומת הנמוכים, שבהם השבילים פנויים חוץ מבאזור חופוק. בנמוכים אפשר לטייל עצמאית ללא בקתות (יש מספר נקודות בהן מותר לישון בחוץ), לעומת הגבוהים שהלינה בהם היא בבקתות בלבד.

קישורים חיצוניים

• מפת שבילים של כל סלובקיה כולל מידע על בקתות. אפשר לקבל מידע מפורט על המסלול עם יישום ה-hikeplanner מימין.
• אתר הרכבת
• אתר תחב"צ משולב, כולל חשמליות ואוטובוסים
• אתר הפארק, בו יש את רשימת המקומות שניתן לישון בהם בחוץ