west loop - אופניים בסלובניה

הקדמה

ה-west loop הוא מסלול אופניים מעגלי במערב סלובניה. הוא לא רשמי, אבל מכיל כמה מסלולי אופניים רשמיים, ועובר בכמה מהאטרקציות שיש למערב סלובניה להציע.
לפני שמתחילים לדבר על המסלול, צריך לדבר על היכולות שצריך בשבילו. בעיקרון הוא דורש רמה מסוימת של כושר, אבל אני הגעתי אמנם בכושר סביר, אבל של רכיבות בגוש דן, בלי יכולת מספקת לעליות. והמסלול כולל המון עליות לא פשוטות בכלל. מה שאומר שלא מעט חלקים מהמסלול מצאתי את עצמי גורר את האופניים בהליכה. מצד שני זה די סבבה בשבילי. לגרור את האופניים במסלול ירוק, שקט, אוויר צלול, אפשר לחשוב על זה כעל טיול hiking נחמד (אמנם לסחוב אופניים זה מבאס, אבל מצד שני הציוד עליהם במקום על הגב שלכם), מה רע.
מה שכן רע זה ירידות תלולות בסינגלים. היו כמה כאלה ואין לי מספיק יכולות טכניות בשבילן, מה שאילץ אותי לרדת מהאופניים ולגרור אותם לידי. זה רע משתי סיבות: גם מאוד קשה לייצב את האופניים שכל הזמן מנסים למשוך אותך איתם למטה, וגם זה מתסכל שאת כל המטרים שעבדת כל כך קשה כדי לעלות אתה "מבזבז" בהליכה במקום להנות מרכיבה בירידה. לכן אם גם אתם שונאים כאלה אני ממליץ לבדוק במפה איפה יש שביל הולכי רגל שעובר המון קווי גובה בזמן קצר (בהנחה שאתם ב-komoot, ראו בהמשך) ולעקוף אותם (או לקרוא את המשך הסיפור דרך, בתקווה התייחסתי לכולם). זה לא אומר שכל שביל הולכי רגל הוא טכני - רובם המוחלט יפים, לא קשים ולא צריך לפחד בהם ממכוניות, כך שהם עדיפים על כבישים.
למסלול יש וריאציה פופולרית נוספת שנקראת "Soca variant", שמוותרת על חלק מהעליות ובמקומן נשארת בעמק הסוצ'ה. שני המסלולים מתחילים בצורה זהה אז אפשר להחליט יחסית מאוחר איזה מהם רוצים.
אם תסתכלו על מפת הגובה של שני המסלולים, אפשר לראות שהם מתחילים בלא מעט עליות וירידות, ואז יש עלייה גבוהה מאוד שאחריה ירידה באותו גובה. זה מעבר ורשיץ' - אחד משיאי הטיול (תרתי משמע), שאי אפשר לעקוף כי הוא עולה על רכס (למעשה הוא אחת הנקודות הנמוכות ברכס הזה). אפשר לקחת אוטובוס, אבל חבל - אם הגעתם עד לכאן, כנראה שתצליחו לעשות אותו. אחרי שמסיימים המסלולים מתפצלים: במסלול הרגיל יש עוד כמה עליות קשות וירידות תלולות, ובsoca variant הכול יחסית מישורי עד שהם מתאחדים, אז אפשר להחליט אם ממשיכים לעוד יומיים מאתגרים או פשוטים יותר. המסלולים מתחברים שוב באיזור נובה גוריצה וחוזרים ללובליאנה.
אופניים - יש בלובליאנה כמה חנויות שמשכירות אופניים. אני התחלתי לשלוח הודעות כמה ימים קודם וחלקן ענו לי שזאת התראה קצרה מדי, אז אם חשוב לכם הרבה אפשרויות תתחילו לחפש הרבה זמן מראש. בסופו של דבר הלכתי על האפשרות הכי זולה, שהציע לי אופניים ל-11 ימים במחיר 180 אירו (כולל קסדה, מנעול, פנסים קדמי ואחורי ופנימית ספייר). האופניים היו giant talon, אופניים מצוינים שהייתי מרוצה מהם מאוד. למשכיר קוראים klemen והאימייל שלו הוא klemen@pravikolesar.si.
שינה: בעיקרון חלק גדול מהמסלול עובר בפארק הלאומי טריגלב, בו אסור לישון. למעשה פגשתי לא מעט רוכבים שעשו את המסלול שלקחו איתם אוהל ושקש, כך שאני מניח שהם ישנו על המסלול (אולי התמקמו באתרי קמפינג). בכל מקרה אני לא לקחתי ציוד שינה, וישנתי כמעט רק בהוסטלים. הוסטל הוא win win מבחינתי - גם פוגשים אנשים מהעולם וגם זולים למדי (בין 20 ל40 אירו), וכשעייפים מכל הרכיבה של היום ממילא נרדמים בכול מצב. בכל יום בצהריים התחלתי לחפש איפה אשן הלילה, ותמיד מצאתי - צריך לציין שזה מחוץ לעונה, בשיא עונת התיירות זה כנראה הרבה יותר קשה.
ניווט - המסלולים מסופקים בkomoot, לכן אני ניווטתי איתה ואני מניח שגם אתם. רוב הזמן השתמשתי באופציית הnavigate שלה שהייתה נוחה אך זללה סוללה. ביום שתכננתי מסלול לבד לא השתמשתי באופציית הplan, אלא רק ניווטתי עם המפה שגם היא מוצלחת למדי - כוללת ארבעה סוגי שבילים (אספלט, שביל מכוניות, שביל ג'יפים ושביל הולכי רגל), נקודות עניין שמשתמשים מוסיפים (משום מה יש להם חיבה לגרמנית), וקווי גובה.
הערה כללית: הסיפור דרך מאוד מפורט וגם עלול לספיילר קצת את חדוות הגילוי. אם אתם לא מעוניינים בזה, אפשר לדלג לטיפים - הם כוללים גם חזרה על הנקודות הכי חשובות.

רשימת ציוד

זה הציוד שאני לקחתי למסלול:
* שתי חולצות דרייפיט - בדיעבד הייתי לוקח 4
* שני זוגות מכנסיים - אחד קצר ואחד ארוך
* לבנים
* סופטשל
* חולצה תרמית - מיותר, אמנם היו זמנים קרים אבל או שהייתי במקום סגור או שהייתי ברכיבה שמחממת את הגוף.
* חולצה זוהרת בחושך - אפשר גם פשוט אפוד זוהר. אפשר גם בלי, אבל קחו בחשבון שאם תתקעו בחושך כנראה תרכבו בכבישים בלי אור בכלל.
* כפפות רכיבה
* משקפי שמש
* מטען
* סוללה ניידת - בסוף לא השתמשתי כי היה איפה לטעון בסוף כל יום, אבל זה קטן וקל וזה נתן ביטחון אז לא מצטער שהבאתי.
* מגבת - אם ישנים בהוסטלים חובה כי לא בכל הוסטל מספקים.
* סבון ושמפו,
* ציוד לגשם - כיסוי לתיק, לכפפות ולמכנסיים. למרות שירד גשם במהלך הטיול בדרך כלל לא השתמשתי בו.
* אוכל שקניתי תוך כדי
את כל אלה שמתי בתיק שישב על הסבל. בנוסף על הגב החזקתי שלוקר של 2 ליטר. עכשיו אם נפלתם על יום חם עם עליות קשות, כנראה ש2 ליטר לא יספיקו (אם אתם לא רוצים להתייבש). זה אמנם הוביל אותי לאחת האינטרקציות הכיפיות שהיו לי, אבל הוספתי אחר כך עוד ליטר - באופניים היה מתקן מתכת שנועד לבקבוקי ספורט, אז פשוט קניתי בקבוק פלסטיק פשוט ודחפתי פנימה - זה עבד.
אגב, להסתובב ברגל עם תיק אופניים מאוד מאוד לא נוח. אמנם לא עשיתי את זה הרבה, אבל הייתי מעדיף שלא, ואם עושים עוד דברים לפני/אחרי האופניים זה ממש לא מומלץ. פיתרון אפשרי הוא לשאול את משכיר האופניים אם הוא משכיר גם תיק אופניים (זה עלה לי כי מי שהשכיר לי אופניים שאל אם אני צריך גם לשכור תיק) וככה אפשר להגיע עם תיק גב, אותו משאירים בזמן הטיול אצל המשכיר.

יום 0 - לובליאנה

נחתתי בצהריים בשדה התעופה הקטן של לובליאנה. מכאן הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להגיע לעיר. אפשר לקחת אוטובוס, שאטל, או מונית. האוטובוס עולה בערך שליש משאטל (3.9 לעומת 12) אבל לקח לו יותר משעתיים להגיע למרכז לובליאנה. מצד שני, אני לא בטוח שלשאטל היה לוקח הרבה פחות - נכון שהאוטובוס נכנס להמון כפרים בדרך, אבל רוב העיכוב היה פקקים בכניסה ללובליאנה ובתוכה.
כשיורדים מהאוטובוס, הדבר הראשון שצריך זה אינטרנט. אמנם הייתה לי מפה אופליין (כפרה על גוגל שהציע לי מראש להוריד) אבל עדיין לא היה קל למצוא חנות. למרבה המזל כמעט 100% מתושבי לובליאנה דוברי אנגלית טובה, והם הכווינו אותי לחנות טלפונים. קניתי סים שכולל גם שיחות ולא רק אינטרנט (8 אירו), החלטה טובה כי ללא מעט מההוסטלים היה צריך להתקשר. עכשיו צריך אוטובוס לחנות האופניים. בשביל לנסוע באוטובוסים בתוך לובליאנה קונים מעין רב קו מקומי ב2 אירו, וטוענים בכסף. הכרטיס תקף רק לתוך לובליאנה, על שאר האוטובוסים משלמים במזומן. אגב האוטובוס נוסע ממש לאט בגלל כל הפקקים, שבהחלט הזכירו את תל אביב (רק שבסלובניה מסתבר שאפשר לעמוד בפקק גם בלי לצפור) טוב שהבעיה הזאת נפתרת כשמשכירים את האופניים. לובליאנה די מוצלחת לרכיבה - יש בה לא מעט שבילי אופניים.
משם חזרתי למרכז העיר והסתובבתי בו. חמוד מאוד, סגור למכוניות ועם הרבה מומנטים יפים לצלם ולהצטלם ומקומות לאכול בהם. מותר להיכנס עם אופניים, אבל סעו לאט - זאת ממלכת הולכי הרגל, אנחנו אורחים.
בלילה ישנתי בהוסטל sleep & go, המקום היחיד מהטיול שיש לי עליו דיסהמלצה. לא בגלל המיקום המרוחק מהמרכז - למי אכפת כשיש אופניים, ולא בגלל שישנים בתאים - קונספט מוזר אבל נחמד דווקא. הסיבות הן שתיים - דבר ראשון - הם הודיעו במפורש, באימייל שהם שלחו אחרי ששריינתי מקום, שאין מקום לקשור או לאחסן אופניים. כיוון ששמעתי מראש שיש גניבות בלובליאנה, היו קצת דפיקות לב כשקשרתי את האופניים בלילה וקיוויתי למצוא אותם בבוקר (ומצאתי). הסיבה השנייה היא שיש ליד רחבה גדולה שבערב בו ישנתי בה היו עליה הופעות חינמיות. זה היה מגניב כשהגעתי, אבל כשרציתי ללכת לישון והבנתי שהן ימשיכו עוד הרבה זמן זה היה מבאס. למרבה המזל הייתי כל כך עייף מלילה בלי שינה שמייד נרדמתי.

יום 1 - מלובליאנה לסקופיה לוקה

(32 ק"מ, 700 מטר טיפוס, 640 ירידה)
הwest loop מתחיל ממרכז לובליאנה. משם הוא כמעט מייד יוצא אל פארק טיבולי - פארק גדול שלרכב בתוכו מרגיש כמו יער. קל מאוד ללכת לאיבוד אז תבדקו את המפה. לבסוף יוצאים משם, עוברים על שפת אגם קטן ויוצאים לכביש לכיוון בלד. אחרי קצת זמן על הכביש (לא ממש ראשי, אבל הרבה מכוניות) יוצאים לכביש צדדי ומתחילים לטפס. הדרך יפה וירוקה, עם כל מיני נופים, אבל הטיפוס לא תמיד קל. בשלב מסוים השביל עושה הלוך חזור לכיוון כנסיה שנמצאת על גבעה גבוהה. במקום הרכיבה התלולה, השארתי את האופניים ליד הגבעה ועליתי עליה ברגל.
משם יורדים על דרך שהיא לפעמים כביש ולפעמים שביל ג'יפים, לא מאוד נוח אך רכיב. לבסוף הדרך יורדת לסינגל תלול מאוד, שכפי שהסברתי קודם שנוא עלי, והתקדמתי בו לאט מאוד כשאני סופר את קווי הגובה שנשארו לי עד סוף המסלול. כדי להימנע מזה אני ממליץ לפנות בכפר strudencice ולנסוע דרך הכביש - לא ניסיתי, אך אני מאמין שזה יהיה הרבה יותר שפוי. לבסוף הגעתי לכפר sora.
שם היה אחת בצהריים והבנתי שאני כבר לא אגיע היום לבלד כמו שתכננתי. כיוון שרציתי לעשות לילה בבלד, וזה היה בערך באמצע הדרך, החלטתי לישון לא רחוק משם - בסקופיה לוקה (skofja loka). הדרך לשם הייתה קלילה והגעתי צ'יק צ'ק. בסקופיה לוקה עצמה אין הרבה מה לעשות - יש מרכז עיר עתיק וחמוד, שממצים תוך זמן די קצר, אבל היה לי הרבה זמן אז משכתי את הסיבוב זמן ארוך וישבתי בכמה מקומות. משם המשכתי לטירה שאליה צריך לטפס (האופניים נשארו למטה) ובתוכה יש מוזיאון להיסטוריה של המקום. הכניסה עולה 5 יורו ומדובר במוזיאון ברמה גבוהה למדי עם כל מיני תצוגות מעניינות, מי שמתעניין אני ממליץ. הייתה שם גם תערוכה על מלחה"ע השנייה והשואה, אבל דווקא היא בלי תרגום לאנגלית. העובדת הסבירה לי שלא מחליפים אותה בגלל מחלוקות קשות על מה היא תכלול.
לאחר עוד סיור בסביבה רכבתי למקום השינה. זה למעשה הלילה היחיד שלא ישנתי בהוסטל אלא בצימר שנקרא mini hotel- מקום חמוד עם ארוחת בוקר טובה.

יום 2 - מסופיה לוקה לבלד

(48 ק"מ, 1700 מטר טיפוס, 1580 מטר ירידה
שימו לב שיצא לי המון עלייה וירידה בגלל תוספת הדרך ל-selca (לא חלק מהמסלול, תתואר בהמשך). למעשה, זה היה היום עם הכי הרבה עלייה בטיול)
מסקופיה לוקה כמעט מייד מתחילים לטפס. טיפוס ארוך אבל כיפי עם המון מטיילים אחרים בדרך (כנראה גם כי היה יום ראשון). באיזה שהוא שלב מתחילים לרדת, תחילה על כביש סלול וכיפי אבל מתישהו עוברים לדרך עפר, שדי מהר הופכת לסינגל. אתם כבר יודעים מה דעתי, אבל הוא היה יותר ארוך מהקודם והרבה יותר קשה, עד כדי כך שבשלב מסוים כשחתך אותו שביל העדפתי לקחת את השביל החותך, ומשם בעזרת עלייה קשה לחזור על הכביש מקודם. הבעיה שכדי להתחבר חזרה למסלול הדרך היחידה הייתה לרדת 400 מטר עד לכפר selca, ומשם לעלות 500 מטר בכביש אחר חזרה למסלול (במסלול המקורי הסינגל יורד 200 מטר, ואז מטפסים 300 מטר - אין לי מושג איך נראית הדרך שבה מטפסים כי כאמור, לא עשיתי אותה). בשלב מסוים בטיפוס נגמרו לי המים וכשעברתי בכפר וראיתי אישה שאלתי אותה אם אפשר למלא. היא אמרה שבשמחה ואז הציעה לי לשבת איתה ועם אמא שלה, והביאה לי מיץ, ומאפה סלובני, וספינג', עד שהייתי צריך לומר די, יש לי עוד דרך... בנוסף דיברתי איתן והיה מעניין מאוד, למרות שהיא דיברה מעט אנגלית ואמא שלה לא דיברה בכלל. בשלב מסוים הגיעה גם הבת שלה ותרגמה חלקית, למרות שגם היא לא דיברה כל כך אנגלית. אחרי הרבה "hvala vam" חזרתי לדרך. כשהתחברתי חזרה למסלול, המסלול כבר היה גם הוא על כביש והמשיך לדרך נוף יפה, שבסופו של דבר יורדת בירידה חדה. עוד קצת דרך ומגיעים סוף סוף לאגם בלד.
כמה מילים על בלד: מדובר באחד המקומות הכי תיירותים שראיתי. מסוג המקומות שלא רק שרוב השלטים באנגלית, בהרבה מהם אפילו אין סלובנית. ההוסטל שישנתי בו, ברמה נמוכה למדי, היה הכי יקר בטיול (כמעט 40 אירו) והיה המקום הכי זול לישון בו. מילא.
בחזרה לאגם: כמובן שמייד נכנסתי לשחות (מים קרים, לא קפואים). אחר כך הסתובבתי קצת בין דוכני האוכל והקפתי את האגם ברכיבה. יש שביל אופניים (בחלקו משותף עם הולכי רגל, בחלקו עם מכוניות) סביב כל האגם, למרות שיש מקומות שהוא קצת רחוק ממנו כי יש כל מיני דברים בדרך. אבל בהרבה ממנו רואים את האגם ואת הטירה שבמרכז מכל מיני זוויות.

יום 3 - מבלד למויסטראנה

(25 ק"מ, 560 מטר עלייה, 400 מטר ירידה)
ביום הזה הייתה לי קצת בעיה תכנונית, כי בלד לא מאוד רחוקה ממעבר ורשיץ', מה שאומר שאו שעושים יום קצר מאוד, או שכוללים את המעבר והוא הופך ליום ארוך מאוד. בדיעבד אולי הייתי מצליח, אבל צריך לזכור שהירידה ממעבר ורשץ' היא ברובה על כביש ושעדיף לא להסתכן. במקום זאת הוספתי אטרקציות בבוקר: תחילה הלכתי לקניון וינטגאר. מדובר באתר טבע עם גישה נוחה מבלד (3 קילומטר, אין בעיה להגיע באופנים). כניסה עולה 10 יורו. הגעתי סמוך לפתיחה והיה ריק רוב הדרך, כך שיש לי תמונות בלי אנשים (כשיצאתי כבר היה תור ארוך בקופה). האתר יפה אבל לא "פראי", הולכים בשביל מסודר מלמעלה וחוצים מדי פעם על גשר חבלים. בסוף המסלול רואים מלמטה את גשר הרכבת הגדול. בסיום המסלול יש יציאה מהאתר ואסור לחזור דרך הקניון, אז חוזרים באחד משני מסלולי הליכה לא מעניינים במיוחד (אין פלא שהיו המון מודעות שהציעו הקפצה) אבל חביב.
בדרך חזרה ביקרתי גם בטירת בלד. יש כביש שמוביל למעלה אבל אני קשרתי את האופניים למטה ועליתי במדרגות. הנוף מלמעלה יפה. כל הדרך התלבטתי עם לבקר בטירה, כשהגעתי בדיוק חנה אוטובוס שפרק קבוצה של 60 תיירים אז החלטתי לוותר.
לקחתי את התיק מההוסטל והתחלתי את המסלול. הדרך מתחילה על גדות האגם ואז מתחילה בעלייה מתונה (יחסית לאתמול) בין כפרים. בשלב מסוים מגיעים לנהר radovna (מזל טוב, אתם בפארק הלאומי טריגלב) שבאחד מפיתוליו נתקלתי בטחנת קמח ישנה שהשתמרה יפה. לבסוף יורדים בירידה מהנה עד הכפר מויסטראנה. במקור תכננתי לישון בקראנסקה גורה, עשר קילומטר אחר כך, אבל לא מצאתי שם הוסטלים כלל, ההוסטל היחיד היה במויסטראנה, מה שביאס אותי כי זה הפך יום קצר ממילא ליום ממש קצר. בדיעבד אני ממש שמח על זה. ההוסטל נקרא Hostel Lukna. הגעתי לשם מוקדם למדי, ומצאתי שם בחור וולשי שהמליץ לי ללכת למפלי פריצניק (pericnik) המלצה מצוינת. מוביל לשם כביש מסודר, אבל בשלב מסוים אפשר לעבור לגדה השנייה של הנהר לשביל ג'יפים יפה ונוח לאורך רוב המסלול. לבסוף השביל נגמר בגשר שחוזר חזרה לכביש, וקצת אחר כך יש שלט שמורה על המסלול למפל. קשרתי שם את האופניים ועליתי. העלייה תלולה למדי, עוברת בכמה מפלים קטנים, ואז מאחורי מפל גדול (השלט טען שנרטבים, אבל ממש בקטנה) ויורדים בדרך אחרת. שטרודל בבקתה הקטנה (שקיימת כנראה בעיקר בשביל לגבות כסף מהחנייה שסמוכה למפלים) וחזרתי להוסטל.
בהוסטל הייתה לי החוויה החברתית הכי טובה בכל הטיול. נכון שזה כנראה תלוי בעיקר באנשים, ולכן עניין של מזל, אבל אולי זה גם משהו בווייב של ההוסטל ובאיך שהוא בנוי (אולי גם העובדה שבעלת ההוסטל ישבה איתנו הרבה בערב ועזרה לתכנן את המסלולים. כמובן שאני לא יודע אם היא עושה את זה כל ערב). המון אנשים מכל רחבי אירופה (וגם אחד מאינדונזיה!) שעשו טרקים בסביבה (למשל טריגלב הפופולרי) או אופניים, אופנועים וכו'. אם אתם בסביבה ממליץ לנסות את המקום.

יום 4 - ממויסטראנה לבובץ'

(55 ק"מ, 1260 מ' עלייה, 1470 ירידה)
זהו, הגענו למעבר ורשץ' שחפרתי עליו כל כך הרבה. לפני כן הייתה רכיבה קלילה לקרנסקה גורה - עוברים במרכז העיר החמוד, שווה לעצור לקפה. משם יוצאים לכיוון העלייה אבל בהתחלה לא רוכבים על הכביש אלא על דרך ג'יפים שעוברת ליד נהר שהיה יבש ברובו. לבסוף דרך הג'יפים חותכת לכיוון הכביש (דרך מקום שהיה נראה שלא היה אפשר לחצות את הנהר בלי להסתכן ברטיבות, אבל מצאתי דרך הולכי רגל עוקפת עם גשר. חפשו אותן במפות!) ואז מגיעים לכביש ומתחילים בעלייה האמיתית. הדרך מתפתלת ותלולה, וכוללת לא מעט מכוניות - אתם כנראה תהיו הרבה יותר איטיים מהן, ושווה לתת להן לעקוף בבטחה. אבל היה מקרה של אוטובוס שחיכיתי לו בשוליים של פנייה, והוא סימן לי שהוא לא יכול לעבור, אז נאלצתי לדרדר את האופניים אל תוך היער.
די מהר מגיעים לקפלה נוצרית (סגורה אבל יפה גם מבחוץ) ושלטים שמסבירים שהדרך נסללה במלחמת העולם הראשונה (מוטיב שהולך לחזור הרבה מאוד בימים הקרובים) ע"י שבויי מלחמה רוסים בכפייה ע"י שוביהם האוסטרו-הונגרים. רבים מהעובדים מתו, והקפלה היא לזכרם. ידעתי שצריך להיות גם בונקר בסביבה, אז שאלתי תיירים גרמניים, אבל הם לא ידעו לענות לי.
משם הדרך ממשיכה בעוד ועוד פיתולים ועלייה. יש כמה מסעדות בדרך, עצרתי באחת מהן לארוחת צהריים. הטיפוס ממשיך וממשיך עד שבשלב מסוים המסלול מתפצל מהכביש ועובר לדרך ג'יפים. אמנם זה מוסיף עוד כמאה מטר טיפוס (שביל הג'יפים מטפס 350 מטרים בזמן שהכביש מטפס רק 250) אבל זה שווה כדי להיפטר מסכנת ורעש המכוניות. שביל הג'יפים יפה ושלו ואפשר לרכוב (או ללכת) בלי דאגה. רק פעם אחת הגעתי למקום עם שיפוע קיצוני כלפי מעלה, אז בדקתי וזאת הייתה טעות בניווט – אין מקומות כאלה על השביל. בדרך חשבתי שמצאתי את הבונקר והתלהבתי ממנו.
לבסוף מגיעים לפסגת השביל – משם תצפית מרהיבה על הסביבה, ומקום לשתות ולחגוג את ההגעה עם שאר הרוכבים והמטיילים. שם פגשתי שוב את זוג הגרמנים המבוגרים (שהגיעו בhiking, לפני! אם כי אני אכלתי צהרים בדרך, וטוב, חלק מהדרך גם אני עשיתי בhiking...) וסיפרתי להם על הבונקר (ועוד דברים). משם התחילה הירידה – די מהר חוזרים לכביש, ואחרי זמן קצר מגיעים לבונקר האמיתי – לא מבנה בטון קטן, אלא מנהרה גדולה וארוכה. טוב. חוץ מזה הירידה ארוכה על כביש עם הרבה מכוניות – תתכוננו להשאיר את הבלמים לחוצים במשך הרבה זמן... לבסוף מגיעים למטה אל נהר הסוצ'ה. רוכבים לאורכו ומדי פעם מגיעים לגשרים תלויים מעליו. רוכבים על כביש 206 ומדי פעם יורדים ממנו לדרכים צדדיות וחוזרים אליו. לבסוף יורדים לדרך צדדית שעוברת מתישהו במקום קרוב מתאים לרחצה בנהר - כנראה תשימו לב כי יהיו שם הרבה אנשים. אני ויתרתי על כניסה אבל טבלתי ראש (מים קפואיםםם).
זה הזמן להחליט אם אתם ממשיכים עם ה-west loop המלא או עם ה-soca variant. הם מתפצלים - הwest loop עולה לעיירה בובץ (bovec), הsoca variant ממשיך לאורך הנהר. בכל מקרה קבעתי הוסטל בבובץ', שם התכוונתי להחליט על איזה מהאופציות אני אלך. לאור כמה שהמעבר היה כיף, וכן לאור העובדה שפגשתי שם שני סקוטים שעושים את המסלול ורכבתי איתם קטע מסוים והבנתי שאני רוצה לפגוש עוד רוכבים, בחרתי ב-west loop המלא - החלטה נבונה.

יום 5 - מבובץ' לקובריד

(45 ק"מ, 1260 עלייה, 1470 ירידה)
כיוון שהחלטתי על ה-west loop, ידעתי שבאותו יום מחכה לי עלייה קשה. היום מתחיל ברכיבה מישורית עם קצת ירידה. בשלב מסוים היה שלט על גשר שהכריז שממנו יוצא מסלול שמוביל למפל ה-boka. עליתי עד שהגעתי למרפסת תצפית מאכזבת שלא רואים ממנה כמעט כלום. ידעתי שאפשר להמשיך לעלות עוד הרבה עד שמגיעים לתצפית על המפל השני והגבוה, אבל הזמן דוחק וחזרתי למטה, החלטה נבונה.
אחרי לא הרבה רכיבה מישורית מתחילים לטפס, תחילה על כביש ואז על דרך ג'יפים. לא קל וצריך לשמור על הנשימה, אבל יפה ומדי פעם מבעד לעצים הצפופים מבליח נוף. הפעם הדרך הרבה פחות מתויירת ובלי מסעדות, אבל עם רוכבי אופניים נוספים (חלקם חשמליים). למעלה נצפו כמה עדרי עיזים וכן גולשי רוח, שהיו כל כך קרובים ששמעתי את המדריך מדבר איתם.
משם יורדים למטה - דרך מלאה אבנים בירידה לא פשוטה, כך שהידיים כל הזמן מהודקות לכידון (בלחיצה חלקית על הבלמים) ורועדות מרוב זעזועים. לא נעים, אבל הדרך יפה וגיוון מהעלייה הקשה זה גם חשוב. לבסוף הירידה נרגעת ועוברים לרכב בכבישים שקטים ודרכים יפות ליד אתרי קמפינג. בשלב מסוים עוברים ביער שללא ספק חביב על רוכבי האקסטרים - מלא ברמפות וכאלה. אבל להפתעתי הנעימה, ליד הסינגל התלול היה שביל מתפתל ומתון. כבוד!
בסוף היום מגיעים לקורביד. כבר מרחוק רואים את הכנסיה שמעל הכפר. אחרי שהתמקמתי בהוסטל (ממש מולו אגב יש מוזיאון גדול של מלה"ע הראשונה. כשהגעתי היה עשרים דקות לסגירה אז לא נכנסתי) עליתי אליה - יש גישה מתוך הכפר. משם אפשר להמשיך למפלי kozjak - התחלתי אבל הטפטוף הבריח אותי חזרה להוסטל. מזל, כי לא הייתי מספיק לחזור לפני החושך.

יום 6 - מקורביד לנובה גוריצה

(58 ק"מ, 1480 עלייה, 1670 ירידה)
בתחילת היום השלמתי את אתמול והלכתי למפל דרך הכנסייה. מהכנסייה יש שביל הולכי רגל משובש אז קשרתי את האופניים והלכתי אותו ברגל, אבל משם יש כמה כבישים עד המסלול למפל. בדיעבד היה עדיף לרכוב דרך כביש 102 ואז 203, ואז לקשור את האופניים וללכת למפל. בכל מקרה המפל חביב אבל לא כזה מיוחד (גם לא קל למצוא זווית טובה לראות אותו), אבל הדרך אליו יפה.
חזרתי לאופניים והתחלתי את הרכיבה - אחרי מעט מישור מתחילים בטיפוס התלול ביותר בטיול. בשלב הזה כבר קיוויתי שהכושר שהסתגלתי אליו יאפשר לי לטפס באופניים, אבל השיפוע (15% בחלק מהזמן) הכריע אותי וגם כאן הלכתי לא מעט. המסלול כמעט כולו על כביש, אבל שקט ואין כמעט אף מכונית. הוא שימש אגב את הג'ירו איטליה לא מזמן, ואפשר לראות את הכיתובים בכל מיני מקומות עליו. שנייה לפני הפסגה עוזבים את הכביש ואת סלובניה, כי עוברים לדרך ג'יפים שחלקה עוברת לאיטליה ומייד חוזרת. משם מתחילים לרדת בכיף, קצת אחרי מגיעים למקום שבו כדאי להחנות את האופניים ולעלות על kolovrat museum. זה פשוט מערכת מסועפת של בונקרים וטרסות שנבנתה, אלא מה, במלה"ע הראשונה, ואפשר לסייר בה. ממשיכים בירידות. שימו לב שהכבישים מרגישים ריקים ומפתה לצבור מהירות. אלא מה, כמו שאתם מרגישים לבד, כנראה גם הנהג שמולכם ירגיש לבד ולא יצמד לימין, אז להיזהר בסיבובים...
ועוד סיבה להיזהר - באחד הסיבובים איבדתי שליטה ודפקתי נפילה מפוארת. אני לא בטוח מה גרם לנפילה, אבל כנראה שאם הייתי רוכב לאט יותר היא לא הייתה קורית, או לפחות הייתי יוצא יותר בזול. טוב, יצאתי די בזול - כמה וכמה מכות כואבות, אחת מהן בברך ותמשיך ללוות אותי בדיוושים בימים הבאים. חוץ מזה, הכידון ממש ממש התעקם ביחס לגלגל. ההיגיון שלי אמר שאם האופניים התעקמו ככה ממכה שהם חטפו, אפשר גם להחזיר חזרה בלי כלים, אבל לא הצלחתי. וככה את שאר הרכיבה של היום עשיתי עם כידון עקום - מאוד לא מומלץ (למרות שתכלס מתרגלים מהר).
הירידה נגמרת מתישהו ובמקומה יש עלייה מתונה יחסית, ועדיין לא פשוטה במצב שהייתי. לפחות הכביש איכותי. כמה וכמה פעמים המסלול ירד ממנו לשבילים צדדיים, לפעמים זרמתי איתו אך לרוב העדפתי להישאר בכביש הנוח (מה גם שעם כידון עקום יותר קשת לרכוב על דרך משובשת). הפעם היחידה שהייתה לי התלבטות קשה הייתה כשהמסלול יורד מהשביל בשביל פסגה מקומית של הר הkorada. כל הדרך לשם התלבטתי עם לעלות או לא, בסוף פספסתי את הפנייה והחלטתי לוותר (מה גם שהיה ערפל וידעתי שלא יהיה נוף). אחר כך גם התברר שהירידה משם היא בסינגל קשוח, אז טוב שפספסתי.
יורדים עוד ועוד עד שמגיעים לאיטליה, הפעם לגיחה קצת יותר רצינית. רוכבים בין כרמים ושדות עד שמגיעים לעיר גוריצה. כאן יש סיפור מעניין - פעם היא הייתה יוגוסלבית, אחרי מלה"ע השנייה עברה לשליטה איטלקית, אבל כיוון שלכפרים מסביב לא הייתה יותר עיר להביא את התוצרת, נבנתה לידה עיר נוספת - נובה גוריצה. היום הערים בניהול משותף, אבל מפרידה ביניהן מסילת רכבת ואין הרבה נקודות מעבר.
בהוסטל פגשתי רוכב שוויצרי שהראה לי איך ליישר בערך את הכידון עם מכה. אבל זה לא הספיק, אז הוא שלף אולר (שוויצרי כמובן), פירק את הברגים וישר בדיוק. לפחות הבעיה הזאת נפתרה.

יום 7 - מנובה גוריצה לאיידובצ'ינה

36 ק"מ, 540 עלייה, 550 ירידה
בעיקרון, התוכנית המקורית שלי הייתה לרכוב ביום הזה לפוסטוינה, ולמחרת ללכת למערת הנטיפים שלידה - אחת משתי המערות המפורסמות של סלובניה. דברים שקרו שגרמו לי לשנות את ההחלטה הזאת:
* הבחורה בהוסטל שאמרה שהמערה השנייה הרבה יותר שווה (גם ההורים שלי טענו כך)
* תחזית לגשם למחרת
* פסטיבל אוכל בינלאומי בגוריצה
כך יצא שלמחרת דיוושתי לגוריצה. זאת אכן עיר איטלקית - תתרגלו להגיד גרצייה במקום הבלה ואם. הבדל משמעותי הוא שרוב בני ה40+ לא ממש יודעים אנגלית. שם ירד גשם חזק והחלטתי להישאר בשעות הקרובות.
גוריצה עיר חביבה. לא ממש ראיתי אותה כמו שהיא בדרך כלל כי המרכז היה מלא בדוכני אוכל בינלאומיים (כולל ישראלי! המוכרים לא ידעו עברית). בהתחלה עוד הכול היה סגור בגלל הגשם שבדיוק הפסיק, אז עליתי בינתיים לטירה. יש משם תצפית נחמדה ובתוך הטירה מוזיאון די מעפן, אבל היה בחינם. אחר כך ירדתי למטה, בינתיים הדוכנים נפתחו והמקום היה חגיגה של אוכל בינלאומי. היה כיף להסתובב בין הדוכנים ולראות את האוכל. אם תגיעו ביום שאין בו פסטיבל (מן הסתם), אני לא בטוח אם כדאי להקדיש זמן לגוריצה. יש גם בית כנסת, אבל הוא היה נעול עם שעות פתיחה מינמליות ביותר ולא מרשים בכלל מבחוץ.
ב14 בערך עזבתי את גוריצה, חזרתי לנובה גוריצה והמשכתי את המסלול לכיוון ajdovscina שמאוד קשה להגות את השם שלה נכון. הדרך נראית לא מפחידה בהשוואה לעליות של הימים הקודמים, אבל היא לא טריוויאלית. מתחילים מפארק יפה ליד העיר ואז עוברים בכבישים בין כל מיני כפרים (באחת הנקודות אגב, המסלול הוביל לכביש עם שלט "דרך ללא מוצא", אבל הנחתי שלאופניים יהיה מוצא. באופן מוזר ביותר הוא פשוט נגמר בחווה כלשהי, בלי כל סימן וזכר לדרך מאחורי החווה. חזרתי אחורה ולקחתי דרך עוקפת) וכולל לא מעט עליות קצרות אך לא נעימות. בשלב מסוים נוטשים את הכביש ונוסעים בכל מיני דרכי עפר, שלא קלות כלל לרכיבה אחרי הגשם שהפך אותן לבוציות מאוד. באחת הנקודות חוצים נחל אירי שמסתבר שהיה עמוק מאוד. בשלב מסוים לא הצלחתי לדווש יותר ואללי - הרגליים נפלו למים ונרטבו עד השוקיים. מה לעשות.
בסופו של דבר הגעתי סמוך לשקיעה ל-ajdovscina, ממנה התכוונתי לקחת רכבת ל-Divaca. דיווצ'ה היא עיר קטנה הסמוכה למערות שקוצ'יאן (בגוגל מפס גם העיר נקראת מערות שקוצ'יאן, אבוי לבושה) שם הזמנתי הוסטל. אז רכבתי לתחנת הרכבת (שהופיעה בבירור בכל המפות), שם התברר שהמבנה נטוש והרכבת, אפעס, לא פעילה. באסה. בדיקה גם העלתה שיש רק מלון אחד באיידובצ'ינה במחיר של פאקינג 130 אירו ללילה, ושאר המקומות בסביבה דורשים טיפוס רציני (העיר ממוקמת בעמק). כבר עמדתי להשלים עם מר גורלי אבל כמוצא אחרון ראיתי שאפשר גם לקחת אוטובוס לפוסטוינה. ואכן נהג האוטובוס נתן לי להעלות את האופניים ואף עזר לי להעמיס אותן. בפוסטוינה רכבתי לתחנת הרכבת, משם נסעתי לדיווצ'ה. אגב, באינטרנט נטען שיש לקנות כרטיס לאופניים, אבל במכונת הכרטיסים לא מצאתי את האפשרות, אז קניתי כרטיס רגיל וקיוויתי שלא יגיע כרטיסן. הוא בכל זאת הגיע, ואני כבר חשבתי על נאום קורע לב שיסביר שלא ראיתי איך לקנות, אבל הוא פשוט חייב אותי במקום ביורו וחצי נוספים, וגם ביקש ממני בתחנה הבאה לעבור לקרון האופניים.
מדיווצ'ה חיכתה לי רכיבה של כמה קילומטרים להוסטל Hostel Skrla. נשמע קל, אבל זה היה חושך מוחלט ומפחיד למדי. בסופו של דבר הכביש היה ריק ושמעתי כל מכונית מקילומטרים, מה שסייע לי לרדת הרחק מהכביש. אבל בכל זאת חוויה לא נעימה, במיוחד שכדי לבלוט לבשתי חולצה מחזירת אור ולא לבשתי מעליה סוודר, ועם הגשם היה לא נעים בכלל. מילא.

יום 8 - מדיוואצ'ה לפוסטוינה

(33 ק"מ, 560 עלייה, 420 ירידה)
היום התחיל בארוחת בוקר חביבה בהוסטל (8 יורו), ולאחר מכן ביקור במערת שקוצ'יאן (22 יורו, אך ההוסטל נתן 15% הנחה). הקופות ממש סמוכות להוסטל - הליכה קצרצרה ברגל. המערה יפה למדי, יש בה נטיפים ועוד כמה דברים שלא אספיילר, ולאחר מכן אפשר לצאת בכמה דרכים. כמובן שלקחתי את הכי ארוכה שעושה סיבוב נוסף, ולאחר מכן חזרתי להוסטל והתחלתי לרכוב.
יש רכבת מדיווצ'ה לפוסטוינה, אבל אני באתי לרכוב. למעשה זה היום היחיד שלא רכבתי לפי הwest loop אלא מצאתי מסלול משלי, מה שהיה מרענן למדי. (אגב, במקטע שדילגתי עליו, מאיידובצ'ינה לפוסטוינה, יש עלייה תלולה למדי). הכיוון הכללי היה לאורך פסי הרכבת, עם מעבר בעיר pivka שבדרך שגם כוללת תחנה, למקרה שארצה לקצר. אבל לא היה צורך. תחילה רכבתי על כביש 405 אבל די מהר ירדתי ממנו והתחלתי בעלייה בדרך יפה עד כביש 622. אני מאוד מרוצה מכך שעליתי את כולה ברכיבה בלי להוליך את האופניים בכלל - אכן, קיבלתי כושר מהשביל. אחרי מעט רכיבה עליו ירדתי שוב ולקחתי דרך עוקפת יפה עד pivka.
משם הייתי בקצת בעייה. בין pivka לפוסטוינה מחבר כביש 6, שאמנם כאן איננו אוטוסטרדה, אבל עדיין ראשי למדי ולא רציתי לרכוב על כולו. בצד מזרח היה נראה שיש מסלולים יפים, אבל במפה היה מסומן איזור גדול בשם vadbisce posek, שלמרות שלא הצלחתי להבין מהו בדיוק, כנראה שמדובר על שטח אש כלשהו. לא הצלחתי להבין מגוגל אם מותר לרכוב שם והחלטתי לוותר. אבל התברר שלאורך החלק הראשון של כביש 6 היה שביל אופניים, ואחר כך לקחתי דרך עוקפת דרך הכפרים שהייתה יפה ונעימה. בערב הגעתי לפוסטוינה. ישנתי בהוסטל שאמנם היה ברמה נמוכה, אבל קיבלתי חדר לבד - שווה. כנראה בגלל האוף סיזן.

יום 9 מפוסטוינה ללובליאנה

(78 ק"מ, 1360 עלייה, 1610 ירידה)
ביום הזה נשארו לי יומיים לטיול, ומקטע באורך 70 ק"מ. חשבתי לפצל אותו, אבל לא רציתי שני ימי רכיבה קצרים מאוד. וכך למרות הגשם יצאתי לדרך. מתחילים מכביש אבל די מהר יורדים לאיזור שנקרא krajiski park rakov skocjan. איזור יפה ושליו. בשלט בכניסה הכריזו שיש שם כמה מערות והחלטתי לבקר בהן. הראשונה, לא נמצאת על המסלול אבל אפשר למצוא אותה לפי שלט שמכריז שהירידה לא מומלצת ועל אחריות היורד. לקחתי אחריות וירדתי, ואכן יש למטה מערה יפה ובדרך יש חבל כך שהיא לא מסוכנת במיוחד. בהמשך יש את מערת zelske, שהיא כבר מאוד פופולרית ולא תוכלו לפספס אותה. יש מסלול שיורד עד אליה (לפני שאתם יורדים מצאו את המקום ממנו אפשר לתצפת למטה ועל "גשר טבעי"). אחר כך המשכתי ברכיבה, אל מקום שצפה אל עמק שבמפה היה מסומן כאגם. שלטים באיזור הסבירו שכשיורדים גשמים העמק מוצף והופך לאגם הגדול בסלובניה. בינתיים הוא היה נראה יבש למדי.
בשלטים באיזור גם ציינו מגדל תצפית. מצאתי אותו בגוגל מפס והוא היה כרוך בירידה מהמסלול ורכיבה של כ2 קילומטרים לכל כיוון. לא הרבה, אבל התצפית מעפנה למדי. אחר כך השביל עובר בין מה שעוד מעט יהיה אגם, בינתיים הסירות המבוישות תקועות במי השלולית שיש שם כרגע.
משם עולים על כביש ומתחילים בטיפוס האחרון לטיול. הכביש עובר בין כפרים, ליד אחד מהם יש הפתעה מוצלחת מאוד שלא אספיילר לכם. הוא מתפתל לו למעלה, עם ירידות מדי פעם, והמסלול נשאר עליו רוב הזמן אבל מדי פעם יורד למקומות אחרים. לבסוף נכנסים ליער, שם ממשיכים לעלות (עם כמה ירידות קטנות בדרך) עד לפסגה האחרונה.
משם ירידה ארוכה. כאן כבר קראתי כמה מדריכים וידעתי שהמסלול הולך לרדת לסינגל תלול כלשהו. ולכן, לא ניסיתי אפילו לבדוק את המסלול ופשוט נשארתי על כביש 728 הרחב, המתפתל והלא תלול כל הירידה (למרות שהמסלול יורד מהכביש וחוזר אליו כמה פעמים, וכנראה חלק מהדרכים האלטרנטיביות הללו לא תלולות כל כך). בשלב הזה ירד גשם, היה לי קר מאוד, הידיים לחצו על הבלמים כל הזמן עד שהתחלתי לאבד תחושה, אבל הייתי מונע מהתשוקה להגיע ללובליאנה, כל הדרך למטה.
מלמטה יש עוד כ20 ק"מ עד למרכז לובליאנה, שעוברים חלקם בשדות וחלקם בכבישים, בלי הפתעות מיוחדות. השלט לובליאנה היה מרגש מאוד אבל כמה קילומטרים טובים אחר כך הכול היה ריק, מה שמזכיר כמה העיר הזאת קטנה בעצם. לבסוף הגעתי לנקודת הסיום המיוחלת. משם להוסטל, ואחר כך מסעדה, עליתי לטירה לראות את העיר מלמעלה בלילה, ויאללה למיטה.

יום 10 - לובליאנה

במקור חשבתי שאגיע ללובליאנה יום קודם, מה שהיה מאפשר לי יומיים שבהם חשבתי אולי לקחת רכבת לקרואטיה. אבל הפיצול של נובה גוריצה-פוסטוינה השאיר לי רק יום אחד, אז לא היה לי זמן לזה. חשבתי לקחת רכבת לקופר, עיר סלובנית על החוף, אבל ראיתי שזה לא ממש מסתדר. אז יום בלובליאנה איט איז.
מה שלא לקחתי בחשבון שזה היה יום שני, ומסתבר שכל המוזיאונים שחשבתי ללכת אליהם (חמישה!) סגורים ביום שני, שלושה מהם פתוחים בכל יום חוץ משני. חבר'ה, אני מבין שגם אתם צריכים לנוח וזה לא יכול להיות ביום מנוחה כללי (שבת או ראשון), אבל אתם יכולים לפחות לתאם שלא כולכם תסגרו באותו יום...
במקום זה לא עשיתי יותר מדי. הלכתי לטפס, מומלץ לחובבי הז'אנר. מסתבר שיש בלובליאנה לא פחות משלושה קירות טיפוס, מספר עצום לעיר קטנה כל כך, אם כי לא מפתיע לאור הפופולריות הגדולה של טיפוס במדינה - גם בזכות המסלולים הרבים בטבע, ולדעתי זה גם נובע מכך שאגדת הטיפוס הנוכחית, השליטה הבלתי מעורערת של טיפוס הנשים, יאניה גרנברט, היא סלובנית. בכל מקרה הלכתי לקיר boulder scene שהיה נחמד, גדול אבל לא עמוס.
אחר כך רכבתי לדקטלון, שהיה במחירים דומים לסניף של תל אביב, אבל גדול פי כמה ומלא בכל הציוד שאתם כנראה יכולים לחשוב עליו. משם המשכתי לטייל ברחבי העיר, כולל pumptrack שהגעתי אליו בטעות וביליתי בו זמן מסוים. ישנתי בהוסטל קצת הזוי בשם buza house שמנוהל ע"י בחור קוריאני ונראה שמיועד בעיקר לקוריאנים (כל השילוט במקום היה בקוריאנית למשל). עם הבחור היו כמה בחורות קוריאניות שהוא אמר שלא מדברות אנגלית. היה שם בבירור משהו מוזר אבל לא שאלתי שאלות ובעיקר שמחתי שקיבלתי חדר פרטי (בחדר אחר ישנו כל הקוריאניות). בכל מקרה בלילה מצאתי באקראי הופעה לאותו ערב של להקה בשם fanfare ciocarila במועדון בשם kino siska והיה מעולה. אז בהחלט שווה לבדוק מה יש באותו ערב.

יום 11 - הביתה

הטיסה שלי הייתה בחמש. לפני כן רציתי להספיק את אחד המוזיאונים שרציתי, ושנפתחו בעשר. בחרתי את המוזיאון האתנוגרפי. זה מוזיאון מעניין, שחלקו סטנדרטי עם מוצגים כמו שרואים בכל מוזיאון, וחלקו הרבה יותר אבסטרקטי ומלא בהסברים מילוליים. אם רוצים להבין את החלק הזה צריך כנראה הרבה יותר מהשעה שהייתה לי (אלא אם אתם קוראים ממש מהר באנגלית) אחרת אי אפשר באמת להבין. אבל גם מה שראיתי היה מעניין.
משם החזרתי את האופניים, לקחתי אוטובוס למרכז העיר ועוד אוטובוס לשדה התעופה. הגעתי 4 שעות לפני (לקחתי הרבה ספיירים) ומסתבר שלטיסות בתוך האיחוד האירופי הצ'ק אין נפתח פחות משעתיים לפני. הלכתי בינתיים לעשות קארטינג שיש ליד השדה, היה חביב. אגב, גם הדיוטי פרי קטן מאוד, אל תבנו עליו יותר מדי.
וזהו, יאללה הביתה!

טיפים

• מזומן - ברוב מוחלט של המקומות אפשר לשלם באשראי, אבל בחלק מהחנויות/מסעדות לא וגם בחלק מההוסטלים לא. 50 יורו עליכם אמורים תמיד להספיק.
• תחב"צ - על רכבת תמיד אפשר להעלות אופניים אבל יש קרון מיוחד, וצריך לשלם עוד קצת. על אוטובוס זה תלוי ברצון הטוב של הנהג, בפעם היחידה שעשיתי את זה הוא הסכים בלי בעיה ואף עזר לי להעמיס.
• מתי לצאת: יולי אוגוסט מלאים תיירים. מלבד זאת, העליות עלולות להיות קשות מאוד בשמש. ספטמבר הוא אוף סיזן ויש מקום בהוסטלים, ואפשר להיות הרבה יותר ספונטנים (למשל למערות סקוצ'אן קניתי כרטיס במקום. בעונה צריך להזמין הרבה מראש). מצד שני, עלולות להיות סערות (מצד שלישי, ב2023 דווקא הייתה סופה גדולה באוגוסט. באמת אי אפשר לדעת). חורף כנראה לא בא בחשבון אלא אם אתם מזוכיסטים. לא יודע לגבי אביב.
• לי לא היו טיסות ישירות בזמן שרציתי אז עשיתי קונקשין דרך פולין. בדיעבד נראה לי שעדיף למצוא טיסה למקום נגיש בתחבצ (למשל זאגרב) וככה מרוויחים גמישות.
• סים - אני קניתי רק לסלובניה ובדיעבד זה היה בסדר כי כמעט לא יצאתי ממנה. אבל כן היה עלול להיות שהייתי רוצה לקפוץ למדינה אחרת (למשל ליום לטרייסט, מגיעים מאוד קרוב) אז אם אתם שוקלים אולי כדאי לקנות סים בנלאומי.