עשרה ימים בשינג'יאנג של 2019

כללי

מחוז שינג'יאנג, "המחוז האוטונומי של האויגורים" הוא המחוז הגדול ביותר בסין (תואר מכובד בהחלט). הוא גובל עם רוסיה, מונגוליה וקזחסטן בצפון, וככל שמדרימים גם אם קירג'יסטן, טאג'יקיסטאן ופקיסטן. בירת המחוז היא אורומצ'י, עיר סינית אפורה למדי שהזכירה לי במובן מסוים את הפרוורים של אולאן בטאר ממונגוליה. בהתאם לכינוי לו זכה המחוז, האוכלוסייה המרכזית במקור הייתה האויגורים- עם טורקי, מוסלמי-סוני ממרכז אסיה. במהלך השנים היה פרויקטים של עידוד הגירה של סינים לאכלוס המחוז, וכיום הם מהווים כ-50% מהאוכלוסייה. על המחוז אין כלל מידע עדכני באינטרנט, ממש "לחפש בנרות", אז נכתוב כמה טיפים כלליים על האזורים בהם היינו, ובעיקר כדי להסיר ספקות על דברים שאינם ברורים לחלוטין טרם הנסיעה.

למה ללכת?

יש שיאמרו שמחוז שיניג'יאנג הוא המיוחד ביותר שיש לסין להציע. השילוב של מגוון תרבותי, אוכל טוב לקרניבורים וטבע פראי עם נופים עוצרי נשימה מהווה פשוט שילוב מנצח. תוסיפו לזה את העובדה שסין מפותחת יותר משכנותיה ומאפשרת גישה נוחה יותר לכל רכסי ההרים האימתניים בהם מתפארות השכנות: האלטאי, ההימאליה, טיין שאן, קארקוראם; והכל מאותה המדינה. בנוסף, התבדו להם במהרה סיפורי אימים בנוגע ליחס הסיני לתיירים. מחווייתי האישית, האנשים בשיג'יאנג הם האנשים הכי נחמדים שזכיתי לפגוש בשיטוטי בעולם (לא שהם כה רבים, אבל עדיין ראוי לציון).
בקיצור, פוטנציאל לטיול חלומי.

למה לחכות עם ההגעה?

"המצב מורכב". כך נפתח הבלוג אותו קראנו כשחיפשנו בנרות מידע עדכני על המחוז. "כמות המשטרות מזכירה את צפון קוריאה, במדינה אשר החוקים בה מזכירים אפרטהייד תרבותי", נכתב בהמשך. המצב אכן מורכב. מבלי להיכנס לפוליטיקה מעבר לזה, אוהבי הטרקים יחבבו פחות את החוק החדש לפיו אסור לישון בשטח במחוז. אז חשבתי לי- חוקים חוקים, אבל הטייל הישראלי יודע טוב מכולם. בטח אפשר לחמוק מהמשטרות. אי אפשר. בכל צומת שני יש שוטר או תחנת משטרה (!), כך שבמצב הנוכחי הדבר מאד בעייתי. בנוסף, חצי מהיום מוקדש לבידוקים ביטחוניים חוזרים ונשנים באמצעות הקלטות כושלות של ה-Google translate. בדיעבד, קראנו שחלק מהבידוקים נועדו לחסום אותנו מלהגיע לאזורים רגישים בהם יש מחנות ריכוז ו"חינוך מחדש" של האויגורים (מכתבה שקראנו, כ-2 מיליון נמצאים במחנות הללו). בכל מקרה, יכול להיות מתיש.

אשרות כניסה למיניהן

בגדול, אין שום דבר מיוחד. קראתי באינטרנט שכשמגישים בקשה לויזה, עדיף לא לציין שמתכוונים להגיע למחוז. החלטנו לא להכניס עצמנו למקומות כאלו ומילאנו בקפידה את התכנון המשוער של הטיול. לא עשו עם העניין בעיות כלל, כך שאין סיבה לדאגה מהבחינה הזאת.

בנוגע להגעה למחוז, אפשר להגיע ברכבת או בטיסה לאורומצ'י, בירת המחוז בה נמצא שדה התעופה המרכזי. גם בקאשגר יש שדה תעופה בינלאומי, אך כנראה הוא קטן יותר ולכן גם הטיסות יקרות משמעותית. אנחנו הזמנו טיסה למוסקבה, ולאחר מכן טיסת המשך לאורומצ'י, דרך קזחסטן.

אורומצ'י

כפי שכתבתי, עיר אפורה למדי בלי יותר מדי מה לעשות. כמה פרטים חשובים שהתקשינו למצוא:

* מיקום מדויק של ההוסטלים (גוגל ומפס מי מתקשים בנושא). אם מסתבכים, שניהם סמוכים ל-Parkson shoping center, קניון עצום במרכז העיר.
1. הוסטל תרמילאים (מומלץ): MaiTian International Youth Hostel. אווירת תרמילאים מהנה. 60 יואן למיטה בדורמז. מיקום: https://goo.gl/maps/MnFpb2Yyv9.... בהוסטל גם תלויה מפה עם מספר האוטובוס שצריך לקחת לאתרים השונים באורומצ'י.
2. הוסטל נוסף: Bestay Hostel. אין דורמז, 160 יואן לחדר זוגי דיי מלוכלך. הצוות פשוט מקסים, אך לא דובר אנגלית. מיקום: https://goo.gl/maps/CZxSgHrb59.... מתחת להוסטל יש מסעדה מקומית, זולה ומצוינת שמכינים אפילו את הנודלס עצמו במקום. מומלץ.

* גז/דלק לבישול: סאגה רצינית להפליא. המבט שקיבלנו כששאלנו על הפריט התמים הייתה מבועתת יותר מזו המתאימה לתגובה לתכנון פיגוע. בסוף מצאנו חנות טיולים קטנטנה שנפתחת בשעות הבוקר המאוחרות, שם מוחבאים בלוני גז. החנות נמצאת מול הבניין הענק של צ'יינה ווסטרן, בעבר השני של הכביש. מיקום: https://goo.gl/maps/w1EEedWccW....
בנוגע לדלק לבנזיניות, Forget about it, simple as that.
כמובן שאת הבלונים החרימו לנו בהפשטת התיקים בבידוק לרכבת. זה סופו של כל בלון כנראה...

* דרכי יציאה (תאמינו או לא, יכול להיות עסק ביש):
1. תחנת הרכבת הצפונית, שם גם נמצא הטרמינל לאוטבוסים הנוסעים למרחקים ארוכים (היעדים שבדקנו: בורקין, אילי, טה-קו-סו). מיקום: https://goo.gl/maps/ytRSQBrp5m...
כדי לקנות כרטיסים לקחנו אוטובוס לבירור על הזמנים בדלפק.
2. תחנת הרכבת הדרומית: https://goo.gl/maps/5EtMWXvXB2.... משם הגענו לטורפאן ברכבת מהירה שמגיעה תוך חצי מהזמן של האוטובוס.
3. Nianzigou Long-distance Bus Station כבר לא קיימת. גם המקומיים לא מודעים לכך.

האלטאי

הגעה:
לעיר בורקין ניתן להגיע באוטובוס שיוצא מאורומצ'י פעמיים ביום, סליפר ב-18:00 ועוד אופציה ב-10:00 (לא בטוח אם זה גם סליפר). מראש קנינו שני בלוני גז למקרה ואחד יפול בשבי בדרך, ואפילו הצלחנו "להגניב" לאוטובוס בלון גז אחד אחרי שהשני נפל קורבן. אחרי מסע הבידוקים בתחנה, עלינו על הסליפר והגענו לבורקין ביום המחרת ב-10:00. על אוטובוס התיירים לחמו עלינו מיד בהגעתנו לבורקין, מבלי לצאת מהתחנה. בדרך עוצרים בכניסה הרשמית לפארק, שם רוכשים פרמיט וממשיכים בנסיעה צפונה רק שהפעם עדר הסינים קרוב מתמיד.

הכפר חמו (Hemukanasixiang, 禾木喀纳斯蒙古族乡):
קובץ ה-GPS של הטרק מחמו לאגם קאנאס מצורף בסוף סיפור הדרך. הטרק אמור להיות באורך יומיים וחצי, ותכננו לצאת אליו מיד אחרי ההגעה לחמו. לרוע מזלנו ולמרבה ההפתעה, שמו לב שאנחנו תיירים והשוטרים נערכו בכל פינה לחסום אותנו מלהגיע להרים. טוב, עדי באמת נראית מאיימת בימים מסוימים. השוטרים הודיעו לנו שמותר לנו להיות רק בשטח הכפר, שם אנחנו יכולים להיות תחת פיקוח (ובתחנת המשטרה ראינו שהמונח פיקוח בהחלט מכסה כל בלטה בכפר הקטן). מפה העניינים רק נהיו מסובכים יותר: בודדים מקומות הלינה בכפר להם יש פרמיט לקליטת תיירים זרים. השוטרים, אשר עשו כל מאמץ שרק יכלו כדי להיות אדיבים, היו אובדי עצות ולקחו על עצמם את המשימה לשכן אותנו במקום לינה. הבעיה, הכל יקר. מאד יקר (80 דולר מינימום ללילה במקומות שנותרו פנויים). בסוף ישנו בחדרי המשרתים של ריזורט שמנהל אדם בשם אהא, אשר הבין את מצוקתנו כיוון שניהל בעבר את הוסטל התרמילאים היחיד שהיה בכפר. 150 יואן לאדם ללילה תמורת מיטה לברכה והרבה סימפתיה.
הנוף של האלטאי פשוט משכר ולמחרת החלטנו להפיק לימונדה ולצאת לטיול יום במסגרת האפשר (בהתאם לגבולות אותם הציבו לנו המשטרה). לצערנו גם החלום הזה נגוז במהרה לאחר שהשיג אותנו ריינג'ר על אופנוע וחסם את דרכנו להמשך הטיול שכבר חשבנו שאושר.
כדי לקנח את החוויה, נוכחנו לדעת שהכספומט הקרוב נמצא בבורקין, מרחק 4 שעות נסיעה. אוי, עוזבים בדיוק כשהתחיל להיות כל כך כיף. המשכנו לקנח בציפייה לאוטובוס של 10:00. לא האמנו שיצליחו להתעלות על הציפיות שלנו שוב, אך הסתבר שהוא יצא ב-9:00 כי כולם קנו כרטיסים ביום הקודם.

בורקין:
חזרנו בטרמפ בתשלום מכובד ובילינו את השעות שנותרו עד יציאת האוטבוס לאורומצ'י בשוק המקומי בבורקין (האוטובוס יצא ב-17:00 לעוד נסיעה רוויית בידוקים בטחוניים). סיימנו בטעם טוב את ניסיון המסע, כי האנשים היו נחמדים ביותר וגם אוכל הרחוב יוצא מן הכלל.

טורפאן

גם יש קצת נחת בסיפור והוא נמצא בטורפאן, עיר יפהפייה, נווה מדבר במלוא מובן המילה, שממוקמת מדרום-מזרח לאורומצ'י; מהערים המיוחדות שראיתי. הנסיעה לטורפאן אורכת כשעה וחצי ברכבת שיוצאת מתחנת Urumqi South (צריך לשים לב שיורדים בתחנה הרכבת ב-Turpan North ולא ב-Turpan הרחוקה 50 ק"מ מהעיר). הרכבת עצמה נעימה, מרווחת ומהירה באופן מפתיע (אין עצירות לבידוקים). מהתחנה לקחנו מונית להוסטל – New Dap Hostel, עליו אחראי בחור סיני ששמו וויין. יש שני סניפים של ההוסטל בטורפאן והבחירה שלנו ב"חדש" הייתה כי המקורי היה בתפוסה מלאה. הדאפ היה ההוסטל הטוב ביותר שהתארחנו בו בסין, הן מבחינת נראות המקום והן מבחינת הצוות המבין והסבלני. אפילו זכינו לשמוע קצת מאחת העובדות על מורכבות המצב בשינג'יאנג, בניגוד למדיניות השתיקה אליה התרגלנו.
ביום הראשון שלנו בטורפאן לא הספקנו לעשות כל-כך הרבה מכיוון שהגענו יחסית מאוחר, והמליצו לנו לנסוע אל העיר העתיקה Jiaohe במונית. הגענו ממש דקות ספורות לפני סגירת הקופות ובדיוק בזמן לצפות בשקיעה. אמנם העיר העתיקה מלאה בתיירים סינים שמצטלמים בכל מיני פוזות "מעניינות", אך ניתן להתעלם מכך בקלות. העיר נראית ממש כמו שמדמיינים עיר עתיקה בלב מדבר. השקיעה, המים והעצים מסביב הוסיפו אף יותר לקסם של המקום. מאוד מומלץ להגיע לביקור.
יומינו השני בטורפאן התחיל בכך ששוב כשלנו בניסיוננו להגיע לאחד מהכפרים ליד טורפאן בהתאם להמלצה של וויין. נהג הואן בתחנה המרכזית לא היה מעוניין לצאת אם לא ימלא את כל המקומות, כך שמצאנו את עצמנו מחכים כשעה וחצי בתחנת האוטובוס. לבסוף, כשהחליט לצאת לדרכו, עצר שוב באמצע העיר ונראה היה שלא מתכנן לנסוע בזמן הקרוב. נפרדנו כידידים.
למזלנו, טורפאן פשוט עיר מיוחדת ונעימה להסתובב בה. מצאנו עצמנו עושים שופינג של פירות בשדרה עטורה בגפנים; ממש כך באמצע המדבר. טורפאן מצטיינת בענבים שלה, וניתן לרכוש אותם כמעט בכל מקום. הענבים הפכו לארוחה מספר אחת שלנו.
לאחר הליכה ממושכת בשדרה החלטנו להגיע אל המוזיאון של טורפאן. לדעתי, אם יש לכם זמן ואתם חובבי מוזיאונים, המוזיאון שווה ביקור (ובכלל, הכניסה ללא עלות אז למה לא?). המוזיאון יחסית גדול ומוצגים כל מיני ממצאים ארכיאולוגיים ויש חלק שלם על דינוזוארים, שאותן ניצחה גולת הכותרת האמיתית - מומיות!
לא הספקנו לבקר בהרבה מהמקומות המומלצים, כמו ב-Grape Valley, כך שממליץ להגיע אליה לכמה ימים ולטייל בנחת. מצד שני, אם לחוצים בזמן, גם יומיים בהחלט יכולים להספיק.

Tekesi/Te-Ko-Ssu ורכס הטיין שאן

לעיירה טקס הגענו באוטובוס מתחנת הרכבת של אילי. הזמנו מראש מקום בהוסטל Donggou דרך האפליקציה, אך נאלצנו לשמור זאת בסוד מהשוטרים לאחר שגילינו שהיא רוצה לארח אותנו למרות שאין לה פרמיט. השוטרים מצידם ניסו באמת ובתמים לעזור לנו והתעקשו להזמין לנו מקום לישון והסכימו להיכנע רק לאחר ויכוחים רבים. לא היה קשה להבין למה היא רצתה לארח אותנו בכל זאת, שכן המקום היה נטוש לגמרי. לא הצלחנו כל כך לתקשר, אבל נציין שהמארחת שלנו הייתה פשוט מתוקה. עם זאת, החוויה עצמה בעיירה הייתה קצת מוזרה אחרי שהיא החביאה אותנו בהוסטל במלוא מובן המילה, כיבתה את מצלמות האבטחה ובכל פעם לפני שיצאנו או נכנסנו וידאה שהרחוב "נקי". בכל מקרה, העיירה עצמה מאד מיוחדת והאנשים מקסימים. נראה כאילו נבנתה במיוחד לתצלומי אוויר וכדי להוסיף לשואו מתהדרת באורות צבעוניים בכל ערב. מפה לשם מצאנו עצמנו חוזרים 4 פעמים למסעדה מקומית מעולה בה התחבבנו על העובדים ואף הוזמנו להצטרף לאליהם לשתות קצת בערב. המסעדה ממוקמת בצד המערבי של הקומפלקס של Yilin Grand Hotel, סמוך לכיכר המרכזית, חנות אחת לפני הקצה הצפון מערבי. חוץ מהטרק שלשמו הגענו, אמורים להיות מספר טיולי יום במדשאות העצומות המייחדות את האזור (במצב הנוכחי, נראה שגם זה בעייתי).

乌孙古道 - Wuson ancient road, הסיבה שלשמה התכנסנו.
מידע חיוני על הטרק שעמד בראש ציפיותינו. אפרט על המידע שאספתי בשעות של חיפושים באינטרנט בתקווה שאנשים עם יותר מזל יוכלו להשלים את המלאכה. לצערנו, גם שם חסמו אותנו השוטרים בשלב מוקדם בדרך והוכרחנו לחזור אחורה. את השם בסינית כתבתי מכיוון שאין מידע כלל על המסלול באנגלית, כך שפרויקט איסוף המידע כלל חיפוש של השם בגוגל ותרגום הדפים כמה שניתן. מדובר בטרק שחוצה את רכס הטיין שאן, ועוקב אחרי מסלול באורך 130 ק"מ שעשתה נסיכה אי שם בעבר הרחוק, מהמרחבים הירוקים של Te-Ko-Ssu למדבר של Kuqa - חלום. היו כמה דברים שלא הייתי בטוח לגביהם אז אכתוב את תשובותיו של הסיני איתו התכתבתי לבירורים:
1. הדרך הכי קלה להגיע היא סליפר ל-Te-Ko-Ssu, 特克斯县 מאורומצ'י ב-17:00/ רכבת לאילי ומשם אוטובוס לכפר.
2. נקודת ההתחלה היא בכפר Qiongkushitaicun (琼库什台). אפשר להגיע אל הכפר במונית מ-Te-Ko-Ssu. אחרי התמקחות הוא הסכים לקחת אותנו ב-350 יואן. הנסיעה אמורה לקחת כ-3 שעות בדרך משובשת באורך 92 ק"מ. יש שריד של עלון לתיירים מתקופות יפות יותר, שם כתוב שיוצא אוטובוס לכפר, אבל נראה היה שזה כבר מזמן לא רלוונטי.
3. חציית הנהר ביום השני צריכה להיות באמצעות מעין "רכבל". העלות היא כ-50$ לאדם לפי מה שאמר הסיני. לא ידוע על מקום אחר לחציית הנהר, למרות שהשביל כביכול מסומן כ-10 ק"מ ממזרח.
4. צריך להזמין רכב לאיסוף מנקודת הסיום ל-Kuqa. לא אמורה להיות בעיה, כי יחכו אנשים בנקודת הסיום.
5. אוכל אפשר לקנות בטקס, אך גז צריך לקנות מראש באורומצ'י.
6. נכון לספטמבר 2019, יש צומת "מזלג" כחצי שעה מטקס, בו ניצבים שוטרים ובודקים את המכוניות שפונות ימינה. הורו להם לא להעביר תיירים הלאה, ושם נופץ החלום בטיול שלנו. כשחזרנו להוסטל באורומצ'י לפני הטיסה לסצ'ואן פגשנו קבוצת מטיילים שעומדת לצאת לטרק "כלשהו" והזמינו אותנו להצטרף (כמובן שמהתמונות שהראו על היעד: "כלשהו" = Wuson)

הערות

* הנסיעות באוטובוסים היא חוויה בפני עצמה וזכינו לעבור אינספור בידוקים ביטחוניים שבהם נאלצנו לרדת מהאוטובוס ולנסות לתקשר בפנטומימה עם השוטרים במחסומים. הבידוקים אורכים זמן בעיקר כי לתחושתנו השוטרים המקומיים פשוט לא ידעו איך להתמודד איתנו - חוצנים מארץ אחרת. בעצירה לבידוק בנסיעה ההמשך לחמו קיבלנו פתק אותו היינו צריכים להחתים במלון בכל יום בו אנו שוהים בחלק הצפוני. חזרנו לבורקין בטרמפ ואף אחד לא עצר אותנו לבדיקה, כך שגם לא בדקו את הפתק.

* חשוב לציין כי המקומיים ואפילו השוטרים היו אדיבים ומסבירי פנים (כמעט בכל עשרות הבידוקים אותם עברנו, למעט פעם אחת באילי שניסו לעשות "דווקא"). הם ניסו לעזור לנו ולהיות נחמדים, ולעיתים השוטרים אף התנצלו על שמעכבים אותנו. נראה שהם באמת לא ידעו מה לעשות איתנו.

מי יודע, אולי עוד נחזור לשינג'יאנג עוד כמה שנים כשהמצב קצת יירגע, אך השתלשלות האירועים ושמועות על מקרים דומים בקשגאר שילחו אותנו לחפש טיסה ומזל טוב יותר בסצ'ואן.

טיפים

• אפליקציית Trip.com מומלצת מאד! מקלה משמעותית על מלאכת חיפוש ההוסטלים ועל הנסיעות ברכבת.
• כפי שציינתי, הבידוקים הבטחוניים בהחלט יכולים להיות מתישים. צפו לרדת מהאוטובוס אחת לשעתיים-שלוש במהלך הנסיעות.
• אומרים את זה על המון מקומות, אבל בשינג'יאנג המצב בהחלט מתקדם בהרבה מבחינת היעדר השיח באנגלית. מומלץ להוריד גרסת אופליין של גוגל טרנסלייט בסינית ולהשתמש במצב שיחה להקלטות.
• להשיג גז לבישול זו בהחלט משימה. לא לבנות על זה כדי לא להתאכזב..

קבצים מצורפים

• סיפור דרך מתורגם
• קובץ GPS של הטרק באלטאי
• Wuson 1.1
• Wuson 1.2
• Wuson 2
• Wuson 3
• Wuson 4
• Wuson 5
• Wuson 6

קישורים חיצוניים

• קישור לאתר wikiloc, שם ניתן למצוא קבצי GPS של המסלול