תאריך הטיול | June 2011 |
---|---|
משך הטיול | שבועיים |
יונאן וסצ'ואן הם שני מחוזות הנמצאים במערבה של סין וגובלים בטיבט, ומהווים יעד פופלרי לתיירים.
ערבות הדשא (grassland) האינסופיות, פסגות ההרים, היאקים, אוהלי הנוודים ודגלי התפילה המאפיינים את האזור הופכים את הטיול בו לחוויה יוצאת דופן. ביקור באזור הוא הזדמנות טובה לפגוש בתרבות הטיבטית מבלי להגיע לטיבט עצמה, ומי שמתעניין יכול לגלות פה תרבות עשירה ומלאת מיסטיקה בין המנזרים האתרים הרבים.
היחסים בין הסינים לטיבטים מורכבים וזהו נושא שהעסיק אותי בזמן הטיול באזור. בתקופה בה טיילתי בסין תיירים לא יכלו להיכנס לטיבט כלל, ובנוסף הגבילו גם את השהייה באזורים הטיבטיים במערב סין. אני הצלחתי להגיע לאן שרציתי ללא הפרעה (גם במחוז גאנסו) אבל שמעתי סיפורים רבים על מטיילים שנאלצו לחזור על עקבותיהם באותה תקופה. לכן כדאי לנסות ולהתעדכן במידת האפשר.
רב הזמן שוהים מעל גובה 3000 ולכן יש לשים לב לתסמיני מחלת גבהים ולתת לגוף להתרגל.
הטיול כולל נסיעות ארוכות, רובן עוברות בטלטולים בדרכים עקלקלות, וחשוב להבין זאת. בסופו של דבר גם להצטופף בוואן עם עוד כמה טיבטים שלא מפסיקים לעשן ונהג שעושה מה שבא לו זאת חוויה, בטח כאשר בחוץ עוברים נופים כאלו.
מזג אוויר- בטיול פגשנו בסיני (לא זקן אבל כנראה חכם) שסיפר לנו שאומרים על מזג האוויר במערב סין שהוא "כמו פרצוף של תינוק". פתאום בוכה, פתאום צוחק, ללא התראה. ואכן מזג האוויר נע בין ימים שטופי שמש לגשם חזק ומתמשך.
זהו המסלול שאנו עשינו, בכפוף לאילוץ זמן של שבועיים בלבד. כמובן שאפשר לבלות באזור עוד זמן רב והאפשרויות בו הן רבות.
מצ'נגדו יצאנו באוטובוס של כ-10 שעות לעיירה קנדינג, הכרטיס עלה כ-120 יואן. כשמגיעים למקום חדש, וזוהי המלצה שתקפה לכל סין, עדיף שיהיה מושג כללי (מפה/ שם) לאן אתם רוצים להגיע ללון. באופן כללי אנחנו לא ממש אוהבים לתכנן מראש, וכך מצאנו את עצמנו יורדים מהאוטובוס אחרי נסיעה ארוכה קצת אבודים. בסופו של דבר, עם קצת תושיה ושפת סימנים מסתדרים. העברנו בעיירה ערב נחמד, ובקשנו מבעל הגסטהאוס לעזור לנו ולסדר נשנוכל להצטרף לוואן שיצא לכיוון הכפר טגונג. הנסיעה לקחה כארבע שעות.
טגונג הוא כפר טיבטי מקסים שמוקף בערבות דשא אין סופיות. יש בכפר כמה גסהאוסים פשוטים ומסעדות.
לא פגשנו הרבה תיירים מלבד כמה בגסטהאוס בו ישנו, שהיו ישראלים...
מהכפר אפשר פשוט לצאת ולטייל באזור לאיזה כיוון שבוחרים.
אנחנו הסתובבנו ללא שביל או תכנית- ונהנו מנוף שבעייני היה כמו לקוח מעולם אחר, מאגדת "שאנגרילה"- גן עדן. בדרכנו חזרה פגשנו במשפחת נוודים שהפצירה בנו (בעיקר בשפת הסימנים) להכנס ולהתארח באוהל שלה, וכמובן לאכול כמה באודזה (מעיין לחם מאודה ממולא בשר)
היינו מבלים בטגנוג עוד זמן רב לולא היינו תחת מגבלת זמן. לכן המשכנו בוואן לליטאנג, אותו ארגנו עם עוד כמה תיירים שפגשנו ובעיקר בעזרת כמה סטודנטים סינים שגם טיילו באזור. חשוב להתמקח- הנהגים טיבטים, לפחות אלו שאנחנו פגשנו באזור, לא פראיירים וצריך לשים לב שהם לא עושים יותר מידי "שכונה" (כמו למשל לעשות עיקוף שלם בשביל להוריד חבר שאספו בדרך ולאכול אצלו צהריים). או לפחות לקבל את המצב בהבנה ושעשוע.
לאחר נסיעה ארוכה ולא פשוטה הגענו בערב לליטאנג. זוהי עיירה טיבטית שאצלנו עוד יותר חיזקה את התחושה של "מערב פרוע". מראה של נזירים שמנים, נוסעים על טוסטוס ומדברים בפלאפון היה ניגוד גמור לחלק ממה שראיתי באזור מחוז גאנסו. גם פה יצאנו לטייל ולהסתובב באזור (וחצי מהכח אף חווה קשיי גבהים).
ללא ספק החוויה המרכזית שלנו מליטאנג הייתה הצפייה בטקס "קבורת שמיים". זהו מנהג קבורה של הטיבטים שעוד מתקיים בחלק מהמקומות, במהלכו לוקחים את גופת המת, מבתרים אותה ונותנים אותה למאכל לנשרים.
כשהגענו פגשנו כמה תיירים ששמעו שפה ניתן לצפות בטקס, וידעו לאן ללכת (גבעה לא רחוקה מהעיירה) כדי לחכות. היו שחיכו מספר ימים ולא הצליחו לראות ולנו היה מזל גדול שכבר שבבוקר הראשון (והיחידי שהיה לנו) צפינו בטקס.
לא היינו מוכנים לקראת מה שאנחנו ועומדים לראות וזו הייתה בשבילנו חוויה מעניינת ומוזרה. המקומיים לא התנגדו כשעמדנו בצד וצפינו, אך לא רצו שיצלמו .
מליטאנג החלטנו להמשיך ל-daocheng. זוהי גם עיירת מעבר בדרך לשאנגרילה וגם העיירה ממנה יוצאים לשמורת יאדינג.
העיירה חביבה וקצת תיירותית. ישנו באחת מאכסניות ה-YHA ולמחרת יצאנו בוואן בנסיעה של כ-3 שעות לכיוון השמורה. פה כדאי להיות ערניים כי לנו הבחורה שבמלון והנהגים ניסו לעשות כמה טריקים: הורידו אותנו בהתחלה בגסטהאוס שהוא גם מסעדה שנמצא יחסית רחוק מהנקודה בה השבילים מתחילים, כנראה שנחשוב שזו נקודת ההתחלה ונאכל שם צהריים. בנוסף באכסנייה הסבירו לנו שאין אפשרות לישון בכניסה לשמורה וזה לא נכון.
לא ציפינו להרבה, והופתענו לגלות שמורה יפייפיה(!!). כמובן שכמו כמעט בכל שמורת טבע בסין, הסיניים קצת הרסו אותה בבניית שבילי עץ, כבישים ואיפה שאי אפשר אז נקודה ממנה ניתן לקחת סוסים ולהמשיך. רק לא ללכת ברגל...
ניתן לעשות מסלול מעגלי של יומיים (שהוא בעצם מעיין "קורה"- הקפה קדושה) ולישון לא חוקית באוהלים בדרך. פגשנו גם מי שעשה זאת ביום אחד אבל זה יום מאוד ארוך. אנחנו עשינו מסלול של יום אחד, חזרנו לישון בגסהאוס שנמצא בתחילת המסלול ולמחרת קמנו לפני הזריחה ויצאנו לעוד יום טיול. אחה"צ כבר תפסנו את הוואן חזרה לעיירה.
למחרת יצאנו באוטובוס לשאנגרילה שלקח כ-10 שעות.
זונגדיאן, או בכינוייה "שאנגרילה" (גן עדן) היא עיירה טיבטית יחסית גדולה ומתויירת. יש מכאן הרבה אפשרויות לצאת לטיולים באזור. לנו לא היה הרבה זמן לכן בילנו את הערב בשיטוט במרכז התיירים, ולמחרת בבוקר יצאנו באוטובוס של כשלוש שעות לכיוון Chiatu- הכפר שהוא נק' היציאה לטרק ה-tiger leaping gorge (זהו האוטובוס שבסופו של דבר מגיע לליג'יאן). להפתענו מסלול ההליכה העליון היה הרבה פחות עמוס תיירים ממה שציפנו. בהליכה קלה הגענו בערב עד לגסטהאוס ה-half way המומלץ. למחרת בצהריים כבר הגענו לנק' הסיום ותפסנו טרמפ חזרה לכפר צ'יאטו ממנו יצאנו. משם תפסנו אוטובוס שהמשיך לליג'יאן (כשעתיים).
ליג'יאן היא עיר סינית, שבה רובע "עתיק" שהוא מרכז תיירים (סינים בעיקר). גם להדחק בין המון תיירים סינים זוהי חוויה תרבותית...
אנחנו נהנו מגסטהאוס יפה וקטן בבעלות משפחה חמודה (שמצאנו אחרי שנמאס לנו להתברבר בסמטאות בחיפוש אחר גסטהאוס שהומלץ לנו עליו), ומלהסתובב ולנסות אוכל טעים והזוי.
מליג'יאנג לקחנו אוטובוס לילה לקונמינג. הגעה לפנות בוקר יכולה להיות בעייתית וכדאי להזמין מראש חדר בגסטהאוס. ישנו ב-"hump" שהיה נחמד ובמיקום טוב.
קונמינג, כרב הערים בסין לדעתי, היא עיר ענקית ואפורה. נהנו להסתובב, ללכת לפארק ולנסות אוכל מקומי, אבל על יער האבנים שנמצא באזור אין לנו הרבה מילים חמות.
קונמינג היא עיר מרכזית, ומכאן אפשר לקחת רכבת, אוטובוס, או טיסה להרבה יעדים. בשבילנו פה הסתיים הטיול והתחלנו את דרכנו חזרה לבייג'ין.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם