יומיים בדיונות של Badain Jaran Desert

קצת רקע

גאנסו הוא המחוז המדברי שבצפון מערב סין והוא מציע חוויה שונה מבחינת נוף ואווירה מאשר מחוזות וחלקים אחרים של המדינה. המחוז הוא בעצם חלק ממדבר גובי האגדי ויש בו מקומות באמת די מטורפים ודמיוניים בשביל מי שמחפש נוף מדברי בסין.

מידע כללי על המחוז ועל יעדים ומקומות בגאנסו ששווה להגיע אליהם אפשר למצוא בTravel China, האתר המפורסם שעושה סדר בעברית ובצורה מקיפה על כל מה שקורה בסין.
גם כאן באתר יש שני סיפורי דרך של חבר׳ה שטיילו בגאנסו שאמנם נכתבו לפני כמה שנים טובות (לפני הקורונה) אבל עדיין שימושיים ורלוונטיים.

לנו היה חלום לנסות להכניס טרק של כמה ימים בנוף המדברי של האזור לפני שדרכינו מתפצלות וכל אחד ממשיך למקום אחר. בניגוד למקומות אחרים זה פחות הקטע של גאנסו- אין שמורות טבע עם שבילים של יותר מכמה קילומטרים בודדים ואין ממש מקומות עם תשתית שמאפשרת טיול כזה (מקומות למלא מים, נגישות וכו׳)

אחרי קצת שיטוטים באינטרנט ובמפות מצאנו בסופו של דבר את המקום הקרוי Badain Jaran desert- מדבר דיונות אינסופי שבאופן די נדיר והזוי מלא באגמים שמוזנים על ידי נביעות טבעיות ושוכנים בין הדיונות העצומות.

איך זה נראה בגדול

מה שרוב המטיילים עושים שם הוא לשכור ג׳יפ עם נהג-מדריך מקומי ולהסתובב שם יומיים שלושה סביב האגמים והדיונות.
יש כל מיני נקודות עניין לאורך הדרך כמו מקדש גדול באמצע השממה או אגם בצבע אדום שאת שמו אני לא יודע לבטא אבל בתרגום חופשי הוא נקרא ״הלב של הנערה״ או משהו כזה. המקומות האלה נמצאים כמה עשרות קילומטרים צפונית מהכניסה לשמורה.
המחיר של לשכור ג׳יפ כזה הוא 3200 יואן ליום ויש מאהלי יורטות או מין מקומות אירוח פרוסים בין הדיונות, האגמים והמרחבים האינסופיים שגם הם לא בדיוק זולים.
במילים אחרות- לא משהו באזור החיוג התקציבי של המטייל הממוצע אחרי צבא או כל מטייל אחר שאינו פנסיונר/מיליונר.

מכמה סיבות שאפרט תכף, בסופו של דבר לא הצלחנו ממש ללכת 3-4 ימים ברצף כמו שרצינו אבל כן הצלחנו למצות באופן יפה את האזור ואת היופי שלו ובלי להשאיר שם ארגזים של כסף.
הסיבה העיקרית שאני כותב את סיפור הדרך הזה הוא כי עם הידע המקדים בהחלט אפשר להצליח לעשות שם טרק של ממש אז אולי אתם תוכלו ללמוד מהניסיון שלנו.
וגם כי אין באינטרנט מידע בעברית בכלל על המקום הזה ונראה לי שבהחלט כדאי שמטיילים ישראלים שמגיעים לגאנסו יכירו אותו.

איך להגיע

באופן רשמי Badain Jaran desert נמצא במחוז מונגוליה הפנימית אבל הגישה אליו היא מהעיר Zhangye שמהווה את אחת התחנות המרכזיות בסיבוב שבדרך כלל עושים כשמטיילים במחוז גאנסו.
מז׳אנגיה יש מיניבוס שיוצא פעם ביום מתחנת האוטובוס המערבית ומגיע אחרי שעה וחצי לעיירה נידחת במונגוליה הפנימית בשם Alxa Youqi (אלשה יוקי). לוח הזמנים מופיע בAmap אבל גם בעלי ההוסטל שלנו ידעו להגיד בערך איך להגיע לשם.
מאלשה יוקי יוצא כביש לכיוון מזרח (307) ואחרי 80 ק״מ אפשר לראות פניה צפונה שמובילה לכניסה לשמורה. את ההגעה מאלשה לכניסה לשמורה עשינו במונית שעלתה 140 יואן ולקחה בערך שעה, סביר בהחלט.
מהכניסה לשמורה יש עוד כביש אספלט של כמה קילומטרים שסופו באגם Badain ובעצם מוביל לתחילת האזור עם הדיונות והאגמים. שם גם יקבל את פניכם בברכה פסל ענק של ג׳נגיס חאן, בכל זאת מונגוליה הפנימית..
הכניסה לשמורה עולה 70 יואן והסעה מהכניסה לשמורה לאגם badain עולה עוד 50 יואן ותקפה גם לדרך חזור. סה״כ מחיר הוגן..

חלומות מול מציאות

התוכניות שלנו הייתה ללכת 40 ק״מ צפונה מהכניסה לשמורה ועד למקדש הגדול ולחזור בג׳יפ/טרמפ עם מטיילים אחרים/להסתדר איכשהו.
או לחלופין לשלם עבור ג׳יפ למקדש ולעשות את הדרך חזרה ברגל. כשניסינו לסגור את זה מול בעל המלון שישנו בו בAlxa או מול סוכנות טיולים שיושבת שם אף אחד לא ממש שיתף איתנו פעולה.
הטענות שלהם היו שונות ומגוונות, בין היתר: אסור לטייל שם בלי מדריך, זה מסוכן ואתם תמותו, אפשר ללכת לאיבוד במדבר, אסור לישון שם באוהל וכולי וכולי. קצת מתוסכלים החלטנו פשוט לנסוע לשם ולנסות להסתדר בכניסה לשמורה, תוך מחשבה שמקסימום נעשה שם טיול יום ונחזור לAlxa.
כשהגענו לשמורה הבנו שבגדול ברגע שנכנסו לשמורה לאף אחד לא אכפת מאיתנו ואנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים בלי שאף אחד יעצור אותנו.
בסך הכל זה הגיוני- איזו אכיפה יכולה להיות במקום כזה? אנחנו באמצע פאקינג שום מקום במדבר גובי.
למרות שתיאורטית/חוקית יכולנו לצאת לטרק כמו שתיכננו, כשהגענו לאגם Badain הבנו שזה לא באמת בר ביצוע בשבילנו, משלוש סיבות.

1. פשוט חם מדי. אנחנו היינו שם בתחילת יוני ולא היה אפשר באמת ללכת בין 10 בבוקר ל5 אחה״צ. אולי זה הזמן להזכיר שזה חתיכת מקום קשוח: חול, שמש קופחת, אין צל, אין קליטה. הכל.. הדרך היחידה לעשות את זה הייתה ללכת בבקרים ובערבים כשבצהריים פותחים את האוהל ומנסים לשרוד את השעות החמות. אם זו הייתה משימת חיינו היינו יכולים לעשות את זה אבל בסוף באנו ליהנות ולא להעביר את עצמנו סדנת הישרדות.

2. מילוי מים. ימי הליכה כאלה מצריכים 6 ליטר מים לבן אדם ליום לפחות. 7 כולל מים לבישול. לצאת עם פחות זה מסוכן וחסר אחריות. אי אפשר למלא מים מהאגמים כיוון שהם מליחים אז גם פילטר או כדורי כלור לא יעזרו. הדרך לפתור את זה היא לקבוע עם מדריך/נהג/סוכנות טיולים מפגש באמצע הדרך למילוי מים ואנחנו לא מצאנו מישהו שיעשה את זה בשבילנו. גם במקרה הזה, יכולנו לסחוב 15 ליטר כל אחד וללכת את ה40 ק״מ שלנו ביומיים אבל הרגשנו שזה כבר משהו שיחצה את הגבול בין ליהנות מהאתגר לבין לסבול.

3. עדיין לא סגרנו דרך לחזור מהמקדש לנקודת ההתחלה. זו הסיבה הכי ״פתירה״ בעיניי: מתמקחים, מוצאים אנשים להתחלק איתם בג׳יפ, מוצאים מדריך שיעשה את זה בזול.. בקיצור אפשר להסתדר.


אני לגמרי חושב שאם היינו מגיעים לשם חודש-חודש וחצי לפני כן (מבחינת הטמפרטורה) ממש היינו יכולים להתאמץ עוד קצת כדי לסגור את הלוגיסטיקה ולתת שם 3-4 ימי הליכה במקום המשוגע הזה. את המחשבה הזאת חיזק יותר מאוחר מפגש עם מדריך מקומי שליווה זוג קשישים ספרדים ואמר לנו את אותם דברים שחשבנו פחות או יותר: ״רק תדאגו למים ואתם יכולים לעשות את זה״.

אז מה כן עשינו בסוף?

באגם Badain (הנקודה שאליה מגיעה ההסעה של השמורה) יש סככות וצל. החלטנו לחכות שם כמה שעות עד שיהיה נעים ואז ללכת כמה קילומטרים מאחר הצהריים עד השקיעה, להקים את האוהל ללילה, ולתת עוד יום הליכה מהזריחה עד הבוקר המאוחר של יום למחרת.
בסוף יצאו מזה יומיים ממש יפים ומיוחדים ולילה מדהים על שפת אחד האגמים, עם זריחות ושקיעות מטורפות על רקע הדיונות הזהובות.

המסלול המדויק-
מאגם Badain יצאנו צפון מערבה לאורך השביל שמסומן במפה (Mapy.com) ומגיע אחרי כמה קילומטרים לנקודה מצפון לשני אגמים שם הקמנו את האוהל והמשכנו להסתובב ברגל באזור הזה כדי להנות מהשקיעה.
למחרת קמנו מוקדם מאוד והלכנו צפון מזרחה עד לאגם הגדול שרואים במפה כמה קילומטרים משם, שדרכו חזרנו דרומ מערבה לאגם Badain, בערך בעשר בבוקר.
סה״כ משהו כמו 17-18 ק״מ מעגליים עם כיוון השעון.

לסיכום

אמנם זה לא היה בדיוק מה שחלמנו לעשות אבל לגמרי הצלחנו לעשות משהו שנתן לנו בערך 80% מהחוויה שתיכננו: להיות לבד במדבר, ללכת ברגל, עקבות של חיות, לבשל בשטח, לישון באוהל, נופים מטורפים..

אני פחות אוהב לצאת בהצהרות כמו ״זה המקום הכי מיוחד שהייתי בו״ או ״חוויה של פעם בחיים״ אבל כן אני יכול להגיד שזה מקום שאתה מסתכל עליו ויודע בלב שאין הרבה דברים כאלה בעולם ושזה מסוג המקומות שלא מגיעים אליהם יותר מדי פעמים בחיים. הריחוק והנידחות של זה, הגדלים, העוצמות, זו באמת חתיכת פיסת טבע פסיכית (עם כל הכבוד לחולות ניצנה).

אם הגעתם עד לכאן נראה לי שזה די ברור לכם אבל בכל זאת אכתוב שלהגיע לשם ולעשות טיול רגלי זה לא ״באהלן אהלן״ ולא מומלץ לחבר׳ה שלא רגילים ללכת, לקרוא מפה טופוגרפית, לסחוב משקל, לישון ולבשל בשטח וכו׳

טיפים

• כמו שכתבתי, לגבי הגעה מAlxa youqi לשמורה, אפשר לקחת מונית, משהו כמו 140 יואן. תחבורה ציבורית אין. את הדרך חזור עשינו בטרמפ עם נהג משאית שגם היה חוויה טובה ומצחיקה אז אני מניח שזה היה תופס גם בהלוך.
• יש שתי סוכנויות טיולים בAlxa Youqi והן ככל הנראה ינסו להוריד אתכם מהרעיון של לעשות שם טיול ברגל, כתבתי על זה כבר למעלה. בסוף הם לא מרוויחים הרבה כסף מזה שאתם תעשו שם טרק ולכן הם ינסו לדחוף לכם את הטיולים המאורגנים שלהם עם נהג-מדריך וג׳יפ. יש מצב שזאת תהיה קצת מלחמה לסגור איתם שיעשו לכם רק את הסידור של המים אבל אני בטוח שאפשר לעשות את זה.
• אם לא יסתדר או שמרגיש לכם מוגזם האירוע של המים או ללכת עד המקדש גם מה שאנחנו עשינו באמת היה מדהים ומטורף. לגמרי היה שווה להתאמץ להגיע ואת כל הHustle למרות שלא יצא לנו טרק של ממש.
• מוזמנים להתייעץ- ניר 0505947499