טרק מאגם לוגו- ח'ו לשמורת יאדינג

כללי

משך הטרק: 7-8 ימים

נקודת התחלה: "וונצ'אן" ((Wenquan כפר קטן 40 דקות מאגם לוגו- ח'ו (Lugu hu)- מחוז יונאן.

נקודת סיום: שמורת יאדין- מחוז סצ'ואן.

רמת קושי: 5\3

רקע

אגם לוגו או בשמו הסיני "לוגו-ח'ו" (Lugu hu) הוא אגם גדול (48 קמ"ר) ויפייפה בצפון- מזרח יונאן, צמוד לגבול עם סצ'ואן. האזור מפורסם בעיקר בגלל השבט המקומי שחי באזור, הוא שבט ה"מוסו", אחת התרבויות ה"מטריארכליות" האחרונות שנשתמרו בעולם. לפי התרבות המטריארכלית של שבט המוסו האשה היא השולטת ולא הגבר והמשפחות הן למעשה חמולות בשליטת הנשים ששולטות בכל תחומי החיים מניהול הבית ועד החקלאות והמסחר. בתרבות ה"מוסו" לא היו קיימים המושגים בעל או אבא וכל אשה שהגיע לגיל בגרות קיבלה חדר פרטי עם דלת החוצה ויכלה לארח גברים לפי בחירתה. מושג הנישואין לא היה קיים ונשים ניגשו אל גברים ברחוב תוך כדי "הליכה" והציאו להם להתארח אצלם ללילה, בתרגום מערבי התופעה נקראת "נישואים בהליכה". (ויש כאלה שטוענים שהתופעה עדיין קיימת אבל אל תבנו על זה). עקב ריבוי הקשרים הרומנטיים של כל אישה הייה קשה לדעת את זהות האב. כל הילדים, בנות ובנים, שנולדו לאישה מסויימת היו מגודלים בתוך המסגרת של ה"חמולה" אליה נולדו ומחונכים על- ידי כלל הנשים. הגברים היו קרוב לשישה חודשים מתוך השנה במסעות סחר עם טיבט, דרום ומרכז סין ומכאן ככל הנראה ההשפעה המועטה שלהם על ענייני הכפר והבית.
כל אזור האגם היה עד לפני לא הרבה שנים בעל צביון מטריארכלית מוחלט אך לפני מספר שנים התחיל פיתוח תיירות מואץ וכפרי הדייגים הפכו לכפרי תיירים. היום עדיין רואים חזק מאוד את השליטה הנשית בכל תחומי החיים. הנשים עדיין שולטות בעסקים ועובדות בשדות ובכלל נראות אסרטיביות יותר בהשוואה לגברים שמתבטלים ונראים חלשים וחסרי תועלת.
אזור האגם הוא אזור יפייפה ואפשר להשאר בו בכיף כמה ימים ולטייל מסביב לאגם ובין בכפרים. אין כמעט דוברי אנגלית באזור מה שמקשה מעט על ההתנהלות.

עונה מומלצת: מאמצע אפר עד אוקטובר כאשר יולי- אוגוסט גשום יותר ופחות כדאי.

הגעה

ההגעה לאזור האגם היא באוטובוס שיוצא כל יום ב-8:30 ולוקח 10 שעות נסיעה מליג'יאנג (כנראה שיש אוטובוסים גם מדאלי ושנגרילה) לכפר יונינג ((Yoning שהוא כפר יחסית גדול אשר נמצא מעט אחרי האגם. בכפר יש הרבה גסט האוסים אבל הבעיה שלא מדברים שם בכללל אנגלית ואין גם ממש תיירים מערביים. נקודת ההתחלה של הטרק נמצאת מרחק 20 דקות נסיעה מיונינג בכפר קטן אבל הדרך היא דרך עפר קשה לנסיעה שאפשרית רק עם ג'יפ.

• בכניסה ל"שמורת לוגו" האוטובוס עוצר והתיירים (גם הסינים) צריכים לשלם 70 יואן לבן אדם דמי כניסה.

התארגנות

לא אפשרי לעשות את הטרק ללא מדריך בגלל הקושי למצוא את הדרך. רצוי לצאת עם חמורים עקב המרחק הרב והמחסור בנקודות תספוק בימים הראשונים של הטרק.

חשוב לציין שקשה למצוא דוברי אנגלית באזור (אולי תיירים) לכן אם אתם או אחד מחבריכם אינו דובר סינית ההתארגנות לטרק תהייה קשה יותר.

ביונינג, העיירה אליה מגיע האוטובוס מליג'יאנג, קשה יותר למצוא אנשים שיעזרו לכם להתארגן על הטרק לכן עדיף לנסות באחד מכפרי התיירים שעל שפת האגם (רובם במרחק חצי שעה- שעה נסיעה מיונינג) שם אפשר לנסות לקבל עזרה אצל אחד מהמקומיים שמוציאים טיולים לתיירים הסינים שיעזור בארגון מדריכים וחמורים.


ה"מדריכים" שמכירים את הדרך הם מעטים יחסית לכן תצטרכו למצוא את אחד הכפריים באזור שיוכל להוביל אתכם ולטפל בחמורים. מחיר של "מדריך" + חמור יכול לנוע בין 200 ל- 400 ליום. מתחת ל-3 אנשים חמור אחד יכול להספיק. ל-4 ומעלה כדאי לקחת שני חמורים ויותר (תלוי כמה ציוד תרצו לקחת על הגב). אל תצפו שהמדריך ידע אנגלית וגם עם מנדרינית יכול להיות שהוא יתקשה אבל אפשר להסתדר בעזרת משפטים שיוכנו מראש והרבה כוונה טובה. בכל מקרה כל עוד סומכים עליהם שהם לא עובדים עליכם או מתחמנים אתכם תוכלו להסתדר. כמו כן ייתכן ויתעקשו אתכם תר לקחת יותר ממדריך אחד (כלומר מדריך ואיש חמורים).

אוכל וציוד:
את הקניות של אוכל וציוד לטיול כדאי לעשות ביונינג שם השוק והמבחר גדול יותר.

ציוד חובה (שצריך לארגן מראש): עזרה ראשונה, אוהלים, שקי שינה, מזרני שטח, גזייה (עדיף בנזינייה), מעילי גשם, כיסוי גשם לתיק,(גם אם מזג האוויר טוב ביום היציאה או בשבוע לפני זה לא מבטיח שלא יהיה גשם שנוטה לבוא וללכת בלי התרעה- לכן כדאי מאוד להצטייד בציוד נגד גשם). תיק בינוני להליכה, נעלי הרים (רצוי מאוד אטומות למים), בגדים חמים, טבליות לטיהור מים. שיחון סיני.

ציוד שכדאי לקנות בשוק:
ניילונים כפולים (לכסות את הציוד ובשביל המדריכים להתכסות בלילה), סלים גדולים (בשביל הציוד ששמים על החמורים), סיר גדול (סיר לחץ עדיף), מחבת עמוקה (כדאי ווק), כלי אוכל, חבלים, סבון כלים וסקוץ'.

אוכל: (האוכל גם למדריכים): אורז, תבלינים, ירקות, ממתקים וכל מה שבא.

כסף: אי אפשר להוציא כסף בשום מקום באזור האגם וגם לא בשמורת יאדין או בדאוצ'אנג, (העיר הקרובה לסוף הטרק) לכן כדאי לפני ההגעה לשמורת לוגו- ח'ו להוציא כמה שיותר כסף כדי לא להיתקע במיוחד אם אחרי הטרק רוצים להמשיך לבק-דור, שם גם אין איפה למשוך כסף עד קאנדינג. (גם טרוולרס צ'אק או דולרים לא תופסים).

• אין אינטרנט בדרך אבל בחלק מהמקומות יש קליטה של טלפון.

אזהרה: האזור של הטרק הוא בגובה רב ומנותק מציוילזיציה. כמו כן מזג האוויר יכול להיות גשום ומושלג לכן יש להתארגן היטב מבחינת הציוד, לצאת במצב בריאותי טוב, לקחת כמה ימי התאקלמות לגובה לפני היציאה ובכלל להיות בעלי ניסיון של טרקים.

סיפור דרך

המסלול לוקח 7-8 ימים תלוי בקצב ההליכה, בקצב מהיר יותר אפשר לחתוך יום אבל רוב הדרך תלויה במדריכים. לא תמיד יש מקום טוב לעצור ולישון גם אם היום מסתיים מוקדם יחסית.

תיאור המסלול הוא מעט בעייתי מכיוון שחלק גדול מהמסלול לא עובר בכפרים או שעובר דרך פזורות בתים ללא שם.

יום ראשון:
יציאה בבוקר עם ג'יפ ליונינג שם עושים את הקניות (לוקח בערך שעתיים) משם ממשיכים בדרך קופצנית עם הג'יפ לנקודת ההתחלה בפזורת בתים קטנטנה עם כמה בתי אבן תרנגולות וחמורים. באזור הכפר ישנם מעיינות חמים. לאחר ארגון של כל הציוד על החמורים אפשר לצאת לדרך... סביבות שעה 12:00 שעה סבירה ליציאה לאחר כל ההתארגנויות. ביום הראשון הולכים בערך 5 שעות בעליה מתונה דרך "מטעים של עצי אורן שמשמשים לייצור עץ לבנייה, עד שמוצאים מקום טוב לעשות בו את הלילה.

יום שני:
יום קל יחסית של הליכה נוחה בעלייה מתונה. בדרך עוברים בכמה כפרים קטנים שמתקיימים על חקלאות מקומית שהנשים דואגות לה וכפר גדול בשם וו ג'ה שה, ממנו ממשיכים כמה קילומטרים טובים על שביל עפר רחב עד שבסביבות 3 בצהריים (5-6 שעות הליכה) חותכים ממנו לעלייה חדה שנכנסת לתוך "היער המכושף" (שם לא רשמי) שהוא יער צפוף עם עצים גדולים ושחורים ומלאים בטחב שמשתלשל מהעצים, העלייה ביער קצת יותר קשה. ביער אין בקתות או מחסות למקרה של גשם. לאחר 2-3 שעות הליכה בתוך היער מגיעים לקרחת יער בגובה 3900 מטר בה מקימים את המחנה ללילה.

יום שלישי:
יום של הליכה קצת יותר ארוכה וקשה אך יפה במיוחד. מתחילים בטיפוס ל"פס" הראשון בגובה 4100 מטר שם יוצאים גם מהיער המכושף. משם מתחילה ירידה של 300 מטר לעמק רחב ויפה, באחת הפעמים שעשיתי את המסלול פגשתי בעמק שני בחורים, סקוטיים שניסו לעשות את הטרק לבד והלך לאיבוד והצטרפו אליי . מהעמק מתחיל טיפוס נוסף בנוף של הרים סלעיים וקרחים מעצים עד ל"פס" השני בגובה 4300 מטר וממנו ושוב ירידה לעמק צר יחסית מלא בנחלים קטנים ואדמה בוצית. במהלך היום הזה אין בכלל כפרים ורק קומץ של רועים שאפשר לראות מרחוק. בסוף היום אפשר להגיע לכמה בקתות עץ ואבן שלעתים לא מאוכלסות ובמקרה של גשם אפשר למצוא שם מחסה.

יום רביעי:
יום קצר של הליכה קלה יחסית אשר מתחיל עם מעט עליות וירידות אך לאחר מכן רובו בירידה תלולה בתוך חורש עד שמגיעים לכפר פסטורלי בשם צ'ון ג'אן צווה (גובה 3000 מ') ששוכן בעמק קטן ויפייפה מלא עשב, סוסים, חזירים כבשים ומקומיים מסבירי פנים. בכפר אפשר לקנות קצת אוכל להצטיידות. עדיף לישון ליד הנחל אך אפשרי גם להתארח אצל המקומיים (תנאים בסיסיים במיוחד).

יום חמישי:
מתחילים את היום בהליכה של שעתיים בעלייה תלולה עד לאוכף בגובה 3700 מטר. אחרי העלייה ממשיכים את שאר היום בירידה עד לנהר רחב וגדול (2100 מ') בסוף הירידה יש כפר קטן של כמה מבני אבן עם כמה גסט האוסים לסינים וכביש עפר שמגיע לשם ופורק מקומיים ומעט תיירים סינים. בכפר יש את המבחר הגדול ביותר של אוכל במהלך הטיול כך שאם מתכננים לעשות הצטיידות זהוא מקום אידיאלי. משם חוצים את הנהר וממשיכים עוד קילומטר וחצי לאורך הנהר בכביש עפר רחב עד שמוצאים מקום נוח למחנה ללילה. הנהר גדול ויפה אך לא ראוי לשתייה. מה שכן אם מזג האוויר נעים אפשר להתרחץ בו.

יום שישי:
כל היום בסימן הליכה בעלייה מתונה לאורך הנהר כאשר הנוף משתנה בחדות מירוק לצהוב-חום מדברי וקירח. העלייה ברובה מתונה ולא קשה אך עם הרבה קילומטרים שצריך לעבור. הדרך מדברית עם הרים חדים ויפים שבינהם שוכנים כפרים יפיפיים שבנויים מאבן מקומית שמשתלבת עם הנוף. בצהריים המאוחרים חוצים יובל שוצף וקפוא שנשפך לנהר ואחריו מתחיל טיפוס בעלייה חדה יותר עד שבסביבות 7 בערב מגיעים לכפר יפה שמשקיף על הנהר (3000 מ') שם אפשר לישון בבתים של מקומיים. במידה ומתארחים באחד הבתים אפשר לבקש מהמארחים גם אוכל ושתייה ולטעום butter Yak tea שזה תה חמאה מלוח שיותר מזכיר איזה שהוא מרק אליו מוסיפים "צאמבה" -קמח שעורה ועושים ממנה כדורי בצק ואוכלים.

יום שביעי:
מהכפר הנוף נהייה יותר ירוק ובגלל הגובה החורש נהייה יותר ויותר אורני ואלפיני. הדרך ממשיכה בעלייה עד לכפר קטן (4300 מ') של בקתות אבן זמניות שמשמשות את המקומיים לרעיית בקר. ניתן להגיע לכפר בכמה שעות בודדות של הליכה. למרות שהכפר נמצא רק 500 מ' מתחת לפס האחרון עדיף לעשות בו את הלילה, זאת מכיוון שהמקום הבא שניתן לישון בו נמצא עוד כמה שעות טובות של הליכה וגבולי להגיע אליו בשעות האור מה גם שהוא פחות נוח ומוצלח. בכפר שלפני הפס אפשר לישון בבקתות או באוהל בקרבת מקום- תלוי במזג האויר.
המקומיים בכפר נחמדים מאוד ובדרך כלל מתעניינים במטיילים ומציעים אלכוהול, סיגריות ומתחילים שירה וריקודים ליד מדורה.

יום שמיני:
הטיפוס ל"פס" האחרון (4800 מ') לוקח שעתיים בקצב איטי. העלייה לא תלולה מדי ברוב הדרך אך האוויר דל בחמצן. הפס מושלג והנוף ממנו מרהיב. מהפס יש ירידה של שעה וחצי עד לבקתת אבן שם בדרך כלל נפרדים מהמדריך המקו מהמדריכים.
משם הדרך די פשוטה להתמצות לבד. ממשיכים עם השביל עד שמגיעים לכביש בטון איתו ממשיכים עוד חצי שעה לכיוון כללי מזרחה עד לחניון אוטובוסים של "שמורת יאדינג" שנוסעים רק בתוך השמורה. בשביל להגיע לאזור בו יש אוטובוסים ו"ואנים" לדאוצ'אנג צריך לרדת בשביל בתוך השמורה במשך שעה. האוטובוסים לדאוצ'נג נגמרים בסביבות 17:30.

שמורת "יאדינג":
השמורה מפו

על הכותב

נכתב ונערך ע"י יובל לוי, מדריך טיולים בסין, מתמחה בעיקר במחוזות יונאן וסצ'ואן. דובר, קורא, כותב וחי את השפה והתרבות הסינית. גר שנתיים בצ'נגדו- בירת סצ'ואן וכעת מתגורר בעיר העתיקה של דאלי שבחבל יונאן. מוציא ומדריך טיולים בהתאמה אישית לקבוצות ויחידים בדגש על תרבות, דת, טבע וחוויות יחודיות כמו טרקים ,טיולים קולינריים ומסעות..

טיפים

• אם אתם זקוקים למידע נוסף, ייעוץ או עזרה בארגון ויציאה לטרק או לטרקים אחרים ביונאן וסצ'ואן אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל yuvallevi03@gmail.com או בטלפון בסין -15208364170 (86+)

קישורים חיצוניים

• להרחבה על אזור לוגו ח'ו ובנות המוסו