טרק הקורה הגדולה של יאדינג
yading big kora - שבעה ימים קסומים ומלאי הרפתקאות באחת משמורות הטבע היפות בסין
| תאריך הטיול | August 2018 |
|---|---|
| משך הטיול | שבוע |
| עונה מומלצת | מתחילת יוני ועד סוף ספטמבר |
רקע כללי
שמורת יאדינג (Yading Nature Reserve) נמצאת באזורים הטיבטיים של דרום מערב מחוז סצ'ואן. השמורה סובבת סביב שלושה הרים אדירים שמזדקרים במרכזה ומקודשים לאוכלוסיה הטיבטית: הר החכמה ( Jampelyang, 5958m), הר הכוח (Chana Dorje, 5958m) והר החמלה (Chenresig, 6032m).
בשמורה יש שני מסלולים עיקריים: ה- small kora וה- big kora. הקורה הקטנה היא מסלול של יום הליכה אחד ארוך (או יומיים, תלוי בכם), שמקיף את הר chenresig ועובר בכמה אגמים קסומים. החיסרון הגדול במסלול זה טמון בעובדה שבחלקים גדולים מהמסלול תתקלו במאות תיירים סיניים שפוקדים את השמורה וקצת מסתירים את נפלאות הטבע. היתרון הגדול הוא שהמסלול מאוד נוח, גם להתמצאות וגם להליכה.
לעומת זאת, הקורה הגדולה היא סיפור אחר לגמרי. מדובר בטרק מאתגר שמקיף את שלושת ההרים הקדושים ומורכב משבעה ימי הליכה (אפשר לעשות גם ביום יותר או יום פחות), שבמהלכם סביר להניח שלא תפגשו אף אחד מלבד רועי צאן ולקטי פטריות טיבטים שחיים בבקתות אבן קטנות במעלה ההרים.
הטבע בטרק מדהים ומגוון, מיערות סבוכים ונהרות שוצפים באזורים הנמוכים יותר, דרך אחוים ירוקים ואגמים צלולים ועד למעברי הרים סלעיים ופסגות מכוסות קרחונים במקומות הגבוהים. בנוסף, גם תזכו לראות מקרוב את אורח החיים המסורתי של רועי הצאן ולקטי הפטריות הטיבטים (שגם אירחו אותנו כיד המלך בכל בקתה שבה עברנו).
הטרק יותר מתאים למטיילים עם קצת ניסיון בטרקים ארוכים (ולא כטרק ראשון) מאחר והוא מצריך סחיבת ציוד על הגב לכל ימי הטרק, לינה בשטח, התמודדות עם גבהים ועם מזג אויר קשוח ואף יכולות ניווט בסיסיות (השבילים לא מסומנים וגם לא תמיד מאוד ברורים). למרות כל האתגרים מי שייצא לטרק לא יתחרט לרגע - הטבע העוצמתי, המרהיב והמגוון יחד עם המפגש הבלתי אמצעי עם אוכלוסייה טיבטית, שהתיירות המערבית טרם הגיעה אליה, הופכים את הטרק הזה לחוויה מדהימה ויוצאת דופן.
חשוב לי להדגיש, שהתחלנו לתכנן את הטרק הזה לא מצאנו עליו המון מידע באינטרנט, והמסלול שעשינו מתבסס על כמה חלקיקי מידע ממקורות שונים. בנוסף לכך, לא היה לנו תכנון מסודר לחלוקת הימים וברוב הימים פשוט פתחנו אוהל במקומות יפים / מתי שהתעייפנו / מתי שמזג האויר סימן לנו להפסיק ללכת. לכן מי ממכם שיחפש באינטרנט יכול להיות גם שימצא וריאציות אחרות למסלול. עם זאת, אני חושב שהמסלול שביצענו בסופו של דבר הוא מסלול מעולה ונכון שממצה היטב את אזור יאדינג.
הכנות
פרמיט לפארק הלאומי:
הכניסה לפארק הלאומי יאדינג עולה לא פחות מ- 270 יואן לאדם (200 לסטודנטים בהצגת תעודת סטודנט, שבעצם כל תעודה תופסת - מרב קו ועד תעודת שחרור). אנחנו לפני תחילת הטרק נסענו למשרדי הכניסה לפארק (שנמצאים מעל העיירה שנגרילה) ושם קנינו פרמיטים. בפועל המסלול שלנו בכלל מתחיל כמה קילומטרים טובים מהכניסה הרשמית לפארק ולאורך כל הדרך לא פגשנו אף פקח או צ'ק פוינט. למעשה הפעם היחידה בכל הטרק שנאלצנו להראות למישהו את הפרמיט שלנו היה בסוף היום האחרון, שרצינו להשתמש בשירות השאטלים של הפארק (אם לא היינו מבקשים לעלות לאוטובוס כנראה שאף אחד לא היה מבקש מאיתנו להראות את הפרמיט). לכן לא בטוח שיש בכלל צורך לקנות את הפרמיט. ההחלטה אם לקנות את הפרמיט וללכת על בטוח או לא לקנות ולהסתכן שיתפסו אתכם היא בידיים שלכם.
מחלת גבהים:
הטרק ברובו הגדול מתנהל בגבהים של מעל 4,000 מטר ואף מתקרב ל- 5,000 בפסים הגבוהים. אנחנו לא לקחנו כדורי גבהים ולא עצרנו ליום התאקלמות מאחר והגענו כבר אחרי כמה ימים באזורים גבוהים. למי שחדש בגובה בהחלט מומלץ להוסיף יום התאקלמות וכמובן להיות קשוב לגוף ולהיזהר ממחלת גבהים.
מזג אויר:
החיסרון הגדול של הקיץ במחוזות הללו הוא שהוא מביא איתו גם לא מעט גשם, וככל הנראה יולי - אוגוסט מהווים את השיא של העונה הגשומה. אנחנו טיילנו באמצע אוגוסט וכל יום וכל לילה זכינו לגשם (לעיתים טפטוף ולעיתים מבול של שעתיים) ולערפילים שכיסו את הדרך ואת ההרים שסביבנו (שמיים כחולים נהפכו למצרך נדיר). כמובן שיש לגשם יתרונות גדולים - הוא הופך את כל האזור לירוק, היערות מתמלאים בפרחים ובפטריות שונות ומשונות, וענני הערפל מוסיפים הרבה עוצמה להרים שמסביב. ומצד שני, כדאי שיהיה לכם ציוד טוב נגד גשם - אוהל אטום לגשם, מעילי גשם, כיסויי גשם טובים לתיקים ושקיות אטומות לחפצים יקרי ערך. הגשם גם הופך את השבילים לבוציים וחלקים ולכן מאט מאוד את קצב ההליכה.
ציוד, אוכל ומים:
מבחינת ציוד, אתם צריכים ציוד טיולים מלא שכולל אוהל ושק שינה טובים והרבה ביגוד חם (בלילות קר מאוד). מבחינת אוכל, אנחנו יצאנו לדרך עם גזייה ושני בלוני גז וקנינו הספקה לשבוע - אורז, מרקי נודלס, דייסת שיבולת שועל, לחם והרבה עוגיות וסניקרס. את הקניות מומלץ לעשות בדאוצ'נג (עיירה טיבטית גדולה שמשמשת כתחנת מעבר נוחה בדרך לשמורה) שבה ניתן למצוא הכול ובמחירים טובים. מבחינת מים, אנחנו סחבנו שני ליטר לאדם, ואין שום סיבה לסחוב יותר מזה. ההרים מלאים בפלגי מים וכל כמה שעות יהיה לכם איפה למלא את הבקבוקים. מה שכן, כדאי אולי לסחוב טבליות לטיהור מים, באזורים הגבוהים חיים עדרים של יאקים שמלכלכים את המים.
ניווט:
אנחנו נעזרנו בשתי אפליקציות: maps.me ו- soviet millitery maps. שתי האפליקציות עובדות גם כשאין אינטרנט (רק צריך לטעון אותן מראש). המאפס מראה מספר שבילים באזור השמורה (ללא טופוגרפיה) ונעזרנו בה בפיצולים כדי לוודא שאנחנו על השביל הנכון (זה שמקיף את שלושת ההרים) והסובייט מספקת מפות טופוגרפיות של האזור (ללא שבילים).
את זמני ההליכה שציינתי בסיפור יש לקחת בערבון מוגבל, הם תלויים ביותר מדי משתנים (מזג אויר, התאקלמות לגובה, משקל התיקים, הזיכרון שלי וכו').
הגעה לתחילת הטרק
העיירה המרכזית באזור השמורה היא דאוצ'נג (Daocheng). לדאוצ'נג ניתן להגיע גם מהעיירות הטיבטיות של מחוז סצ'ואן וגם ממחוז יונאן (מהעיר שנגרילה). אנחנו נסענו בבוקר מדאוצ'נג לכניסה של השמורה. ברחבי העייירה מסתובבים מלא נהגים שרק יחכו להזדמנות לקחת אתכם (אפשר גם לסגור הסעה דרך אחד ההוסטלים), המחיר הוא 50 יואן לאדם והנסיעה נמשכת כשלוש שעות. הואן יוריד אתכם במרכז המבקרים בכניסה לשמורה (שם גם קונים את הפרמיט למי שמעוניין). מרכז המבקרים נמצא בחלקה העליון של עיירה שנקראת שנגרילה בשמה התיירותי (לא לבלבל עם העיר שנגרילה במחוז יונאן) או riwa בשמה המקורי.
כדי להגיע לנקודת ההתחלה של הטרק תצטרכו לרדת חזרה למרכז העיירה שנמצא מתחתכם (חצי שעה הליכה או טרמפ אחד מהיר). ממרכז העיירה יוצאים שני כבישים, אחד הולך צפונה חזרה לדאוצ'נג (הכביש ממנו באתם) והשני הולך מזרחה לכיוון עיירה בשם mengzi. אתם צריכים להתקדם שלושה קילומטרים עם הכביש שהולך מזרחה (ברגל או בטרמפים) עד שתראו מימינכם (בצידו השני של נהר שוצף) כפר קטן ששמו kanggu, זוהי נקודת ההתחלה של הטרק (הכפר לא מופיע ב- maps.me אבל שלט קטן באנגלית יבשר לכם שאתם במקום הנכון). אנחנו הגענו לכפר בשעות הצהריים, הסתובבנו בו כמה שעות וגם זכינו לארוחת צהריים אצל משפחה מקומית שהתעקשה לארח אותנו ולקראת הערב פתחנו אוהל על הגבעה מעל הכפר (בגובה של 2900 מטר).
יום 1
לאורך כל היום השביל מטפס בהדרגתיות במעלה הערוץ שנשפך ל- kanggu מדרום (שימו לב, יש שני ערוצים שנשפכים ל- kanggu מדרום, אתם צריכים את המזרחי מבין השניים), בתוך יער יפהפה, מלא בפטריות ובפרחים. נקודת ההתחלה של השביל נמצאת על כביש הגישה הקצר שמחבר בין הכביש הראשי לבתי הכפר. בדיוק בנקודה שכביש הגישה מתעקל וחוצה את הערוץ (שמגיע מדרום) תראו שביל קטן שמטפס בתלילות על השלוחה מימינכם. אחרי טיפוס קצר השביל מתיישר ומתחיל לרוץ על הגדה המערבית של הערוץ (יש עוד שבילים קטנים שהמקומיים משתמשים בהם כדי להגיע לשביל הראשי, זה שציינתי פשוט נראה הנוח והמרכזי ביותר). אחרי בערך שלוש שעות הליכה בגדה המערבית, השביל יורד לנחל וחוצה אותו ואז מתחיל קטע קצר שבו השביל מזגזג בין הגדה המערבית לגדה המזרחית. כעבור חצי שעה, כאשר אתם נמצאים בגדה המזרחית, תגיעו לפיצול שבילים - דרך אחת תמשיך דרומה על הגדה המזרחית, והשנייה תחצה מערבה ותתחיל לטפס בערוץ תלול לכיוון דרום מערב. השביל שאתם מחפשים זה השביל שממשיך על הגדה המזרחית (ולמעשה נשאר מקביל לערוץ שלאורכו התקדמתם כל היום). מפה השביל ממשיך לטפס עם הערוץ (רוב הזמן במתינות, עם כמה עליות קצת יותר תלולות) במשך כשעתיים וחצי נוספות עד שלפתע תראו מולכם מתחם קטן עם כמה אוהלים ובקתה שבו מתגוררות כמה משפחות של לקטי פטריות טיבטים. המקומיים אירחו אותנו כיד המלך (בלי לרצות כסף בתמורה) וחלקו איתנו את כל שהיה להם - מגבינות ולחם, דרך תה טיבטי (כנראה התה הכי מגעיל שתשתו בחיים) ועד לוודקה ובשר. אנחנו פתחנו את האוהל שלנו בסמוך אליהם ושם העברנו את הלילה, בגובה של 3,700 מטר.
יום 2
ביום הזה איבדנו קצת את השביל ומצאנו את עצמנו מטפסים לפס הלא נכון וממנו יורדים דרך שלוחה סבוכה, תלולה ומצוקית בגשם שוטף. בסיפור אסביר גם את הדרך שבה הלכנו וגם אתאר את הדרך שבה לפי דעתי צריך ללכת ואת הנקודה שבה איבדנו את השביל.
ממתחם האוהלים השביל מטפס בתלילות כמה דקות במעלה הגדה המזרחית, תופס קצת גובה, ואז ממשיך לרוץ במקביל לנחל. כעבור שעתיים בערך השביל חוצה פלג מים קטן ואחריו מגיע לאחו שבו כמה בקתות נטושות (בערך מהאחו הזה אתם גם נפרדים מהיער הסבוך ופני השטח נעשים קצת יותר חשופים). משם טיפוס נוסף (עדיין במקביל לנחל) שנמשך קרוב לשעה יוביל אתכם לעוד בקתה נטושה, שקצת לפניה יש פיצול ערוצים, שבו ככל הנראה טעינו בדרך ואיבדנו את השביל (תזכרו את הפיצול הזה, עוד נחזור אליו).
בפיצול המשכנו עם הערוץ המרכזי, עברנו דרך הבקתה הנטושה (שנמצאת קצת מעל הפיצול) והמשכנו לטפס במשך כמעט שעה נוספת עד לאחו קטן שנמצא במעלה הערוץ ובו שתי בקתות נטושות. משם שברנו שמאלה (בשלב הזה הלכנו על מרעולים קטנים ולא ממש על שביל ברור) וטיפסנו בתלילות אל עבר הפס (אוכף) שנמצא משמאל לאחו (שעה נוספת). בצידו השני של הפס לא מצאנו שום מרעול שיורד למטה ובגלל הגשם שהתחיל לרדת והערפל שהתחיל לכסות את ההרים החלטנו לרדת כמה שיותר מהר למטה ישירות דרך השלוחה הרחבה שהייתה פרוסה לפנינו, עד שנגיע לעמק שלמרגלות הרכס. השלוחה שנראתה כל כך נוחה להליכה הפכה לתלולה ומצוקית ככל שירדנו יותר ויותר (ובחלקים הנמוכים שלה גם נהייתה מיוערת וסבוכה) והירידה מהפס נהפכה למסלול מכשולים קשוח ואכזרי. כמעט שעתיים לקחה לנו הירידה, עד שבסופה הגענו לערוץ רחב ובו גם מצאנו את השביל שכל כך התגעגענו אליו. התקדמנו עם השביל במעלה הערוץ במשך מספר דקות, עד שהשביל חצה את הנחל והתחיל לטפס בתלילות על השלוחה בצידו השני של הערוץ. טיפוס של חצי שעה יוביל אתכם לאחו ירוק ובו בקתה בודדת, שם פגשנו רועה צאן ואת עדר היאקים שלו. הרועה אירח אותנו בשמחה בבקתתו הצנועה, בה גם העברנו את הלילה (4300 מטר גובה).
ובחזרה לפיצול ערוצים שלפני הבקתה. אנחנו מיהרנו להמשיך בערוץ המרכזי שמתעקל ימינה (לכיוון הבקתה הבודדת), אבל בדיעבד היה גם שביל ברור וטוב שהמשיך במעלה הערוץ השני (השמאלי מבין השניים). אני משער שהשביל הזה המשיך לטפס עד לפס יותר נוח מזה שאנחנו חצינו, ובסופו של דבר ירד בצידו השני והתחבר לאותו ערוץ רחב שגם אנחנו ירדנו אליו (ובו פגשנו את השביל בסופו של דבר).
יום 3
אחרי תה טיבטי של בוקר, יצאנו מהבקתה והמשכנו עם השביל שבאנו איתו אתמול. השביל חוצה את האחו וכעבור שתי דקות מתפצל לשניים - נתיב אחד ממשיך ישר והשני שובר שמאלה ומטפס לאוכף קטן, וזה הנתיב שאתם צריכים להמשיך איתו. אחרי 20 דקות של טיפוס תלול השביל מתיישר ומתקדם במישור (פחות או יותר) על צלע ההר. ככה השביל ממשיך במשך חצי שעה עד שהוא יורד לאחו רחב שבו כמה בקתות נטושות. מהאחו השביל שובר ימינה ומטפס במקביל לואדי קטן עד לאוכף נוסף. מהאוכף השביל מתעקל ימינה ומתקדם על צלע ההר תוך כדי שהוא יורד במתינות לכיוון הערוץ שמשמאלכם, עד שהוא מגיע לבקתה נטושה. מהבקתה המגמה משתנה והירידה המתונה נהפכת לטיפוס מתון במקביל לערוץ. כעבור חצי שעה של טיפוס הערוץ יתרחב ומולכם יצוץ כפר טיבטי קטן וקסום שיושב בתוך אחו ירוק ומלא פלגי מים, מוקף פסגות סלעיות ומשוננות. לכל מי שהגיע לאזורים הטיבטים על מנת למצוא את שנגרילה (גן העדן הטיבטי האבוד) - בהחלט יתכן וזה המקום. גם כאן אנשי הכפר אירחו אותנו ודאגו לנו לארוחת צהריים חמה וטעימה ולתה טיבטי חם ומגעיל. מהכפר יוצאים שני שבילים, האחד פונה ימינה והשני שמאלה ושניהם מטפסים בתלילות על הרכסים שמקיפים את הכפר. אתם צריכים את השביל השמאלי מבין השניים (יש מקדש קטן עם דגלים טיבטיים בנקודה בה השביל מתחיל לטפס מעל הכפר, כך תדעו שבחרתם בשביל הנכון). טיפוס קצר במעלה השביל יוביל אתכם לאגם קטן וקסום ששוכן לו מעל הכפר, וגם כאן השביל מתפצל לשניים. דרך אחת מקיפה את האגם מימין ומטפסת בתלילות ברכס מעל האגם. הדרך השנייה שוברת שמאלה ממש לפני האגם, חוצה פלג מים שיוצא מהאגם ומטפסת גם היא בואדי תלול משמאל לאגם. הדרך שאתם צריכים להתקדם איתה היא השמאלית. משם מחכה לכם טיפוס תלול במעלה הואדי (השביל לא מאוד ברור אבל יש רוג'ומים שמראים את הדרך). אחרי שעה של טיפוס הגענו לאחו יפה וישר בחלקים העליונים של הואדי (למרגלות הפס שמחכה לכם למחרת) ושם פתחנו אוהל בגובה של 4,600 מטר.
יום 4
מהמקום בו ישנו המשכנו לטפס במעלה הואדי. טיפוס די תלול שנמשך כשעה (גם פה השביל קצת מטושטש, אבל יש רוג'ומים שמראים את הכיוון) הוביל אותנו בסופו של דבר לפס יפהפה מכוסה דגלי תפילה טיבטים. השביל חוצה את הפס ומתחיל לרדת מצידו השני וכעבור שעה של ירידה תפגשו ממולכם ערוץ רחב מאוד ולצידו עוד כפר טיבטי קטן וקסום (גם פה זכינו להכנסת אורחים חמה ומפנקת). מהכפר השביל מתעקל שמאלה ומתחיל לרדת במקביל לערוץ. חצי שעה של ירידה תוביל אתכם לגשר שחוצה את הערוץ. מהגשר השביל יטפס כמה מטרים על השלוחה בצד השני, יעבור בסמוך לבקתה נטושה וימשיך דרך אחו קטן ומישורי במשך מספר דקות עד שתמצאו את עצמכם שוב בתוך יער סבוך. ירידה תלולה ומפותלת בתוך היער תביא אתכם בסופו של דבר לעוד ערוץ רחב. משם השביל יתקדם במעלה הערוץ, בטיפוס מאוד מתון ונוח, וכעבור בערך שעה וחצי תגיעו לקצה הערוץ ולבסיסו של Chana Dorje, ההר הקדוש הראשון שתפגשו מבין השלושה. למרגלות ההר תמצאו את עצמכם באחו יפהפה, מכוסה בדגלי תפילה טיבטים, כשמסביב אליכם יערות קסומים ומצוקי סלע וקרח אדירים - מקום מושלם לפתוח אוהל (4000 מטר גובה).
יום 5
היום הזה הוא יום מאוד ארוך, אנחנו סיימנו אותו לקראת שמונה בערב (היה בדרך גם גשם שעיכב אותנו ליותר משעתיים). למי שמעוניין בהחלט ניתן לקצר אותו ולפתוח אוהל כמעט בכל נקודה שתרצו (לקצר את היום לא אומר בהכרח להאריך את הטרק ביום נוסף, כי יום ההליכה שביצענו למחרת היה מאוד קצר וכבר בצהריים סיימנו ללכת, ככה שפשוט אפשר לחלק את היומיים האלה בצורה יותר מאוזנת).
מבסיס ההר השביל שובר שמאלה ומתחיל לטפס בתלילות בתוך היער (כמה דגלי תפילה טיבטיים יכווינו אתכם לנקודה שבה השביל נכנס ליער). כעבור שעה של טיפוס תגיעו לאוכף קטן וכעבור עשר דקות נוספות תגיעו לאוכף יותר רחב שמכוסה בדגלי תפילה טיבטיים (הפס הראשון של היום, חכו יש עוד שניים). חמש דקות אחרי הפס תראו מולכם עוד מקבץ בקתות של רועי צאן טיבטים - מקום נהדר לארוחת בוקר. משם השביל שובר ימינה ומטפס במעלה השלוחה שמימין לכפר (השביל לא מאוד ברור, אבל המקומיים יכווינו אתכם בשמחה). 40 דקות בערך לוקח הטיפוס מהכפר ועד לקו הרכס (הפס השני של היום). אחרי הפס השביל מתעקל ימינה ורץ באותו קו גובה על צלע ההר, כשמימינכם מצוקי סלע אדירים ומשמאלכם עמק מדהים מכוסה יערות ואחוים. כעבור שעה של הליכה נוחה תראו מימינכם מורנות עצומות שנשפכות מההר (נראות כמו סוללות עפר). משם השביל ממשיך להתקדם עוד קצת בתוך צמחייה נמוכה וסבוכה עד שהוא מגיע לבסיסו של הפס השלישי של היום. שעה נוספת של טיפוס תלול תביא אתכם לפס עצמו (אבל על תחשבו שפה נגמרו העליות להיום). בצידו השני של הפס מחכים לכם נופים נהדרים וירידה יחסית מתונה ונוחה. כעבור 40 דקות תראו משמאלכם מקבץ קטן של בקתות נטושות (מקום נוח וטוב להעביר בו את הלילה למי שהתעייף). השביל ממשיך לרדת וקצת אחרי הבקתות תראו מימינכם מקדש טיבטי קטן (שבעצם מסמן לכם שאתם נמצאים למרגלותיו של Jampelyang, ההר השני מבין השלושה) שנמצא למרגלותיו של מצוק סלע עצום. משם השביל יורד עוד קצת עד שהוא חוצה פלג מים קטן שזורם מכיוון ההר, נכנס לתוך יער ומשנה מגמה - הירידה הקלילה והכיפית הופכת לעלייה קשה ומעייפת. אחרי שעה של טיפוס אינטנסיבי תגיעו לקצה השלוחה שאותה טיפסתם (הפס הרביעי של היום למי שרוצה) ומשם השביל מתחיל לרדת ותוך חצי שעה בערך מגיע לאחו רחב ועגול, מוקף הרים ומצוקים (במרכז האחו בקתה בודדת ונטושה), שם ישנו בגובה של 4250 מטר.
יום 6
ביום הזה עשינו לנו יום הליכה קצר יחסית (אחרי היום המעייף שהיה לנו אתמול) וסיימנו את ההליכה לקראת השעה אחת בצהריים.
כמו ברוב הימים בטרק הזה, גם ביום הזה תזכו לפתוח את הבוקר עם עלייה קשוחה. השביל יוצא מהאחו בו ישנתם ומטפס בתלילות על השלוחה בצידו השני, טיפוס שלקח לנו בערך 40 דקות. משם השביל מתיישר ומתחיל לרוץ על צלע ההר שהוא שומר על אותו קו גובה רוב הזמן (מדי פעם קצת מטפס). כעבור שעתיים השביל שובר ימינה ומטפס במשך כמה דקות לפס קטן וסלעי, שמכוסה גם הוא בדגלי תפילה טיבטיים. אחרי הפס השביל שוב שובר ימינה ומתקדם במקביל לרכס עד שהוא מגיע לאוכף קטן. משם ירידה קצרה תוביל אתכם לאחו רחב. עוד מספר דקות של עלייה אחרי האחו ותגיעו לאגם קטן. אנחנו זיהינו על אחת השלוחות משמאל לאגם מקבץ קטן של בקתות והחלטנו לזנוח את השביל המרכזי ולעצור שם לחצי יום מנוחה. מהאגם יוצאים כמה מרעולים שמובילים אתכם לבקתות, כחצי שעה הליכה, ושם מצאנו רועה צאן חמוד שלקח אותנו תחת חסותו ואצלו העברנו את הלילה, בגובה של 4400 מטר.
יום 7
היום האחרון של הטרק.
יצאנו מהבקתה בה ישנו ועלינו בחזרה אל האגם מאתמול, שם פגשנו שוב את השביל. מהאגם השביל ממשיך לטפס במקביל לערוץ, מתעקל קצת שמאלה ואז ימינה וכעבור שעה של עלייה מתונה תגיעו לפס הראשון של היום (אל תדאגו, היום יש רק שניים). בצידו השני של הפס מחכה לכם אגם מדהים (שמסיבה לא ברורה נקרא snake lake). מהפס השביל יורד בתלילות עד לשפת האגם ושם הוא מתפצל לשניים. אנחנו הקפנו את האגם מימין עד שהגענו למקבץ קטן של בקתות נטושות בצידו השני. מהבקתות הנטושות השביל עוזב את האגם ומטפס בתלילות על הרכס מעל לבקתות. כמה דקות של טיפוס יחסית תלול ואז עוד כמה דקות של טיפוס מתון ותמצאו את עצמכם בפס רחב שמלא בדגלי תפילה. מסביבכם שניים משלושת ההרים הקדושים - הר Jampelyang מימינכם והר Chenresig משמאלכם. כנראה שהנוף מהפס מרהיב ביופיו, אבל שאנחנו עברנו שם הפס היה מכוסה עננים ולא זכינו לראות הרבה מההרים האדירים שסביבנו. בפס השביל גם מתפצל לשניים - נתיב אחד פונה שמאלה ומקיף גם את הר Chenresig (ולמעשה מתחבר לקורה הקטנה ומשלים את ההקפה הטיבטית הקדושה של שלושת ההרים) והנתיב השני ממשיך ישר בין שני ההרים המקודשים ויורד לאגמים המפורסמים שבמרכז השמורה. אנחנו ירדנו לכיוון האגמים. מהרגע שתחצו את הפס ותתחילו לרדת בצידו השני אתם כבר יכולים לשכוח מהשקט והשממה שהורגלתם אליה בימים האחרונים, כי אתם הולכים למצוא את עצמכם הולכים על שבילי עץ מסודרים כאשר אתם מוקפים בהמוני תיירים סיניים. ולכל מי שתהה איך זה מרגיש ללכת על השטיח האדום, הסיניים במקום יספקו לכם את החוויה במלואה - הם לא יפסיקו לברך אתכם לשלום, לצלם אתכם ולהצטלם אתכם. כמה דקות אחרי שהתחלתם לרדת מהפס תגיעו לאגם קסום, ה- milk lake. משם עלייה קצרה (ואחרונה לטרק הזה, מבטיח) תוביל אתכם לעוד אגם יפהפה שנקרא five color lake. ומשם השביל יורד בתלילות במורד הואדי עד לחניון השאטלים של השמורה. הזמן שייקח לכם להגיע לשם תלוי במצב הפקקים האנושיים שנוצרים על השבילים ובמידת הנחישות שלכם לעקוף אותם (בין שעה לשלוש שעות). מחניון השאטלים (אל תדאגו, השבילים לשם מאוד ברורים ואי אפשר לפספס) אפשר או לרדת ברגל כמה קילומטרים נוספים לכפר yading או לקנות כרטיס לשאטל (50 יואן לאדם) שייקח אתכם לשם. אנחנו עלינו על השאטל ותוך כמה דקות הגענו לכפר. מהנקודה בה השאטל מוריד אתכם תמשיכו במורד הכביש כמה דקות עד שתגיעו לתחנת אוטובוסים גדולה, וממנה אוטובוסים של הפארק ייקחו אתכם בחינם (בהצגת הפרמיט של השמורה כמובן) בחזרה לשנגרילה - ברוכים השבים לציוויליזציה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם