חודש בסין עם ילדים

אחרי עשר שנים חזרנו לסין - שני מבוגרים ושני ילדים בטיול תרמילאים

תאריך הטיול	August 2010
משך הטיול	חודש
עונה מומלצת	לא בחורף

תוכן עניינים

הקדמה

קצת מספרים
יצאנו לדרך שני מבוגרים ושני ילדים – דקל בן 7 (כמעט) ואלון בן 4 (כמעט)
2 תיקי גב, 13 קילו כל אחד
2 תיקי יד, 6 קילו כל אחד
ותיק אחד קטן עם גלגלים לדקל
33 ימי טיול

עלויות:
יואן = קצת יותר מחצי שקל (USD = 6.7RMB)
ילדים עד גובה מטר ועשרים לא משלמים כמעט בשום מקום

טיסה עם air china (טסים עם אל על) – 990$ למבוגר, 750$ לילד
טיסת פנים בייג'ין - גווילין – 1230 יואן למבוגר (185$), 990 לילד(145$)
טיסת פנים קונמינג – שיאן – 1100 יואן למבוגר (165$), 680 לילד (100$)
סה"כ טיסות - 4670$
שאר ההוצאות - 3200$

מנת נודלס – 3 - 10 יואן
שתייה קלה / בירה – 5 יואן
רכבת תחתית – 2 יואן
מלונות – 230 יואן בביג'ניג, 60-150 יואן בשאר המקומות (חדר ל-3 או 4 עם מקלחת צמודה)

מלונות – בכל המלונות יש טלוויזיה עם לוויין, מקבלים מצעים, מגבת, נייר טואלט ואפילו סבון. נראה שזה סטנדרט שמוכתב ע"י הממשלה. בכל מלון, גם הכי קטן בכפר הכי נידח, היה מחשב עם אינטרנט בחינם, ברוב המקומות יש גם Wi-Fi
אכסניות הנוער התגלו כנחמדות ופופולריות בקרב התרמילאים, כרטיס חבר עולה 50 יואן - www.yhachina.com

סין 1996 - 2010
המון השתנה, יותר נכון כמעט שום דבר לא נשאר כשהיה:
לעומת הסינים של 1996 שראו בתייר את אויב האומה, היום הסינים מאוד רוצים לעזור, ובכלל מאוד נחמדים
אם פעם במשך חודש פגשתי רק שני סינים שמדברים אנגלית, היום קל להסתדר עם אנגלית, בבייג'ין במלונות ובאתרי התיירות מדברים אנגלית, והאנשים ברחוב בד"כ יודעים מילים בסיסיות, כמו מספרים וכו'. כמו כן יש שלטים באנגלית בכל מקום (ב- 1996 אפילו בעיר האסורה לא היתה מילה באנגלית)
כמעט ולא יורקים ברחובות, לא מעשנים ולא זורקים לכלוך ברחוב
אימת התיירים של 1996 – השרותים המשותפים הזוועתיים, נראה שעברו מהעולם בערים הגדולות, והיום כבר יש אפילו לא מעט שרותים מערביים, ונקיים (בד”כ)!
בייג'ין עברה מתיחת פנים מדהימה, רחובות נהרסו והפכו למדרחובים עם חנויות יוקרה, האוטובוסים שודרגו, רכבת התחתית שהיתה בעבר 2 קווים בלבד, מרושתת ביום בכל העיר, המזגנים מאוד נפוצים.
התיירות הסינית מאוד פופולרית, מה שגרם לפיתוח מאסיבי של אתרי תיירות, כדוגמת יאנג-שו
המלונות הפרטיים החליפו את הלינה במלונות הממשלתיים, וכן חנויות ה- friendship store, חנויות לתיירים בלבד, עברו מן העולם.
יאנג-שו ודאלי, שהיו פעם כפרי תרמילאים קטנים, שודרגו לאתריי תיירות עבור מליוני הסינים שמבקרים בהם.

קצת אקולוגיה...
בערים הגדולות הקטנועים, הריקשות והאופניים הממונעים (ויש הרבה כאלו) משתמשים במנועי חשמל
הרחובות נקיים, בכל מקום יש פחים לזבל שאפשר למחזר ולזבל שאי אפשר למחזר, אבל לא נראה שהסינים באמת יודעים מה לשים באיזה פח... אבל בקבוקי המשקה של חצי הליטר שמאוד נפוצים, נאספים מיד למחזור.
בסופרים אין שקיות חד פעמיות
משתמשים המון בנורות חסכוניות

דברים שלקחנו והתגלו כמיותרים:
סדינים – בכל מלון מקבלים מצעים נקיים, כולל ברכבות לילה
מגבות – קיבלנו בכל המלונות, אפשר להסתפק במגבת אחת

מגיעים לבייג'ין

טיסת לילה בשעה 23:00, 9 שעות וחמש דקות ואנחנו בביגי'ן, נוחתים לגל חום שזקני בייג'ן לא זוכרים כמותו, משום מה ברוב המקומות המזגנים עובדים חלש (כולל בשדה התעופה).

רכבת של כחצי שעה לקחה אותנו לרכבת התחתית, עוד כחצי שעה והגענו לכיכר טיננמן, שבה החום מכה בנו במלו עוזו, אפילו הסינים הולכים ברחוב בלי חולצה, בפעם הראשונה הבנו מה הכוונה במילה "הביל".
הסינים מאוד נחמדים, רובם לא מדברים מילה באנגלית (למרות שבד"כ יש באזור מישהו שיודע מילה או שתיים באנגלית, נו בכל זאת אנחנו בביג'ין), אבל מאוד ששים לעזור, שינוי גדול מהזיכרונות שיש לי מהטיול הקודם בסין, מלפני 14 שנים.
מכיכר טיננמן היינו צריכים להגיע למלון, לא הצלחנו לעצור מונית, עד שמונית אחת הגיע היא לא הסכימה לקחת אותנו (כמובן שלא הבנו למה), והאנשים ברחוב אמרו לנו ללכת ברגל, הבנו שאנחנו בסה"כ די קרובים. הליכה קצרה הביאה אותנו לרחוב Da Zha Lan xi da jie, שהוא מדרחוב נחמד ובקצהו נמצא ה- Emperor guest house emperorguesthouse@gmail.com. המלון נחמד, החדרים מאוד בסיסיים וקצת טחובים, אבל יש מזגן (עובד חלש, אבל בכל זאת מזגן) ומקלחת צמודה, אפילו יש מגבות ואינטרנט אלחוטי חופשי. הצוות נחמד (ואוהב לצחוק, לפי דקל)
בערב יצאנו לאכול במסעדה מקומית במדרחוב, המחירים מצחיקים – עוף שלם אפוי – 35 יואן, קערת אטריות זוגית ענקית – 8 יואן, קערית אורז – 2 יואן. ארטיק – 2 יואן.
בכל מקומות הילדים הם אטרקציה, בינתיים הם מתביישים, דקל מנסה להגיד שלום בסינית.
בערב התחיל לרדת גשם קל. חזרנו למלון ומיד נפלנו למיטה.

בייג'ין

המשכנו לעיר האסורה, גם כיכר טיננמן וגם העיר האסורה עמוסות במטיילים (סינים בעיקר), לוקח כמעט שעה עד שמגיעים לכניסה שבה מוכרים את הכרטיסים , אחרי הכניסה ניגשה אלינו מדריכה ושאלה אם אנחנו רוצים הדרכה, הסכמנו, היא מעניין, אבל לילדים ולריקי לא הייתה סבלנות, והיה חם מאוד, והיא לקחה אותנו רק בשביל הראשי, מאוחר יותר טיילתי לבד בחלקים הצדדיים, היה מאוד יפה, הסינים בנו תצוגות של מוצגים מהעיר האסורה, וכן בכל מקום יש שילוט גם באנגלית וגם בסינית (נזכרנו שלפני 14 שנים לא היו הסברים בסינית אפילו בעיר האסורה, היום יש בכל רחוב וחנות את השם בסינית ובאנגלית), בסה"כ יפה מאוד, יותר יפה ממה שזכרתי.
בעיר יש 9999 חדרים, חצי חדר פחות ממה שיש לאל (שלפי האמונה הקיסר הוא הבן שלו), לקיסר היו מאות נשים שלא הורשו לצאת מהעיר האסורה. כל הגגות בצבע זהב (סמל לקדושה אלוהית) וכן המוטיב של הספרה 9 חוזר על עצמו. לאנשי העם אסור היה להשתמש בצבע זהב ובספרה 9 .
חזרו לכיוון המלון דרך רחוב Qianmen da jie, שמוביל לכיכר טיננמן מדרום, בשנים האחרונות הפכו את הרחוב למדרחוב יפיפה עם חנויות מותגים. אין ספק שהעיר עברה שדרוג רציני בשנים האחרונות.
במשך כל היום הילדים הם אטרקציה ומוקד לצילומים עם הסינים, דקל משתף פעולה, ואלון התחיל לשתף פעולה בערב. נראה שהם די נהנים מצומת הלב שמורעפת עליהם.
לגבי בייג'ין, העיר אפופה אובך (זיהום אויר ?). כל הקטנועים והריקשות שראינו הוסבו לחשמליות, גם אופניים רבים שודרגו לחשמליים, מעניין אם זה קשור לזיהום האוויר. הרחובות נקיים, ובכל פינת רחוב יש מספר שוטרים

לחומה הסינית

נסענו לחומה הסינית. מכיוון שבפעם הקודמת היינו ב- Simatai (מאה ועשרים ק"מ מבייג'ין), הפעם נסענו ל- Mutianyu (שבעים ק"מ מבייג'ין). סוכנויות הנסיעות מוכרים טיולים לחומה בכ- 150 יואן, אנחנו נסענו לבד:
רכבת תחתית לתחנת Dongzhimen (שני יואן), בתחנת האוטובוס הצמודה לקחנו את קו 916 עד Huai rou, ברגע שירדנו באו אלינו נהגי מיניבוס, כ-20 דקות נסיעה. הנהג חיכה לנו 3 שעות עד שנסיים לטייל בחומה. החומה מאוד יפה, לא זכרתי שהיה כל כך מרשים. עלינו ברכבל וירדנו בגלישה בקרונית בסלאלום, מאוד נחמד. הילדים מאוד נהנו (במיוחד דקל, שרץ את כל החומה בתחרות), כמובן שגם שם הם היו אטרקציה והצטלמו עם המון סינים... ההגעה לחומה מאוד פשוטה, באוטובוסים שלט עם התחנה הבאה באנגלית והאוטובוס ממוזג.
היום כבר הרבה פחות חם מאתמול, וכשחזרנו לבייג'ין היה כבר די נעים, אפילו הצלחנו לראות קצת את השמיים...

חוזרים ליאנג שו

קמנו מוקדם בבוקר, קנינו ארוחת בוקר ברחוב, ועם ריקשה לתחנת התחתית החביבה שלנו ובהמשך עם הרכבת המהירה לשדה התעופה, טיסה לגווילין. כשהגענו לשדה התברר שהטיסה שלנו מלאה, ובמקום 9:30 קיבלנו כרטיסים ל- 12:10 . המטוס התעכב שעה על המסלול, ואחרי כ-3 שעות הגענו לשדה התעופה של גווילין. נסיעה של שעה וחצי (אפשרות אחרת – לנסוע באוטובוס לגווילין, כחצי שעה, ומשם יש המון אוטובוסים ל- Yangshuo)
ההגעה ליאנג שו הייתה קצת טראומטית – עיירת התרמילאים הקטנה והשלווה שפעם הכרנו הפכה למקום תיירותי שוקק חיים, אבל עדיין נראה נחמד, רק שונה. הגענו ל- Bamboo House Hotel bamboohous23@hotmail.com (יש מלון ויש גסט האוס, אנחנו במלון) – חדר מדהים, 2 מיטות זוגיות, מזגן, אמבטיה, וכל זה תמורת 160 יואן.
בערב הסתובבנו קצת בעיירה, מה שנראה קודם כתיירותי אבל נחמד, נראה עכשיו תיירותי מדי, הרחוב הראשי מוצף במיליארד סינים (אולי אפילו קצת יותר), אין ספור חנויות, מסעדות ושלטי נאון נוצצים, כולם מדברים אנגלית. נראה שרק ברחוב הראשי של יאנג שו יש יותר מועדונים מאשר בתל אביב כולה, ומדובר במועדונים שלא היו מביישים אף עיר בעולם. מה קרה ליאנג שו הישנה, השקטה והטובה? האם יתכן ואנחנו מתגעגעים לסין של פעם, זו שלא דיברו בה מילה באנגלית, והתייר היה מנודה?
מה שכן, הנוף עדיין מפצה על הכל.

"let's get a few things straight from the start. Yes, Yangshuo is extremely touristy. Yes, part of it are very Western indeed. And yes, you will be hassled by touts during every day of your stay. But if you use any of the above as an excuse for avoiding the area altogether, you're making a big mistake. Make sure you're got plenty of time left on your visa when you arrive. This isn't a place you'll be wanted to leave in a hury.”

יום ראשון ביאנג שו

נסענו כשעה באוטובוס ל- Yangdi, משם יצאנו בהפלגה ברפסודה במשך כשעה וחצי בנוף מדהים על נהר הלי עד לכפר Xingpinn. מקסים. טיילנו קצת בכפר וחזרנו באוטובוס ליאנג-שו. את ההפלגה קנינו דרך המלון, שאמור להיות יותר זול מאשר אם קונים ישירות ב- Yangdi.
ביאנג-שו התרחצנו בנהר, ובערב הלכנו למופע אור קולי שבויים ע"י מי שביים את מופע הפתיחה של האולימפיאדה (150 יואן לאדם דרך המלון, כולל הסעה של כ-20 דקות, במקום 198 בקופות...). המופע נמשך כשעה (יש שתי הופעות כל ערב), ומשתתפים בו 500 שחקנים. ריקי מאוד התלהבה, אני חשבתי שהיה יפה. בערב נשארתי ער עד חצות כדי לסדר את התמונות מהיום...

יום שני ביאנג שו

שכרנו מהמלון אופניים – טאנדם לדקל ולי ואופני עיר עם כיסא מקש לריקי ואלון, רכבנו ל- moon hill – רכיבה מישורית בכביש סלול של 8 ק"מ, קשה להיזכר איך היה רק לפני 14 שנים כשרכבתי באותו מסלול, בכביש לא סלול, בלי מכוניות/אוטובוסים, בלי המוני המבנים והאטרקציות שצצו לאורך כל הדרך. דקל מאוד נהנה מהרכיבה בטנדם, וריקי שרדה יפה את הפעם הראשונה שהיא מרכיבה אם אלון. קשרנו את האופניים, שילמנו כניסה והתחלנו לטפס במעלה 800 המדרגות על לחור שבהר. דקל רץ למעלה, ואלון עמד במשימה בגבורה. רק דבר אחד לא השתנה ב-14 שנים – אותן נשים מבוגרות שרודפות אחריך במעלה ההר כדי שתקנה מהן פחית קולה. נראה שיש דברים שלעולם לא משתנים. בדרך למטה אחת הנשים שידלה אותנו ללכת לאכול אצלה בבית, בכפר הסמוך. הארוחה התבססה על אורז, שורש במבוק מבושל ועוד ירק לאם מזוהה שגדל אצלה בחצר. היה טעים מאוד וגם חוויה מיוחדת.
משם המשכנו לסיור במערת נטיפים עם נהר זורם בתוכה, הפרסומת אומרת שהיא המערה האורגינאלית, ולא החיקוי, אבל את זה אומרים גם כנראה במערות האחרות. בכל מקרה המערה מאוד נחמדה, למערה נכנסים בהפלגה ברפסודה, לאחר מיכן הולכים ברגל לאורך הנחל שזורם בתוך המערה, כשבדרך עוברים ליד הנטיפים והזקיפים – המערה מאוד ארוכה ומאוד יפה. בדרך חזרה עצרנו להתרחץ בבריכת בוץ, נזכרנו בסרט 'שרק', מסתבר שבבוץ הגוף צף יותר טוב מאשר בים המלח. דקל ואלון נהנו מאוד (וגם אבא שלהם). המשכנו למעיינות חמים – הרבה בריכות קטנות, כשהעליונות הן הכי חמות וככל שיורדים בגובה גם החום בבריכות יורד. יצאנו החוצה בהפלגה, לא כל כך עייפים אבל מאוד מרוצים. בתוך המערה יש מספר פחים לבקבוקים, הפחים היו מלאים ובמסלול לא היה כמעט זבל, ממש לא סין שאנחנו זוכרים.
רכיבה חזרה ליאנג-שו, ופתאום השעה כבר שמונה בערב. בדרך חזרה עקפנו כל מיני סינים שטיילנו איתם היום, כל הדרך hello, hello וניסיונות של שיחה שלהם עם הילדים, תוך כדי רכיבה. בערב גילינו שיש רחוב מקביל לרחוב הראשי, שבו יש בעיקר מסעדות, מכל הסוגים והמחירים, הרחוב נראה מאוד נחמד והרבה פחות עמוס. מזג האוויר השתפר – ביום עדיין היה חם ולח, אבל בערב היה ממש נעים, אפילו ישבנו לאכול בחוץ, ולא במזגן שבתוך המסעדה.
במהלך היום שמנו לב שהרחובות נקיים, הסינים הפסיקו לזרוק זבל ברחובות, כמעט ולא מעשנים ומאוד נחמדים לזרים (ופה גם כולם מדברים אנגלית).
באמת שאני ממש ממש לא רוצה לעזוב את יאנג-שו, אבל נראה שאין ברירה.

"for mind-blowing views of the surrounding countryside, head to the surreal limestone pinnacle Moon Hill, famed for its moon-shapped hole.”

יום שלישי ביאנג שו

שכרנו את האופניים ורכבנו ל- Yulong river, בו יצאנו להפלגה רגועה על רפסודת במבוק שנדחפת עם מוט על ידי אדם שעומד מאחור, במהלך הדרך ישנם מספר מפלונים קטנים שהרפסודה צולחת ומכניסים קצת אנדרנלין להפלגה. הנוף, כרגיל, יפה מאוד. ההפלגה מאוד ממוסחרת, המוני רפסודות, בדרך יש המון רפסודות שמוכרות הכל – משתיה, שפריצ'רים של מים ועד לארוחות גריל באמצע הנהר, במפלונים מצלמים את הרפסודות ומדפיסים את התמונות במקום. למרות המסחור השייט נחמד מאוד, רגוע ופסטורלי. הילדים נהנו מאוד, נראה שיש לנו שני מלחים במשפחה. הנהר עצמו מאוד נקי, אין בקבוקים במים (אוספים אותם בפחים שברפסודות), אין שקיות ניילון, קשה להאמין. אפשר להעלות את האופניים על הרפסודה, במקרה שלנו הם הסיעו את האופניים לסוף המסלול.
המשכנו ברכיבה בשדות לכפר Aishan, הכפר לא מעניין כלל אבל הדרך הייתה נחמדה. בכפר אכלנו במסעדה "מקומית" שלא רק שהייתה טעימה, אלא שברה את הרף התחתון של המחירים שהכרנו עד היום – מרק אטריות עם בשר – 5 יואן, בירה – 5 יואן, פחית קולה – 3 יואן . כשאכלנו הילדים הפכו לאטרקציה, מספר נשים הגיעו וניסו ללמד אותם לאכול עם מקלות.

"If you thought the Li river was drop-dead gorgeous, you ain't seen nothing yet. The scenery along this smaller, quieter river, about 4km southwest of Yangshuo, is simply breathtaking.”

יוצאים לכפרים

נסיעת באוטובוס אקספרס לגווילין, משם המשכנו באוטובוס אקספרס ל- longsheng, כשקנינו את הכרטיסים אחת הנשים שליד הקופה הרימה את התיק של דקל, נתנה לו יד ולקחה אותנו לאוטובוס, לאחר מיכן התברר לנו שהיא הכרטיסנית של האוטובוס, בכל זאת נחמד. שני האוטובוסים טובים וממוזגים. ב- longsheng אין מה לעשות, מלבד להמשיך הלאה לכפרים של טרסות האורז. אנחנו רצינו לנסוע ל- Dazhai, ברגע שירדנו מהאוטובוס ל- longsheng רצה אלינו אישה שנסע במיניבוס שלה, שאלתי גם אותה וגם את הנהג אם הם מגיעים ל- Dazhai, שניהם אמרו שכן, בפועל המיניבוס הגיע ל- Pingan . כעסנו על הנהג, הם אירגנו לנו טרמפ עד לצומת ומשם לקחנו את האוטובוס האמיתי ל- Dazhai
הדרך יפה מאוד, נוסעים בתוך עמק עם נהר זורם, יער והרים גבוהים וירוקים. מזכיר את אירופה. הכניסה לאזור (כוללת את שני הכפרים) עולה 50 יואן לאדם ותקפה למספר ימים.
לבסוף הגענו ל- Dazhai, כבר באוטובוס פנתה אלינו אישה כדי שנבוא לגסט האוס של המשפחה שלה, ברגע שירדנו מהאוטובוס הייתה עלינו התנפלות המונית, מי שדחפה את הגסט האוס של המשפחה שלה ומי שדחפה את עצמה בתור סבלית, לתיקים או לילדים. נראה שכל בית של משפחה משמש גם כגסט האוס. אני לא רציתי שיסחבו לי את התיק (וגם אלון לא הסכים שיסחבו אותו, בניגוד לילדים סינים שכן סחבו אותם), אחת הנשים לקחה את התיק של ריקי והתחלנו לטפס לכפר קטן בשם Tiantouzhai שממוקם גבוה מעל Dazhai.. הדרך ארוכה והסתכמה בכשעה טיפוס בחום וזיעה. לאחר חיפוש קצר התמקמנו באחד מהגסט האוסים, שהסתבר שהוא של המשפחה מהאוטובוס, ומסתבר גם שהוא מומלץ בלונלי פלאנט. אומנם מדובר בכפר קטן, אבל בחדר יש חשמל, מזגן, טלוויזיה ו- DVD...
הכפר שייך לשבט Yao שמפורסם בנשותיו שמגדלות שיער ארוך, הן מסתפרות פעם אחת בחיים – בגיל 18, ובטרסות האורז – כל ההר מרוצף מדרגות צרות של טרסות אורז, יפה.

בטרסות האורז של Tiantouzhai

בהרים שמסביב לכפר ישנן 3 נקודות תצפית (שנקראות number 1, number 2, number 3), עלינו לנקודה מספר אחת, הדרך יפה מאוד – מרוצפת כולה באבנים מקומיות (כמו כל הדרכים באזור) ועוברת בחלקה ביער, לאחר כשעה וחצי (עם עצירות למשחקים בדרך) הגענו לנקודה 1 . אם אתמול לא התלהבתי מהטרסות, אז היום דעתי השתנתה, הטרסות פשוט יפיפיות, ההרים גולחו מעצים ונבנו בהן טרסות אורז ברוחב של כמטר, בין הטרסות יורדות מערכות מים שדואגות שהטרסות יהיו תמיד מוצפות מים. מרשים.
חזרנו למלון, ריקי והילדים נשארו לנוח, ואני המשכתי לנקודות 2 ו-3 . שתיהן יפיפיות. בנקודה 3 פגשתי בחור סיני בשם Ocean, הוא מקים חברת תיירות ולכן מטייל באזור. ישנה אפשרות ללכת במשך 3 שעות ל- Pingan, אם פחות חם ובלי הילדים אזי אפשר ללכת לשם עם התרמילים, לישון שם לילה, ולאחר מיכן להמשיך בטיול. אנחנו ויתרנו על ההליכה, בהתחלה קצת הצטערתי, אבל הנוף באזור מאוד יפה וההליכה בשבילים פה יפיפייה, וגם מכל מי ששמענו Pingan פחות נחמדה מ- Tiantouzhai (וגם עמוסה בתיירים). האנשים פה מאוד נחמדים, מצטלמים בכיף ולא מבקשים כסף תמורת הצילום, בניגוד לשאר המדינות בעולם. בסוף היום נפגשנו עם המוכרות שנמצאות דרך קבע ליד המלון שלנו, ניהלנו איתן שיחות ובסוף גם קנינו מהן קצת, היה מאוד נחמד.

Chengyang - כפר שבט ה- Dong

אוטובוס של שעה וחצי החזיר אותנו ל- Longsheng, ברגע שהגענו יצא אוטובוס נוסף של שעתיים ל- Sanjiang, משם לקחנו ריקשה לתחנה המרכזית הישנה, ומשם אוטובוס של כחצי שעה ל- Chengyang. הכפר של שבט ה- Dong מפורסם בזכות הגשר שחוצה את הנהר בכניסה לכפר. הגשר נחמד, לא יותר מזה, אבל לאורך הנהר יש מספר גלגלי מים, שמעלים מים לשדות, הכל בעזרת עץ ובמבוק – מרשים ביותר. תושבי הכפר לא מתלבשים בתלבושת מסורתית, והכפר לא מרשים במיוחד. פעמיים ביום יש הופעה של כ-45 דקות של שירים וריקודים מסורתיים, ההופעה בכיכר מתחת ל- drum tower (פגודה), כלולה במחיר הכניסה לכפר. בערב מאירים את הגשר – נחמד. אפשר לטייל ברגל לכפרים נוספים באזור, אנחנו נוותר ומחר נמשיך הלאה.
יש מספר מקומות לישון, נראה שהפופולארי הוא yang guesthouse בכניסה לכפר, אנחנו ישנו ב- hostel שצמוד לגשר בגלל שיש לו חדרים גדולים יותר, פעם ראשונה בסין שאין לנו חדר עם מזגן, ודווקא היום לח...

Zhaoxing

נסיעה קצרה לתחנת האוטובוס של Sanjiang, משם אוטובוס ל- Zhaoxing, יש שני אוטובוסים ביום- אחד מוקדם בבוקר והשני ב- 11:30, אנחנו נסענו ב- 11:30 . הנסיעה הייתה אמורה להיות 4.5 שעות, אבל אחרי 3 שעות הגענו, כשבדרך עברו בקטע דרך שהיה בשיפוצים והיינו צריכים להחליף לאוטובוס אחר. ברגע שיורדים מהאוטובוס באו אלינו נשים מבוגרות עם עגלות מעץ והציעו לקחת את התיקים שלנו עד לאוטובוס השני. כשהגענו ל- Zhaoxing נגשה אלינו אישה והציעה חדר בבית שלה (הרבה אנשים הרחיבו את הבית שלהם למלונות קטנים), החדר נחמד, קצת קטן אבל נחמד (Li tuan hotel, שתי מיטות עם מזגן ומקלחת). התקלחנו והלכנו לטייל בכפר, במקרה הגענו ל- drum tower (פגודה) שבה הייתה הופעה יפה. המשכנו לטייל בכפר, אני די התאכזבתי, מדובר בכפר קטן ועני, הכל מתרחש בנהר – רוחצים בגדים, חופפים את הראש וכו'. המקום לא נראה מעניין במיוחד ורציתי לעזוב למחרת בבוקר, למרות שתכננו להישאר כאן שתי לילות. בערב הטמפרטורות ירדו והיה ממש נעים, הלכנו למסעדה נחמדה, לאחר מיכן הסתובבנו בכפר והוא נראה די נחמד – חלק מהפגודות, הגשרים ובתי הכפר הוארו במנורות, עברנו על פני חנויות לתיירים, נראה שבונים פה תשתית לתיירים ועוד מספר שנים המקום יהפוך לתיירותי למדי. החלטנו להישאר עוד יום.

יום נוסף ב- Zhaoxing

האנשים בכפר לובשים בגדים כחולים שהם צובעים בעצמם – משרים בחבית סוג של עלים, לאחר מיכן מוסיפים חומר כלשהו, מערבבים וטובלים את הבגדים בצבע, בכפר אפשר לראות את הנשים עושות את כל התהליך. החלטנו להיצמד לתכנית המקורית וללכת ברגל לאחד הכפרים שבאזור, ראינו שלט לכיוון Shangdiping, טיפסנו בהר במשך כשעה, כשבדרך רואים אנשים סוחבים סלים עם עלים, אחרי שעה הבנו שאנחנו עדיין רחוקים מהכפר והחלטנו לחזור. אמרו לנו שאפשר להגיע ל- Tangan עם אוטובוס קצר, אבל לא מצאנו אף אוטובוס, נהיה חם אז החלטנו לוותר ולחזור למנוחת צהריים במלון.
בשעות אחה"צ הסתובבנו בכפר, לפתע שמענו רעשים של זיקוקים, הלכנו לראות במה מדובר – מסתבר שזו הייתה חנוכה של בית חדש למועצת העיר, הוזמנו להיכנס, הייתה ארוחה פתוחה לכל הקהל, אותנו ליווה בחור בן 40 בשם יאנג, מאוחר יותר בא ראש הכפר (כנראה) כדי לברך אותנו אישית. בערב מר יאנג בא אלינו למלון והביא ספר שהוא כתב על העיירה ועל תרבות הדונג. היה מרגש.

הפסקת חשמל

אוטובוס של 7:30 ל- Congjiang, שעתיים וחצי בדרך קופצנית. העיר עצמה גדולה ולא מעניינת, משמשת כתחנת מעבר, לקחנו מיני ואן ביחד עם 3 בחורות מפורטוגל לכפר Basha, הכפר די קטן, הנשים בו לבושות בבגדים צבעוניים יפים ולגברים יש קרחת בחלק הקדמי של הראש ושיער ארוך מאחור, והם הולכים עם רובים מצחיקים. האנשים של הכפר באמת מעניינים, אבל הם לא חברותיים בכלל (בניגוד לאנשים בשאר הכפרים), וגם לא רוצים להצטלם. לאחר כשעה-שעתיים חזרנו ל- Congjian, ארוחת צהריים קצרה ועל מנת לקצר את הנסיעה של מחר ל- Kaili החלטנו לקחת אוטובוס ל- Rongjiang, נסיעה באוטובוס מקומי בלי מזגן במשך שעתיים וחצי. העיר עצמה היא חור נידח. ליד התחנה המרכזית יש אין סוף מלונות, לקחנו חדר במלון שצמוד לתחנה המרכזית, פעם ראשונה מלון של ממש. רצו 100 יואן והורדנו ל-80, מסתבר שאפשר להתווכח על המחיר גם במלונות של ממש. כשהגענו לחדר הסתבר שדווקא היום חברת החשמל החליטה לשדרג את התשתית ולכל האזור אין חשמל עד 20:00, ולכן המזגן לא עבד וגם לא היו מים במקלחת, חיכינו מזיעים ומסריחים במשך שעתיים וחצי, עד שסוף סוף חזר החשמל.

Xijiang

נסיעה ל- Kaili, היה אמור להיות 4.5 שעות, בפועל לקח 6 שעות, כשהילדים יושבים עלינו, הדרך עצמה יפיפיה, כל הדרך מטפסים בגובה כך שגם מזג האוויר יותר נעים. Kaili עצמה היא עיר גדולה ולא מעניינת, נסענו לתחנת הרכבת לקנות כרטיסים לגווילין, כשהגענו לתחנה ראינו שיש תור לזרים שפתוח משעה 10:00 עד 14:30 בלבד, ואילו התור של המקומיים פתוח כרגיל, חשכו עיניי – האם חזרנו לימי סין של פעם? עמדנו בתור הרגיל וכן הצלחנו לקנות כרטיסים. לפי הלונלי פלאנט אין רכבות שינה שעוברות בקיילי, כנראה ששדרגו את התשתית. 215 יואן למבוגר, רצינו לקנות כרטיס גם לדקל (הוא לא צריך לשלם, אבל רצינו כדי שיהיה לו דרגש משלו, שילמנו 59 יואן עבורו, מעניין מה נקבל. לאחר מיכן החלטנו לנסוע ל- Xijiang, הכפר הכי גדול של שבט ה- Mio, יש מספר קטן של אוטובוסים ישירים ביום, כשהגענו לתחנה המרכזית כבר יצא האוטובוס האחרון, לקחנו אוטובוס ל- Leishan (שעה נסיעה), הגענו ב- 17:00, והסתבר שהאוטובוס האחרון ל- Xijiang כבר יצא, נאלצנו לקחת מיני ואן (שעה נסיעה). Xijiang נראית תיירותית ומקסימה – בתי עץ משופצים, מדרחוב מקסים וסוף סוף חזרנו לקצת אוירה תיירותית. הלינה היא בבתים של משפחות, מצאנו חדר ברחוב הראשי עם שתי מיטות זוגיות, מקלחת ומזגן. נראה שבאזור יש הרבה מאוד כפרים קטנים, ואפשר להיות כאן לא מעט זמן ולבקר כל פעם בכפר אחד. למזלנו הסתבר לנו שמחר הוא יום שוק ב- Xijiang. למרות שכבר חלק גדול מהיומיים האחרונים אנחנו מבלים בדרכים, הילדים מתנהגים לתפארת (כשאנחנו באוטובוס)
הכפרים לאורך כל הטיול שלנו היו אוטנתיים – האנשים לבושים בבגדים המסורתיים לא רק לכבוד התיירים, אלא גם בשווקים בערים הגדולות ובאוטובוסים.

יום שוק

היום היה יום שוק בכפר, השוק עצמו לא היה מעניין במיוחד, טיילנו בכפר, שהוא מקסים אבל אין הרבה מדי מה לעשות. חזרנו לנוח בחדר בצהריים, ולאחר מיכן התרחצנו בנהר. בנהר פגשנו את איתי, ישראלי מתל אביב שפגשנו בקיילי, ואכלנו ביחד ארוחת ערב.

ברכבת לקונמינג

נשארנו חצי יום בכפר, ראינו הופעה יפה של בני הכפר, קצת יותר ממוסחר מההופעות שראינו בשאר הכפרים, אבל בהחלט יפה. חזרנו לקיילי, הפעם באוטובוס ישיר, שנוסע בדרך חדשה – בסה"כ שעה נסיעה. היו לנו כרטיסי רכבת לקונמינג לשעה 22:00, באינטרנט ראינו שיש עוד 3 רכבות בשעות יותר מוקדמות, ניסינו להקדים אבל הקופאית בתחנה לא הבינה מילה אנגלית, כמה אנשים טובים שיודעים אנגלית נגשו לעזור לנו, מסתבר ששאר הרכבות מלאות, והכרטיס שהיה לנו עבור דקל לא היה למיטה, אלא רק כדי לעלות לרכבת, החלפנו את הכרטיסים כדי שיהיו לנו 3 מיטות צמודות, בשביל זה צריך לקנות כרטיסים חדשים ולהחזיר את הישנים, כשהחזרנו את הכרטיסים התברר שיש 20% עמלה על ביטול... בתחנה פגשנו בחורה סינית שלומדת אנגלית, ורצתה להעביר איתנו את הזמן עד לרכבת שלה כדי לתרגל את האנגלית שלה, כך יצא שהעברנו איתה מספר שעות שהיו טובות בשבילה ומעניינות מאוד בשבילנו

קונמינג

רכבת לילה לקונמינג, 14 שעות ב- hard sleeper , הרכבת מעולה, מזגן ומצעים (215 יואן לאדם).
בקונמינג ישנו ב- Hump youth hostel, מקום נחמד מאוד ונקי, ממוקם במרכז העיר, סוף סוף הוסטל תרמילאי אמיתי. כדאי מאוד להזמין מקום מראש. הסתובבנו במרכז, סין התפתחה בצורה מדהימה, כל הרחובות במרכז עברו שיפוץ רציני והפכו למדרחובים, הרובע המוסלמי נהרס ובמקומו נבנו קניונים ומדרחובים. אבל הכי חושב – מזג האוויר לא מפסיק להשתפר, בערב אפילו קצת קריר ובלי לחות בכלל.

יער האבן

נסענו ליער האבן – 2 אוטובוסים - מספר 3 לתחנת הרכבת ומספר 60 לתחנה המרכזית המזרחית (כשעה וחצי), משם אוטובוס מהיר (כשעה). היער יפה ומסודר. בגלל שלקח לנו הרבה זמן להגיע למקום (יצאנו קצת מאוחר) והיה לנו אוטובוס לילה, אז נאלצנו למהר ולרוץ בכל היער. בכל מקרה נהננו מאוד.
בערב נסענו לדאלי, רצינו לקחת רכבת לילה (יש 2 רכבות כל ערב), שהיא גם יותר זולה, יותר נוחה וגם לוקחת יותר זמן – לילה שלם, אבל לא הצלחנו להשיג כרטיסים, אז נסענו באוטובוס לילה עם מיטות , המיטות לפי המידה הסינית, כך שהיא היתה לי קצת קצרה, לילדים ולריקי כנראה שלא הייתה בעיה. במלון אמרו לנו שהדרך בשיפוצים ולכן הנסיעה תארך 8-9 שעות, בפועל הנסיעה לקחה 6.5 שעות, בדיוק כמו שכתוב בלונלי פלאנט, הגענו בחמש בבוקר, ואפשר היה להמשיך לישון באוטובוס עד שעה 7:00 , אבל הסינים עשו הרבה רעש, גם בתוך האוטובוס וגם מחוצה לו. נראה שהתחשבות בזולת זו לא נקודה חזקה אצלם. יש אוטובוס כל חצי שעה, יוצאים מהתחנה המערבית.

דאלי של פעם ושל היום

הגענו לדאלי, מתחנת האוטובוס צריך לקחת מיניבוס של 20 דקות לדאלי העתיקה, המיניבוס עצר מול ה- four season youth hostel שנראה מאוד נחמד, אבל לא היה להם חדר לארבעה אנשים, לבסוף מצאנו חדר ב- Tibetan lodge שנמצא 5 דקות הליכה משם. טיילנו קצת בעיר, כמו כל סין גם דאלי התפתחה מאוד, אומנם הפכה לתיירותית, אבל עדיין מאוד נחמדה ויפה, אולי אפילו יותר ממה שהייתה בעבר.
הלכנו לבקר ב- MCA guest house, הגסט האוס האגדי עם הבריכה, מעוזם של התרמילאים בדאלי. אין תרמילאי שעבר בסין ולא הכיר את המקום. המקום ממוקם מחוץ לעיר העתיקה, כך שהיום הוא כבר לא אטרקטיבי, היה עצוב לראות שהמקום היום ריק וקצת מוזנח, בבריכה לא היו מים, הביקור העלה בי זיכרונות ונוסטלגיה, בהחלט התרגשתי ואפילו הייתי קצת עצוב. כמו שאומרים "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור".

"Dali, the original funky banana-pancake backpacker hang-out in Yunnan, was once the place to chill, what its stunning location sandwiched between mountains and Erhai lake. Loafing for a couple weeks here was a de rigueur Yunnan experience. Today, however, Dali routinely gets bashed for being – you guessed it – too 'touristy'. Yes, much of the old has been garishly redone and, oh my goodness, have Chinese tour groups found the place.“

מטיילים סביב דאלי

לקחנו רכבל להר, בהר ישנו מסלול מישורי ונחמד של 11 ק"מ, שעובר בין שני הרכבלים. נחמד. אפילו אלון, שהיה לו קצת קשה, הלך את כל הדרך יפה. כרטיס לרכבל (החדש) עולה 80 יואן וכניסה להר עולה עוד 30 יואן, בסוכנויות ובמלונות בעיר אפשר לקנות כרטיסים במחיר זול יותר (עוד דבר שלא הצלחנו להבין איך הוא עובד בסין – קונים בסוכנות במחיר נמוך מהמחיר הרשמי)

דאלי כפרים סביב לה

התלבטנו אם לנסוע באוטובוס לילה לשנגרילה, ומשם לרדת לליג'אנג וממנה בתקווה עם רכבת לילה לקונמינג. עברנו במספר סוכנויות כדי להשיג כרטיסים, לכל אחת היה סיפור אחר – אחת אמרה שלא כדאי כי האוטובוס מלוכלך, אחרת אמרה שהאוטובוס כבר לא קיים יותר, אחרת אמרה שהם לא מוכרים אותו כי הנסיעה מסוכנת וכדאי לנסוע ביום, ואחת אמרה שאפשר לקנות ב- 120 יואן. אמרו לנו שהמחיר בתחנה המרכזית בעיר הוא 85 יואן וכדאי לנסוע לקנות שם, לבסוף החלטנו להישאר כאן את הלילה, ולנסוע מחר באוטובוס בבוקר לליג'יאנג.
שכרנו אופניים ורכבנו לכפר Caicun, למעגן שממנו יוצאות ספינות התיירים שכפרים השונים באגם. בעבר אפשר היה לשוט במעבורות באגם, אבל היום יש רק ספינות תיירים, ליד המעגן יש שבילים נחמדים בין פרחי חבצלות מים והאגם. האגם די נחמד. בשביל פנו אלינו מספר אנשים אם אנחנו רוצים לשוט בסירת משוטים קטנה שהם חותרים בה באזור, אנחנו בחרנו להתרחץ באגם (קצת קר, אבל הילדים מאושרים עד הגג). המשכנו ל-3 הפגודות. בפעם הראשונה בטיול התחיל לרדת טפטוף, אנחנו התחבאנו מתחת לסככה והילדים רצו בגשם עם מגבת על הראש...

ליג'יאנג

אוטובוס תיירים לקח אותנו במשך 3.5 שעות בדרך יפה לליג'יאנג. בליג'יאנג ישנו ב- youth hostel, המקום נחמד, חדרים סבירים, מחיר טוב ומיקום מעולה, ממש במרכז העיר העתיקה. נראה שרוב התיירים פה הם סינים (בכלל ליג'אנג עמוסה לעייפה בסינים, כמעט ואין מערביים, והמקומיים לא יודעים אנגלית). אם מחפשים חברה של תיירים זרים כדאי לחפש באזור של מאמא נאשי.
זכרנו את העיר העתיקה כמקום קטן, אבל העיר היום מאוד גדולה, המון רחובות אבן צרים שנהרות זורמים בניהם (במקור הנהרות נבנו כדי לספק מי שתייה לעיר מאגם קרוב). בערב כל הרחובות מוארים. יפה.

"Lijiang's maze of cobbled streets, rickety wooden buildings and gushing canals suck in nearly 12% of Yunnan's total tourist population (that's four million folks per year – most of them when you're there)”

מחשבות להמשך המסע

כבר מספר ימים שאנחנו מתלבטים אם לנסוע לערוץ דילוג הנמר, האם אלון יעמוד במשימה? כנראה שכן, נפצל את הטרק ל-3 ימים ויהיה בסדר. בערב התחיל לרדת גשם, שהמשיך עד הבוקר, ובמשך היום הפך לטפטוף שהפסיק והמשיך לסירוגין, במשך כל היום, התחזית לימים הקרובים דומה, נראה שערוץ דילוג הנמר ירד מהפרק.
התלבטנו אם לעזוב עוד היום בצהריים לשאנגרילה - העיר העתיקה יפה ונחמדה, אבל אין פה הרבה מה לעשות, שנינו כבר היינו אצל ד"ר הו בבאישה, ריקי לא רוצה לחזור לשם, ואני לא זוכר את המקום או הדרך לשם כמדהימים, מה גם שיורד גשם כך שרכיבת אופניים לשם ירדה מהפרק. ישנו קרחון במרחק כחצי שעה נסיעה מכאן – החלטנו לוותר.
החלטנו להישאר כאן את היום ולנסוע מחר בבוקר. העברנו יום נחמד ורגוע בעיר, אפילו ישבנו עם הילדים בבית קפה, פגשנו קבוצת ישראלים מבוגרים שחזרו משאנגרילה מלאי התלהבות

בדרך לשאנגרילה

אוטובוס של 4.5 שעות לשאנגרילה (Zhongdian), הדרך יפיפה, עוברת לאורך נהר גדול וחום, בין הרים שחודרים את העננים, כשהדרך מטפסת עד לגובה של 3200 מטר ועוברת דרך העננים. ספסל לידנו ישב בחור טיבטי שכל 3 דקות בערך הוציא את הראש מהחלון וירק החוצה, בחישוב קצר הוא ירק כ- 90 פעמים במהלך הנסיעה, מעניין אם נשארו לו נוזלים בגוף כשהגענו לשאנגרילה. למזלנו, אח שלו, שישב לידו, ישן במהלך רוב הנסיעה. חשבנו שעניין היריקות בסין הולך ועובר מהעולם. צריך להבין שבסין לא יורקים סתם, קודם כל אוספים את כל הנוזלים מהגוף בקול תרועה מזעזעת, מחכים מספר שניות, ורק אז מותר להוציא את הראש מהחלון ולסיים את המשימה. מזעזע. רק השירותים המסורתיים בסין יתחרו בתופעה זו.

שאנגרילה היא עיר טיבטית-סינית על גבול הרמה הטיבטית, ממנה יוצאים ל- Yunnan backdoor – דרך חתחתים שעוברת דרך קרחונים וכפרים טיבטיים, אחת מהדרכים הגבוהות, והגרועות בעולם. הדרך לוקחת כ- 5-6 ימים ומסתיימת בעיר צ'אנג-דו. הטיול בדרך נשמע לי מדהים, לריקי לא נראה, ולילדים לא מתאים, ובכל מקרה אין לנו זמן, כך שהנושא ירד מהפרק.

הסיפור של שאנגרילה משעשע למדי – בעבר זונגדיאן היתה כפר קטן ומוזנח, בשנת 1997 ראו זקני העיר שהתיירות בעיירות הסמוכות (דאלי וליג'יאנג) משגשגת ופורחת, והם עשו מעשה והכריזו על הכפר כשאנגרילה המפורסמת מהרומן "Lost Horizon” (וכנראה שהם גם צדקו, ועל עיירה זו אכן מבוסס הסיפור), ומאז הכפר הפך לעיר תיירותית משגשגת.
בדומה לדאלי וליג'יאנג גם פה החלק העתיק של העיר שודרג ונראה נחמד ביותר – רחובות מרוצפים, חנויות תיירים, בתי קפה ומסעדות. החלק הטוב הוא שנפרדנו לשלום ממיליוני התיירים הסינים, יש פה תרמילאים סינים אבל כבר לא מדובר באוטובוסי התיירים שגודשים את דאלי וליג'יאנג, וסוף סוף אפשר לראות גם תיירים מערביים, חלקם כאלו שפגשנו בנקודות שונות במהלך הטיול.
בנסיעה לכאן עוד ירד גשם מדי פעם, אבל ברגע שהגענו השמיים התבהרו.

אנחנו ישנים בעיר העתיקה ב- Barley youth hostel, www.barleyhostel.com. מקום מאוד נחמד. נראה שה- youth hostels בסין מוצלחים למדי.

אחה"צ ביקרנו בשני מקדשים יפים שנמצאים בקצה של העיר העתיקה, הילדים הדליקו קטורת. ליד המקדשים יש מוזיאון לתרבות הטיבטית, כשנכנסנו נגשה אלינו מדריכה באנגלית ולקחה אותנו לסיור פרטי (בחינם) במוזיאון, בסוף הסיור היא לקחה אותנו לרופא טיבטי מפורסם מאוד (לדבריה), הוא המליץ לריקי על תרופות טיבטיות שהוא מוכר...

מקדשים טיבטיים

מהלילה יורד גשם ומהבוקר גם אין חשמל. נסענו ל- Ganden Sumtseling Gompa, קומפלקס מקדשים בן 300 שנה, שנמצא בקצה העיר. בקומפלקס יש מספר גדול של מקדשים טיבטיים וגרים בו כ-600 נזירים. בהחלט יפה, למרות שחלק מהמקדשים היו בשיפוצים ובאחרים לא היה אור, כך שאפשר היה לראות רק חלק מהמקדשים.
אחה"צ הגשם נפסק ואנחנו טיפסנו ל- white chicken temple, שנמצא בראש גבעה ליד העיר העתיקה, וממנו יש תצפית יפה לכל הכיוונים.

חוזרים לקונמינג

קמנו לעוד בוקר של גשם, אין חשמל ואין מים חמים. קנינו כרטיס טיסה למחר מקונמינג לשיאן, רצנו לתחנת האוטובוס וקנינו כרטיס לאוטובוס לילה לקונמינג ,האוטובוס יצא בשעה 14:30, ואמור היה לקחת 15 שעות, בפועל, אחרי שהתעכב שעה ביציאה, ועצר לתקן את הברקסים שהתקלקלו, הגענו ב- 04:00 בבוקר...

שיאן

בבוקר הגענו לקונמינג, העברנו כשעתיים בתחנת האוטובוס, עד לשעה 06:00, ונסענו לשדה התעופה, טיסה של שעתיים לשיאן. משדה התעופה יש מספר אוטובוסים ישירים למקומות שונים בעיר.
שיאן אמורה להיות חמה אפילו יותר מבייג'ין, אבל נחתנו למזג אויר קריר, שמיים מעוננים (מאוד) ועם סימנים של גשם.
רצינו לישון ב- Shuyuan youth hostel שקראנו עליו הרבה המלצות, אבל כבר בשיחת טלפון אתמול הסתבר שהוא מלא. ישנו ב- Bell tower youth hostel שנמצא בבניין הדואר, במרכז העיר ליד ה- bell tower, החדרים בסדר גמור אבל המסדרון מזעזע. עם זאת המלון ממוקם במיקום מנצח – במרכז העיר, ליד ה- bell tower, drum tower וליד הקובע המוסלמי. קנינו כרטיס רכבת לבייג'ין, רצינו לעוד ימיים, אבל לא היו כרטיסים, רק למחר או לעוד 3 ימים, קנינו למחר במחלקה ראשונה (400 יואן). אחה"צ ביקרנו ברובע המוסלמי -שוק מקורה גדול שמזכיר את העיר העתיקה בירושלים ואת איסטנבול, משם המשכנו למסגד הגדול, בן 1250 שנים, באמת גדול ובנוי בצורת פגודה. בערב הסתובבנו בשוק האוכל שברובע המוסלמי.

חיילי הטרקוטה

נסענו באוטובוס מקומי לאתר של חיילי הטרקוטה (קלי קלות, אוטובוס של שעה - 7 יואן, כניסה – 90 יואן), האתר מכיל 3 מבנים שונים עם חיילים שונים (קשתים, מרכבות, מפקדים בדרגות שונות וכו'), כרכרות וסוסים. רוב האתר עדיין לא נחפר. בצמוד יש מוזיאון יפה. אתר מרשים מאוד.
בערב רכבת לילה של 12 שעות במחלקה ראשונה לבייג'ין

חזרה לבייג'ין

בייג'ין – חזרנו ל- emperor guest house. נסענו למקדש הלאמה, יפה. בערב אכלנו ברווז פקין ברחוב של המלון, בהתחלה מקבלים חתיכות של העור של הברווז, חתיכות של הבשר וחתיכות של הברווז עם קצת עור ושומן. את הכל שמים עם רוטב, מלפפון ובצל בטורטיה קטנה ומגלגלים, אח"כ מקבלים את מה שנשאר מהברווז (עצמות עם קצת בשר) אחרי שבישלו אותם על הגריל. בקיצור – הברווז עבר 7 מדורי גיהינום, אבל בהחלט טעים מאוד. בערב הסתובבתי עם דקל במדרחוב שמוביל לכיכר טיננמן, וגם ליד הכיכר

ארמון הקיץ ומופע אקרובטיקה

נסענו לארמון הקיץ, מאוד יפה, אם כי המבנים די מוזנחים. חבל.
בערב הלכנו להופעת אקרובטיקה בתאטרון Chaoyang theater . ישנם כ-3 תאטרונות של מופעי אקרובטיקה, אנחנו קיבלנו המלצה מה- tourist information על המופע הזה, כרטיסים מהמלון (למופע אחר) וכרטיסים בקופה עולים 180 יואן (הכי זולים), אנחנו קנינו דרך בחור מהאינטרנט שחיכה לנו בכניסה לאולם,110 יואןhttp://www.chaoyangtheatre.com

מקדש השמיים

נסענו ל- Temple of heaven, פארק גדול ויפה עם מספר מקדשים ששימשו להקרבת קורבנות. זהו קומפלקס הקרבת הקורבנות הגדול בעולם. המבנה המרכזי מפורסם מאוד ומשמש כסמלה של העיר בייג'ין.
היום יום שבת והפארק היה עמוס בסינים שעשו כל פעילות אפשרית – שירה בציבור, ריקודי רחוב, משחקים שונים וכמובן – משחקי שח סיני

יום אחרון

יום אחרון בסין. קצת קניות, אח"כ נסענו לגן החיות. גן החיות גדול מאוד ואחת האטרקציות העיקריות בו הם דובי הפנדה, אבל הגן בסה"כ מוזנח ומאכזב. לא מומלץ.
בערב טיסה חזרה לישראל.

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?