(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

Khaptad- איפוס ויזה קצת אחר

סיפור דרך על טראק קצר וכיפי שעשיתי בחלק המערבי הרחוק של נפאל כחלק מאיפוס הויזה ההודית שלי.

תאריך הטיולDecember 2024
משך הטיול9 ימים
עונה מומלצתאוקטובר-מאי

הקדמה

כמו מטיילים רבים אחרי כמה חודשים בהודו נזדקקתי לאיפוס ויזה, ונפאל היעד המושלם. אבל אם כבר לבקר בנפאל, אז לטייל ולא רק לישון לילה בעיירת גבול ולחזור להודו.
אחרי מחקר מצאתי את שמורת ה-khaptad, שמורת טבע קטנה נמוכה יחסית ומבודדת בצד המערבי המרוחק של נפאל קרוב לגבול עם אוטרקאנד.
מדובר בשמורת טבע יחסית קטנה(225קמר) ונמוכה- שיא הגובה הוא 3200מטר, השמורה מאוד לא מטויילת ומלבד כמה נפאלים שעלו לרגל למקדש בשמורה פגשתי רק חיילים מהצבא הנפאלי שמתפקדים כשומרי יערות.
בסיפור הדרך הזה אספר לכם מה אני עשיתי, ומה ההצעה שלי לטראק לאחר שסיימתי אותו וגיליתי הרבה מידע חדש בשטח.
אל הטראק יצאתי באמצע דצמבר 2024, בשיא החורף.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום מספר 1

יצאתי מדלהי, נסעתי לתחנה המרכזית ahand vihar ומשם לקחתי אוטובוס נפאלי פרטי אם כסאות נוחים ב500 רופי. האוטובוסים יוצאים בין השעות 19:00 ל22:00 כדי להגיע בבוקר לגבול, ממליץ להגיע שעה לפני למסוף כדי למצוא את האוטובוס.
האוטובוס היה נהדר והנפאלים הזמינו אותי לשבת בתא הנהג לשתות בירות, וכן עצרנו בשעה 21:00 לאכול טאלי בצד הדרך).
הגענו בשש בבוקר לגבול (banbassa -mahendranagar border)
ולמרות שמדובר באוטובוס נפאלי ירדתי לפני הגבול כדי לעבור במשרדי ההגירה.
שימו לב שמשרד ההגירה ההודי נמצא קצת לפני הגבול(מופיע בגוגל מאפס, ממליץ לסמן כדי לא לפספס).
אחרי משרד ההגירה ההודי חציתי את הגבול והלכתי למשרד ההגירה הנפאלי שם נאלצתי לחכות עד לעשר למרות שהמשרד אמור להיות פתוח משמונה. שילמתי על ויזה של 15 יום 30 דולר והחלפתי רופי הודי לרופי נאפלי(ממליץ להוציא כסף בכספומט הודי ולהמיר לנפאלי משום שבכספומטים נפאלים יש עמלת משיכה.

ממשרד ההגירה הנפאלי תפסתי ריקשה עם נוסעים ושילמתי 50 רופי ל mahendranagar bus park.
שם סגרתי אוטובוס לdadeldhula (לא מופיע בגוגל מאפס בשם הזה אלא כ- amargadhi) בעלות של 675 רופי. האוטובוס נסע שעה לattariya bus park שם עצר לשעתיים לפני שהמשיך ולכן ממליץ פשוט לקחת אוטובוס לאטריה ומשם אוטובוס המשך ל-דדלדהולה
באטריה התארגנתי על סים נאפלי וכן על תיק טיולים קטן. הנסיעה ל-דדלדהולה ערכה כ-8 שעות כולל עצירה בדרך לארוחת ערב.
ישנתי בעיירה.

יום מספר 2

לאחר ארוחת בוקר של אלו פרטה וקנית מכנס צמר וכפפות לקחתי ג'יפ לדיפייל (dipayal doti) ב300 רופי של שעתיים וחצי, אבל הכביש בסדר ואפשר לקחת גם אוטובוס. ולאחר ארוחת צהריים לקחתי ג'יפ המשך של חצי שעה בעלות 70 רופי לעיירה גדולה בשם silgadhi .
בעיירה ישנתי בחדר(עם מקלחת ומים חמים) ב700 רופי ואכלתי קאנה סט עם עוף ב300.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום מספר 3

קמתי בשעה 8 ולאחר אכילת אלו פרטה לארוחת בוקר השארתי בסילגאדי את התיק הגדול ויצאתי עם תיק קטן ו2 ליטר מים לbaglek, חשוב לקנות מים בסילגאדי כי קשה למצוא בקבוקים בכפרים הבאים.
ההליכה הייתה בחלקה על כביש ובחלקה בשטח סה"כ 14 קילומטר ו800 מטר עליה, יצאתי מכביש ששומר על אותו הגובה בצד השני של סילגאדי מהכביש הראשי ולאחר שפספסתי את השביל שעולה על חלקה הארוך של השלוחה התברברתי כמה קילומטרים ואף עליתי בשביל עיזים שכמה דקות לתוכו נהיה מאוד מסוכן ונאלצתי לרדת, הגעתי לבגלק בצהריים ואכלתי צ'אומיין לצהריים וצ'פאטי עם אלו גובי לארוחת הערב, לא הייתה קליטה אבל היה וויפי.
ישנתי בבגלק בחדר קטן אבל צנוע.
ב16 כבר נהיה קר וב17 הייתה שקיעה נהדרת, בשמונה כבר חרפתי.

יום מספר 4

קמתי בשש בבוקר לאחר שהגוף סירב לישון עוד והתנפקתי במיטה וקראתי עד שמונה שנהיה מספיק חם כדי לצאת, שתיתי כוס תה ומחוסר סבלנות כבר לא חיכיתי שיכינו ארוחת בוקר אלא יצאתי לדרך ואחרי הליכה קלה של 6-7 קילומטר הגעתי לג'יקרנה (jhikarana) הגעתי לכניסה לשמורה.
בכניסה לשמורה נרשמתי אצל הצבא הנפאלי ואחרי ריב קצר עם החייל ומקומי שטענו שאני חייב מדריך הגיע מפקד שידע אנגלית ואישר לי שלא צריך מדריך ושבדיוק יוצאת קבוצת חיילים שעולה ואני יכול להצטרף.
החיילים הנחו אותי להשאיר מצתים ואלכוהול אצלם (ממליץ להחביא בתחתית התיק, אפרט על כך בהערות).
שילמתי 1500 רופי דמי כניסה לשמורה ויצאתי לדרך.
העלייה ארוכה ולקחה לי כשלוש שעות עד שהגעתי בצהריים למחנה בשם ביצ'פאני, לא מדובר בכפר אלא במחנה עם כמה חדרים ומטבח בו הצבא הנפאלי נוהג לאכול ארוחת צהריים ולכן אם אתם מתכננים לישון שם תוודאו בג'יקרנה שעולה איתכם העובד של המקום (טלפון שלו - 974-6240217 97+)
שימו לב שמתחילת העליה אין יותר קליטה מסודרת אלא רק בנקודות רנדומלית). אכלתי ארוחת צהריים של מאגי עם החיילים ולאחר שהלכו יצאתי לסיבוב איסוף עצים וחיפוש חיות עם העובד של המלון, ראינו קבוצת קופי ליגווין שקיפצו בין העצים.
ב18 העובד התחיל להכין דאל באת ולימד אותי איך להכין, היה מאוד מעניין וגיליתי שהוא מכין את מרק הדאל משעועית ולא עדשים ושהצ'אטני האיזורי הינו מיוחד ועשוי מתפוחי אדמה שהיו באש כבסיס.
ישנתי בביצ'פאני רק אני והעובד ובשעה 20 אחרי ששתינו הרבה מים חמים הלכנו לישון. הבקתה היתה מאוד לא מבודדת והשמיכות היו יחסית דקות והיה קר.

יום מספר 5

קמתי בחמש בבוקר לאחר שלא הצלחתי לישון עוד והדלקתי את האש, התחממתי לידה וחיכיתי שהבחור יתעורר, שתינו תה ואכלנו ביסקוויטים ויצאתי מביצ'פאני.
לאחר 10 קילומטרים של הליכה מרהיבה ביער עתיק ומושלג הגעתי לkhaptad (גובה 3100) שם יש גסט האוס פעיל ובסיס של הצבא הנפאלי. לאחר ארוחת צהריים של סט קאנה צמחוני כרגיל השארתי את התיק ויצאתי לעוד הליכה קצרה לאגם הקפטד(5 קילומטר הלוך חזור) וכן לkhaptad baba ashram הסמוך- מדובר במקדש קטן לזכר באבא שהתנזר במקום במשך חמישים שנה ומהווה מוקד המשיכה העיקרי בשמורה בעיני הנפאלים.
ישנו איתי במקום חבורת נפאלים מקטמנדו שהגיעו לעלות לרגל למקדש ששמחו לדבר איתי ולשתות רום עם מים חמים. בשמונה כבר הלכנו לישון.
המקום ברמה קצת יותר גבוהה מביצ'פאני וישנתי נעימים.

יום מספר 6

קמתי בשש כרגיל ואחרי קצת התפנקות במיטה בסביבות בשבע שתיתי תה ובסקוויטים ליד המדורה ויצאתי לדרך. צחצוח שיניים ושטיפת פנים עשיתי עם מים חמים מהמדורה.
יצאתי לדרך ואחרי כשני קילומטרים באווירת עמקי עשב אלפיניים התחלתי לרדת. ירדתי ירידה ארוכה אבל לא תלולה לmajhgau, הירידה הייתה באורך 10 קילומטרים וכללה 1700 מטר ירידה בסהכ.
באמצע הירידה עצרתי בבסיס נפאלי שם נרשמתי שיצאתי מהשמורה, הראתי להם את הקבלה על זה ששילמתי בכניסה ושוחחתי עם מספר חיילים שזיהו מייד שאני ישראלי והתרגשו לספר לי ששירתו ביוניפיל בדרום לבנון ובחיץ עם סוריה כמה שנים.

הנוף היה מדהים וכלל פסגות מושלגות ויציאה מהשלג ליער ירוק עד ולבסוף כניסה לעמק ירוק ויפיפה מלא בטרסות של שדות חיטה.
אכלתי ארוחת צהריים של סט קאנה צמחוני בכפר ומשם המשכתי, ירדתי דרך כפר צפוף ומאוד מעניין ודרך טראסות של חיטה.(פה התפצלתי מהדרך הנהוגה לטרק משום שרציתי לחזור לסילגאדי לקחת את התיק שהשארתי, אפרט בהמשך).
אחרי עוד כמה קילומטרים של ירידה וחציית נהר התחלתי ללכת על שביל ג'יפים שכמעט ולא עברו עליו רכבים.
תכננתי לישון בעיירה בשם dogadi אך עייף מאוד בדרך עצרתי בעיירה וניסיתי למצוא מלון, הגעתי למקום שאליו הפנו אותי אך כשביקשתי לראות את החדר הציגו לי בגאווה פחון שלא יכולתי לעמוד בו עם מזרון על הרצפה, ולכן לאחר חצי שעה של תהיות על משמעות החיים החלטתי להמשיך לכפר הבא. הלכתי עוד כחמישה קילומטרים עד שהתגשמו כל חלומותיי ועבר ג'יפ נפאלי ותפסתי עליו טרמפ.
הנפאלים מאוד התלהבו מנוכחותי ועצרנו באמצע הדרך לתמונות בשקיעה.
הם הזמינו אותי לישון אצלם ולשתות איתם, הסכמתי בשמחה ולכן ישנתי בכפר קרוב לדוגדי בשם kanda.

יום מספר 7

יצאתי מקנדה בבוקר והתחלתי ללכת לכיוון הכביש, אחרי כ15 קילומטרים הגעתי לכפר בשם jayabageswori שם אכלתי חביתה והחלטתי כי מאסתי מהליכה על דרכי עפר ותפסתי ג'יפ לכביש לmilka bazaar, חיכיתי שלוש שעות במילקה בזאר, אכלתי סט קאנה צמחוני ולקחתי אוטובוס שמגיע פעם ביום בשעה 16:00 לסילגאדי וחזרתי למלון שממנו יצאתי, הם מאוד שמחו לראות אותי שוב ושוחחתי איתם כל הערב.

יום מספר 8

לאחר שינה טובה וחדווה על שחזרתי לציוויליזציה ולמקלחת חמה לאחר כמה ימים ללא, לקחתי וואן לאטריה ב800 רופי. הנסיעה ארכה כ10 שעות כולל עצירות לאכול קאנה סט ולהתמתח.
אטריה עיר גדולה והרחוב שליד תחנת האוטובוס מלא במלונות זולים, שילמתי 500 רופי על חדר פרטי.
בערב אכלתי צ'יקן מומו שזה ללא ספק מנת הדגל הנפאלית בעיניי ושוחחתי עם כמה נהגי משאיות שמאוד התלהבו להעלות בטלפון כל נפאלי שהם מכירים שעבד בארץ לדבר איתי במקומם.

יום מספר 9

לקחתי אוטובוס למהנדרהנגר ומשם טוקטוק קצר לגבול, לאחר משרד ההגירה הנפאלי הלכתי 500 מטר לבידוק( אל תתפתו לריקשות הרבות כי מדובר בהליכה קצרה) ולאחר משרד ההגירה ההודי לקחתי ריקשה לבנבסה. שם התרווחתי באיזו דאבה וחיכיתי לערב לאוטובוס חזרה לדלהי. יש המון אוטובוסים גם ממשלתיים וגם לא שיוצאים החל מ18:00 ועד 22-23 כדי להגיע לדלהי בבוקר, ועולים 500-600 רופי הודי. ראוי לציין שיש גם אוטובוסים להרדיוואר(רישיקש) ולדהדרון וכן למקומות נוספים באוטרקאנד ובאיזור.

הערות והארות

עוני - מדובר בחלק עני ומבודד יחסית של נפאל, ולכן זול אבל כמעט ולא מדברים אנגלית ולכן רוב השיחות נעשות באמצעות ידיים וכמה מילים נפאליות שלמדתי בדרך. המבחר אינו גדול ברוב המקומות ולאחר שיצאתי מסילגאדי לא לסמוך על זה שתהיה קליטה או חנויות כי אין.

אוכל - לאחר היציאה מסילגאדי האוכל היחיד שיש הוא קאנה סט צמחוני(דאל באט) שכולל אורז, מרק עדשים, חסה מאודה ותבשיל תפוחי אדמה אבל תמיד יש ריפיל כמה שתרצו, המחירים נעו בין 200 ל300 תלוי במקום.

קור - אמנם השמורה יחסית נמוכה ומגיעה רק ל3100 מטר אבל עדיין מאוד קר בלילה ולמעלה יורד עד למינוס 10 מעלות. אני הייתי עם מכנסי צמר, חולצה תרמית, פליז, מעיל פוך, כפפות, חם צוואר, וכובע אבל ממליץ מאוד גם להביא מכנס תרמי וליינר תרמי.
חשוב לציין שבמהלך היום כאשר יש שמש חם! בהליכה הייתי רק עם מכנס וחולצה ארוכים וכובע נגד שמש.

תנאים - כמו שהזכרתי מדובר בחלק מאוד עני של נפאל והתנאים ברוב המקומות אינם מעולים, החל מסילגאדי כבר לא היה מה לדבר על מקלחת בטח שלא חמה וישנים בבקתות לא מבודדות.

מים - אין מים זורמים כמעט בשום מקום ולכן ממלאים מנחלים / מקומקום של מים חמים שיש בכל מקום לינה. ממליץ להביא טבליות כלור ולא להביא לייף-סטרו משום שהסיכויים טובים שהפילטר יקפא ויהרס, אין מה להלחץ ממים ולסחוב יותר מ-2 ליטרים, רוב הימים לא סיימתי אותם וכן אפשר למלא בדרך בנחלים.

אלכוהול - הצבא אומר שאסור להכניס אלכוהול לשמורה אבל ממליץ לנהוג כמו המקומיים ולקנות לפני הטראק בקבוק של kukri rum ולהחביא בתחתית התיק. את הרום שותים בערב ביחד עם מים חמים והוא פינוק נהדר למצב הרוח!

דרכים - האפליקציות מפות כמו גוגל, גאיה וסיזי אין מדוייקת כלל ולכן יש לשאול את המקומיים לאן ללכת ולהסתמך על היגיון וקצת אזימוטים. בתוך השמורה הדרכים מאוד ברורות ולעיתים הולכים על דרכי אבן בשלב התפרקות שונים וכן יש שלטי הכוונה וסככות למנוחה.

שעות - בדצמבר הימים מאוד קצרים והדבר מציב אתגרים רבים, הזריחה בשבע בערך ורק בשמונה שמונה וחצי מספיק חם כדי ללכת בלי מעיל. בשלוש מתחיל להתקרר ואחרי ארבע כבר כדי מעיל, בחמש כבר שקיעה ונהיה קפוא. ולכן שעות ההליכה המומלצות בעיני הינן 8-15, אבל הדבר מציב בעיה שיש המון שעות פנויות והמון שעות שינה, יותר משהגוף שלי רצה עם ליהיות כנה, ולכן ממליץ להביא ספר טוב ולהוריד פרקים של סדרה מראש שיהיה מה לעשות.

ציוד- אני ממליץ לטייל עם תיק קטן שכולל ציוד חם וקצת בגדי החלפה, אין גם ככה מקלחות או דרך להתנקות ולכן אין מה לסבול, אלא לקבל את זה שהמקלחת והניקיון יגיעו בסוף

חשמל - המקום היחיד שלא היה חשמל היה קפטד אבל גם בביצ'פאני החשמל לא היה בחדר, ולכן ממליץ להביא מטען נייד.


המלצות על שינוי במסלול -
אני אילתרי בחלק גדול מהדרך וביררתי כל יום על איך נראית הדרך לכפר הבא והאם יש שם איפה לישון ולכן עשיתי המון טעויות המסלול שהייתי ממליץ הוא כזה:

1. להשאיר את הציוד שלא צריך בדדלדהורה ולא בסילגאדי.
2. לא לישון בבגלקג אלא לקחת עד לשם ג'יפ ומשם ללכת לג'יקרנה באותו היום.
3. לא לישון בביצ'פאני, אלא לצאת מג'יקרנה בבוקר וללכת עד לקפטד באותו היום, מדובר בהליכה קצת ארוכה(16 קילומטר, 1100 עלייה) אבל בעיניי התנאים בביצ'פאני היו לא טובים ועדיף לדלג על המקום עם אפשר.'
4. כשיוצאים מהשמורה ומגיעים למג'גאו אני לא ממליץ לפנות ימינה כמוני לכיוון דוגדי משום שזו דרך באמת לא מטויילת וקשה למצוא מקומות לינה/מקומות הלינה ברמה מאוד מאוד ירודה. אלא להמשיך לטמיל בזאר (tamail bazaar) משם יש אוטובוס ל-דדלדהולה.
5. מי שמחפש להוסיף עוד כמה ימים ואתגר תטראק שמורת הapi nampa (הפסגות המושלגות שרואים מהקפטד) נמצאת קצת יותר צפונה ויותר גבוהה וניתן להגיע לשם מדדלדהולה.


לסיכום, מדובר בטראק קצר אבל נורא מיוחד ומרהיב, האיזור בכלל לא מתוייר והמקומיים מאוד התרגשו לראות אותי, מדובר בחלק שהוא שונה תרבותית משאר נפאל והטבע מאוד משומר וכולל יערות מאוד עתיקים.
אני מאוד נהנתי והיה שינוי מרענן ודרוש מהודו.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )