נפאל- שלושת הפסים ואוורסט בייס קמפ

אפריל 2021, 18 יום בהרים הגבוהים של נפאל, 4 אנשים בלי מדריך או פורטר. נופים מדהימים, גבהים של 5500 מ', הליכה על קרחון, אגמים קפואים ואנשים מקסימים.

תאריך הטיולApril 2021
משך הטיול18 ימים
עונה מומלצתאפריל-מאי

הקדמה

טיילנו 4 אנשים, טליה, עידו, אילון ואני, יובל.
חיברנו ביחד שני טרקים מוכרים. האוורסט בייס קמפ ושלושת הפסים.
לא היה לנו פורטר או מדריך כי רצינו לטייל לבד.
חשוב לי לכתוב שאנחנו מטיילים המון שנים ורובנו גדלנו בחוגי סיירות אז הנושא של לנווט, להסתדר עם המשקל ולהיות בטבע אלה דברים שאנחנו רגילים אליהם. אפשרי לגמרי גם לקחת פורטר ומדריך. תרגישו בנוח לעשות מה שנכון לכם.
אל תיקחו את הכתוב כחובה או המלצה.
כל אחד יטייל לפי מה שנוח ומתאים לו.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

התארגנות מראש

את כל הארגונים של הפרמיט, קניית ציוד, תשלום על ג'יפ מקומי עשינו מקטמנדו.
עבדנו עם הסוכנות של דב. בחור נפאלי עם סוכנות טיולים שנקראת Shalom treks.
דב הוא באמת בחור זהב. הוא התייחס אלינו כמו אל משפחה ודאג לעזור בכל דבר. במהלך הטרק הוא אפילו שלח לנו הודעה כל כמה ימים לבדוק שהכל בסדר ואנחנו מסתדרים.
(אשים מספר שלו בהמלצות)

מקטמנדו ניתן לצאת למסלול בשתי אפשרויות: טיסה ל-Lukla (עולה בערך 150 דולר ומקצרת שלושה ימי הליכה) או נסיעה בג'יפ ל- Salleri (נסיעה לא פשוטה, של 10 שעות ו-3 ימי הליכה עד לאזור Lukla)
אנחנו בחרנו לקחת את הג'יפ כדי לחסוך כסף (עלה 1700 רופי) וגם כדי להתרגל לימי הליכה ולהתחיל את העלייה לגובה מאזור נמוך יותר. (Salleri נמצאת בגובה 2300 לעומת Lukla שנמצאת בגובה 2850.)

סיפור דרך

מההתארגנות עד יום 18

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

הנסיעה בג'יפ מקטמנדו

הנסיעה הייתה מאוד קשה. זה נסיעה בג'יפ מקומי כלומר שעולים עליו גם מקומיים. יושבים 8 אנשים מאחורה בשני ספסלים. ישיבה צפופה וכל הדרך מלאת עיקולים ופיתולים.
הסיבובים לא הקלו על הנסיעה ומאוד הקשו להירדם בדרך, אם בכלל. יצאנו ב5 בבוקר והגענו באזור 15. בדרך עצרנו לארוחות בוקר, צהריים ו2 עצירות התרעננות נוספות.
המלצה שלי, תלכו לישון מוקדם ותישנו הרבה שעות לילה לפני הנסיעה.
בסוף הג'יפ הוריד אותנו יישוב אחד צפונית ל-Salleri,בישוב שנקרא Phaplu.
משם התחלנו הליכה של 3 ימים עד לאזור Lukla.

יום 1 Phaplu-Nunthala

ביום הראשון הלכנו עד ליישוב שנקרא Nunthala.
יום ארוך של 18 קמ עם הרבה עליות וירידות.
התחלנו ללכת באזור 06:00 בבוקר וסיימנו בסביבות 16:00-17:00.
זה יום לא פשוט ומי שבכל זאת רוצה לחוות את הנסיעה בגי'פ ואת ההליכה בגבהים הנמוכים יותר אבל בלי ללכת הרבה בכל יום שווה לבדוק אם אפשר לחלק את ההליכה ליותר משלושה ימים עד ללוקלה וככה להקל על הימים האלו.

יום 2 Nunthala- Kharila pass

ביום השני הלכנו עד לפס שנקרא Kharila pass. שם אירחה אותנו משפחה שהבית שלה נמצא שם.
הרכס שעליו נמצא הפס ורוב המקומיים השתמשו בשם שלו נקרא Thamdanda. (כשהם אומרים אותו זה נשמע יותר כמו Thamdara)
היום השני היה גם יום ארוך של 15 ק"מ.
שני הימים הראשונים היו על שביל ראשי שעוברים עליו ג'יפים וטרקטורים עם עגלות. מצד אחד זה היה שביל רחב ונוח מצד שני פחות פסטורלי ויפה. מידי פעם היה אפשר ללכת בשביל מקומי שעובר במקביל לשביל הראשי.
השביל הרחב מסתיים 1.5 ק"מ צפונית ליישוב שנקרא Kare.

יום 3 Kharila Pass- Phakding

ביום השלישי הלכנו עד ליישוב שנקרא Phakding. היום השלישי היה יום מאוד יפה מתחילים להתגלות הרים מרשימים ובלילה ב-Phakding פוגשים הרבה אנשים שהגיעו מטיסה דרך Lukla.
היום הזה היה יום ארוך של 18 ק"מ אבל לא כלל המון עליות וירידות קשוחות. רובו היה יחסית עליה ארוכה ומתונה.

סיכום שלושת ימי ההליכה

לסיכום שלושת ימי ההליכה היו ימים ארוכים וקשים (הליכה שכוללת הרבה עליות וירידות). התחלנו ללכת כל יום באזור 08:00 וסיימנו באזור 16:00. לא פגשנו כמעט בכלל תיירים גם בגלל הקורונה וגם כי רוב התיירים מעדיפים לקחת טיסה ל- Lukla. הימים האלו מאוד עזרו להיכנס לכושר הליכה אבל חשוב לציין שהם לא פשוטים וכן צריך להגיע אליהם עם כושר הליכה יחסית טוב.
‏בנוסף חשוב לדעת שיש אפשרות לקחת ג'יפ נוסף מ-Phaplu ל -Kharila. לא עשינו את הנסיעה הזאת אבל לפי מה שאמרו לנו היא לוקחת כ-8 שעות ובעצם חוסכת עוד יומיים הליכה. לפי מה שהבנו ממשהו שעשה אותה היא גם נסיעה קשה.

יום 4 Phakding- Namche

ביום הרביעי הלכנו מ- Phakding עד ל Namche.
הליכה של 10 ק"מ. ‏רוב ההליכה ביום הזה היא מאוד פשוטה עד שמגיעים לעלייה ל- Namche שם יש עלייה מגובה 2900 לגובה 3500.
ב- Namche אנחנו נשארנו יום מנוחה בשביל ההתאקלמות.
לכן ההמלצה שלי למצוא מקום שנעים לשהות בו והוא לא יקר מידי.
קצת על Namche- כפר דיי גדול ומרשים עם בזאר, בתי חולים, מרפאת השיניים הגבוהה בעולם, הרבה מסעדות לתיירים, חנויות טיולים עם ציוד מזוייף וגם מקורי. צריך לזכור שהמחירים כבר לא זולים שם. בעיקר האוכל יקר (בערך פי 2-3 מקטמנדו).
אנחנו מצאנו איזה חצי מסעדה חצי בית פרטי שהמחירים שם היו ממש זולים אז השתדלנו לאכול שם חלק מהארוחות ולא במקום שבו ישנו ששם המחירים היו יותר יקרים בפער.
לכן ממליץ לעשות חיפוש קצת ולהתרחק מהמרכז התיירותי אם רוצים לאכול בזול.

יום 5 מנוחה בNamche

ביום החמישי השארנו את התיקים בהוסטל שלנו ועשינו טיול קצר יום ל- Everest view.
יום קליל ונחמד שגם עוזר להתאקלמות וגם נותן אנרגיה אחרי כל הימים הארוכים.

יום 6 Namche- Phangboche

ביום השישי הלכנו מ- Namche ל- Phangboche.
זה היה יום הליכה של 13 ק"מ
היה יום מאוד יפה ולא קשה מידי.
כשהגענו ל-Phangboche נכנסו לבית הראשון וביקשנו לאכול אצלו והאוכל שם היה מאוד טעים וגם זול!. היה שלט קטן של restaurant בכניסה ובתוך הבית היו שני ילדים חמודים שראו בטלוויזיה קטנטנה, ניקולודיאון.

יום 7 Phangboche- Dingboche

ביום השביעי הלכנו מ-Phangboche ל- Dingboche.
זה יום קצר של 6.5 ק"מ.
הסיבה שלא הולכים יותר מזה היא כי אי אפשר לישון במקום גבוהה יותר מ500-600 מטר מהיום הקודם.
כשהגענו עשינו סיבוב בהרים מסביב עד אחר הצהריים וחזרנו כשהתחיל להתקרר ולהיות מעונן.

טיפ קטן- במידה ואתם רוצים לעשות את הטרק בלי יותר מידי עצירות וימים קצרים בגלל ענייני גבהים, אפשר לעשות את הטרק הזה הטרק השני שלכם אחרי שבטרק הראשון כבר התאקלמתם.
אז אפשר להגיע מאוקלמים כבר לטרק של האוורסט בייס קמפ.

יום 8 Dingboche -Chukhung

ביום השמיני הלכנו מ- Dingboche ל-Chukhung.
זה יום קצר של 4.4 ק"מ. כשהגענו יצאנו להסתובב קצת בהרים בחוץ.

יום 9 מנוחה ב-Chukhung

ביום התשיעי נשארנו לישון ב-Chukhung בשביל ההתאקלמות. Chukhung נמצאת בגובה 4730.
ביום הזה טיפסנו ל - Chukhung Rei. זאת עלייה גבוה עד לפסגה של 5550. העלייה לא פשוטה אבל מאוד עזרה להתאקלמות בגובה וכשמגיעים למעלה הנוף מדהים. ההר הכי יפה באזור הוא ה-Ama dablam. אפשר לעלות למעלה עם תיקים קטנים ורק להצטייד במים, בגדים חמים ומשהו לנשנש שנותן אנרגיה.

יום 10 Chukhung -Lobuche פס ראשון

למחרת, היום העשירי חצינו את Kongma La Pass.
הלכנו מ- Chukhung עד ל- Lobuche.
מרחק הליכה של 9.5 ק"מ.
זה הפס הראשון שעושים בטרק. הפס הזה היה עבורנו הפס הכי קשה והוא גם הכי גבוה (5535 מ').
ביום הזה יצאנו מאוד מוקדם גם כי זה יום ארוך וגם כי מזג האוויר אחרי 12 מתחיל לרוב להיות מעונן עם הרבה רוחות והעדפנו לחצות את הפס עד השעה הזאת.
יצאנו ב- 05:30 והגענו לפס ב11:00 בבוקר.
בדרך מצאנו עקבה של נמר שלג, היו אגמים קפואים והנוף היה מדהים. (יש גם תמונות)
הירידה למטה הייתה מאוד תלולה וכל השטח הוא מלא סלעים ככה שהיא לא הייתה חביבה בכלל.
** מאוד לא מומלץ לעלות לפס מכיוון מערב. העלייה מ- Chukhung הרבה יותר פשוטה וגם הדרך יפה יותר.
כשמסיימים את הירידה מגיעים לקרחון שנקרא Khumbu Glacier. הקרחון נמצא בתוך ואדי גדול והוא זורם מצפון לדרום.
בצידי הואדי יש גבעות עפר לכל אורך הנחל.
בתוך הואדי נמצא הקרחון והוא בעצם מתקדם וזורם בתוך הנחל לאט לאט.
בגלל העוצמה של הקרח והמשקל העצום שלו,תוך כדי שהוא "זורם" לאט בתוך הואדי, הוא חוצב בסלע ויוצר ערמות סלעים ודרדרות. זה נראה כמו מחצבה ענקית. מתחת לכל הסלעים והדרדרות נמצא הקרחון.
בגלל שהקרחון נמצא מתחת לכל הסלעים והדרדרות של החול הוא נקרא קרחון יבש.

הקרחון זז כל עונה וזה למה השביל משתנה משנה לשנה. לפני שמתחילים לחצות את הקרחון חשוב לשים לב מראש היכן השביל העדכני ביותר. שימו לב לעקבות על הדרך, רוג'ומים שנראים עדינים וספציפית בקרחון הזה ראינו גם עמודי מתכת בגובה 2-3 מטר תקועים באדמה בכל גבעה באופק. (לגבי הרוגו'מים, ככל שהרוג'ום עדין יותר ככה הסיכוי שלא ליפול גדול יותר, בטח כשהקרחון זז ומכאן נובע שהוא כנראה עדכני יותר)

אנחנו הסתבכנו כשהתחלנו לחצות את הקרחון. נכנסו אליו בהתחלה דרך שביל ישן ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מנסים לעלות דרדרות מסוכנות עם סלעים ענקיים שבקלות יכולים להדרדר עלינו. כשהבאנו שזה מסוכן ולא בטוח חזרנו לתחילת הקרחון וחיפשנו שוב את הדרך העדכנית יותר.
בסוף כשמוצאים את השביל, ההליכה קצת יותר פשוטה אבל עדיין כוללת הרבה תפירות.
חשוב לשים לב כל הזמן איפה המשך השביל.

חשוב לי לכתוב שזאת הייתה חוויה לא נעימה ובפועל היה אפשר אולי לקחת מדריך ליום הזה או אפילו לארגן ערב לפני שמשהו מ- Lobuche יחכה בתחילת הקרחון ויחצה ביחד איתכם תמורת קצת כסף.
בסוף הצלחנו למצוא את השביל לבד אבל לא הייתי ממליץ לכל אחד לנסות לעשות את זה בלי מדריך...

בתיאור כללי, איפה השביל?,
כשמסיימים את הירידה מהפס, רואים שביל שעולה לגבעת עפר שבצד הקרחון. אפשר לראות על הגבעה עמוד מתכת ראשון.
על העמוד יש חץ שמפנה לכיוון דרום.
אם מסתכלים דרומה רואים שיש אגם קרח קפוא ולפניו (כלומר צפונית אליו) מעבר אבנים שחוצה את ההתחלה של הקרחון ממזרח למערב.
אחרי המעבר אבנים הזה מתחיל שביל קצת יותר נוח עם רוג'ומים וגם עקבות גדולות. כל איזה מאה מטר רואים על גבעת עפר ממול עוד עמוד מתכת. העמודי מתכת האלה הם כמו אישור שאתם בכיוון הנכון
צריך רק להמשיך לעקוב אחרי השביל, לשים לב לעקבות ולרוג'ומים. כל פעם שהשביל עולה לגובה רגע לראות אם שמים לב לעמוד מתכת הבא.
זהו, חצייה בטוחה. אחרי הפעם הראשונה זה כבר יותר מובן ופשוט אז מקווה שהטקסט הזה יעזור לכם לקבל החלטה לגבי מדריך/לא מדריך וגם לחצות בבטחה.


בסוף הגענו ל- Lobuche שמחים שעברנו את הקרחון הזה.

יום 11 Lobuche- Gorak Shep אוורסט בייס קמפ

ביום ה-11 הלכנו מ- Lobuche עד ל Everest Bace Camp וחזרנו לישון ב- Gorak Shep.
יום הליכה של 11 ק"מ. ה-EBC היה מאוד מרשים. זה בעצם כפר אוהלים של המון משלחות מכל העולם שמטפסות לפסגה. לדעתי היו שם כמה מאות אוהלים. האוהלים יושבים ממש על הקרחון.
לוגיסטית אנחנו השארנו את כל הציוד שלא היינו צריכים ב- Lobuche ואז כל היום הלכנו עם תיקים קטנים וישנו ב-Gorak Shep. יום אחרי כשחזרנו דרך Lobuche לקחנו את שאר הציוד

יום 12 Gorak Shep-Dzonglha

ביום ה- 12 הלכנו מ- Gorak Shep עד ל- Dzonglha. יום של 11 ק"מ בירידה נוחה.
החלק הכי קשה באותו היום היה הבוקר שהיה מאוד קפוא עם המון רוח. Gorak Shep היא העיירה הכי גבוהה שישנים בה, 5175 מ'.

יום 13 Dzonglha- Gokyo פס שני

ביום ה-13 הלכנו מ- Dzonglha ל- Gokyo.
ביום הזה חצינו את הפס Cho La Pass.
זה הפס השני מתוך שלושת הפסים.
הלכנו ביום הזה 12 ק"מ ועד כתיבת שורות אלו זה היום שהכי נהנתי בו.
הפס נמצא בגובה 5420 מ'. למעלה על הפס הולכים על קרחון מה שמצריך להביא מראש קרמפונים או מיקרו ספייקס. (יש הרבה מיקרו ספייקס בבית חב"ד, רק שווה לבדוק שהם תקינים)
ההליכה על הקרחון ממש מגניבה והנוף מלמעלה כמובן מאוד יפה!
כשיורדים מהפס מגיעים לקרחון נוסף שנקרא Ngozumba Glacier. הקרחון הזה רחב בערך פי 2 מ- Khumbu Glacier. בקרחון הזה הסימון המוכר לאורך הדרך היו חצים אדומים או כחולים.
החתימה של הקרחון הזה יותר פשוטה אבל ארוכה יותר.
מזכיר לשים לב לרוג'ומים, לעקבות ולסימן של החצים.
ב- Gokyo ישנו במקום שנקרא Mountain View lodje.
‏(הבעלים של המקום היו ממש נחמדים. זוג צעיר וחייכן שדאגו לפנק ולעזור בכל דבר- חיממו את חדר האוכל כל הזמן, שמו לנו נייר טואלט בשירותים, וחילקו לנו תה בחינם כל כמה זמן.)
‏ההוסטל שלהם נמצא ממש על האגם, בחלק הדרומי יותר של הכפר. בנוסף הוא דיי בולט כי הוא בצבע כחול. ללא ספק המלצה חמה ללכת לשם.

יום 14 Gokyo 5th lake

ביום ה-14 נשארנו עוד יום ב-Gokyo כדי ללכת לטיול באגמים.
כשקמנו בבוקר ראינו שהכל מכוסה בשכבה דקה של שלג. זה היה ממש יפה ולא ספק הוסיף לחוויה.
בגלל השלג שעוד המשיך לרדת, נשארנו בהוסטל שלנו רוב היום.
בצהריים כשהתבהר, יצאנו לטייל והלכנו עד לאגם הרביעי.
התכנון המקורי היה להגיע לאגם החמישי או השישי שנאמר לנו שהם יותר יפים, אבל בגלל שכבר היה מאוחר להתחיל להתקרר, העדפנו יום רגוע יותר.
מי שרוצה, יש גם אופציה לטפס על Gokyo Ri. זה טיפוס של שעתיים ומלמעלה אמורים לראות את האוורסט. מי שמוותר על הפס השלישי אז הייתי ממליץ על ה- Gokyo Ri, אחרת לא תראו את האוורסט. מי שעושה את הפס השלישי, הייתי ממליץ ללכת לאגמים.

יום 15 Gokyo- Tarangar פס שלישי

ביום ה-15 הלכנו מ- Gokyo ל- Tarangar דרך הפס השלישי, Renjo La pass.
זהו הפס השלישי ומגיע לגובה 5360 מ'.
ביום הזה הלכנו 16 ק"מ.
יצאנו ב-05:30 בבוקר והגענו לפס ב-10:00.
‏אחרי הפס יש ירידה שמתחילה כתלולה וגם משולבת מדרגות אבן.
‏בהמשך היא הופכת לירידה יותר מתונה.
‏מי שרוצה לקצר את היום יכול גם לישון בכפר-Lungdhen או בכפר אחרי זה ב-Marulung.
‏בשני הכפרים האלה יש גסט-האוסים. בכפר שלנו לא היה גסט האוס וישנו בתוך בית של זוג מקומיים. היה מיוחד ומעניין אבל בלי פרטיות ולא בהכרח היו מסכימים שנישן איתם בבית....

יום 16 Tarangar -Monjo

ביום ה-16 הלכנו מ- Tarangar עד ל- Monjo.
יום של 19 ק"מ. אחרי הפס השלישי מתחילים בעצם לחזור חזרה לכיוון Lukala. החלטנו שנחזור בטיסה אז עכשיו לשם מועדות פנינו.
היום הזה היה יום ארוך אז כמובן מי שרוצה יכול לבחור באיזה כפר לישון כי באזור הזה יש כבר הרבה כפרים ובכולם יש גסט-האוסים אז לא חייב ללכת הרבה כל יום.
‏ביום הזה בעצם יצאנו מהשמורה ועברנו דרך הצ'ק פוסטים של השמורה. שם ביקשו מאיתנו להראות את הפרמיטים שלנו ואת האישור כניסה שקיבלנו בתחילת המסלול בכפר שבו שילמנו מס מקומי (לא זוכר באיזה כפר זה היה). חשוב לשמור על הפרמיט והפתק אישור כניסה שמקבלים.

יום 17 Monjo- Lukala

יביום ה-17 הלכנו מ-Monjo ל- Lukala. יום של 13 ק"מ. הליכה פשוטה בין הכפרים. יש עלייה של 300 מטר רק בסוף היום ל-Lukala ורוב היום יחסית בירידה.

יום 18 טיסה Lukala- Kathmandu

ביום ה-18 טסים בבוקר לקטמדנו.
הטיסה עלתה לנו 150 דולר.
יש כמה טיסות שיוצאות מהשדה בבוקר.
הטיסה שלנו הייתה דרך Yeti Airlines.
ההמראה הייתה צריכה להיות ב07:45 ואמרו לנו להיות בשדה ב06:30 כי אולי יעלו אותנו על טיסה מוקדמת יותר.
בסוף, בפועל מעלים אותנו על הטיסה שאליה נרשמנו.
כרגע אנחנו עדיין מחכים למטוס והשעה 10:30.

אוכל, מים, לינה ועלויות כלליות

אוכל- אנחנו הבאנו איתנו פירות יבשים מהארץ וגם אפשר לקנות בקטמנדו. חוץ מזה היה לנו קצת חטיפי אנרגיה. במהלך היום אפשר לנשנש מהאוכל הזה אבל השתדלנו לשמור אותו לימים קשים יותר בגבהים.
ברמת העיקרון כל יום ישנים בגסט האוס וגם עוברים במהלך היום בהרבה כפרים. תמיד אפשר לעצור בכפר ולהזמין משהו לאכול ולשתות.
לרוב אנחנו היינו מזמינים בבוקר צ'אפטי לוקחים אותו איתנו למסלול. כשמתחילים להיות רעבים עצרנו ומרחנו חמאת בוטנים שקנינו מראש וזה היה בוקר שגרתי. צהריים היינו אוכלים יחסית מאוחר אחרי שהגענו להוסטל שלנו וערב שוב באותו ההוסטל.
האוכל מאוד מתייקר ככל שעולים. דאל באט יכול לעלות בתחילת הטרק 350 רופי, ובאזורים הגבוהים 850 רופי.
תכל'ס ככל שאוכלים במקום קטן ופחות תיירותי ככה הסיכוי שיהיה זול יותר.
בסוף שמנו לב שהמחירים של האוכל בכל ההוסטלים באותו הכפר הם דיי זהים ורק העלות על מקלחת/חדר/טעינה/וייפיי יכולים להשתנות קצת ממקום למקום.


מים- רוב הימים לא היה למה להסתובב עם יותר מליטר או שניים של מים. יש כפר כל כמה ק"מ והיה אפשר למלא בכל כפר. השתמשנו בבקבוקים מפלטרים. (Life strew, Katadyn, Sawyer) כל אחד השתמש בפילטר אחר וכולם הרגישו טוב במהלך הטיול.
שימו לב שיש ימים שאין הרבה כפרים בדרך, בעיקר בימים של הפסים ובימים כאלו כן צריך להתארגן על 4-3 ליטר ליום. כל אחד לפי כמה שהוא שותה..

לינה- כל יום ישנו בהוסטל. רוב הימים לא שילמנו על חדרים והטענה. במידה וכן שילמנו אז חדר עלה בערך 500 ללילה.
מה שמייקר את העלויות זה דווקא האוכל שנורא יקר כשעולים למעלה.
בסוף כל יום כשהגענו לכפר, התפצלנו וכל אחד הלך לבדוק הוסטל אחר ולקחת הצעת מחיר. בסוף בחרנו במי שנתן לנו את המחיר הכי זול ושהמקום בו נראה הכי טוב. זה עבד לא רע.

ציוד נדרש

ביגוד- מבחינת בגדים אכתוב אישית מה לקחתי לעצמי.
שכבה ראשונה הייתה חולצת דריי פיט שנעימה על הגוף ומנדפת זיעה.
שכבה שנייה היה מיקרו פליז.
לרוב הייתי הולך רק עם שתי השכבות האלה ומעל לובש מעיל גשם/רוח שזה דיי אותו הדבר כדי למנוע התקררות מהרוח.
בזמן ההליכה זה היה לרוב מספיק.
בנוסף הייתה שכבה שלישית שזה מעיל פוך לא עבה מידי.
הייתרון במעיל פוך הוא שהוא יכול להתכווץ מאוד קטן וגם מאוד קל. (לדעתי עדיף על סופטשל)
מכנסיים לבשתי מכנסיים רגילים ארוכים.
באף ממש חשוב (מגן משמש על הצוואר, מונע נשימה של אוויר קר, יכול לחמם את האוזניים.
כובע צמר מאוד עוזר.
כפפות זה ממש חשוב. תביאו כפפות מחממות שרוח לא נכנסת דרכן. אחרת מאוד קר בהליכה.
משקפי שמש חובה לקרינת שמש בגבהים כאלה.
מקלות הליכה מאוד עוזר בעליות ולדעתי ממש כדאי.

בלילה לבשתי חולצה ומכנס תרמי, מיקרו פליז, מעיל פוך ולפעמים עוד מכנס פליז אם היה קר.
וכמובן שכפפות, כובע צמר.
ממליץ שיהיה לכם זוגות גרביים וביגוד חם ונעים ללילה. בעיקר מהביגוד הטרמי. בסוף המעיל לא נהיה מגעיל אבל אם תלכו אם חולצה תרמית ביום יהיה לא נעים ללבוש אותה גם בלילה.
בלילה היינו בלי שקי שינה כי ההוסטלים היו ריקים והיה אפשר לבקש שתי שמיכות בלילה. מתחת לשמיכות בלילה היה לגמרי חם ונעים.

*לגבי שקי שינה, יש כאלו שלא מביאים כי מספיק להם השמיכה בלילה וככה הם חוסכים במשקל ויש כאלה שמעדיפים ללכת על בטוח.
אני הבאתי כי הרגיש לי יותר בטוח לדעת שיש לי שק שינה טוב שיחמם אותי בלילה אם יהיה ממש קר למרות השמיכות.
באמצע הטרק כשהבנו שאנחנו מסתדרים בלי שקי השינה, שילמנו לפורטר שיוריד את שקי השינה מהכפר שהיינו בו, חזרה ל-Namche.
כשחזרנו לשם בסוף הטרק לקחנו את שקי השינה. ככה לא סחבנו אותם בכל הימים.

סיכום

זהו תהנו ממש ותשמרו על עצמכם.
מוזמנים לפנות אלי לשאלות וכו'

יובל רייזנר 052-3210210

טיפים

  • הסוכנות של דב- 977-9851000405+
  • ירקות- תאכלו הרבה ירקות בכפרים הנמוכים שבאזור Namche. אתם תתגעגעו לטעם של עגבניות, תפוחים, ושאר הירקות. דאל באט כבר יצא לכם מהחורים.
  • דאלבט Pioneer- לא משנה אם אדם אחד מזמין דאלבט או שלושה אנשים, בסוף יכינו סיר אורז, סיר דאל, ומחבת של קארי. במידה ואתם קבוצה ולא רוצים לאכול כולם דאלבט, אפשר שאחד או שניים יזמינו דאלבט והשאר יזמינו את המנה שהם רוצים גם אם היא לא משביעה ממש. אחרי זה אפשר להתמלא מהריפיל של חלוצי הדאלבט.
  • תיכנסו למטבח- המלצה חמה היא להיכנס למטבח ולבשל ביחד עם המקומיים את האוכל שהזמנתם. ככה גם תהנו מהבישול, גם תראו שמשתמשים בחומרים חדשים וטובים וגם תוכלו למצוא אוצרות של מאכלים מקומיים ולבקש לנסות אותם. כמובן שצריך לבקש רשות להכנס למטבח ולעזור בבישול אבל שווה לנסות.
  • תביאו איתכם- נייר טואלט, פירות יבשים, ממרחים שווים לצ'אפטי. כל אלה יכולים להיות ממש יקרים בהרים ואם אפשר אז מומלץ להביא מראש.
  • חטיפים שווים- גילינו שסניקרס הוא חייך מעולה כי יש בו המון אנרגיה והוא משביע ממש. שווה לקנות בנמצ'ה הרבה סניקרים ברמה של לקנות חבילה של 24 חטיפים. זה יוצא משתלם אם אתם קבוצה וקונים בחבילות כאלו. יש עניין של תוקף בגלל הקורונה. לפי מה שקראנו באינטרנט החטיף לא מתקלקל אלא רק יכול להשתנות קצת הטעם והמרקם. אנחנו אכלנו סניקרס שבתוקף שלהם היה 2020 והכל היה בסדר. בסוף בגבהים האלה זה נשמר בקירור כמו במקרר. חטיף שווה נוסף זה מיץ מנגו שנקרא Thango. זה אבקה של סוכר פירות שאפשר להוסיף למים. זה גם ממש טעים וגם נותן אנרגיה ממש מהר. מאוד מומלץ לפניי עליות וגם הרבה יותר כיף לשתות ככה.
  • בקבוקי פילטור קופאים- כל הבקבוקים שמפלטרים את המים מורכבים מסיבי פחם. ברגע שיש בסיבים מים שקופאים, הקרח מרחיב את הסיבים ואז היכולת סינון של הפילטר נפגמת. אין דרך לדעת אם הפילטר נפגם או לא כי בפועל לא רואים שום הבדל. חשוב ממש במקומות שהטמפ' יורדת מתחת לאפס לרוקן את הבקבוק ממים ולשים אותו איתכם בשק שינה או במיטה כדי שגם אם יש מים בפילטר הם לא יקפאו וישארו בטמפ' מעל האפס מהחום גוף שלכם. אפשר גם להביא טבליות כלור ולחסוך את ההתעסקות עם הפילטור להתעסקות אחרת עם כדורים :)
  • סוללות קופאות- כל מכשיר חשמלי עם סוללה מאבד המון אנרגיה בקור כמו שיש בגבהים של הטרק. לכן מומלץ לישון גם עם הפלאפון איתכם בלילה שלא יאבד אחוזי סוללה.
  • ביגוד חם- כפפות עבות שמגינות מפני רוח זה ממש חשוב. היו בקרים שהיה ממש כואב באצבעות ובידיים מרוב קור. יש כפפות שרוח לא יכולה להיכנס דרכם והן גם מחממות. שווה לקנות כאלה. גם כפפות סקי עושות את העבודה אבל הן גדולות ומסורבלות. בנוסף שווה שיהיה לכם ביגוד תרמי רק ללילה. לא הייתי הולך על תרמי ביום כי זה חם מידי לדעתי אז פשוט שיהיה לכם ביגוד תרמי ללילה ממש כמו פיג'מה. באף זה מאוד שימושי גם לשמש, גם לקור מצוואר והאוזניים וגם כדי לא לנשום אוויר מאוד קר דרך הפה.
  • מקלחת וכביסה- בימים קצרים שמגיעים מוקדם, שווה ישר ללכת להתקלח ולעשות כביסה לבגדים מלוכלכים. כשעוד יש שמש בחוץ ולא קר אימים
  • מקומות שווים- בNamche יש מסעדה מאוד זולה. שלט של restaurant בצבע צהוב. ממוקמת ברחוב שקרוב לבאזר, ליד החנויות בגדים. זה הרחוב שדרכו נכנסים תכפר. בפנים יש דלפק שירות וספסלי ישיבה בצורת ר'. ב- Gokyo יש הוסטל שנקרא Mountain View lodje. ההוסטל נמצא צמוד לאגם והוא בצבע כחול. לבעלים קוראים Cheten ולאישתו קוראים Minigma. זאת אחת ההמלצות הכי חמות שלי מכל ההמלצות. לכו לשם ותקבלו שירות מדהים... ב- Lobuche יש מאפייה מעולה שהיא גם המאפייה הגבוהה בעולם לפי מה שאומרים. ממש טעים וכיף לשבת בפנים
  • אפליקציות שוות- Maps me- לניווט Windy - אפליקציה לבדיקת מזג אוויר. יש אפשרות להשוות בין מודלים שונים של תחזיות בתוך האפליקציה ואז להבין פחות או יותר מה התחזית הצפויה. הייתה יחסית מדוייקת בהתחשב בזה שהמזג אוויר בהרים לא קבוע בכלל. Pic finder- אפליקציה מגניבה שעולה 5 דולר. היא יכולה לזהות את כל הפסגות של ההרים שאתם רואים בעזרת המצלמה של הפלאפון. Mountain panoramas.com- אתר מגניב ממש עם תמונות פנורמה מההימלאיה באיכות ממש גבוה. התמונות צולמו מהפסגות בהימלאיה. ממליץ להתסכל!
  • סים לטרק- אנחנו היינו עם שני בימים כי לי היה סים של נפאל טלקום ולאחרים היה סים של אן סל. רוב הזמן נפאל טלקום היה עם הקליטה הכי טובה. בעיקר בחלק הראשון של המסלול. לקראת הסוף זה קצת התהפך. תכלס המלצה שלי היא שאם יוצאים כמה אנשים אז לדאוג שיהיה בחבורה את שני הסימים.
  • מיקוח- אנחנו הרגשנו שככל שעולים בגובה המיקוח צריך להיות ממש עדין אם בכלל. בסוף על אוכל בכלל לא התמקחנו כי זה נמצא בתפריט. הדבר היחידי שאפשר קצת לשחק איתו זה התשלום על החדרים/ הטענה/ מקלחת חמה/ ווייפי. לא הזכרנו פעם אחת את הדיל הישראלי. פשוט היינו בודקים מחירים בכמה הוסטלים באותו הכפר הולכים לזול ביותר. הבעלים בסוף מבינים ששווה לתת הצעה טובה כי אם לא, תלכו למקום אחר

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )