תאריך הטיול | October 2024 |
---|---|
משך הטיול | 12 ימים |
עונה מומלצת | אפריל-מאי, אוק-נוב |
אתחיל בהקדמה אישית: אשתי ואני טיילים מנוסים, עם נסיון של יותר מ-30 שנה בטיולים אלפיניים ומאתגרים, עם לינה בשטח ומשא כבד על הגב. עם זאת, המסלול הזה נכנס אצלנו בקלות לקטגוריית "Top 5" - חמשת הקשים ביותר, אך גם היפים ביותר שעשינו. כל זה נועד להדגיש לקורא הן את הקושי – הפיזי והנפשי – והן את היופי הרב שמסלול זה מייצג, לדעתי.
מעבר ההרים טאשי לפצ'ה מקשר בין עמק נהר הרולוואלינג לבין עמק נהר הבוטה, בחלקה המערבי של שמורת האוורסט. מהווה חלק משביל חוצה ההימליה (Great Himalayan Trail – GHT), ונחשב לאחד מעברי ההרים "הלא טכניים" הגבוהים בנפאל. שלבי ה"גישה" וה"יציאה" ממסלול זה כוללים מעבר באזורים יותר מתויירים בהם קיימות אכסניות/בתי תה ותשתיות תיירות אחרות, כמקובל בנפאל. עם זאת, חציית הפאס מחייבת מספר לילות (3-6) של הסתמכות עצמית מלאה - לינה באוהל, על שלג/קרח, בגובה רב, ועם טמפ' הצונחות מתחת לאפס; כמו גם בישול עצמאי.
בשנים האחרונות גוברת הפופולאריות של מסלול זה, כאשר יותר ויותר סוכנויות טרקים כוללות אותו במסגרת מסלוליהן. במהלך השהות שלנו על המסלול נתקלנו בעשר קבוצות שחצו אותו באחד משני הכיוונים. הרוב הגדול היו קבוצות מאורגנות גדולות עם מלווים רבים, אך היו גם קבוצות של 1-2 מערביים, וכן מטיילים עצמאיים. ריבוי התעבורה במסלול משפר את הסימון והנראות של השביל בשטח, ומקל על אתגרי הניווט.
יחד עם זאת, זהו מסלול למיטיבי לכת ++, הדורש כישורים מעל הממוצע ביכולת מציאת שביל, ניווט והתמצאות בשטח. כמו כן, המסלול כולל מספר קטעים של אתגרים טכניים בדמות טיפוס וירידה של מצוק, טיפוס על משטחים קרחוניים, והתמודדות עם שיפועים תלולים ודרדרות. אין בתאור זה לטעון שהמסלול דורש ידע טכני בטיפוס אלפיני. אך כן יש צורך בניסיון, כישורים וביטחון עצמי של מטייל מנוסה.
לאור זאת, אינני ממליץ לעשות מסלול זה באופן עצמאי אם אינכם מנוסים מספיק בסוג כזה של אתגרים. מלבד האופציה של טיול מאורגן "על מלא" דרך אחת הסוכנויות, אפשר לשכור מדריך/סבלים מקומיים בכפרים בראשית המסלול – בעיקר בסימיגון, ואולי גם בנא.
תוואי המסלול המתואר כאן מתחיל בעמק הרולוואלינג, מטפס מספר ימים במעלה שני עמקים קרחוניים ( טראקאדינג ו- דרולאמבאו), חוצה את הפאס, ויורד אל הכפר ט'מה באזור האוורסט. מסלול זה עומד בפני עצמו, אבל ניתן כמובן לחבר אותו עם מסלולי המשך באזור האוורסט – EBC או שלושת הפאסים. לחלופין, ניתן לעשות את המסלול בכיוון ההפוך, כיציאה מאזור האוורסט לעבר עמק הרולוואלינג.
ההליכה באזורים קרחוניים ומושלגים מציבה בפני המטייל מספר אתגרים ייחודיים: 1) אין בנמצא משעול או תוואי ברור של השביל, ועקבות של מטיילים קודמים עשויות להעלם בתוך מספר שעות בהשפעת משקעים ורוח. הניווט צריך להסתמך על שימוש במפות/ אפליקציה ועל סימונים בשטח, כגון רוג'ומים ו"אבנים עומדות". לעיתים הסימונים בשטח הם תדירים ותכופים, ולעיתים יותר ספוראדיים ונדירים. 2)העדר מקורות זמינים של מים זורמים בשל תנאי הקור הקיצוני. יש צורך להפשיר מי שלגים, וחשוב להקפיד לסנן אותם בשל קיומם של משקעי סחף ואדמה בתוך השלג ועל הקרח. 3) הליכה וטיפוס לגובה רב מחייבת יותר מודעות והקפדה על כללים של הסתגלות לגובה ומחלת גבהים. חשוב לקרוא מראש ולהיות מודעים לתסמים אפשריים של מחלת גבהים, ולכללי ההתמודדות והמניעה של המחלה. צרפתי הפניות לפרסומים בנושא, תחת פרק "קישורים".
בנוסף, בשל אופיים הדינאמי והמשתנה של הקרחונים, נוצרו עם הזמן לאורך המסלול מקטעים בהם השביל המסומן בפועל בשטח שונה באופן משמעותי מהשביל המסומן במפות ובאפליקציות הניווט. כדי להציג את ההבדלים האלו ולהדגיש אותם כללתי במפה המופיעה למעלה שני אופנים שונים של סימון השביל. מחד, הצגתי באופן רציף את תוואי השביל, כפי שהוא מסומן באפליקציות הניווט (ספציפית: Mapy.CZ). מנגד, באותם מקטעים בהם קיימת חריגה, צרפתי את ההקלטה של המסלול כפי שהלכנו אותה בשטח – כל מקטע בנפרד. הקלטות אלו הינן פחות מפורטות ביחס לניואנסים השונים של השביל, אבל נותנות אינדיקציה כללית לגבי ההבדלים בשטח.
כחלק מתהליך ההכשרה והשדרוג של ה- GHT, נבנו לאורך המסלול מספר "מחסות": אלו הן בקתות אבן הנעדרות בדר"כ חיפוי או בידוד פנימי. מחסות אלו נועדו בעיקר לשמש את הסבלים/המלווים המקומיים של קבוצות מאורגנות, ואינם כוללים שום אבזור פנימי. עם זאת, מחסות אלו מספקים הגנה מסויימת מקור וגשם, וניתן לעיתים להקים בתוכם את האוהל האישי שלכם. בנוסף, מצויינים לאורך המסלול אתרים "מוכרים" של חניוני אוהלים, המשמשים לעיתים קרובות את המטיילים בשביל. אתרים אלה נעדרים בד"כ כל תשתית, מלבד משטחים שהוכשרו ע"י מטיילים קודמים לשמש כבסיס לאוהל. לעיתים כוללים גם קירות אבן נמוכים להגנה מפני הרוח. במרבית האתרים המוזכרים בתאור המסלול אין גישה למים זורמים, ויש צורך בהפשרת קרח/ שלג. כאשר יש מקור מים זורמים, הוא מוזכר בסיפור הדרך, ומצויין במפה.
אישורים:
המסלול בעמק הרולוואלינג מחייב תשלום כניסה לשמורת גאורישאנקאר (Gaurishankar). נכון לכתיבת שורות אלו, העלות הינה 3,000 רופי, חד פעמי. ניתן לרכוש את אישור הכניסה דרך אחת מסוכנוית הטרקים בקטמנדו, או באופן ישיר באינטרנט בכתובת: https://epermit.ntnc.org.np.
סיום המסלול באזור האוורסט – גם אם אתה רק עובר בדרך הישירה ללוקלה – מחייב תשלום דמי כניסה לשמורת Sagarmatha, וכן תשלום חד-פעמי למועצה המקומית של הכפרים באזור – 3,000 רופי כל אחד. שני התשלומים הללו נגבים בעשר הכניסה לשמורה ב- Monjo, על דרך מנמצ'ה ללוקלה.
חלק מסוכניות הטרקים טוענות בפרסומיהם שיש צורך באישורים נוספים – אזור מיוחד, אישור טיפוס הרים למעבר טשי לפצ'ה, TIMS, ועוד. באופן מעשי, בשטח, נראה שאין דרישה לאישורים אלו ואיש אינו בודק אותם.
מזון
כיוון שהמסלול כולל מספר לילות של הסתמכות עצמית, יש צורך להצטייד מראש במזון ומצרכים לבישול. אין אפשרות לקנות מצרכי מזון לאורך המסלול, או בנקודת ההתחלה. ממליץ להצטייד מראש באספקת מזון בקטמנדו, לפני היציאה לדרך. אנחנו הבאנו את מרבית המצרכים מהארץ, כולל ירקות מיובשים לארוחת הערב, כך שלא התנסינו בקניות של ממש בקטמנדו. עם זאת, בבדיקה שערכנו בחניות באזור הטמל, הן נראו פחות מתאימות לרכש של מזון בסיסי לטרק. בפרק הקישורים כללתי שתי הפניות לחנויות שנראות, לפחות בחיפוש אינטרנטי, כיותר מתאימות לצרכים אלו.
בנוסף, ממליץ על מאפייה בפינת הרחובות Kushlechaur marg/ Kaldhara Marg (הרחוב של סוכנות "שלום"), מול עסק של קיר טיפוס. הלחמים שלהם נשארו אכילים לאחר שבועיים, והמחיר היה זול בהשוואה למאפיות במרכז הטמל.
ציוד טכני
תיאורי מסלול קודמים שקראנו/ראינו גרמו לנו להצטייד מראש בציוד טכני רלוונטי לטיפוס אלפיני – חבלים, רתמות, גרזני קרח וקרמפונים. אני שמח לבשר כי ציוד זה הוכיח עצמו – ברובו המוחלט – כמיותר לחלוטין.
מה כן כדאי להביא: 1) קרמפונים או ספייקים הוכיחו את יעילותם בהליכה על השלט ובטיפוס על משטחי הקרח. זהו ציוד חיוני להשלמת המסלול. בחלק מהחניות בטמל אפשר לשכור קרמפונים על בסיס מחיר יומי. עם זאת, בעינינו, הספייקים עשו את המלאכה בצורה מספקת, הם זולים יותר, וניתן לרכוש אותם במרבית החניות בטמל.
2) גרזני הקרח שימשו אותנו לפינוי ויישור מקום לאוהל על גבי משטחי קרח, כמו גם לחציבה וכרייה של קרח להפשרה. ייתכן שאת חפירה מתקפלת, מעדר גינה קטן, או את מפלסטיק קשיח יעשו את המלאכה באופן דומה, וישקלו פחות – אינני יודע. ניתן לשכור גרזן קרח פשוט באחת החנויות בטמל, וכלי אחד יספיק לכל הקבוצה.
3) גם אם אין צורך בחבל גלישה מקצועי, מומלץ להביא חבל אישי, שיוכל לשמש לקשירה ואבטחה במקרה הצורך.
ציוד קמפינג
הלינה בשטח מחייבת להצטייד מראש בציוד קמפינג – אוהל, מזרון, שק שינה, ציוד בישול, כלי אוכל, וגזיה. ניתן לקנות או לשכור ציוד זה בקטמנדו, אך מומלץ יותר להביא - לפחות את חלקו – מהארץ. במיוחד הייתי ממליץ שלא להתפשר על שק שינה טוב ואיכותי.
בנוסף, כיוון שהולכים לישון מספר לילות על שלג/קרח, ממליץ להצטייד בשכבות נוספות של בידוד לרצפת האוהל – הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. כלפי חוץ, ניתן לרכוש יריעה רחבה של בד פוליאסטר/ ניילון (Tarp) ולפרוס אותה כתחתית נוספת מתחת לאוהל. כלפי פנים, ניתן לרכוש יריעה רחבה של ספוג דק, מהסוג המשמש לבידוד קירות גבס, ולפרוס אותו על רצפת האוהל, מתחת למזרני השינה. כמו כן, בחירת מזרני שינה עבים וקשיחים יותר תסייע גם היא לבידוד מהקור.
מכשיר לוויני
האזור המבודד והגבוה שבו עובר המסלול, בנוסף לתוואי המאתגר, מחייבים לדעתי נשיאה של מכשיר איתור לוויני. מלבד שליחה של אות חיים, המכשיר הלוויני מאפשר לקיים תקשורת רציפה, גם במקומות מבודדים, וכן מאפשר מעקב אחר השינויים בתנאי מזג האוויר - נתון שיכולות להיות לו השלכות קריטיות במסלולים שכאלה.
מכשירים אלה ניתנים להשכרה בקטמנדו עצמה, על בסיס יומי. שתי חברות ישראליות של מכשירי איתור לוויני מאפשרות השכרה והחזרה של המכשירים בקטמנדו: 1) חברת "עולם קטן" מחזיקה מלאי של מכשירים בבית חב"ד, כאשר ניהול ההשכרה והתשלום מתבצעים מול החברה, דרך אתר האינטרנט שלה. יש לקחת בחשבון שההתנהלות מול בית חב"ד יותר מוגבלת, משיקולי שבתות וחגים. 2) חברת "מגנוס" מחזיקה מלאי של מכשירים בסוכנות "שלום". התמחור וההשכרה מתבצעים ישירות מול הסוכנות.
ההגעה מקטמנדו אל תחילת המסלול, וכן התוואי של הימים הראשונים מתואר בפרוט בסיפור הדרך "עמק הרולוואלינג ואגם צו-רולפה".
באופן כללי: שרות אוטובוסים יומי מחבר בין קטמנדו לכפר צ'טצ'ט, ומאפשר גישה לתחילת המסלול של עמק הרולוואלינג. האוטובוס יוצא מקטמנדו ב-5:30 בבוקר, ומגיע לצ'טצ'ט כעבור 8-9 שעות. ניתן גם לשכור ג'יפ פרטי, או לארגן הסעה בג'יפ שיתופי עם נוסעים אחרים.
המסלול מצ'טצ'ט לכפר נא אורך כ-3-4 ימים, עם אכסניות לאורך הדרך. כולל עצירות להתאקלמות במידת הצורך. הפניות לסיפורי דרך המתארים את המסלול בעמק רולוואלינג ניתן למצוא בפרק ה-"קישורים".
סיפור הדרך הזה מתחיל הכפר נא.
לאורך המסלול המתואר קיימים מגוון של אתרים המוכשרים ומיועדים ללינת לילה. אתרים אלה נמצאים במרחקים לא קבועים של שעות אחדות זה מזה, ומאפשרים למטייל גמישות מסויימת בקביעת קצב הטיול ובבחירת נקודות העצירה ללינה.
בשל רצון להדגיש ולאפשר גמישות כזו, וכן לציין ולהציג את המאפיינים הייחודיים של החלקים השונים של המסלול, בחרתי לפרט את תאור המסלול במתכונת של מקטעים במקום ימים. באופן זה יכול המטייל להיות יותר מעורב בבחירת נקודות העצירה, תוך הבנה של המרחק והתוואי לנקודת הלינה הבאה. בחלק מהמקרים ניתן לעצור באמצע הדרך, ולהקים מאהל "בר בשטח". עם זאת, לא כל תנאי השטח מאפשרים זאת.
קבוצות מאורגנות יעדיפו בדר"כ לישון ליד מחסות מסודרים, גם אם העדפה זו מכתיבה ימי הליכה ארוכים בין לבין. מנגד, מטיילים עצמאיים עשויים להעדיף לחלק את המסלול למקטעים קצרים יותר, ולהנות מהשקט והנופים שמציעים האתרים היותר מבודדים.
מרחק: 4.5 קמ'. זמן: 2-3 שעות
השביל יוצא מנא לכיוון מזרח, חוצה את הנחל על גשר תלוי לגדה הימנית (דרומית), וממשיך בשיפוע מתון לאורך הנחל במשך כשעה. כעבור כ-2.5 קמ' השביל חוצה ערוץ צדדי על גבי גשר מתכת, ומיד אח"כ מטפס מספר גרמי מדרגות. שביל מושך ימינה ומטפס לאורך הערוץ הצדדי, על הגדה השמאלית (צפונית) שלו, לאורך כקילומטר. בשלב זה השביל מושך שמאלה, מתרחק מהערוץ ומתחיל בטיפוס ארוך על גבי המורנה, בסדרה של גרמי מדרגות. לאחר עלייה של 150מ' על פני חצי קמ', השביל מעפיל לראש המורנה ומוביל לנקודת תצפית על האגם וסביבתו.
מרחק: 3 קמ'. זמן: 3 שעות.
משפת האגם יוצא שביל עפר המוביל ימינה, לאורך המורנה הדרומית של האגם. השביל מוביל אל סכר ולידו גשר ברזל קצר. לאחר חציית הגשר, מטפס בין שני מבנים, ופונה בחדות ימינה, מאחורי המבנה הימני. מכאן מתחיל שביל עיזים המוליך לאורך הצד הימני של המורנה הדרומית של האגם. השביל מוליך אל ערוץ הנתון בתוך בקעה קטנה, הכלואה בין המורנה לבין הרכס מדרום לה. השביל ממשיך ומוליך בהדרגה במעלה הבקעה, לאורך הערוץ הזורם. לאחר כשעה הליכה, כ-1.5 קמ' מנקודת התצפית, מגיעים לבקתת אבן לצד הערוץ. זהו המחסה הראשון, Chukyima, וסביבו מקומות רבים לאוהלים. במקרה הצורך, ניתן להקים אוהל בתוך המבנה עצמו, המספק הגנה טובה לגשם ורוח. אחרי חצי קמ' נוסף במעלה הערוץ, מגיעים למחסה נוסף – מערת מגורים מתחת לסלע גדול. השביל ממשיך עוד כקילומטר במעלה הבקעה, תוך חציית המים מספר פעמים. זהו אחד המקומות האחרונים בהם ניתן למצוא מים זורמים למשך מספר שעות. שווה למלא.
בסוף הבקעה, השביל מושך ימינה ומתחיל לטפס בתלילות במעלה השלוחה. השביל בולט לעיין על גבי המדרונות, ומסומן באמצעות רוג'ומים קטנים. לאחר טיפוס של כ-250מ' על פני כקילומטר, מגיעים אל רמה מישורית המשקיפה אל האגם, הקרחון והרכסים שמעליהם. נקודת התצפית עצמה מסומנת במספר רוג'ומים גדולים, לאחר כשלוש שעות משפת האגם. סביב התצפית יש מספר משטחי חול נוחים להקמת אוהל, אך המיקום עצמו חשוף וגבוהה. לאחר שיא הגובה, השביל ממשיך לאורך השלוחה תוך חציית ערוץ נחל קטן. יש במקום נביעת מים, אך היא מתרחשת במורד של מדרון תלול שעשוי להיות מסוכן לגישה. זהו מקור המים האחרון לפני הקרחון.
מרחק: 2.5 קמ'. זמן: 2 שעות.
כחצי קמ' לאחר נקודת התצפית השביל חוצה שיא גובה נוסף, ומשם יורד בתלילות כ-130מ', אל אזור מישורי וחולי. האזור נוח ומתאים להקמת מאהל, אך נעדר מקור מים.
לאחר עוד מקטע מישורי קצר, השביל מטפס מעט לימין, כדי לעקוף מדרונות מצוקיים, לפני שמתחיל ירידה הדרגתית לאורך מדרונות המורנה. באזורים אלו השביל מטושטש ומסומן בעזרת רוג'ומים רבים. לאחר ירידה של כמאה מטר על פני כחצי קמ', השביל מתאזן על קו גובה, וממשיך בשיפוע מתון כקמ' נוסף, עד למחסה. בשלב זה קיימים שני שבילים מקבילים – האחד ממש על קצה המורנה, עם נוף למצוקים ולאגם; השני מעט מעליו, על השיפועים של מדרון הרכס. שני האפשרויות מסומנות וברורות. עם זאת, השביל התחתון חולף מתחת למחסה ואינו מגיע ישירות אליו.
המחסה – בקתת אבן, עם חיפוי פנימי בלוחות עץ – מספקת הגנה אופטימלית מרוח וגשם, ומהווה מקום נחמד ללינת לילה. מתחת לבקתה, במורדות הגבעה, יש מספר משטחים מיושרים לאוהלים. עם זאת, גם כאן אין מקור מים זמין.
מרחק: 2 קמ'. זמן: 2 שעות.
אחרי המחסה, השביל ממשיך עוד כקילומטר על גבי המורנה הדרומית, מימין לאגם ולקרחון. השביל בתחילתו ברור, אך הופך מטושטש עם הזמן בשל דרדרות הסלעים. מסומן באופן משביע רצון ע"י רוג'ומים. לאחר מכן, השביל מתחיל בירידה איטית על גבי המדרון של המורנה, כלפי ערוץ קטן משמאל, בינה לבין הקרחון. בסוף הירידה, הערוץ נשפך אל תוך בקעה חולית הכלואה בין מדרונות הדרדרת לבין הקרחון. יש להמשיך אל תוך הבקעה, ולא להתפתות אחרי רוג'ום גדול הניצב בצד שמאל. השביל נמשך לאורך השוליים הימניים (דרומיים) של הבקעה ומוביל אל אזור חולי עם פלג מים - זהו מקום אפשרי למאהל. מצד שמאל, הפלג נבלע בתוך בולען בקרח.
בקטע זה השביל מסומן ע"י רוג'ומים קטנים ונדרשת תשומת לב כדי לא לאבד את הכיוון. בשלב זה, השביל מתפס ישר וימינה, במעלה ערוץ קטן, לפני ששובר בחדות שמאלה ומתחיל לטפס על גבי הקרחון.
מרחק: 2 קמ'. זמן: 3-4 שעות
ההליכה על הקרחון מייצגת את אחד השלבים המאתגרים והמתסכלים ביותר במסלול. הקרחון הוא מאוד דינאמי ופעיל, ומשתנה מעונה לעונה. השכבה העליונה שלו מכוסה דרדרות של אבנים, בולדרים ועפר. הנוף הנשקף על גבי הקרחון הוא של גבעות ועמקים קטנים, עם מצוקי קרח, בריכות ובולענים ביניהם. אין שביל ברור על גבי הקרחון, והסימון היחידי לכיוון הנכון הם העקבות של אלו שהלכו לפניך, והרוג'ומים שהם השאירו אחריהם. לפעמים, סימני דרך אלו עשויים להטעות, ולהוביל למקומות ללא מוצא או המשך. כדי להוסיף על הבלבול, השביל המסומן במפות אינו תואם את השביל בשטח, אלא רק באופן כללי ביותר – כפי שניתן לראות במפה של המסלול, שם העליתי בנפרד את הנתיב המסומן מול הנתיב שבו הלכנו בפועל, המוקלט באופן מקוטע בלבד. נדרשים הרבה שיקול דעת, יכולת התמצאות ומציאת שביל, יכולת ניווט והרבה מזל - כדי לצלוח את הקרחון ולהגיע אל "חניון הקרחון".
אפרט כאן מספר תובנות כלליות שהסקתי בעקבות היום הזה: 1) ככלל, השביל נצמד ככל האפשר לצד הימני (דרומי) של הקרחון. 2) השביל בוחר בדר"כ בנתיב של "הכי פחות התנגדות", ולכן נצמד ככל האפשר לעמקים, ערוצים, או נקודות נמוכות ברכס. 3) אנשים השאירו אחריהם סוגים שונים של סימונים על הקרח, ביניהם "אבנים עומדות" בודדות, רוג'ומים קטנים, ורוג'ומים גדולים. ככלל, השביל היותר ברור וטוב מסומן ע"י רוג'ומים, והמרחקים ביניהם יהיו קטנים יחסית. 4) לא להתפתות אחרי רוג'ומים גדולים בראשי גבעות – אלו עשויים לסמן את הכיוון הכללי, אבל לא להיות סימון דרך ספציפי. 5) במידת האפשר, לכו אחרי עקבות ברורים של קבוצה גדולה.
"מחנה הקרחון" ניצב על גבעה חסרת ייחוד וזרועת סלעים, ללא מקור מים זורמים, אך עם הרבה שלג פנוי להפשרה. בין הסלעים פזורים משטחים שיושרו לאוהלים ע"י מטיילים קודמים. עם זאת, קשה לזהות את המקום ללא אוהלים. אם אפשר, ממליץ לחפש בקרבת מקום אחר בריכה של מי הפשרת קרח, כמקור למי שתיה.
מרחק: 2 קמ'. זמן: 3 שעות
ממחנה הקרחון השביל מטפס בהדרגה במעלה שלוחה, לכיוון של מפל קרח גדול הנראה הקצה העליון של העמק, מצד שמאל. השביל מסומן מדיי פעם באמצעות רוג'ומים, אך עשוי להיות מכוסה שלג. כעבור כ-1.5 קמ' מגיעים אל מדרון דרדרתי הכלוא בין מפל הקרח מימין לבין מדרון סלע מצוקי משמאל. בבסיס הדרדרת ניתן לראות מספר רוג'ומים גדולים.
בנקודה זו על המטייל לטפס במעלה הדרדרת, ללא שביל ברור הנראה לעיין, לגובה של 60-70מ'. הכיוון הכללי של הטיפוס מנהל מימין (מזרח) לערוץ יבש קטן החוצץ בין הדרדרת לפני הסלע. לאחר כ-200מ' של טיפוס ניתן להבחין בראשיתו של מדף סלע המוביל שמאלה על גבי המצוק. בנקודת המגע בין הדרדרת לסלע נראים כבלי מתכת וחבלים קבועים, המסמנים את נקודת הטיפוס.
אחרי העלייה הראשונית מהדרדרת למצוק, נמשך כבל אבטחה קבוע לאורך המדף המסמן את המשך הדרך. המשך השביל ברור ובולט בשטח – כולל כבלים, יתדות אחיזה ואפילו סולם קבוע. כלל החלק הטכני במקטע זה אינו ארוך – פחות מ- 200מ', ואחריו השביל ממשיך לטפס לאורך מספר מדפי סלע, על למחסה ע"ש דייויד למה. המחסה מהווה נקודת אמצע בעלייה, עד לקרחון העליון – Drolambao.
המחסה הינו מבנה עשוי מתכת, הניצב על בליטת סלע גדולה עם מרהיב על הקרחון מתחת. סביב המחסה יש מספר משטחים מיושרים לאוהלים, אף כי אולי יהיה צורך לפנות מהם את השלג והקרח. מפל של מים זורמים בקרבת מקום מהווה מקור נוח למי שתיה.
מרחק: 3.5 קמ'. זמן: 5.5 שעות
מעבר למחסה, השביל מטפס מקטע טכני קצר נוסף, עם כבלי אבטחה בתוך ערוץ סלעי, למרחק של כ-100מ'. בסופו, השביל עובר לטפס על קו הרכס לאורך כ-200מ' נוספים, ואז נכנס אל תוך ערוץ רחב ושטוח ומתחתר בין הקרחון העליון (Drolambao) לבין מדרונות ההרים מצד ימין (מזרח). המסלול מטפס בהדרגה לאורך ערוץ זה במשך כקילומטר, על מדרונות מכוסי שלג, עד לנקודה שיא בנוף, בגובה של 5,350מ'. בשלב זה ניתן לראות מרחוק את מצוקי הסלע מעל הפאס, הנראים כמו חרתום של ספינה, על הרכס מימין.
המשך השביל שומר תחילה על קו גובה, ואז יורד אל תוך בקעה נוספת, אשר מעברה השני מתחיל הטיפוס אל הפאס. אחרי תחילת העלייה אל הפאס, ניתן לזהות משטחים לאוהלים הפזורים בין הסלעים בצד הדרך - "המחנה העליון". רצוי להדק וליישר את השלג לפני הקמת האוהל. השביל במקטע זה מכוסה ברובו שלג וקרח ואינו מסומן בצורה טובה. עקבות של מטיילים קודמים הועילו לנו מאוד במציאת הדרך.
מרחק: 2 קמ'. זמן: 4-5 שעות
העלייה מהמחנה הגבוהה אל הפאס מתרחשת כולה על שלג וקרח. שימוש בקמפונים או ספייקים הינו חיוני בחלק זה של המסלול. השביל מסומן באופן חלקי בלבד, ועקבות של מטיילים קודמים הם אינדיקציה חשובה למציאת הדרך.
מהמחנה, השביל עולה שמאלה, במעלה שלוחה מאובנת לכיוון קיר המצוק, במטרה לעקוף את המדרגה הראשונה של מצוקי קרח בדרך אל הפאס. לאחר כ-200מ' של טיפוס יחסית מתון, השביל מטפס בצמוד למצוק הקרח ושובר ימינה בחדות במעלה מדרון דרדרתי ותלול. אחרי 200מ' של טיפוס תלול השביל משלים מעקף של המצוקים הראשונים והטיפוס מתמתן. בשלב זה השביל חותך ימינה במסלול כמעט ישר, לעבר הצד הימני (דרומי) של העלייה. כאן מתחיל עוד מקטע של טיפוס תלול על משטחי קרח, העולה כ-100מ' גובה על פני 200מ' התקדמות הישר מזרחה. אחרי החלק התלול הזה, השביל ממשיך לתפס, עם נטייה ימינה (דרום מזרח) עוד כ-350מ', עד לעלייה הסופית אל הפאס. הפאס עצמו נמצא על שלוחת סלע ("אצבע") אשר חוצה את העמק משמאל לימין. השביל עוקף את האצבע הסלעית מימין, ומטפס עלייה קצרה ותלולה על השלג מעלייה. במבט לאחור, ניתן לראות את דגלי התפילה על שלוחת הסלע, מימין.
הירידה מהפאס אל המחנה נעשית בצורה של רבע עיגול על פני השלוחה המושלגת – תחילה התרחקות מהסלע בשיפוע מתון , ואז ירידה תלולה אל עבר אתר המחנה, הצמוד אל חומת הסלע. המחנה עצמו כולל מספר מצומצם של משטחי אוהלים הניצבים צמוד לקיר הסלע שהוא בעצם מעיין קשת, המגנה עליהם מפני נפילות של שלג ואבנים מלמעלה. יש במקום פלג מים, אך הגישה אליו קשה ומסוכנת. הפשרת השלגים כאופציה מועדפת למי שתיה.
מרחק: 3 קמ'. זמן: 4-5 שעות
מקטע זה כולל חלק טכני קצר של ירידת מצוק בעזרת חבלים. לאורך הדרך יש מספר אתרים נוספים של מחנות אוהלים, המאפשרים לבנות חלוקה שונה של המסלול מזו המוצעת כאן. מסלול הירידה הקיים בשטח, שאותו אתאר כאן, שונה במקצת בחלקו העליון מהמסלול המופיע במפות. חשוב לשים לב להבדלים אלו.
התחלת הירידה מתבצעת ממש צמוד למאהל, בערוץ קצר הנשפך מזרחה מהפאס, כפי שמסומן בתמונה. השביל מושך מעט ימינה מהמחנה, על קו הרכס, ואז יורד אל תוך ערוץ דרדרתי, ויורד לאורכו במתינות, תוך חצייתו מימין לשמאל. ממש לקראת תחתית הערוץ, לפני שהוא הופך למפלי קרח, השביל נצמד לבולדרים בצד שמאל של הערוץ ומתחיל לרדת שמאלה על גבי מדפי סלע. בנקודה זו יש חבלים קבועים לאבטחה. אחרי כ- 50מ' על גבי המדף מגיעים למדרגת סלע כמעט אנכית, עם חבלי עזר נוספים. כאן יש צורך לרדת בעזרת כוח ידיים כ-10 גובה, תוך ניצול סדקים ומדרכים טבעיים בסלע. כאן מסתיים החלק הטכני של הירידה. השביל עובר לירידה בדרדרת, ומושך בהדרגת שמאלה ולמטה. לאחר כ-200מ' מגיעים לפלג מים, מקור המים הראשון/ אחרון באזור הפאס.
השביל ממשיך ללכת שמאלה ויורד בהדרגה כלפי מטה על דרדרת, תוך עקיפת עוד מדרגת סלע, ואז היישר למטה אל הקרח והשלג – כקילומטר אחרי מחנה הבסיס. על פני הקרחון, השביל ממשיך באופן יותר מתון במגמה של שמאלה ולמטה עוד כקילומטר, מסומן ע"י רוג'ומים. בשלב הסופי, השביל מטפס מעט מעל מצוקי קרח, לפני שממשיך בירידה ועובר אל שלוחה סלעית מרשימה, במקביל לערוץ עמוק. כאן השביל מסומן היטב, ויורד על גבי הרכס של השלוחה לכיוון דרום. לאחר כ-300מ', בסוף השלוחה ישנו מקבץ של משטחי אוהלים המוכר בתור (High Camp) 5,250 מ'. לאחר אתר זה, השביל יורד בתלילות בסדרה של זיגזגים, כ-100מ' ירידה על פני כ-400מ', עד לאתר אוהלים נוסף הסמוך לשני אגמים, בגובה 5,150מ'. מכאן כבר ניתן לראות את מחסה נולה, כ-200מ' מתחת, בסופה של ירידה תלולה נוספת.
מחסה נולה כולל בקתת אבן ללא חיפוי, מספר משטחי אוהלים, ומקור מים זורמים מפלג ליד. עם זאת, המקום מלוכלך למדיי וסובל מעודף שימוש.
מרחק: 10 קמ'. זמן: 4-5 שעות
השביל ביציאה המזרחית מנולה אינו ברור דיו, אבל מעקב אחרי הרוג'ומים מעלה אותנו על הנתיב הנכון. אחרי מקטע קצר של שמירה על קו גובה, השביל מטפס על הרכס מצד שמאל (צפון) לפני שיורד לעמק מצידו השני. משיא הרכס, השביל הופך רחב וברור למדי. אחרי כשני קמ' מגיעים לפלג מים ולידו שרידי בקתת רועים ללא גג, מקום אפשרי לחניית לילה. שני קמ' נוספים במורד השביל מגיעים ל- Thyangbo, כפריר קטן עם אכסניה.
השביל ממשיך במורד הנחל, ואחרי כשני קמ' נוספים הופך לדרך עפר משודרגת ונוחה. עוד שלושה קמ' של דרך עפר מובילים אל פאתי הכפר ט'מה, הניצב על מסלול שלושת הפאסים של האזור האוורסט.
בט'מה מספר רב של אכסניות, עם מזון ותנאים התואמים את אזור האוורסט. כמו כן, עם הכניסה לאזור האוורסט חוזרים לאזורי כיסוי של טלפון סלולארי, על כל המשתמע מכך.
עם ההתחברות למסלולים של אזור האוורסט מסתיים תיאור המסלול של מעבר טשי לפצ'ה. לפני המטייל עומדות שתי חלופות עיקריות: 1) לחתור לסיום של הטרק וחזרה לקטמנדו – דרך נמצ'ה בזאר ולוקלה, 2) לשלב מסלול זה עם מסלולים אחרים באזור האוורסט – למשל מעבר Ranjo La ואזור גוקיו – ומשם להמשיך אל שלושת הפאסים. או עליה ישירות לכיוון ה- EBC.
באופן יותר פרקטי, ניתן להתקדם מט'מה באחד משני כיוונים: 1) לעבר נמצ'ה בזאר - 9 קמ' 3-4 שעות, 2) לעבר Lungdhen ורנג'ו לה – 9 קמ', 4-5 שעות.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם